• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

צרות באררהם ווליום 2 פרקים:1,2: פרק 3: בחירות

החולם מהנהן אל הבחורה, מכבד את החלטתה, בעוד הוא פונה אל אלה המתביישים, מדבר אייתם טלפתית ביחידות, מחפש עבור כול אחד את המקום המתאים לו, הוא מראה להם מקומות מסתור בהם הם יוכלו להסתתר עד שתהייה להם הזדמנות להשתלב, ואז הוא פונה אל השאר ופותח בדברים " אתם בחרתם להישאר איתי, להגן על החלשים, ואתה אני אלמד אותכם לכיצד לעשות זאת" הוא מכריז ואז מתחיל לבחון את כוחות החלום שיש לכול אחד ואחד מהם.
 
החולם
לכל אחד ישנה התמחות. והתמחויות מוזרות~ למשל אחד בעל כישרון להשפיע על שעונים, שני בעל התמחות לקפה. בודדים יותר מכוונים לקרב~ יש אחת שחולמת על אש, למשל.
אבל איפה תאמן את כולם? הדירה והבית קפה שלך בודאי לא יספיקו. חמרבה המזל, ישנו אחד שהוא חולם על בניה.


המגיסטר~
הוא הסכים, במהירות מפתיעה לםגישה ב09:09. קוסמים מהסוג שלו מייחסים טקסיות רבה למספרים.
אתה בוודאי זוכר בתסכול את שנת 1999 מלאת ההיסטריה, שבה קוסמים רבים יצאו מגדרם. שלא לדבר על הכת הפסיכוםטית שניסתה לזמן את האפוקליפסה בראשון לינואר 2000. גם באררהם, יש לציין. טביעות אצבעותיו של פאוסט היו בולטות בסיפור הנ"ל, אך אף אחד מעולם לא הצליח להוכיח קשר ברור יותר מ"תמיכה רוחנית", ואף אחד לא רצה לפתוח במלחמה פנים מסדרית שתביא לאלפי קורבנות.

הוא גר בדיור בטוח לגמלאים בצפון העיר. את הדלת פותחת אחות צעירה ועייפה למראה. אך אתה רואה בעיניה אש שטנית. "אדון יוהאן..." קוראת בקול יפהפה. "תכניסי אותו." נשמע קול חנוק ומשתעל.
הדירה נראית קטנה ונחמדה, כשל כל פנסיונר מליונר בודד. שולחן קפה, ליד טלויזיה ורדיו, מדפים עם פסלוני שדים קטנים וספרים ישנים.
וליד שולחן הקפה יושב על כיסא גלגלים, אחד מהמראות הפתטים יותר שראית בחייך הארוכים. צנום וגרמי, לבוש בחליפה שתלויה עליו ברפיון, ומגבעת שיצאה מהאופנה לפני מאה שנה. צד אחד בפניו מנוון, ונראה מקופל כשל כלב בולדוג, עם כתמי מחלה וזיקנה, אפו נשרי, ושיערו לבן ומקריח חושף עור ורדרד יבש. ידיו שלדיות ומעוקלות כטפרים ואצבעותיו נפוחות מדלקת. הדבר המסתורי היחיד בו, הוא שבמקום עין שמאל יש לו אבן חן אדומה.
הוא מתנשף בשריקות אוחז באינפוזית הדם שלו. רק חצי מפניו מסוגלות לחייך. "שלום עליך, מגיסטר אדיר." אומר. "האם תרצה תה ועוגיות, או שתדבר לעניין?" שואל, עינו האחת קרה וצינית.
 
אורנוס השחור~
אאוט~ מצוין. תרגיש חופשי. אחרי הכול אורנוס "לא באמת טוב"
אין~ הנערה נעלמת. ראש השבט מחייך. "זאת הגישה!" מחבק את כתפיך. "לגנוב אבן קטנה. אבן קטנה מהבסיס 616" אומר בחיוך פראי.
 
המגיסטר נשען עם שתי ידיו על ראש המטה, נוטה קדימה, הוא לא עומד מספיק קרוב לפאוסט כך שהוא ממש יגהר מעליו, אך פאוסט צריך להרים את ראשו כדי להסתכל למגיסטר בעיניים.
"מעולם לא הייתי טוב בשיחות נימוסיות, ולפי מה שאני זוכר כך גם אתה, אז כהגדרתך-אני "אדבר לעניין".
איזה סוג של סיוע אתה מספק לגנרל?
האם אתה יודע על פעולותיו של הגנרל שעוברות על חוקי המסדר, ואם ידעת, למה לא עצרת אותו, או לפחות יידעת על המעשים בפני שאר המועצה?"
 
אז אתה תחכה! לעד, אם זה מה שיקרה. אלא אם אתה תראה פתאום חדר מלא ברוצחים ואנסים, אני נשאר בשליטה!
"אם אני פיתיון, אז כנראה שזה מישהו שמכיר אותי, כי אחרי הכול, אני לא האיש הכי חף מפשע בסביבה. השאלה היא אם אני מכיר אותו... זה רולאנד הנורא?"
 
"זה לא הזמן שלך לפעול, גיבור?" הוא לוחש בטון סרקסטי בעודו מרים את ידיו באיטיות רבה אל מאחורי ראשו, בכניעה.
אני לא אמור לתת לזיוף הקטן והמטופש הזה לסכן את עצמו.
הוא ילד טיפש ומגוחך.
אבל... אם הוא אמיתי... אולי יהיה לי קצת שקט סוף סוף?
 
אתגר חדש- (גם בשבילי). להשתדל שכל תגובה ועדכון יהיו לפחות 3 שורות. בסדר?
בסדר!

אורנוס השחור-

הוא נאנח. קרני השמש, חולפות בפסי צללים על פניו.
"איני בטוח. אבל זה שהחזיר אותי, השתמש באבן כזאת כדי להחזיר אותי. זאת אבן... בעלת כוחות מסתוריים, שיש מישהו שאני מכיר שיודע איך להשתמש בה. אך הוא לעולם לא נותן שום דבר בחינם... ואני יודע שזה הדבר שהכי מענין אותו."
המכשף מהנהן:"זה גם החוב שלנו אליו.... הבטחנו לו, שנשיג לו עוד אבן כזאת." מסביר.

המגיסטר-

פאוסט מעווה את פניו. "אתה מגזים בניצול סמכותך, מאגיסטר. לכל קוסם זכות לפרטיות... אך אני יודע שאתה עקשן ואוהב לנדנד על כל שטות, אז אשתף פעולה." נאנח. האנחה הופכת לשיעול חריף, עם כתמי דם שחור מעורבים בהפרשה צהובה מבחילה מפיו.

הוא מפורסם בכך שקיבל ממפיסטו נעורי נצח. איפה הם?

פאוסט כנראה הפך לנואש עם הזמן, והפך למכור לעסקאות גרועות. "נתחיל בזה, מה כבר הגנרל עשה שעבר על חוקי המסדר? מבחינה רשמית, הצבא עדיין לא מכיר בקסמים. אני רשום בתור "יועץ רוחני דתי.", בתקן דומה לשל כמרים ורבנים צבאיים. אז מבחינת הסודיות, לא עברתי על שום דבר. מבחינת הניטרליות... לא עזרתי לו במלחמה נגד מדינות אחרות. אחרת, היית שומע על סוקובוסים טורפות את מנהיגי אל קעידא." הוא משתעל בחריפות, והאחות מגישה לו לתוך כוסית זכוכית מה שנראה כדם.
הוא גומע בגמיעה קולנית, ומשתעל שוב.

"אני בסך הכול מייעץ לו בנושאים קסומים. כפי שאתה בוודאי יודע, הגנרל הזה אינו גנרל רגיל והוא מתמודד עם סכנות מכל מיני סוגים. מרוצה?" מסכם בקול קר.
בעינו האחת, כל כך הרבה מרירות, כעס... והתמכרות... למשהו לא ברור.

אביר הלילה-

"המממ... מה? כן!" אומר בהיסוס.
איימי נראית מודאגת, אך בינתיים גם מרימה ידיים.
טוני טורנדו מצביע:"מספיק, עם הרשע הזה! הפסק אותו מיד! אני טוני טורנדו, שומר על הבית ספר הזה!" פותח את המעיל, וחושף את החולצה הירוקה עם הציור של טורנדו.
הפושע המוזר מרסס לעברו, במבט קר. טוני טורנדו מזנק בסלטה מדהימה, מסחרר את אצבעו שולח רוח ומעיף את הפושע, מטיח אותו בקיר.
הוא נאנק מוטח בקיר, ונוחת על הרצפה.
טוני טורנדו מניף את ידיו, לקול תרועות התלמידים, מפנה את גבו אל הפושע המובס.
קול יריה נשמע, טוני טורנדו, בוהה מאחוריו, מופתע. הוא קורס. כל הכיתה צורחת בהיסטריה.
פושע הארבע תלתן נעמד, יורה באקדח לכיוון התקרה.
"תסתמו!!!" שואג, נראה עצבני מאוד. "עוד מישהו רוצה לשחק אותה גיבור?!"

עורב הדמים-

נשמעות צרחות מהקומה מתחת. קול תסיסה חשמלי, והאור והחשמל נכבה.
רק עיניו של השובה שלך כעת נראות. "אתה נבון. עכשיו... ברשותך, אלך לקבל את פניו." צועד משם, וטורק אחריו את הדלת.
מוזר, אחד האזיקים מרגיש לך רפוף מעט.
נקמה. דם! קדימה!
 
ילד מטומטם!
ואני שלחתי אותו אל מותו!
מה לעזאזל חשבתי לעצמי?!

הוא נראה זועם והרוס רגשית בו זמנית.
"א- אדוני ה... הפושע... החוטף..." הוא אומר בקול מגמגם ומפוחד.
"א- אפשר... ל- ל-..." הוא ממלמל משהו בלחישה, מקווה שהחוטף יתקרב אליו כדי לשמוע אותו.
בנתיים זוג ידיו מאחורי ראשו, מורמות למעלה בכניעה, אך ידו אוחזת בשעונו, מוכנה לפעולה.
תתקרב אלי, חתיכת חלאה.
תתקרב, ואני ארסק לך את הפנים.
קדימה, תתקרב, תיפול למלכודת שלי, האזעקה תישמע מבחוץ ואתה תפנה את מבטך רק לשניה.
שניה אחת, וזה כל מה שאני צריך כדי לרסק אותך.
 
אאוט-

ובכן, היום נקבל שחקן חדש.
למי שלא התקבל- העדפתי את מי שהדמות שלו יותר התאימה לעלילה כרגע... נכון שהיתה העדפה למי שניסה קודם, אבל טובת המשחק מעל זה.
סליחה, תודה ובהצלחה.

ריו-
אתה כבר כמה ימים בעיר הקודרת הזאת.
על העיר הזאת עוברים דברים אפלים, כמו המנזר שלך. אסונות המוניים פקדו את העיר, ועכשיו חיילים במדים מוזרים ממלחמת העולם השניה, מסיירים ברחובות. עיר במצב חירום.
אתה כעת שוהה אצל משפחה יפנית חביבה, עוזר להם בעבודות הבית.
עכשיו בוקר, האבא- האיו גוטומורה, יצא לעבודה במפעל, הילדים ללימודים. רק האמא- קיקיו נשארה עם התינוק. בוקר שקט.
דפיקה על הדלת, קיקיו לא מספיקה לפתוח, כששני אנשים רעולי פנים פורצים. נראים כמו... נינג'ות?
"קיקיו, גוטומורה?" הם אומרים בקול רשמי. היא מהנהנת בפנים חיוורות. :עליך לבוא איתנו." בקול מאיים, אחד מהם משחק בחרב קטאנה בצורה מאיימת.

אביר הלילה-
הוא יורה ליד רגליך. "לא, פשוט עמוד וסתום את הפה, ילד מפגר. אין לי כוח לאף אחד."
איימי כבר לא לידך.
"זה לא אישי ילדים, אבל לבוס שלי לא מגיע לשבת בכלא." מסביר.
"ואין לכם טעם לנסות שטויות נגדי, כי אני לא לבד. פשוט חכו, ותקוו שלמישהו אכפת ממכם." אומר בטון קר.
 
הוא לא לבד.
תרמית, או שהוא משוכנע שאנחנו חסרי אונים ולכן לא נוכל לעשות כלום.
בכל מקרה, הוא מספיק טיפש כדי לחשוף מידע בפנינו.

"אבל הוא מדמם!" הוא זועם, מחווה בראשו אל טוני.
הוא לוחץ על השעון שלו, ואזעקה רועמת ורעש של סירנות מגיע מהחלון מאחוריו.
בתקווה שהוא מסתובב, אפילו לשניה, הוא מזנק קדימה, אוחז בקנה המקלע ומיד מכוון אותו לתקרה, תוך שהוא מטיח אגרוף עוצמתי בסנטרו במטרה לעלף או לפחות להפיל לאחור ולחטוף את המקלע מידיו.
 
אביר הלילה-
"לא מזיז לי אתה-" מתחיל לצעוק, ואז האזעקה נשמעת. הוא מסתובב מרסס לכיוון הדלת- אתה מזנק ומכוון את הקנה כלפי מעלה, גורם לניפוץ כמה נורות.
הוא חוטף אגרוף בפניו, נאנק, נופל לרצפה מפיל את המקלע.
הוא מסוחרר, אך נראה שהוא מנסה לעמוד ולשלוף סכין. בבעיטה נוספת אתה מעלף אותו.
 
הוא מתנשף, ובתנועות מהירות פורק את הנשק, מפרק את המחסנית, זורק אותה הצידה ומפרק את הנשק, שולף את הנוקר ומחבר אותו חזרה, דוחף את הנוקר אל כיסו וזורק את הנשק לרצפה.
הוא מרחיק את הסכין מהפושע, בועט שוב בראשו לוודא עילפון, ניגש לחדר ציוד ומוציא משם זוג חבלי קפיצה, משתמש בהם כדי לקשור את ידיו ורגליו של הפושע.
הוא מביט בכיתה שלו.
"לעזאזל. תישארו כאן, אם יש לו שותפים אז יש לנו בעיה!
תדאגו שהוא יהיה בשקט!
ותיראו מפוחדים!" הוא גורר אותו לחדר ציוד, זורק אותו בין כמה מזרנים.
"ותהיו בשקט!" הוא מתקרב לטוני, בודק את מצבו.
 
אביר הלילה-

טאליה, מחייכת חיוך מעט פסיכי. אולי נהנית מהאלימות?

הם מצייתים לך בשמחה, ולא מתקשים להיראות מפוחדים. טוני, חטף כדור בירך. הוא כורע על ברכו בהתנשפות. "אני...בסדר... השומר של הבית ספר וכל זה..."


נשמעת הודעה בכרוז הבית ספרי:"כולם להירגע. זאת משפחת ספייד. אנחנו בסך הכול רוצים את אבא שלנו בחזרה. תתנהגו יפה, ואם הצבא יסכים למשא ומתן תצאו בשלום. אנא הישארו במקומתיכם. יש לנו סיור במסדרונות, כל תלמיד שימצא בחצר או במסדרונות, יחטוף את הסקנציה המתאימה. יש מבינים? טווווווווווווווווווווו."
 
"אתה בטוח שאתה רק צריך לישון כדי להחלים?" הוא שואל בקול רם כדי שכל התלמידים ישמעו, למרות שהוא כורע ליד טוני, ו"בטעות" מכה בעורפו, מעלף אותו.
"סטפני, את מתנדבת בביה"ח, נכון?
אני לא יודע לגבי הכוחות על שלו, אז תחבשי לו את הרגל בנוסף, בסדר?" הוא מביט באחת מהבנות בכיתה.
"ותישארו כאן." הוא אומר ברצינות.
"טאליה, בואי רגע.
אני צריך שתישארי כאן לשמור עליהם.
אני יודע שאת יודעת להילחם, אבל... אני צריך שהם ישארו בטוחים.
ואם תראי את איימי, תגידי לה שתחזור לכאן.
כי... תגידי לה שנפצעתי או משהו." הוא אומר לטאליה ברצינות, מביט בעיניה.
"ותזהרי." מוסיף בלחש.
הוא מתקרב לחלון, בקפיצה מטפס ומתגלגל החוצה.
הוא מתגנב אל האופנוע שלו, מוציא מתא המטען את החגורה המיוחדת שלו וחובש את הקסדה.
הגלימה היום בתיקון, אז נאלץ להסתפק בחולצה שחורה, קסדה שחורה ואטומה, ובחליפה הישנה והטובה. מחייך לעצמו, טופח על חזהו.
מתחת לחולצה השחורה החלקה, ישנה החליפה שלו.
הוא חוגר את החגורה שלו, ומתגנב לכיוון משרדי ההנהלה, מנטרל כל אדם שהוא מוצא במסדרונות בדממה.
 
דראגוניאן:
ריו קם והולך לעבר הדלת. "גוטומורה-סאמה, את מכירה את האנשים הללו? היי, אתם! מי אתם, ומה מעשיכם כאן?!"
לחץ האוויר עולה, האנשים הללו, וקיקיו במיוחד, מרגישים כיצד הם מתקשים יותר ויותר לנשום. גם ראשיהם כואבים, כאילו עומדים להתפוצץ כל רגע. זה היה ריו, אשר התחיל ליצור את הילת ה-"HADOU" שלו. הוא עמד שם, מסתכל כמו אריה על ארנבת, שרגליה נשברו וחושב לעצמו, מתי להסתער?
OUT
HADOU זה דומה לצ'אקרה, אבל יותר בכיוון של הנשמה, של ה-Spirit
 
"לא במיוחד.
לא הייתי בא אליך בנוגע לעניין של ניטרליות, וגם הסודיות פחות חשובה היום, עם כל גיבורי העל האלה צצים בכל פינה, הסיבה שבאתי אליך היא שהגנרל מפר את ההסכמים, הוא מתערב ופולש לממלכתם של אותם אדר הסכימו לסגת מהעולם הזה ולהשאירו לבני האדם-בתמורה לכך שבני האדם יניחו להם.
אם הגנרל שלך ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, ייתכן ונעמוד בפתחן של מלחמה גדולה נוספת, והמסדר לא יכול לתת לזה לקרות."

המגיסטר משתהה שנייה, מזיז בתנועות מעגליות קטנות כוס ברנדי שהופיעה בידו האחת.
"מה קרה לך פאוסט?
it's a shame לראות מישהוא מהמועצה במצב כזה, בטח כשנזכרים בתפארתך משכבר הימים."
 
אם אתה רוצה דם, אז עכשיו זה כנראה הזמן. יש כאן לפחות מישהו אחד שלא אכפת לי להרוג. חוץ ממך, כמובן צ'ארלס חושב, ומושך את האזיקים שמנתק את האזיקים מהכורסא, ואז משחרר את היד השניה.
היה כיף להיות בלי החרב, אבל כול דבר טוב צריך להסתיים. עכשיו, יש לך רעיונות איך אני מחזיר אותה בלי להרוג את עצמי, מי שלא תהיה? צ'ארלס חושב, בזמן שהוא יוצא מהדלת, מנסה להתגנב החוצה. הפסקת חשמל אמורה לספר בסתרה, אבל לא הייתי סומך על זה
 
אביר הלילה
טאליה נוהמת, אבל מהנהנת, בעוד התלמידים מצייתים לך.
אתה מתגנב החוצה~ אתה מזנק אל האופנוע שלך. כדור שורק לידך. אתה מבחין בדמות מפטרלת על הגג. צלף בחיפוי?
במקביל, משהו מוזר. כמה ניידות משטרה ורכבי צבא כבר במקום, אף אחד לא עושה כלום. אתה מתלבש במהירות, לחסור לבית ספר עלול להיות מסובך, כשהצלף מחפה מלמעלה.
שקט מהכרוז, ושקט מהמשטרה. למה?

ריו
היא אומרת בקול חנוק. "בעלי חייב להם כסף..." שניהם נכנסים לתנוחת קרב. "זה לא עניינך." אומר אחד מהם. "אל תתערב.' השני מוסיף בקול מאיים.

המגיסטר
הוא מעווה את פניו. "חזרנו ל1999?" אומר באנחה, ומשתעל. "אתה רק תשפיל את עצמך. הגנרל לא צריך אותי כדי לפלוש לממלכות אחרות." הוא מחרחר, ידו מתעוותת. "ולגבי מצבי... לא כולנו קיבלנו כוח בחינם מאבא. חלקנו היו צריכים להקריב בשביל הכוח. חלקינו, מעריכים את הכוח מספיק, כדי להיות מוכנים להקריב. אני רואה במצבי, אות כבוד. לא תמצא בעולם קוסם שהקריב עבור הכוח, כמו ,אני הקרבתי." אומר מנסה לנפנף באצבעו, אך מתפתל בכאב.

עורב הדמים~
חושך, שפועם מרעשים מהקומה מתחת. אתה חוצה את המסדרון, מתרגל באיטיות לחשיכה.
אתה שם לב שממול החדר ישנה דלת מעט פתוחה. אור כחלחל בולט מהדלת... נראה ששמה נשאר קצת חשמל. או שתמשיך לגשש במסדרון. [/spoiler]
 
דרגוניין-
In
אורנוס נועץ את מבטו בשניהם "אעשה זאת, אך אני אגיש את האבן למכשף הזה" אומר אורנוס, שואל את עצמו כבר כמה זמן הם שם בחוץ ומה הם כבר עשו.
הוא מרגיש את כול העור שלו מתחיל לצרוב, אך הוא מתעלם, "לכו אל הצללים, היום בערב ניפגש בגשר" אומר אורנוס אליהם ומסתכל אל השמייםף על השמש הזורחת, בזמן שהם עולים, הוא הופך לעטלף ומתחיל לסייר בין גגות ההרים אל מקום אחד עליו שמע רבות- בסיס 616
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

מתחיל בפעם הראשונה את המסע המופלא של עולם הדיסק!
הרגע שמתי לב, אתמול בדיוק, לפני שנתיים הצטרפתי לפורום!
לאחר דחיות רבות, הצלחנו תחת מטר הטילים, לקיים עוד סשן מטלטל של קת'ולהו: אימה על האוריינט אקספרס.
עולמות השנה, פיזי או בזום?
רכבת האוריינט אקספרס עוצרת בקונסטנטינופול אבל האימה ממשיכה לדהור.
חזרה
Top