באור הנר - עץ משחק מו"ד 4 (4/4)

[liorgonen3]

מאליק מכה בעוצמה, הוא מרגיש איך נקודת החיבור הופכת אותו לחזק יותר, את מעטפת ההגנה והחיים מתחברים סביבו ומחזקים אותו.
רגע לפני שמאליק מספיק להתחרק בשני, הוא רואה את ידו הארוכה של האויב מורמת לעברו, הוא מרגיש איך לרגע בודד גופו הופך לפגיע יותר, כמעט כאילו תחשות השובע שלו הופכת אותו לאיטי וכבד, ושהתחושה הזו גורמת לו להימשך לרגע לעבר הטופר שנשלח.
מאליק שועל קרבות ותיק, הוא מכיר את התחושה שכוח חיצוני מגן עליך, את מעטפת ההגנה הנצרבת על העור במטרה להעניק חיים נוספים, הוא הרגיש את המעטפת הזו נצברת סביבו כאשר הפך לשבע, וברגע שהטופר פוגע, הוא מרגיש באחת את המעטפת הזו, שאמורה הייתה לספוג את הנזק ראשנה, משנה את כיוונה ומלווה את הטופר עמוק יותר.

META
הפרעה מיידית - אתם מבלבלים רחמים עם חולשה
כאשר אויב משיג פגיעה קריטית נגד גרגרנות, האויב מקבל 15 נק"פ זמני.

שובע מתהפך
כאשר גרגרנות פוגע בדמות שבעה בהתקפה, לפני חישוב נזק ההתקפה, הדמות מאבדת את כל נק״פ השובע הזמני שלה.
לאחר מכן היא סופגת נזק נוסף השווה לכמות נק״פ השובע שאיבדה בדרך זו.

התקפה מזדמנת נגד מאליק.
ידו הרכה של הרעב - 30 נגד דרג"ש.
לפני הפגיעה, מאליק מאבד את כל הנק"פ הזמני שקיבל מגרגרנות, והנק"פ הזמני שהיה לו מצטרף לנזק שהוא סופג מההתקפה.
בפגיעה: 39 נזק קורן ומוות, ומליק מקבל 8 נק"פ זמני ועל כן הוא שבע.

IN
גרגנות השכוב על הרצפה משמיע קולות כרסום קלים, בעודו מושך מהסביבה שלו כוח, ״אני איני מרעיב אתכם. אני מלמד אתכם את צורת השובע שתישאר אחרי שהשמש תמות" הוא אומר בעוד מאליק וצבת מוות מרגישים כיצד חלק מהשובע שלהם נעלם וכיצד גרגרנות בולע אותו. הוא משמיע קול לא ברור כאשר הוא שוב "שוקע" באדמה, ומופיע ליד מעיין ההזנה "הקזתם דם," הוא אומר, "חבל לתת לו להתבזבז על האדמה הריקה." ואז מעיין ההזנה שליד מאליק הית'אל וצבת מוות פועם בכוח שמאיים לקרוע את הבשר מגופם.

META
עיכול איטי
בתחילת תורו של גרגרנות, כל דמות שבעה מאבדת 5 נק״פ זמני של שובע.
גרגרנות מקבל 5 נק״פ זמני עבור כל דמות שאיבדה נק״פ זמני בדרך זו, עד 20 נק״פ זמני לכל היותר.
דמות שאיבדה בדרך זו את כל נק״פ השובע שלה כבר אינה שבעה.

תור גרגרנות
מאליק וצבת מוות מאבדים 5 נקודות נק"פ זמני, גרגרנות מקבל 10 נק"פ זמני.
פעולת תנועה -צעד בין הקערות, היצור משתגר למשבצת הסמוכה למעיין הזנה, הוא משתגר ל O34 כשהוא עומד.
פעולה רגילה -השולחן נפתח פרץ קרוב 3.
כאשר גרגנות משתמשת ב"השולחן נפתח" הוא רשאי לבחור מעיין הזנה פעיל שהוא רואה כמוקד ההתקפה במקום להשתמש במשבצת שלו. הוא בוחר במעיין הזנה 1 בתור המוקד.


התקפה נגד מאליכ
השולחן נפתח - 36 נגד רצון
התקפה נגד צבת מוות
השולחן נפתח - 33 נגד רצון
התקפה נגד הית'אל
-השולחן נפתח 22 נגד רצון.
שובע מתהפך
כאשר גרגרנות פוגע בדמות שבעה בהתקפה, לפני חישוב נזק ההתקפה, הדמות מאבדת את כל נק״פ השובע הזמני שלה.
לאחר מכן היא סופגת נזק נוסף השווה לכמות נק״פ השובע שאיבדה בדרך זו.
בפגיעה 17 נזק קורן ותודעה. המטרות מקבלות 10 נק"פ זמני ונמשכות 2 משבצות
בפופס, חצי נזק, והמטרה מקבלת 5 נק"פ זמני.
לצרכי נוחות -
מאליק סופג 22 נזק קורן ותודעה ונגרר למשבצת J12 ומקבל 10 נק"פ זמני
צבת מוות סופג 20 נזק קורן ותודעה ונגרר למשבצת I13 ומקבל 10 נק"פ זמני
הית'אל סופג 8 נזק קורן ותודעה ומקבל 5 נק"פ זמני.

הצלה נגד מואט ונזק מתמשך 14 - הצלחה

 

[Nextorl]

העטלף האדום מתפוצץ לערפל, וכשזה מתפזר הרוזן עומד במקומו לצד גרגרנות. מקלו בידו, הוא נזהר שלא ללכלך את נעליו בנוזל העולה מהמעיין. "שובע אינו דבר שחשתי זה מאות שנים." קולו של הרוזן מלא גועל, שובע הוא לא חלק ממנו. הוא חלק מחיים אחרים. חיים שהרוזן רואה כחולשה.
"הרעב מוביל את צעדי. הרעב לדם, לכוח, לעתיד טוב יותר. אם נהיה שבעים, שמחים בחלקנו, לאן זה יוביל אותנו?" לשונו שוזרת קסם לתוך מילותיו, עיניו בוהקות בכוח, חודרות את הגנותיו של החטא.
META
עף לQ5
משנית - חוזר לצורת אדם
רגילה- Specter of Doubt על יוצר הערפדים.
33 נגד רצון. בפגיעה, 13 נזק תודעה והוא מוחלק לO4P5. כל פעם שהוא מבצע התקפה, הוא סופג 10 נזק תודעה (הצלה לסיום).
יש לו מחסר 3- לגלגולי ההצלה, או מחסר 1- אם הוא לא רואה את הרוזן. וכל פעם שהוא נכשל בגלגול, הרוזן מבצע התקפה משנית.
בפספוס, כל פעם שהוא מבצע התקפה הוא סופג 5 נזק תודעה (הצלה לסיום), עם אותו מחסר להצלה ואותה השפעה בכשלון בהצלה.

 

[amitf0123]

כמה דיבורים מיותרים. חושב לעצמו צבת-מוות בעודו מתקדם. בזבוז של זמן ויכולת. כוח עולמי של רעב מפחית את עצמו ליצירה של אל מתים עלובים בעוד אל מתים אחרים נלחמים בו. העולם הזה אבוד, וצבת-מוות פשוט צריך לקחת יחד איתו כמה שיותר יצורים למצולות.
הצעד הראשון יהיה לטמא את המעיין העלוב הזה ואת האדון שלו. צבת-מוות נוקש בצבתו, והבזק של ברק שחור פוגע בשניהם.
META
צבת-מוות נע לK5 כפעולת תנועה.
פעולה חופשית: משנה צורה לצורת אנוש.
פעולה רגילה: קריאה לברק.
התקפה על גרגרנות: 7+18=25 נגד תגובה.
נזק: 5+10=15 נזק ברק.
השפעה: הכוח יוצר אזור של רעם עד סוף תורו הבא של צבת-מוות. כאשר אויבים נמצאים באזור, הם חוטפים מחסר 2 להתקפות. כל אויב שיוצא מהאזור חוטף 5 נזק רעם.

 

[מירטוקן]

הית׳אל משנה את מיקומו, מתעלם מהשיח המתהווה על רעב. הוא לא ידע מעולם רעב מהו, למעשה. לא באמת. הודות לגבירה הלבנה ולנתיניה, תמיד היה לו מקום להיות בו. במקום הרעב, הוא קיבל מטרה - לשרת את הגבירה הלבנה עד כלות. וזה בדיוק מה שהוא יעשה.
הוא פוקד על התפלץ לחבוט בשנית ביוצר הערפדים, ומטיל על עצמו לחש הגנה מההתקפות הצפויות הבאות.

META
פעולת תנועה לL11, מקבל 5 נק״פ זמני.
פעולה משנית - טשטוש. עד סוף ההיתקלות, אני מקבל תוסף כוח 2+ לכל ההגנות, ואני בלתי נראה לאויבים הנמצאים 5 משבצות או יותר ממני.
פעולה רגילה - פקודה על תפלת המגמה.
תפלת המגמה הולך לN3, ותוקף את יוצר הערפדים.
24 נגד תגובה.
11 נזק, בפגיעה, והמטרה מואטת וחוטפת 5 נזק אש מתמשך (הצלה לסיום שתי ההשפעות).

 

[yds]

לא שוב המחשבה מחליקה לתוך תודעתו של מאליכּ, הדבר האחד לפני האחרון שעובר דרך הראש שלו לפני שהוא רואה חשכה.
הדבר האחרון שעובר דרכו זה האגרוף שמרסק לו חצי מהגולגולת, ואור עמום של אבן אודם, קולות קוראים לו מתוכו, עוטפים אותו
Meta
מאליכּ חסר הכרה
בדיקת הצלה ממוות - כשלון
36 נק''פ שלילי

 

[liorgonen3]

היוצר מחרחר למטח ההתקפות, ומבטו נח לרגע על מאליכּ הנופל. יש בו משהו שכמעט נראה כמו צער.


״עוד פה רעב שנסתם לפני שהספיק לשבוע,״ הוא אומר, וקולו נשמע כמו לעיסה רועשת מדי.


מילותיו של הרוזן נאחזות בו כמו צל קר. ספק. דחייה. רעב שאינו מבקש שובע אלא מתגאה בכך שלעולם אינו מלא. לרגע אחד נדמה שהאולם כולו שומע זאת; המעיינות פועמים בחוסר נחת, הדם שבתוכם מתערבל באיטיות, והיוצר מניח יד רחבה על שפת אחד הכלים כאילו הוא מרגיע חיה פצועה.

״אתם עדיין מתבלבלים,״ הוא אומר. ״רעב שאינו לומד לקבל שובע אינו חירות. הוא רק שרשרת שקיבלה שם יפה יותר.״
מבטו נע מן הרוזן אל המעיין שלצדו. לרגע הדם שבתוכו נעצר, שקט מדי, כאילו כל האולם מחזיק נשימה.
״אתם עדיין חושבים שהרעב הוא שלכם,״ הוא אומר. ״אבל כל מה שמילאתי — זוכר את הדרך חזרה.״

המעיין נפתח מבפנים. לא מתפרץ החוצה, אלא מושך פנימה — דרך הדם, דרך העצמות, דרך כל מקום שבו הגוף כבר הסכים לקבל את מתנתו. החום המתוק שהיה מגן לפני רגע מתעורר כמו פה קטן בתוך הבשר, ונושך.

המשיכה באה מיד אחר כך. הדם בבריכה נמתח, לופת, מזמין וכופה בעת ובעונה אחת, גורר אתכם קרוב יותר, קרוב מדי, אל לב הסעודה.

ואז היוצר עצמו פורץ.
לא בזעם, אלא בוודאות. גופו הגדול נפתח קדימה בעוצמה, והאולם כולו כמו נסגר סביבו — קערות רועדות, מעיינות פועמים, והאוויר נעשה כבד מהבטחה שהופכת לחוב.
ואז מגיע החשבון.
כל מה שניתן קודם מתהפך בבת אחת. השובע אינו נעלם; הוא מתעורר. החום הזר שבדם נעשה חד ולופת, כאילו משהו קטן ורעב שנשתל בפנים פוקח סוף סוף עיניים ונושך מבפנים. לא מכה מבחוץ, לא להב, לא קסם שנשלח מרחוק — אלא המתנה עצמה, הזוכרת למי היא שייכת.

״כל מתנה,״ אומר היוצר בשקט, ״זוכרת את היד שמזגה אותה.״

מטא​

בתחילת תור היוצר:
נזק מתמשך 5 אש היוצר סופג 5 נזק אש.

עיכול איטי:
כל דמות שבעה מאבדת 5 נק״פ זמני של שובע.
היוצר מקבל 5 נק״פ זמני על כל דמות שאיבדה נק״פ זמני כך, עד 20 נק״פ זמני לכל היותר.
הית'אל כבר לא שבע

פעולה רגילה - השולחן נפתח
היוצר משתמש ב־מעיין ההזנה כמוקד ההתקפה.
פרץ קרוב 3 סביב מעיין ההזנה 3. מתקיף את הרוזן, את תפלץ המגמה, ואת צבת מוות.

נקודת פעולה — החשבון מגיע
פרץ קרוב 5 סביב היוצר. - מתקיף את הרוזן, תפלץ המגמה, ואת צבת המוות.

פעולת תנועה - צעד בין הקערות
גררנות משתגר לL6:M7

התקופות נגד צבת מוות
השולחן נפתח - 32 נגד רצון, בפגיעה 17 נזק קורן ותודעה (הנזק כולל את שובע מתהפך), צבת מוות נמשך 2 משבצות לM5 ומקבל 10 נק"פ זמני .
החשבון מגיע- 22 נגד רצון, בפגיעה 43 נזק תודעה ומוות (הנזק כולל את שובע מתהפך) וצבת מוות מקבל 5 נק"פ זמני.
בפספוס, 23 נזק תודעה ומוות (הנזק כולל את שובע מתהפך) וצבת מוות מקבל 5 נק"פ זמני.
התקפות נגד הרוזן
השולחן נפתח - 19 נגד רצון, מניח שמחמיץ, 6 נזק קורן ותודעה, והרוזן מקבל 5 נק"פ זמני.
החשבון מגיע - 21 נגד רצון, בפגיעה 36 נזק תודעה ומוות (הנזק כולל את שובע מתהפך), והרוזן מקבל 5 נק"פ זמני,
בפספוס 14 נזק תודעה ומוות (הנזק כולל את שובע מתהפ ) הרוזן מקבל 5 נק"פ זמני.
התקפות נגד תפלץ המגמה
השולחן נפתח - 29 נגד רצון בפגיעה 17 ( נזק קורן ותודעה (הנזק כולל את שובע מתהפך), ותפלץ המגמה נמשך לP2:Q3 ומקבל 10 נק"פ זמני.
החשבון מגיע 21 נגד רצון, בפגיעה 36 נזק תודעה ומוות (הנזק כולל את שובע מתהפך), ותפלצץ המגמה מקבל 5 נק"פ זמני,
בפספוס 14 נזק תודעה ומוות (הנזק כולל את שובע מתהפ ) ותפלצץ המגמה מקבל 5 נק"פ זמני.

גרגנות סופג סה"כ 20 נזק בגלל Specter of Doubt. הוא לא שבע יותר.

בשל היכולת שיריון אימה של צבת מוות, גרגרנות מחויב לבצע פעולה חושפית כדי לנוע את המהירות שלו, הוא נע לF6:G7.

הצלות:
הצלה נגד נזק מתמשך ומואט 18 סה"כ הצלחה.
הצלה נגד Specter of Doubt 18 סה"כ, הצלחה.

 

[Nextorl]

IN
"מתנות." הרוזן מהרהר במילותיו של גרגרנות, מרגיש שבע לפתע לאחר כל כך הרבה זמן. זוהי תחושה זרה, וכמו כל תחושה זרה היא גם לא נעימה. הוא צועד במימי הבריכה, שוכח להזהר מלהכתים את נעליו וגלימתו. תחילה, הוא נעזר במקל ההליכה שלו אך במהרה עובר לסחרר אותו באוויר. מתיז טיפות של נוזל אדום לכל עבר.
"מתנות הן שקר. שקר שמספר לעצמו מי שנותן אותן. הרי מתנה אמורה להגיע ללא תמורה, אך דבר לא מגיע ללא תמורה בחיים הללו. כשהאציל מעניק מתנה למלך, הוא מנסה לקנות את ברכתו. כשילד קונה מתנה לאמו, הוא מנסה לרכך את זעמה על החלון ששבר. היה כנה, גרגרנות. קרא לזה שוחד. שוחד שמיועד להשיג מטרה. אבל מה המטרה שלך? מוות מהיר?"

הרוזן נעצר כפסע מגרגרנות ומנחית את מקלו על הרצפה בקול מחריש אוזניים. מרעיד את מהות קיומו של החטא שמולו. אותו הקול מעיר את מאליק, שמרגיש את מבטו של הרוזן עליו. גם כשעיניו מופנות היישר אל היצור בו הוא נלחם. קום, הרוזן כמו אומר למאליק. הילחם. אדונך דורש זאת.
META
תנועה- זז לL8
משנית- Ardent Sruge על מאליק. מאליק יכול לנצל פרץ ריפוי ולחדש 12 נק"פ נוספים. יש לו תוסף 2+ לגלגולי התקפה עד סוף תורי הבא.
רגילה- Withered Technique על גרגרנות. משודרג עם 2 נקודות כוח. 20 טבעי. 34 נזק (מתוכו 9 רעם), וגרגרנות עושה חצי נזק עם התקפות שאינן התקפות בסיסיות עד תחילת תורי הבא.
חופשית - Resounding Weapon. גרגרנות הלום (dazed) עד סוף תורי הבא.

 

[amitf0123]

צבת-מוות נותן להם לגעת בדיון הפילוסופי חסר הפשר הזה. בני תמותה אוהבים לנסות להסביר לעצמם את המעשים שלהם, גם אם הם פשוט באים להרוג אחד את השני. הוא לא מתפלא שייצוג של חטא אנושי הוא גם כזה. כל אשר נשאר זה להרוג אותו.

גרגרנות חש את הפחד הקדמוני מן צבת-מוות, הוא מתחיל לזוז, אך אחיזתו של המוות אינה משתחררת בקלות. גופו של צבת-מוות הופך לנחשול של ריקבון, אשר מתלפף סביב גרגרנות כצבת ענקית, אוחז בו ומוחץ אותו.
המים מתגבשים למאות סרטנים, עכבישים ויתושים, תופסים את גרגרנות בעוצמה ומתחילים לדקור אותו בכל עבר, משריצים רעל ואת דמו של החטא. יחדיו הם נראים כנחש ענק שתוקע את שיניו בצווארו של הגרגרן. אם הוא רוצה לאכול, הם ייתנו לו רעל. והאחיזה רק נעשית עקשנית יותר ויותר. הפחד הקדמוני לא ישקוט, אך צבת-מוות לא ייתן לגרגרנות לברוח. וכך זה שמכנה את עצמו יוצר הערפדים תקוע בין הכוחות הקטלניים ביותר.
הפחד מן המוות, והמוות עצמו.
META
מזדמנת: זרוע אוחזת.
התקפה כנגד גרגרנות: 18+19= 37 נגד תגובה.
נזק: 5+5+10+4=24 נזק ו3 נזק רעל וגרגרנות נמשך שתי משבצות ונעשה אחוז על ידי צבת-מוות עד סוף תורי הבא. צבת-מוות יכול לתחזק את האחיזה הזו כפעולה רגילה.

פעולה חופשית: משנה צורה לצורת נחיל.
כתוצאה מצורת האוחז האכזר, צבת-מוות מקבל יתרון קרבי כנגד כל מטרה שהוא אוחז.
כתוצאה מכפפות צבת, ההתקפות קפא"פ של צבת-מוות עושים עוד 1ק10 אקסטרה נזק למטרות שמעניקות לו יתרון קרבי בזמן שהוא בצורת חיה.
כתוצאה מאחיזה לופתת, יצור שמנסה להשתחרר מאחיזה של צבת-מוות כאשר הוא בצורת חיה חוטף 4 נזק.

פעולה רגילה: נחש קדמוני.
התקפה: 17+20= 37 נגד תגובה.
נזק: 4+5+10= 19 נזק ו4 נזק רעל. בנוסף 5 נזק רעל מתמשך.
בפספוס: חצי נזק.
השפעה: עד סוף ההיתקלות, כאשר צבת-מוות בצורת חיה, כל פעם שהוא עושה התקפה עם מילת המפתח חיה, הוא יכול להוסיף לה את המאפיין רעל ולשנות את הנזק שלה לרעל. אם ההתקפה כבר עושה נזק רעל, הוא מגדיל אותו ב4.

נקודת פעולה- פעולת שן הנחש. אם צבת-מוות משתמש בנקודת הפעולה בשביל התקפה, היא עושה גם 10 נזק רעל מתמשך.
פעולה רגילה: אחיזת הנחש.
התקפה: 14+20= 34 נגד תגובה.
נזק: 3+10+10+9=32 נזק רעל וגרגרנות אחוז על ידי צבת-מוות(ככה שצבת-מוות תחזק את האחיזה שלו).
צבת-מוות יכול לתחזק את האחיזה כפעולת תנועה ולזוז חצי מהמהירות שלו יחד עם גרגרנות.

פעולת שן הנחש: גרגרנות חוטף 10 נזק רעל מתמשך.
פעולה חופשית: מטה הנחש. הנזק המתמשך עולה ב3 ל13 נזק רעל מתמשך.

פעולת תנועה: זז לK7 ומתחזק את האחיזה.

תזכורת: צבת-מוות מתעלם מ10 מהעמידות של יצור לרעל, ומחשיב את כל היצורים החסינים לרעל כבעלי עמידות 20 במקום חסינים.

 

[מירטוקן]

הגיע הזמן להגביר את הלהבות, לדעתו של הית׳אל.
הוא מניח לתפלץ המגמה לתקוף את היוצר בעצמו, הוא כבר יודע מה צריך להיעשות.
הוא פותח שני מעגלי זימון צמודים ליוצר, מאחד יוצא נחיל חיפושיות כחולות, חשמל כחול ומאיים מזמזם בין מחושיהן כשהן מסתערות על היוצר.
מהשני, יוצא בן כלאיים מעוות ואימתני, שפוער את פיו ונושך את היוצר ברגלו, בלי לשאול שאלות ובלי לחכות לאישור מאף אחד.

META

פעולה רגילה:
נחיל חיפושיות הלם - 21 נגד קשיחות.
בפגיעה - 9 נזק חשמל, וחיפושית הלם נותרת סמוך למטרה עד לסוף תורי הבא. אם המטרה מתחילה את תורה ליד החיפושית, היא חוטפת 3 נזק חשמל.
משתגר כפעולה חופשית לH9.

פעולה משנית - זימון דרטצ׳.
מזמן בK5.
התקפה נגד היוצר - 25 נגד תגובה.
בפגיעה - 16 נזק.

תפלת המגמה נע לL5, ותוקף את היוצר.
התקפה: 1 טבעי.

הית׳אל מואט.

 

[yds]

מאליכ מתעורר, הכוח שזורם בגופו האלמת מזכיר לו את ההתעוררות הראשונה, לפני שנים כה רבות. אבל היכן שכוחו של הפרעה היה כמו רוח מדברית בעצמותיו, קריאתו של הרוזן זרומת בעורקיו כמו נחל תת קרקעי אפל.
מבלי להיות מודע למעשיו, קפיצת מכפלת מביאה את מאליכּ להסתערות על האויב המאיים, והוא מוצא את עצמו מתנשף בכבדות, במרחק כמה צעדים ממי שלפני רגע הפיל אותו

Meta
מאליכ מקבל פרץ ריפוי+12 נק''פ
פעולת תנועה - מאליכ נעמד
פעולה רגילה - מאליכ מסתער לk9
ללא פעולה - מכה חזויה, אני תוקף את הנמוך יותר מבין הגנות התגובה, רצון, וקשיחות של יצרן הערפדים
גלגול - 12+25=37
נזק - 31 מתוכו 6 נזק נקרוטי
לאחר הההסתערות, מאליכ פוסע לI9

 

[liorgonen3]

היוצר נופל לא בבת אחת, אלא בשלבים, כאילו האולם כולו מסרב לקבל את מותו לפניו.

תחילה המעיינות משתתקים. לא מתייבשים, לא נשברים, פשוט מפסיקים לפעום. הדם שבתוכם שוקע מטה באיטיות, מאבד את האור הזהוב החולה שהחזיק אותו חי. אחר כך הקערות שעל גופו של היוצר נסדקות אחת אחרי השנייה, צליל עדין וכמעט מנומס של זכוכית ומתכת שנכנעות סוף סוף למה שהן הכילו זמן רב מדי.

הוא כורע על ארבע, גופו העצום רועד תחת גלימות מוכתמות, אבל פניו עדיין אינן נושאות כעס. רק עצב עמוק, כמעט אבהי, כאילו אתם אלה שלא הבנתם.

״אתם חושבים שניצחתם רעב,״ הוא אומר, וקולו כבר אינו ממלא את האולם. הוא נשמע יבש יותר, אנושי מדי. ״לא. הרעב יגיע גם בלעדיי. אני רק… נתתי לו שולחן. צורה. חוק.״

הוא מרים את מבטו אליכם. מתחת לעורו, הוורידים הזהובים כבים אחד אחד.

״כשסול אייוקנטוס נשבר, העולם איבד יותר מאל. הוא איבד את היד שפתחה את הדלת לרעבים. את החום שהבשיל את השדות. את האולם שבו היה מקום לכולם.״

חיוך חלש חולף על פניו.
״אתם עוד חיים בעולם שיש בו שאריות. לחם ישן. אור אחרון. דם חם. לכן אתם מרשים לעצמכם לקרוא לי מפלצת.״

אחד המעיינות משמיע פעימה אחרונה, חלולה, ואז נסדק לאורכו. נוזל כהה נשפך החוצה, אבל הפעם הוא נראה כמו דם רגיל בלבד.
״הנוסחה של הברון הייתה גסה,״ היוצר לוחש. ״ערפדות היא התחלה עלובה. רעב פראי, בלתי מחונך. אבל בתוכה היה עיקרון נכון: גוף שאינו תלוי עוד בשדות. קיום שיכול להמשיך גם כשהשמש אינה מאכילה דבר. רציתי לתקן אותה. להפוך אותה לרחמים. להפוך את הדם למזון האחרון של העולם.״

הוא משתעל, ומה שיוצא מפיו אינו דם בלבד אלא גם ניצוצות קטנים של אור דועך.
״כולם היו שבעים. בסוף. לא מאושרים. לא חופשיים כפי שאתם אוהבים לדמיין חופש. אבל קיימים. קיימים מספיק כדי לראות את הסוף מגיע. קיימים מספיק כדי לא להיאכל על ידו ראשונים.״

לרגע נדמה שהוא מנסה להושיט יד לעבר אחד המעיינות, אבל אין שם עוד תשובה. רק קערה שבורה, דם מתקרר, ורצפה שקטה.

״הבאנשי הבינה דבר אחד טוב מכם,״ הוא אומר פתאום, בקול חלש אך ברור. ״סוד שלא נבחן אינו כוח. הברון שמר אותו קבור. היא פתחה את הדלת. אני רק… ראיתי מה אפשר לעשות עם מה שנזל החוצה.״
המילים האחרונות שלו נאמרות כמעט בלחישה.

״כשתרעבו באמת… תזכרו שלא הצעתי לכם מוות.״
הוא מחייך, והחיוך נשבר לפני שהוא מושלם.

״הצעתי לכם להישאר.״
ואז האור כבה.
לא בפיצוץ, לא בצרחה, אלא בשקט עמוק. גופו של היוצר קורס פנימה, כאילו מה שהחזיק אותו היה רק רעיון שסירב לוותר על עצמו. הגלימות נופלות ריקות יותר משהיו אמורות להיות, הקערות מתנפצות סביבו, והאולם כולו נשאר לרגע אחד דומם לחלוטין.

רק אז אתם מרגישים את השובע עוזב את הגוף.
לא כמו ריפוי שמתפוגג, אלא כמו יד שנשלפת לאט מתוך הדם.
ואחריה נשאר רעב רגיל.
שלכם.

***​

כשאתם חוזרים אל מלכי העיר, אין חגיגה. אין חיוך של ניצחון. אין אפילו הקלה פשוטה.

שני האחים ממתינים לכם מאחורי המסכות שלהם, באותו שקט מדויק שבו עמדו קודם, אבל משהו בנוכחות שלהם השתנה. לא הפחד מפניכם, ולא הכרת תודה. עייפות. עייפות עמוקה של מי שעמדו זמן רב מדי בראש חומה שכבר נסדקה, של מי שהמשיכו לקרוא לעצמם מלכים גם כשהממלכה סביבם הצטמצמה לרחובות בודדים, לפידים דועכים, ואנשים שמחכים להוראה האחרונה.

הם יודעים שהיוצר נפל. אולי לפני שאמרתם מילה. בעיר כמו סיאן, בשלב הזה של המלחמה, חדשות כאלה אינן עוברות דרך שליחים. הן עוברות דרך השתיקה שנשארת אחרי שמשהו מפסיק לבעור.
אחד מהם מניח את ידו על השולחן.


״מילאתם את חלקכם.״
השני מוסיף, בקול דומה, נמוך יותר:
״ועכשיו אנחנו נמלא את שלנו.״

לא נשמעת בזה שמחה. רק החלטה שנדחתה יותר מדי זמן.
המפה שהם פורשים בפניכם אינה נראית כמו כלי של ניצחון, אלא כמו ויתור. סימנים ישנים, נתיבים מוסתרים, שמות שנמחקו ונכתבו מחדש, המקומות שבהם כוחות האור עוד הסתתרו, עוד נאחזו, עוד אמרו לעצמם שהחזית לא נפלה. האחים אינם ממהרים לדבר. לרגע נדמה ששניהם מביטים במפה כמו שמביטים בגופה של חבר.


״אור הנר נשארו להילחם כשהשאר כבר התחילו לסגת,״ אומר אחד מהם לבסוף. ״צריך לומר את זה לזכותם.״
״אבל יש שלב,״ אומר השני, ״שבו מי שמסרב להפסיד שורף את מי שהוא טוען שהוא מגן עליו.״
הם מוסרים לכם את המיקום.


שם נמצאים אחרוני המאמינים של אוראיל. שם נשמרים שרידי המלאך. שם יושבת ההנהגה של אור הנר — לא המטיפים, לא החיילים הקטנים, אלא האנשים שעדיין מאמינים שאם העיר כולה תישרף באור הנכון, זו לא תהיה תבוסה אלא הקרבה.
אחד האחים מעביר אצבע על הסימון, אך אינו מרים את מבטו.


״אם אנחנו נכנעים,״ הוא אומר, והמילה נופלת על השולחן כבדה יותר מכל איום, ״הם לא ייכנעו איתנו.״
השני ממשיך אחריו, לא כהשלמה של משפט אלא כאותו כאב בשני קולות:

״הם יקראו לזה בגידה. חולשה. כפירה. הם ימשיכו להילחם מתוך העיר, גם אם לא תישאר עיר להגן עליה.״
השתיקה שאחר כך ארוכה.


לבסוף, אחד מהם דוחף את המפה אליכם.
״אז כן. אנחנו מוסרים לכם אותם. את המקום. את הדרך. את הסוד האחרון שלא רצינו למסור.״
השני מרים את פני המסכה אליכם.
״לא מפני שאין לנו כבוד למה שהם היו. אלא מפני שאנחנו מבינים מה הם נעשו.״


שתי המסכות נשארות קפואות, אבל הקולות מאחוריהן נשמעים לרגע פחות מלכותיים ויותר אנושיים.
״המלחמה הגדולה נגמרת,״ אומר אחד מהם.
״או שהיא כבר נגמרה,״ אומר השני. ״ואנחנו פשוט האחרונים שמודים בזה בקול.״

הם נסוגים מן השולחן, משאירים את המפה בידיכם.
״אם אור הנר יישאר לעמוד בינינו לבין הכניעה,״ אומר הראשון, ״העיר תמות לפני שהחשיכה תצטרך לגעת בה.״
השני מוסיף בשקט

״אז לכו. מצאו את שרידי אוראיל. מצאו את מי שמדבר בשמו. ותסיימו את זה לפני שהם מחליטים שהדרך האחרונה להאיר את סיאן היא להעלות אותה באש.״

 

[yds]

הכהנת מריאנה ברחה מהלילה, אך נראה היה שהוא רדף אותה. כל נר נוסף שהדליקה הטיל עוד צל מאחוריו, ואפילו אור המלאכים לא יכול היה להרחק את החשיכה.
בחדר עבודה עמוס ומטונף, המקום הכי טוב שהצליחה למצוא לעצמה, היא עבדה אל תוך הלילה. תפילות ומכתבים ותחינות ודברי נאצה התערבבו אלה באלה לבליל של מילים וצווחות ורציחות ודם כל כך הרבה דם נשפך על ה
דממה.
צללים.
אוושת רוח של ארון הקבורה שנפתח.
''צר לי'', המילים נשרקות בין שיניים שבורות ''לא רציתי שלכך זה יגיע, קיוויתי...'' אצבעות עטויות בתחבושות עוברות דרך שיער דליל ומטונף ''קיוויתי שיהיה אחרת, כל כך קשה להאיר כשיש לך רק צל, אבל קיוויתי שבהיעדר אור העיניים שלכם יתאמצו יותר, יבדילו בין חושך לחושך.''

תחבושות מזדחלות קדימה לעבר השולחן, הודפות הצידה כל מה שבדרכן ''טעיתי, אבל אני לא מתחרט. זה המיטב שאפשר היה לעשות, ואני רק מקווה שאחרי הצל הזה...''

ערמה ראשונה של תחבושות מתהדקת לגוש על השולחן, ואז נסוגה - חושפת ראש כרות שנשמט אל צידו ''תשכילו לראות.''
עוד ערמת תחבושות, עוד ראש כרות, ועוד אחד ''זו אף פעם לא הייתה שאלה של האם, אלא איך, אין איך לברוח מהחשכה, היא תמיד'' ראש נוסף, עין חסרה ''תמיד'' ראש אחר, נשמט מהשולחן מהיעדר מקום ''תמיד, תנצח''.

תריסר ראשים מונחים לפני הכהנת, תריסר הברגים שהיו מחזיקים במקומה תנועת התנגדות שלמה, עד הסוף המר ומעבר לו ''הם יצודו אותך, הם ישנאו אותך, אבל את תשרדי. אם הראשים היו עבודה שלי, אז הם היו ממשיכים לקלל את הפרעה ואת יתר הרביעייה עד יום מותם. אבל עכשיו, כשאת לקחת חלק כל כך פעיל בחיסול המרד...'' חיוך עקום עולה על השפתיים ''לאיש לא אכפת מהמלכים התאומים, או מהאמת, או משום דבר אחר. ההיסטוריה תזכור אותך כשותפה פעילה בניצחון החשכה, רק את תדעי לומר מה יבוא אחר כך.''


דלת הקבר נסגרת, נצנוץ של אבן אודם, לחישה שלא בהכרח מכוונת אליה, אך עדיין מגיעה לאוזניה ''אני כל כך מצטער''.

 

[מירטוקן]

הית׳אל מהנהן ברשמיות לאות תודה, ופונה מהמלכים כדי לבחון את המפה. עמוק בפנים הוא מחייך חיוך רחב.
סוף כל סוף הוא מצא את המטרות הנכונות. המטרות שעליהן הוא יוכל לשחרר את כוחה המלא של הגבירה הלבנה ולמלא את רצונה. לסיים את המשימה שלשמה הוא נשלח.
הוא יזכה בחסדיה כשיסיים, ויקבל ממנה עוד כוח. עוד עוצמה כדי למגר את אויביו, שהם אויבי הגבירה כמובן. וכך המעגל ימשיך ויגדל. עד היום שבו יהיה לו מספיק כוח להיות אדון לכל המפלצות.
כל אלה שלא מצאו את מקומם, נדחו על ידי אחרים ונאלצו לעקור. את כל אלה הוא יוביל, ויימצא את מקומו ביניהם. כן, היום שבו יקבל את הכוח הכי גדול שהוא יכול לחלום עליו, בו הוא יתחיל להוביל צבא משלו, ויימצא את מקומו בעולם.
הוא מסתכל שוב על המפה, משאיר אותה לאנשי צוותו, ונעלם באפלה. דרך הצללים הוא גדל, ודרך הצללים הוא התחזק. כל שנותר הוא להמשיך לצרף אל הצללים את האנשים שילכו אחריו כעיוורים לאור יום.

 

[amitf0123]

צבת-מוות רואה את הקבוצה מתקבצת מסביב למפה. וכעת מכה בו ההבנה. משימתו נגמרה.
התפלץ הסרטני מסתובב והולך משם, נותן לאחרים לזמום ולתכנן. הוא אינו השיג מספיק רמזים בכדי לחסל את המכשפה. אך ברגע זה, בו הוא סיים את משימתו וכבליו חלשים יותר, הוא ייברח כל עוד הוא יכול.
קרטאן הולכת להתמלא במוות, בייגון ובצער. אל מתים ארורים הולכים לשלוט ברחובות, שדים איומים ונוראיים מצבת-מוות יהלכו על פני האדמה, מחופשים כבני תמותה.

אך אף אחד מהם לא ישלוט במצולות שליד קרטאן. שכן שם צבת-מוות מתחבא עד שהוא יימצא את הזדמנותו. ההזדמנות לנקום במכשפה. וכל מי שצולל אל עבר האזור, לא יחזור לעולם.

המוות עוד יגיע לכולם. בין אם הם בני תמותה, יצורי חשכה או הברונים עצמם. צבת-מוות יידאג לכך.

 

[Nextorl]

"אדון."
הרוזן מביט בראי. הוא לא רואה את עצמו בו, עברו מאות שנים מאז שראה את ההשתקפות שלו לאחרונה. שברי זכרונות עולים בראשו, ילדים שהוא לא זוכר את פרצופם, אישה שהוא לא זוכר את קולה. חיים שלמים שהוא העדיף לשכוח - ואת הרוב המוחלט הוא שכח.
באפלת הראי דמות אחרת מתגשמת, עשויה צללים, והרוזן מרכין את ראשו.

"ביחס לברון החטאים, השליטה שלך בהם רופפת." הוא אומר בעזות מצח, פריווילגיה שהוא הרוויח אחרי מאות שנים של עבודה מסורה. אחת המעטים שיכולים לדבר כך אל ברון הצללים מבלי לחשוש ממוות מיידי. "שבעת החטאים שבו לעולם - ואחד מהם החליט לנקוט נגדך בפעולה. לחלק את ברכת דמך השחור לפשוטי העם, לתת להם להשתולל ללא רסן. גרגרנות היה שמו, הוא טופל."
עיניו האדומות של הרוזן מנצנצות בהבזק של חיות כשהוא מרים את מבטו לפגוש את עיניו של אדונו. "אך גרגרנות לא היה מקור הדליפה, רק חוטא שניסה להרוויח ממנה. במילותיו האחרונות הוא הפיל את האשמה על הגבירה בלבן." חיוך מתגנב על שפתיו של הרוזן, "אחד המשרתים הנאמנים שלי פוקח עין על הנציג שלה. אנשיה של הבאנשי בוטחים בקלות רבה מדי, דבר המשחק לטובתנו. כשנעשה את המהלך שלנו, הם ייתפסו כעיוורים."

"חטא נוסף נמצא באמחתתנו. עצלנות עוד מחפש את אחיו, לא מודע למותו. הוא אינו מהווה איום, ויחכה שתקבע את גורלו. אני בטוח כי ניתן להתחקות דרכו על עקבותיהם של שאר החטאים בדרך כלשהי. לגדוע את ההתמרדות הזו לפני שהיא הופכת למציקה."

"ולבסוף, קרטאן נפלה. שעריה פתוחים בפני צבאותינו. התנגדות קלה עוד נותרה - אור הנר חוסלה, אך הכת של רזיאל נותרה כקוץ ברגלנו, גם בה נטפל. ובלהב המפורסם של אוריאל, לפני שישרוף את עירנו החדשה."
חיוכו של הרוזן גדל. עם הצבא שמצטרף אליו במהרה, הוא יודע שלא תהיה זו בעיה לכבות את אש המלאך. באישון הליל, הוא מנהיג פלוגה אל מקדשו של אוריאל. חמושים בפטישים הם מרסקים את המקדש מבחוץ, מפילים אותו על המתפללים המעטים שנותרו בפנים, ועל קסנדרה עצמה. הלהב של אוריאל אינו עוד.
והרוזן צוחק.

 

[liorgonen3]

אומרים שיש דברים שלא צריך לתת להם שם, שכן אין להם מקום בעולם. אומרים עליהם שהם דברים כל כך נוראיים, שלתת להם שם חוטא למשמועת הקיום, כי הוא נותן להם במה ומקום שאף בר דעת לא ירצה לתת, ובכל זאת, הלילה ההוא קיבל שם. למעשה הוא קיבל שמות רבים.

לחישות יספרו למשך שנים על הלילה בוא כבה הנר, הלילה שבו המקום האחרון שעוד היה אמור להתייצב מול האפלה, המקום שאליו רצו הפליטים והפחדנים לברוח, המקום שממנו הייתה אמורה לבוא היישועה, המקום שבו הכל היה אמור להיגמר, המקום שלא יהיה עוד.
האמת הפשוטה היא שהכל נגמר באותו הלילה, פשוט לא כמו שהתפללתם.

ימים יספרו על ההרס, על המוות, על הפחד ועל הקורבנות, על לוחמי האור שנפלו שדודים בפני הברונים, על המלכים כורעים על ברכם ומבקשים רחמים, רחמים שלא באמת הגיעו לאיש, רחמים שניתנו לאכזרים אשר הצליחו לשמור על כוחם, וננטשו מהרחמנים, איש לא מספר עוד על אירועי הלילה ההוא, שכן הם יעדפיו לשכוח.

אבל הלילה יזכור, ובמשך שנים יזמרו על הניצחון, על הכוח, על המוות, על הזיכרון, יספרו כיצד העיר נפלה ובזכות מי, יספרו כיצד כוחות האור נפלו, ויספרו על הארבעה שהשלימו את המשימה שהארבעה המקוריים התחילו. ארבעת הברונים התחילו את הלחימה.
ארבעתכם סיימתם אותה.

האור ירצה לשכוח את הלילה, אבל הלילה יזכור את החשיכה, ובעוד שמותיכם נלחשו בעבר באימה ופחד, היום הם נאמרים בייראה והערצה.
כי בסוף הלילה, עמדו המלכים מעל במתם וצעקו בקול לכל תושבי עיר.
"המאלך אוראיל נכלא"
"חטא הגרגרנות הובס"
"להבו של אוריאל נפלה"
"ועל כולנו לעמוד בראש מורכן בפני הברונים."

וכאשר קסמי ההגנה הוסרו, וארבעת הברונים נכנסו יחדיו לעיר וכבשוה, וכאשר ברון החטאים התשייב על כס המלוכה של העיר, וכאשר המכשפה לקחה לה את קסם העיר, וכאשר הבאנשי לקחה את החזקים לידיה, והפרעה לקח את החלשים לעבדות, רק אז ידע כל בר דעת וכל בעל בינה, בין בחיים ובין במיתם.
האור נפל.
"יחי אינפרניה".

OUT
אז זה הסוף, אני קצת מצטער שהוא מגיע ככה, ואני הייתי שמח אם המשחק הזה היה קצת יותר ממה שהוא היה, אבל הרבה אירועים שונים ומשונים גרמו לו להיעצר, להתיקע, ובסופו של דבר היה נכון יותר לסיים אותו טוב מאשר לעצור אותו רע.
אני מודה לשחקנים שלי, שבתור התחלה סבלו את חוסר הניסיון שלי במו"ד 4 כמנחה והסתדרו עם שלל השאלות והקרבות שבהם עשיתי כנראה יותר טעיות ממעשים נכונים.
אני רוצה להודות לכם על זה שפיתחנו יחד את סיאן וביססנו את ההיסטוריה שלו, שמותיהם של הרוזן, הית'אל, צבת מוות ומלאיכ יכנסו לספרי ההיסטוריה של סיאן, ויבוא היום שהם עוד עלולים להופיע ולהשפיע על הווה של העולם כמו שהם השפיעו על העבר.

יש הרבה קצוות שלא נסגרו, וקצרה היריעה מלציין את כולם, אני מתנצל בפני כל מי שהרגיש שהסיפור לא עבד, כהרגלי בקודש בניתי לרחוב במקום לגובהה, ויצרתי רשת של עלילות שלא יכלו להתקיים במקביל.

ואני מודע למי שעקב, ככל שנהנהתם וצפיתם במשחק בשקט ומהצד, אני מקווה שנהנתם ממה שעבד ושלא סבלתם ממה שלא עבד.
תודה לכולם, ונתראה במשחק הבא, אני עוזב את סיאן לעת עתה, אבל אולי נראה אותו בעתיד.
תחת עוד יום נהדר בגהנום.