"אם כך, נלך מכאן ונחבור למבעירי האש ולשאר. עלינו להחליט על צעדינו הבאים ללא קשר לסומניוס" אומר מאמבוקרו. הוא מהנהן לויז'ינר ומצטרף לאחרים שכבר התחילו להתקדם לעבר היער.
לאחר זמן מה, כשהם עדיין שומעים את צעקות החיילים האלפים שמשוטטים ביער החרוך, מוצאים החמישה מאחורי אחת הגבעות את המהפכנים האדומים ואת שארית המורדים.
מצב המורדים בכי רע - כמעט חצי מהם נהרגו ורבים מהשורדים פצועים ברמות שונות. החבורה שמה לב כי לא מעט מהפצועים סובלים מכוויות וסימני חריכה. רבים מהמורדים מסתובבים באזור כשעל פניהם הבעות שונות של פחד, תסכול ואכזבה.
בקצה הקבוצה דורנים ומנהיגת המהפכנים מתווכחים, כשטבעת של שאר ראשי החוליות וחלק מהמהפכנים מקיפה אותם. כבר מרחוק ניתן לשמוע את צעקותיהם של השניים.
"אני רוצה שתסבירי לי שוב, איך יכול להיות שאתם שולטים באש, כן? שולטים בה, למען האלים, ועדיין שרפתם את האנשים שלי?! אולי לא שמעתי טוב בפעמים הקודמות!" צועק דורנים בכעס, רוק ניתז מפיו. הגמד נראה במצב רע למדי - זקנו חרוך כמעט לחלוטין, שריונו מכוסה בשכבה דקה של אפר וכמות החתכים והשריטות שעל גופו הייתה מכריעה כל לוחם רגיל כבר מזמן.
"אמרתי זאת קודם, גמד, ואומר זאת שוב - איננו מתיימרים לשלוט באש, אלא רק לתעל אותה מגופנו" עונה לו האלפית, בבירור עייפה מהויכוח.
"לפעמים קורה שאנחנו... לא מצליחים לתעל אותה בדיוק כמו שרצינו. היה אסיר תודה שהפגיעה בכוחותיך הייתה כל כך זניחה".
ראשי החוליות עוצרים את דורנים מלהסתער על האלפית, שמביטה בו ומנידה את ראשה לנוכח זעמו.
"זניחה? זניחה?! תסתכלי עליהם! אין אחד שלא מכוסה בכוויה, וזה עוד לפני ששרפתם עשרה אנשים כי לא הזהרתם אותם שהם עמדו קרוב מדי לאלפים! המבצע הזה הוא כישלון מהדהד, והרבה מכך בזכותכם, חבורה של פירומנים מחורבנים!".
נראה שהוא מעוניין להוסיף עוד כמה דברים, אבל אז הוא מבחין בחבורה.
"הו, תודה לאלים שהגעתם סוף סוף! הצלחתם במשימה?" שואל אותם הגמד, ואז מקמט את מצחו בבלבול. הוא סופר אותם בשקט ושואל: "הייתם יותר, לא? איפה השניים האחרים?"
