הרפתקאת רשת בקלדאריה: שירת הברבור [ הסתיים ]

[Envinyatar]

ooc: מתקדם עוד צעד. אסף, להיכן בדיוק נעלמת (בלי להודיע?)

--- איימי, תאודריך ---
ic: הדיו האחרונים של השיר דועכים בהדרגה. הגשם מוסיף לרדת, חלש יותר וטורדני, מלווה בהבזקים חשמליים חלשים מסביב לבימת ההופעה.
הקהל שקט, שקט מהרגיל... חלק מוחאים כפיים באורח חלוש, חלק מבטים בה כהמומים, וחלק מתלחשים ונראים מאד לא מרוצים. אורפיקיי מגרד את סנטרו, קצת מוטרד, ואילו לורד פראנטלי מביט באיימי בבוז.
ואז, כשנראה שאורפיקיי רוצה להזדקף בתאו ולדבר, ריצ'י מקדים אותו ומכחכח בגרונו.
"חברים טובים, חברי מילדות, חברי לבילויים ולמסיבות..." הוא פותח. הצעירים משתתקים, ונושאים אליו מבטים.
"תמה הופעתה של גולנדלור" הוא אומר. אורפיקיי נראה מופתע מעט. די ברור, שהוא בנה על הופעה ארוכה יותר. "כעת, הגיעה העת שאני אשא נאום קטן".
הקהל מביט בו, מופתע, כמה אנשים צועקים "נאום! נאום!" אולם האחרים תולים בו עיניים משתוממות.
"עשרים ושבע שנים, היינו ביחד, חברי הטובים לכיף ולעונג; רקדנו ביחד, השתכרנו ביחד, רדפנו אחרי אהבות... עשרים ושבע שנים" מבטו סוקר באיטיות את ההמון, ופעם ראשונה הוא מחייך חיוך דקיק.
"עשרים ושבע שנים זה המון, המון זמן..."

ooc: תגובות בבקשה. שכל אחד יפרט בדיוק מה הוא עושה, ואם הוא בודק דברים, מה בדיוק, מדוע ואיך.

 

[Celime-Volkana]

"יוהנה" היא אומרת, מתיחלה לטופף באצבעותיה על רגלה"לבית סילקברידג'" אני מקווה שזה יספיק לו "ומין הסתם זו פגישה פרטית." בזמן הדיבור היא מכינה לחש של 'קול מתעתע' הכוונה היא לגרום לקול גברי ממוצע להשמע ממעלה המדרגות. אם היא יכולה קודם ישמע צליל של הדלת נפתחת מעט אז הקול יאמר "תן לה לעבור, אידיוט!" בנזיפה ואז (שוב, אם היא יכולה) צליל של טריקה. (הכל במהירות יחסית כדיי שהוא לא יספיק להביט).

 

[Envinyatar]

ooc: אסף, לאו, אם לא תזכרו להגיב בקרוב, אני אנעל את חלק ההרפתקאה שלכם.

ic: ----------- הנרייטה, רובין ----------

השומרים מביטים בהנרייטה בחשדנות.
"יוהנה לבית סילקברידג'?" שואל אחד מהם, ונראה כמהסס לרגע.
"לא אמרו לי שום דבר על זה" הוא אומר כמתנצל, בעת שהוא סר מהדרך ומגביה את הכילף שלו.
"חשוד, מאד חשוד" מוסיף השני בקול נמוך, אחרי שהנרייטה עוברת.
"אבל הסילקברידג'ים זה איזה פוסטמות שיושבים באחוזה גדולה ליד העיר" עונה הראשון "אני כמעט בטוח שראיתי את הגנראל מסתובב עם מישהו מהם לפני חודשיים"
"שיהיה, אבל אם יהיו צרות, אתה זה שהכנסת אותה..."

המדרגות מוליכות לרחבה מפוארת יותר, מוארת אף היא בעמימות; מספר דלתות בוקעות ממנה, רובן קטנות, ומולן קבוע פתח גדול, שמור בידי שני סגולי רעלות עם קשתות, שלפי הרעש הבוקע מן העבר השני, הוא מוליך לאכסדרה שצופה על אולם הבילויים מלמעלה.
על הקיר, לא הרחק מכם, קבוע תמונה גדולה ועשויה היטב של העיר קאנדבריש, על שלושת אייה הגדולים והיכל ההר המפורסם שלה. ממש לידה, ניצבת דלת מוכספת וסגורה, שקולות עמומים עולים מאחוריה.שני אבירי חיפושית נוספים, חמושים בצורה דומה לקודמים, ניצבים בקומה זקופה וקסדות מורדות ליד הדלת, הלפידים מאירים את הסמלים הקאנדברישיים שעל שריונם.

 

[אסף]

מה קורה לי? איימי חושבת(לפני השיר) ידעתי שמשהו ישתבש.
אחרי השיר.
אני לא מכירה את השיר הזה.
שערי הלילה? על מה השיר מדבר?
איימי חושבת על המילים של השיר, מנסה להיזכר באגדה או סיפור ישן שהיא שמעה. משהו שמתקשר למלחמה מעבר לים או לשערי הלילה.
ooc:אני חיכיתי לפרטים נוספים על מה שאיימי יודעת על השיר.

 

[Envinyatar]

ooc: לאסף - מה שאיימי יודעת, זה רק שמדובר בקטע מאופרה קיידרהרצית מפורסמת, על אהבתם של קריגנסדורף וליטנגארדה, בארצות החשוכות שמעבר לשערי הלילה - מה שיצר אומה ודת קיידרהרצית חדשה.
העם הקיידרהרצי, בעקרון, הם צאצאים של ההורקריסים העתיקים שהוגלו מעבר למימד האפל מעבר לשערי הלילה. הקיידרהרצים הצליחו לפתוח את השערים במאה ה-18 ולפלוש מתוכם אל תוך קלדאריה.

עכשיו, אנא השלם את התגובה, ותתייחס גם למה שקורה מסביבך.

 

[לאו ירוק הגלימה]

תאודריך אוחז בחרבו, "ידעתי שמשהו ישתבש!" הוא לוחש בזעם "אבל אני עדיין מוכן להילחם בכל לוחם שיעז להילחם נגדי, אם אני אזדקק ליותר כוח אני אוכל להפוך לזאב בלהות או מקסימום להפגין כמה קסמי ברק" הוא לוחש ומביט על איש העסקים הנואם אילו רק הייתה לי קשת... הוא חושב אז הייתי יכול לסיים את העניין במהירות! אבל בגלל חוסר קשת יהיה עלי לחקות ולראות מה יקרה" הוא אומר ומתבונן באיימי ממקום המצאו "נראה מה יקרה..." הוא אומר ומעביר מבט חטוף על הדלת.

 

[Envinyatar]

--- איימי, תאודריך ----

עיניו של ריצ'י גליידהולם ג'וניור בוהקות.
"עשרים ושבע שנים זה המון, המון זמן" הוא שב ואומר, ידו מחבקת את חברתו "אבל, חברי הטובים... זמן זה הגיע לסופו, אל סופו המוחלט. מצאתי לי דרכים חדשות, וזהו הזמן שלי להפרד מכולכם..."
אורפיקיי פוער את פיו בתמהון; החברה של ריצ'י אומרת.
"אבל ממוש, למה אתה מתכוון?
אבל ריצ'י מתעלם משניהם.
"מילים אחרונות, חברי הטובים!" הוא ממשיך.
ולפתע, איימי נאחזת בתחושה ודאית עד אימה, שמשהו נורא עומד לקרות.
בתאו של תאודריך, קונמארין הצעירה רועדת.
"סר..." היא לוחשת "א..אני מפחדת..." ונצמדת עליו. ואז, כמו בסיוט, נשמעת נקישה רכה בדלת התא.
"מילה אליך, האר תאודריך" לוחש קול צרוד מהצד השני "תפתח בבקשה".

 

[גל פלג]

לבית סילקברידג ?, היא רומזת לי שהיא זיהתה אותי ,היא כנראה שמעה על ההרפתקאות שלי ומעריצה אותי רובין מחייכת מתחת לפסל פוסטמות אני אראה להם פוסטמות, ומי לכל הרו.. זה בטח האח המטומטם שלי שנותן שיעבדו עליו שוב מתמתחת ומלקקת שפתיים מענין איך אבא יגיב לכך והשומרים האלו עוד ישלמו על איך שקראו לנו
רובין עוקבת אחרי הנרייטה השערות שלה מסומרות קצת מזעם על הערות השומרים,
לפני הרחבה ולפני שנתגלה ע"י זוג השומרים השני שורטת בעדינות את הרגל של הנרייטה, שולפת ציפורניים ,מחזירה אותם ומחוה תנועת שאלה עם הכף הקדמית.

 

[לאו ירוק הגלימה]

תיאודריך מחייך כאשר זיעה קרה גולשת על מצחו. ישנם שתי בחירות, לסיים בלחישה או בצעקה הוא אמר לעצמו בלב ואחז בניצב חרבו, "תפתחי את הדלת, בבקשה" הוא לחש לקונמארין ושינן את לחש זאב הבלהות אם רק ינסו משהו! אם יאלצו להילחם בשיא כוחם כנגד זאב מרושע ועצבני מחשבה חלפה בראשו כאשר הוא הוריד בעזרת גב כף ידו את הזיע מן הפנים. תכנסו בבקשה" הוא אמר והדק את האחיזה בנידן חרבו הזאב הכי מרושע, עצבני ואכזרי שהן ראו ויראו חזר תיאודריך על מילותיו שוב ושוב כאשר הלחש היה מוכן.

 

[Envinyatar]

--- תאודריך, איימי ----

קונמארין שולחת בתאודריך מבט מפוחד, אבל מתקרבת בזהירות אל הדלת ופותחת אותה מהצד, ומיד קופצת אחורה, בדיוק ברגע האחרון בכדי להמנע מדקירה קטלנית שכוונה לעבר צוווארה.
היא צורחת בפחד ותופסת אגרטל גדול, ממש כאשר שני טיפוסים ברעלות שחורות, חמושים בחרבות הריגה נוצצות, מחליקים פנימה.
בזווית העין, אתה יכול לראות את סגולי הרעלות ששמרו על החדר מוטלים מתים לצד המשקוף החיצוני של התא.
"זהרה הישארון!" מלחששים התוקפים, כאשר הם עטים עליך.

בחוץ, ריצ'י מגביר את כולו.
"מילים אחרונות, חברי הטובים" הוא אומר, עיניו בוהקות "סוף-סוף, לאחר עשרים ושבע שנים, אני מבין את הנביבות בדרככם, ולכן אני נפרד מכם לנצח. שמש חדשה ולוהטת עולה, להטיל את קרניה היוקדות והצודקות על הארץ הזו... המוות, מותכם, יהיה עולה נאה לזאהארה הדגולה, קורבן מן הג'אהין החדש והמסור שלה..."
הוא מניף את ידו, והאולם רועד; השער המוזר, הבנוי כפני מפלצת סגולה, מתחיל להפתח במהירות. הבמה רועדת.
"שומרים... מכשפים!" צועק אורפיקיי; המג מתחיל להטיל לחש, בעוד השער נפתח, ומתוכו בוקעים פרשים מפחידים, בעלי שחורות וטורבאנים אדומים, מנופפים חרבות מעוקלות, וסמל של שמש יוקדת זוהר על בגדיהם.
"אין אלוהים מלבד זאהארה אקמירי, והאש היא שפחתה!" הם צועקים בקול איום.
המג משלים את הלחש, אולם הלה מכוון אל גבו של אורפיקיי; איל הבידור צורח, ומסתחרר למטה כשהוא עוטה להבות.
"זאהארה אקמירי!" צורח המג מלמעלה, מנופף ידו אל הפרשים.
הצעירים המופקרים והמבוהלים צורחים באימה, רומסים זה את זה כשהם מנסים להמלט מהפרשים... מהטבח שעומד להתחיל. מרבית השומרים סגולי הרעלה משליכים את נשקם ונסים לכל עבר.
"זאהרה אקמירי! דין השמש באש!" מהדהדת הצעקה מכל עבר. שניים מהפרשים דוהרים במהירות אל איימי עם רמחים שלופים, בכדי לשפד אותה משני כיוונים.

 

[אסף]

לפני התגובה- איך לורד פראנטלי מגיב? הוא נראה מופתע?

 

[Envinyatar]

ooc: בוא ונחשוב על זה: פרשים עומדים לטבוח את כל הנוכחים, האולם סביב הופך לגיהינום, ושניים מהם הולכים לשפד את איימי. הדבר האחרון שהיא יכולה לבדוק או שמעניין אותה כרגע, זה מה עם לורד פראנטלי.

 

[לאו ירוק הגלימה]

תיאודריך קופץ הצידה ואומר למתקיפים "היי, אנחנו יכולים לצאת מזה בשקט, לא?" הדבר האחרון שהייתי צריך הוא הלוחמים האלה! חושב תיאודריך ומחזיק בחרבו. הוא מתרחק מהתוקפים ומוכן לקרב בכל מחיר. "נראה מי ינצח!" הוא אומר ומתרחק עוד יותר. עכשיו אני נמצא במצב מסוכן...אלחם עד מוות!" המחשבה האחרונה חולפת במוחו של תיאודריך והוא ומרחק ומתגונן.

 

[Envinyatar]

ooc: טעות פאטאלית. היית צריך להטיל לחש התקפה, לפני שהם סוגרים עליך.

ic: המתנקש הראשון עט עליך עם מטר מהלומות מהירות (Triplewhip), ששתיים מהן חודרות את הגנתך, ואתה נהדף לאחור ומצליח אך בקושי להדוף אותן, לפני שהן חודרות לתוך הבטן שלך.
כאב עצום פולח אותך, כאשר, בעודך עסוק במתנקש הראשון, מוריד עליך השני את חרבו במהירות עצומה, מקיז מדמך (Roarblow שפגע פגיעה לא רעה, וגרם 56 נקודות נזק).

ואז, צועד פנימה המתנקש השלישי, ונדמה לך שהוא מחייך מאחורי הרעלה השחורה שלו, כאשר הוא משחרר חץ מרובה קשת מורעל מטווח אפס.

הדבר האחרון שאתה שומע, הוא את צעקתה המבועתת של קונמארין ואת זמזום החץ, שננעץ הישר לתוך גרונך.

תאודריך נהרג

 

[אסף]

ooc:כמובן שהתכוונתי לאיך שהוא מגיב בזמן ה"נאום", לפני שהפרשים מגיעים...
ועכשיו:
איימי מסתכלת על שני הפרשים בחשש. מכיוון שאין לה את כלי הנשק איתה, היא לא מתקיפה.
איימי נשארת במקום, ומנסה לקפוץ הצידה כששני הפרשים מגיעים, בתקווה שהם יתקלו אחד בשני, או לפחות יפספסו אותה.
נראה שגם סופי הגיע .

 

[Envinyatar]

איימי מנסה לזנק הצידה, ונתקלת באבן גדולה, כך שהיא מועדת באורח מסוכן.
הרומח הראשון חולף מעליה בקול רחש מפחיד, בעוד שהיא מנסה להתרומם; הפרש השני מאט את דהרתו בכדי לא להתנגש בראשון, שומט את הרומח, ושולף חרב מעוקלת גדולה, כשהוא מגחך.
"באראקון זאהארה, כופרת מלוכלכת שכמוך" הוא אומר מאחורי הרעלה שלו.
איימי מנסה להמלט, כאשר הסוס שועט בעקבותיה; ריצ'י צועק משהו; החרב מכה, מעיפה חתיכות אבן לכל עבר.
איימי מתנשפת, מנסה לשנות כיוון

ב-ו-ם

העולם מחשיך סביבה, כאשר היא משהו כהה, אולי הצד הכהה של נשק, ואולי לחש כלשהו, מכים בה והיא מאבדת את הכרתה.

הפרש נעצר, ומרים באחת את הזמרת חסרת ההכרה למעלה.
"זאהארה קאבילין!" הוא צועק, מניף את איימי כמו דגל, או סמרטוט רטוב.
"קאזון זאהאהרה, קורבן זהוב ללהבותייך יבוא במהרה!" קורא ריצ'י, פניו קורנות מנצחון "קחו אותה מכאן"

ooc: איימי נלקחת בכדי להיות מועלית כקורבן לאלת השמש.

------- End of Scenario ---------

 

[אסף]

איימי Oh my god, you killed!
You bastard!
(אם אתה רואה סאות'פארק)
ואם לא:
טוב נו...

 

[Envinyatar]

איימי לא מתה. איימי נלקחה בשבי.

 

[Envinyatar]

ooc רשמי: החלק של איימי ותאודריך בהרפתקאה "שירת הברבור" תם. בחלק השני, אני זקוק לעוד מספר תגובות מוולקנה וטום בכדי לגמור שם את פרק א' ולנעול את העץ. אז, אני אחליט לאיפה אני ממשיך, כולל גיוס שחקנים חדשים לפרק המשך

 

[Envinyatar]

הנרייטה ממלמלת לחש, ככל הנראה על עצמה, ונצמדת לקיר; אזי, היא ממלמלת לחש נוסף ומכוונת אותו לעבר השומרים, נראית כאילו היא מפזמת בשקט לעצמה.
לרגע, לא קורה כלום, ואז השומרים מתחילים לפהק; אחד מהם מתיישב בכבדות, וראשו נשמט קדימה, בעודו מוסיף לאחוז ברומח שלו. שני מוסיף לעמוד, שעון על הקיר מאחור, אולם לפי נשימותיו, גם הוא שקוע בתנומה.

הנרייטה מבליעה חיוך וחומקת לאורך הקיר, אל עבר הדלתות והשומרים.

ooc: טום, תגובה בבקשה.