ממקומה על גבו של חד הקרן, סיילרה בוחנת את גל המתכת. הוא נע במהירות, גומע את המרחק באותה המהירות של הרמכים שלכם. גם לאחר שסראף עושה את שלה וחדי הקרן מזנקים קדימה במהירות מוגברת, סיילרה מבחינה שגל המתכת מאיץ גם הוא, נותר באותו המרחק. הוא רודף אחריכם, תמיד, לעולם לא רחוק מכדי לשכוח אותו. מאחוריה, ציתה מייבבת בפחד. האלחמת מנסה להשיג אותה שוב, לקחת שליטה על גופה. להותיר אותה כבובה על חוט, חסרת שליטה על גורלה.
ואז הרונה של אשקה זוהרת, והמתכת פוגעת בגבול הבועה. מאטה מיד. היא נלחמת על כל צעד ושעל, על כל תנועה וכל זרם. אשקה כמעט מזדהה עם גל האלחמת, מרגישה את הצלקות שלה פועמות בכאב רפאים כשהיא נזכרת בקרסי הפיות שגררו אותה לאחור, הרחק מהשער, עמוק אל תוך הדרך.
אתם ממשיכים לרכוב, מותירים את האלחמת מאחור. הרמז היחיד שנותר למרדף הוא רעידותיה הבלתי פוסקות של ציתה. הדרך מתרחבת בהמשך, למרות שהיא עדיין כלפי מעלה. אתם יכולים להרגיש את הכבידה דורשת אותכם, מושכת אותכם למטה ואחורה, אבל היא לא הרבה יותר מהצעה. משקל נוסף שאתם יכולים לאמץ את שריריכם כדי לסחוב.
סביבכם, ענפי העץ העצום הופכים לעצים בעצמם. עצי פרי הנושאים כל טוב. תפוזים ועגבניות צומחים על אחד מהם, אגסים, בננות ורימונים על אחד אחר. אתם די בטוחים שמאחד העצים מתדלדלים דרקונים קטנים, ורודים ואדומים עם ירוק בקצה הקשקשים שלהם. גדליהם מגוונים, מדרקונים קטנים בגודל עכבר ועד גדולים יותר בגודל חתול. הם מחוברים לענפים בזנבם.
כשאתם חולפים על פניהם בדהרה, הלמות הפרסות של הסוסים גורמות לכמה מהפירות ליפול. וכך גם לדרקונים הקטנים - הם צווחים בזעם, כנפיהם נפרשות ותופסות את הרוח כשהם עוברים מנפילה לדאייה. במהרה הם מתחילים לרדוף אחריכם. תחילה, אתם חושבים שזהו פשוט שינוי בפרספקטיבה שגורם להם להיראות גדולים יותר כשהם מתקרבים, אבל במהרה אתם מבינים שזו לא הסיבה היחידה - העצים בצדי השביל שלפני רגעים ספורים יכולתם לשלוח יד ולקטוף מהם פרי כעת נראים כצריחים גבוהים. השביל עצמו התרחב, הפך ממסדרון צר של אדמה על קליפת העץ העצום למישור רחב ידיים.
לוקח לכם רגע נוסף להבין שלא הדרך היא שגדלה, אלא אתם שהצטמקתם. מספיק קטנים כדי להיאכל בידי אחד מדרקוני-הפרי. וכעת כשאתם קטנים יותר, הם מהירים בהרבה מכם - ומתחילים לעוט עליכם, טלפיים קדימה, מנסים לתלוש אותכם מגב חדי הקרן או לבלוע אותכם בשלמותכם.
ואז הרונה של אשקה זוהרת, והמתכת פוגעת בגבול הבועה. מאטה מיד. היא נלחמת על כל צעד ושעל, על כל תנועה וכל זרם. אשקה כמעט מזדהה עם גל האלחמת, מרגישה את הצלקות שלה פועמות בכאב רפאים כשהיא נזכרת בקרסי הפיות שגררו אותה לאחור, הרחק מהשער, עמוק אל תוך הדרך.
אתם ממשיכים לרכוב, מותירים את האלחמת מאחור. הרמז היחיד שנותר למרדף הוא רעידותיה הבלתי פוסקות של ציתה. הדרך מתרחבת בהמשך, למרות שהיא עדיין כלפי מעלה. אתם יכולים להרגיש את הכבידה דורשת אותכם, מושכת אותכם למטה ואחורה, אבל היא לא הרבה יותר מהצעה. משקל נוסף שאתם יכולים לאמץ את שריריכם כדי לסחוב.
סביבכם, ענפי העץ העצום הופכים לעצים בעצמם. עצי פרי הנושאים כל טוב. תפוזים ועגבניות צומחים על אחד מהם, אגסים, בננות ורימונים על אחד אחר. אתם די בטוחים שמאחד העצים מתדלדלים דרקונים קטנים, ורודים ואדומים עם ירוק בקצה הקשקשים שלהם. גדליהם מגוונים, מדרקונים קטנים בגודל עכבר ועד גדולים יותר בגודל חתול. הם מחוברים לענפים בזנבם.
כשאתם חולפים על פניהם בדהרה, הלמות הפרסות של הסוסים גורמות לכמה מהפירות ליפול. וכך גם לדרקונים הקטנים - הם צווחים בזעם, כנפיהם נפרשות ותופסות את הרוח כשהם עוברים מנפילה לדאייה. במהרה הם מתחילים לרדוף אחריכם. תחילה, אתם חושבים שזהו פשוט שינוי בפרספקטיבה שגורם להם להיראות גדולים יותר כשהם מתקרבים, אבל במהרה אתם מבינים שזו לא הסיבה היחידה - העצים בצדי השביל שלפני רגעים ספורים יכולתם לשלוח יד ולקטוף מהם פרי כעת נראים כצריחים גבוהים. השביל עצמו התרחב, הפך ממסדרון צר של אדמה על קליפת העץ העצום למישור רחב ידיים.
לוקח לכם רגע נוסף להבין שלא הדרך היא שגדלה, אלא אתם שהצטמקתם. מספיק קטנים כדי להיאכל בידי אחד מדרקוני-הפרי. וכעת כשאתם קטנים יותר, הם מהירים בהרבה מכם - ומתחילים לעוט עליכם, טלפיים קדימה, מנסים לתלוש אותכם מגב חדי הקרן או לבלוע אותכם בשלמותכם.
