כלכלה של מספרים שליליים בעולמות מד"ב

[אלעד הן]

מובן מאליו שמשלחות בין כוכביות יהיו מעשיות רק אחרי שמחיר טיסת החלל יירד בצורה משמעותית.

ובהערת שוליים, שאולי קשורה לעומקו של כל הדיון הזה: המחשבה כאילו לדברים יש רק "מחיר" ושהם לא צורכים משאבים היא כשל מחשבתי מאוד נפוץ היום. הבעיה עם מסע בין כוכבי הוא שאין דרך שבה הוא לא ידרוש משאבים עצומים, בלי קשר ל"מחיר" שלו, במסגרת איזו כלכלה אנושית. משאבים כמו אנרגיה מקבילה לכל האנרגיה שהאנושות משתמשת בה במשך מאות שנים – וכאלה מספרים משעשעים, שנזרקים ע"י "עתידנים" שמחים כמו אייזאק כלאחר יד.

הדמיון שמשהו שנמצא במקום אחר ביקום שווה את המשאבים האלה ולכן ישתלם לאנושות ללכת להביא אותם יותר מאשר להשתמש בהם מקומית – זה אכן דמיון בלבד. וכאמור, הדמיון הזה מדלג בענק על מגבלת המשאבים האמיתיות מאוד שאנחנו נתקלים בהן כרגע, שלא נאמר, ההשלכות ההרסניות של רדיפה אחרי גדילה אקספוננציאלית של שימוש באנרגיה. בתסריט שבו אנחנו לא עוצרים את שריפת הדלקים הפוסיליים, לציוויליזציה הנוכחית אין עתיד (ולפחות אפשר להירגע שאם תקום ציווליזציה עתידית אחרת, לא יהיה לה דלק פוסילי לשרוף בשביל סיבוב נוסף של הטמטום הזה). כרגע אנחנו לא בנתיב להפסקת שריפת הדלקים הפוסיליים. אם לדמיין שפשוט נשרוף את כדור הארץ לחלוטין כדי למצות ממנו כל טיפת אנרגיה בתקווה שנוכל להביא כל מה שנרצה מהכוכבים: אני חושש שרק החלק של לשרוף את כדור הארץ לחלוטין יקרה.

 

[הלדין]

כהתחלה, אני לא מחסידיו של ארתור איסאק. הוא מעניין אבל לוקה בהפרזה, ראיית מנהרה ואופטימיות יתר. לגבי מה שאמרת, אתה מבצע חיוץ של מגמות בהווה ומניח בתוקף שהעתיד נע בקו ישר. כרגע מחפשים תחליף לדלקים מאובנים ומן הסתם ימצאו משהו. ומלבד זאת, לא זכור לי שקראתי אי פעם ספר מדע בדיוני על חללית שמונעת בדלק מאובנים, מינימום היתוך אטומי, שלא לדבר על מקורות כוח מוזרים יותר.

 

[אלעד הן]

ומניח בתוקף שהעתיד נע בקו ישר

לא. אני מניח שהתרמודינמיקה לא משתנה ביקום ושאין דרך שתצטרך פחות משאבים כדי לצאת למסע הלוך חזור למערכת שמש אחרת מאשר תוכל להביא אתך חזרה, ובכלל אני מניח שבאמת אין שום צורך ללכת להביא משהו ממערכת שמש אחרת. אשמח לדעת מה אתה מדמיין שיש שם.

אתה עושה אקסטרפולציה מהתגברות על מכשול כמו האוקיינוס, או אפילו הגעה לירח, לדברים שדורשים סדרי גודל גדולים אלפי מונים של זמן ומרחק. גם אם ניתן לתאר עתיד כלשהו בו אנחנו שולחים משהו כזה, למרחקים כאלה, לבטח זה לא יהיה בציפייה לקבל משהו חזרה. גשושות חקר נשמעות לי בהחלט דבר ששווה לחשוב עליו.

 

[הלדין]

אם להיות הוגנים, אני מאמין שאם תצא משלחת בין כוכבית, היא תצא כדי להקים לאנושות בית חדש בין הכוכבים. ומן הסתם, המשלחות הראשונות יהיו רובוטיות. לדוגמא הצעתו של ארתור איסאק שבני אדם יתיישבו בכוכבי לכת סוררים נראה לי מופרך. בני אדם הם יצורים שלא נוטלים סיכון אלא אם כן הובטח להם של ים של הון בצד האחר. העניין שאני מאמין שהדמיון שלי מוגבל ורציתי לשמוע מה אנשים אחרים חושבים על הנושא שהעליתי.

 

[אלעד הן]

את המשאבים המטורפים שמדמיינים להשקיע בבריחה מפה (ושספק אם יאפשרו לעשות זאת) כדאי לחשוב איך מפנים כדי לשמור על המקום הזה שהותאם לנו ע"י 4 וחצי מיליארד שנות אבולוציה. אני באמת מנסה להבין מה אנשים מדמיינים שהם ימצאו בכוכבים חוץ מסכנה ומוות. האם אנשים התיישבו באנטארקטיקה? האם הם עומדים לעשות זאת? האם אנשים התיישבו בקרקעית האוקיינוס? או על פסגת ההימאליה? כל אחד מהמקומות האלה אלפי מונים יותר מתאים לחיים אנושיים מאשר החלל, או כל עצם בחלל שנמצא במרחק רלוונטי. (כל דבר שדורש חיים של דורות בחלל בדרך אליו נתקל שוב בכך שהדרך לשם היא חיים ארוכים בחלל).

כדור הארץ בו לא נפסיק לשרוף דלקים פוסיליים, ונמלא בהם את האטמוספירה, ונשמיד את סדר החיים שמאפשר את הציווליזציה שלנו – עדיין יהיה ידידותי לחיים באופן אין סופי יותר מאשר החלופות במאדים או בחלל או על אסטרואיד.

 

[הלדין]

לעניין קשור, היות והבנתי שאתה לא חסיד של אופרת חלל וספרות דומה, איזה סוג של מד"ב אתה כן מעריך כחוקרת את עתיד האנושות? ספרות מד"ב פוסט-אפוקליפטית כמו פאולו באצ'יגלופי ות.ק. בויל?

 

[אלעד הן]

אני מחבב מאוד אופרות חלל. הן לא מספרות על עתיד עם אנשים בחלל, אלא על לוחמים באימפריות, על שליטה, על חברות, על הרפתקאות. הסטינג הוא אחלה, גם התכנים (בהחלט מחבב את הטרילוגיה המקורית של סטאר וורז. מחבב גם חלקים נרחבים מסטאר טרק, להבדיל). אני לא מחבב מד"ב מהסוג הזה שמעמיד פני עתידנות, והוא בעצם שקוע עד צוואר בפוליטיקת ימינו (בוא נגיד שאני אהיה מופתע אם פיטר טיל או אילון מאסק אינם מנויים על מקורות המימון של המוסד החביב שאייזאק עומד בראשו).

מד"ב במיטבו תמיד מדבר על ועם ההווה (וגם פנטזיה, וכל ספרות משמעותית בעצם).

הודעה חדשה מוזגה אוטומטית ב: יום שלישי ב-16:16

לחקור את עתיד האנושות זה לא משהו שעושים בניסיון לחזות אותו אלא במחשבה על אפשרויות קיום שונות מאלה שקיימות היום. יש המון מד"ב טוב שעושה את זה. אורסולה לה גווין נהדרת. אני ממליץ בחום על "המנושל" שלה (בתרגום חדש נקרא "בידיים ריקות").

 

[אלעד הן]

אם אתה רוצה לכתוב מד"ב או ליצור סטינג למשחק שבוחן שאלות של מסחר, כלכלה, משאבים ושליטה, ולהשתמש בחלל בתור המתודה לעסוק בשאלות האלה, הייתי מציע לך להתרכז בללמוד את השאלות האלה היטב לגבי העולם האמיתי. אלה דברים שיעשירו את העיסוק שלך בתחום ויעזרו לך להכיר כמה מהדברים האמיתיים שכרוכים בנושא. אם תכתוב סיפורים בהם מסע בחלל עוזר לנו לחשוב על דברים אמיתיים מהחיים האמיתיים שלנו עשית את שלך. אין צורך לנסות לחזות את העתיד או להציג תסריט "אפשרי".

 

[המפקד האלמוני]

כרגע מחפשים תחליף לדלקים מאובנים ומן הסתם ימצאו משהו.

מצאו לפני כמה עשרות שנים תחליף נהדר - אנרגיה גרעינית. זולה, זמינה ובאופן מפתיע גם יחסית נקייה.
לא משתמשים בה מספיק כי:
- צ'רנוביל
- היפים

 

[הלדין]

ומלבד זאת, לא זכור לי שקראתי אי פעם ספר מדע בדיוני על חללית שמונעת בדלק מאובנים, מינימום היתוך אטומי, שלא לדבר על מקורות כוח מוזרים יותר.

לא משתמשים בביקוע אטומי מספיק בגלל הקושי למצוא מקום בטוח לטמון את הפסולת האטומית.

 

[golan2072]

בעקבות צפייה בסרטון עיוני של ארתור איסאק על תאגידים בחלל בעתיד בו מסעות איטיים ממהירות האור, עלתה בי השאלה איך כלכלה תאגידית בין-כוכבית בכלל מסוגלת להתקיים בעולם כזה. מדובר בעולם בו השקעה במשלחת בין-כוכבית תשיב את עצמה רק בעוד מאות בשנים ועד אז לך תדע אם התאגיד יהיה קיים ועד אז התאגיד צריך את ההון. המחשבה שעלתה לי היא שהתאגיד יפעל בכלכלה של מספרים שליליים עד שהמשלחת תשוב עם הסחורה אבל אני לא יודע כמה היא נשמעת הגיונית בסקאלה תאגידית להבדיל מסקאלה אישית. ארתור איסאק דיבר על קרנות הון מנוהלות בינה מלאכותית אבל הן יהיו, לדעתי, יציבות בערך כמו קרנות הון שמנוהלות על ידי בני אדם. נראה לי שעולם כזה יותר מתאים למלכ"רים מאשר לתאגידים משום שעליהם אין את הלחצים הללו.
נ.ב.
האם דמויות בעולמות פנטסיה קלאסיים יכולים לספר בדיחות על מספרים שליליים?

חיסרון בסיסי של תאגידים הוא שיש להם בעלי מניות שמעוניינים בתשואה בטווח הקרוב (כמובן). בתחום החלל, תאגיד כמו Space-X מספק משגרים ללוויינים במחירים מאוד תחרותיים, ולכן יש רווח ותשואה, שמהם הבעלים הראשי (אילון מאסק) יכול לממן את חלומותיו בתחום החלל שמניבים פחות תשואה מידית. למיטב הבנתי פרויקטים מאוד ארוכי-טווח דורשים לעתים מעורבות ממשלתית, שגם לה יש חסרונות דומים (בדמוקרטיה לפחות, לרוב הפוליטיקאי שיאשר את המשלחת כבר לא יהיה בתפקידו כשהיא תחזור). מלכ"רים במימון של עשירים מופלגים עם חלומות גדולים הם אפשרות מובילה כאן, לפחות כאשר הטכנולוגיה תוזיל עלויות.

אלא אם יש משהו בעל ערך אסטרטגי במערכות שמש אחרות, שיביא לתחרות בין המעצמות ועל כן להשקעה מאסיבית - כמו שהיה במירוץ הראשון לחלל לפני כ-60 שנה (שאז האינטרס המידי היה פיתוח טילים והוכחת היכולות שלהם, למשל כשהסובייטים שיגרו את אחד הספוטניקים הראשונים שהיה במשקל טון, האמריקנים היו בפאניקה כי טיל שיכול להכניס טון למסלול יכול לשאת פצצה כבדה פי כמה במסלול בליסטי נמוך יותר...).