כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

[ג'וני]

לאחר מכן, אילידיה נתקלת בקצין אדום השיער. אילידיה סורקת אותו לרגע מכף רגל ועד ראש, בוחנת את הצלקות בידיו- כאשר הוא מסוגל לראות שגם לה יש סימנים מהקרבות האחרונים, בבירור צלקת של חור מעל החזה של חנית שננעצה דרכה. "קצין מהחזית?" היא מנחשת ונשמעת רצינית מהטון הרגיל שלה "על אף השמלה, אני עדיין אבירת מעמקים. שמי אילידיה" היא מציגה את עצמה, ונראה שבבירור היא רוצה לשאול משהו, העיניים שלה מראות שהיא נכנסה לשיחה הזו עם מטרה.

"אכן, שמי קרביל." קרביל מאמת את השערתה וממשיך בביקורת מסוימת למראה השמלה, "אני לא יודע מה איתך, אבל אני מעדיף לחזור להילחם עם היחידה שלי מאשר לשחק אציל בנשף הזה." מהאופן בו הוא מנסח את הדברים די ברור שהוא חושב שהיא אמורה להרגיש כמוהו והוא לא בטוח שהיא באמת מרגישה כך, אבל כשהוא מבין שהוא בכל זאת מדבר עם אחת מגיבורי השעה הוא מוסיף כשמבטו נודד מעבר לכתפה של אילידיה אל עבר גבירת חצר מסוימת, "אם כי אני חייב להודות שיש כאן הטבות.."

 

[העוג הברברי]

IN
"רוצה לחזור? אתה יוצא דופן, קרביל- כל מה שאני שומעת זה סיפורי זוועות מהחזית, ואנשים ששונאים את המנהרות. ברגע שנכנסתי לעיר התחלתי לפגוש את חברי העבר שלי שהתחילו למנות את מי שאיבדנו לטרוגלודיטים... אנחנו צריכים להיות אסירי תודה שיש לנו איזושהי הזדמנות להשפיע במקום כמו זה" אומרת אילידיה, ואז נותנת לעצמה רגע יותר קליל להתבדח "לא שאני יכולה לומר שאני מבינה לחלוטין את דרכי החצר, אבל אני מעדיפה דקירות ברגשות שלי על דקירות אמיתיות בכל יום. למרות שאני לא בטוחה שזה נכון לכל חבריי פה..." היא חושבת על קאס והתגובה שלו לראש הכוהנים בשעשוע קל.

 

[ג'וני]

"יש לי תפקיד ואחריות כלפי חברי ליחידה והקרב האחרון שלנו לא היה מוצלח במיוחד וחיילים נהרגו." קרביל מסביר, "אני דווקא כן מודה על כך שאני יכול להשפיע בזמן שאני מחלים מפציעה ואף יותר על כך שיצא לי לבשר את הבשורות המרות לחלק ממשפחות החללים בעצמי."

 

[העוג הברברי]

IN
"זו עבודה... מלאת כבוד, וכואבת" אומרת אילידיה בהערכה כשהיא שומעת "מאחורי כל אחד מהחיילים יש חיים, משפחה, בית. לפעמים זה נשכח, אני מעריכה את היירוזאוג כי הוא זוכר זאת- זו אולי לא תכונה מוערכת בחבר מועצה, אבל זו תכונה מוערכת במפקד" אומרת אילידיה.

 

[ג'וני]

"אני לא מכיר את סר היירוזאוג אישית ואת הגישה שלו לאבירים, אך מאחר ולא שמעתי מאבירי המעמקים שלחמתי לצידם משהו שונה אני מוכן לקבל את המילה שלך וזו אכן תכונה מוערכת." קרביל משיב "מצד שני, אני מעדיף את הגישה של ריבון הברק לאויבים ואיומים."

 

[העוג הברברי]

IN
"ומהי הגישה הזו?" שואלת אילידיה בתהיה, למרות שלא ברור אם כבר יש לה דעה קודמת משלה בנושא או לא.

 

[ג'וני]

"אויבים צריך להרוג ואיומים להסיר. בייחוד אם מדובר באיומים חוזרים." קרביל עונה, כאילו זה מובן מאליו.

 

[Nextorl]

הוא מניח יד על כתפו של קאס, מרצין לרגע.
"אנחנו בסדר, ילד טבע. באמת. אני לא יכול לומר לך שאני גאה בעבר שלי, אבל אני רוצה לסיים איתו לא פחות מכם. אתה תשמור עלי מאשתי הרווקה, אני אשמור עליך מהדבר המזעזע לו היא קוראת ריקוד" הוא מצביע לעבר לילוואנה והקטור בחצי חיוך.
"הכפרה האמיתית שלך תהיה להביא אותנו למועדון שווה אחרי שנסיים פה".

"זו התוכנית." הוא מחייך, "אל תשתה יותר מדי." קאס אומר ועוזב, משאיר את וירניק מאחור בעוד הוא עצמו ניגש חזרה אל שולחנות האוכל, לוקח צלחת עמוסה כל טוב ונעמד בקצה אולם הכס, אוכל עם גבו לקיר.

 

[rui]

לאחר מספר דקות בהן הקטור הספיק לאכול מפשטידת פירות טעימה ולהנות מעט מהשירה הנפלאה של הננס המזמר, הוא רואה את ג'יזל מינט - שגרירת דוכסות וילאס - מתקרבת אליו, חיוך קל על שפתיה. היא נעה בחינניות במרחב הנשף, כאילו שוחה בצלילי המוזיקה ובשיחות בין האורחים השונים, הלבוש היפייפה שלה מתעלה אפילו על זה של המלכה. היא לוקחת כוס יין שמוצבת על יד הקטור, מרכינה מעט את ראשה.
"לחייך ולחיי חבריך היקרים, סר הקטור. שנים לא שמעתי על גיבורים כל כך מהוללים" האישה מרימה את הכוס ולוגמת מעט בכבוד.

 

[מירטוקן]

"זו התוכנית." הוא מחייך, "אל תשתה יותר מדי." קאס אומר ועוזב, משאיר את וירניק מאחור בעוד הוא עצמו ניגש חזרה אל שולחנות האוכל, לוקח צלחת עמוסה כל טוב ונעמד בקצה אולם הכס, אוכל עם גבו לקיר.

"עוד בריוש, אדון נכבד?", הוא שומע לאחר כמה דקות.
אותה גמדה שדיברה עם הקטור לפני כן עומדת לידו כעת, מחזיקה פלטת לחמים מגוונת ורחבה ועונדת חיוך רחב.
"ראיתי שאכלת אותו די מהר".

 

[Nextorl]

"עוד בריוש, אדון נכבד?", הוא שומע לאחר כמה דקות.
אותה גמדה שדיברה עם הקטור לפני כן עומדת לידו כעת, מחזיקה פלטת לחמים מגוונת ורחבה ועונדת חיוך רחב.
"ראיתי שאכלת אותו די מהר".

"טוב." קאס שולה מספר פרוסות, תוחב אותן בכיסיו. לר וזל ישמחו אם הוא יביא להם משהו מהמשתה. הוא מכיר אותם מספיק טוב כדי לדעת מה הם עושים עכשיו- זל מדוכאת, רצתה לבוא- לא כי המשתה הזה מעניין אותה במיוחד, אלא כי היא רוצה שהכל יהיה סביבה. לר וודאי לקח את אחותו אל החורשה בניסיון להסיח את דעתה.

"אני רגיל בדרך כלל ללחם עבש יותר, האחד הזה רך מדי." הוא פונה אל הגמדה בבדיחות הדעת בשפת אימו, מנצל את ההזדמנות כדי להתאמן בה עוד קצת. הגמדים מבולאק-רוב היו אימון טוב, אבל השפה הקשיחה שבה הם השתמשו גרמה לו לכאב ראש.

 

[מירטוקן]

"טוב." קאס שולה מספר פרוסות, תוחב אותן בכיסיו. לר וזל ישמחו אם הוא יביא להם משהו מהמשתה. הוא מכיר אותם מספיק טוב כדי לדעת מה הם עושים עכשיו- זל מדוכאת, רצתה לבוא- לא כי המשתה הזה מעניין אותה במיוחד, אלא כי היא רוצה שהכל יהיה סביבה. לר וודאי לקח את אחותו אל החורשה בניסיון להסיח את דעתה.

"אני רגיל בדרך כלל ללחם עבש יותר, האחד הזה רך מדי." הוא פונה אל הגמדה בבדיחות הדעת בשפת אימו, מנצל את ההזדמנות כדי להתאמן בה עוד קצת. הגמדים מבולאק-רוב היו אימון טוב, אבל השפה הקשיחה שבה הם השתמשו גרמה לו לכאב ראש.

היא מעט מופתעת מהמיקום החדש שהוא מצא ללחם - בבירור היא לא ציפתה לכך.
"אם כך, לא כדאי שתתרגל", היא עונה באותה שפה, אם כי בניב יותר כבד, יותר מתגלגל.
"אבל אחרי משימה כמו שלכם, מותר לנוח ולהתפנק קצת, הא?"

 

[Nextorl]

היא מעט מופתעת מהמיקום החדש שהוא מצא ללחם - בבירור היא לא ציפתה לכך.
"אם כך, לא כדאי שתתרגל", היא עונה באותה שפה, אם כי בניב יותר כבד, יותר מתגלגל.
"אבל אחרי משימה כמו שלכם, מותר לנוח ולהתפנק קצת, הא?"

"נחתי כבר יותר מדי. היה נחמד לעזוב את העיר, ונחמד עוד יותר שאנחנו עוזבים אותה שוב עוד מעט." קאס עונה, חוזר לאכול. "להתפנק אפשר בכל מקום, כל עוד אין שום דבר דחוף. ובתקופה הזו, יש יותר מדי דברים דחופים."

 

[מירטוקן]

"נחתי כבר יותר מדי. היה נחמד לעזוב את העיר, ונחמד עוד יותר שאנחנו עוזבים אותה שוב עוד מעט." קאס עונה, חוזר לאכול. "להתפנק אפשר בכל מקום, כל עוד אין שום דבר דחוף. ובתקופה הזו, יש יותר מדי דברים דחופים."

היא מהנהנת בכובד ראש, "יש לך חינוך טוב, רואים. הרבה דברים על הראש. רק תדאג שהצוואר חזק מספיק להחזיק אותם", הוא מזהה את הביטוי הגמדי המסורתי.
"מתי עזבת את המולדת?"

 

[Nextorl]

היא מהנהנת בכובד ראש, "יש לך חינוך טוב, רואים. הרבה דברים על הראש. רק תדאג שהצוואר חזק מספיק להחזיק אותם", הוא מזהה את הביטוי הגמדי המסורתי.
"מתי עזבת את המולדת?"

הוא מתרכך מעט, עבר זמן רב מאז שמישהי דיברה אליו בטון כה אימהי, בטח ובטח בשפת אמו. "אף פעם לא הייתי." עונה הגמד-למחצה, "שמעתי מאמא שלי הרבה על עיר ההר, אבל גדלתי בטוסון החדשה, בצד השני של היבשת."

 

[העוג הברברי]

IN
אילידיה מגלגלת עיניים קלות, "בוא תיקח פיסת אוכל ותן לי לספר לך סיפור קצין, מבטיחה לך שיש לו פואנטה" אומרת חצי האלפית, רוצה גם היא לתת לרגליים שלה טיפה לנוח ומתיישבת ליד קורביל.

"כשחייתי בניס פרדי עם האלפים, בזמנו, לאבא שלי הייתה גינת צמחים- כראוי לאיש דת, ואני זוכרת שבילדות גל נחילים ענקי עלה והתקיף את הגינות והגידולים. אבא שלי מיד הלך ויצר תרכובת מסריחה של צמחים מוזרים וברכות כנגדם, ולמרות שהם היו צריכים ליצור כמויות רבות ממנה וזה לקח כמעט חודש- הם הצליחו להשתמש בתרכובות בשביל להבריח את הנחילים. השדות נפגעו, אבל לא הושמדו, ואני שאלתי את אבא שלי איך הוא ידע מה לעשות" מספרת אילידיה את הסיפור, "והוא ענה לי, שמאה שנים לפני זה אותם חרקים עלו להרוס את היבול באותה הצורה, והמורה שלו השתמש בתרכובת הזו בדיוק כדי להבריח אותם. זה גלגל החיים הוא הסביר, החרקים האלו חיים דורות על גבי דורות במסתור רק בשביל לחשוף את עצמם אחת לדור אלפי ולנסות להשמיד את כלל היבול. והטרוגלודיטים הם אותו דבר, הם חלק ממשהו גדול יותר- אנחנו שונאים אותם אבל הם יישארו שם, הם היו שם לפני ריבון הברק והם יהיו שם אחריו, וזה למה גם אבירי המעמקים קיימים כמעט באותה תקופה כמו ארוות' ורושמים בספרים שלהם על כל נחשול שהם עוברים. אם אתה חושב שהפעולות שעשינו באדמות החוף יעצרו את הענקים, או שהמלחמה בנחשול תעצור לעד את הטרוגלודיטים- אתה מכין את עצמך לאכזבה רצינית. פיתרון של 'הסרת איום' הוא פשוט לא רלוונטי לכל מלחמה" מסבירה חצי האלפית סיפור ילדות שנראה, בצורה מפתיעה יותר לאילידיה, שהיא קצת נהנית ממנו. זה זיכרון ילדות טוב, לא כזה שמלא ברגשות השליליים שניס פרדי השאירה בה.

 

[מירטוקן]

הוא מתרכך מעט, עבר זמן רב מאז שמישהי דיברה אליו בטון כה אימהי, בטח ובטח בשפת אמו. "אף פעם לא הייתי." עונה הגמד-למחצה, "שמעתי מאמא שלי הרבה על עיר ההר, אבל גדלתי בטוסון החדשה, בצד השני של היבשת."

"האא, חבל מאוד", היא נאנחת.
"מולדת יפה יש לנו. כן, יפה ומדהימה, הא? אבל רק בחוץ. איפה שהשדות הרחבים, וחיות הבר. בפנים מעולם לא הייתי. נולדתי בחוץ ונשארתי בחוץ. זה כנראה טוב, כי אבי היה מספר לי כמה חנוק ומסריח בפנים", היא מנידה בראשה, "מסכנים האנשים שבבטן ההר, ולא נולדו אל העולם שבחוץ.
כדאי לך לבקר מתישהו. מאוד יפה", היא חוזרת על המשפט.

 

[Nextorl]

"האא, חבל מאוד", היא נאנחת.
"מולדת יפה יש לנו. כן, יפה ומדהימה, הא? אבל רק בחוץ. איפה שהשדות הרחבים, וחיות הבר. בפנים מעולם לא הייתי. נולדתי בחוץ ונשארתי בחוץ. זה כנראה טוב, כי אבי היה מספר לי כמה חנוק ומסריח בפנים", היא מנידה בראשה, "מסכנים האנשים שבבטן ההר, ולא נולדו אל העולם שבחוץ.
כדאי לך לבקר מתישהו. מאוד יפה", היא חוזרת על המשפט.

"אולי, אבל אני לא אוהב מקומות פתוחים מדי." קאס אומר ולוקח כנף עוף, אוכל אותה בידו. "נולדתי בעיר, גדלתי ביער. מישור פתוח הוא דבר... מטריד." הוא מושך בכתפיו, "בכל מקרה, אין לי שמץ מי את. רוצה לספר?" גבתו מתרוממת כשהוא בוחן את הגמדה שלידו.

 

[מירטוקן]

"אולי, אבל אני לא אוהב מקומות פתוחים מדי." קאס אומר ולוקח כנף עוף, אוכל אותה בידו. "נולדתי בעיר, גדלתי ביער. מישור פתוח הוא דבר... מטריד." הוא מושך בכתפיו, "בכל מקרה, אין לי שמץ מי את. רוצה לספר?" גבתו מתרוממת כשהוא בוחן את הגמדה שלידו.

היא מניחה את המגש סוף סוף, ומחווה על בגדיה בידה.
"שמי טיי-טיי. אני הטבחית הראשית", היא אומרת, לא כהתרברבות או בגאווה, אלא בביטחון שקט, כאילו זו עובדה מוגמרת שאף אדם לא יוכל לערער עליה.
"נעים להכיר", היא קדה קידה קלה.

 

[Nextorl]

היא מניחה את המגש סוף סוף, ומחווה על בגדיה בידה.
"שמי טיי-טיי. אני הטבחית הראשית", היא אומרת, לא כהתרברבות או בגאווה, אלא בביטחון שקט, כאילו זו עובדה מוגמרת שאף אדם לא יוכל לערער עליה.
"נעים להכיר", היא קדה קידה קלה.

"טבחית? מה את עושה פה עם מגש כאילו את מלצרית, אם ככה? את לא צריכה להשגיח על המטבח?" הגבה שלו מתרוממת עוד יותר, השם שלה מעט מפתיע אותו- אבל לא יותר מדי. הוא שמע שמות גרועים יותר.