דיון אודות משחקים ומציאות
- מחבר/ת הנושא ננסק
- תאריך התחלה
אני חושב שיש במישחקי תפקידים המון המון דימיון אבל גם טיפ טיפה מציאות.
בימי הבינים הדברים היו די דומים לD&D אבל ללא החלק שמושך אותי אליו הקסם.
לחיינו אנו היום אין שום קשר!
אנחנו באמת על הציר בין דימיון ומציאות
אבל זה כל כך כיף ליברוח ליפעמים מהמציאות היום יומת המשעממת והמדכה עד שלמי אחפת לעזאזל אם הוא על גבול המציאות או לא?
בימי הבינים הדברים היו די דומים לD&D אבל ללא החלק שמושך אותי אליו הקסם.
לחיינו אנו היום אין שום קשר!
אנחנו באמת על הציר בין דימיון ומציאות
אבל זה כל כך כיף ליברוח ליפעמים מהמציאות היום יומת המשעממת והמדכה עד שלמי אחפת לעזאזל אם הוא על גבול המציאות או לא?
אני אשמח לשמוע ביקורת יותר רצינית, אם לא איכפת לך. כמו, למשל, דוגמאות. נא להתחשב בכך שהיא מכוונת לקהל של גיימרים, ולא של פילוסופים, ולכן ברור שהיא שטוחה יחסית לחומר. הכותב, אגב, הוא עורך אתר ביקורות משחקים וגם לומד פילוסופיה לתואר שני, אז אשמח אם תיתן לי ביד ביקורת של ממש, ולא תזרוק סתם הערות.
אני חושב שמשחקי תפקידים הינם כלי שמסיע לבריחה מהמציאות (אסקפיזם), ממש כמו משחקי המחשב, הטלויזיה, ספרים וכו'
ההבדל העקרוני בין מדיית משחקי התפקידים לבין כל מדיה אחרת הוא בכך שעל שחקן התפקידים להפעיל יותר משאבים מנטליים באופן אקטיבי בכדי להשיג את מטרתו, ואילו במשחקי מחשב הריאליסטים ההטמעות היא מיידית בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שמאפשרת זאת.
בסשנים (= מפגשי משחק) שאני מרשה לעצמי לכנות אותם "טובים" ההטמעות של הקבוצה במציאות החלופית היא מרשימה במיוחד! תמיד אנחנו נדהמים מכך ש'פתאום עברו להן שלוש שעות' - עדות לכך שהיינו מנותקים לגמרי מהמציאות האופפת אותנו.
למרות החוויות הבלתי נשכחות שהקבוצה שלנו חווה, אני עדיין מאמין שהחברה הישראלית מאמצת לעצמה את האסקפיזם ברמה ובצורה מסוכנת לחברה כולה. אבל זה שייך לדיון אחר..
ההבדל העקרוני בין מדיית משחקי התפקידים לבין כל מדיה אחרת הוא בכך שעל שחקן התפקידים להפעיל יותר משאבים מנטליים באופן אקטיבי בכדי להשיג את מטרתו, ואילו במשחקי מחשב הריאליסטים ההטמעות היא מיידית בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שמאפשרת זאת.
בסשנים (= מפגשי משחק) שאני מרשה לעצמי לכנות אותם "טובים" ההטמעות של הקבוצה במציאות החלופית היא מרשימה במיוחד! תמיד אנחנו נדהמים מכך ש'פתאום עברו להן שלוש שעות' - עדות לכך שהיינו מנותקים לגמרי מהמציאות האופפת אותנו.
למרות החוויות הבלתי נשכחות שהקבוצה שלנו חווה, אני עדיין מאמין שהחברה הישראלית מאמצת לעצמה את האסקפיזם ברמה ובצורה מסוכנת לחברה כולה. אבל זה שייך לדיון אחר..
עכשיו, לי יש שאלה משלי. בכתבה נאמר והודגם עבור משחקי מחשב שאקט הבריחה מהמציאות הוא ממכר. האם המאפיין הזה קיים גם לגבי משחקי תפקידים?
Ogmios
פונדקאי ותיק
נתחיל מביקורת, כמו שביקשת - הכתבה מתחילה בצורה חלשה למדי. יש לכותב נקודה שהוא מנסה להעביר, אבל נראה שהוא משתמש בה יותר כתירוץ לlink-fest שיצא מכלל שליטה מאשר באמת לנסות להעביר את הנקודה שלו.
והרבה יותר חמור - הוא לא מחדש כמעט כלום. לארי ניבן כבר תהה לגבי הנקודה הזו לפני יותר משלושים שנה (ע"ע טאספ, הצורה הקיצונית ביותר של סכנת התמכרות כזו), ומאז הסוגיה הזו העסיקה לא מעט סופרים (גיבסון, סטרלינג והולדן לדוגמה), פסיכולוגים ואנשי רוח.
ונקודה אחרונה:
ואם מחקרים בנושא משחקי תפקידים מעניינים מישהו, נסו לנבור קצת בלינק הזה.
והרבה יותר חמור - הוא לא מחדש כמעט כלום. לארי ניבן כבר תהה לגבי הנקודה הזו לפני יותר משלושים שנה (ע"ע טאספ, הצורה הקיצונית ביותר של סכנת התמכרות כזו), ומאז הסוגיה הזו העסיקה לא מעט סופרים (גיבסון, סטרלינג והולדן לדוגמה), פסיכולוגים ואנשי רוח.
ונקודה אחרונה:
אלה החיים האמיתיים? קשה לי שלא לרחם על הכותב.יובל בירב אמר/ה:
ואם מחקרים בנושא משחקי תפקידים מעניינים מישהו, נסו לנבור קצת בלינק הזה.
כאילו התעלמת מחצי מההערה שלי, אוגמיוס, ושכחת לאיזה קהל מיועדת הכתבה. כבר כתבתי שברור שהכתבה שטוחה ולא מפרטת - ולכן ברור שהיא לא מחדשת - אז חבל שאני חוזר על זה עכשיו.
לבסוף, נראה לי ברור מאליו שבציטוט שהבאת יובל מדבר על האופי המערבי הקלאסי של חיי שגרה, לא על חייו שלו - להזכירך, הוא עורך אתר משחקי מחשב, נחש מה הוא עושה רוב השבוע... (ואני עוד מתעלם מכך שהשורה הזאת היא, גם כן בבירור, שורת סיום בטון מוגזם על מנת להשאיר רושם בקורא).
לבסוף, נראה לי ברור מאליו שבציטוט שהבאת יובל מדבר על האופי המערבי הקלאסי של חיי שגרה, לא על חייו שלו - להזכירך, הוא עורך אתר משחקי מחשב, נחש מה הוא עושה רוב השבוע... (ואני עוד מתעלם מכך שהשורה הזאת היא, גם כן בבירור, שורת סיום בטון מוגזם על מנת להשאיר רושם בקורא).
Ogmios
פונדקאי ותיק
צ'מע, ננסק, אתה לא יכול לאכול את החתונה ולרקוד על שתי העוגות בעת ובעונה אחת.
ביקשת ביקרורת - קיבלת. אם כל כל התייחסות שתועלה כאן תיתקל בתשובה "המאמר מכוון לגיימרים", יהיה מאד קשה לתת ביקרות עניינית.
כלומר, איזה תחומים אתה משאיר לי?
התוכן לא מחדש כלום - המאמר מכוון לגיימרים
עוסק יותר מידי בדוגמאות (הווה אומר לינקים למאמרים אחרים באתר) - המאמר מכוון לגיימרים
שיהיה. ננסה להעביר ביקורת מבלי להתייחס לנקודות האלה.
כן, הצבע של הלינקים ממש יפה.
מרוצה?
ביקשת ביקרורת - קיבלת. אם כל כל התייחסות שתועלה כאן תיתקל בתשובה "המאמר מכוון לגיימרים", יהיה מאד קשה לתת ביקרות עניינית.
כלומר, איזה תחומים אתה משאיר לי?
התוכן לא מחדש כלום - המאמר מכוון לגיימרים
עוסק יותר מידי בדוגמאות (הווה אומר לינקים למאמרים אחרים באתר) - המאמר מכוון לגיימרים
שיהיה. ננסה להעביר ביקורת מבלי להתייחס לנקודות האלה.
כן, הצבע של הלינקים ממש יפה.
מרוצה?
עכשיו אתה טוען שביקורת אינה תלויה קונטקסט, שזה בבירור לא נכון. ביקורת נותנים בהתחשב במטרה של מושא הביקורת, זה הכרחי לחלוטין.
ובכל מקרה, את הביקורת ביקשתי מהבחור שהתלונן על הכתבה ללא הסבר, לא מכולם. בהודעה הראשונה דיברתי בכלל על הנושא, לא על הכתבה עצמה.
ובכל מקרה, את הביקורת ביקשתי מהבחור שהתלונן על הכתבה ללא הסבר, לא מכולם. בהודעה הראשונה דיברתי בכלל על הנושא, לא על הכתבה עצמה.
מכות!
Ogmios
פונדקאי ותיק
לצעוק בהתלהבות? אין לי שום כוונה כזו.
בביקורת אני לא אטריח את עצמי יותר, כיוון שאתה ככל הנראה לא מעוניין לקבל ביקרות מנקודת מבט שאיננה "גיימרית", ואני לא מגדיר את עצמי או רואה את עצמי ככזה.
התייחסות לנקודה? קשה, כיוון שהכותב בעצמו מתקשה לייצר נקודה. וכשהוא סופסוף מצליח בכך, הוא מייצר נקודה שנדרשתי לה פעמים רבות כל כך בעבר שבאמת אין לי את הכח להטריח את האצבעות שלי שוב באותה התשובה.
כן, משחקי תפקידים יכולים להיות נתיב מצויין לאסקפיזם של העוסקים בהם. וכן, כנראה שיש בהם פאן ממכר, בדיוק כמו בסמים קשים, סמים קלים, אלכוהול, טבק, סקס, קפה, שוקולד, כדורגל, שופינג, מריטת שערות, וצפייה בקומדיות מצבים סוג ג'.
קשה לי להיות מוטרד מכך. החיים האמיתיים כ"כ מעניינים, למה שמישהו ירצה לברוח מהם?
בביקורת אני לא אטריח את עצמי יותר, כיוון שאתה ככל הנראה לא מעוניין לקבל ביקרות מנקודת מבט שאיננה "גיימרית", ואני לא מגדיר את עצמי או רואה את עצמי ככזה.
התייחסות לנקודה? קשה, כיוון שהכותב בעצמו מתקשה לייצר נקודה. וכשהוא סופסוף מצליח בכך, הוא מייצר נקודה שנדרשתי לה פעמים רבות כל כך בעבר שבאמת אין לי את הכח להטריח את האצבעות שלי שוב באותה התשובה.
כן, משחקי תפקידים יכולים להיות נתיב מצויין לאסקפיזם של העוסקים בהם. וכן, כנראה שיש בהם פאן ממכר, בדיוק כמו בסמים קשים, סמים קלים, אלכוהול, טבק, סקס, קפה, שוקולד, כדורגל, שופינג, מריטת שערות, וצפייה בקומדיות מצבים סוג ג'.
קשה לי להיות מוטרד מכך. החיים האמיתיים כ"כ מעניינים, למה שמישהו ירצה לברוח מהם?
כן, הוא מה זה קרע אותי בכך שפספס את הנקודה. סה"כ רציתי לעורר איזה דיון קצר, בנושא שגם אני מכיר היטב (אני רק, כאילו, לומד את זה באוניברסיטה, כך שבוודאי ובוודאי שהכתבה לא חידשה לי כלום), אבל כמעט כולם פה התעקשו שלא.באמת שאין לי כוונה לדחוק אף אף לדיון שלא מעניין אותו במיוחד, כבר הייתי במצבים כאלו בעצמי ושנאתי כשעושים לי את זה.
נו, מה עוד אפשר להגיד? טוב.
נו, מה עוד אפשר להגיד? טוב.
Daemon Hunter
פונדקאי ותיק
Atkinson אמר/ה:
שמעת פעם על משחקי MMORPG?
demon hunter אמר/ה:
לא, הוא עובד באונליין ובחיים שלו לא שמע על התופעה
