OUT
IN
קראנג וטאק מאגפים מיד את הטדאייג הפצוע, שמביט בזעם לעבר העץ. בטרם היצור מסוגל להסתער, נעזר טאק בחניתו כדי להרים עצמו מעלה בקפיצה, מטיח את גופו כנגד ראשו של הטדאייג ומחזיק בקרניו, מנסה להכריח אותו להוריד את ראשו מטה עבור מכה קטלנית מאביו.
"טאק! שמאלה!" צועק חצי האורק המבוגר, מתחמק מזנבו הענק של הטדאייג וקופץ בזריזות, על אף פציעותיו, כדי לחמוק מנשיכה קטלנית.
"סלח לי שאני לא יודע לנווט את הדבר הזה, זה לא נכלל בזמן האיכות שלנו ביחד בעבר" טאק נאנק בשעה שהוא מטיל את כל משקל גופו ושריונו שמאלה, מנסה להכריח את הטדאייג לאבד את איזונו. קאס מנחית את גרזנו פעם נוספת, מעביר כוח חיים נוסף אל האדמה שמסביב, מסיג את הדם ומחזיר את הירוק ואת החום הנפלאים. יצורי האפלה מלחששים בחשש, עטים לעברם במטרה לעצור את המתרחש, אך הקטור ושירו-סנשאי עומדים כחומה בצורה, חוסמים אותם מלהתערב. נישידי, משפחת המלוכה ומאוריציו מאגפים מאחורה, נלחמים כאחד כנגד הזרועות הצומחות מכל כיוון. דמת הדרקון משלחת את סכין הכוכב שלה קדימה, הנשק מסתובב באוויר עד שכורת את ראשו של אחד מהמגים המעוותים מאחור, בטרם הוא חוזר אליה מלא בדם שחור.
"עוד שמאלה!"
"לך אתה שמאלה, לכל הרוחות! מה אתה עוד רוצה ממני?!" טאק מקלל ומנסה לשווא להשעין את עצמו באופן כבד אף יותר.
"תמתח את הרגליים שלך!"
"אני מותח!"
"לא, תחשוב על זה-" קראנג עוצר כדי לזנק הצידה משריטה אכזרית נוספת, קם על רגליו במהירות. "תחשוב על זה כמו הפעם שזינקת החוצה מהחלון של המאפייה, לפני שהוא תפס אותך מחטט לו בשקים".
"אני עדיין לא מבין איזה זד ימלכד ככה את המאפיה שלו" טאק מחזיק חזק ומותח את רגליו, מצליח לבסוף להטות את הטדאייג שמאלה ולגרום לשומר הענק לאבד את איזונו.
"יופי, אני מגיע אליך!" קראנג תופס בזנבו המסתובב של היצור, אוחז בו בשתי ידיו ונוסק עמו מעלה והצידה שוב ושוב, לא מוותר ולא מאפשר לעצמו לשחרר את האחיזה. לבסוף, כשהוא מוצא את הזווית הנכונה, הוא קופץ מהזנב ונוחת מטה כמטאור של עוצמה ואמונה, גופו השרירי מתנגש בטדאייג בעוצמה ומפיל את החיה הגדולה ארצה. טאק מרים את עצמו רגע לאחר מכן, רואה שהטדאייג מתכונן למלוק בנשיכה את ראשו של קראנג, שעוד מתאושש מהנחיתה הקשה.
"אבא!" הוא משלח את חניתו בעוצמה קדימה, פוגע היישר בעינו השמאלית של הטדאייג, שזועק בכאב ובחרדה, מתפרע לכל עבר. קראנג מתחיל לזחול הרחק משם, בטרם שירו-סנשאי מושך אותו בעוצמה ומקים אותו על רגליו, הקטור מגונן עליו כנגד זוג הזאבים, שולח אור בוהק שמחסל אותם אך בקושי. נישידי מצליחה בזמן הזה להגיע אל אילידיה, משקה אותה בשיקוי שמאפשר לה לקום על רגליה הרועדות, משתעלת קשות אך חיה.
"עוד קצת..." הם שומעים את ונדריה נאנקת, המושלת נושכת את שפתיה בעודה תומכת את לילוואנה, האלפית חיוורת לגמרי, שערה ופניה מלאות בדם והצמיד שלה עוטף לגמרי את ידה, מהכתף ועד קצות האצבעות.
"עוד קצת" טאק מרתק את הטדאייג לארץ, מוחץ את צווארו עם שריונו כנגד הארץ המטוהרת המתפשטת, מסמן לקאס להכות כעת. שירו-סנשאי מסייע, שריריו העצומים מתפקעים כשהוא מרתק את רגלו השמאלית של הטדאייג. קראנג אוחז בימנית, דומם בעודו נאבק לנשום ולבצע את המשימה בעת ובעונה אחת.
"עוד קצת!" קוראת נישידי אל הקטור המותש, שבשלב זה מחזיק לבדו את החצי השני של גל האפלה שמקיף אותם. מאוריציו ולוקרשיוס נכנסים אל ההילה המוארת שמאחורי האביר, ואנאבל עומדת ממש מאחוריהם - אך רגע בטרם הם מגיעים אל הילת האור שלו, מג הבשר השורד אוחז במלכה הגולה, מושך אותה אליו ושולח אליה את אחת מזרועותיו לחנוק אותה. נישידי מנסה להתקרב, אך רחוקה מדי לאחר שעזרה לאילידיה, ולרגע נראה שהמלכה תאבוד לחשיכה - עד שהם שומעים צעקה שמרעידה את האוויר מסביב.
"לא! לא!" לוקרשיוס קופץ פנימה ומסתער בעצמו אל תוך האפלה, על מג הבשר, מפיל את היצור המופתע. העוצר אוחז באחת האבנים, מחזיק אותה בשתי ידיו בעודו מנחית את הסלע בעוצמה על ראשו של המג. היצור מתפתל ומכה בו בזרוע חומצית, אך לוקרשיוס לא שועה לכך, מרים ומוריד את האבן בעוצמה בעודו צועק ללא הפסקה. לבסוף היצור מוותר ומפסיק לנוע, והעוצר המדמם קורס אחורה. אנאבל קמה, עיניה בוערות בנחישות, ומושכת אותו בעצמה אחורה, מביאה את השניים אל מאחורי קו ההגנה של הקטור. מיד אחריהם מגיעות ונדריה ולילוואנה, המושלת קורסת בדיוק אחרי שעברו את הקו עליו מגן הקטור, כוחותיה כלו. שירו-סנשאי מתחיל לטפל בשתיים, בעוד ונדריה משתעלת בחולשה, מביטה לעבר הקטור.
"אני דורשת... הזמנה לחתונה..."
"סיים זאת!" קורא טאק לעבר קאס - הוא, שירו-סנשאי וקראנג משתלטים על היצור לשניות יקרות כדי להקנות למול אפשרות לסיים את סבלו של היצור, כאן ועכשיו. קאס מנחית את הגרזן בעוצמה, מעביר כמעט את כל כוח החיים שנותר בטדאייג אל העץ, מסייע לארץ להתאושש לאחר הטראומה שעברה. העץ מאיר באחת והחשיכה מסביב מתפזרת, כשזעקה מחרידה נשמעת, מתקרבת מבין העצים כנחשול בלתי נגמר. בטרם היא מגיעה אליהם, להכניע אותם ואת מחשבתם, עוצמת אילידיה את עיניה ומשחררת במאמץ כביר גל הדף מאגי שבולם את הזעקה, מפזר אותה לכל הרוחות. האור מתחיל לחדור שוב אל היער הראשון, וזה לאחר זה יצורי האפלה מתחילים להתפרק ולהתאייד, אנרגיית החיים של ניס-פרדי מכניעה אותם. שניות ארוכות עוברות, אך בחלוף דקה שמרגישה כנצח, כל שביב של האפלה של שות'-גוראג נעלם מעין, העץ במרכז היער ממשיך להפיץ אור קדמוני לא פחות מהאפלה שבמעמקים.
הקבוצה מביטה איש ברעהו, כאילו כל אחד המום שהצליחו לשרוד זאת. מבעד להבהובי האור שנוצרים, הם מזהים ינשודובית אדירת מימדים מתקרבת אליהם - כעת, כשהכוח לא ישחית אותה. היא מרימה את ראשה ומביטה אל השמיים, וקרני אור שוטפות את כולם, מטהרות אותם מהכאב, הגם אם לא מהתשישות ומהפציעות. הטדאייג, בינתיים, שוכב מנוטרל על האדמה, נאחז בלשד החיים האחרון שלו, בדקות הספורות שעוד נותרו לו בעולם הזה.
ובטרם יאלצו לשאול את עצמם את השאלות הקשות, ובטרם יאלצו להכריע מה יעשו עם לב היער, ועם שבט ריוסנה, ועם כל שאר הדברים הכבדים והחשובים - הם יודעים עובדה אחת מהותית, אמת אחת שנמצאת בליבם.
האפלה בניס-פרדי הובסה כעת. האור חזר.
הם ניצחו.
