התשובה ההגיונית שהעיר תתפשט לאזור שהכי נוח לה להתפשט אליו, כלומר זה שמאפשר מחיה.
עבור סביבות ששינו את טבען עם הזמן - אולי, אבל גם כאן, סביר שבמידה והן כבר לא מאפשרות חיים, רוב האנשים יבחרו לעבור למקום אחר. לאורך ההיסטוריה אזורים שהיו קשים ליישוב היו לרוב לא מיושבים או מאוכלסים בדלילות, הרבה פעמים ע"י אוכלוסיות נודדות שהתקיימו מרעיית בע"ח (למשל הנוודים בערבות אסיה) או מליקוט וציד (הילידים באמריקה הצפונית). אם הייתה להם את ההזדמנות להגר או להשתלט על אזורים עם תנאי מחיה טובים יותר (כאלו שבהם חיים חוואים, חקלאים שמעבדים אדמות) הם עשו את זה (או שבזזו אותם אם לא הייתה להם היכולת להשתלט על אותו אזור).
קבוצת אוכלוסייה לא תצליח להתקיים במקום צחיח אלא אם קיימים להם האמצעים להפוך אותו למקום לא-צחיח. למשל בתקופה המודרנית אפשר בהחלט להקים יישובים במדבריות באמצעות נפלאות העולם המודרני - התפלה, לוגיסטיקה שמאפשרת שינוע מזון ומצרכים אחרים ובאופן כללי היכולת לחצות את המדבר באותה קלות שחוצים תוואי שטח אחרים באמצעות כבישים ורכבות (דווקא אזורים הרריים הם קשים יותר בהקשרי התנועה).
אבל לנסות להקים יישוב באזור כזה ללא חיבור לעולם החיצון (שחי בתנאי מחיה נוחים) יהיה קשה בהרבה. אולי לא בלתי אפשרי (השילוב של התפלה ומערכות בקרת סביבה מאפשר לעשות הרבה מאוד), אבל בהחלט מאוד יקר וכנראה לא פיסיבלי לאורך זמן (נניח שהם הביאו איתם את כל האמצעים להקמה הראשונית במסע בכיוון אחד). למשל, כל המערכות היקרות והמורכבות שציינתי דורשות תחזוקה. האם בהכרח יש את כל המשאבים הנדרשים בחומרי גלם, ידע ותשתית ייצור כדי לספק אותם נמצאים שם?
בעולמנו התשובה היא לא, אולי בדוגמה מד"בית כלשהי התשובה היא כן (ואז צריך לענות שוב על השאלה הבאה: איך?)
