מה לעשות עם הדברים של דמות מתה

[גנרל אסדת'!]

ברוב שיטות המשחק, למות כדמות שחקן זה מאוד מאוד קשה. אפילו במשחקים שבדרך כלל מורכבים בעיקר משחקנים שעושים killing spree בלתי נגמר, שזה הרוב, יש שלל דרכים למנוע מדמויות השחקן למות - החל בפרבילגיות לא הוגנות שמאפשרות לדמות שחקן לשרוד אחרי שמורידים את החיים שלה ל0, וכלה בשיטות שונות להחיות דמויות מתות. הרבה מנחים נמנעים במכוון מלהרוג דמויות שחקן רק בגלל שהתנאים לזה שהדמות תמות קרו, וגורמים לשחקן למות רק כשהשחקן עצמו פעל בצורה לא טובה או לא רצויה. אבל לפעמים מוות כן קורה, וכשהוא קורה, מתעוררות הרבה בעיות.
אחת מהן היא זו שאפשר לנחש מקריאת הכותרת של המאמר הזה: כשדמות מתה, בדרך כלל החפצים שלה נשארים. לפעמים לא. אם נפלת ללבה או נאכלת שלם, כנראה שהחפצים שלך הושמדו. שיריונים בדרך כלל נהרסים הרבה לפני שהדמות הלובשת אותם נהרגת. אבל לעיתים קרובות לפחות חלק מהחפצים של הדמות המתה נשארים מאחור, ולשורדים כמו גם המנחה ניתנת המשימה להחליט מה לעשות איתם.
אם לא נספור ניסיונות להחזיר את הדמות המתה לחיים בצורה זו או אחרת, בדרך כלל כשדמות שחקן מתה השחקן שלה יוצר דמות חדשה. לפעמים הדמות הזאת קשורה איכשהו לדמות הקודמת שמתה, מהלך שהוא או בעל משמעות עלילתית או סתם עצלני. אם זה המקרה, ובמיוחד כשהדמות חדשה, זה הכי הגיוני שהוא ישתמש בחפצים של קודמו. אם זה לא קורה, ואין דמות חדשה שקשורה לדמות הקודמת, המפלגה תקועה עם כמות גדולה של ציוד ש(תלוי בשיטה) עשויה לא להיות מסוגלת להשתמש בו בכלל. אם הדמויות כן יכולות להשתמש בציוד, פתרון טוב יהיה לחלק אותו בין הדמויות הנותרות. אם לא, הדבר הכי טוב זה בדרך כלל למכור את הציוד, או לפרק אותו כדי להשתמש בחלקים למשהו.
לא תמיד זה ככה. אם השחקנים שלך מעדיפים עלילה על פני משחקיות, זה לא בלתי סביר שהשחקנים יקברו את חברם המת ביחד עם לפחות חלק מהחפצים שלו. זה נעשה יותר מסובך אם לאותו דמות היו חיות מחמד או שיתופנים (Familiars) מסוג זה או אחר; אלא אם כן הדמויות סדיסטיות או חיות בחברה פרמיטיבית, הם לא יהרגו את השיתופנים רק כדי לקבור אותם עם השחקן. אם אנחנו בקטע עלילתי, הם כנראה גם לא ימכרו אותם, אבל זה משאיר אותנו עם מספר מצומצם של אפשרויות.
כמובן, לא תמיד חברי המפלגה יכולים לשמור את הציוד של החברים המתים. במקרים רבים (למשל אם חלק מהצדדים המעורבים נמלטים באמצע הקרב) יכול להיות שהדברים של החבר המת יפלו בידי אלה שהרגו אותו או צד שלישי כזה או אחר. במקרה כזה (תלוי כמה החפצים חזקים) סביר שבוס כזה או אחר יקח את החפצים וישתמש בהם, או אם היו כמה, כל חפץ יימצא אצל בוס או מיניבוס אחר. מעבר למכניקה המעניינת שזה יגרום, סביר מאוד שהדמויות יזעמו על אותו יצור שמעז להשתמש בנשק של חברם המת.
השאלה שלי אליכם היום היא, מה אתם עושים עם ציוד של דמויות שחקן מתות? אני אשמח לשמוע.

 

[liorgonen3]

נתחיל מהסוף, אני שה"ם, ולהרוג שחקנים זה לא דבר שאני נמנע ממנו (ראו הוזהרתם שחקני היקרים), דמויות השחקן הם אולי גיבורים ואלופים. אבל בני אלמוות הם לא. ואם אתה יוצא לקרב, אז תעשה זה בידיעה שאתה מסכן את חייך. יכול להיות שאם קהל צעיר זה בעייתי יותר ולכן יש מקום להימנע מזה (כי אין דבר שילד בן 10 יותר יאהב מלראות את הדמות שלו נקרעת לגזרים אחרי קרב ארוך מול עוג.) אבל כל עוד מדובר בקהל בוגר, אז דמוית מתות. זה חלק מהעולם, חלק ממעגל החיים, וחלק מהמשחק.

עכשיו לנושא של הציוד של הדמות. כמו שאני רואה את זה זה די פשוט.... יש קבוצה לאותה דמות, והיא זוכה בחפצים שלה.
אם להסתכל על זה בריאה פרקטית, ודמות בקבוצה מתה באמצע מבוך. אז זה יהיה מהלך טיפשי להשאיר את הציוד שלה עליה או לקבור אותו איתה, שכן מדובר בציוד קסום לרוב. וציוד קסום יכול לסייע רבות לקבוצת הרפתקניים, אם לא באופן ישיר אז בעקיפין. (באמצעות מכירת החפץ וקנייה אחרת.)
לדוגמה, אם לנוכל של הקבוצה היה שרביט ריפוי, והנוכל המדובר כרגע נלעס לשני חצאים בידי ענק אבן מרושע וגדול. והקבוצה מצוייה כעת במערכה. אז האם מצופה מהקבוצה להגיד "אולי כדי לוותר על שרביט הריפוי של חיים, ולקבור אותו ביחד איתו." ? או שהמקרה הסביר יותר הוא שהקבוצה תחלוק כבוד לחיים שלנו, ואז תבין שהשרביט שלו יכול להציל את החיים שלהם מאוחר יותר.

ברוב המקרים אצלי שחקן שמת (אם תחת ההדרכה שלי או במשחק שבו לקחתי חלק) הוא בנה דמות חדשה, וקביל זהב לקנות בו ציוד התחלתי, ברמות גבוהות גם השוק הקסום היה פתוח להם. ואף אחד לא ציפה שתבוא דמות ותגיד "אני הבן של חיים, ובאתי לדרוש את החרב +1 שלו בחזרה."

אגב, אם נכנסים ליצירי סוד (ככה תורגמו פימליריאים) או יצורים דומים, לרוב אלה חולקים מעגל חיים משותף עם הדמות, ובעת בה היא מתה זה מת גם הוא.

את בעצמך הצגת כמה אופציות, אבל אני מעדיף לתת לשחקנים אחרים לקחת את הציוד של הדמות המתה, ואם מדובר בשותף בעל חיים כזה או אחר שהיה לדמות, יכול להיות קרס עלילה מעניין שאחד מחבריה הקרובים של הדמות יחליט לאמץ אותו ויוצר בינם קשר חדש.

אגב, נתקלתי גם במקרה שבו קבוצה פעלה להחיות דמות שמתה, שימי לב שברמות גבוהות זה הרבה פחות קשה, במוד 3.5, כוהן בדרגה 10 כבר יכול להתחיל להחיות כבשגרה, דרואיד יכול לעשות את זה עוד קודם עם כמה לחשים שיש בספרי הרחבה, אבל יש מגבלות (כמו גלגול מחדש או נשימה אחרונה, לחש המחזיר לחיים דמות כל עוד היא מתה בסיבוב האחרון.)


חשוב לציין שיש מקום לשים פיקוח על הדבר הזה, למען לא יווצר מצב שבו שחקן כלשהו הורג דמות אחרת למען הציוד שלה. (אם כי עשיתי את זה בזמנו... גם גרמתי לשחקן אחר לתקוף אותי כדי שזה יהיה מוצדק, אבל אני לא עושה את זה יותר....)

אני אחוזר שנייה ואדגיש שהרבה מהדברים שהצגת הם קרסי עלילה. קבוצת אבירים יכולה לרדוף שר מלחמה שהרג את יורשו של המלך ארתור ומחזיק באקסקליבר, השחקנים רצים נגד הזמן כדי לעצור גובלין שגנב שרביט כדורי אש מחברם האשף המת, וכעת מוביל את הצבא שלו לניצחון.

לסיכום, הציוד של שחקן מת לא נעלם. ומזלט לשחקנים על הציוד החדש של חברם המת, אם הם לא רואים בזה דבר נכון. שלא ייקחו ציוד, אולי שה"ם אחר יתן לאלה שלא מעלו בחרם איזה פרס כזה או אחר, אבל אני לא רואה בזה דבר נכון. שחקן שמשחק את הדמות שלו ולא רואה לנכון "לבזוז" את גופת חברו לא צריך לקבל פרס על זה שהוא עושה הקרבה כזו. אחרת זה יוצר פתח של קדושים מעונים, שבו כל שחקן יגיד "אני לא נוגע בX" כדי לקבל משהו טוב יותר


בלי קשר, אני מניח שאת משתמשת בתוכנת תרגום, אז רק רוצה להפנות את תשומת לבך שלרוב תכונות התרגום יש נטייה לתרגם party בתור מפלגה או מסיבה, בעוד שהמילה המתאימה בעברית היא קבוצה או חבורה (לנושא הזה.)

 

[העוג הברברי]

לעתים, במיוחד אם יש פלאדין בקבוצה או אם חוקי העולם מתאימים לכך, חפצים שהיו קשורים לדמות נקברים איתה. לא הכול, שיקוי ריפוי נגיד זה לא משהו שצריך להיקבר עם הדמות, אבל אולי החרב הקדושה שלה שהיא קיבלה כמתנה מהאל זה משהו שיכול להיקבר איתה. תלוי בחפץ, ותלוי בקבוצה.

[בעולם של הנשגבים לדוגמה, דמי הדרקון פחדו מזעמם של הסולארים המתים שהם בגדו בהם, ולכן קברו אותם עם הפלאים האגדתיים שהם החזיקו. זה למה הסולארים שחזרו לחיים מחפשים את הקברים שנבנו להם בעידן הראשון- כדי לקחת חזרה את האוצרות הללו]

אני חושב שחיות בנות לוויה, יצירי סוד (אם המנחה מחליט שנשארו בחיים) ואפילו חיית מחמד זה משהו שנותן לקבוצה בחירה משמעותית מה לעשות איתו. הזאב של הסייר, שנלחם איתכם וביחד איתכם בצורה מסוימת עבר כול הרפתקה- תנטשו אותו רק כי הסייר מת? ועוד אתם יודעים שהוא היה חשוב לסייר...

אני חושב גם שזה יכול להוביל לסיידקווסט ממש מגניב בשביל לתת סיום ראוי לדמות. אם האשף הקבוצתי המנוח היה עסוק כול ימיו בחקר על לחשים המתעסקים במישורים והיה מוכן ללכת לכול מישור שהוא למען ידע, יכול להיות שבמותו הקבוצה תחליט לנסות לחפש בין האקדמיות המאגיות או אולי עם שמועות על הרפתקנים אחרים יורש שייקח את ספרו של האשף וימשיך את דרכו. אולי הקבוצה רוצה לקחת את הזאב של הסייר ולמצוא לו שבט של זאבים, ולעזור לו מעט להשתלט עליו ולהתחיל להנהיג אותו. הקבוצה אפילו עשויה להתנגד לקבור את חברם במבצר האורקים אותו הם בזזו ולחפש לו חלקת קבורה מכובדת המתאימה למעשים אותו הוא עשה בחייו, כי לזרוק את הגופה שלו ככלב זה משהו שהם החליטו שלא מתאים להם אחרי כול העבר שלהם איתו. לסגור את הקשרים שהיו לדמות, בין אם זה לאנשים בעולם, לדמויות אחרות בחבורה, לחפצים שלו ועוד- זה משהו שיכול להפוך כול מוות של דמות להרבה יותר משמעותי מ״אז הנוכל מת, מי מקבל את הגלימת התנגדות ומי את הסכינים?״- כי מוות של דמות זה הרבה יותר מזה.

 

[The oldman]

אני חושב שראשית צריך להבדיל בין יחס השיטה לחפצים, לפני שעונים על השאלה.
למשל, במבוכים ודרקונים, עד מהדורה 5, או הנשגבים חפצים היוו חלק בלתי נפרד מהכוחות של הדמות, וחלק מהאיזון שלה. בהרבה שיטות אחרות, חפצים הם חלק מהסיפור או בעלי השפעה מוגבלת / ספיצפית שפחות שמישים בוודאי גם פחות סחירים

אז לסוג השני של השיטות התשובה היא פשוטה. חפצים או נקברים ביחד עם הדמות, או ממשיכים בסיפור - בין אם זה חלק מקווסט של הדמויות או שזה משהו חדש / חפץ שימושי לדמות אחרת ומזכרת לדמות שנהרגה.

בשיטות מהסוג הראשון, עדיין אפשר לעשות את כל מה שעושים במשחק אחר, אבל גם שם נכנס הנושא של האיזון. לכן במשחקים שלנו, אלא אם היו חפצים ספציפיים חשובים, לרוב יתר החפצים "נעלמו" ועברו ל"משפחה" של ההרוגים.
זאת כדי לשמור על איזון מאידך דמויות חדשות נכנסות אצלי למשחק עם אותו ערך של ציוד כמו הדמויות הקיימות וגם באותה דרגה.

 

[המפקד האלמוני]

זה עניין של תחושה - הם מרגישים שזו ירושה, או שהם פשוט בוזזים את הגופה?

בהרבה ספרי הרפתקאות של פעם, הגיבורים החיוביים בכלל סולדים מביזה ולא מחפשים כסף אפילו על גופות אויביהם - היוצא מן הכלל היחיד הוא כלי נשק וכד', כי אז זה לא ביזה אלא שלל, וזה הבדל משמעותי.

 

[dragonitzan]

אני בתור שה"מ הורג דמויות לעיתים מאוד מאוד רחוקות - רק אם הם רוצים בכך, מתנהגים בטיפשות יתרה (אני מסתער לבד את 10,000 האורקים) או אם זה משרת את העלילה.

לדעתי, הכי נכון הוא שהחפצים של דמות שמתה:

• אם הם בעלי חשיבות סיפורית לדמות המסוימת, ילכו איתה לעולם הבא.
• אם הם בעלי חשיבות סיפורית לעלילה בכלל, ילקחו ע"י דמות אחרת או הדמות החדשה.
• חפצים שיתאימו לדמות החדשה של השחקן המת ילכו אליה.
• יחולקו בין חברי הקבוצה במידה שאינם עונים על הקריטריונים הקודמים.

גם כמובן יש לשים לב לסיפוריות - אם דרקון בלע את הדמות, אין ציוד.

[post]663805[/post] לדוגמה, אם לנוכל של הקבוצה היה שרביט ריפוי, והנוכל המדובר כרגע נלעס לשני חצאים בידי ענק אבן מרושע וגדול.

לדוגמא, במקרה הזה, לפני שחושבים מה עושים עם השרביט צריך לחשוב אם הוא עדיין שלם...

אבל אני לא תומך בדעה של דמויות הולכות ובאות, כי אם כל רגע הדמויות ימותו, יהיה מאוד קשה לבנות את הדמויות לעומק.

 

[TheKnightWhosaidKnit]

אני ממש ממש לא מסכימה עם חלק מהדברים שנאמרו כאן - מוות של דמות הוא תמיד נקודת שיא באיזשהו קמפיין, זה לא " אופס, גלגלת פחות ממה שהיית צריך ועכשיו אתה מת, נא להחליט על חלוקת הרכוש " , אלא סצינה סטייל הנפילה של גולום ללבה מצד אחד, או ההקרבה העצמית של מי נהר מצד שני.

והתוצאה של ה" הו!" הזה היא שלא יכול להיות מוות של דמות שיהיה זהה, בדיוק כמו שאי אפשר להתייחס לבניית הדמות הבאה בצורה זהה, ובגלל שהמוות צריך להיות נקודת שיא שונה ומרגשת, אי אפשר לקבוע לו כללים, ואחד מהכללים זה מה עושים עם החפצים החשובים של הדמות המדוברת, וככל שהחפץ יותר חשוב ומשמעותי ( וכן, אני מניחה שברוב העולמות גם קסום), יהיה קשה יותר מצד אחד להעביר אותו הלאה לדמות הבאה ( כי לא ברור מה הקשר שלה לדמות הקודמת, מלבד העובדה שהיא מוצאת את עצמה באותו חוג שותפים) ומצד שני לוותר עליו.

הפתרון שלי במקרה שאין פתרון הוא לעשות את מה שעשו ברומח הדרקון עם החרב של סער : להמציא קשר בין הדמויות ולשלוח את הדמות החדשה למסע, לפעמים עם העזרה של דמויות קודמות בכדי לקבל את החפצים הרלוונטים.

 

[גנרל אסדת'!]

[post]663988[/post] אם הם בעלי חשיבות סיפורית לדמות המסוימת, ילכו איתה לעולם הבא.

זה מאוד מעורפל במקרה הטוב. גם בעולמות מערכה שיש בהם חיים אחרי המוות (או לפחות ברובם המכריע) אתה לא לוקח איתך חפצים לעולם הבא כשאתה מת.

 

[TheKnightWhosaidKnit]

[post]663988[/post] אם הם בעלי חשיבות סיפורית לדמות המסוימת, ילכו איתה לעולם הבא.

זה מאוד מעורפל במקרה הטוב. גם בעולמות מערכה שיש בהם חיים אחרי המוות (או לפחות ברובם המכריע) אתה לא לוקח איתך חפצים לעולם הבא כשאתה מת.

אני חושבת שזה די הגיוני שאם חפץ קסם יועד לדמות מסויים הוא יעלם ( ישכח, ילקח ע"י בעליו/ יוצריו) במידה והיא תעלם. ומצד שני - בפנדרגון אתה יכול לשחק את הילדים של הדמויות שלך ( הוגן, כי יש לך זמן מאוד מצומצם למשחק ואורך חיים קצר עוד יותר), והילדים בדרך כלל ירשו את ההורים - גם מבחינת תכונות וגם מבחינת חפצים.

 

[dragonitzan]

הטוטם של השמאן, סמל הקודש של האל, החרב שהאביר קיבל מהמורה שלו, המטה שהאשף הכין לעצמו... דברים כאלה.

[post]664057[/post] אני ממש ממש לא מסכימה עם חלק מהדברים שנאמרו כאן - מוות של דמות הוא תמיד נקודת שיא באיזשהו קמפיין, זה לא " אופס, גלגלת פחות ממה שהיית צריך ועכשיו אתה מת

זה מה שאני טוען. דמות תמות רק אם היא חייבת בשביל הסיפור, בנקודת השיא, או אם מוות זה מה שהיא רוצה...

 

[tkhag1]

אם הדמות החדשה היא מאותו סוג של הדמות שנהרגה (אשף למשל) אז אפשר ליצור הרפתקה מעניינת שבה הדמות המתה שולחת את חבריה למצוא את האדם הראוי לרשת את חפציה ולתפוס את מקומה (ניתן לעשות זאת ב: נאומי גסיסה,שליחת חלומות, אפילו באמצעות ליווי של הרוח של השחקן) זה יוצר הרפתקה מעניינת שנותנת סיבה טובה להצטרפות הדמות החדשה לקבוצה

 

[המגדל הבודד]

לפי דעתי,כדמות מתה,מה שלא קורה בדרך כלל(לפחות לא לעתים קרובות),אני מעדיף שהדמויות ייקחו חלק מהחפצים של הדמות המתה,וייקח אותם איתם כמזכרות מהחבר שמת.

הגיוני גם שחלק מהחפצים יעברו לדמות החדשה של השחקן,ממשיך דרכו של החבר המת.

 

[המפקד האלמוני]

אם זה ציוד קסום ומיוחד שהיה קשור לגורלה של הדמות ולא ממש הצליח למנוע ממנה למות, אולי טמונה בו בעצם קללה?

אני לא בטוח שהייתי מזדרז לקחת את "חרב הנצחון" אחרי שהבעלים הקודמים שלה הפסיד ומת בעודו משתמש בה.