rui: פארגוס אוכל מעט יותר מאסאדר, ומצביע על מדף מגילות. "טקסים. סיירתי בפאנדל מאז ששמעתי על המרד עד שזיהיתי חתול שהייתי יכול לצייר ברוחי. השתמשתי בלפחות שלוש מגילות, אך התוצאות מדברות בעד עצמן."
[00:49:53] or Ben abu: "לפחות יכולת לדבר כמו בן אדם" אומר אסאדר "אני לא יודע מה הייתי עושה שם בלי העזרה שלך"
rui: "שטויות" פארגוס דוחה את הטענה. "הסתדרת נפלא בעצמך. אני מודה שהבריון הזה היה עלול להיות בעיה, אבל אני סמוך ובטוח שהיית יכול לחשוב על טריק בעצמך" הוא נאנח מעט. "ניסיתי להסביר אותו שיעור לג'רארד. רק מפני שבחרת בדרך החרב מאשר בדרך הקסם לא אומר שהמגים במגדל חכמים ממך. רק עם יותר חשיבות עצמית, זה הכל" הוא מחייך ומפסיק לאכול.
rui: [חשיבות עצמית=אגו]
or Ben abu: "ובכול זאת, אתה הצלת אותי, גם שם וגם בקרב בבית של סילוואניק. ובכלל, בזכותך כול המסע הזה התרחש, אני חייב לך תודה" אומר אסאדר "אני חושב שהמסע הזה עזר לי להבין משהו חשוב בנוגע לדרך שבה אני הולך"
rui: "אני פה בכדי לעזור להוד מעלתו... ההגנה על פאנדל כלולה, כמובן, ועקיצה לכיוון של הלורד קסוול תמיד מבורכת" הוא מהנהן ומסתכל באסאדר בעיניו הכחולות. "מה למדת?"
or Ben abu: "הבנתי שבגידה ונאמנות הם מושגים מאוד הפכפכים, כמו טוב ורע. לסילוואניק לא היו מטרות רעות, למרות שהפעולות שלו היו נוראיות." אומר אסאדר בהרהור. "והבנתי גם, שאני צריך להיות יותר עם האנשים שאני אוהב. שניסיתי להיאחז בזיכרונות של האנשים האהובים שמתו שלי, הבנתי שהם התעמעמו, שלא הייתי איתם מספיק זמן. אני מרוכז כול כך במשימות ובמלחמה, שאני לא מוצא זמן להיות עם החברים שלי. אני הבנתי שאני צריך ללכת ולהיות איתם, וטובה שעה אחת קודם." הוא מוסיף כעבור רגע בנימה מהורהרת.
rui: "כל מה שאתה אומר נכון, אסאדר... אבל כולנו היינו צריכים לוותר על דברים למען ביטחונה של דורטר, ולמען המשכיותה של שושלת קראנדאן" הוא אומר, ובבירור כולל גם את עצמו. יש כאב מעומעם בכולו. "עלינו לנצור כל רגע" הוא מהנהן שוב. "ו... כן. המוות של סילוואניק הוא אחד הדברים שיותר כאבו לי. לא הכרתי אותו, ולמרות זאת אני מרגיש שלא הגיע לו את הסוף הזה. אולי זה ישמע לך מוזר, אסאדר, אבל גם ברסאיוס הוא מעין סילוואניק. אני הכרתי אותו במשך הרבה שנים - הוא היה אחד מחברי הקרובים ביותר. הוא ו... ועוד מעט מאוד. הוא מאמין שמה שהוא עושה זה טוב, ולמרות שאצטער להרוג אותו אני מאמין שאין שום דרך אחרת" הוא נאנח.
or Ben abu: "לפעמים, בלילות, זה רודף אותי. הקורבנות שהקרבתי למען הממלכה הזו, הדברים שעברו עליי כאן. אני לא מפקפק בכך שהכול היה למטרה טובה, אבל אני מתחרט שלא יכולתי לעצור כמה מהם מלקרות. לפעמים אני שואל את עצמי מה אם הייתי מצליחה להציל איש זה או אחר, אם הוא היה עכשיו בחיים. זה גורם לי לתחושת עצב נוראית"
rui: "אני מבין אותך. אבל זה מחיר המלחמה - היקרים לנו מתים או נפגעים, וסדר החיים נפגע. ריימונד היה שבור כשהוא שמע שג'רארד מת. אני לעולם לא אומר לך לשכוח את מה שעברת, אסאדר, אבל תסתכל מה הבאת... הבאת שלווה לעיר שסבלה מחוסר שוויון. הבאת חופש לעיר תת קרקעית שאויימה על ידי ברסאיוס. אתה הצלת את חייו של אחד מהגנרלים שלנו, והצלחת להציל את העיר שלך שוב. אף על פי כל ההקרבה, אנחנו צועדים לעולם טוב יותר - עולם של יותר שוויון, ועולם שבו המלחמה הזאת נגמרת בכדי שנוכל לעזור לאלפים כנגד הליץ'".
or Ben abu: "אבל... עם כול ההקרבות שנחוצות לכך.... אם נצליח לפתור את כול הצרות שלנו בעולם, מי ישאר כאן להרגיש את זה?" אומר אסאדר.
rui: "האנשים שאנחנו נלחמים למענם. אתה נלחם למען החברים שלך, למען המשך הבית שלך ולמען המשפחה שלך. כולנו נלחמים בעד משהו"
or Ben abu: "אני לא יודע. אני יודע שביום מן הימים אני גם אמות, כמו כול האדם, ובכול זאת- אני מסתכל על הדברים שאני נלחם למענם, ומפחד למות. אני מרגיש את הפחד הזה מתעצם בכול קרב, כי אני יודע שאם אני לא אחזור מהקרב, אני לא אוכל להיות בטוח שהדברים שנלחמתי למענם עדיין עומדים שם. אני חושש מכך שלהקריב את חיי למענם לא יהיה מספיק" אומר אסאדר, ופתאום עוצר ומבין עם מי הוא מדבר "אני... אני מצטער אדוני הארכמג... אני לא הייתי צריך להטריד אותך בבעיות שלי" אומר אסאדר במעט בושה.
rui: פארגוס מסתכל על אסאדר למשך כמה שניות.
"אתה הלוחם השני שמודה בפני שהוא פוחד למות" הוא אומר באיטיות. "ועתה אני רואה, אסאדר, שבאמת אכפת לך מהסובבים אותך. אני מעריץ אותך על כך. בי עבר הפחד של המוות ממזמן... ממזמן..." הוא עוצר שוב. "אם תילחם במשך כל ימי חייך, לעולם לא תוכל להשיג את מה שתרצה. מלחמה היא חלק מחיינו, מאבק למען הדברים שאנחנו מאמינים בהם. כן, אנחנו לא יכולים להבטיח שהכל יסתדר אם נמות, אבל בשל כך עלינו לחיות. עלינו לחיות לא רק בשבילנו, אלא גם בשביל הסובבים אותנו. הפיתרון שאני מצאתי בשביל זה הוא פשוט לחשוב כמה שפחות על המוות - הוקר את החיים. אם לא תחיה אותם מספיק זמן, אין כל זה משנה. ובנוגע אליך, אסאדר, אני חושב שאין לך ממה לדאוג. אם נשרוד את הקרב הזה, הדברים יעמדו. ולכן עלינו להתכונן למהלומה האחרונה. אסאדר, הקרב האמיתי הבא יהיה רגע האמת... ושם עליך לחשוש, אך גם לתת לחשש להמריץ אותך - כי אם ננצח את הקרב, הכל ישאר בדיוק כפי שהוא, ונדע שלא הכל לשווא".
or Ben abu: אסאדר מהרהר בכך רגע "אני אזכור זאת" אומר אסאדר "תודה" הוא מוסיף בהרהור "מעולם לא חשבתי על זה ככה, עזרת לי בזה הרבה, אני מודה לך" הוא חוזר ואומר. הוא מרים משם את מגש האוכל ששניהם מסיימים לאכול ונפרד לשלום מהארכמג, ויוצא משם, מלא מחשבות.
