lordofdoom
פונדקאי מהשורה
זה החלק השני של "האפלה שעכשיו", שזה עוד סיפור קצר שרשמתי בפורום הזה.
מקווה שתהנו!
כאשר לאנדק נכנס פנימה, הוא הבין למה אריין הייתה לחוצה שהוא יכנס. לא, הסיבה לא הייתה שהיא פחדה שהוא הצטנן. בפנים היה לא אחר מאשר אותרן. אותרן, גם הוא היה אלף, אבל הוא היה אלף שנטה טיפה לצד הרוע, למרות שמעולם לא תמך בו בגלוי. הוא נראה כמו תמיד – אלף קטן קומה, עם שער ארוך עד לקצת מעבר לכתפיים. העיניים שלו היו צהובות לחלוטין, אם אישון כאישון החתול – צלקת קטנה ואכזרית למפגש האחרון שלו עם האורנייק – מפגש שאירע בטעות, שנה אחרי שהיצור האכזר הוער. האורנייק פלט עליו אנרגיה קוסמית של היקום שמעבר, וזאת התוצאה.
לאנדק הבין שאריין רצתה שידבר עם אותרן. היא רצתה שישכנע אותו לצאת למסע נגד האורנייק, ובנוסף, שישכנע אותו להישאר בצד שלהם, שלא יעבור אל "האלפים הנכונים". אריין הסתכלה עליו (על לאנדק), ורמזה לו לבוא אחריה. היא אמרה לאותרן להמשיך לשבת, והלכה למטבח. לאנדק הלך אחריה. כאשר הגיעו למטבח, היא צנחה על הכיסא שהיה שם. לאנדק נשאר עומד:
"למה הוא כאן? את יודעת שהוא לא בדיוק בעדינו."
"הוא יכול לעזור, לאנדק. הוא לוחם ממש טוב בחרב, ואתה תזדקק לו. אתה רק צריך..."
"אני רק צריך לשכנע אותו לעבוד איתנו. את ניסית כבר?"
"כן, ניסיתי. אבל אתה יודע שהוא לא ממש מעריך אותי"
"את יותר טובה בשכנועים. הרי זה המתת שלך"
"אתה ממש מעצבן."
"למה? כי אני צודק? פשוט תשתמשי בזה"
"אמרנו שלא נדבר יותר על המתת שלי. זה עלול להיות מסוכן"
"בסדר. אני אנסה לשכנע אותו. אבל אני לא בטוח, או ליתר דיוק, אני בטוח. שזה לא יצליח."
לאנדק חזר אל חדר הכניסה, איפה שאותרין המתין בסבלנות. אריין נשארה במטבח. טיפש, היא חשבה לעצמה. למה הוא דיבר על זה שיש לי מתת, כאשר הנבל הזה יכול לשמוע אותו. מתת – זאת לא ברכה בשבילי, זאת רק קללה. ועוד את מתת הדיבור! המתת החזק ביותר, המסוכן ביותר. אחד מהאלפים הנכונים עלול לחוש בזה, ויחד עם צבא הם יבואו לפה, וחסל עלינו.
חלק מהאלפים נולדים עם מתת. מתת זה דבר נדיר מאוד, ורק לאחד מכל אלף אלפים בערך יש מתת. רק כדי להבין – יש בערך עשרת-אלפים של אלפים בעולם הטבעי, הרגיל, ועוד בערך אלפיים ביקום שמעבר. מתת נותן איזשהו יתרון מסויים לאלף ש"נושא" בו – יש מתת בחרב, מתת בריצה, מתת ביופי, מתת בריפוי. ויש את המתת הנדיר מכולם – מתת הדיבור, אשר נותן לנושאו את היכולת לשכנע אנשים, שהוא צודק, וגם את היכולת לדבר בכל השפות כאילו היו שפת האם של אותו אלף.
לאנדק החל בדיבור אל אותרן:
"שלום אותרן"
"שלום לאנדק. אני רואה שאינך שמח לראותי"
"שמעתי שאתה נוטר לי טינה על כך שהערתי בטעות את היצור שגרם לך לצלקת"
"אני כבר לא נוטר אף טינה, לאנדק ידידי. אחרת, לא הייתי בה לפה כשחברתך קראה לי"
"אתה יודע למה היא קראה לך, נכון?"
"כמובן. אני אחד הלוחמים הטובים ביותר בחרב, אפילו בלי מתת לזה."
לאנדק החסיר פעימה. יכול להיות שאותרן צוטט להם? אולי זה סתם צירוף מקרים שהוא אמר "מתת". לאנדק קיווה שהאפשרות השנייה היא הנכונה.
"אנחנו רוצים שתצטרף אלינו, ושתנסה למצוא עוד עוזרים"
"אני אשקול זאת. מה יהיה השכר שלי?"
לאנדק האדים: "שכר אתה רוצה? להציל את הגזע שלך מפני רוצחים שאני מתבייש בכך שהם אלפים, זה לא שכר נאות?"
"זה אכן שכר לא רע, אבל אני רוצה גם תשלום כספי. או חרב יותר טובה"
"אני אחשוב על זה. בינתיים אתה מוזמן ללכת, לחשוב על הצעתי לך."
אותרן יצא. לאנדק התיישב, ואריין נכנסה.
"למה היית צריכה להזמין אותו?"
"זה לא משנה עכשיו. באתי לומר לך שכבר השמש ירדה. אני הולכת לישון. מחר נדבר עליו."
"בסדר. לילה טוב."
לאנדק הביט באלפית הצנומה הולכת למיטתה, שערה מתנפנף מאחוריה. הוא נעל את כל הפתחים אל הבית, והלך למיטתו. ובזמן שהשינה הלכה וגברה עליו, הוא חשב על כמה הוא יכול להרוויח אם יצליח להשיב את הסדר על כנו, אם יצליח להשמיד את האורנייק ולנתק את הקישור בין היקום הזה ליקום שמעבר. ואז ליבו נתעצב כאשר חשב על כך שאם יכשל, אריין תמות. הוא ימות. תרבות עתיקת השנים של האלפים תמות. ואז הוא נרדם.
מקווה שתהנו!
כאשר לאנדק נכנס פנימה, הוא הבין למה אריין הייתה לחוצה שהוא יכנס. לא, הסיבה לא הייתה שהיא פחדה שהוא הצטנן. בפנים היה לא אחר מאשר אותרן. אותרן, גם הוא היה אלף, אבל הוא היה אלף שנטה טיפה לצד הרוע, למרות שמעולם לא תמך בו בגלוי. הוא נראה כמו תמיד – אלף קטן קומה, עם שער ארוך עד לקצת מעבר לכתפיים. העיניים שלו היו צהובות לחלוטין, אם אישון כאישון החתול – צלקת קטנה ואכזרית למפגש האחרון שלו עם האורנייק – מפגש שאירע בטעות, שנה אחרי שהיצור האכזר הוער. האורנייק פלט עליו אנרגיה קוסמית של היקום שמעבר, וזאת התוצאה.
לאנדק הבין שאריין רצתה שידבר עם אותרן. היא רצתה שישכנע אותו לצאת למסע נגד האורנייק, ובנוסף, שישכנע אותו להישאר בצד שלהם, שלא יעבור אל "האלפים הנכונים". אריין הסתכלה עליו (על לאנדק), ורמזה לו לבוא אחריה. היא אמרה לאותרן להמשיך לשבת, והלכה למטבח. לאנדק הלך אחריה. כאשר הגיעו למטבח, היא צנחה על הכיסא שהיה שם. לאנדק נשאר עומד:
"למה הוא כאן? את יודעת שהוא לא בדיוק בעדינו."
"הוא יכול לעזור, לאנדק. הוא לוחם ממש טוב בחרב, ואתה תזדקק לו. אתה רק צריך..."
"אני רק צריך לשכנע אותו לעבוד איתנו. את ניסית כבר?"
"כן, ניסיתי. אבל אתה יודע שהוא לא ממש מעריך אותי"
"את יותר טובה בשכנועים. הרי זה המתת שלך"
"אתה ממש מעצבן."
"למה? כי אני צודק? פשוט תשתמשי בזה"
"אמרנו שלא נדבר יותר על המתת שלי. זה עלול להיות מסוכן"
"בסדר. אני אנסה לשכנע אותו. אבל אני לא בטוח, או ליתר דיוק, אני בטוח. שזה לא יצליח."
לאנדק חזר אל חדר הכניסה, איפה שאותרין המתין בסבלנות. אריין נשארה במטבח. טיפש, היא חשבה לעצמה. למה הוא דיבר על זה שיש לי מתת, כאשר הנבל הזה יכול לשמוע אותו. מתת – זאת לא ברכה בשבילי, זאת רק קללה. ועוד את מתת הדיבור! המתת החזק ביותר, המסוכן ביותר. אחד מהאלפים הנכונים עלול לחוש בזה, ויחד עם צבא הם יבואו לפה, וחסל עלינו.
חלק מהאלפים נולדים עם מתת. מתת זה דבר נדיר מאוד, ורק לאחד מכל אלף אלפים בערך יש מתת. רק כדי להבין – יש בערך עשרת-אלפים של אלפים בעולם הטבעי, הרגיל, ועוד בערך אלפיים ביקום שמעבר. מתת נותן איזשהו יתרון מסויים לאלף ש"נושא" בו – יש מתת בחרב, מתת בריצה, מתת ביופי, מתת בריפוי. ויש את המתת הנדיר מכולם – מתת הדיבור, אשר נותן לנושאו את היכולת לשכנע אנשים, שהוא צודק, וגם את היכולת לדבר בכל השפות כאילו היו שפת האם של אותו אלף.
לאנדק החל בדיבור אל אותרן:
"שלום אותרן"
"שלום לאנדק. אני רואה שאינך שמח לראותי"
"שמעתי שאתה נוטר לי טינה על כך שהערתי בטעות את היצור שגרם לך לצלקת"
"אני כבר לא נוטר אף טינה, לאנדק ידידי. אחרת, לא הייתי בה לפה כשחברתך קראה לי"
"אתה יודע למה היא קראה לך, נכון?"
"כמובן. אני אחד הלוחמים הטובים ביותר בחרב, אפילו בלי מתת לזה."
לאנדק החסיר פעימה. יכול להיות שאותרן צוטט להם? אולי זה סתם צירוף מקרים שהוא אמר "מתת". לאנדק קיווה שהאפשרות השנייה היא הנכונה.
"אנחנו רוצים שתצטרף אלינו, ושתנסה למצוא עוד עוזרים"
"אני אשקול זאת. מה יהיה השכר שלי?"
לאנדק האדים: "שכר אתה רוצה? להציל את הגזע שלך מפני רוצחים שאני מתבייש בכך שהם אלפים, זה לא שכר נאות?"
"זה אכן שכר לא רע, אבל אני רוצה גם תשלום כספי. או חרב יותר טובה"
"אני אחשוב על זה. בינתיים אתה מוזמן ללכת, לחשוב על הצעתי לך."
אותרן יצא. לאנדק התיישב, ואריין נכנסה.
"למה היית צריכה להזמין אותו?"
"זה לא משנה עכשיו. באתי לומר לך שכבר השמש ירדה. אני הולכת לישון. מחר נדבר עליו."
"בסדר. לילה טוב."
לאנדק הביט באלפית הצנומה הולכת למיטתה, שערה מתנפנף מאחוריה. הוא נעל את כל הפתחים אל הבית, והלך למיטתו. ובזמן שהשינה הלכה וגברה עליו, הוא חשב על כמה הוא יכול להרוויח אם יצליח להשיב את הסדר על כנו, אם יצליח להשמיד את האורנייק ולנתק את הקישור בין היקום הזה ליקום שמעבר. ואז ליבו נתעצב כאשר חשב על כך שאם יכשל, אריין תמות. הוא ימות. תרבות עתיקת השנים של האלפים תמות. ואז הוא נרדם.
