צפריר נולד במערב, באחד מהאיים בארכיפלג, בן למשפחה מהמעמד הבינוני, כשהתבגר הלך צפריר לזמן מה לבית ספר, שם למד מעט בירוקרטיה, נימוסים והליכות, במקביל למד את אומנות השיט והלחימה במניפות (שהייתה מסורתית במשפחתו) מאביו, כשהגיע לגיל 18-הוא היה מוכן, אביו החל לשלוח אותו לכל מיני משימות באיים, לאחר שלוש שנים הוא כבר היה קפטן לא רע בפני עצמו, החיים היו טובים.
עד שיום אחד במהלך אחד ממסעותיו, ספינה תקפה אותם, לא היה להם סיכוי, צוותה היה גדול פי שניים ומפקדה היה דם דרקון, זה לא היה קרב, זה היה טבח.
די מהר חיסלו אנשי הספינה השנייה את כל הצוות, צפריר היה האחרון שנשאר, ודם הדרקון התקרב אליו, מתכוון לשסף את גרונו, ואז, לפתע, הוא היה בלב ים, ובלב הים המים עצמם בערו, והאש התפשטה על המים, מתקרבת לעברו במהירות עצומה, וכשהיא הגיעה אליו היא שרפה אותו, אך במקום להרגיש כאב, הוא הרגיש כיצד הוא מתחזק, נעשה חכם יותר, ובו בזמן הוא שמע את קול, את קולו של השמש הבלתי מנוצח בכבודו ובעצמו, שסיפור לו שהוא נבחר,מבין כל האנשים, להיות שליחו של השמש הבלתי מנוצח עלי אדמות, ועליו להפוך את הבריאה למקום טוב יותר.
הוא היה שוב בספינה, בוער במדורה עצומה של מהות, שנייה לפני שדם הדרקון שיסף את גרונו, אך במהירות בלתי אנושית חסם צפריר את הדייקלהב, הוא נפנף אותו כאילו היה זבוב, אך דם הדרקון לא התכוון לוותר כל כך בקלות, הוא הניף את חרבו העצומה לעברו ולרגע אחד, היה נראה שזהו זה, זה נגמר, דם הדרקון פגע בו, אך באופן מפתיע דם הדרקון דם הדרקון נתקל במחסום, מחסום שנוצר מרגש בלבד, מהכעס של צפריר וההתקפה בקושי פצעה אותו.
כעת היו תורו של צפריר לתקוף, ובאותה שנייה בה גל התנפץ על הספינה החל צפריר להסתחרר, במערבולת קטלנית של מתכת, המים עטפו והחלו להסתובב יחד איתו, מעין טורנדו קטן באמצע הספינה שזהר באורה של השמש, בעודו מסתחרר העיף צפריר מעט מים אל עיניו של דם הדרקון, הם סימאו אותו לשנייה, שנייה הייתה כל מה שצפריר היה צריך, צפריר שיסף את גרונו, ודם הדרקון מת.
הוא חיסל את אנשיו של דם הדרקון בקלילות, ואז, הוא התיישב וחשב על פשר החיזיון, הוא החליט שכדי להפוך את הבריאה למקום טוב יותר עליו להפוך את המסע בבריאה לבטוח, אך כדי לעשות זאת עליו למצוא דרך לנוע בעצמו מהר יותר ממקום למקום, הוא נזכר באגדת מלחים עתיקה שסיפרה על ספינה מעופפת בעידן הראשון, שאמורה להיות איפשהו במערב, וכך החלו החיפושים, במשך שנה ויום חיפש צפריר את הספינה עד שלבסוף מצא אותה, בתוך מערה, מהרגע שראה אותה זיכרונות החלו להציף את
מוחו, והוא ידע, ללא ספק כי היא הייתה שלו, בעידן הראשון, קליפת אגוז.
זו הדמות הראשונה שאני עושה כמו שצריך בנשגבים, אז תהיו עדינים.
עד שיום אחד במהלך אחד ממסעותיו, ספינה תקפה אותם, לא היה להם סיכוי, צוותה היה גדול פי שניים ומפקדה היה דם דרקון, זה לא היה קרב, זה היה טבח.
די מהר חיסלו אנשי הספינה השנייה את כל הצוות, צפריר היה האחרון שנשאר, ודם הדרקון התקרב אליו, מתכוון לשסף את גרונו, ואז, לפתע, הוא היה בלב ים, ובלב הים המים עצמם בערו, והאש התפשטה על המים, מתקרבת לעברו במהירות עצומה, וכשהיא הגיעה אליו היא שרפה אותו, אך במקום להרגיש כאב, הוא הרגיש כיצד הוא מתחזק, נעשה חכם יותר, ובו בזמן הוא שמע את קול, את קולו של השמש הבלתי מנוצח בכבודו ובעצמו, שסיפור לו שהוא נבחר,מבין כל האנשים, להיות שליחו של השמש הבלתי מנוצח עלי אדמות, ועליו להפוך את הבריאה למקום טוב יותר.
הוא היה שוב בספינה, בוער במדורה עצומה של מהות, שנייה לפני שדם הדרקון שיסף את גרונו, אך במהירות בלתי אנושית חסם צפריר את הדייקלהב, הוא נפנף אותו כאילו היה זבוב, אך דם הדרקון לא התכוון לוותר כל כך בקלות, הוא הניף את חרבו העצומה לעברו ולרגע אחד, היה נראה שזהו זה, זה נגמר, דם הדרקון פגע בו, אך באופן מפתיע דם הדרקון דם הדרקון נתקל במחסום, מחסום שנוצר מרגש בלבד, מהכעס של צפריר וההתקפה בקושי פצעה אותו.
כעת היו תורו של צפריר לתקוף, ובאותה שנייה בה גל התנפץ על הספינה החל צפריר להסתחרר, במערבולת קטלנית של מתכת, המים עטפו והחלו להסתובב יחד איתו, מעין טורנדו קטן באמצע הספינה שזהר באורה של השמש, בעודו מסתחרר העיף צפריר מעט מים אל עיניו של דם הדרקון, הם סימאו אותו לשנייה, שנייה הייתה כל מה שצפריר היה צריך, צפריר שיסף את גרונו, ודם הדרקון מת.
הוא חיסל את אנשיו של דם הדרקון בקלילות, ואז, הוא התיישב וחשב על פשר החיזיון, הוא החליט שכדי להפוך את הבריאה למקום טוב יותר עליו להפוך את המסע בבריאה לבטוח, אך כדי לעשות זאת עליו למצוא דרך לנוע בעצמו מהר יותר ממקום למקום, הוא נזכר באגדת מלחים עתיקה שסיפרה על ספינה מעופפת בעידן הראשון, שאמורה להיות איפשהו במערב, וכך החלו החיפושים, במשך שנה ויום חיפש צפריר את הספינה עד שלבסוף מצא אותה, בתוך מערה, מהרגע שראה אותה זיכרונות החלו להציף את
מוחו, והוא ידע, ללא ספק כי היא הייתה שלו, בעידן הראשון, קליפת אגוז.
זו הדמות הראשונה שאני עושה כמו שצריך בנשגבים, אז תהיו עדינים.
