הנשגבים דרף ארוכה, מפותלת, ומלאת קשיים - אני צריך עזרה בלהריץ את זה.

[Auilin]

בוקר טוב
שקלתי עם לכתוב הודעה זאת פה או בפורום משחקי תפקידים.
אם טעיתי בהחלטתי - סליחה.

לא מזמן התחלתי להריץ אקזלטד לקבוצה קטנה (שניים בנתיים, השלישי בתהליכים) וטריה (פעם ראשונה מול משחקי תפקידים).

עבדנו קשה, השחקנים ואני, בהכנת הדמויות, העלילה, ופיתוח המשחק עד המצב הנוכחי (פרטים בהמשך).

השחקנים (נכון לעכשיו) יודעים פחות או יותר מה מצבם, מה הם צריכים לעשות ואיך הם צריכים לעשות את זה.
הבעיה שלי כרגע היא לסבך את כל זה, לפתל את הדרך, להפוך אותה מטיול קצר למסע ארוך, קשה, מייגע ומחשל.

אני אפרט את המצב...:

שני הדמויות כרגע (סולארים, כרגע עברו אקזלטציה, לא מודעים באמת לכוחם ולמצבם) הרגו (בטעות) את הDragon-Blood ששלט (ניהל מטעם הממלכה(קיסרות?)) באזור (Rubylak וסביבתה).
עכשיו שני הסולארים הצעירים נמלטים מהאזור רבוי הDragonBloods - מהר לפני שהWyld Hunt יגיע למחוק אותם.
הם רוצים לצאת מאזור השליטה של הDragon Bloods (הם עוד בכלל לא מודעים לכוח שלהם ומפחדים מקרב עם DB אחד... שלא לדבר על צבא של כמה) ולכן הם בורחים דרומה, אל Nexus.

כאשר הדמויות יגיעו לנקסוס תתחיל העלילה האמיתית של הקמפיין שלי, היא תכלול את הפוליטיקה של האי המבורך, את ההררכיה שבין האלים הקטנים ואת המעורבות והכח של העולם התחתון. מדובר במספר סיפורים (שיתחלקו כל אחד ל3 עד 5 סשנים) שמחוברים ביחד לסיפור אחד גדול.

העניין הוא שאני לא חושב שהשחקנים הטריים שלי מוכנים לדבר גדול כזה, ולכן אני רוצה לנצל את המסע מרובילק לנקסוס כדי ללמד אותם (הדמויות והשחקנים) מה הם באמת, למה הם מסוגלים, איך העולם רואה את זה ואיך מגיבים לעולם (כדמויות) ואיך משחקים בתוך זה, איך מגיעים להחלטות ואיך הם משפיעים על העולם ועל הדמויות (כשחקנים).

אני לא באמת יודע איך לעשות את זה.
אין לי בעיה ליצור אין-סוף של סיפורים קטנים ומעניינים בדרך על כפרים עם בעיות ועל דברים דומים. גם אין לי בעיה להריץ את כל אלה בצורה מעניינת, עמוקה ורצינית.
הבעיה שלי (שנובעת מחוסר ניסיון בהנחיה לשחקנים בעלי חוסר ניסיון במשחק) היא ללמד אותם איך הם אמורים לשחק את הדמויות שלהם... איך לחשוב איך שהדמות שלהם חושבת ואיך לשחק את כל זה כמו שצריך.

בתודה
על כל עזרה, מכל סוג שהוא.
Auilin

 

[ran-newman]

דרך פשוטה (למרות שקצת גסה) שלא ממש תשנה את העלילה תיהיה פשוט להכניס אותם לקרב לא-חשוב ולתת להם לנצח בקלות עם כמה פוזות הירואיות. זה יעלה להם את הביטחון העצמי לסולארים בלתי-מנוצחים - אבל זה הרושם שאתה רוצה ליצור למשחק פוליטי?
גם תנסה להכיר להם את הצ'ארמים של הפוליטיקה - אלו דברים שיוכלו לעזור להם לשנות את כל המבנה של האי-המבורך.

 

[The oldman]

אלים קטנים זה דבר נפלא ללמד פוליטיקה לטעמי באקזלטד.
אולי הם בדיוק מגיעים אזור שבו אל קטן נעלב מהתושבים שלא העלו לא את המנחה וכעת הוא נוקם בהם, הדמויות צריכות לרצות את האל (או להרוג אותה) על-ידי ביצוע משימה כלשהי. לדוגמא מסע לfair folk בעיר הקרובה ושכנוע שלו לתת חפץ מסויים כמנחה. או אולי הם צריכים להתמודד עם אל אחר שמנסה להשתלט על השטח של האל הקטן הראשון. וכיו"ב.

אני קצת עייף, אז אין לי ממש רעיונות יצירתיים, אבל אני אחזור על דעתי מתחילת ההודעה - אין כמו אלים קטנים בשביל ללמד קצת פוליטיקה שמיימית לדעתי

 

[doctor arbitration]

או שאולי פשוט קח את השחקנים לשיחה, דבר איתם על זה, הסבר להם מה הציפיות שלך מהמשחק, תתאם את ציפיותיהם שלהם, ותסביר להם מהו רולפליי וכו'

 

[Auilin]

כודם כל, תודה על העזרה, אבל זה לא בידיוק מה שהתכוונתי.

בקשר לעניין הפוליטי, המשחק לא הולך ליהיות משחק פוליטי, אני מנסה להכניס למשחק כמה שיותר אלמנטים אפשריים למשחק תפקידים , כדי לתת לשחקנים להתנסות בהכל, ולכן יהיו במשחק עניינים פוליטיים, אבל זה בטח שלא העיקר

המשחק יהיה יותר הרפתקני-בלשני... והוא גם יהיה מפוצץ בסצנות אקשן אובר-מאגניבות עם סטאנטים סולאריים.

אני כרגע לא מחפש רעיונות עלילתיים כמו "כפר שהרגיז את האל שלו (שנלקח מהעמוד הראשון של הקומיקס בתחילת הספר של המהדורה השניה).
אני מחפש דרכים להכיר לשחקנים את העולם ואת המשחק בו.
אני לא יודע בידיוק את מה להדגיש ואיך להדגיש אותו במשחק
ומה חשוב לי שהשחקנים ידעו לפני שהם מגיעים לנקסוס (שם מתחיל הסיפור הגדול.).

בתודה
Auilin
Solar of the Eclipse

 

[The oldman]

יש שתי דרכים בגדול להכיר לשחקנים שלך את העולם.
בצורה ברוטלית, שזה קצת דומה למה שפיטפיינד עשה לשחקנים שלו (תקרא את הפרולוג בפורום משחקים חיים ורשומות משחקים שולחניים.
כאן אתה פשוט זורק אותם לתוך העולם, מעמיד אותם בפני סיטואציה קיצונית יחסית ונותן להם להתמודד איתה. אגריסיבי אולי, אבל יעיל ללא ספק.
הדבר השני הוא הדרגתי, אם יש להם מסע ארוך אתה יכול להציג להם נקודות במהלך המסע. הדוגמא שלי לאל הקטן לא קשורה לקומיקס (כי לא קראתי אותו, תודה אבל על המחמאה שכותבי אקזלטד חושבים כמוני...) אבל היא מהווה דוגמא בולטת של העולם לטעמי - לכן היא כנראה גם מופיעה בקומיקס, אבל אין בזה פסול - אתה לא צריך להתבייש לקחת רעיון מהספר. אם אתה רוצה משהו יותר מוגבל בהיקף, פשוט תשים גשר שהדמויות צריכות לעבור אבל אל הנהר לא נותן להם.
כמו שאמרת בעצמך השאלה העיקרית היא אלו אספקטים אתה רוצה שהדמויות יכירו... יש הרבה באקזלטד.
בעיניי כל הסיפור של האלים הקטנים זה מגניב, לכן אני שם אותו.
יכול להיות שאתה חושב שיו-שאן זה מגניב אז אולי הפוליטיקה של האי המבורך.

אין כאן נכון או לא נכון, אתה צריך לבחור מה מוצא חן בעינייך, לא בעיניי אחרים. אז פשוט תעבור על הספר, תבחר שלושה אלמנטים הכי מגניבים ותרוץ איתם. חוץמזה שבאמת לא צריך לחשוף הכל בפני השחקנים....

 

[Auilin]

המטרה היא לא בידיוק להכיר לשחקנים את העולם... אחרת פשוט הייתי מדבר איתם על זה שעות, אני יודע מספיק כדי לשפוך עליהם יותר מידע ממה שהם יכולים לקלוט בבת-אחת.
המטרה, בנוסף ללהכיר להם את העולם, היא להכיר להם את המשחק, בגלל זה שקלתי בהתחלה לשים את ההודעה בפורום משחקי תפקידים כללי, אני לא בידיוק יודע איך ללמד את השחקנים לשחק, איך ללמד אותם למה הם מסוגלים ומה האווירה הכללית בעולם בצורה הטובה ביותר.

איך אני גורם להם להרגיש את מה שהדמויות שלהם מרגישות בעולם שהם לא מכירים (אני לא מדבר על העולם "Creation" אלא על העולם "משחקי תפקידים" - שהוא עולם בפני עצמו).

ואיך בידיוק אני עושה את זה במערכה הקיימת ובמצב הקיים (פירטתי בהודעה הראשית).

בתודה
Auilin

 

[Icel]

זה בסדר ששמת את זה פה ולא בפורום מ"ת כללי כי ללמד לשחק "סתם" משחקי תפקידים וללמד לשחק אקסלטד זה לא אותו דבר.
לאקסלטד יש הרבה אקסיו8מות יחודיות לו שמקורן בכך שהוא שואב השראה מסדרות אנימה ומיתולוגיה אסיתית. טווח היכולת של הדמויות שונה לחלוטין באקסלטד מאשר במשחקים אחרים (טוב, יש יותר מוגזמים ממנו- נוביליס, אברנט/טריניטי שהוא די באותה רמה, אבל הם מעטים).

אם לסדר את זה לפי הדרג הדי טוב של נינג'ה הירו, זה הולך ככה:
משחק ריאליסטי.
משחק סינמטי.
משחק ווקסיה.
משחק משחקי וידאו.
משחק אנימה.

מצד אחד עליה ברמת הכוח של הדמויות, ביכולת שלהם להשפיע ובטווח היכולות הכללי שלהם ומצד שני ירידה בראליזם.

 

[pitfiend]

אני מבין היטב למה הוא מתכוון,
הוא רוצה ללמד את שחקניו תוך כדי משחק את רזי העולם, או מזווית קצת שונה - הוא רוצה להשתמש ברזי העולם כמקור רעיונות לבסס עליהן את המשחק, לפחות עד שלב מסויים.

אני תומך נלהב ברעיון, אני בכלל נהנה מאוד מהצגת עולם מערכה דרך המשחק עצמו ולא דרך פרזנטציה מוקדמת.

אני רוצה להצטרף לאולדמן ולציין שאני מפרסם בימים אלו את מעלליה הראשונים של דמות שחקן בסדרת נשגבים שאני מריץ לחברי - בה אני מיישם בפועל את ה"לימוד העולם תוך כדי משחק" ואני ממליץ להציץ בקטעים המפורסמים:
https://www.pundak.co.il/forums/threads/17697

בנשגבים לעומת זאת קשה יותר ליצור הרפתקאות בנויות עם מבנה ברור, נראה לי לפחות שיש צורך של חשיבה יותר ממוקדת שחקן ודמותו. כלומר העלילה צריכה לסבוב סביב סיפורם האישי של דמויות השחקן ולהוביל אותם משם. הרי בסך הכל מדובר בדמויות שסיפורם האישי ומסלול הגורל שלהם גדולים מהחיים ולכן אף קו עלילה מנותק לא יוכל בקלות רבה לשבות אותם ולהסיטם מדרכם אותה קבעו.

מישהו חולק עלי?

 

[ננסק]

אני אתמקד בשאלה ספציפית שהעלית, "איך אני גורם להם להרגיש את מה שהדמויות שלהם מרגישות בעולם שהם לא מכירים".

התשובה: מעודד הזדהות עם הדמות דרך שימוש במצבים מוכרים ומעוררי סימפטיה.
למשל, מפגש עם דמות שמטרתו להפיח תחושת שביזות, עצב, שתדרבן את הדמויות לנסות לתקן אותו. הרקע בעצם אינו משנה: זה יכול להיות אל קטן שאזור השליטה שלו נלקח ממנו והוא אינו מצליח להשיבו והחליט כבר לוותר, לונאר במהלך מבחני הבגרות שמרגיש שהוא אינו חזק מספיק בשביל לעבור אותם, מועצת כפר המלא באווירת נכאים, מאחר שאינו מסוגל להתמודד מול עול המיסים הנוראי של הממלכה אבל אין בהם כוח להיאבק על כך.
כל עוד השחקנים מרגישים את ליבה השבור של הדמות שמולם, מהאופן בו היא מביטה בסביבתה בעצב, מהטון הנמוך של דיבורה, מהנושאים בהם היא מתמקדת והמילים בהן היא נתלית, אין זה משנה מהו היצור עצמו. זהו המצב שמשמעותי.

אבל זאת רק התבטאות חיצונית של העניין. חשוב ומסובך יותר לעשות התבטאות פנימית, מצב שגורם לדמויות עצמן לתחושות שונות. את זה אפשר לעשות רק דרך קשרים רגשיים. עליך לשאול את השחקנים שלך ממה איכפת להם, מה חשוב להם, מי חשוב להם, ולמה. אם אין להם רעיונות, תגיד להם שיביאו דברים מהחיים שלהם, ואז צבע אותם באקזלטיות ("חשוב לי ללמוד לנגן על גיטרה ממש טוב" הופך ל-"אני חושק שנגינתי תביא דמעות לעיניהם של האלים בשמיים, אהבתי למוזיקה עוד תשנה את העולם". או משהו.). כאמור, זה רק הצבע. המצב הוא שחשוב. והמצב יכול להיות, למשל, שבירת אותה תקווה. למשל, ריסוק אצבעותיו של הנגן. אלוהים, איך הוא ירגיש אחר כך. רצון לנקמה, אכזבה נוראית, ניתוב מחדש של היצר הקריאטיבי לשירה, אי אפשר לדעת - זה תלוי בשחקן עצמו.

רק לציין שזה מקרה קיצוני למדי, עדיף לעשות משהו "פשוט" יותר - משהו שנוגע לסביבתה של הדמות, לא לגופה הפיזי. למשל, היא שבה הביתה בדיוק בזמן לגלות את העשן המיתמר מעל עירה, הבוקע מהבתים הבוערים והגופות השרופות. אביר מוות שאת שמו היא אפילו לא יודעת שרף את העיר רק מתוך שעשוע, רק מפני שחשק בכך. ביחד עם העיר נשרפו גם הוריה, חבריה, זכרונותיה מהשוק של ימי שישי, המיטה שלה - כל מה שיקר לליבה ולעולם לא ישוב עוד. והופ - המערכה מתמקדת במציאת וחיסול אביר המוות הזה. (שכמובן הרבה יותר חזק מהדמות כרגע. צעד מצוין מצידך יהיה להפגיש אותם במהירות, ואז אביר המוות יביס אותה בקלות אך לא יהרוג אותה מאחר והיא אינה ראויה אפילו לתבוסה מלאה בעיניו. הדבר רק ירגיז אותה יותר, ויגרום לה לשאוף להשתפר ולהתחזק מאוד לקראת המפגש הבא. קלאסי).

 

[Auilin]

אוקי, אני אנסה להבהיר את חומרת המצב.

אולי לא ציינתי שהשחקנים שלי לא יודעים כלום
אין להם מושג איך הם אמורים לפעול.
הם פשוט לא יודעים איך הדמות שלהם אמורה להתנהג.
אני מפיל אליהם מצב... ובמקום לפעול הם בוהים בי בהלם
וטוענים שאני צריך לעזור להם כי הם מתחילים והם לא יודעים מה לעשות
אני מנסה להגיד להם
שיעשו מה שנראה להם. מה שזורם להם ראשון
הם לא מצליחים לעשות את זה

ניסיתי להסביר להם איך זה אמור ליהיות, הם גם הבינו אותי... הם לא תוקפים סתם, כי זה לא נראה הגיוני
הם באמת מנסים לשחק
הם באמת מבינים שמה שחשוב במשחק זה לא להשיג עוצר ולהשיג XP

אבל כשמגיע זמנם לפעול
הם לא עושים כלום... פשוט לא עולה להם שום אופציה לראש

יש לדמויות יעדים, רצונות, שאיפות, פחדים ויכולות.
הדמות בנויה ממש כמו שצריך (לא מקורי במיוחד, אבל הם מתחילים, זה מאוד מקורי בשבילם, והם הגיעו לזה בעצמם (עזרתי הרבה, אבל עדיין) )

הם פשוט לא פועלים כשצריך

אני מפיל אליהם סיטיואציות... רגעים שבהם הם צריכים להגיע להחלטות...
ואין להם מושג מה לעשות

לדוגמא מהמשחק האחרון:

הם בורחים מהחוק באזור... הם חייבים לברוח מחוץ לשטחי השלטון של הקיסרות שצדה אותם:

לאן אתם הולכים עכשיו ?
*blink* *blink* *???*


אוקי.... בוהים במפה שעל הכריכה של הספר...
*איפה אין שליטה של הקיסרות?*
אני מצביע על נקסוס.... סתם כדוגמא... הם מבקשים פירוט ואני מפרט על העיר (כיביכול בהנחה שהדמויות שלהם אמורות לדעת על נקסוס פחות או יותר)
*אוקי... אחנו הולכים לשם*
אני אומר להם שמדובר בכ700ק"מ
שואל אם הם מתכוונים לעשות את המסע לבד, ברגל, בלי אספקה ציוד או מזון .

*אוקי.... אנחנו צריכים סוס*
אוקי... איך אתם משיגים סוס?
*מה הבעיה לגנוב סוס?*
אוקי... אתם מתכוונים לגנוב סוס
(הם נזכרים שהדמות שלהם במטרה להחזיר את הצדק הישן לעולם, לגנוב זה לא דבר רע ?)
*אוקי... אנחנו קונים סוס...*
אין לכם כסף.
*אז מה נעשה?*
את מי אתה שואל
*אותך*
הדמות שלך לא רואה אותי
*אני מסתכל לשמיים ושואל*
אין תגובה
*אז אני לא יודע מה לעשות*

Silence* *blink* *blink*

גם לי אין מושג מה צריך לעשות במצב כזה

אני בוהה בהם כמו שהב בוהים בי
הם לא שחקנים מנוסים
אני לא מנחה מנוסה... כנראה (למרות שלא חשבתי ככה לפני המשחק)

הם ממש הורידו לי את הבטחון כמנחה

ניסיתי ממש לתת להם רעיונות... שזה ממש אסור לעשות כמנחה:

אולי, אני לא יודע, תוכלו לעבוד כשומרי ראש של מישהו בדרך?
*ניהיה שומרי ראש של מישהו בדרך*
אוקי... איך אתם מגיעים לזה...
*מזתומרת?*
אתם כרגע מחוץ לעיר... יושבים לייד גדת נהר לייד יער
העיר במרחק של שעה הליכה מאיפה שאתם ורוצים להרוג אותכם שם....
למי אתם מציעים את עצמכם כשומרי ראש?
*blink*

HELP ME!!!

 

[ran-newman]

לא נעים להגיד, אבל תכניס להם דאוס-אכס-מכינה. אחרי כמה סשנים הם כבר יקלטו לבד.

 

[Darkemor]

הממ... אכן, אני מזדהה- אחת הסיבות שאני לא משחק עם אחת מהקבוצות בסביבה.
הרצת לכל אחד מהם פרילוד אישי, בנפרד? זה יכול לתת להם קצת זמן אישי להכנס לדמות, לקלוט מה זה אומר "משחקי תפקידים" ולך, לטפל בנקודות החלשות של כל אחד ואחת מהם.
נשמע לי שהם פשוט חסרי ביטחון עצמי עם השיטה ועם משחקי תפקידים- פשוט צריך למצוא דרך להעלות להם את הביטחון ופרילוד זו אופצייה נהדרת.

--Darkemor

 

[ננסק]

תשמע, לפי התיאור שנתת, אתה באמת לא מנהל את המשחק כמו שצריך.
אתה נותן לשחקנים יעדים כלליים במקום לספק להם תיאורים מידיים. זה כמו ההבדל בין תוכנית כלל-שנתית לחמש שנים, לבין ללכת לקנות גלידה כי אתה רעב.

אתה חייב לפעול ברמה הנמוכה ביותר, בכאן ועכשיו. שכח בכלל ממטרות נרחבות ויעדים מופשטים - "לאן בורחים" זאת שאלה ענקית שכוללת זיליון שאלות קטנות, כשלמעשה, אתה לא צריך להציג לשחקנים שכאלה שום שאלות בכלל. אתה צריך להציג להם מצב, שרומז לכיוון אליו אתה רוצה לקדם אותם, ומאפשר להם לפעול לקידום המניע הכללי שלהן.
למשל, בשאלה לאן בורחים. הדמויות נמלטו לעיירה קטנה ומגעילה, ובה הן מנסות לאסוף את עצמן ולהחליט לאן ללכת. הן לא עושות את זה בוואקום - הן נכנסות לאיזה באר, מנסות שלא למשוך תשומת לב, ומשוחחות ביניהן על מר גורלן. הן מכירות רק במעורפל מקומות אחרים בעולם, אך אולי כאשר אחת מהן מעלה את השם נקסוס, הברמן שבדיוק מגיש להן את המשקאות אומר איזה משפט כמו "מקום ארור, חסר חוק! שמעתי שאפילו אנתמות מסתובבות שם חופשי, ללא רסן. ישמור עלינו המסדר הטהור מצרות שכאלו."
*לא השחקנים צריכים להחליט לאן ללכת*, אתה צריך לכפות את זה עליהם. הבחירה פשוט צריכה *להיראות* חופשית. כמו במקרה הזה, שהרי ברור שהשחקנים יתחילו להתעניין בנקסוס במיוחד.
כעת, הדמויות עדיין באותו מצב בדיוק. אבל כעת הן רוצות ללמוד פרטים נוספים על נקסוס. אולי על ידי תחקור הברמן או אנשי הבר האחרים (כריזמה או עורמה + חברה), בכמה שאלות חברותיות. "תגיד, איך בנקסוס? מה יש שם?" ולאחר מכן אולי למצוא מישהו שיוכל לכוון אותן לשם באופן מדויק יותר. לדוגמא, אם תפיל הרבה פעמים את המילים "מסחר" לתוך התיאורים על נקסוס, שהרי זאת עיר מסחר גדולה, אולי השחקנים יבינו שכדאי ללכת לחפש סוחר רציני, שבוודאי עוסק עם נקסוס בצורה כלשהי. אולי הן יעברו דרך אחד או שניים כאלו - מעוררים את חשדו של אחד מהם, מה שיביא לסצינת הימלטות קצרה מהאחוזה שלו (כדי להכניס קצת אקשן). בסופו של דבר, הן ימצאו ספינה שיוצאת מהנמל לאורך הנהר, ביעד הסופי לנקסוס, ויתפסו עליה טרמפ או כעובדים או כנוסעים סמויים - ושני המקרים מציעים מגוון אפשרויות מוצלחות למשחק תפקידים.

עם שחקנים מתחילים - ולא רק איתם - תמיד תפעל על בסיס הכאן ועכשיו. תאר להם מה קורה עכשיו, אל תשאל שאלות רחבות. "זהו המצב כרגע, מה הדמות עושה *עכשיו*?" תשאל את עצמך איך אפשר לעגן את המטרה האולטימטיבית במטלה יומיומית פשוטה, ועודד את השחקנים באופן סמוי לצאת ולעשות את זה. דבר איתם בפעולות, לא בתוכניות.

 

[The oldman]

מעבר למה שננסק אמר (שאני סומך את ידיי על כל מה שכתוב שם), הייתי שוקל להשתמש במילת האימה בקרב אנשים מסויימים - railroad או לחילופין מילת אימה אחרת DM-NPC.
כפי שאתה מתאר כרגע, אתה נותן להם הרפתקה מאוד חופשית, לשחקנים יש רצון חופשי. אני אישית חושב לפי התיאור שעדיף להשתמש באחד מהטכניקות שציינתי לעיל.
כלומר, או שתספק להם תרחיש מהודק שבו אתה כבר יודע מראש מה הדמויות הולכות לעשות במשך כל המסע.

לדוגמא: הם יושבים בבאר, שומעים שיירה, מצטרפים לשיירה, מגלים שהשיירה היא בעצם של הגילדה שמוליכה עבדים שצריכים להימכר ל fair-folk, אחד מהעבדים משכנע את הדמויות לעשות מעשה... אחרי זה העבד שהם שיחררו מתגלה כדם-דרקון מלוקשיי שמציע את עזרתו ונסיונו לדמויות במסע הבריחה שלהם. בדרך הם נתקלים ב XYX אירועים, שהדם-דרקון נמצא שם תמיד לתת עצות לשחקנים אם הם "נתקעים".

זה אולי נשמע מגביל לשחקנים, אבל ככה הם יכירו את העולם בסיוע הצמוד שלך. לא תמיד קל להשתמש בתמונה מופשטת כמו שאתה מתאר שזה פעם ראשונה שאתה והשחקנים שלך משחקים בעולם והשיטה.

 

[Auilin]

קודם כל תודה, לכולם, על התגובות.

יצא שהראתי את עצמי באור לא כל כך חיובי בהודעה הקודמת שלי... אני רוצה להבהיר.

כמובן שלא נתתי למשחק להסתיים בחמש דקות של בהייה של השחקנים בי ושלי בהם.

מה שבסופו של דבר קרה זה שהם עזבו את המקום ויצאו לכפר הקרוב ביותר, כמו שאמר ננסק "כדי לצאת מהווקום", הם הותקפו בדרך ע"י שודדים (סצנת אקשן נחמדה ללמד אותם את שיטת הקרב) - הגיעו לפונדק, ושם התרחשה סצנה מאוד דומה למה שננסק תיאר, הם ניסו לברר כמה כוחות מקומיים הוסבו לתפיסתם, עד איפה מתכוונים לרדוף אחריהם ואיך מתכוונים לעשות זאת.

הם מצתרפים לקרוון של הגילדה כשומרי ראש עד לסיג'אן... משם הם יחליטו מה לעשות (כן, סיג'אן תזעזע אותם קצת )

רציתי להבהיר שאני לא נותן לשחקנים חופש בחירה מוחלט כל הזמן, אני מנסה לעודד רולפליי ולפעמים זה נתקע. כן, המצבים האלו לא בסדר, ואני כנראה "לא מנהל את המשחק כמו שצריך" אם אני מגיע אליהם, אבל אני לא נתקע שם, המשחק כן מתקדם
אני מאמין שאני יודע איך להמנע מזה בעתיד.

תודה רבה על העצות, אני מאמין שאני יודע מה לעשות מעכשיו, עזרתם המון
המשחק ישתפר מעכשיו

בקשר לDM-NPC - אני ממש לא תומך ברעיון, השחקנים יבינו די מהם שבמקרה הכי גרוע, אני עוזר להם דרך דמות שבשאר הזמן לא תיהיה פעילה כל כך. היא לא תיהיה קשורה כל כך לעלילה, וכל עוד אין לה אינטרסים משלה (שלא תמיד יהיו מקבילים לאינטרסים של הדמויות) היא קצת מפריעה. השחקנים יבטחו בי לעזור להם דרכה, וזה ימנע מהרולפליי להתפתח (לדעתי, לפחות)

Railroading יכול לעזור.... וכולם משתמשים בו במידה זו או אחרת, גם אם הם רוצים וגם אם לא.

תודה על העצה
ותודה לכולם על התגובות
הולך ליהיות לי אחלה משחק.