IN
"ריימונד לא התכוון להוציא את העבדות. אלו היו רק דיבורים" הוא אומר, מבקש שימלאו לו את היין. "אפילו פארגוס, הארכמג טוב הלב המהולל, לא התנגד לעבדות כל עוד היא לא הפריעה לו. אפילו לא..." הוא מנסה לומר משהו, אך מתקשה להיזכר. "לא משנה. בכל מקרה, איש לא באמת התנגד אליה. כשמחיתי בפני ריימונד, הוא שקל את הנושא, אך האם אתה באמת חושב שהוא היה עושה זאת? ביום שבו תבוטל העבדות וריינארד אוזארד ישב כריבון הצפון, בי אני יודע, הוא יצא למרד. האוזארדים במילא פרנואידים וחולי שליטה, אז להלחיץ את המשוגע ביותר מביניהם כבר דורות שלמים? ריימונד לא היה מוכן להסתכן בכך. סטרויס גם עמד בעד העבדות, מקשקש לי 'האבות שלהם עשו פשעים נוראיים נגד דורטר, מגיע להם להירקב שם'. סטרויס טועה. גם אם הם עשו זאת מהתקפה ולא מהגנה עצמית על השטחים שלהם, לילדים שלהם לא מגיע לסבול מחטאי האבות שלהם. בולדווין היה לא אכפתי כלפי העבדות, ורק קסוול עמד לצידי. לא מטוב לב, הבן אדם מושחת ושאפתן יותר מכל אחד בממלכה הזאת, אלא מתוך רצון להחליש את בית אוזארד ולהרים את ביתו. זה מה שהוא עושה בכל המרד הזה" הוא לוגם מהיין החדש שהביאו לו, מודה למשרת. "אני יצאתי למרד הזה כי קיבלתי חזון. החזון לא היה של מלחמה - הלכתי לריימונד בפרטיות ודיברתי איתו על החזון. הוא צחק בהתחלה, אך לאחר שהמשכתי אמר בקול רציני שזה... שזה 'חזון של בוגדים' ואמר לי שכנראה הייתי שיכור כשחלמתי את זה. אני לא השתכרתי מאז... מאז הרבה זמן. כשדחקתי יותר ויותר זה הגיע למצב שצעקנו אחד על השני, עד שכשניסיתי לזייף פקודה בשמו של שחרור העבדים ושליחה שלה לאוזארד ולשאר הלורדים הגדולים, הוא קרא לי בוגד. רציתי להראות לו איך הם יגיבו, אבל הוא לא הקשיב. הוא כלא אותי, וכשהשתחררתי... האל האחד העניש את האדם הלא נכון".
