JustRain
פונדקאי ותיק
ראשית שימו לב: מכיל ספויילרים לספר השביעי של הארי פוטר!
הפאנדום הוא הארי פוטר, הדירוג הוא G - לא משהו רציני. שיפ - סוורוס/לילי חד-צדדי, לילי/ג'יימס.
בפיק אני יוצאת מנקודת הנחה שהקשר בין לילי וסוורוס אמנם לא חזר להיות כפי שהיה, אך לילי הזמינה את סוורוס לחתונה שלה מתוך זכרון הידידות ששרתה ביניהם.
והכי חשוב: עליי להודות למפאלדה, הלה, על קריאת הבטא. תודה רבה!
_____________
הנה הם באים, פוסעים לאורך השורות. החתן, פרוע שיער כתמיד, מחייך באושר אל חבריו בכסאות. ידו חובקת בחזקה את מתנה של הכלה, כאילו מפחד שתתנדף.
אך הכלה אינה נראית כאילו היא עומדת להיעלם. היא זוהרת מתמיד, שערה האדום פזור ומתנופף לאחור ברוח. היא משעינה את ראשה על כתף החתן, ולפתע מרימה את ראשה, מפנה אותו לעבר סוורוס וזורקת אליו פרח מתוך הזר שבידה. ואז עיניה פוגשות בעיניו, והשחור נמהל בירוק, תמים כתמיד, לא מודע, לא קולט, לא מבין. אבל השחור הוא שחור: עבר הכל, והכל נמצא בו. ערבוביה חסרת פשר של צבעים היוצרים את המנהרה האפלה הזאת, שהאור בקצהַ – כבה.
אותו הירוק בגוון העלים שהיתה אוספת בקפידה ושומרת בתוך ספרים כבדים, בגוון עלי הגבעולים של הפרחים תחתם ישבו, בגוון הגבעול של השושן שקטף וספר "אוהבת... לא אוהבת..." ואותו הירוק התמים, הגולמי, של הנדנדה עליה היתה מבלה את ילדותה המוקדמת.
הכלה ממשיכה הלאה, מנשקת את לחיו של החתן, שפתיה כצבע שערה. כצבעה של השמש השוקעת, מסמלת תום עידן עבור סוורוס. תום חייו באור.
חבריו של החתן צופים בדריכות, מאמינים-לא מאמינים שזה אכן קורה, כמעט מצפים שהכלה תפנה את גבה. וסוורוס רוצה לצעוק "אני מתנגד!" ורוצה-לא רוצה לפגוש את העיניים הירוקות ולומר "אני אוהב אותך לילי" אך הצבע בקולו דעך ללובן של מתים, שונה כל כך מלובן שמלתה המתחככת בשחור בגדיו של החתן, שחור שונה כל כך מהשחור של סוורוס. סוורוס חסר צבע והחתן מלא בו, ולילי אוהבת צבעים. לילי אוהבת את כחול השמים, והנה הפרח שזרקה לסוורוס היה כחול, אך למגע ידיו דהה ונעלם. לילי אוהבת את צהוב השמש, אך כעת היא כתומה ואדומה ולוחשת לסוורוס שאין עוד טעם, שלילי מעולם לא אהבה אותו, שלילי תישאר תמימה לעד. לילי אוהבת את ירוק המדשאות של הוגוורטס, וסוורוס אוהב את ירוק העיניים של לילי, הירוק שמעולם לא הבין הכל . לילי טובלת בצבע ואור ואילו סוורוס דועך בשחור ולבן. טבעת נענדת לאצבעה של לילי, ולילי עונדת טבעת לאצבע השנייה, וסוורוס יודע שלעולם לא יוכל עוד לגעת באצבע או להביט בפנים. סוורוס לא רוצה לראות עוד כלום, וסוורוס קם והולך. סוורוס לא רוצה לראות את עיניה של לילי שיביטו יום אחד באהבה בילדים שתלד, שילוו בחיבוק ונשיקה לרכבת האקספרס להוגוורטס. שיראו אהבה גדולה יותר ממה שסוורוס יזכה אי פעם לראות. סוורוס רוצה להיעלם. סוורוס לא רוצה לראות את המשפחה שתקים לילי, לא אף אחד מהם. סוורוס רוצה להיות רחוק.
סוורוס רוצה להיקבר בשחור ובמעמקי האדמה. במרתפים טחובים.
סוורוס רוצה להיות רחוק מכל ירוק ומכל פרח.
הפאנדום הוא הארי פוטר, הדירוג הוא G - לא משהו רציני. שיפ - סוורוס/לילי חד-צדדי, לילי/ג'יימס.
בפיק אני יוצאת מנקודת הנחה שהקשר בין לילי וסוורוס אמנם לא חזר להיות כפי שהיה, אך לילי הזמינה את סוורוס לחתונה שלה מתוך זכרון הידידות ששרתה ביניהם.
והכי חשוב: עליי להודות למפאלדה, הלה, על קריאת הבטא. תודה רבה!
_____________
הנה הם באים, פוסעים לאורך השורות. החתן, פרוע שיער כתמיד, מחייך באושר אל חבריו בכסאות. ידו חובקת בחזקה את מתנה של הכלה, כאילו מפחד שתתנדף.
אך הכלה אינה נראית כאילו היא עומדת להיעלם. היא זוהרת מתמיד, שערה האדום פזור ומתנופף לאחור ברוח. היא משעינה את ראשה על כתף החתן, ולפתע מרימה את ראשה, מפנה אותו לעבר סוורוס וזורקת אליו פרח מתוך הזר שבידה. ואז עיניה פוגשות בעיניו, והשחור נמהל בירוק, תמים כתמיד, לא מודע, לא קולט, לא מבין. אבל השחור הוא שחור: עבר הכל, והכל נמצא בו. ערבוביה חסרת פשר של צבעים היוצרים את המנהרה האפלה הזאת, שהאור בקצהַ – כבה.
אותו הירוק בגוון העלים שהיתה אוספת בקפידה ושומרת בתוך ספרים כבדים, בגוון עלי הגבעולים של הפרחים תחתם ישבו, בגוון הגבעול של השושן שקטף וספר "אוהבת... לא אוהבת..." ואותו הירוק התמים, הגולמי, של הנדנדה עליה היתה מבלה את ילדותה המוקדמת.
הכלה ממשיכה הלאה, מנשקת את לחיו של החתן, שפתיה כצבע שערה. כצבעה של השמש השוקעת, מסמלת תום עידן עבור סוורוס. תום חייו באור.
חבריו של החתן צופים בדריכות, מאמינים-לא מאמינים שזה אכן קורה, כמעט מצפים שהכלה תפנה את גבה. וסוורוס רוצה לצעוק "אני מתנגד!" ורוצה-לא רוצה לפגוש את העיניים הירוקות ולומר "אני אוהב אותך לילי" אך הצבע בקולו דעך ללובן של מתים, שונה כל כך מלובן שמלתה המתחככת בשחור בגדיו של החתן, שחור שונה כל כך מהשחור של סוורוס. סוורוס חסר צבע והחתן מלא בו, ולילי אוהבת צבעים. לילי אוהבת את כחול השמים, והנה הפרח שזרקה לסוורוס היה כחול, אך למגע ידיו דהה ונעלם. לילי אוהבת את צהוב השמש, אך כעת היא כתומה ואדומה ולוחשת לסוורוס שאין עוד טעם, שלילי מעולם לא אהבה אותו, שלילי תישאר תמימה לעד. לילי אוהבת את ירוק המדשאות של הוגוורטס, וסוורוס אוהב את ירוק העיניים של לילי, הירוק שמעולם לא הבין הכל . לילי טובלת בצבע ואור ואילו סוורוס דועך בשחור ולבן. טבעת נענדת לאצבעה של לילי, ולילי עונדת טבעת לאצבע השנייה, וסוורוס יודע שלעולם לא יוכל עוד לגעת באצבע או להביט בפנים. סוורוס לא רוצה לראות עוד כלום, וסוורוס קם והולך. סוורוס לא רוצה לראות את עיניה של לילי שיביטו יום אחד באהבה בילדים שתלד, שילוו בחיבוק ונשיקה לרכבת האקספרס להוגוורטס. שיראו אהבה גדולה יותר ממה שסוורוס יזכה אי פעם לראות. סוורוס רוצה להיעלם. סוורוס לא רוצה לראות את המשפחה שתקים לילי, לא אף אחד מהם. סוורוס רוצה להיות רחוק.
סוורוס רוצה להיקבר בשחור ובמעמקי האדמה. במרתפים טחובים.
סוורוס רוצה להיות רחוק מכל ירוק ומכל פרח.
, למרות שלא אחשוש להוסיף שכן יש מקום להחליף חלק מה"סוורוס"ים ב"הוא"ים.
