סשן 70 - מאוסקודר, חזרה למסגד
אנחנו קשורים למצבות, רואים את מקריאט והאנשים מתרחקים מהמקום.
לאט לאט חוזרים לעצמנו, אחר ההשפעה הנוראית של הכוח שהופעל עלינו.
מפלצת גופות הילדים ספחה לתוכה את החייל הבריטי - מחזה מזעזע, איברים מופיעים ונעלמים בתוך הגוף הגרוטסקי...
אנחנו מנסים להשתחרר ללא הצלחה.
כריסטובה שם לב שהיצור מתקרב אל הקצין, אצבעות ממשמשות לו את הפרצוף.
הקצין צורח!
מופיע פה קטן שלועס לקצין המסכן את האף ולבסוף עוטף גם אותו.
כריסטובה מרגיש שהחבלים משתחררים ומשהו גורר אותו - פנים שדופות...
"אתה חבר של המתים! תברח מפה!" ועוזב את כריסטובה.
גוש גופות הילדים מחפש עוד קורבנות ושואג כמו חיה.
כריסטובה מזהה אקדח ליד המצבות, תופס אותו ויורה אל עבר הגוש.
הוא פוגע, אך נראה שהיצור אינו מושפע מהירייה...
כריסטובה במהלך מטורף! יורה על החבלים שכורכים את ראדקו ומצליח לפגוע!
ראדקו אמנם השתחרר אבל לא יכול לזוז - במצב קטטוני.
מאחורי שדרת ברושים יוצא דב בלבוש קרקסי! מהסוג שהצוענים מאלפים ומשתמשים בו בהצגות הרחוב בבאזר הגדול.
הדב מתנפל על היצור מגופות הילדים ומכה בו ללא רחם!
יריה נוספת מכריסטובה שוברת את המצבה אליה כריסטיאן היה קשור, כמעט מורידה לו את הראש!.
אדם צועני רץ בין הקברים וצועק "לא לירות! אני אעזור לכם, שלחתי את הדב."
מריוס וראדקו מזהים את הצועני כזה שנתקלו בו מספר פעמים בשיטוטיהם בקונסטנטינופול.
היצור מתחיל לתלוש את איברי הדב!
הצועני מגיע עם סכין ומשחרר את מריוס ורומאנו.
הוא מכוון אותנו באמצעות הפנס.
יצר ההשרדות מניע את ראדקו לרוץ ולברוח, אבל נתקע במצבות, נופל...
הצועני מוביל אותנו אל מחוץ לשערי בית הקברות ושם אנו קורסים מתשישות.
אנחנו בפאניקה שעדיין רודפים אחרינו ובתחושת אשמה על כך שבעל כורחנו חשפנו את מיקום חלקי הסדפקאר למר מקריאט.
"אתם לא יכולים לעצור פה, אתם חייבים להמשיך".
"מי אתה?"
"זה לא הזמן לדבר, אבל אני יודע למה הכת הזו מסוגלת ואתם היחידים המסוגלים להתנגד לה, אני חבר, חבר של פרופ' סמית' ".
אנחנו נזכרים שאכן פקיד הקבלה במלון ציין שצועני הוא זה שמסר את המכתב מפרופסור סמית'.
"אין יותר מעבורות, אבל יש לי דרך להגיע".
כריסטובה נראה בהזיות קשות, נע בין בכי לצחוק.
הצועני מוביל אותנו בין סמטאות צרות במגמה של ירידה לכיוון הנמל של אוסקודר.
מגיעים לנמל, הכל חשוך, הסירות נעולות.
הצועני מוצא סירה מסויימת ומזמין אותנו לשוט איתו.
הוא מציין ששמו הוא Aktar.
"תפסו משוט ותתחילו לחתור, אבל תזהרו הערפל כבד, תחתרו לכיוון האורות".
מסתבר שAktar מרגל בעיר עובד בשביל "אתא טורק", הוא מכיר את פרופסור סמית' מלפני מספר שנים.
הוא מספר שהכת מרגלת אחרינו כבר זמן מה.
הוא מתאבל על הדב שלו שהקריב עצמו, מספר שעקב אחרי הקבוצה הזו המון זמן.
הכת הזו חוטפת ילדים וחטפה גם את בן הנציב.
"אני יודע איך להגיע אל הקבוצה, במסגד האדום מאחת הדרכים דרך מקווה המים".
"הם חטפו את הבת שלי והם מחזיקים בה" Aktar מספר.
הוא גם מציע לקחת אותנו לבית חולים או מנזר כדי להרפא, הוא מבקש את עזרתנו.
אנחנו מבינים ממנו שהכת חובקת עולם ויש לה תאים כמעט בכל מקום.
יש לכת אנשים אפילו במשטרה התורכית.
אנחנו דנים בכניסה חשאית אל המסגד.
החתירה בבוספורוס לוקחת כמה שעות טובות...
מגיעים לבשיקתאש, יש שם מנזר באיזור.
אקטאר מכניס אותנו לשם, תורם קצת למנזר והאחיות במנזר מוכנות לטפל בנו.
שמים אותנו בחדרי אבן צנועים, צלב מעל הראש.
ראדקו מדמיין שהידיים של יצור גופות הילדים אוחז בו, קם בפאניקה ומגלה שהרגל שלו נתקעה במיטה.
כריסטובה מרגיש נינוח ומחוזק יותר.
כריסטיאן צורח באימה ומדמיין את המפלצת רוצה לינוק את מוחו...
קמים בבוקר, סועדים אותנו, כולל ארוחת בוקר, חלוקים וכו'
אנחנו לא יכולים להתעכב יותר מדי, משהו קורה שם, הם מתארגנים למשהו.
לוקחות לנו יותר מ3 שעות להגיע מבשיקתאש לסטנבול.
אקטאר לוקח אותנו בדרכים צדדיות כדי לא להחשף.
ורק מהאיזורים העניים, חוצים במעבורת לא סטנבול.
ילדים פושטי יד, מכניסים אותנו להזיות.
אקטאר מוביל אותנו באיזורים לא פשוטים של העיר.
מגיעים לאיזור ישן של השכונה ושם יש מדרגות גדולות שיורדות אל Cistern גדול עם שלט "Jesteninian Cistern".
המקום לא מטופח, מדרגות מחליקות מרוב עובש, אין מעקה, הירידה מאד איטית, מלמטה שומעים טפטוף מים.
אקטאר מצייד אותנו בפנסים.
אנחנו יורדים במדרגות, שלאט לאט נכנסות ונעלמות אל תוך המים.
אבל יש באיזור סירת משוטים קטנה קשורה לטבעת מתכת.
עולים לסירה ומתחילים לחתור באולם חשוך לגמרי.
קשתות גדולות, איזור מעוצב.
אקטאר מבקש שננסה לעזור לו למצוא את הפתח.
לאחר חצי שעה, הוא מגיע לעמוד, אנחנו עוצרים את הסירה.
אקטאר שם את היד על העמוד, שולף פגיון ופותח באמצעותו לוח אבן.
כריסטובה עוזר לאקטאר להסיר את לוח האבן שהוא חלק מעמוד חלול שבו ידיות מתכת שעולות מעלה.
אקטאר קושר את הסירה בחבל.
הסולם מגיע למעלה, למסדרון.
הוא מתחיל להוביל אותנו במחילות עם פנסים.
לבסוף, מגיעים אל מדרגות אבן שעולות למעלה.
אקטאר מסמן לנו לכסות את הפנסים ביד.
כריסטיאן סובל מהזיות.
המערה החצובה הופכת למסדרון בנוי והאבן מתחילה להיות שחורה מטחב.
אקטאר מאיר - בסוף המדרגות יש דלת מעץ. פותחים את הדלת, אור בגוון ירקרק.
נכנסים למעין אחוזת קבר.
הרצפה כולה מכוסה בשיש שחור.
אקטאר סוגר את הפנס שלנו ומסמן לנו לסגור.
ראדקו ואקטאר מתקדמים, השיש עם גומחות קבורה, תקרת הקבר נראית מקושטת עם פתחים מקושטים בסגנון איסלאמי.
אנחנו רואים אור ירוק שבוקע כנראה מהמסגד.
מבעד רצפת הגריל של אולם התפילה שאנחנו מתחתיו - שומעים ורואים אנשים שמדברים, יש רחש של המון אנשים שמדברים בלחש חזק.
אקטאר עוצר אותנו ולוחש: "יש כאן שומר, חייבים להוריד אותו".
אנחנו קשורים למצבות, רואים את מקריאט והאנשים מתרחקים מהמקום.
לאט לאט חוזרים לעצמנו, אחר ההשפעה הנוראית של הכוח שהופעל עלינו.
מפלצת גופות הילדים ספחה לתוכה את החייל הבריטי - מחזה מזעזע, איברים מופיעים ונעלמים בתוך הגוף הגרוטסקי...
אנחנו מנסים להשתחרר ללא הצלחה.
כריסטובה שם לב שהיצור מתקרב אל הקצין, אצבעות ממשמשות לו את הפרצוף.
הקצין צורח!
מופיע פה קטן שלועס לקצין המסכן את האף ולבסוף עוטף גם אותו.
כריסטובה מרגיש שהחבלים משתחררים ומשהו גורר אותו - פנים שדופות...
"אתה חבר של המתים! תברח מפה!" ועוזב את כריסטובה.
גוש גופות הילדים מחפש עוד קורבנות ושואג כמו חיה.
כריסטובה מזהה אקדח ליד המצבות, תופס אותו ויורה אל עבר הגוש.
הוא פוגע, אך נראה שהיצור אינו מושפע מהירייה...
כריסטובה במהלך מטורף! יורה על החבלים שכורכים את ראדקו ומצליח לפגוע!
ראדקו אמנם השתחרר אבל לא יכול לזוז - במצב קטטוני.
מאחורי שדרת ברושים יוצא דב בלבוש קרקסי! מהסוג שהצוענים מאלפים ומשתמשים בו בהצגות הרחוב בבאזר הגדול.
הדב מתנפל על היצור מגופות הילדים ומכה בו ללא רחם!
יריה נוספת מכריסטובה שוברת את המצבה אליה כריסטיאן היה קשור, כמעט מורידה לו את הראש!.
אדם צועני רץ בין הקברים וצועק "לא לירות! אני אעזור לכם, שלחתי את הדב."
מריוס וראדקו מזהים את הצועני כזה שנתקלו בו מספר פעמים בשיטוטיהם בקונסטנטינופול.
היצור מתחיל לתלוש את איברי הדב!
הצועני מגיע עם סכין ומשחרר את מריוס ורומאנו.
הוא מכוון אותנו באמצעות הפנס.
יצר ההשרדות מניע את ראדקו לרוץ ולברוח, אבל נתקע במצבות, נופל...
הצועני מוביל אותנו אל מחוץ לשערי בית הקברות ושם אנו קורסים מתשישות.
אנחנו בפאניקה שעדיין רודפים אחרינו ובתחושת אשמה על כך שבעל כורחנו חשפנו את מיקום חלקי הסדפקאר למר מקריאט.
"אתם לא יכולים לעצור פה, אתם חייבים להמשיך".
"מי אתה?"
"זה לא הזמן לדבר, אבל אני יודע למה הכת הזו מסוגלת ואתם היחידים המסוגלים להתנגד לה, אני חבר, חבר של פרופ' סמית' ".
אנחנו נזכרים שאכן פקיד הקבלה במלון ציין שצועני הוא זה שמסר את המכתב מפרופסור סמית'.
"אין יותר מעבורות, אבל יש לי דרך להגיע".
כריסטובה נראה בהזיות קשות, נע בין בכי לצחוק.
הצועני מוביל אותנו בין סמטאות צרות במגמה של ירידה לכיוון הנמל של אוסקודר.
מגיעים לנמל, הכל חשוך, הסירות נעולות.
הצועני מוצא סירה מסויימת ומזמין אותנו לשוט איתו.
הוא מציין ששמו הוא Aktar.
"תפסו משוט ותתחילו לחתור, אבל תזהרו הערפל כבד, תחתרו לכיוון האורות".
מסתבר שAktar מרגל בעיר עובד בשביל "אתא טורק", הוא מכיר את פרופסור סמית' מלפני מספר שנים.
הוא מספר שהכת מרגלת אחרינו כבר זמן מה.
הוא מתאבל על הדב שלו שהקריב עצמו, מספר שעקב אחרי הקבוצה הזו המון זמן.
הכת הזו חוטפת ילדים וחטפה גם את בן הנציב.
"אני יודע איך להגיע אל הקבוצה, במסגד האדום מאחת הדרכים דרך מקווה המים".
"הם חטפו את הבת שלי והם מחזיקים בה" Aktar מספר.
הוא גם מציע לקחת אותנו לבית חולים או מנזר כדי להרפא, הוא מבקש את עזרתנו.
אנחנו מבינים ממנו שהכת חובקת עולם ויש לה תאים כמעט בכל מקום.
יש לכת אנשים אפילו במשטרה התורכית.
אנחנו דנים בכניסה חשאית אל המסגד.
החתירה בבוספורוס לוקחת כמה שעות טובות...
מגיעים לבשיקתאש, יש שם מנזר באיזור.
אקטאר מכניס אותנו לשם, תורם קצת למנזר והאחיות במנזר מוכנות לטפל בנו.
שמים אותנו בחדרי אבן צנועים, צלב מעל הראש.
ראדקו מדמיין שהידיים של יצור גופות הילדים אוחז בו, קם בפאניקה ומגלה שהרגל שלו נתקעה במיטה.
כריסטובה מרגיש נינוח ומחוזק יותר.
כריסטיאן צורח באימה ומדמיין את המפלצת רוצה לינוק את מוחו...
קמים בבוקר, סועדים אותנו, כולל ארוחת בוקר, חלוקים וכו'
אנחנו לא יכולים להתעכב יותר מדי, משהו קורה שם, הם מתארגנים למשהו.
לוקחות לנו יותר מ3 שעות להגיע מבשיקתאש לסטנבול.
אקטאר לוקח אותנו בדרכים צדדיות כדי לא להחשף.
ורק מהאיזורים העניים, חוצים במעבורת לא סטנבול.
ילדים פושטי יד, מכניסים אותנו להזיות.
אקטאר מוביל אותנו באיזורים לא פשוטים של העיר.
מגיעים לאיזור ישן של השכונה ושם יש מדרגות גדולות שיורדות אל Cistern גדול עם שלט "Jesteninian Cistern".
המקום לא מטופח, מדרגות מחליקות מרוב עובש, אין מעקה, הירידה מאד איטית, מלמטה שומעים טפטוף מים.
אקטאר מצייד אותנו בפנסים.
אנחנו יורדים במדרגות, שלאט לאט נכנסות ונעלמות אל תוך המים.
אבל יש באיזור סירת משוטים קטנה קשורה לטבעת מתכת.
עולים לסירה ומתחילים לחתור באולם חשוך לגמרי.
קשתות גדולות, איזור מעוצב.
אקטאר מבקש שננסה לעזור לו למצוא את הפתח.
לאחר חצי שעה, הוא מגיע לעמוד, אנחנו עוצרים את הסירה.
אקטאר שם את היד על העמוד, שולף פגיון ופותח באמצעותו לוח אבן.
כריסטובה עוזר לאקטאר להסיר את לוח האבן שהוא חלק מעמוד חלול שבו ידיות מתכת שעולות מעלה.
אקטאר קושר את הסירה בחבל.
הסולם מגיע למעלה, למסדרון.
הוא מתחיל להוביל אותנו במחילות עם פנסים.
לבסוף, מגיעים אל מדרגות אבן שעולות למעלה.
אקטאר מסמן לנו לכסות את הפנסים ביד.
כריסטיאן סובל מהזיות.
המערה החצובה הופכת למסדרון בנוי והאבן מתחילה להיות שחורה מטחב.
אקטאר מאיר - בסוף המדרגות יש דלת מעץ. פותחים את הדלת, אור בגוון ירקרק.
נכנסים למעין אחוזת קבר.
הרצפה כולה מכוסה בשיש שחור.
אקטאר סוגר את הפנס שלנו ומסמן לנו לסגור.
ראדקו ואקטאר מתקדמים, השיש עם גומחות קבורה, תקרת הקבר נראית מקושטת עם פתחים מקושטים בסגנון איסלאמי.
אנחנו רואים אור ירוק שבוקע כנראה מהמסגד.
מבעד רצפת הגריל של אולם התפילה שאנחנו מתחתיו - שומעים ורואים אנשים שמדברים, יש רחש של המון אנשים שמדברים בלחש חזק.
אקטאר עוצר אותנו ולוחש: "יש כאן שומר, חייבים להוריד אותו".
עריכה אחרונה:
