OUT
IN
״כן, הגיע אלינו טיפוס משונה שכזה״ עונה דונאת׳אר. ״הוא הצליח להסתנן אל השבט ופלש אל האוהל הפרטי שלי. שוחחנו מעט, והוא עזב מתוסכל״.
״הא! ואומרים שאין דמיון בין המתיישבים והאלפים״ ונדריה מצקצקת בלשונה בסיפוק קל. ״אותו סיפור איתי. הוא מעריץ שרוף של שנינו, הא?״
״לא מצאתי זאת מבדר, גברתי המושלת. הוא נראה… נחוש מאוד להבין מי מאיים, כביכול, על אשתו ועליו. הוא טען שיש לו סכסוך עם בכירי הכנסייה בארוות׳, משהו לגבי האמונה של סטנמאר. אמרתי לו שאנחנו לא מעורבים, אבל הוא טוען בתוקף ש׳מישהו חייב לדעת משהו׳. מזל שהוא עזב ללא התנגדות אמיתית״.
״הוא מסוכן. פראי, בלתי צפוי״ מסכימה נישידי.
״לא יודעת״ ונדריה מנידה בראשה לשלילה. ״לא הרגשתי ממנו שהוא יפגע בי. הוא פשוט אדם נואש שזקוק לעזרה״.
״בכל מקרה, דיבוריו על סטנמאר מתקשרים להשערות שהעליתם. אני חושש שאותה כנופייה מהרפובליקה הם הכת שאתם מזכירים״ המאל האלפי מעביר את ידו על גלגלי הכיסא שלו בעודו חושב. ״ואם זהו אכן המקרה, הם משתכנים במקום כלשהו בארצנו. מטמאים את פירותיה״.
״תוכל לחוש בהם? לאתר אותם?״ שואלת לילוואנה.
״זה לא כה פשוט כמו עם האפלה. האפלה… שות׳-גוראג… היא טבעית יותר אל הארץ, בדיוק כפי שהיא זרה. זהו קשר שקשה להסביר״.
״שניתן להסביר, אבל אתה בוחר שלא״ מתקנת אותו המושלת, האווירה הקלילה שלה לא מורידה מחדות דעתה. האלף לא מתנגד, אך לא מגיב.
״ייתכן ואני אוכל לנסות לעשות זאת״ קראנג מתערב, מחניק שיעול שמרעיד את גופו. הוא אוסף את עצמו לרגע, ולאחר מכן ממשיך. ״הקברן הותיר את חותמו על עורפי. אולי נוכל להשתמש בזה כמעין מקור אנרגיה״.
״בהחלט ייתכן״ משיב דונאת׳אר. ״אך יש ללמוד את הנושא. אני לא עוסק בפנתאון החדש כבדרך קבע. רוחה של הארץ היא רוחו של האילן, לא של האלים האחרים״.
״אותם אלים נולדו פה, מאל. לא הייתי שולל מיד את היכולת שלהם לשמש כעזר לניס-פרדי״ מציין קראנג.
״ייתכן שבדבריך הנבונים יש טעם״ האלף ממלמל, מהרהר בדממה.
״אנחנו צריכים לשוב לעניין שעבורו הגענו הנה״ מתערב מאוריציו. ״הפרנואיד, הכת, שות׳-גוראג - הכל חשוב, באמת שכן, אבל אנחנו חייבים למצוא את הרסיס של סא-אאגה. פרופסור דה-לה נפטיס התעקש בפניי שנוכל לאתר אותו כאן, או לפחות להבין מה הוא״.
״דוד טירצ׳י הוא איש גאון, אבל אני מנחשת שהוא לא נתן לך הכוונה אמיתית, כן?״ שואלת המושלת.
״לא… לא באמת…״ עוזר המחקר מושך בצווארונו בחוסר נוחות. ״אני פשוט תוהה בקול היכן סביר יותר למצוא את הרמז הבא. האם סביר יותר שסא-אאגה ישתמש באפלת המעמקים או שהוא יפעיל את קשרי האימפריה ברפובליקה?״
״קשה לדעת, אבל אני חושב שבכל מקרה הכיוון שלנו ברור״ אדמונד מוסיף. ״מאל דונאת׳אר, נראה שאנחנו זקוקים למידע נוסף. מידע שיש לך יכולת לספק באמצעות קשריך לארץ. אם תוכל לסייע לנו להבין היכן נמצא ריכוז האפלה הגדול ביותר, או היכן נמצאים אותם קיצונים דתיים, אולי נוכל להתקדם קדימה עם הפתרון״.
״אדמונד צודק״ מסכמת ונדריה. ״דונאת׳אר, נראה שהכל תלוי בכם. מה אתה אומר?״
האלף מהרהר ארוכות בדברים, זע בכיסאו בחוסר נוחות. ״לחלוק את טקסינו כך עם זרים… זה עומד בניגוד לכל מה שאנו מאמינים בו״ קולו מנומס, אך החלטי. ״צר לי, אך לא אוכל-״ הוא עוצר ומכסה קלות את עיניו, מסנוור. החבורה מביטה לכיוון אליו הוא מביט, רואה ניצוץ אור - לא, כדור אור - מתקרב אליהם במהירות.
״זה בוהק. בוהק מאוד. בוהק מדי״ ונדריה מנתחת, עד שעיניה של נישידי נפערות בהבנה.
״מטאור!״ היא קופצת ודוחפת את ונדריה הצידה. כדור אש אדיר נוחת מהשמיים, מתפוצץ לכל עבר. דונאת׳אר מרים את ידיו במהירות, קורא באלפית, ויוצר חומה ירוקה סביבו וסביב האלפים שלידו. אנאבל ולוקרשיוס מגוננים מיד על אדמונד, מפילים אותו על האדמה. לילוואנה משגרת חץ אשר הופך לרוח נשר עצומה, חוסמת את הלהבות שיגיעו אל מאוריציו ואל קראנג, בשעה ששירו-סנשאי נושף בעוצמה, כפור בוקע מפיו בטרם מירב הלהבות מכסות אותו ואת שאר החבורה.
צרחה עזה נשמעת כשיצור מעופף ואדום מתחיל לצלול מטה, שולח טפרים קדימה, פניו הנשריים לא מותירים שמץ במה מדובר.
"שדים! ורוק!" נישידי זורקת קדימה את סכין הכוכב שלה, שולחת אותה בעיקול מדהים באוויר ופוגעת בשד הורוק היישר בראשו, גורמת ליצור להתרסק בזעקה על הקרקע.
"סוף סוף" ונדריה קמה על רגליה ושולפת את הסיף שלה, חלקים מהכובע שלה עדיין בוערים. "משהו שישבור את השיא של פיצוץ המטבח. דונאת'אר, אנחנו בסדר?" היא מביטה לעבר האלף, שבבירור הותש מהכישוף שהגן עליו ועל אנשיו. המאל מהנהן קצרות, מביט בזעם לעבר שדים נוספים שמתקרבים. ורוקים נוספים מתקרבים, מפילים מהאוויר שדים שחורים בעלי קרן ארוכה שיוצאת מהגב שלהם ומכסה בזווית את ראשם הקירח. שדי באבאו - מתנקשיו של השאול. הם מתחילים להקיף את החבורה, חלקם מלחששים מילות לחש בשפתם הטמאה, וזאת יחד עם ורוקים אחרים שנוחתים על הקרקע. מרגע שהם נוגעים בדשא חלק ממנו הופך לשחור ומורעל, דונאתא'אר מביט בזעזוע כשהשחיתות עושה את דרכה כפסים שחורים ומבחילים על אדמתה היפה של הארץ העתיקה.
"נישידי, למשפחת האורחים שלנו" מורה המושלת, החיוך לא מש מפניה. דמת הדרקון לא מתווכחת, נעה באחת יחד עם קראנג ולילוואנה, שמתחילים להביט לעבר השדים שמקיפים את החבורה מהצד השני של הגבעה - הצד שיאפשר להם לחזור לקרוואנים שלהם ולברוח, אם יזדקקו לכך. "אני איתך" אומרת לילוואנה, וגם קראנג מהנהן, נע מיד לצד בני המלוכה ומאוריציו, שנותרים בינתיים שרועים על הקרקע.
האלפים שלצד דונאת'אר מתכוונים לגונן מבפני שורת באבואים וורוקים שמתקרבים מהכיוון השלישי, שמהם הגיעו, וזאת כדי למנוע איגוף קטלני שיקשה על אלו שנמצאים בקצה הגבעה שעל הצוק.
מבין כלל השדים שמקיפים אותם, באבאו מעוות במיוחד נוחת על האדמה. הוא גבוה מאחרים, רזה מהם, ומטריד יותר מכל - סמל של סטנמאר מעטר את קדמת גולגלתו. הבאבאו המאיים ממקד את מבטו בקאס ואז באדמונד, מחייך קלות.
"ממזרים... דם טמא..." הוא משחרר את המילים בשפה המדוברת, קולו גבוה ולא טבעי. הוא אוחז את האוויר בידו, וקאס מרגיש לפתע את גרונו מתהדק, האוויר בריאותיו אוזל באחת. אדמונד מתגלגל במקומו, חסר אונים, מבוהל בעודו מנסה לשווא לנשום - אך בטרם אנאבל ולוקרשיוס מצליחים לצעוק לעזרה, חיוכו הזחוח של השד נעלם באחת, כשיד ירוקה מגיחה ממעבר למדף הצוק, אוחזת בעקב רגלו. כישוף החנק האכזרי מתנתק באחת בעוד הבאבאו המכשף מועד אחורה, היד גוררת אותו בעוצמה עד שהשד מאבד לגמרי את שיווי המשקל, זועק בשילוב של הפתעה ופחד כשהוא נופל מטה, נגרר על ידי אותה יד מסתורית. קאס חוזר לנשום, מרגיש את גרונו הניחר, בשעה שאמונד משתעל, אדום לגמרי, יורק על האדמה בחולשה למול אנאבל ולוקרשיוס המפוחדים. דמות תמירה מרימה את עצמה באחת מקצה מדף הצוק, קופצת אל האוויר ונוחתת ממש בקצהו.
חצי אורק חסון עומד בפניהם, לבוש בשריון מלא. באבאו נוסף מסתער אליו בצרחות וחצי האורק מכשיל אותו, משתמש בתנופתו נגדו כדי לזרוק אותו בזעקות נוספות מהצוק. הוא מביט לרגע בידיו החשופות, מתכופף אחורה כדי לשלוף מקצה הצוק חנית ארוכה, בה השתמש כמשענת במהלך טיפוסו. האיש אוחז בחנית בשתי ידיו, מתכונן למאבק נוסף, כשלפתע עיניו נפערות בהפתעה... אך לא בטרם קראנג, מופתע לא פחות, משתנק בתדהמה. הוא מגמגם לרגע בחולשה, סנטרו רועד בעודו מסרב להאמין למראה עיניו.
"טאק?"
"אבא?" חצי האורק הלוחם מביט בו בהלם לרגע, בטרם הוא מגלגל את עיניו ומניד בראשו.
"ברור, ברור שאני אראה אותך שכשהמטורפים של סטנמאר רודפים אותנו גם כאן, מרחק חצי עולם מארוות'. לא ברור לי איך אני בכלל מופתע".
"אני מרגישה הרבה מתח באוויר, אבל - הצעה ידידותית - אולי כדאי לשמור זאת לרגע בו צבא של שדים לא ינסה לחסל אותו. רק זורקת פה אופציות" ונדריה מניחה את הסיף שלה בעמדה קדמית, מוכנה לפעולה.
"עכשיו את מקבלת ממני עצות, מושלת?" טאק רוטן, אך מחזיק בחניתו מוכן לקרב.
"טוב מאוחר מאשר אף פעם, אני אומרת".
META
יוזמה!
IN
״כן, הגיע אלינו טיפוס משונה שכזה״ עונה דונאת׳אר. ״הוא הצליח להסתנן אל השבט ופלש אל האוהל הפרטי שלי. שוחחנו מעט, והוא עזב מתוסכל״.
״הא! ואומרים שאין דמיון בין המתיישבים והאלפים״ ונדריה מצקצקת בלשונה בסיפוק קל. ״אותו סיפור איתי. הוא מעריץ שרוף של שנינו, הא?״
״לא מצאתי זאת מבדר, גברתי המושלת. הוא נראה… נחוש מאוד להבין מי מאיים, כביכול, על אשתו ועליו. הוא טען שיש לו סכסוך עם בכירי הכנסייה בארוות׳, משהו לגבי האמונה של סטנמאר. אמרתי לו שאנחנו לא מעורבים, אבל הוא טוען בתוקף ש׳מישהו חייב לדעת משהו׳. מזל שהוא עזב ללא התנגדות אמיתית״.
״הוא מסוכן. פראי, בלתי צפוי״ מסכימה נישידי.
״לא יודעת״ ונדריה מנידה בראשה לשלילה. ״לא הרגשתי ממנו שהוא יפגע בי. הוא פשוט אדם נואש שזקוק לעזרה״.
״בכל מקרה, דיבוריו על סטנמאר מתקשרים להשערות שהעליתם. אני חושש שאותה כנופייה מהרפובליקה הם הכת שאתם מזכירים״ המאל האלפי מעביר את ידו על גלגלי הכיסא שלו בעודו חושב. ״ואם זהו אכן המקרה, הם משתכנים במקום כלשהו בארצנו. מטמאים את פירותיה״.
״תוכל לחוש בהם? לאתר אותם?״ שואלת לילוואנה.
״זה לא כה פשוט כמו עם האפלה. האפלה… שות׳-גוראג… היא טבעית יותר אל הארץ, בדיוק כפי שהיא זרה. זהו קשר שקשה להסביר״.
״שניתן להסביר, אבל אתה בוחר שלא״ מתקנת אותו המושלת, האווירה הקלילה שלה לא מורידה מחדות דעתה. האלף לא מתנגד, אך לא מגיב.
״ייתכן ואני אוכל לנסות לעשות זאת״ קראנג מתערב, מחניק שיעול שמרעיד את גופו. הוא אוסף את עצמו לרגע, ולאחר מכן ממשיך. ״הקברן הותיר את חותמו על עורפי. אולי נוכל להשתמש בזה כמעין מקור אנרגיה״.
״בהחלט ייתכן״ משיב דונאת׳אר. ״אך יש ללמוד את הנושא. אני לא עוסק בפנתאון החדש כבדרך קבע. רוחה של הארץ היא רוחו של האילן, לא של האלים האחרים״.
״אותם אלים נולדו פה, מאל. לא הייתי שולל מיד את היכולת שלהם לשמש כעזר לניס-פרדי״ מציין קראנג.
״ייתכן שבדבריך הנבונים יש טעם״ האלף ממלמל, מהרהר בדממה.
״אנחנו צריכים לשוב לעניין שעבורו הגענו הנה״ מתערב מאוריציו. ״הפרנואיד, הכת, שות׳-גוראג - הכל חשוב, באמת שכן, אבל אנחנו חייבים למצוא את הרסיס של סא-אאגה. פרופסור דה-לה נפטיס התעקש בפניי שנוכל לאתר אותו כאן, או לפחות להבין מה הוא״.
״דוד טירצ׳י הוא איש גאון, אבל אני מנחשת שהוא לא נתן לך הכוונה אמיתית, כן?״ שואלת המושלת.
״לא… לא באמת…״ עוזר המחקר מושך בצווארונו בחוסר נוחות. ״אני פשוט תוהה בקול היכן סביר יותר למצוא את הרמז הבא. האם סביר יותר שסא-אאגה ישתמש באפלת המעמקים או שהוא יפעיל את קשרי האימפריה ברפובליקה?״
״קשה לדעת, אבל אני חושב שבכל מקרה הכיוון שלנו ברור״ אדמונד מוסיף. ״מאל דונאת׳אר, נראה שאנחנו זקוקים למידע נוסף. מידע שיש לך יכולת לספק באמצעות קשריך לארץ. אם תוכל לסייע לנו להבין היכן נמצא ריכוז האפלה הגדול ביותר, או היכן נמצאים אותם קיצונים דתיים, אולי נוכל להתקדם קדימה עם הפתרון״.
״אדמונד צודק״ מסכמת ונדריה. ״דונאת׳אר, נראה שהכל תלוי בכם. מה אתה אומר?״
האלף מהרהר ארוכות בדברים, זע בכיסאו בחוסר נוחות. ״לחלוק את טקסינו כך עם זרים… זה עומד בניגוד לכל מה שאנו מאמינים בו״ קולו מנומס, אך החלטי. ״צר לי, אך לא אוכל-״ הוא עוצר ומכסה קלות את עיניו, מסנוור. החבורה מביטה לכיוון אליו הוא מביט, רואה ניצוץ אור - לא, כדור אור - מתקרב אליהם במהירות.
״זה בוהק. בוהק מאוד. בוהק מדי״ ונדריה מנתחת, עד שעיניה של נישידי נפערות בהבנה.
״מטאור!״ היא קופצת ודוחפת את ונדריה הצידה. כדור אש אדיר נוחת מהשמיים, מתפוצץ לכל עבר. דונאת׳אר מרים את ידיו במהירות, קורא באלפית, ויוצר חומה ירוקה סביבו וסביב האלפים שלידו. אנאבל ולוקרשיוס מגוננים מיד על אדמונד, מפילים אותו על האדמה. לילוואנה משגרת חץ אשר הופך לרוח נשר עצומה, חוסמת את הלהבות שיגיעו אל מאוריציו ואל קראנג, בשעה ששירו-סנשאי נושף בעוצמה, כפור בוקע מפיו בטרם מירב הלהבות מכסות אותו ואת שאר החבורה.
צרחה עזה נשמעת כשיצור מעופף ואדום מתחיל לצלול מטה, שולח טפרים קדימה, פניו הנשריים לא מותירים שמץ במה מדובר.
"שדים! ורוק!" נישידי זורקת קדימה את סכין הכוכב שלה, שולחת אותה בעיקול מדהים באוויר ופוגעת בשד הורוק היישר בראשו, גורמת ליצור להתרסק בזעקה על הקרקע.
"סוף סוף" ונדריה קמה על רגליה ושולפת את הסיף שלה, חלקים מהכובע שלה עדיין בוערים. "משהו שישבור את השיא של פיצוץ המטבח. דונאת'אר, אנחנו בסדר?" היא מביטה לעבר האלף, שבבירור הותש מהכישוף שהגן עליו ועל אנשיו. המאל מהנהן קצרות, מביט בזעם לעבר שדים נוספים שמתקרבים. ורוקים נוספים מתקרבים, מפילים מהאוויר שדים שחורים בעלי קרן ארוכה שיוצאת מהגב שלהם ומכסה בזווית את ראשם הקירח. שדי באבאו - מתנקשיו של השאול. הם מתחילים להקיף את החבורה, חלקם מלחששים מילות לחש בשפתם הטמאה, וזאת יחד עם ורוקים אחרים שנוחתים על הקרקע. מרגע שהם נוגעים בדשא חלק ממנו הופך לשחור ומורעל, דונאתא'אר מביט בזעזוע כשהשחיתות עושה את דרכה כפסים שחורים ומבחילים על אדמתה היפה של הארץ העתיקה.
"נישידי, למשפחת האורחים שלנו" מורה המושלת, החיוך לא מש מפניה. דמת הדרקון לא מתווכחת, נעה באחת יחד עם קראנג ולילוואנה, שמתחילים להביט לעבר השדים שמקיפים את החבורה מהצד השני של הגבעה - הצד שיאפשר להם לחזור לקרוואנים שלהם ולברוח, אם יזדקקו לכך. "אני איתך" אומרת לילוואנה, וגם קראנג מהנהן, נע מיד לצד בני המלוכה ומאוריציו, שנותרים בינתיים שרועים על הקרקע.
האלפים שלצד דונאת'אר מתכוונים לגונן מבפני שורת באבואים וורוקים שמתקרבים מהכיוון השלישי, שמהם הגיעו, וזאת כדי למנוע איגוף קטלני שיקשה על אלו שנמצאים בקצה הגבעה שעל הצוק.
מבין כלל השדים שמקיפים אותם, באבאו מעוות במיוחד נוחת על האדמה. הוא גבוה מאחרים, רזה מהם, ומטריד יותר מכל - סמל של סטנמאר מעטר את קדמת גולגלתו. הבאבאו המאיים ממקד את מבטו בקאס ואז באדמונד, מחייך קלות.
"ממזרים... דם טמא..." הוא משחרר את המילים בשפה המדוברת, קולו גבוה ולא טבעי. הוא אוחז את האוויר בידו, וקאס מרגיש לפתע את גרונו מתהדק, האוויר בריאותיו אוזל באחת. אדמונד מתגלגל במקומו, חסר אונים, מבוהל בעודו מנסה לשווא לנשום - אך בטרם אנאבל ולוקרשיוס מצליחים לצעוק לעזרה, חיוכו הזחוח של השד נעלם באחת, כשיד ירוקה מגיחה ממעבר למדף הצוק, אוחזת בעקב רגלו. כישוף החנק האכזרי מתנתק באחת בעוד הבאבאו המכשף מועד אחורה, היד גוררת אותו בעוצמה עד שהשד מאבד לגמרי את שיווי המשקל, זועק בשילוב של הפתעה ופחד כשהוא נופל מטה, נגרר על ידי אותה יד מסתורית. קאס חוזר לנשום, מרגיש את גרונו הניחר, בשעה שאמונד משתעל, אדום לגמרי, יורק על האדמה בחולשה למול אנאבל ולוקרשיוס המפוחדים. דמות תמירה מרימה את עצמה באחת מקצה מדף הצוק, קופצת אל האוויר ונוחתת ממש בקצהו.
חצי אורק חסון עומד בפניהם, לבוש בשריון מלא. באבאו נוסף מסתער אליו בצרחות וחצי האורק מכשיל אותו, משתמש בתנופתו נגדו כדי לזרוק אותו בזעקות נוספות מהצוק. הוא מביט לרגע בידיו החשופות, מתכופף אחורה כדי לשלוף מקצה הצוק חנית ארוכה, בה השתמש כמשענת במהלך טיפוסו. האיש אוחז בחנית בשתי ידיו, מתכונן למאבק נוסף, כשלפתע עיניו נפערות בהפתעה... אך לא בטרם קראנג, מופתע לא פחות, משתנק בתדהמה. הוא מגמגם לרגע בחולשה, סנטרו רועד בעודו מסרב להאמין למראה עיניו.
"טאק?"
"אבא?" חצי האורק הלוחם מביט בו בהלם לרגע, בטרם הוא מגלגל את עיניו ומניד בראשו.
"ברור, ברור שאני אראה אותך שכשהמטורפים של סטנמאר רודפים אותנו גם כאן, מרחק חצי עולם מארוות'. לא ברור לי איך אני בכלל מופתע".
"אני מרגישה הרבה מתח באוויר, אבל - הצעה ידידותית - אולי כדאי לשמור זאת לרגע בו צבא של שדים לא ינסה לחסל אותו. רק זורקת פה אופציות" ונדריה מניחה את הסיף שלה בעמדה קדמית, מוכנה לפעולה.
"עכשיו את מקבלת ממני עצות, מושלת?" טאק רוטן, אך מחזיק בחניתו מוכן לקרב.
"טוב מאוחר מאשר אף פעם, אני אומרת".
META
יוזמה!
