• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דמעות של אלים (מו"ד 4) [5/5] - עץ משחק

נושא
דמויות
IN
האח סיאון מניד בראשו "אנחנו צריכים להישאר כאן, דווקא בגלל שהאלפים מרגישים פה חזקים, דווקא בגלל שהם רוצים שנברח. אם נציל את אנשי המחתרת זה יפגע בהם קשות ויראה שהם לא חזקים כמו שהם טוענים. המשימה שלנו כאן עוד לא הסתיימה, וזהו לא הזמן שלנו לברוח עם הזנב בין הרגליים" אומר האח סיאון, פוסל בעיניו את האפשרות לסגת- אפשר לשמוע זאת, הוא לא ייסוג, הוא נחוש יותר מאי פעם.

"מהם הדרכים שלנו לתוך העיר?" הוא מנסה לחשוב על זה לוגית "הדרך שבאנו בה עשויה להיות שרופה, מהן הנוספות?" הוא מברר עם הידע של כל אחד מחברי הקבוצה.
 
ויז'ינר מביט סביב "אני מכיר את העיר, לחמתי בה תקופה - ויש לי חברים שגרים בקצוות. אני אוכל לנסות להיכנס ראשון, אני גם נראה כמו אזרח מלטריאני - יש לי סיכוי טוב יותר מרובכם להיכנס פנימה בקלות. אני רק צריך להיפטר" הוא מחווה על פניו בתנועה כללית "מזה".

הוא מתרחק מהקבוצה, ניגש לפלג נהר סמוך, ושולף מכיס מעילו תער.
מספר דקות לאחר מכן, שיער וזקן ששמרו על זהותו במשך יותר מעשור צפים במורד הנהר. ויז'ינר משפשף את לחייו האדומות במרץ. הגילוח כאוב אחרי כל כך הרבה שנים, אבל הקמטים שהתגלו מתחת לסבך גורמים לו להיראות הרבה יותר כמו איכר תשוש, הרבה פחות כמו אריה פראי - עד שמישהו יישיר מבט למה שממתין מתחת לגבות העבותות.

הוא מתלבט לעוד רגע, ואז משליך במורד הנהר גם את המעיל שלו.
ואז הוא מתחיל לעשות את דרכו בין הסלעים לעבר העיר הגדולה, עובר בראשו על חבריו הנותרים, עד שהוא מקבל החלטה.
דנילו יהיה הראשון. איכר עשיר גר מחוץ לעיר, והיה רק נותן חסות - סיכוי סביר יותר שהאלפים לא יסתובבו אצלו בשטח.
 
ויז'ינר מתחיל את דרכו לעבר אל-מוקראת, מחפש את בתי האחוזות של האיכרים העשירים. כבר בדרך הוא נזכר שדנילו ככל הנראה היה מקורב באופן מיוחד למועצה, ועל כן התאפשר לו לשמור על כמות גדולה יחסית של נכסים ולהימנע מהגורל של שאר האנשים במאלטרה.

לאחר זמן מה הוא מגיע אל בית האחוזה של דנילו, שלא השתנה כלל - זה עדיין אותו בית אבן גדול ומוצק, בעל גדר לבנים ורעפי חימר שמחפים את גגו. כמה מתחמים מגודרים ריקים מרמזים על צאן ובקר שנמצאים עכשיו באחו, ומרחוק ניתן לראות את שדות החיטה והשעורה של האיש.
כמה אנשים עובדים בחצר, לא שמים לב אל ויז'ינר כשהוא מביט בהם מרחוק. אף אחד מהם לא נראה חמוש, אבל גם לא כולם נראים מאלטריאנים - הוא מבחין בשני גמדים ובאדם מלוכסן עיניים עם צמה קלועה שעובדים בתיקון של אחד המחסנים.
 
בנשימה עצורה, ויז'ינר פוסע אל הבית. הוא שונא ללכת ככה בשטח הפתוח, אבל המקום הכי טוב להחביא בו עלה הוא ביער, אחרי הכל. אף אחד לא יחשוד בעוד אזרח מלטריאני, לבוש בפשטות אך לא בעליבות, שניגש לבקר בביתו של מכר וותיק. גם תחת הכיבוש, הכנסת האורחים המלטריאנית לא התערערה.
אני מקווה, לפחות
הוא ניגש לעובדים "שלום לכם. דנילו בבית?"
 
"כן, אבל הוא בפגישת עסקים" עונה לו מאלטריאני צעיר בכל שיער זהוב שמרים את ראשו מהעשבים אותם הוא מנכש.
"מי מחפש אותו? באת לעזור במלאכת הזריעה? העונה כמעט חלפה, אבל עכשיו ה זמן טוב לזרוע אספסת, אז אולי הוא יצטרך עוד ידיים עובדות".
 
'חבר וותיק. אבל אשמח לעזור בזריעה, עד שיסיים. האדמה תמיד צריכה עוד ידיים שיעבדוה.' הוא מסיים באמרת כנף מלטריאנית מוכרת, ומצטרף אל הפועלים.
לאחר כמה דקות, הוא מכחכח בגרונו 'שמעתי שהיו מהומות בעיר.'
 
"כן, אמרו שהאלפים רצחו איזה מישהו ואז כולם התחילו לזרוק עליהם אבנים. שמעתי שנרצחו עשרה אלפים, אבל אומרים שלא מעט אזרחים נהרגו" אומר אחד הפועלים - גבר מבוגר שכתמי שמש מעטרים את פדחתו. הוא יורק בתסכול על האדמה ומפזר את חופן הזרעים שבידו.
"מישהו אמר לי שהיו מורדים בעיר, ושהאזרחים הגנו עליהם" אומר אדם צעיר שמוביל את אחת המחרשות.
"המורדים עושים לנו רק נזק. החיים היו שלווים לפני שהמחתרת שוב הרימה את הראש, ועכשיו הכל מלא חיילים" הוא ממשיך, גורר כמה הנהונים משאר הפועלים.
"והנה אתה רואה שלא הכל יפה - שוחטים אזרחים על ימין ועל שמאל בגלל חבורת מורדים? גם כן שלווה" לועג לו המבוגר, וכמה מהפועלים המבוגרים יותר מבליעים חיוכים.
הצעיר בולע את רוקו בזעם, אבל ממשיך לדחוף את המחרשה.
"לפחות עכשיו אנחנו לא גוועים ברעב כמו פעם. לוקחים מיסים, זה נכון, אבל הם הרבה פחות גרועים ממה שהיה לפני שלושים שנה" הוא אומר.
 
ויז'ינר נושך את שפתיו. המהפכה חשובה, אבל לא צריך להתווכח בקול כדי להוכיח נקודה.
הוא מחכה שהדיון יתפזר, וניגש לעבוד ליד הצעיר
'דרכם של עבדים היא שהם מתרגלים לשלשלאותיהם. אבל האמת היא, שכל עוד הוויכוח הוא על גודל השלשלת, יש להם נקודה.''
הוא לופת את כתפו של האיש באחיזת ברזל ולוחש באוזנו
''אבל אם נתחיל למזוג דם על כפות המאזניים בנסיון לבדוק מה הדרך העדיפה, כל מה שנעשה זה להמשיך להכתים את האדמה שלנו. השאלה היא לא כמה דם נשפך, אלא מדוע הוא נשפך.''
 
"לא משנה כמה דם נשפך?" הוא שואל את ויז'ינר בתדהמה, עוצר מעבודתו.
"לא משנה? המהפכה המחורבנת לא שווה כלום אם אף אחד לא נשאר אחריה. אני לא יודע כמה מתו, אבל זה היה שווה את האלפים הבודדים שנהרגו?" שואל הצעיר את ויז'ינר, מנמיך את קולו כשהוא רואה שאחרים מביטים בהם.
"אבא שלי נלחם בפלישה הגדולה. מאלטרה שפכה את הדם שלנו בלי לדפוק חשבון, אבל מכרה את האדמות האלו ברגע שהמלחמה נגמרה לאימפריה. המהפכנים מנסים להחזיר את המושבות למאלטרה, אבל היא תמכור אותם ברגע שהדבר ישתלם לה" הוא אומר, מתנער מויז'ינר וממשיך בעבודתו.
 
ויז'ינר לא נכנע, עיניו ניצתות כשהוא שומע את הלהט בקולו של הצעיר, לא יאוש אלא זעם ''כן! אתה צודק!' הוא לוחש בהתרגשות 'לא משנה! מלטרה לא שייכת לאף אחד מלבד לאנשים שלה. הבעיה שלך היא לא עם המרד, היא עם הדרך שבה העשירים העצלים בראש הפירמידה ניצלו אותו לרעה.''

ויז'ינר מודע היטב לדרך בה הוא מלכלך על המעסיקים שלו, אבל בשלב הזה לא ממש אכפת לו.

הוא נסוג מהנער ''אני לא אגיד לך מה לחשוב, אבל תשתמש בראש שלך, ילד. חוסר צדק אחד לא הופך חוסר צדק שני לפחות צודק. השאלה היא לא האם תילחם, אלא למען מה''
 
"לא למען המהפכה, זה בטוח. היא תביא אותנו לאבדון" הוא אומר, מתרחק מויז'ינר.
לאחר כשעה, ויז'ינר רואה את העובד איתו דיבר קודם לכן מתקרב אליו.
"דנילו סיים את הפגישה שלו, והוא מחכה לך בכניסה לבית" הוא אומר, מלווה את המאלטריאני המבוגר אל בית האחוזה.

השניים מתקרבים אל הכניסה לבית, שם ויז'ינר מבחין בדנילו. האיש הזדקן בשלושים השנים האחרונות, וגופו החסון הוחלף בכרס קטנה. שיערו השחור זרוע שיבה וגם זיפי הזקן שלו לבנים.

הוא מביט בויז'ינר, מבט תמה בעיניו.
"שמעתי שאתה רוצה להיפגש איתי, אבל עדיין לא ברור לי למה. מי אתה, אה?" הוא שואל את ויז'ינר.
 
זה רגע האמת. אם דנילו שרד, הוא חמק מזעמם של האלפים - או שהוא עובד איתם. ויז'ינר נועץ מבט בחברו הוותיק, ומנסה לבחון אם משהו ישתנה בהבעתו.
''חבר מהמזרח, הבאתי חדשות דרך ההרים''.
הסיסמה הישנה עולה על לשונו, אותה סיסמה שבה השתמשו חברי המחתרת כדי לאותת שהם זקוקים לסיוע - הוא פונה לקשרים ישנים, אבל לא מסגיר את סיבת הגעתו האמיתית.
Meta
תובנה
10+5=15
 
עיניו של דנילו מעידות על ההפתעה שהוא חש, אבל פניו לא מסגירות דבר.
"אם כך, בוא נשב במשרד שלי. אתה בטח עייף מהדרך" הוא אומר, מסמן לויז'ינר להיכנס אחריו.
הבית של דנילו מרוהט בטוב טעם, חלונות גדולים מאפשרים לאור ואוויר להיכנס למבנה. ויז'ינר מבחין בכמה אגרטלים וקישוטים שנראים אלפיים למדי, לצד פסלים מאלטריאנים.

הם נכנסים אל המשרד של דנילו, שם ויז'ינר מתיישב בכורסא מרופדת. הוא צופה בדנילו מתלבט בין כמה משקאות שהוא מוציא מארון, וסוקר את החדר.
החדר עמוס בארונות ושידות, שמכילים מאות פריטים - ספרים, פסלים, פוחלצי חיות, מגילות וכל מיני מזכרות.
דנילו מתקרב אל ויז'ינר, מחזיק בידו שתי כוסות מלאות בנוזל בצבע דבש בהן.
"אז, אתה מהחברים, אה?" הוא שואל אותו, מושיט לו את הכוס. "ויסקי מאלטריאני אמיתי, בטעם של פירות ודבש" אומר דנילו, לוקח לגימה מהמשקה שלו.
"הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שאחד החברים ביקר אצלי," הוא אומר "מה קרה?".
 
ויז'ינר נאנח 'כמו כולם, מנסה רק לשרוד. אני וכמה מכרים הסתובבנו לעיר, ונקלענו למהומות עם חדי האוזניים אתמול. אין לי שום רצון לפגוש אותם מקרוב - ואני זוכר שבימי המחתרת היו לך כרכרות שהעברת מתחת לאף שלהם בלי שאלות מיותרות. זה עדיין המצב?'
Meta
תרמית 19
 
דנילו נאנח עמוקות.
"כן, העניינים באמת חרא. יש סיורים כל הזמן, ושמעתי שהמשטרה החשאית לקחה את המושכות. היבול שלי בקושי יכול להיכנס לעיר, וכל הזמן בודקים אותו. אני לא חושב שאני ואתה מוכנים לקחת את הסיכון שיתקעו בכם קלשון דרך החציר, כן?" הוא אומר, מרוקן את כוסו.
"וויסקי טוב. מזכרת מזמנים טובים יותר" ממלמל האיכר המבוגר, בוהה בכוס הריקה.
"למה אתם צריכים להיכנס לעיר שוב? אתם בוודאות שרופים, ויתפסו אתכם בקלות. אני לא יודע אם אתה קשור לזה, אבל היו שמועות על חבורה מוזרה למדי שעוררה צרות, שכללה נול. יהיה קשה למדי להחביא אחד מהבחורים השעירים והעצומים האלה" הוא אומר וקם ממקומו.
"אז אני אשאל שוב - למה להיכנס שוב לעיר? תחזרו למולדת, תצטיידו ותחזרו עם תוכנית פעולה חדשה".
 
ויז'ינר תוהה לרגע בינו לבין עצמו, מתלבט, חוכך בדעתו אם להוסיף שקר על שקר.
לא, די לשקרים.
"אני האזרח טאיין."
המילים כמו נפלטות מהפה שלו. הוא מיישיר מבט לדנילו, שאם נותר מעורה ולו במעט בענייני המחתרת, שמע על המתנקש המסתורי של המועצה.
"והאזרח טאיין הוא רק עוד מסכה. מתחתיו, אני הצייד האדום. ויז'ינר מהכפר רורובה אולי נתלה עם המחתרת, אבל הלב שלי עדיין פועם. אנחנו צריכים להיכנס לעיר כי העבודה שלנו לא נגמרה, יש בוגד במחתרת. ואני אגלה אותו"
 
דנילו מביט בו בשקט. ויז'ינר בהתחלה חושב שהאיש מפקפק בו, אבל רואה שהוא נאלם דום מההלם.
האיכר מתיישב בחבטה בכורסה שלו, מוזג לעצמו עוד כוס וויסקי. הוא גומע אותה במהירות ואז מביט שוב בויז'ינר בעיניים פעורות.

"אתה טאיין? כל כך הזדקנת שאני כבר לא מזהה אותך" הוא אומר בשקט, סורק את פניו חרושות הקמטים של ויז'ינר.
"אתה נראה כל כך עייף, אבל העיניים הן אותן עיניים. אותו להט חסר מעצורים - בדיוק כמו אז. כולם הקשיבו למילים שלך, אבל אני התרכזתי בעיניים. רק ככה אפשר לראות אם בנאדם מאמין למה שהוא אומר" אומר דנילו, התרגשות מחלחלת לקולו.

הוא קם מכורסתו, מתחיל להתהלך בחדר.
"בוגד? שייקחו אותו האלים. אני בטוח שרוב הדרכים פנימה שמורות, אבל אני מכיר בחור, בן מחצית ממשפחת ז'אבייב" אומר האיכר בזמן שהוא משחק באגודליו.
"הוא מבריח בשבילי את הוויסקי - מביא אותו מהיצרן בעיר בחצי מחיר במקום לשלם את המיסים של מחודדי האוזניים, אבל אני לא בטוח אם הוא יסכים להבריח אנשים. אני יכול לנסות לארגן משהו, אבל אני לא לגמרי בטוח שהוא ישמור על הפה שלו. אתה מוכן לקחת את הסיכון?"
 
ויז'ינר מניד בראשו 'בשלב זה, לא. לא אחרי שנבגדנו. אבל אם אתה עדיין מקושר היטב, כפי שקיוויתי, אז תהיתי...לאן עוד נוכל ללכת? על מי אתה כן סומך?'

הוא בולע רוק, מנסה לו להסגיר את הדמעות שמאיימות לפרוץ מזוויות עיניו.
 
דנילו מגרד בראשו, מבט מתוסכל על פניו.
"אני לא יודע, טאיין. חלק לא קטן מהאנשים שעובדים אצלי הם מהגרים מהאימפריה. לא אלפים כמובן, אבל לא אנשים שאפשק לסמוך עליהם בעניינים כאלו" הוא אומר, מניח את ידיו על משענת הכורסה.
"גם על המלטריאנים אי אפשר לסמוך במאה אחוז. אי אפשר לדעת למי שילמו היום, והמצב לא פשוט. הם חבר'ה טובים, אבל כמה מטבעות זהב יסדרו את המשפחה שלהם ללא מעט זמן, מבין?" אומר האיש, מניד בראשו בעצב.
הוא חושב כמה דקות, ממלמל לעצמו בשקט.
"אולי יש לי בשבילך מישהו - הוא חבר ותיק שלי. הוא יינן, משתמש בענבים שלי כדי להכין יין לאלפים. הם ממלאים את הארנק שלו, אבל הוא לא מעריץ שלהם בכלל. אולי הוא יוכל להכניס אתכם פנימה בחביות שלו" דנילו מציע.
 
ויז'ינר מהנהן 'זה יהיה מצוין - אבל יותר טוב מזה לדעת שלא כולם שכחו אותי. אם תרשה לי לבקש ממך עןד טובה אחת - עם רדת החשכה, אשוב דרך האחוזה - אם אחי לנשק יקבלו את עצתי, נצא לצוד בוגדים. אם הם יקבלו את עצתך, נצא למולדת ונחפש פתרון אחר. אולי אפילו ניעזר ביינן שלך ונצא לכרות את ראש הנחש בקינו. אבל...' הוא מלעלע לרגע, מחפש מה לומר 'לא משנה מה יקרה, אני שמח שזכינו להיפגש שנית.'


הוא מביט סביב החדר, אובד עצות.
'לפני שאלך שוב, יש לי עוד שתי בקשות. אני מבטיח לך שהן לא יסכנו אותך יותר משהסתכנת בלשוחח איתי עד כה.'

הוא נעמד, ומשקיף החוצה מהחלון, אל משק הבית השלו של דנילו 'לפני שנים, בסוף המרד, החבאתי אצלך תיבה. הצייד האדום מתחבא בפנים, וכמדומני שהוא צריך לצאת פעם נוספת'
מפרקי אצבעותיו של ויז'ינר מלבינים כשהוא מהדק אותם לאגרופים, ופונה לדנילו בקול רועד, הפעם הדמעות נראות בבירור בקצות עיניו
'שאלה שניה...איפה המשפחה שלי?'
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

אם נשאר לי 45 ש"ח הנחה מהשובר מנחה, יש דרך לעשות איתם משהו/להעביר אותם למישהו אחר?
אפשר להכין דמות לכל משחק בדרקוניקון שמציין באיזה דרגה הוא?
Dark sun!!! שמישהו יעלה פוסט על ההכרזות של Wizards :)
יאללה, מתחיל לראות האודיסאה. נראה איך יהיה.
אשרו לי משחק אחד לדרקוניקון ועל השני עדיין לא הוחלט כבר כמה ימים.
מה זה אומר?
חזרה
Top