Auilin זכית ב-10 נקודות נסיון על ניחוש נכון (בנשגבים זה הרבה), כל הערכותיך מבחינת מכניקה נכונות. בקשר לעיצוב דמויות השחקן, יש לי יד מהותית בעיצובן אך השחקנים לוקחים אותן למחוזותיהם שלהם מרגע תחילת המשחק.
אם לומר לכם את האמת אני מקווה לראות עוד הוכחות לקוראי הדיון, אני שמח לראות כמה קוראים נאמנים מתחילת כתיבת רשומון הפרולוג הזה אבל לא ניכר שיש יותר מכך לפי התגובות. אם אתם קוראים שורות אלה ואתם נהנים מהסיפור, אנא שתפו אותי בהתרשמותכם ואני אשמח להגיב לכל שאלה הנוגעת לסדרה.
עדכון אחרון לבינתיים, עוד נראה אם לחץ הציבור יכריע אותי בעתיד;
תיאור:
הרוח לחשה אזהרה לאפרכסת אוזנו של טפט שאטצו, גוררת רפלקס של תנועה וסלטה לאחור. גילמותיו הלבנות תכולות מתנופפות ברוח הלילה בעוד הוא נוחת מחוץ לכלל סכנה בקלילות רגליים, התקפתו הזועמת של מונסון אינה משספת דבר מלבד אוויר. נשגב השמש החדש סבב במהירות וזינק לנסיון שני, בהטייה מהירה התכופף הסנסיי מבני השושלת לצידו ומהלומת ידו המוקשחת של מונסון ריסקה חלק ניכר מעמוד מפוסל בצלם דרקון נחשי, מותירה בעקבותיה סדקים נראים לעין והתפוררות האבן.
"מעניין, אף בן תמותה לא היה מעז לתקוף את דמי הדרקון במקדשם, ומעידך אף בן תמותה אינו מסוגל לפורר עמוד אבן בידיו החשופות" שפתו של סנסיי שאטצו התעגלה בשעשוע.
"עדיין אתה מסרב לראות את אשר לפניך, מגחח כשעלייך לברוח, כעת תשלם על יהירותך" מילותיו של מונסון נישאו אל דם הדרקון הלא מורשם.
"תסלח לי כמובן, אך יש לי משימה חשובה יותר לבצע ברגע זה, אני אתן לרוח השומרת של המגדל לטפל בהתפרצות המגוחחת הזו" רוח נשבה חזק סביב גופו של הסנסיי, העננים סביב החלו להישאב קלות לתוך המגדל וטורנדו קטן וערפילי סבב באיטיות את טפט שאטצו, עיניו יורקות ברקים קטנים, רועמים ובוערים בזוהר כחול "רוקאם דאג'אל, התעורר מתרדמת השנים שלך ובצע את תפיקדך לשם שינוי".
קולו כרעם בסופת ברקים עורר לחיים פסל דומם בקצה האולם העליון במגדל, אריה דרקוני מברקת ירוקה החל לזהור באותיות קאנג'י זהובות. עיניו בערו בלהבות תכולות. האריה השמיימי פיהק ארוכות בנהמה חלולה וחשף פה מלא בניבים מעוטרים הפונים כלפי חוץ.
"יאהההה! למה נקראתי שנית רק 150 שנים לאחר הפעם האחרונה שנזדקקתם לשירותי? קיוויתי להשלים 300 שנים של תרדמת לפני שתסחבו אותי שוב לאלימות מיותרת" קולו של האריה השמיימי היה עייף וחלול ודמה לנהמה ישנונית. הוא ירד מכנו ונע בגמישות בלתי אפשרית עבור אבן הברקת ממנה גולף.
"כבד את ההסכם תחתיו אתה כבול למגדל ומלא את תפקידך!" זעם שאטצו וברק או שתיים הבליחו בליווי רעם מעיניו "אם הדרקונים הטהורים היו יודעים כמה סוררים האלים והרוחות בבריאה ובאיזו התמהמהות הם כורעים בפני מצוותם של דמי הדרקון..."
"אולי האלים הסוררים מבינים את מה שאתה מסרב לראות, שדמי הדרקון אינם אדוני הבריאה ושמקומכם בסדר השמיימי שאתם מכתיבים שגוי ביסודו!" קרא מונסון בהבלחת לשון ולעג קר רוח.
"האם זהו האיום שלשמו הערת אותי?" קולו העמוק והחלול של הארייה השמיימי כמעט גווע לקראת הסוף בטון רדום ואיטי "אתה יודע שאני מתעב אלימות, למה שלא תחסל אותו בעצמך?".
"אם תעז להתווכח איתי, רוח עלובה, אני אפזר את תמצית המהות שלך לכל רוחות השמיים, עכשיו עשה כמצוותי!" אצבעו של טפט שאטצו הונפה לעבר מונסון.
"הו, בסדר, אתה לא חייב לאיים אתה יודע..." האריה שאג לפתע, משנה את טונו לתרועת קרן שמיימית של רעם מהדהד. גופו נדלק בלהבה תכולה והוא זינק לפנים, טלפיו לפנים ולועו פעור לאימת הנזיר בדרכו.
מונסון זינק מעל לאריה השמיימי, מחזיק ביד אחת את גבה של הרוח השומרת ובעקבו חבט בכל כוחו בצד גופה. קול רועם מפגיעה של חומר קשיח בברקת הדהד ובעוד דילג והתגלגל נשגב השמש אל מאחורי גופו של האריה השמיימי החלו הסדקים בברקת הירוקה להעמיק.
"מה?! גופי הפיזי, אשר נותר שלם וממורק במשך מאות שנים - עתה סדוק ופגום!" קולו החלול של האריה מירר בבכי.
מונסון המשיך לרוץ, הרוח השומרת הסתובבה בעקבותיו ופתחה במרדף וכשהגיע נזיר השמש לעמוד המפוסל הקרוב הוא החל לרוץ גם עליו - מהלך על המשטח דמוי הקיר עד שהגיע לתקרה שם התהפך ונחת עם אגרופו מכוון לראשו של האריה, חובט בכל כוחו מעט מעל ללוע הפעור של הרוח השומרת הנשענת על העמוד המפוסל הדרקוני בנסיון כושל להשיגו ולשספו בעוד הוא מטפס. קול החבטה הדהד עוד במוחו של מונסון כשכפה על גופו להישמט תחת גופו של האריה השמיימי, מחליק תחת ראשו הענק ואל בין רגליו. האריה הזועם היה מהיר והספיק לשלח את כפו עטורת הטופרים הבוערים בלהבה תכולה ולשסע בכתפו של נשגב השמש, קורעת גזרים מגלימות הנזיר שלו וננעצת עמוק בבשר. מונסון חשק שיניו והכה בשתי ידיו, ממש בבטנו של האריה כששהה תחתיו. אנקה מהדהדת בקעה מהרוח השומרת בעוד התהפכה על ריצפת השיש, כשקם האריה השמיימי צולע מהקרקע פניו היו סדוקים ומפוררים וגופו החל לאבד חתיכות קטנות של ברקת.
"איזה מן חית פרא אתה? לסדוק ככה את פני המושלמים שגולפו בידי אמנים גדולים במשך חודשים רבים!" נהם בכאב האל המתייפח "שאטצו, קצת עזרה כאן תתקבל בברכה".
"למה? מראה פניך די משעשע למעשה, לא ממש איכפת לי אם הוא יפורר אותך לאבק למען האמת..." חייך דם הדרקון חיוך מרגיז בפנים מקומטות.
"אני באמת מקווה שתעבור מהעולם הזה עד הפעם הבאה שאתעורר" מלמל האריה השמיימי בקולו העמום ואז זינק שנית בשאגה מקפיאת דם לעבר נשגב השמש. כפו הונפה, טופריו בערו בלהבות השמיימיות אך היד שנשלחה לבלום אותו זהרה בבוהק מתכתי, ניצוצות בקעו ממפגש הטלף כנגד עור הברזל שעטף עתה את מונסון. האריה המופתע נסוג לאחור.
"חכה, איך?" עיניו הבוערות נפערו בתהיה "אתה לא מדם הדרקונים, אין זכר למהות פראא ואתה בהחלט אינך אל. אתה חייב להיות נשגב כלשהו".
חישוק אור זהוב הפציע לשבריר שנייה על מצחו של מונסון שאיפשר רק לכמות מזהרית של תמצית מהות להשתחרר, ותובנה שטפה את הרוח השומרות.
"נותן-חוק! בלתי אפשרי, אתם מתים... לא ראינו שום זכר מכם כבר עידן או שניים"
"וכך זה יישאר, הרוג אותו!" זעק שאטצו, הפעם קולו רעם בשאגה על טבעית שסדקה את העמודים האחרים סביב.
"בשום פנים!" הכריז האריה השמיימי בהתרסה "לעולם לא ארים במודע טופר או ניב כנגד נותני-החוק, שליטיה האמיתיים של הבריאה או אצא בגלוי כנגד השמש הבלתי מנוצח".
"אני חוזר לישון, תעשה בגופי הפיזי כרצונך שאטצו - ואתה, נבחר השמש, תזכיר אותי בתפילותיך לפטרונך השמיימי ותאמר שהייתי לוחם אצילי" במילים אלו התיישב האריה במקומו, הלהבות התכולות כבו והאותיות הזהובות הזוהרות על גופו התמוגגו, הוא שב להיות פסל דומם, עתה סדוק ומתפורר.
מונסון לא הבין על מה דיברה הרוח השומרת, אבל הזכרתו של השמש הבלתי מנוצח העירה משהו רדום במוחו, השם נשמע כה מוכר על אף שמעולם לא שמע אותו לפני כן. אם אכן היה נבחרו של השמש, זה הסביר מה הוא חש ומהי התעוררות הכח הזו.
"אההההה!" בזעם מתוסכל פילחו ברקי עיניו של שאטצו את כף ידו, אותה הפנה לעבר פסל הארי הדרקוני ומהאנרגיה הכחולה שנאגרה בה פילח חזיז מחשמל את האוויר ופוצץ את הרוח הרדומה לשברי ברקת ואבק זוהר, שביבי ברק נמתחים מהקרקע לתקרה. בן השושלת הנזירי החל לפסוע בקשת מעגלית סביב מונסון, נושם עמוקות וחוזר לטבעו הסבלני והרגוע.
"אז, אתה טומאה - תועבה, לא חשדתי שתעז להכות במקום שכזה, עמוק בעיר הקיסרית במרכז דתי לדרקונים הטהורים, אני תוהה אם אתה אותו אחד שנחזה בשוק וקטל את קאת'אק אשלאן - אם כן הגעתך לכאן היתה מהירה באופן בלתי אפשרי ומצד שני, שמעתי דברים על בני מינך... נוכחותך טימאה את המקום ועל כך תיענש בכאב גדול, אולם.. איני טיפש כאשלאן" הוא המשיך לפסוע ומונסון החל לחשוד שהסנסיי זמם דבר מה. הוא בחן במהירות את כתפו המדממת, בודק אם פצעו אינו עמוק מדי מכדי להוות הגורם המכריע בקרב מול דם הדרקון. לאחר הוא בחן את האולם, מנסה לאתר כל סכנה מידית שעלולה לארוב לו כפי שהשתקף במבטו הערמומי של טפט שאטצו - נראה שהם היו היחידים באולם, הלאמה הגדול נעלם במסתוריות כיאה לו.
"...אני מתיימר לדעת את קצה יכולותי, התמודדות מול אנטמה לבדי תסכן את חיי ללא צורך כשמאות דמי דרקון בדרכם הנה בעוד אנו מדברים" שאטצו ניצל את חוסר התגובה והבלבול בעיניו של מונסון וזינק אל עבר כרכרתו השמיימית אליה פסע כל העת תוך הסתרת מטרותיו.
באבחת מושכות הכרכרה זינקה לקול צהלת הסוסים השמיימים הזוהרים באור כחול לשמיי הלילה, רעמות הערפל שלהם מתמזגות במהרה עם העננים המוארים באורם הכחלחל. שאטצו הסתובב בכרכרתו ושילח את ידו לכיוונו של מונסון, משגר חזיז ברק נוסף, זוהר ומרעים. מונסון נפגע מהברק ונהדף לאחור מוטח לכיוון עמוד סדוק. רגעים לפני פגיעה הוא שילח את רגליו לאחור, נשען כנגד העמוד ושיגר עצמו בכל העוצמה שהצליח לאסוף לפנים. תמצית המהות האגורה השתחררה בשאגה, העמוד מאחוריו קרס והתפורר אך הוא נשלח קדימה בהדף אדיר - זינוקו היה כה רב עוצמה עד שהקנה לו הדיפה שדמתה למעוף. הוא ריחף במהירות אל עבר הכרכרה ושילח בעיטה לעבר דם הדרקון המופתע.
טפט שאטצו זינק מהכרכרה, צמאתו האפורה וגלימותיו התכולות התנופפו ברוח הלילה, הוא נחת בקלילות על העננים סביב, מתחיל לרוץ לאורכם, פונה בחצי גופו לעבר נשגב השמש המרחף מעליו - השניים החליפו חבטות ומהלומות, בעיטות וחסימות מהדהדות וכל זאת בעודם נתלים בכח המהות שלהם בלבד מעל לנוף העיר הקיסרית הפרוש תחתם.
הכרכרה השמיימית שלקול אדונה עשתה פרסה רחבה במעופה חטפה את שני הלוחמים הנאבקים מהאוויר עצמו. השניים ננעלו באחיזה קטלנית - איש בגרונו של השני ובידם הפנויה חבטו ובלמו ללא הרף בעודם מתחרים על שליטה במושכות הכרכרה רגליים רבים מעל לקרקע...
מכניקה:
Charms בשימוש השחקן מאז ההודעה הקודמת על פי סדר התרחשות בסיפור:
Essence Fangs and Scales Technique
spider foot style
Iron skin concentration
eagle wings style
second (martial arts) excellency
Charms בשימוש טפט שאטצו בהודעה זו על פי סדר התרחשות בסיפור:
air dragon's sight
activate anima power
Lightning strike style
cloud treading method
first (martial arts) excellency
אם לומר לכם את האמת אני מקווה לראות עוד הוכחות לקוראי הדיון, אני שמח לראות כמה קוראים נאמנים מתחילת כתיבת רשומון הפרולוג הזה אבל לא ניכר שיש יותר מכך לפי התגובות. אם אתם קוראים שורות אלה ואתם נהנים מהסיפור, אנא שתפו אותי בהתרשמותכם ואני אשמח להגיב לכל שאלה הנוגעת לסדרה.
עדכון אחרון לבינתיים, עוד נראה אם לחץ הציבור יכריע אותי בעתיד;
תיאור:
הרוח לחשה אזהרה לאפרכסת אוזנו של טפט שאטצו, גוררת רפלקס של תנועה וסלטה לאחור. גילמותיו הלבנות תכולות מתנופפות ברוח הלילה בעוד הוא נוחת מחוץ לכלל סכנה בקלילות רגליים, התקפתו הזועמת של מונסון אינה משספת דבר מלבד אוויר. נשגב השמש החדש סבב במהירות וזינק לנסיון שני, בהטייה מהירה התכופף הסנסיי מבני השושלת לצידו ומהלומת ידו המוקשחת של מונסון ריסקה חלק ניכר מעמוד מפוסל בצלם דרקון נחשי, מותירה בעקבותיה סדקים נראים לעין והתפוררות האבן.
"מעניין, אף בן תמותה לא היה מעז לתקוף את דמי הדרקון במקדשם, ומעידך אף בן תמותה אינו מסוגל לפורר עמוד אבן בידיו החשופות" שפתו של סנסיי שאטצו התעגלה בשעשוע.
"עדיין אתה מסרב לראות את אשר לפניך, מגחח כשעלייך לברוח, כעת תשלם על יהירותך" מילותיו של מונסון נישאו אל דם הדרקון הלא מורשם.
"תסלח לי כמובן, אך יש לי משימה חשובה יותר לבצע ברגע זה, אני אתן לרוח השומרת של המגדל לטפל בהתפרצות המגוחחת הזו" רוח נשבה חזק סביב גופו של הסנסיי, העננים סביב החלו להישאב קלות לתוך המגדל וטורנדו קטן וערפילי סבב באיטיות את טפט שאטצו, עיניו יורקות ברקים קטנים, רועמים ובוערים בזוהר כחול "רוקאם דאג'אל, התעורר מתרדמת השנים שלך ובצע את תפיקדך לשם שינוי".
קולו כרעם בסופת ברקים עורר לחיים פסל דומם בקצה האולם העליון במגדל, אריה דרקוני מברקת ירוקה החל לזהור באותיות קאנג'י זהובות. עיניו בערו בלהבות תכולות. האריה השמיימי פיהק ארוכות בנהמה חלולה וחשף פה מלא בניבים מעוטרים הפונים כלפי חוץ.
"יאהההה! למה נקראתי שנית רק 150 שנים לאחר הפעם האחרונה שנזדקקתם לשירותי? קיוויתי להשלים 300 שנים של תרדמת לפני שתסחבו אותי שוב לאלימות מיותרת" קולו של האריה השמיימי היה עייף וחלול ודמה לנהמה ישנונית. הוא ירד מכנו ונע בגמישות בלתי אפשרית עבור אבן הברקת ממנה גולף.
"כבד את ההסכם תחתיו אתה כבול למגדל ומלא את תפקידך!" זעם שאטצו וברק או שתיים הבליחו בליווי רעם מעיניו "אם הדרקונים הטהורים היו יודעים כמה סוררים האלים והרוחות בבריאה ובאיזו התמהמהות הם כורעים בפני מצוותם של דמי הדרקון..."
"אולי האלים הסוררים מבינים את מה שאתה מסרב לראות, שדמי הדרקון אינם אדוני הבריאה ושמקומכם בסדר השמיימי שאתם מכתיבים שגוי ביסודו!" קרא מונסון בהבלחת לשון ולעג קר רוח.
"האם זהו האיום שלשמו הערת אותי?" קולו העמוק והחלול של הארייה השמיימי כמעט גווע לקראת הסוף בטון רדום ואיטי "אתה יודע שאני מתעב אלימות, למה שלא תחסל אותו בעצמך?".
"אם תעז להתווכח איתי, רוח עלובה, אני אפזר את תמצית המהות שלך לכל רוחות השמיים, עכשיו עשה כמצוותי!" אצבעו של טפט שאטצו הונפה לעבר מונסון.
"הו, בסדר, אתה לא חייב לאיים אתה יודע..." האריה שאג לפתע, משנה את טונו לתרועת קרן שמיימית של רעם מהדהד. גופו נדלק בלהבה תכולה והוא זינק לפנים, טלפיו לפנים ולועו פעור לאימת הנזיר בדרכו.
מונסון זינק מעל לאריה השמיימי, מחזיק ביד אחת את גבה של הרוח השומרת ובעקבו חבט בכל כוחו בצד גופה. קול רועם מפגיעה של חומר קשיח בברקת הדהד ובעוד דילג והתגלגל נשגב השמש אל מאחורי גופו של האריה השמיימי החלו הסדקים בברקת הירוקה להעמיק.
"מה?! גופי הפיזי, אשר נותר שלם וממורק במשך מאות שנים - עתה סדוק ופגום!" קולו החלול של האריה מירר בבכי.
מונסון המשיך לרוץ, הרוח השומרת הסתובבה בעקבותיו ופתחה במרדף וכשהגיע נזיר השמש לעמוד המפוסל הקרוב הוא החל לרוץ גם עליו - מהלך על המשטח דמוי הקיר עד שהגיע לתקרה שם התהפך ונחת עם אגרופו מכוון לראשו של האריה, חובט בכל כוחו מעט מעל ללוע הפעור של הרוח השומרת הנשענת על העמוד המפוסל הדרקוני בנסיון כושל להשיגו ולשספו בעוד הוא מטפס. קול החבטה הדהד עוד במוחו של מונסון כשכפה על גופו להישמט תחת גופו של האריה השמיימי, מחליק תחת ראשו הענק ואל בין רגליו. האריה הזועם היה מהיר והספיק לשלח את כפו עטורת הטופרים הבוערים בלהבה תכולה ולשסע בכתפו של נשגב השמש, קורעת גזרים מגלימות הנזיר שלו וננעצת עמוק בבשר. מונסון חשק שיניו והכה בשתי ידיו, ממש בבטנו של האריה כששהה תחתיו. אנקה מהדהדת בקעה מהרוח השומרת בעוד התהפכה על ריצפת השיש, כשקם האריה השמיימי צולע מהקרקע פניו היו סדוקים ומפוררים וגופו החל לאבד חתיכות קטנות של ברקת.
"איזה מן חית פרא אתה? לסדוק ככה את פני המושלמים שגולפו בידי אמנים גדולים במשך חודשים רבים!" נהם בכאב האל המתייפח "שאטצו, קצת עזרה כאן תתקבל בברכה".
"למה? מראה פניך די משעשע למעשה, לא ממש איכפת לי אם הוא יפורר אותך לאבק למען האמת..." חייך דם הדרקון חיוך מרגיז בפנים מקומטות.
"אני באמת מקווה שתעבור מהעולם הזה עד הפעם הבאה שאתעורר" מלמל האריה השמיימי בקולו העמום ואז זינק שנית בשאגה מקפיאת דם לעבר נשגב השמש. כפו הונפה, טופריו בערו בלהבות השמיימיות אך היד שנשלחה לבלום אותו זהרה בבוהק מתכתי, ניצוצות בקעו ממפגש הטלף כנגד עור הברזל שעטף עתה את מונסון. האריה המופתע נסוג לאחור.
"חכה, איך?" עיניו הבוערות נפערו בתהיה "אתה לא מדם הדרקונים, אין זכר למהות פראא ואתה בהחלט אינך אל. אתה חייב להיות נשגב כלשהו".
חישוק אור זהוב הפציע לשבריר שנייה על מצחו של מונסון שאיפשר רק לכמות מזהרית של תמצית מהות להשתחרר, ותובנה שטפה את הרוח השומרות.
"נותן-חוק! בלתי אפשרי, אתם מתים... לא ראינו שום זכר מכם כבר עידן או שניים"
"וכך זה יישאר, הרוג אותו!" זעק שאטצו, הפעם קולו רעם בשאגה על טבעית שסדקה את העמודים האחרים סביב.
"בשום פנים!" הכריז האריה השמיימי בהתרסה "לעולם לא ארים במודע טופר או ניב כנגד נותני-החוק, שליטיה האמיתיים של הבריאה או אצא בגלוי כנגד השמש הבלתי מנוצח".
"אני חוזר לישון, תעשה בגופי הפיזי כרצונך שאטצו - ואתה, נבחר השמש, תזכיר אותי בתפילותיך לפטרונך השמיימי ותאמר שהייתי לוחם אצילי" במילים אלו התיישב האריה במקומו, הלהבות התכולות כבו והאותיות הזהובות הזוהרות על גופו התמוגגו, הוא שב להיות פסל דומם, עתה סדוק ומתפורר.
מונסון לא הבין על מה דיברה הרוח השומרת, אבל הזכרתו של השמש הבלתי מנוצח העירה משהו רדום במוחו, השם נשמע כה מוכר על אף שמעולם לא שמע אותו לפני כן. אם אכן היה נבחרו של השמש, זה הסביר מה הוא חש ומהי התעוררות הכח הזו.
"אההההה!" בזעם מתוסכל פילחו ברקי עיניו של שאטצו את כף ידו, אותה הפנה לעבר פסל הארי הדרקוני ומהאנרגיה הכחולה שנאגרה בה פילח חזיז מחשמל את האוויר ופוצץ את הרוח הרדומה לשברי ברקת ואבק זוהר, שביבי ברק נמתחים מהקרקע לתקרה. בן השושלת הנזירי החל לפסוע בקשת מעגלית סביב מונסון, נושם עמוקות וחוזר לטבעו הסבלני והרגוע.
"אז, אתה טומאה - תועבה, לא חשדתי שתעז להכות במקום שכזה, עמוק בעיר הקיסרית במרכז דתי לדרקונים הטהורים, אני תוהה אם אתה אותו אחד שנחזה בשוק וקטל את קאת'אק אשלאן - אם כן הגעתך לכאן היתה מהירה באופן בלתי אפשרי ומצד שני, שמעתי דברים על בני מינך... נוכחותך טימאה את המקום ועל כך תיענש בכאב גדול, אולם.. איני טיפש כאשלאן" הוא המשיך לפסוע ומונסון החל לחשוד שהסנסיי זמם דבר מה. הוא בחן במהירות את כתפו המדממת, בודק אם פצעו אינו עמוק מדי מכדי להוות הגורם המכריע בקרב מול דם הדרקון. לאחר הוא בחן את האולם, מנסה לאתר כל סכנה מידית שעלולה לארוב לו כפי שהשתקף במבטו הערמומי של טפט שאטצו - נראה שהם היו היחידים באולם, הלאמה הגדול נעלם במסתוריות כיאה לו.
"...אני מתיימר לדעת את קצה יכולותי, התמודדות מול אנטמה לבדי תסכן את חיי ללא צורך כשמאות דמי דרקון בדרכם הנה בעוד אנו מדברים" שאטצו ניצל את חוסר התגובה והבלבול בעיניו של מונסון וזינק אל עבר כרכרתו השמיימית אליה פסע כל העת תוך הסתרת מטרותיו.
באבחת מושכות הכרכרה זינקה לקול צהלת הסוסים השמיימים הזוהרים באור כחול לשמיי הלילה, רעמות הערפל שלהם מתמזגות במהרה עם העננים המוארים באורם הכחלחל. שאטצו הסתובב בכרכרתו ושילח את ידו לכיוונו של מונסון, משגר חזיז ברק נוסף, זוהר ומרעים. מונסון נפגע מהברק ונהדף לאחור מוטח לכיוון עמוד סדוק. רגעים לפני פגיעה הוא שילח את רגליו לאחור, נשען כנגד העמוד ושיגר עצמו בכל העוצמה שהצליח לאסוף לפנים. תמצית המהות האגורה השתחררה בשאגה, העמוד מאחוריו קרס והתפורר אך הוא נשלח קדימה בהדף אדיר - זינוקו היה כה רב עוצמה עד שהקנה לו הדיפה שדמתה למעוף. הוא ריחף במהירות אל עבר הכרכרה ושילח בעיטה לעבר דם הדרקון המופתע.
טפט שאטצו זינק מהכרכרה, צמאתו האפורה וגלימותיו התכולות התנופפו ברוח הלילה, הוא נחת בקלילות על העננים סביב, מתחיל לרוץ לאורכם, פונה בחצי גופו לעבר נשגב השמש המרחף מעליו - השניים החליפו חבטות ומהלומות, בעיטות וחסימות מהדהדות וכל זאת בעודם נתלים בכח המהות שלהם בלבד מעל לנוף העיר הקיסרית הפרוש תחתם.
הכרכרה השמיימית שלקול אדונה עשתה פרסה רחבה במעופה חטפה את שני הלוחמים הנאבקים מהאוויר עצמו. השניים ננעלו באחיזה קטלנית - איש בגרונו של השני ובידם הפנויה חבטו ובלמו ללא הרף בעודם מתחרים על שליטה במושכות הכרכרה רגליים רבים מעל לקרקע...
מכניקה:
Charms בשימוש השחקן מאז ההודעה הקודמת על פי סדר התרחשות בסיפור:
Essence Fangs and Scales Technique
spider foot style
Iron skin concentration
eagle wings style
second (martial arts) excellency
Charms בשימוש טפט שאטצו בהודעה זו על פי סדר התרחשות בסיפור:
air dragon's sight
activate anima power
Lightning strike style
cloud treading method
first (martial arts) excellency
.
