האמת, אני מקווה שהשחקנים שלי לא ידעו את החוקים בכלל. הם משגעים אותי: כל אחד רוצה להשתמש במקצוע היורקה הזה שהוא בנה, בנשק הזה שהוא תכנן, ופה ושם וכאן מביאים לך חוקים שאתה לא יודע מאיפה הם הקריצו לך.. איפה עידן התמימות איפה?
אז יש לך כמה דברים ללמד אותם - הראשון זה הפרדת ידע דמות/ שחקן, אבל זה לא קשור לשאלה מה אתה עושה איתם עכשיו.Anonymous אמר/ה:לגבי כל סיפור הטאראסק, האבסורד ומה שעצוב הוא שא. מי אמר שהטאראסק בכלל קיים? הרי הטאראסק הוא מפלצת מיתולוגית שמופיעה רק אחת למאה שנה, מחריבה אומות שלמות ואז נעלמת. בעולם שבניתי עבורם הטאראסק בכלל לא קיים.
סתם מתוך סקרנות, באיזה שלב בא מישהו עשה הוקוס פוקוס והפך את הדמויות לעל גיבורים? אני מסכימה איתך שבכל מקום אחר הייתי מכסחת על חוסר הפרדה בין ידע שחקן לידע דמות, כאן, בגלל שאין לך בעולם את הטאראסק, אתה יכול ליצור משהו חדש לגמרי ולקרוא לו בשם טאראסק, עדיף שלא יהיה לו הרבה קשר לטאראסק באסופת המפלצות ( עדיף שיהיה מדובר בזוחל קטן ומעצבן - ונפוץ, אבל זה רק אם אתה באמת סדיסט).Anonymous אמר/ה:ב. איך הדמויות בכלל יודעות מהו הטאראסק? הרי הדמויות בדרגה נמוכה ולמעשה הן רק בתחילת הקריירה שלהן כהרפתקנים. לפני שנהיו הרפתקנים הם היו commoners. למה שcommoner בכלל יכיר את הטאראסק? commoner מן הסתם יכיר את הזאב שטורף כבשים, את הגובלין ששודד סוחרים בדרכים, ויכיר את גזע הדרקונים מאגדות ואולי יראה דרקון עף בשמיים. אבל מפלצת מיתולוגית היא מיתולוגית בדיוק מהסיבה שאף אחד לא יודע אם היא קיימת או לא. היא נהיית אמיתית רק כשהיא מופיעה, אם בכלל.
ילדים.מה אתה רוצה מהם?Anonymous אמר/ה:כשהם מגלים שדמות של אשף לא יכולה להשתוות לאיש קרבות בכוח פיזי ושליטה בנשקים או לחילופין שאי אפשר גם להיות זריז וחד אבחנה כמו ננס וגם חזק, גבוה וחסון כמו חצי אורק, הם עוברים לmode של "שברו את הכלים".
לא יודעת, אתה מנסה להנחיל את זה לילדים, אני מנסה להנחיל את זה לגובלינים, התגובות עד כאן היו מאוד דומות.Anonymous אמר/ה:באופן כללי, השאלה שרציתי לשאול, שרק עכשיו אני מצליח לנסח היא "איך מקנים לילדים תפיסה של הגיון מובנה?"
הייתי מציעה לך להחליף שיטה, לעבור לאיזושהיא שיטה אחרת - אפילו אם זה מו"ד 1 או 2, או פשוט לשנות את הכללים - אל תתן להם לשחק פאלאדין עד שהם לא יוכיחו לך שהם יכולים לשחק לוחם, ואם הם אומרים לך משהו על זה שאתה שובר את הכללים, תזכיר להם את הכלל שמנחה תמיד יכול לשנות את הכללים.Anonymous אמר/ה:אז איך מקנים לילדים תפיסה של הגיון מובנה?
אני לא יודע. שמתי לב רק שהילדים בקבוצות האחרות, שלא נחשפו למידע שלא היו אמורים להיחשף אליו מתפקדים טוב בהרבה.
גם רומא לא נבנתה ביום אחד, אבל תתחיל להכניס עלילה לקרבות - האם הם באמת משחקים את הקרבות ( " אני שולף חרב ומניף אותה על האורק!" - "קפוץ על השולחן ומאגף את האורק") או האם זה משהו ברמה של "אני תוקף - גילגתי קובייה"? גם משחקי קרבות הם דבר שמותר להנות ממנו, ואם הם מעדיפים משחק קרבות אין שום סיבה שתנסה למנוע מהם את זה.Anonymous אמר/ה:יש דבר נוסף שרציתי להתייחס אליו לגבי הקבוצה המסויימת הזו, והוא שהם זורקים ז' על העלילה, כי מה שהם רוצים או מצפים שיהיה (כנראה) זה פשוט קרב אחד ארוך, כמו במשחקי קלפים דוגמת "יוגי-הו". מבחינתם אין חשיבות למניע שלהם לצאת להרפתקה...
???????Anonymous אמר/ה:בגלל התפיסה הזו הם רק רוצים להרוג כל הזמן. ציינתי בפניהם שהם סיכמו עם איש המעבורת שהוא יעביר אותם את הנהר ויחזור לקחת אותם כעבור זמן נתון. והנה, ברגע שהמעבורת נוחתת על הגדה השנייה של הנהר, הם מודיעים לי שהם החליטו להרוג את איש המעבורת. שאלתי אותם מה ייצא להם מרצח סתמי שכזה והם ענו ש"זה פשוט יהיה כיף" (!?). הסיבה היחידה שיש בה הגיון מובנה (גם אם מעוות) שקיבלתי היא ש"ככה תהיה לנו סירה ונוכל לשוט לאן שנרצה" (זה טפשי אבל משעשע במידה מסויימת, שהם רוצים לברוח מהדב"ש שנתן להם את המשימה. הם עדיין לא הבינו שאם הם רוצים להשלים את המשימה ולקבל נק"נ הם צריכים גם לחזור אליו עם תוצאות). רק כשהסברתי להם שאיש המעבורת בכל מקרה קיים רק כדי להעביר אותם את הנהר, ושבמידה והם ירצחו את איש המעבורת הם יהפכו להיות פושעים מבוקשים, רק אז הם החליטו לעזוב אותו בשקט.
הטריק הוא לשים מכשול בצד אחד שחצי מהחבורה לא תוכל לעבור, רק כולה.Anonymous אמר/ה:ועוד דבר ששמתי לב אליו הוא הקושי להחליט. כנראה שכיום מחנכים את הילדים "ללכת על בטוח" וכשהם צריכים לקחת סיכון הם פתאום מאבדים את העשתונות.לדוגמא: החבורה הולכת בשביל ביער כשלפתע השביל מתפצל. הם לא יודעים דבר לא על מה שנמצא מימין ולא על מה שנמצא משמאל. איזו דילמה! הם כל כך מפחדים לבחור לא נכון (אפילו שהסברתי להם שאין נכון ולא נכון. יש פשוט ימין ושמאל) שהם לא מצליחים להחליט על ימין או שמאל. ואז מה הפתרון? להתפצל. הפיצול יפתור את הדילמה של השחקן שמפחד לבחור, אבל לדמות שאותה השחקן משחק אין דילמה. מבחינת הדמות ימין ושמאל טובים באותה מידה, כי לא ידוע דבר לא על זה ולא על זה. גם פה, אין הגיון מובנה. לעתים קרובות התפצלות כזו תבוא על רקע של יריבות או התבדלות: "הילד ההוא לא חבר שלי אז אני אגיד ההפך ממנו כדי שלא נהיה באותו צד".
תראה, הם לא חברים שלך, והם ( כנראה) נהנים מזה, אז למה אתה מנסה להכריח אותם לעשות משהו שהם לא יהנו ממנו? כי זה לא "נכון"?Anonymous אמר/ה:הבעייה האמיתית בכל זה, ואני יודע שזבש"י לגמרי, שהם משוכנעים שככה משחקים...
זה העולם הזה שאליו מגיעים אנשים אחרי המוות?עולם הנהר
אנדר אמר/ה:נסה למצוא הכבלות בין משחקי מחשב למשחקי תפקידים.
זה בהכלט יכול להסביר להם את עניין ההתחזקות ההדרגתית
ממש כמו שבמשחקי מחשב השחקן מתחזק רק אחרי שעוברים כמה שלבים ככה, תאמר להם, קורא במשחקי תפקידים. למה? מאותה סיבה שכך הדבר במשחקי מחשב! פשוט וקל.
כף האווז אמר/ה:אנדר אמר/ה:נסה למצוא הכבלות בין משחקי מחשב למשחקי תפקידים.
זה בהכלט יכול להסביר להם את עניין ההתחזקות ההדרגתית
ממש כמו שבמשחקי מחשב השחקן מתחזק רק אחרי שעוברים כמה שלבים ככה, תאמר להם, קורא במשחקי תפקידים. למה? מאותה סיבה שכך הדבר במשחקי מחשב! פשוט וקל.
פעם אנשים שדיברו ככה הלכו מרוב בושה לכביש כדי להדרס בתור עונש.