ישמעאל
פונדקאי ותיק
וריאנט שכתבתי לסגנון הטיגריס ממגילת הנזיר. השינוי היחיד בסגנון הוא נשקי הצורה ותיאור ההתקפות, אבל יש לו היסטוריה משלו.
סגנון השביל הבוער (וריאנט לסגנון הטיגריס)
אומנות הלחימה הידועה בשם "סגנון השביל הבוער" פותחה בערך שלוש מאות שנה לפני מפלת הסולארים וסוף העידן הראשון, על-ידי סולאר בשם סיאר ענדאלה. סיאר נולד לשבט נודד במדבר הדרומי, ומאז ילדותו העריץ את כוחה המתפרץ ואת פראותה של האש. לא ידוע באילו נסיבות הפך לסולאר, אך ידוע שהוא היה בן 23 כשזה קרה.
קצת אחרי הפיכתו לסולאר סיאר גילה את אומנויות הלחימה העל-טבעיות, והוקסם מהן. הוא החל ללמוד אומנויות שונות, מחפש את האומנות שתגשים את חלומו- אומנות שתחקה את העוצמה והמהירות של האש שכה העריץ. לבסוף, אחרי שלושים שנה של לימוד ונדידה ברחבי הבריאה, הגיע סיאר ליערות העצומים של המזרח, שם החל ללמוד את סגנון הטיגריס מלונאר מיומן. מהר מאד הוא הבין שמצא את מבוקשו. האופי הפראי והמתפרץ של הסגנון התאים לו בדיוק, והוא שקע באימונים.
סיאר למד מהלונאר (ששמו אבד בנבכי הזמן) במשך עשרים שנה, והפך למאסטר דגול בסגנון. אך במשך רוב הזמן הזה הפריע לו משהו, ובסוף הוא הבין מה הבעיה. סגנון הטיגריס אמנם דמה לאש, אך לא מספיק לטעמו של סיאר. הוא החליט לעזוב את המאסטר שלו, ולחזור למדבר.
הוא הגיע למולדתו, ושם, במרחק של כמה קילומטרים מעיר קטנה, מצא מקווה מהות. הוא הקים עליו משכן ששימש אותו כדוג'ו, והחל לפתח סגנון משלו.
במשך עשר שנים סיאר התאמן, חקר ופיתח, אך לא הצליח לפתח את הסגנון שחלם עליו. יום אחד הגיע למשכנו סוחר, והציע לו מגוון מוטות אש. סיאר סירב בנימוס ופנה למדיטציה היומית שלו, כשההארה הגיעה אליו. הוא הבין שהדרך הטובה ביותר להשיג את מטרתו היא לא לחקות את האש, אלא להשתמש בה! מייד יצא לעיר הקרובה (שכן הסוחר עזב כבר) וקנה מוטות אש ואקדחי להבות בכל הגדלים והצורות. כשהלך בשביל הישר המוביל לדוג'ו שלו וחשב על הסגנון שהוא עומד לפתח, הבין מה צריך להיות השם של סגנון: השביל הבוער. שביל, או לפחות חלק מהשבילים, הוא ישר, אך יכול להפתיע את ההולך בו בעזרת שינויים פתאומיים במסלולו. הוא יכול להיות גם קטלני מאד, שכן במדבר שבילים מושכים לרוב שודדים. כזה צריך להיות אמן לחימה ששואף להילחם כמו האש: הוא צריך להכות באויבו במהירות ובעוצמה כמו שודד ששועט לעבר קורבנו, לשלוח את אגרופיו קדימה כמו שביל ארוך, ולחסל את האויב לפני שיספיק להתקרב יותר מדי. אך הוא צריך להיות גם מפתיע ולא צפוי, להיות קטלני כמו להבה. מוטות ואקדחי האש ישמשו את האמן כדי לחסל את אויביו ממרחק כשזה אפשרי, וילמדו אותם שיעור כואב על כוחה של האש. אמני הסגנון ישתמשו במהות באותו אופן שעושים זאת אמני סגנון הטיגריס, שכן הוא מתאים לאש כמעט בשלמות, אך יעשו זאת בצורה שמתאימה להם יותר.
סגנון השביל הבוער משתמש בעיקר באגרופים ארוכים וחזקים ובטקטיקה של הפתעת היריב. בנוסף הוא משתמש בנשקי אש בתור נשק יעיל לטווח רחוק, ובעיקר בתור מחווה לאש שעליה מבוסס הסגנון.
נשקי צורה: סגנון השביל הבוער מעריך כוח ועוצמה, ומעל לכול את האש. נשקי הצורה של הסגנון הם קאטרים, אגרופנים קוצניים, אקדחי להבה, מוטות אש וגרסאות העתקים של נשקים אלו.
הסגנון אינו מאפשר לבישת שריון.
מכאניקה:
סגנון השביל הבוער זהה מבחינה מכאנית לסגנון הטיגריס, מלבד נשקי הצורה.
מבחינה משחקית ההתקפות של הסגנון יותר ישירות וממוקדות, ונוטות לכלול הרבה אש חסרת השפעה מכאנית (אגרופים בוערים וכדומה).
סגנון השביל הבוער (וריאנט לסגנון הטיגריס)
אומנות הלחימה הידועה בשם "סגנון השביל הבוער" פותחה בערך שלוש מאות שנה לפני מפלת הסולארים וסוף העידן הראשון, על-ידי סולאר בשם סיאר ענדאלה. סיאר נולד לשבט נודד במדבר הדרומי, ומאז ילדותו העריץ את כוחה המתפרץ ואת פראותה של האש. לא ידוע באילו נסיבות הפך לסולאר, אך ידוע שהוא היה בן 23 כשזה קרה.
קצת אחרי הפיכתו לסולאר סיאר גילה את אומנויות הלחימה העל-טבעיות, והוקסם מהן. הוא החל ללמוד אומנויות שונות, מחפש את האומנות שתגשים את חלומו- אומנות שתחקה את העוצמה והמהירות של האש שכה העריץ. לבסוף, אחרי שלושים שנה של לימוד ונדידה ברחבי הבריאה, הגיע סיאר ליערות העצומים של המזרח, שם החל ללמוד את סגנון הטיגריס מלונאר מיומן. מהר מאד הוא הבין שמצא את מבוקשו. האופי הפראי והמתפרץ של הסגנון התאים לו בדיוק, והוא שקע באימונים.
סיאר למד מהלונאר (ששמו אבד בנבכי הזמן) במשך עשרים שנה, והפך למאסטר דגול בסגנון. אך במשך רוב הזמן הזה הפריע לו משהו, ובסוף הוא הבין מה הבעיה. סגנון הטיגריס אמנם דמה לאש, אך לא מספיק לטעמו של סיאר. הוא החליט לעזוב את המאסטר שלו, ולחזור למדבר.
הוא הגיע למולדתו, ושם, במרחק של כמה קילומטרים מעיר קטנה, מצא מקווה מהות. הוא הקים עליו משכן ששימש אותו כדוג'ו, והחל לפתח סגנון משלו.
במשך עשר שנים סיאר התאמן, חקר ופיתח, אך לא הצליח לפתח את הסגנון שחלם עליו. יום אחד הגיע למשכנו סוחר, והציע לו מגוון מוטות אש. סיאר סירב בנימוס ופנה למדיטציה היומית שלו, כשההארה הגיעה אליו. הוא הבין שהדרך הטובה ביותר להשיג את מטרתו היא לא לחקות את האש, אלא להשתמש בה! מייד יצא לעיר הקרובה (שכן הסוחר עזב כבר) וקנה מוטות אש ואקדחי להבות בכל הגדלים והצורות. כשהלך בשביל הישר המוביל לדוג'ו שלו וחשב על הסגנון שהוא עומד לפתח, הבין מה צריך להיות השם של סגנון: השביל הבוער. שביל, או לפחות חלק מהשבילים, הוא ישר, אך יכול להפתיע את ההולך בו בעזרת שינויים פתאומיים במסלולו. הוא יכול להיות גם קטלני מאד, שכן במדבר שבילים מושכים לרוב שודדים. כזה צריך להיות אמן לחימה ששואף להילחם כמו האש: הוא צריך להכות באויבו במהירות ובעוצמה כמו שודד ששועט לעבר קורבנו, לשלוח את אגרופיו קדימה כמו שביל ארוך, ולחסל את האויב לפני שיספיק להתקרב יותר מדי. אך הוא צריך להיות גם מפתיע ולא צפוי, להיות קטלני כמו להבה. מוטות ואקדחי האש ישמשו את האמן כדי לחסל את אויביו ממרחק כשזה אפשרי, וילמדו אותם שיעור כואב על כוחה של האש. אמני הסגנון ישתמשו במהות באותו אופן שעושים זאת אמני סגנון הטיגריס, שכן הוא מתאים לאש כמעט בשלמות, אך יעשו זאת בצורה שמתאימה להם יותר.
סגנון השביל הבוער משתמש בעיקר באגרופים ארוכים וחזקים ובטקטיקה של הפתעת היריב. בנוסף הוא משתמש בנשקי אש בתור נשק יעיל לטווח רחוק, ובעיקר בתור מחווה לאש שעליה מבוסס הסגנון.
נשקי צורה: סגנון השביל הבוער מעריך כוח ועוצמה, ומעל לכול את האש. נשקי הצורה של הסגנון הם קאטרים, אגרופנים קוצניים, אקדחי להבה, מוטות אש וגרסאות העתקים של נשקים אלו.
הסגנון אינו מאפשר לבישת שריון.
מכאניקה:
סגנון השביל הבוער זהה מבחינה מכאנית לסגנון הטיגריס, מלבד נשקי הצורה.
מבחינה משחקית ההתקפות של הסגנון יותר ישירות וממוקדות, ונוטות לכלול הרבה אש חסרת השפעה מכאנית (אגרופים בוערים וכדומה).
