היי! למי שלא מכיר אותי, אני פרגרין, פעיל כבר... 3 שנים בפורום? עבר מהר.
מתחת לברדס אני בעצם גיל, תלמיד כיתה ט' ממושב במרכז. מנגן חצוצרה כבר שנים, לומד בכיתת מחוננים, ובין מבחן לחזרה מנסה לדחוף קצת סשנים. שואב אבק של ספרים שיכול להיכנס לטרנס של קריאה על הספה במשך חמש שעות בסופי שבוע, ובן למשפחה חיל-אווירניקית שבולע כל מור"ק שיש בסביבה.
אז איך הגעתי לתחום?
בגדול התחלתי להתעניין במבוכים ודרקונים בכיתה ג', כשבקייטנת קיץ במושב שלי הייתה הרפתקה נחמדה, שהמבטאים והתיאורים של המדריך אלו דברים שמלווים את ההנחיה שלי עד היום. במהלך היסודי הרצתי והורצתי עם חברים, פתחנו לכמה חופשים קייטנת מו"ד, ובעיקר ניסיתי לחלום בגדול על הרפתקאות והרצות שכנראה לא היו ריאליות.
בשנים האחרונות ירדה כמות המשחק וההנחיה שלי (חטיבת הביניים, Am I Right?), אבל יחד עם זה גדלו התכנונים למה שיבוא, כשיבוא. כתבתי הרבה למגירה ולמחשב, אבל לא יצא לי כל כך להשתמש ברעיונות שעלו לי חוץ מבכנסים ומדי פעם בחופשים.
מה בכל זאת אני עושה בימינו?
בעיקר כותב ומדמיין, אבל התחלתי קצת לחזור לעסק. מריץ כאן את משחק הפורום על הצד האפל של הירח, בו אני ממש נהנה מהשחקנים והעלילה, מתחיל לעבוד על קמפיין ראשוני לילדים מכיתת המחוננים בשכבה מתחתיי, ומדי פעם משחק עם חברים קצת. בשנתיים האחרונות עם המלחמה והזמן הפנוי שנוצר בשבועות של הישארות בבית נכנסתי חלקית גם לאזור המיניאטורות והצביעה, ואני בעתיד הקרוב איישם לקחי צביעת מיניאטורות גם על דגמי מטוסים שאני נהנה לבנות.
סיפור או חוויה מהתחום
המממ, קשה למצוא אחד...
אחת החוויות המשמעותיות ביותר מבחינתי בנושא הייתה בשנה שעברה בדרקומיני. הרצתי לחבורת ילדים בגילאי יסודי, ואמנם הם איכשהו הגיעו למצב שבקרב הסופי הם חיסלו את דרקון האבן תוך שלושה סיבובים, אבל הדרך לשם והמבטים על הפנים שלהם כשתיארתי את מהלך ההרפתקה היו שווים הכל.
Kol Korran שואל לגבי העיסוק של הדור שלי במשחק ונוכחות האמצעים המשוכללים והעתידניים (מחשבים) במהלך הקמפיינים:
מנקודת המבט הצרה שלי, כי אני באמת לא כל כך עמוק בהתרחשויות, העולם הדיגיטלי הוא יותר כלי בדרך לסשן, ולא מרכז העניינים.
אנחנו (ואני מדבר בעיקר על סביבתי הקרובה) נוטים בהחלט להשתמש בבינות מלאכותיות לתכנון הרפתקאות ועיצובם (במקרה שלי בעיקר כדי ללטש את הרעיון ולהביא אותו מהדמיון המופשט אל השולחן), ובטח שלפעמים גם משחקים דרך האינטרנט (משחקי פורום כמובן, אבל בקורונה והמלחמה גם לפעמים בזום), אבל בגדול עדיין מנסים לשמור על פשטות מסורתית ושימוש נרחב יותר בתיאורים מילוליים והמחשות מאשר תמונות דיגיטליות או לצורך העניין לוחות משחק באינטרנט.
בנושא הגיוס ומציאת השותפים לדרך - האמת שאני ממש לא יודע מה קורה מחוץ לבועה שלי, אבל ממה שאני מכיר עדיין פשוט הולכים על חבר מביא חבר, בהנחה (הלא תמיד מדויקת) שמי שאתה נהנה לשהות לידו הוא ככל הנראה גם מי שתהנה גם לשחק איתו.
ולסיום, שאלה לקהל
מה הדבר, או התחושה שבמשחקי תפקידים (ושאר ירקות הפורום) שיוצרים אצלכם את ה"קליק" הזה, את החיבור הפנימי?
***************
<מתכופף מאחורי המגן מפני מטח העגבניות הרקובות וקריאות הבוז>
מתחת לברדס אני בעצם גיל, תלמיד כיתה ט' ממושב במרכז. מנגן חצוצרה כבר שנים, לומד בכיתת מחוננים, ובין מבחן לחזרה מנסה לדחוף קצת סשנים. שואב אבק של ספרים שיכול להיכנס לטרנס של קריאה על הספה במשך חמש שעות בסופי שבוע, ובן למשפחה חיל-אווירניקית שבולע כל מור"ק שיש בסביבה.
אז איך הגעתי לתחום?
בגדול התחלתי להתעניין במבוכים ודרקונים בכיתה ג', כשבקייטנת קיץ במושב שלי הייתה הרפתקה נחמדה, שהמבטאים והתיאורים של המדריך אלו דברים שמלווים את ההנחיה שלי עד היום. במהלך היסודי הרצתי והורצתי עם חברים, פתחנו לכמה חופשים קייטנת מו"ד, ובעיקר ניסיתי לחלום בגדול על הרפתקאות והרצות שכנראה לא היו ריאליות.
בשנים האחרונות ירדה כמות המשחק וההנחיה שלי (חטיבת הביניים, Am I Right?), אבל יחד עם זה גדלו התכנונים למה שיבוא, כשיבוא. כתבתי הרבה למגירה ולמחשב, אבל לא יצא לי כל כך להשתמש ברעיונות שעלו לי חוץ מבכנסים ומדי פעם בחופשים.
מה בכל זאת אני עושה בימינו?
בעיקר כותב ומדמיין, אבל התחלתי קצת לחזור לעסק. מריץ כאן את משחק הפורום על הצד האפל של הירח, בו אני ממש נהנה מהשחקנים והעלילה, מתחיל לעבוד על קמפיין ראשוני לילדים מכיתת המחוננים בשכבה מתחתיי, ומדי פעם משחק עם חברים קצת. בשנתיים האחרונות עם המלחמה והזמן הפנוי שנוצר בשבועות של הישארות בבית נכנסתי חלקית גם לאזור המיניאטורות והצביעה, ואני בעתיד הקרוב איישם לקחי צביעת מיניאטורות גם על דגמי מטוסים שאני נהנה לבנות.
סיפור או חוויה מהתחום
המממ, קשה למצוא אחד...
אחת החוויות המשמעותיות ביותר מבחינתי בנושא הייתה בשנה שעברה בדרקומיני. הרצתי לחבורת ילדים בגילאי יסודי, ואמנם הם איכשהו הגיעו למצב שבקרב הסופי הם חיסלו את דרקון האבן תוך שלושה סיבובים, אבל הדרך לשם והמבטים על הפנים שלהם כשתיארתי את מהלך ההרפתקה היו שווים הכל.
Kol Korran שואל לגבי העיסוק של הדור שלי במשחק ונוכחות האמצעים המשוכללים והעתידניים (מחשבים) במהלך הקמפיינים:מנקודת המבט הצרה שלי, כי אני באמת לא כל כך עמוק בהתרחשויות, העולם הדיגיטלי הוא יותר כלי בדרך לסשן, ולא מרכז העניינים.
אנחנו (ואני מדבר בעיקר על סביבתי הקרובה) נוטים בהחלט להשתמש בבינות מלאכותיות לתכנון הרפתקאות ועיצובם (במקרה שלי בעיקר כדי ללטש את הרעיון ולהביא אותו מהדמיון המופשט אל השולחן), ובטח שלפעמים גם משחקים דרך האינטרנט (משחקי פורום כמובן, אבל בקורונה והמלחמה גם לפעמים בזום), אבל בגדול עדיין מנסים לשמור על פשטות מסורתית ושימוש נרחב יותר בתיאורים מילוליים והמחשות מאשר תמונות דיגיטליות או לצורך העניין לוחות משחק באינטרנט.
בנושא הגיוס ומציאת השותפים לדרך - האמת שאני ממש לא יודע מה קורה מחוץ לבועה שלי, אבל ממה שאני מכיר עדיין פשוט הולכים על חבר מביא חבר, בהנחה (הלא תמיד מדויקת) שמי שאתה נהנה לשהות לידו הוא ככל הנראה גם מי שתהנה גם לשחק איתו.
ולסיום, שאלה לקהל
מה הדבר, או התחושה שבמשחקי תפקידים (ושאר ירקות הפורום) שיוצרים אצלכם את ה"קליק" הזה, את החיבור הפנימי?
***************
<מתכופף מאחורי המגן מפני מטח העגבניות הרקובות וקריאות הבוז>
