לפי מה שראיתי, בדיסני+ יש עכשיו רימייק של הסדרה שוגון. הסדרה המקורית משנות השמונים (נדמה לי שראיתי אותה, אבל לא זוכר הרבה) והספר הפופולארי לפניה, נתפסים כיום כפנטזיית פ'טיש מערבית על יפן אקזוטית ולפי מה שהבנתי מהסקירות הסדרה החדשה מנסה לא ליפול לבור הזה ושמה במרכז את המצביא היפני ולא את ה"מושיע הלבן" שלו.
אבל לא על זה בא לי לדבר, אלא על תופעה אחרת שרלוונטית לספרים ולמשחקי תפקידים - עידן "השמש העולה" וקיצו.
עניין, סקרנות והערצה כלפי התרבות והחברה ביפן הם עניין שבא והלך מאז שיפן "נפתחה למערב" במאה -19, אבל בשנות השמונים פלוס-מינוס היית יכול למצוא בספריה ובאולם הקולנוע המון תחזיות מתחום המותחנים, הסייברפאנק והמדע הבדיוני לפיהם העתיד הוא יפני. הטכנולוגיה היפנית נתפסה כמתקדמת שנות-אור מעל זו המערבית, התרבות העיסקית היפנית נתפסה כמי שמביסה את הקפיטליזם המערבי במשחק שלו ונראה היה שתאגידי-על יפניים הולכים לקנות את ארצות הברית ואירופה.
תחשבו למשל על סרטים כמו בלייד-ראנר, על המהדורה הראשונה של מרוצללים, על ספר וסרט המתח "שמש עולה", אפילו הגיבור הכל-אמריקני של "מת לחיות" יוצא להרפתקה אלימה בבניין משרדים ענק של תאגיד יפני בארצות הברית.
היחס כלפי יפן והיפנים היה מין שילוב של פחד והיקסמות. בהרבה מקרים הם תפסו בתרבות הפופולארית את המקום של הנבלים, אבל הם היו נבלים אלגנטיים ומתוחכמים. למעשה, הניצחון שלהם נתפס כמשהו בלתי נמנע - כמו זריחת השמש. כשאני חושב על זה, אז אפילו בשיעורי גיאוגרפיה בכיתה ה' או ו' בסוף שנות השמונים למדנו על יפן, אולי כי מישהו במשרד החינוך חשב שצריך להכין אותנו לעתיד היפני הזה.
אבל אז התחלו שנות התשעים והתברר שהכלכלה היפנית בצרות. אמנם יפן המשיכה לככב בתפקיד של "המעצמה הכלכלית-טכנולוגית הבאה" בספרים, משחקים וסרטים גם לתוך העשור, אבל מהר מאוד השמש שקעה ואיתה גם המקום של יפן כמעצבת העתיד בתרבות הפופולארית שלנו. את המקום הזה כנראה תופסת היום סין וכמו יפן בשעתה היא נתפסת כמעצמה כלכלית עולה ובלתי ניתנת לבלימה. בינתיים.
יפן אמנם עדיין באה והולכת בתחום התרבות הפופולארית כל עשור בערך, אבל היום זה יותר נישה של אוטאקו וכנראה שאם מישהו יכתוב היום תסריט על תאגיד יפני שקונה את שרונה ומגדלי עזריאלי ואנשי יאקוזה ומנהלי תאגידים מסתובבים להם ברחבי תל אביב, זה יתפס כתלוש מהמציאות ובלתי אמין.
אבל לא על זה בא לי לדבר, אלא על תופעה אחרת שרלוונטית לספרים ולמשחקי תפקידים - עידן "השמש העולה" וקיצו.
עניין, סקרנות והערצה כלפי התרבות והחברה ביפן הם עניין שבא והלך מאז שיפן "נפתחה למערב" במאה -19, אבל בשנות השמונים פלוס-מינוס היית יכול למצוא בספריה ובאולם הקולנוע המון תחזיות מתחום המותחנים, הסייברפאנק והמדע הבדיוני לפיהם העתיד הוא יפני. הטכנולוגיה היפנית נתפסה כמתקדמת שנות-אור מעל זו המערבית, התרבות העיסקית היפנית נתפסה כמי שמביסה את הקפיטליזם המערבי במשחק שלו ונראה היה שתאגידי-על יפניים הולכים לקנות את ארצות הברית ואירופה.
תחשבו למשל על סרטים כמו בלייד-ראנר, על המהדורה הראשונה של מרוצללים, על ספר וסרט המתח "שמש עולה", אפילו הגיבור הכל-אמריקני של "מת לחיות" יוצא להרפתקה אלימה בבניין משרדים ענק של תאגיד יפני בארצות הברית.
היחס כלפי יפן והיפנים היה מין שילוב של פחד והיקסמות. בהרבה מקרים הם תפסו בתרבות הפופולארית את המקום של הנבלים, אבל הם היו נבלים אלגנטיים ומתוחכמים. למעשה, הניצחון שלהם נתפס כמשהו בלתי נמנע - כמו זריחת השמש. כשאני חושב על זה, אז אפילו בשיעורי גיאוגרפיה בכיתה ה' או ו' בסוף שנות השמונים למדנו על יפן, אולי כי מישהו במשרד החינוך חשב שצריך להכין אותנו לעתיד היפני הזה.
אבל אז התחלו שנות התשעים והתברר שהכלכלה היפנית בצרות. אמנם יפן המשיכה לככב בתפקיד של "המעצמה הכלכלית-טכנולוגית הבאה" בספרים, משחקים וסרטים גם לתוך העשור, אבל מהר מאוד השמש שקעה ואיתה גם המקום של יפן כמעצבת העתיד בתרבות הפופולארית שלנו. את המקום הזה כנראה תופסת היום סין וכמו יפן בשעתה היא נתפסת כמעצמה כלכלית עולה ובלתי ניתנת לבלימה. בינתיים.
יפן אמנם עדיין באה והולכת בתחום התרבות הפופולארית כל עשור בערך, אבל היום זה יותר נישה של אוטאקו וכנראה שאם מישהו יכתוב היום תסריט על תאגיד יפני שקונה את שרונה ומגדלי עזריאלי ואנשי יאקוזה ומנהלי תאגידים מסתובבים להם ברחבי תל אביב, זה יתפס כתלוש מהמציאות ובלתי אמין.
