• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הדרך ל"דרך הזהובה" - עץ בניית עולם

הקדמה
אנחנו מתקרבים לסיומה של 2023, והגיע הזמן לפרויקט חדש, ואולי היותר שאפתני שיצא לי לעבוד עליו.
גילתי לאחרונה שאני לא מצליח לייצר סיפורים שאני אוהב לחקור ולהתעמק בהם בעולמת הפנטזיה הגנרים שלי, גידעון הפכה לגדולה מידי ועמוסה מידי באירועים מכדי להרחיב את העלילה שלה קדימה, והעבר עמוס גם הוא מכדי לייצר בו סיפורים חדשים.
סיאן לאומת זאת היה עולם קומקפטי, הוא מעולם לא נועד לצאת מגבולות היבשת האחת שכתבתי לו, וגם לא לצאת יותר מידי מגבולות הסינטדל, וברגע שסיפרתי בו סיפור אחד, גילתי שאין לי מקום ותחום להיכנס בו לסיפורים חדשים.

הרעיון החדש הוא לנסות מסגרת חדשה מעט, ואולי לנסות לייצר עולם שהוא גדול דיו כדי להיות במספר מקומות בו, אבל בו בזמן קטן מספיק בשביל סיפורים נקודתיים. זאת בנוסף ליציאה מהמשוואה הקלאסית של מו"ד (כפי שאנסה להראות אחר כך) החל אצלי את הרעיון לעולם חדש, שונה ובתקווה מעניין, שבו אני עתיד גם להריץ משחק בעתיד (הרחוק, כנראה, נראה). בניגוד לעצי הדרך הקודמים שלי, אשר הגיעו מוכנים פחות או יותר או לפחות בתבנית שידעתי לאן אני הולך בה, העץ הזה הולך להיות יותר בוסרי ודינמי. בין היתר כי הולכת להיות פה עבודת מחקר ויצירה מטעמי שאני לא יכול להשאיר לא כתובה, ואם אני כבר מעלה אותה על הכתב, חשבתי שחבל לשמור את זה לעצמי, בעיקר כי אני אוכל להיעזר המון בדעות וברעינות של אנשים פה.

אז מבלי חפירות מיותרות נוספות, ברוכים הבאים לחיים שלאחר החיים, המקום שאליו כל היצורים עוברים בדרך אל הסוף המיוחל ואל ההארה הנרגשת, ברוכים הבאים למטרה העליונה של בני התמותה.
ברוכים הבאים, לנירוונה.

נירוונה הוא העולם הבא, זה המקום שאליו מגיעים הנשמות ביום שאחרי, לפחות הנשמות שהלכו בדרך הנכונה.
לפני 500 שנה השמיים של נירוונה נשברו, וצבא צעד מתוך השבר בשמיים, הם היו אלים של עולם שנהרס בלהבות, ובמקום להילחם עליו הם בחרו לקחת את העולם שלנו.
האלים שלנו היו רבים, אבל זו גם הייתה המפלה שלנו, היינו צרייכם להתאחד כדי לתת מאבק, ובשלב שבו התאחדנו, הם כבר כבשו אותנו.
כעת, אנחנו חיים תחתייהם, אלה שעוד לא הצליחו להשלים את הדרך הזהובה נמצאים פה, חיים בנחיתות מול הכובש. בתקווה שיבוא יום והחירות תחזור לנו, ונוכל לצעוד בדרך הזהובה שוב.


אז מה הרעיון של נירוונה
1. בראש ובראשנה, נירוונה הוא עולם שונה מהנסוחה הקלאסית שעד כה עבדתי בה. בתור התחלה, אני עוזב את הנישה האירופאית של המשחקים שלי, ויוצא לאסיה. ניוורנה הוא עולם שהבסיס שלו יושב על תת יבשת הודו כמודל. כתוצאה מכך אני גם הולך להניח בצד את כל הגזעים הקלאסים שאנחנו מכירים (לטובת גזעים מקומיים יותר, מה שהולך לדרוש סקשן שלם לגזעים) ואת התרבויות המקורות יותר לנו. אני עובד על המחקר שלי כרגע על היסטוריה של הודו לצד מיתולגויות, אין לי כוונה להפוך למומחה בתחום, אבל אם אני הולך להיכנס לתרבות אחרת, ראוי שאדע עליה מספיק.
2.ניוורנה הוא עולם שמתקיים בחיים שלאחר המוות, למי שעבר על הטיזר, הרעיון הוא שכל יצור מנסה להגיע ל"הארה" או "שלמות" (או נירוונה), העולם הזה הוא המקום אליו מגיעים אם אתה מצילח לעשות את זה, נגמרו גלגלוי הנשמות, נגמרו הניסיונות, נשאר רק החלק האחרון של המסע בדרך אל החיים שלאחר החיים. אם מתים פה, המשחק נגמר.
3. נירוונה יושבת על שנת 1800-1900 בערך. ולמעשה נועדה להידמות לתקופת הרג' הבריטי על הודו. אנחנו מדברים על תקופה שבה כובש חזק השתלט על רוב המשאבים וחיי חיים של עליונות על המקומיים שהפכו לאזרחים סוג ב'. אז אומנם הבריטים ואנגלייה הוחלפו בקבוצת אלים מעולם אחר (נגיע לזה, אני עוד בלבטים על קבוצת האלים הזו, המקור שלה ועד כמה היא אותנטית או מקורית) אבל הסיפור העיקרי של העולם הוא המאבק בין הפולש למקומיים, כאשר הלכה למעשה גן העדן "נשדד" מהם בדרך אל ההארה.
4. נירוונה היא עולם כמעט מודרני - אז כאמור, התקופה מקבילה להתקדמות הטכנולגוית של תחילת המאה ה20. אומנם אנחנו נמצאים בדרך לגן העדן, אבל אין פירוש הדבר שאנחנו מהעבר העתיק. המאבק הראשי של נירוונה גם יכול לא פעם להתפרש גם בתור המאבק בין הקידמה לבין המסורת, או בין העבר לעתיד. כרגע אני לא רואה את נירוונה נכנסת לסטייםפאנק או דייזלפאנק. אבל העידן של אנשים בשריון וחרבות קרוב ללהיגמר, לטוב או לרע.
5. נירוונה הוא עולם שהקוסמוגליה שלו שואפת להידמות לקוסמולגויה ההינדית, יש המון המון המון סיפורים בדת ההינדית וכמות לא מבוטלת של אלים שאני לעולם לא אוכל לכסות את כולה, אבל בסיס התרבות וסיפור הבריאה של העולם לצד האגדות, המיתוסים והסיפורים מגיעים מהמקורת הללו.



תוכנית העבודה (ישמש גם כתוכן עניינים ראשני)
1. יצירת ציר זמן/היסטוריה - מניח שזה יהיה החלק הארי של הכתיבה בזמן הקרוב, נירוונה אמור להיות עולם עתיק מצד אחד, אבל עולם שהעיקר בו הוא הכאן ועכשיו. אני רוצה לבסס העבר הרחוק, את 3 הכוחות (נגיע לזה) שקיימים בנירוונה, ולהשאיר את ההווה המדויק לאחר כך.
2. יצירת גזעים - כפי שזרקתי קודם, גמדים, אלפים, אורקים ושאר הגזעים המוקרים יותר לא מרגישים לי מתאימים לעולם, בשלב הבסיסי נירוונה אמורה לשבת על 7 גזעים, בני אנוש ועוד 6 שיותר מתאימים לת'מה. התכונית כרגע היא לוונארה, נאגה, גארודה, אסורה, ראקשסה, ועוד גזע נוסף שלא החלטתי סופית עליו. התוכנית היא שהגזעים מלבד בני האנוש של נירוונה הם יצורים יותר רוחניים שקיימים בעולם.
3. יצירת ההווה של נירוונה - איך העולם אמור להיראות בזמן המשחק.
4. התאמות מכאניות לשיטה שתיבחר.
5. ליטושים וסיום הפרויקט.


אז עד כאן ההקדמה הכללית לעץ, מקווה שאספיק השבוע להתחיל לכתוב לעומק את ההתחלה של החלק הראשון, אני יותר מאשמח לפידבקים והכוונת או הפניות. זה פרויקט שאני נכנס עליו עם פחות רקע מקדים ופחות סיעור מוחות מהקודמים, יהיו רטקונים ויהיו שינויים עד לסוף הדרך.
אבל הדרך לנירוונה היא על הדרך הזהובה.
 
כל הכבוד על פרץ היצירתיות לקראת השנה החדשה (וגם כל כך מהר, שזה יפה..).

אני קורא את ההודעה הראשונה וקצת קשה לי להבין - האם מדובר בעולם מערכה שבו אתה מריץ הרפתקאות בפועל לחבורה שלך? או שמדובר בעולם שאתה כותב למגירה?

משום שדיברת על סיפור סיפורים וקושי להניע אותם קדימה ולא כל כך הבנתי לאיזו מהחלופות למעלה אתה מתכוון. לדעתי לכל אחת מהן פתרונות שונים לבעיות הללו.
 
.מעניין. ברכותיי על התחלתו של עולם חדש. אני מניח שחלק מזה בא מסדרת ארו שאה - סדרת המיתולוגיה ההודית לילדים מהוצאת "היפריון".

באיזה עידן נמצאת נירוונה? איך היא נראית, למעשה - יבשת, איים מרחפים או איים מוקפים בים של חלב (כמו החלב שהעניק לדוות את האלמוות שלהם)?

מה המקום של האפסרות בעולם? אני מניח שההשראה לעולם הוא המיתוס ההודי בו החכמים מתעמתים עם האלים והם, בתגובה, שולחים את האפסרות כדי לשבש עליהם את דעתם.

הבעיה עם ארצות הברונים הייתה עם הבנייה מלמעלה למטה שבאמת לא השאירה מקום לסיפורי צד להתפתח. כתבתי לך בפתיל שאתה צריך גם לבנות יותר לעומק מקומות בארצות הברונים ולא רק את כל העולם. למיטב זכרוני, היה שם את הסיפור של מתח בין-קבוצתי בסינטדל שלא היה קשור לסיפור הגדול, לא?

האם יהיה פרק על מקצועות או שהתתמיינות תהיה למעמדות כמו בחברה ההודית? איך אתה מייצג את הקרמה בעולם הזה?
 
עריכה אחרונה:
האם זה האלים שברחו מארצות הברונים במקום להיאבק עם ברון החטאים?
אז ככה......
במקור, כן, שקלתי את זה במקור ואמרתי שזה מתחבר לי לסיאן, אתם לא הייתם בתקופה שבה כל דמות שנייה שלי הייתה קשורה אחת לשנייה ודמוית שלי במשחק א' הופיעו כדב"ש במשחק ב'. זו הייתה תקופה שחורה בהיסטוריה ואנחנו לא מדברים עליה.
ועכשיו קצת יותר ברצינות, האמת שהמקור היה שהאלים האלה הם האיסיר ששרדו את ראגרנוק, ואז זה עבר להיות האולמיפים שברחו מטייפון. הרגשתי שאם אני מתכן לשמר את האלים ההודים, אולי צריך שיהיה אלים מערביים מתאימים, בסופו של יום שקלתי וחשבתי על זה, וקיבלתי עצה טובה שהחלטתי לאמץ שלא לעשות את זה, האלים החדשים (הם צריכים שם באמת.... אני אמצא משהו) הם אלים חדשים, רוצים להגיד שהם האלים מסיאן? אני לא אגיד לא. אבל זו לא התכונית שלי.


אני קורא את ההודעה הראשונה וקצת קשה לי להבין - האם מדובר בעולם מערכה שבו אתה מריץ הרפתקאות בפועל לחבורה שלך? או שמדובר בעולם שאתה כותב למגירה?
כן.
הרעיון הוא עולם להריץ בו משחק, סיפורי צד שאני חושב עליהם למגירה או משחקים אחרים הם אופציה בצד, אבל הרעיון העיקרי זה עולם שבו ירוץ המשחק "הדרך הזהובה" כשנגיע לשם. יש זמן.

ני מניח שחלק מזה בא מסדרת ארו שאה
פחות, זה מסלול ארוך אבל כעיקרון זה שילוב של אנימה, כמה סרטים הודים, קמפיין בAGE3 שמתייחס לתקופה וקצת עניין לתרבות הודו שתמיד היה לי בצד. אבל נשמע מענין, יכול להיות שאקרא קצת, כרגע שקלתי יותר לקרוא את הספר "המיתולוגיה ההודית" של פטר עמרם.

באיזה עידן נמצאת נירוונה?
כמעט מודרני, כאמור אנחנו מדבר על שנת 1900-איש, נשק חם, חשמל ומכוניות נמצאות ברוב המקומות. זו תמונת מראה של הראג' הבריטי על הודו.

איך היא נראית, למעשה - יבשת, איים מרחפים או איים מוקפים בים של חלב (כמו החלב שהעניק לדוות את האלמוות שלהם)?
עובד עדיין על תוואי שטח, התוכנית היא יבשה מאוד גדולה, אומנם זה סוגשל העולם הבא, אבל הוא עדיין מאוד "חומרי". יהיה לזה סיבה כשנגיע לזה.

מה המקום של האפסרות בעולם? אני מניח שההשראה לעולם הוא המיתוס ההודי בו החכמים מתעמתים עם האלים והם, בתגובה, שולחים את האפסרות כדי לשבש עליהם את דעתם.
טרם החלטתי, זה גזע שאני צריך לכתוב ולהחליט סופית מה יהיה התפקיד שלהם.

האם יהיה פרק על מקצועות או שהתתמיינות תהיה למעמדות כמו בחברה ההודית?
ברגע שאחליט על שיטה סופית (כרגע נוטה ל5, יש זמן) אני יותר אעבוד על מקצועות +גזעים.

איך אתה מייצג את הקרמה בעולם הזה?
שאלה טובה שעוד לא חשבתי עליה, אני מניח שזה יהיה עם ביטוי מכאני, אבל מוקדם לקשור את הסוסים לפני העגלה הזו.
 
גילתי לאחרונה שאני לא מצליח לייצר סיפורים שאני אוהב לחקור ולהתעמק בהם בעולמת הפנטזיה הגנרים שלי, גידעון הפכה לגדולה מידי ועמוסה מידי באירועים מכדי להרחיב את העלילה שלה קדימה, והעבר עמוס גם הוא מכדי לייצר בו סיפורים חדשים.
סיאן לאומת זאת היה עולם קומקפטי, הוא מעולם לא נועד לצאת מגבולות היבשת האחת שכתבתי לו, וגם לא לצאת יותר מידי מגבולות הסינטדל, וברגע שסיפרתי בו סיפור אחד, גילתי שאין לי מקום ותחום להיכנס בו לסיפורים חדשים.
אז ככה: אם עולם המערכה הוא למשחק בפועל אז יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיות הללו:

1) לעשות בדיוק מה שעשית מבחינה גיאוגרפית - לצמצם את השטח הפיסי של המערכה, כמו יבשת אחת למשל. עשיתי את זה בעצמי בחלק מהמערכות וזה עובד יופי. דווקא מידת ההשקעה והעומק בשטח לא גדול תהיה טובה יותר.

2) להכווין מראש את המערכה לקמפיין אחד ברור, או מספר קטן שלהם, סטייל נתיבי הרפתקאות. באופן הזה יש לך סיפור מאוד מוכוון, מה שגם מאפשר לך לספר סיפור מאוד ברור וגם לדעת בדיוק באילו אזורים גיאוגרפיים המערכה תדע - ושם להשקיע.
כמובן וכמובן שאתה צריך לשתף את השחקנים שלך בכך.
וכן - זה אומר שהעולם הוא שם בשביל זמן קצוב. אני לא רואה בזה דבר רע, להיפך - גם כשאני יוצר שיטה וגם עולם אני קודם כל מקיים שיח עם השחקנים כמה זמן כל העסק הזה יעבוד, ולפי זה יוצר.
את הדבר הזה, אגב, אני מאוד אוהב ועושה כמעט בכל עולם שאני יוצר.

3) ליצור סוג של ארגז חול בשטח מצומצם, כשאתה מכוון מראש לסגנון משחק אחר לגמרי: של הרפתקאות חד״פ או של סשנים מועטים, סטייל סטאר-טרק: כל סשן או כמה זו הרפתקה חדשה.
זה אופציה שכוללת יותר השקעה, אבל היא מאפשרת לך יד יצירתית הרבה יותר משום שאתה יכול ליצור המון לא קשורים אחד לשני.
מה שצריך לזכור בדרך הזו הוא: א) אתה חייב לפזר המון קרסי הרפתקה ולהפוך את העולם למעניין בפני עצמו מבלי ״שתעזור לו״ להפוך לכזה, אחרת הדמויות יבלו יותר מדי זמן בפונדק וימתינו לאיש עם הברדס השחור שייכנס ויפעיל אותם. ב) אפשרות דומה ושונה גם יחד היא ארגז חול בצירוף אג׳נדה או תכלית מאוד ברורה לחבורה כולה שמשתלבת עם העולם - בסטאר-טרק משחקים קבוצת חוקרים שכמעט כל פרק מגיעה לפלנטה אחרת; במו״ד המצוירת של שנות ה- 80 יש מטרה להגיע חזרה הביתה; בסדרות מצוירות רבות חברות הגיבורים היא חלק מכוח הגנה/שיטור שמגיב בכל פעם לתכסיסים והתקפות של נבלים, ועוד..
אז אני לא מצפה שתריץ את ״מפרץ ההרפתקאות״ בסשנים, אלא רק לאמץ את רעיון התכלית והמטרה הגדולה שמאפשרות לייצר הרפתקאות רבות בארגז חול מסוים.
 
כמעט מודרני, כאמור אנחנו מדבר על שנת 1900-איש, נשק חם, חשמל ומכוניות נמצאות ברוב המקומות. זו תמונת מראה של הראג' הבריטי על הודו.
הכוונה היא מבחינת מניין העידנים ההודי בהנחה ואתה מתכוון לאמץ אותו. אתה תמיד יכול לטעון ש-'העולם האמתי' נמצא באחד העידנים המוקדמים אבל בגלל פלישת האלים הנירוונה הגיעה מוקדם מהרגיל לקאלי-יוגה, העידן האחרון, לפני ששיווה מאפס את הכל. בסך הכל גם צריך להחליט כמה קל להגיע לנירוונה- ככל שהעידן מוקדם יותר, הגישה לנירוונה אמורה להיות קלה יותר משום שבני האדם עדיין יותר טהורים לעומת עידנים מאוחרים יותר.
 
אז ככה: אם עולם המערכה הוא למשחק בפועל אז יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיות הללו:

1) לעשות בדיוק מה שעשית מבחינה גיאוגרפית - לצמצם את השטח הפיסי של המערכה, כמו יבשת אחת למשל. עשיתי את זה בעצמי בחלק מהמערכות וזה עובד יופי. דווקא מידת ההשקעה והעומק בשטח לא גדול תהיה טובה יותר.

2) להכווין מראש את המערכה לקמפיין אחד ברור, או מספר קטן שלהם, סטייל נתיבי הרפתקאות. באופן הזה יש לך סיפור מאוד מוכוון, מה שגם מאפשר לך לספר סיפור מאוד ברור וגם לדעת בדיוק באילו אזורים גיאוגרפיים המערכה תדע - ושם להשקיע.
כמובן וכמובן שאתה צריך לשתף את השחקנים שלך בכך.
וכן - זה אומר שהעולם הוא שם בשביל זמן קצוב. אני לא רואה בזה דבר רע, להיפך - גם כשאני יוצר שיטה וגם עולם אני קודם כל מקיים שיח עם השחקנים כמה זמן כל העסק הזה יעבוד, ולפי זה יוצר.
את הדבר הזה, אגב, אני מאוד אוהב ועושה כמעט בכל עולם שאני יוצר.

3) ליצור סוג של ארגז חול בשטח מצומצם, כשאתה מכוון מראש לסגנון משחק אחר לגמרי: של הרפתקאות חד״פ או של סשנים מועטים, סטייל סטאר-טרק: כל סשן או כמה זו הרפתקה חדשה.
זה אופציה שכוללת יותר השקעה, אבל היא מאפשרת לך יד יצירתית הרבה יותר משום שאתה יכול ליצור המון לא קשורים אחד לשני.
מה שצריך לזכור בדרך הזו הוא: א) אתה חייב לפזר המון קרסי הרפתקה ולהפוך את העולם למעניין בפני עצמו מבלי ״שתעזור לו״ להפוך לכזה, אחרת הדמויות יבלו יותר מדי זמן בפונדק וימתינו לאיש עם הברדס השחור שייכנס ויפעיל אותם. ב) אפשרות דומה ושונה גם יחד היא ארגז חול בצירוף אג׳נדה או תכלית מאוד ברורה לחבורה כולה שמשתלבת עם העולם - בסטאר-טרק משחקים קבוצת חוקרים שכמעט כל פרק מגיעה לפלנטה אחרת; במו״ד המצוירת של שנות ה- 80 יש מטרה להגיע חזרה הביתה; בסדרות מצוירות רבות חברות הגיבורים היא חלק מכוח הגנה/שיטור שמגיב בכל פעם לתכסיסים והתקפות של נבלים, ועוד..
אז אני לא מצפה שתריץ את ״מפרץ ההרפתקאות״ בסשנים, אלא רק לאמץ את רעיון התכלית והמטרה הגדולה שמאפשרות לייצר הרפתקאות רבות בארגז חול מסוים.
מעניין, יש פה הרבה דברים שלא חשבתי עליהם ואני צריך לקחת בחשבון. תודה רבה.

מה קורה לדמות שמתה בafterlife? חוזרת לתחייה כשהיא מאבדת משהו? נעלמת לחלוטין? נולדת מחדש?
נראה לי רשמתי את זה איפשהו, אבל כעיקרון אתה נמחק. אומנם הנשמה שלך מקבלת ביטוי פיזי בנירוונה, אבל אם היא נהרסת, אין מה להחזיר.

הכוונה היא מבחינת מניין העידנים ההודי בהנחה ואתה מתכוון לאמץ אותו. אתה תמיד יכול לטעון ש-'העולם האמתי' נמצא באחד העידנים המוקדמים אבל בגלל פלישת האלים הנירוונה הגיעה מוקדם מהרגיל לקאלי-יוגה, העידן האחרון, לפני ששיווה מאפס את הכל. בסך הכל גם צריך להחליט כמה קל להגיע לנירוונה- ככל שהעידן מוקדם יותר, הגישה לנירוונה אמורה להיות קלה יותר משום שבני האדם עדיין יותר טהורים לעומת עידנים מאוחרים יותר.
נקודה למחשבה שאני עוד תוהה עליה. האמת שהרעיון של "פז"ם" ומתי הגעת לנירוונה ביחס לאחרים נשמע לי מעניין כוקנפסט. יצא לי קצת לחקור לאחרונה על ההיסוטריה של חלק מהעמים בהודו ואני תוהה אם לשלב את זה כדי לייצר מסגרת שבטית כלשהו, בסופו של דבר הינדוסטנים ובנגלים אמורים להיות שונים במסגרת כלשהי.

מקווה לסיים לארגן קווים כללים של סיפור הבריאה הראשני כדי להתחיל לעבוד עליו בימים הקרובים.
 
נקודה למחשבה שאני עוד תוהה עליה. האמת שהרעיון של "פז"ם" ומתי הגעת לנירוונה ביחס לאחרים נשמע לי מעניין כוקנפסט. יצא לי קצת לחקור לאחרונה על ההיסוטריה של חלק מהעמים בהודו ואני תוהה אם לשלב את זה כדי לייצר מסגרת שבטית כלשהו, בסופו של דבר הינדוסטנים ובנגלים אמורים להיות שונים במסגרת כלשהי.
כשחושבים על זה, האירוניה היא שמה שאנחנו מתייחסים אליו כמיתולוגיה הודית היא מיתולוגיה של העם הארי דובר הסנסקריט שפלש לשם לפני כ-3,000 שנה וגירש את הילידים הדראווידים דרומה. על כל פנים, אם הם באים מעידנים קודמים, זה פוטר אותך לכאורה מהמורכבות האתנית של הודו כיום. האסורה אמורים להיות האייסיר וב-"המיתולוגיה ההודית" יצא לי לקרוא שת'ור נמנה איתם בגירסאות מוקדמות של המיתוסים הללו לפני שאותם אסורה התפתחו למשהו יותר ייחודי להודו.
 
מעניין, יש פה הרבה דברים שלא חשבתי עליהם ואני צריך לקחת בחשבון. תודה רבה.


נראה לי רשמתי את זה איפשהו, אבל כעיקרון אתה נמחק. אומנם הנשמה שלך מקבלת ביטוי פיזי בנירוונה, אבל אם היא נהרסת, אין מה להחזיר.


נקודה למחשבה שאני עוד תוהה עליה. האמת שהרעיון של "פז"ם" ומתי הגעת לנירוונה ביחס לאחרים נשמע לי מעניין כוקנפסט. יצא לי קצת לחקור לאחרונה על ההיסוטריה של חלק מהעמים בהודו ואני תוהה אם לשלב את זה כדי לייצר מסגרת שבטית כלשהו, בסופו של דבר הינדוסטנים ובנגלים אמורים להיות שונים במסגרת כלשהי.

מקווה לסיים לארגן קווים כללים של סיפור הבריאה הראשני כדי להתחיל לעבוד עליו בימים הקרובים.
מעניין.

אני מתאר לעצמי שלחשים כמו Raise Dead או Clone לא ממש עובדים במקרה הזה.

האם הדמויות נחשבות לאל-מתים? מה הן שומרות מהחיים הקודמים שלהן?
 
רעיון מעניין, מחכה לקרוא.
תוכנית העבודה (ישמש גם כתוכן עניינים ראשני)
מפתיע כמה אני הייתי ניגש לזה בצורה שונה. אם העיקר הוא "הכאן ועכשיו" אני הייתי מתחיל בכאן ועכשיו ואחרי זה חוזר אחורה כדי להסביר.

אני אנסה להמחיש איך אני הייתי מתקדם בתקווה שתוכל לקחת מזה משהו:
נקודת הפתיחה שלך היא:
  • מתקיים בחיים שלאחר המוות
  • נועדה להידמות לתקופת הרג' הבריטי על הודו - טכנולוגית ותרבותית
  • כובש חזק השתלט על רוב המשאבים וחיי חיים של עליונות על המקומיים שהפכו לאזרחים סוג ב'
אחרי ההחלטה מה רוצים שיהיה בעולם, מתחילים להרחיב על כל אחת מהנקודות, למשל:
  • אם המשחק מתקיים בחיים שלאחר המוות, אז אני מניח שכל האנשים שם מתחילים את החיים כמבוגרים (טוב, נו יש גם מוות בעריסה וכו', אבל הרעיון הוא שלא נולדים ילדים):
    • מה הם זוכרים מהחיים לפני?
    • האם הם ידעו למה הם נכנסים?
    • האם המיומנויות שלהן זהות לאלו שהיו להם במותם? למה?
    • מה חשיבות התא המשפחתי/קהילתי ואיך הוא נוצר?
    • האם אנשים מתבגרים או שהם נשארים קבוע באותו הגיל? איך זה משפיע על העולם?
  • כובש חזק השתלט על רוב המשאבים וחיי חיים של עליונות על המקומיים שהפכו לאזרחים סוג ב'
    • האם כל האנשים החדשים בעולם שייכים למקומיים או שיש כמה שמתחילים כסוג א'? איך ולמה?
    • מה מחזיק את החזקים בשלטון? האם היו מרידות?
    • האם האזרחים סוג ב' יכולים להפוך לסוג א'?
    • מה היה לפני וכמה אנשים זוכרים את זה?
    • וכדומה
נ.ב. וכנראה השאלה הכי חשובה, איך הפיות משתלבות בעולם?
 
עריכה אחרונה:
אני מתאר לעצמי שלחשים כמו Raise Dead או Clone לא ממש עובדים במקרה הזה.

האם הדמויות נחשבות לאל-מתים? מה הן שומרות מהחיים הקודמים שלהן?
לא נחשבות לאל מתים, והאמת שאני מאמץ לאחרונה את הגישה שלחשי החייאה קצת הורסים את הסכנה והמציאות של העולם, ככה שאני סבבה עם זה שאי אפשר להחיות. אני כן אציין שמדובר ב"גלגול האחרון", אני עוד מתלבט אם אתה פשוט מופיע כמו שאתה שם אחרי המוות שלך או שיש פה מחזור חיים כלשהו, עוד מתלבט.

מעניין אותי לדעת - האם האלים הכובשים הגיעו עם צבא בלבד, והם רק שולטים על המקומיים (קצת כמו במנדט הבריטי בארץ ישראל) או שהם הביאו איתם גם מתיישבים, שהם בעצמם גזע שניתן לשחק בעולם?
הם לא יהיו גזע שחיק, הרעיון המקורי שלי (כאמור במקור תכנתתי שהחברה האלה הם איסיר) היה שהם מגיעים עם צבא וואלהלה, בפועל כרגע התוכנית שהם הגיעו עם הציבור הקרוב שלהם, הצבא שלהם כבש את השטח ואז הפך לשליט שמתישיב לאט לאט, השתמשתי בכוונה בדוגמה של הראג' ההודי, יש פה "בריטים" שהם לא רק אנשי צבא.

נ.ב. וכנראה השאלה הכי חשובה, איך הפיות משתלבות בעולם?
(אני בדיוק כותב את נל, קירה אסטל ואנסטסיה לדו"נ ומרגיש שאתה עוקב אחריי). בכל מקרה אני לא חושב שהם מתאימות לעולם יותר מידי, אני מאמין שהקוסנפט של רוחות הטבע יילך לגזע אחר או יתפצצל לגזעים האחרים. האם אני מפספס משהו עם פיות בתרבות ההודית?

  • מה הם זוכרים מהחיים לפני?
  • האם הם ידעו למה הם נכנסים?
  • האם המיומנויות שלהן זהות לאלו שהיו להם במותם? למה?
  • מה חשיבות התא המשפחתי/קהילתי ואיך הוא נוצר?
  • האם אנשים מתבגרים או שהם נשארים קבוע באותו הגיל? איך זה משפיע על העולם?
כעיקרון עניתי בקצרה לנקומנסר בתחילת ההודעה, אבל הרעיון הכללי שלי כרגע זו לידה מחדש, אני עוד תוהה איך היא מתבטאת ואיך היא פועלת, אני לא סגור עדיין עד הסוף איך זה אמור לעבוד וחשוב על זה, אבל אני תוהה אם להשתמש בקונספט של "עידן הזהב", כשאתה מגיע לחיים שלאחר החיים - אתה מגיע לשם בנקודה בה הגוף שלך היה בצורה הטובה ביותר שלו, כלומר אם מתת בגיל 99 אם גוף שבור אתה כנראה תגיע לנירוונה בגיל 20-30 כשאתה במצב מושלם. אבל אני עוד תוהה, הגעתי לפרויקט הזה עם הרבה פחות הכנה מהקודמים ובשלב יותר מוקדם של עבודה.

האם כל האנשים החדשים בעולם שייכים למקומיים או שיש כמה שמתחילים כסוג א'? איך ולמה?
מרגיש לי שהכי קרוב הוא להיות מקורב ל... כלומר להיות איש צבא/משטר/ממשל בדרגה גבוהה אומר שאתה אזרח סוג ב' שקרוב להיות סוג א'. הדרך היחידה להיות סוג א' הוא להיות "בריטי" (בוא נשתמש בזה בתור ממלא מקום עד שיהיה לי שם טוב לעם הפולש).
מה מחזיק את החזקים בשלטון?
כעיקרון זה יחס של כמות מול איכות, למקומיים (נקרא להם הודים) היו יותר אלים שייצגו אותם מאשר הפולשים, אבל הם א' היו מפוצלים יותר וב' היו פחות חזקים ביחס של אחד לאחד לפולש. המלחמה ככל שהייתה לא הייתה של הפולש מול המקומיים באופן מאוחד, ולבד רובם נפלו, אני תוהה לי אם חלק מהאלים עברו צד, מרגיש לי מוזר לטעון ששיווה וקאלי וכדומה נפלו בקלות, או שאולי הם מחכים הצד השני של נירוונה?
בסופו של דבר זו סגייה של כוח, המקומיים לא מסוגלים להתארגן צבאית מול אויב חזק יותר מהם + פחד ותחושת פירוד, יש לך יותר מידי מה לאבד במחור החיים האחרון שלך, ואולי זו בכלל הדרך האמיתית להגיע לנירוונה?

האם היו מרידות?
אוקי, המוטיב שלי הוא 3 גורמי כוח, יש לנו את הפולש, יש לנו את המקומיים ויש לנו כוח שלישי שאני רוצה שיגיע לשם, כרגע הרעיון הוא ה"בודהה".
זה סקטור שלם שאני עוד עובד עליו, אבל הרעיון הוא שיש אל נוסף בזירה שלא שייך ישירות לאף אחד משני הצדדים, ככל הנראה בן תמותה שהתעלה שהגיע ממקום כלשהו, וכעת מבטא תורה שלישית. אני קצת מעתיק את הרעיון של בודהה מאנימה שדי חיבבתי (record of ragnarok).
כל ההקדמה הזו היא פחות מרד ויותר איזור חיץ ניטרלי אם הסכם שלום קר רופף שבו הפולש ינסה מתישהו לפלוש לשטחים של הבודהה.

למקומיים יש כיסי התנגדות ו/או גורמים מרדנים וכמו הראג' הבריטי זה בדרך כלל נגמר במתקפות נגד ועונשים קולקטיבים חמורים. אבל העולם אמור להיות גדול מספיק כדי לאפשר גם שבטים/כפרים רחוקים מספיק ממקומות השלטון הראשיים כדי להיות בסוגשל אוטנטמיה. סוגשל
 
אז שילוב קל של מחסום כתיבה, היעדר זמן וכיוון מחדש הובילו אותי לכתוב דברים בצורה קצת אחרת, ולאור עיקר השאלות שהיו עד פה, אני אפתח בשאלת הקיום בנירוונה (או החיים)


כמו שכבר ציינתי, נירוונה היא השלב האחרון בדרך להארה, הגדרתי את זה כ"חיים שלאחר החיים" מאחר והמוות הוא רק שלב בדרך לכאן, לא כל מי שמת מגיע לנירוונה, אבל כל מי שחי יכול להגיע לנירוונה.

שלבי החיים בנירוונה:
0. מוות
השלב הבסיסי ביותר שיכול להוביל לשערי נירוונה הוא המוות, בין אם מדובר במוות של הגוף או במוות של דבר אחר המגביל את הנשמה, לא ניתן להגיע לנירוונה בחיים, או לפחות לא ניתן להגיע אליה לתקופה ארוכה. מספרים שחלק מהנזירים שחיים תחת הגנת הבודהה הגדול הצליחו להגיע לנירוונה באצמעות מדיטציה ומשטר חיים קפדני שהוביל אותם לרמה רוחנית גבוהה דייה, אבל הם הגיעו אליה בתור הדים חסרי צורה קבועה שלא יכלו להישאר בשטח העולם הזה זמן רב. למעשה יש הטוענים שהגעה מוקדמת לנירוונה יכולה לפגוע בסיכויי ההגעה בזמן אמת.
כאשר אדם מת, אם הבירוקטיה מוצאת כי הוא עומד בדרישות שהיא קבעה, ונמצא כי אינו ראוי לגלול נוסף או אינו דרוש לו אחד כזה, הוא יוולד מחדש בנירוונה.
1. לידה
נירווה משמש כגלגול האחרון, אלו אשר ראויים להגיע לחיים האלה נולדים לחיים חדשים. בעוד שבגלגולים הקודמים יכולת להיוולד בהתאם למזל ולגורל שלך, הרי שנירוונה שופטת אותך בעת הלידה וקבועת את המקום אשר אליו תיוולד. כאשר אדם נולד מחדש בנירוונה, הקארמה שצבר לאורך חייו נמדדת, אדם אשר היה בעל קארמה טובה דייה יוולד לחיים קלים וטובים יותר, בעוד אדם בעל קרמה רעה יוולד לחיים קשים יותר. לפני הפלישה הגדולה אלו אשר היו בעלי הקארמה הגדולה ביותר היו נולדים בעיר הזהב הגדולה או בפסגת המנזר הקדוש, ובדרך כלל למעמד גבוהה של אצולה או נזירות (בהתאמה). כעת לאחר הפלישה הבודה מקבל עליו את כל מי שהקארמה שלו מספקת, ואינו מעניק יותר יחס שונה בין הנולדים. אלו אשר נולדים מחוץ לגבולות שלטנו של הבודה, יכולים להימצא עצמם נולדים בשטחי השלטון הלבן - המקמות בהם הפולשים שולטים כעת ביד ברזל. ולעיתים ימצאו עצמם חיים במסגרת מעט בורגנית של מעמד נמוך הקרוב למשרת, ולרוב בעיר הגדולה והמרכזית שבה הכובש נמצא.
אומרים שברי המזל יכולים גם להיוולד בכפרים והשטחים שסובבים את העיר הגדולה, שם הם נהנים מחיים שקטים יותר ופשוטים יותר, לעיתים קרובות הם עלולים למצוא עצמם נספגים לתוך השטח של הערים הגדולות או אפילו להילקח בכוח לעבוד ולשרת בהם.
אם לקארמה יש עוד השפעה ברורה על מיקום הילודה? לא ברור לחלוטין, הבירוקטיה של העולם הקודם עדיין מסוגלת לקבוע מי ראוי ומי לא להכינס בשערי העולם, אולם לא ברור האם הכובש מצא את הדרך לשלוט בהשפעות הקארמה, או שכעת היא פועלת לבדה וללא שליטה ברורה.

2.ילדות
לאחר שאדם נולד מחדש בנירוונה, הוא יעבור הליך ילדות. אנשים שונים מתבגרים בקצב שונה, ולעיתים נראה שמדובר בזמן שלוקח לנשמה להתגבר על המעבר ולהחיל את השיוניים שעברו עליה, בתקופת הילדות לאדם אין זכרונות מהגלגולים הקודמים, אולם סביר שרסיסי זיכרון עדיין יתקיימו בו. לאורך השנים הזכרונות מתבהרים ומתייצבים, ואדם הופך בוגר כאשר כל הזכרונות שלו מתחילים להתקיים באחת. נראה שאין חוקיות ברורה למשך הזמן הזה, ויש כאלה המתבגרים בתוך שנים בודדות, ואלה אשר נדרשים במאה שנים עד לבגרות. שאלת איכות החיים ואורך החיים של הילדים בנירוונה מאוד תלויה במיקום ובתרבות אליו הם הגיעו, ולעיתים גם לעם ולשבט אליו נולדו. נדיר שחווית ילדות תהיה זהה לשני אנשים שונים לחלוטין.
הבגרות מושלמת בהליך שנקרא "הגעה לגיל המוזהב" - מדובר בשלב בו מתייצבים חייו של האדם, והוא יתחיל בתהליך גדולה מואץ אשר יביא אותו לחיים כבוגר. הגיל המוזהב הוא נקודת השיא שבה היה מצוי האדם באחד הגלוגלים שלו, ובהתאם לאופי של הנשמה שלו. גיל הזהב לרוב האנשים זהה לגיל בגרות ממוצע בעולם החיצוני, אולם יש גם כאלה אשר היו בשיאם בגילים מאוחרים יותר ויותר. פרק הזמן הנדרש להגיע לגיל המוזהב מרגע ההגעה לבגרות הוא 1/10 מהגיל המוזהב כלשעצמו.

3. בגרות
ההבדל המהותי בין שלב הבגרות לשלב הילדות הוא המראה, בסופו של דבר אם לקח לך 50 שנה להגיע לבגרות כנראה שכבר מצאת תפקיד בנירוונה או שלפחות למדת מקצוע כלשהו, אתה לא יכול להישאר ילד לנצח, גם אם העולם לא מבגר אותך דיו.
לכן המהפך לבוגר הוא אירוע חשוב, אבל הדקה אחריו איננה, אנשים בוגרים הם סך של כל הגלגולים שלהם והידע שצברו עד לאותה נקודה, חלקם יבחרו להקים משפחה או לייצר תא משפחתי כלשהו, וחלקם ינסו למצוא את גורלם בעולם.
המטרה הראשית בנירוונה היא להגיע להארה הסופית ולשלמות מוחלטת, וחיי הבגרות נועדו בסופו של דבר להיות המסע עצמו לעבר היעד הזה, מספרים שבעבר היו אלים שהתפקיד שלהם היה להדריך את הראויים לעבר הדרך הזהובה, השביל המטפאורי והאמיתי בהחלט שאמור להוביל לעבר ההארה הזו, ולנצח האמיתי שמאחוריה, אבל אלים אלה, אם הם עוד קיימים בכלל, אינם ממלאים עוד את תפקידים, ולכן הדרך הזהובה הפכה להיות קונספט שלא ברור לחלוטין, ואיש לא יכול להעיד שהלך בה.
מרגע שאדם הגיע לחיי בגרות הוא יישאר בגיל הזהב שלו, הוא יפסיק להזדקן ויחייה לנצח כל עוד הנשמה שלו שלמה.

בעוד הנשמה היא נצחית כל עוד היא קיימת, היצירה של גוף פיזי בעולם דורשת ממנה כוח, מזון, משקה, שינה ואוויר הם אומנם שונים בנירוונה, אבל רק מי שסיים ללכת בדרך הזובה יוכל באמת לחיות ללא צורך בהם.
 
מעניין. אני מניח שנירוונה טיפה יותר גדולה מעיר הזהב והמנזר הקדוש.

האם אתה מודע לכך שהבודהה הוא ההתגלמות הארצית ולו הבודהיסטווה הוא ההתגלמות השמימית והבודהה בדרך כלל בגלגול קודם היה אל? עקרונית, הישות צריכה להיות מוגדרת כבודהיסטווה ולא כבודהה אבל יכול להיות שאני מתבלבל בין פה בין הינדואיזם לבודהיזם. לפי ההינדואיזם, הבודהה המוכר לנו הוא בכלל אחד מגלגוליו של וישנה (?) חלק מהזרמים של הבודהיזם הם גם כך נטולי אלים, ולמיטב הבנתי, משאירים את ההדרכה הרוחנית לגורו כך שזאת לא בעיה שאין אלים זמינים.

האם מוצמדים לילדים בנירוונה "הורים" או שהם מגודלים במסגרות עצמאיות?

האם יש יותר שימוש במדיטציה או במנטרות בנירוונה כדי לעשות דברים רגילים? הרי אלה עדיין אנשים מוארים עם יותר כוחות משיש לבני תמותה רגילים.
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

רוצים לעזור לי לסיים את התואר?
אשמח אם תמלאו את השאלון הזה, שימו לב שהוא כולל הקשבה להקלטה :)
לפני שנה וארבעה ימים התחלנו את משחק הפורום המצוין של פרגרין השני -הצד האפל של הירח
בבקשה בבקשה לא שוב.
בדיוק כשאנחנו חושבים שראינו הכל באימה, מגיע סשן קת'ולהו מס' 70 - אימה באוריינט אקספרס.
מתחיל בפעם הראשונה את המסע המופלא של עולם הדיסק!
חזרה
Top