Sacred Carrot
פונדקאי ותיק
OUT:
עכשיו כשאנחנו מתחילים אני מצפה לקצב תגובות יחסית מהיר, אחרת זה לא יעבוד.
IN:
גל חולף תחת הספינה, והיא רוכבת עליו בקלות. על הסיפון, אוחז במעקה ובוהה לעמקי הערפל הסובב אותה, רופא גרמני מתחיל להרגיש רע. התחושה לא סתם מבשרת רעות- התחושה היא של אבדון שאין להמנע ממנו.
גל חולף תחת הפינה, והיא רוכבת עליו בחן. על הסיפון, אדם תמוהה יושב ומעיין בספרו. מועקה גדולה מעיבה על ליבו, והוא תוהה בינו לבין עצמו אם הערפל יכול להוות סימן לבואו של הליוויתן, התפלץ הגדול והמסוכן ביותר בים.
גל חולף תחת הספינה. היא מתרוממת, ומחליקה במורדו במהירות. על הסיפון, פורטוגלי שכרע על ברכיו ונשא תפילה למען מחילה ושכחון נופל וקם בזעם על ברכיו. הוא מקלל את המסע הימי שבו כל כך קשה להפגין אמונה לאל, אבל משום מה הוא מרגיש צורך עז מתמיד להתפלל. הוא לא מודע למה שהוא אומר, הוא פשוט ממלמל מילים לאל שלו. מלח שעובר בסביבה שומע אותו אומר, "למרות שאלך בגיא צלמוות, לא אפחד משום רוע..."
גל חולף תחת הספינה. הנטייה שלה נהיית משמעותית, והיא עולה יחד איתו לגובה של שני מטרים מעל פנים הים. על הסיפון העליון, שולחן מפואר של שלושה אנשים נערך לכבוד הקפטן, הנווט ומממן המסע, האציל הספרדי שמעינו נתון במסחר במאכלים אקזוטים. כשהספינה מחליקה מטה וחוזרת לגעת בפני הים, כוסות יין הפירות המשובח שנחו לפניהם נטו ונפלו על השולחן, והיין פיזר כתם על השולחן. שלושת האנשים בוהים בכתם, ולמרות שכל אחד מהם נוזף בעצמו שהוא ילדותי, אותה מחשבה חולפת בראשי שלושתם: הכתם האדום כארגמן מדכיר מאוד דם.
גל חולף תחת הספינה. הי מתרוממת ועולה עליו, אבל חלק ממי הים משפריצים לתוכה בזרם חזק, והיא מטלטלת. כל האנשים שעל סיפונה דוממים, מלאי פחד. כל אלו שלא החזיקו במשהו יציב לפני שהגיע הגל נופלים.הקפטן הוא הראשון להתאושש. הוא הקפטן חורחה אספינג'ו, והוא לא ייתן להרגשה רעה וגלים גבוהים לקחת לו את הפינה. "למה אתם מחכים, עכברושים עלובים שכמוכם!", הוא שואג לעבר אנשיו המבוהלים. "קפלו את המפרשים! הדקו את הקשרים! העירו את כול החברים מוכי הפרעושים שלך! כל הידיים לסיפון! נהלי סופה, עכשיו!".
המלחים מתרוצצים ממקום למקום. כל גל חולף גבוהה יותר מקודמו. חמישה אנשים על הסיפון מבחינים במשהו, אבל לא מדברים עליו בתוך הכאוס, כי אין למי לפנות. חמישת הולכים לעבר מרכז הספינה ומתגודדים ליד התורן, מביטים בדאגה לצדדים. בניגוד לקפטן וצוותו, אנשים אלו הבחינו שלא ייתכן שהם בסופה רגילה. לא היה זה רק המחסור המוחלט ברוח ובגשם, אלא גם העובדה שגלים הגיעו משני הכיוונים. רגע אחד הספינה הייתה מתרוממת מדרום וצונחת לצפון, רגע אחר כך להפך. כל נוסעי הספינה היו כעט על הסיפון. משרתים אישיים של ז'ואנט המממן, מלחים, שני שכירי חרב.
ממזרח, עולה גל. הגל הזה עצום, והוא מגמד את כל גלי הענק שבאו לפניו. דרך התוהו שעל הסיפון, רק חמישה אנשים, פניהם קודרים, רואים את הבלתי נמנע הקרב אל עלמת העולם החדש. דרך מעטה הערפל, מתממש המתווה של ספינה. העלמה היא לא ספינה קטנה, אבל זו שקרבה כעט הייתה ענקית יחסית אליה. היא נעה במהירות במורד הגל, קרבה במהירות. ממש רגע לפני הפגיעה, הקפטן סובב את עיניו. הוא הבחין בקרשים הרקובים שהרכיבו אותה, הוא הבחין בגודל המאיים שלה, הוא הבחין בתותחי הצד האיימתניים שלה, הוא הבחין בתווית השם שלה- "דוב הים". יותר מכל הוא הבחין באייל הניגוח האימתני בחזיתה, בעל צורה גדולה ומאיימת שלא הצליח לפענח בחשיכה. בכל זאת הוא הבחין תוך שתי שניות, כי לאחר מכן הוא מת.
הספינה ניגחה את העלמה בצידה ורסקה אותה לשניים. התורן של העלמה נפל היישר על ראשו של מלח, מוחץ אותו. הקפטן הוטח מהסיפון העליון אל הים, וטבע דקה לאחר מכן. הנהג הולח קדימה, מצחו מתרסק לתוך אחד מזיזי ההגה שלו, מתרסק לחלקים, פיסות אפורות של מוח ועצם מתעופפות לכל כיוון. גזירי עץ מתעופפים ננעצו בגרונו של אחד מהמשרתים, שעדיין ניסה לחפש את אדונו. הוא נאנק, מקיא דם, ומת עוד לפני שגופתו פגעה בקרקע.
המלחים המוכשרים וברי המזל יותר הצליחו להמנע ממוות מיידי והם ברחו לצדדי סיפון ספינתם, מתגודדים יחד על הסיפון העליון ובשוליים האחוריים. הספינה האדירה האטה מעוצמת הנגיחה, אך לא הראתה שום סימן פגיעה. היא נעצרה במרכז הסיפון המרוסק של העלמה. קרשים יחידים עוד שימרו את הקשר בין שני חלקי העלמה ומנעו ממנה להתפרק לשני חלקים. המלחים המבועתים הביטו על סיפון הספינה הענקית, וראו שהיא הייתה ריקה.
רעש אדיר והבזקים של אור הפכו את הלילה לגיהנום. כל תותחי הספינה המנגחת הרעימו באותו הזמן, ממלאים את האוויר בריח המריר של אבק שריפה. כל מה שנותר מהעלמה נעלם, עף לכל הרוחות. פיסות של בשר לצד פיסות של עץ התעופפו לתוך הים ושקעו. עשרים אנשים מתו כך, במרווח של עשר שניות. המוות שלט בלילה.
אבל לא כל מי שהיה על הסיפון מת באותו לילה.
חמישה אנשים עמדו בדיוק במסלולה של הספינה, וכשהיא ניגחה את העלמה הם עפו קדימה מעוצמת המכה. חמישה אנשים מצאו את עצמם על סיפון דב הים. חמישה אנשים שרדו את ההתקפה. חמישה אנשים שרעו על הסיפון החדש, הלומים. חמישה אנשים התכווצו לתוך עצמם באימה כשהתותחים הרעימו, אבל אפילו לא שמעו את צרחות חבריהם למסע כשנטבחו כי אוזניהם צלצלו מהפיצוצים הקרובים.
לאחר זמן מה, חמישה אנשים נעמדו על רגליהם והביטו זה בזה.
OUT:
כאן הכל מתחיל, חבר'ה. יש לכם זמן לתאר את הדמות שלכם ומה היא עושה.
I wish you luck. you are going to need quite a lot of it
עכשיו כשאנחנו מתחילים אני מצפה לקצב תגובות יחסית מהיר, אחרת זה לא יעבוד.
IN:
גל חולף תחת הספינה, והיא רוכבת עליו בקלות. על הסיפון, אוחז במעקה ובוהה לעמקי הערפל הסובב אותה, רופא גרמני מתחיל להרגיש רע. התחושה לא סתם מבשרת רעות- התחושה היא של אבדון שאין להמנע ממנו.
גל חולף תחת הפינה, והיא רוכבת עליו בחן. על הסיפון, אדם תמוהה יושב ומעיין בספרו. מועקה גדולה מעיבה על ליבו, והוא תוהה בינו לבין עצמו אם הערפל יכול להוות סימן לבואו של הליוויתן, התפלץ הגדול והמסוכן ביותר בים.
גל חולף תחת הספינה. היא מתרוממת, ומחליקה במורדו במהירות. על הסיפון, פורטוגלי שכרע על ברכיו ונשא תפילה למען מחילה ושכחון נופל וקם בזעם על ברכיו. הוא מקלל את המסע הימי שבו כל כך קשה להפגין אמונה לאל, אבל משום מה הוא מרגיש צורך עז מתמיד להתפלל. הוא לא מודע למה שהוא אומר, הוא פשוט ממלמל מילים לאל שלו. מלח שעובר בסביבה שומע אותו אומר, "למרות שאלך בגיא צלמוות, לא אפחד משום רוע..."
גל חולף תחת הספינה. הנטייה שלה נהיית משמעותית, והיא עולה יחד איתו לגובה של שני מטרים מעל פנים הים. על הסיפון העליון, שולחן מפואר של שלושה אנשים נערך לכבוד הקפטן, הנווט ומממן המסע, האציל הספרדי שמעינו נתון במסחר במאכלים אקזוטים. כשהספינה מחליקה מטה וחוזרת לגעת בפני הים, כוסות יין הפירות המשובח שנחו לפניהם נטו ונפלו על השולחן, והיין פיזר כתם על השולחן. שלושת האנשים בוהים בכתם, ולמרות שכל אחד מהם נוזף בעצמו שהוא ילדותי, אותה מחשבה חולפת בראשי שלושתם: הכתם האדום כארגמן מדכיר מאוד דם.
גל חולף תחת הספינה. הי מתרוממת ועולה עליו, אבל חלק ממי הים משפריצים לתוכה בזרם חזק, והיא מטלטלת. כל האנשים שעל סיפונה דוממים, מלאי פחד. כל אלו שלא החזיקו במשהו יציב לפני שהגיע הגל נופלים.הקפטן הוא הראשון להתאושש. הוא הקפטן חורחה אספינג'ו, והוא לא ייתן להרגשה רעה וגלים גבוהים לקחת לו את הפינה. "למה אתם מחכים, עכברושים עלובים שכמוכם!", הוא שואג לעבר אנשיו המבוהלים. "קפלו את המפרשים! הדקו את הקשרים! העירו את כול החברים מוכי הפרעושים שלך! כל הידיים לסיפון! נהלי סופה, עכשיו!".
המלחים מתרוצצים ממקום למקום. כל גל חולף גבוהה יותר מקודמו. חמישה אנשים על הסיפון מבחינים במשהו, אבל לא מדברים עליו בתוך הכאוס, כי אין למי לפנות. חמישת הולכים לעבר מרכז הספינה ומתגודדים ליד התורן, מביטים בדאגה לצדדים. בניגוד לקפטן וצוותו, אנשים אלו הבחינו שלא ייתכן שהם בסופה רגילה. לא היה זה רק המחסור המוחלט ברוח ובגשם, אלא גם העובדה שגלים הגיעו משני הכיוונים. רגע אחד הספינה הייתה מתרוממת מדרום וצונחת לצפון, רגע אחר כך להפך. כל נוסעי הספינה היו כעט על הסיפון. משרתים אישיים של ז'ואנט המממן, מלחים, שני שכירי חרב.
ממזרח, עולה גל. הגל הזה עצום, והוא מגמד את כל גלי הענק שבאו לפניו. דרך התוהו שעל הסיפון, רק חמישה אנשים, פניהם קודרים, רואים את הבלתי נמנע הקרב אל עלמת העולם החדש. דרך מעטה הערפל, מתממש המתווה של ספינה. העלמה היא לא ספינה קטנה, אבל זו שקרבה כעט הייתה ענקית יחסית אליה. היא נעה במהירות במורד הגל, קרבה במהירות. ממש רגע לפני הפגיעה, הקפטן סובב את עיניו. הוא הבחין בקרשים הרקובים שהרכיבו אותה, הוא הבחין בגודל המאיים שלה, הוא הבחין בתותחי הצד האיימתניים שלה, הוא הבחין בתווית השם שלה- "דוב הים". יותר מכל הוא הבחין באייל הניגוח האימתני בחזיתה, בעל צורה גדולה ומאיימת שלא הצליח לפענח בחשיכה. בכל זאת הוא הבחין תוך שתי שניות, כי לאחר מכן הוא מת.
הספינה ניגחה את העלמה בצידה ורסקה אותה לשניים. התורן של העלמה נפל היישר על ראשו של מלח, מוחץ אותו. הקפטן הוטח מהסיפון העליון אל הים, וטבע דקה לאחר מכן. הנהג הולח קדימה, מצחו מתרסק לתוך אחד מזיזי ההגה שלו, מתרסק לחלקים, פיסות אפורות של מוח ועצם מתעופפות לכל כיוון. גזירי עץ מתעופפים ננעצו בגרונו של אחד מהמשרתים, שעדיין ניסה לחפש את אדונו. הוא נאנק, מקיא דם, ומת עוד לפני שגופתו פגעה בקרקע.
המלחים המוכשרים וברי המזל יותר הצליחו להמנע ממוות מיידי והם ברחו לצדדי סיפון ספינתם, מתגודדים יחד על הסיפון העליון ובשוליים האחוריים. הספינה האדירה האטה מעוצמת הנגיחה, אך לא הראתה שום סימן פגיעה. היא נעצרה במרכז הסיפון המרוסק של העלמה. קרשים יחידים עוד שימרו את הקשר בין שני חלקי העלמה ומנעו ממנה להתפרק לשני חלקים. המלחים המבועתים הביטו על סיפון הספינה הענקית, וראו שהיא הייתה ריקה.
רעש אדיר והבזקים של אור הפכו את הלילה לגיהנום. כל תותחי הספינה המנגחת הרעימו באותו הזמן, ממלאים את האוויר בריח המריר של אבק שריפה. כל מה שנותר מהעלמה נעלם, עף לכל הרוחות. פיסות של בשר לצד פיסות של עץ התעופפו לתוך הים ושקעו. עשרים אנשים מתו כך, במרווח של עשר שניות. המוות שלט בלילה.
אבל לא כל מי שהיה על הסיפון מת באותו לילה.
חמישה אנשים עמדו בדיוק במסלולה של הספינה, וכשהיא ניגחה את העלמה הם עפו קדימה מעוצמת המכה. חמישה אנשים מצאו את עצמם על סיפון דב הים. חמישה אנשים שרדו את ההתקפה. חמישה אנשים שרעו על הסיפון החדש, הלומים. חמישה אנשים התכווצו לתוך עצמם באימה כשהתותחים הרעימו, אבל אפילו לא שמעו את צרחות חבריהם למסע כשנטבחו כי אוזניהם צלצלו מהפיצוצים הקרובים.
לאחר זמן מה, חמישה אנשים נעמדו על רגליהם והביטו זה בזה.
OUT:
כאן הכל מתחיל, חבר'ה. יש לכם זמן לתאר את הדמות שלכם ומה היא עושה.
I wish you luck. you are going to need quite a lot of it
