דוגמא לכמה שהזיכרון האנושי הוא דבר מתעתע.
אני ממש זוכר שבמו"ד ומוד"מ של שנות השמונים-תשעים היו המון הרפתקאות רשמיות שבנקודה כזו או אחרת הדמויות פוגשות זוטון פצוע שנותן להם מידע משמעותי להמשך ההרפתקה ולפעמים, תוך התעלמות מחוקי הריפוי הנדיבים של מו"ד, נופח את נשמתו מיד אחרי זה.
א-ב-ל - אני לא יכול להיזכר באיזה הרפתקאות מדובר. אולי בכלל מדובר רק בהרפתקה אחת והזיכרון שלי הפך את זה ל"הרבה", כמו שאני זוכר שפעם כשהייתי ילד הפיתות בפלאפליות היו ענקיות ובעצם הידיים שלי היו קטנות?
מישהו זוכר הרפתקאות עם מוטיב הזוטון הפצוע ויכול לאשש או להפריך את האמירה הזו?
אני ממש זוכר שבמו"ד ומוד"מ של שנות השמונים-תשעים היו המון הרפתקאות רשמיות שבנקודה כזו או אחרת הדמויות פוגשות זוטון פצוע שנותן להם מידע משמעותי להמשך ההרפתקה ולפעמים, תוך התעלמות מחוקי הריפוי הנדיבים של מו"ד, נופח את נשמתו מיד אחרי זה.
א-ב-ל - אני לא יכול להיזכר באיזה הרפתקאות מדובר. אולי בכלל מדובר רק בהרפתקה אחת והזיכרון שלי הפך את זה ל"הרבה", כמו שאני זוכר שפעם כשהייתי ילד הפיתות בפלאפליות היו ענקיות ובעצם הידיים שלי היו קטנות?
מישהו זוכר הרפתקאות עם מוטיב הזוטון הפצוע ויכול לאשש או להפריך את האמירה הזו?


