OUT
והנה האירע המרכזי בעולם - מלחמת הסבל.
זה יפוצל ל5 ספויילרים ראשיים - הממלכות בעידן השני, רקע על מלחמת הסבל (סיבות, מהלך, מידע על 5 הגיבורים שהביסו את הארכמג ומידע על 5 הרשעים שסבבו אותו (ומה בא בסופם, עם הבהרות וחשיפות), וכמובן, איך לא - האמת מאחורי המלחמה.
קרדיט עצום לנקסטורל ולגאלאן שעזרו ותמכו ולא פחדו לבקר לאורך כל הדרך! הם שיפרו ברמות את הקטע הזה להרבה יותר ברור וסיפורי. אני מעריך את זה מאוד, תודה רבה
הממלכות בעידן השני -
מלחמת הסבל -
והנה האירע המרכזי בעולם - מלחמת הסבל.
זה יפוצל ל5 ספויילרים ראשיים - הממלכות בעידן השני, רקע על מלחמת הסבל (סיבות, מהלך, מידע על 5 הגיבורים שהביסו את הארכמג ומידע על 5 הרשעים שסבבו אותו (ומה בא בסופם, עם הבהרות וחשיפות), וכמובן, איך לא - האמת מאחורי המלחמה.
קרדיט עצום לנקסטורל ולגאלאן שעזרו ותמכו ולא פחדו לבקר לאורך כל הדרך! הם שיפרו ברמות את הקטע הזה להרבה יותר ברור וסיפורי. אני מעריך את זה מאוד, תודה רבה
הממלכות בעידן השני -
לפני שנבין בכלל מה קרה במלחמה ששינתה את פני העולם וההיסטוריה לתמיד, צריך לדעת דבר אחד - היה מתח בעולם.
היו כמה ממלכות:
ממלכת דורטר, ביתם של בני האנוש. היא הייתה ממלכה צבאית מאוד, אך שלווה, והעולם לא דאג.
ממלכת הקרוו, ביתם של הזדים, יצירי השטנים. הם סבלו מאי אמון מהעולם, אך כשהם סחרו בשקט ובשלווה הם קיבלו את הזכות לחיות.
ממלכת ארת'רק, עיר בירה אחת של הגמדים. שקועה בתוך האדמה ונמנעת מסכסוכים, הם רק סחרו עם העולם.
ממלכת לאראנתסל, ובה ממלכת אורון, ביתם של האלפים והאלדרינים. האלדרינים ירדו לעולם לעידן כדי לראות שבני האנוש לא יחמדו שוב את מישורי הפרא, ולאחר העידן השני רובם חזרו לארצות הפרא.
ממלכת סרקוט, ממלכת הננסים. יצורים שלווים, מנומסים וחביבים מאוד - ואהובים על ידי האלפים. המאגיה של האלפים ותורת הטכנומאגיה של הננסים קירבה מאוד בין הגזעים והממלכות.
ממלכת בריניארד, ביתם של בני האנוש האחרים ועוד מקצת הגזעים ששם. ממלכה חקלאית שמחולקת לאזורים בתוך מדינות.
ממלכת ואלנדו, ביתם של ההוביטים הסוחרים. הם הקימו 'ממלכה' זמנית רק כדי להתאושש מהבעיות של העידן הראשון.
היו עוד מדינות כאוס, 2 ברונויות קטנות והרבה ערי מדינה ושבטי ברברים אך הם לא משנים.
היו כמה ממלכות:
ממלכת דורטר, ביתם של בני האנוש. היא הייתה ממלכה צבאית מאוד, אך שלווה, והעולם לא דאג.
ממלכת הקרוו, ביתם של הזדים, יצירי השטנים. הם סבלו מאי אמון מהעולם, אך כשהם סחרו בשקט ובשלווה הם קיבלו את הזכות לחיות.
ממלכת ארת'רק, עיר בירה אחת של הגמדים. שקועה בתוך האדמה ונמנעת מסכסוכים, הם רק סחרו עם העולם.
ממלכת לאראנתסל, ובה ממלכת אורון, ביתם של האלפים והאלדרינים. האלדרינים ירדו לעולם לעידן כדי לראות שבני האנוש לא יחמדו שוב את מישורי הפרא, ולאחר העידן השני רובם חזרו לארצות הפרא.
ממלכת סרקוט, ממלכת הננסים. יצורים שלווים, מנומסים וחביבים מאוד - ואהובים על ידי האלפים. המאגיה של האלפים ותורת הטכנומאגיה של הננסים קירבה מאוד בין הגזעים והממלכות.
ממלכת בריניארד, ביתם של בני האנוש האחרים ועוד מקצת הגזעים ששם. ממלכה חקלאית שמחולקת לאזורים בתוך מדינות.
ממלכת ואלנדו, ביתם של ההוביטים הסוחרים. הם הקימו 'ממלכה' זמנית רק כדי להתאושש מהבעיות של העידן הראשון.
היו עוד מדינות כאוס, 2 ברונויות קטנות והרבה ערי מדינה ושבטי ברברים אך הם לא משנים.
מלחמת הסבל -
הכל התחיל ברצח השליט הזדי. בתור אדם ללא יורש (אין שם בתי אצולה), כאוס שרר במדינה. האשם לא נמצא, ומהומות אלימות החלו להתפשט. המצב נראה רע.
לאחר כמה ימי מהומות וכעס של אנשים קרובים לצמרת הקיסרית, הגיע זד חדש. הוא קרא לעצמו ג'רת'וס, והציע לעם הצעה כזאת: הם יתנו לו חודש, והוא ישכנע את סת', מלך דורטר, לצאת למסע למישורי הפרא כדי להשיג כסף ומשאבים שישקמו את עושרה של הקרוו. הם הסכימו, ונאמר שאם לא יצליח תוך חודש ההמון יכרות את ראשו. הוא נפגש עם המלך סת' בחדרי חדרים וניסה לשכנע אותו לצאת למלחמה באלפים, אך סת' סירב, אמר שאין טעם במלחמה ושהעולם צריך להתאושש ממפלת דות'. וביום האחרון של החודש, במתח שיא לא יאומן, יצאו סת' וג'רת'וס יחדיו אל ההמון והודיעו - ברית נכרתה בין שני העמים כנגד האלפים, והם אמרו שיש להם אולטימטום לתת להם גישה לשערי מישורי הפרא. האלפים והאלדרינים, כמובן, לא הסכימו. כך התחילה המלחמה רשמית. במשך חמש שנים היו קרבות עד אינספור, ונראה שידם של דורטר והקרוו על העליונה. ברית עולם נחתמה בין הננסים לבין האלפים, שיצאו מיד להגן עליהם.
הגמדים נשארו נייטרלים ומכרו נשקים לשני הצדדים. ההוביטים טיילו וסחרו עם הממלכות, אך בעיקר עם הננסים והאלפים. ממלכת בריניארד, עליה הוטל לחץ כבד משני הצדדים לנקוט עמדה, עמדה בשקט ולא נכנסה למלחמה.
וכשהמצב נראה אבוד יותר מכל, קמו חמישה גיבורים כדי לעצור את המלחמה. הם החליטו לעשות את הבלתי אפשרי - כיוון שהצד התוקף הוא בני האנוש והזדים, הם יחסלו את המלכים שעומדים בראש, וכך תיפסק המלחמה. לא ברור איך הם התאחדו, אך הם החלו לצאת במסע. כדבר ראשון הם ניסו לשכנע את האלפים והננסים לתמוך בהם. הם הצליחו לזכות באמונם לאחר משימות קרביות, לפחות באופן חלקי. היה עוד דבר אחד שהיה נייטרלי, ובהחלט יכול להכריע את המלחמה לכל צד.
זה היה ארכמג. הארכמג הראשון.
מרוון תראנית', הארכמג הראשון בגאנור - נבחרו של אייקאר עלי אדמות, עילוי למגים, וללא ספק מושא הערצה רציני. אבל גם אדם אפל אפל מאוד. הוא לא הסכים לתמוך באף צד, וביקש שיעזבו את האקדמיה המאגית לבד ומחוץ למלחמה. הם כיבדו את בקשתו, אם כי ביקשו שישקול זאת שוב.
כשהם חזרו לבירה האלפית הם גילו שמבצר ננסי, אחד מהמבצרים האחרונים לפני הבירה, מותקף על ידי כוחות זדים ושדים משולבים. במהרה הם יצאו להגן ולאייש את המבצר, וגילו שם את אחד האנשים החשובים ביותר בכל הזמן הזה - ראש הפלדינים, אולדריד פ'ארקראן, אשר היה גם אביר קודש חזק של קמרהאן. אולדריד סייע בחשאי לכוחות המגנים, כי הם לא אחראים למלחמה. הוא והרבה אבירים בפיקודו נלחמו לצד הגיבורים, מצליחים להגן בקושי מכוחות ההתקפה. בהתקפה הם גם שומעים על אישיות חשובה, הברון בראיימון קנטריק. מדובר באציל דורתרי, האהוב ביותר מכולם, המתנגד בחירוף נפש למלחמה. הוא אף יכול להיות חזק פוליטית כמו סת', ולכן המלך לא הכריח אותו לשלוח את כוחותיו לקרבות. אולדריד ביקש מהם ללכת ולדבר אליו, לנסות ולשכנע אותו לצרף את כוחותיו למלחמה.
כשהם הגיעו למבצרו הם ראו עשרות פצועים מכף רגל ועד ראש מטופלים אצלו, מכל צדדי המלחמה. האלפים והננסים הוחבאו בחדרי חדרים, וזדים לא טופלו בכלל מלבד פציעות חמורות ומסכנות חיים. הם דיברו אל ליבו של בראיימון וראו כי הוא איש של כבוד ואהבה לעמו, והוא הסכים לעזור לעצור את המלחמה הזאת. הם הבטיחו לו שימליכו אותו למלך החדש כי הנסיך סטיואט, בנו של סת', תומך בו במלחמה, גם אם הוא לא תומך במלחמה עצמה.
מאושרים, הם עזבו את המבצר וחזרו לבירה האלפית. בדרך הם חלפו על כפרים שרופים לגמרי וגופות שנראו שנשאבה מהן הנשמה... הם הזדעזעו. הם רכבו על סוסיהם במהרה ושאלו את האלפים לפשר הדבר, והאלפים היו מופתעים כמותם! מתברר שלא היו ניצולים כלל וכלל. בדיקה דקדקנית של כוחות ומגים אלפים הראתה שזו אש דרקון אדום.
ואז זה הגיע. בסערה שאין כמוה, כפרים אלפים נעלמו לצד מישורי המחלה של הננסים, שכבר 5 שנים היו ככה. קללתם, שנוצרה במסותרין מאז החלה המלחמה, החלה להתחזק. הכוחות הננסים הותקפו בחוזקה על ידי הזדים שוב ושוב, והאלפים לא יכלו לעזור, כי ניסו להציב שמירה בכפריהם כדי למנוע השמדה טוטאלית מהדרקון הארור!
בסערה נכבש מבצרו של בראיימון קנטריק, והברון האהוב עצמו חוסל לחלוטין. רק אדם אחד שרד על פי פקודה אישית של הברון לפני שמת.
המבצר הננסי האחרון לפני הבירה, כי כל השאר נפלו, הוגן על ידי האבירים ואולדריד עצמו.
המבצר הושמד. לחלוטין. פיצוץ ענקי, ושורדים מעטים הצליחו להימלט ולבשר את החדשות הנוראיות. שעומד אויב אחר מולם, אויב אכזרי, חסר רחמים ומחושב, אויב שרימה את גאנור למשך חמש שנים.
חבורת הגיבורים הגיעה אל הבירה, נשימה-ראשונה (ככה היה שמה), והצליחה בקשיים רבים שכללו את שימוש כישורי הנפחות והקסם של שניים מחברי החבורה ועוד כישורי הפיתוי של הכוהנת בחבורה. הם נכנסו לארמון, מצפים למצוא את הנסיך והמלך מתכננים עוד ועוד מסעות כיבושים, לקצור עוד ועוד חיים. הם התפלאו לראות את הנסיך סטיוארט מוחה נגד אביו ומתחנן בפניו שישקול מחדש את עניין המלחמה, מסביר לו שהוא מסתכל בעיני האלפים בחמלה, בושה וסליחה. סת' לא הקשיב, ואמר לסטיוארט שהוא אביו ומלכו, ואחריו הוא יעקוב. מנהיג הגיבורים שוחח עם סטיוארט, וגילה אדם בעל כבוד ומצפון כבד. הוא נשבע שמשהו השתנה באביו מאותה הפגישה, ואף על פי שהם הזמינו קוסמים מרחבי הממלכה, כוהנים עד אינספור ואפילו את הארכמג המפורסם מרוון, כולם, אפילו הוא, אמרו שאין שום קסם שמנהיג את אביו לציית. לבסוף, שמועת מותו של בראיימון הגיעה לעיר. הם ידעו שזאת ההזדמנות לחסל את סת'.
הגיבורים בנתיים הנהיגו את ההמון, המדורבן בכאב וכעס על נפילתו של הברון האהוב, נגד המלך סת'. מחופשים לשומרים הם נכנסו לארמון, פותחים את דלתות הארמון מבפנים (ההוביט עשה את העבודה הקלה של המנעולים) ונותנים להמון הזועם להיכנס. סת' לא בחל באמצעים והורה לשומריו להרוג את האנשים המורדים, ובראשם בנו. סטיוארט עילף אנשים, אך לא הרג. דם רב נשפך באותו לילה.
סת' שלף את חרבו הדו ידנית והתמודד מול החבורה. המלך התגלה כיריב שקול ולוחם חזק, אך לבסוף, רק לבסוף, הצליח הגמד בחבורה להכניס את חרבו הדו ידנית היישר לבטנו של המלך, כשהוא נאנק מכאב וקורס על הרצפה.
הוא קרא לבנו, אשר בא בוכה וחיבק את אביו. הוא סיפר לו... הוא סיפר לו שהוא נשלט לא על ידי יצור אנושי. על ידי שד, שפניו נראים אולי נאים, אך הם אינם כאלו. נסיך שדים שהיו כלוא, ויכול להשתחרר רק אם כוח עצום רוצה כך. פאזוזו חזר, אחד מהגנרלים הגדולים ביותר במלחמות הדם. והוא רוצה דם. 'קסמו' לא ניתן לגילוי אלא רק על ידי המגים הגדולים ביותר, כי הוא קסם שדים. ככל שהוא משתמש יותר בקסם זה הוא פותח יותר שערים לשאול ומכניס יותר שדים מתחרים אליו, ולכן השתמש רק פעמיים בקסמו - לשלוט על סת', בובתו, ועל צבאו בכך, ולהדביר חלק מארצות הננסים כדי למחוץ את המורל שלהם לגמרי. הוא התחנן בפני בנו לנקום, להחזיר את הכבוד לבני האנוש... ואמר שהוא סוף סוף חופשי ממעשי הזוועה שעשה. סטיוארט אמר שהוא לא אשם, שהוא נשלט. אך הקסם שולט רק בתשוקות אפלות לעוצמה וכוח. סת' לא יכל להחניק תשוקות אלה, ועמו סבל... חייבים לעצור את פאזוזו, הוא אמר במילותיו האחרונות, ומת.
בכעס וקריאות נקמה, התאגדה אומת דורתר כנגד הזדים, יחד עם שאר העולם. הגמדים לא נשארו אדישים עוד ושלחו את חילותיהם המצטיינים בתוספת תנחומים לבני האנוש. בריניארד שלחה את אבירי ארקנטיה, כוחות העלית שלה, לצד אלפי חיילים אחרים. ואלדאנו שלחה את מיטב הקשתים ההוביטים שלה יחד עם ציוד חדיש וכסף לתיקון כלי מצור. הצבא שנהרג במלחמות במשך 5 השנים הוחלף אט אט. תושבי הארץ היבשה, להם סת' בנה שכר לחסום את המים לאחר שלא נשבעו לו אמונים (הנהר עבר בגבולות דורתר) כעסו על מירור חייהם, וכשגילו את האשם שלחו את ציידיהם הקטלניים עם חיותיהם הפראיות. והצבא צעד אל הבירה הזדית, הורס לגמרי ערים בדרך. הזדים עצמם התפלגו לשתי מחנות - בעד ונגד גנרל השדים פאזוזו. כל אלו נגד הצטרפו לצבאות שצעדו אל עבר הבירה, וכל אלו שבעד התאגדו יחד עם אלפי שדים שזומנו מהשאול על ידי פאזוזו. הוא לא התכוון למות בלי לחימה. מתברר שפאזוזו שוחרר, אחר כך התברר על ידי מי, וחיפש נקמה בכולאיו - האלים. ואיך יש לנקום באלים? יש לנקום ביצירותיהם... בבני התמותה.
הקרב היה קשה מנשוא. מאות ואלפים מתו, מכל הגזעים - שדים נפלו לצד אורקים, גמדים לצד אלפים, בני אדם לצד ננסים וזדים. הגיבורים עשו את דרכם לפאזוזו, לגבור על הזד המג שבא והרס את העולם. הם נלחמו את דרכם אל הארמון ושם מצאו אותו, הזד המקולל שהתחיל את הסיוט. הם הסתערו עליו, אך התפלאו לגלות תכונה שיש לפאזוזו - שינוי צורה. הוא השתנה ליצור נשרי בעל כנפיים, אחז בחרב שחושלה במעמקי השאול בשם 'צמאת האש'. הוא התעופף ועט לקראתם. לצידם נלחם הנסיך סטיוארט ומנהיגי העמים. הקרב היה זוועתי. חיילים שבאו מהקרב לטובת ולעזרת פאזוזו הומסו ונהרגו בדיוק כמו אלו שבאו לרעתו וכדי לפגוע בו. מלך האבן הגמדי לא שרד את הקרב , ובמחיר חייו הרג את שר השדים המתועב. בזכותו ובזכות וחיי אלפי אחרים הובס פאזוזו, וסוף סוף יוכל לשכון שלום...
אבל לא. שלום זה שקר. ניצולים מהמבצר שהופצץ והניצול מהברונות סיפרו על דברים שונים - על דרקון אדום ענקי שהתחזה לאדם, הרג את הברון ונפצע בקשקשיו, ולבסוף מזה מת. על כוהן זוועתי שביצע מעשים רשעים וטמאים, הקים את המתים והקריב את החיים כדי לחזק את כוחו. גופתו נמצאה במהלך שיטוטי צבא האלפים, מתחת לצוק. הוא כנראה התאבד. מהמבצר המפוצץ סיפרו הניצולים על מרוון, מנהיג את ההתקפה. על מרוון, נפגש עם אולדריד ומדבר איתו כאילו הכיר אותו מן העבר. על מרוון, גורם לאולדריד ולכה רבים אחרים לסבול רק בהינף ידו ובמבטו הפראי והרושף, כאילו אולדריד גרם לו לסבול כל כך הרבה... הוא הרג אותו, אך צרח בזעם משום מה ופוצץ את המבצר, נישא על ידי דרקונו לאחר מכן משם. הדרקון האדום התקיף את המבצר הננסי-אלפי שהקימו בחופזה כדי להגן על הגבול הננסי, ומת רק כיוון שהברון האהוב הכה בחלק מקשקשיו של הדרקון בנקודה ליד בטנו, ומג אשר כישף על לוחם כישוף קפיצה, אותו אחד אשר שרד בפקודת הברון, גרם לכך שהלוחם יוכל לתקוע את חרבו של הברון, 'רועצת הדרקונים', היישר בבטנה של החיה. הדרקון מת בשאגות אש והרס וחורבן.
וזה היה הרגע שהעולם הבין בסיסית את מה שקרה. את כך שמרוון, הארכמג הראשון, הוא לא יותר ממפלצת חסרת רגשות שהתחיל מלחמה במשך 5 שנים כדי למצוא את אולדריד הזה. לא הבינו למה באותו זמן, לא הבינו כיצד, אבל הבינו שמרוון הוא איום, איום חזק - אבל איום שיש לחסל.
צבא גאנור, כפי שנקרא אז, הורכב מכל הגזעים - העולם התאחד נגד מרוון. האלים לא יכלו להתערב, אפילו שידעו מה הארכמג מתכנן. היה להם אסור עד נקודה שבה כל האלים, ובראשותם קמרהאן, יסכימו שיש להתערב. אייקאר התבייש והתאבל על מה שעשה, על הברכה שנתן לאדם הכל כך לא נכון. מונהג על ידי חמשת הגיבורים ומנהיגי הגזעים שנשארו, עם מלך אבן זמני כרגע, התאחדו וצעדו מהקרוו לדורתר, למגדל המאגי בו שוכן מרוון. הם הגיעו והתפלאו לראות אותו ריק מרחוק, ורק אדם אחד עומד עליו. מרוון. הוא חייך, צחק על העולם ועל הטיפשים בו שרק עכשיו פענחו. הוא לא בזבז זמן בדיבורים, הוא הסיק שכבר הבינו. הוא התפלא לשמוע שיש ניצולים מהמבצר המפוצץ.
המלך סטיוארט (לא התבלבלתי) נתן לו אולטימטום - רד ומות ללא כאב, או עמוד שם בעת שההמון יסתער על המגדל המאגי שלו והוא ימות בעינויים. מרוון צחק ושאל אותו ואת הגיבורים אם הם חשבו על כל האפשרויות, שהמגדל שלו מוקף מכל הבחינות. סטיוארט לא הבין. ואז? אז העולם הבין מהי משמעות המילה ארכמג. שורדי המבצר המפוצץ ראו שוב את הזוועה שבכוחו של החזק במגים. בעוד הקשתים מנסים לירות עליו והלוחמים מנסים להסתער על מגדלו, צרח מרוון מילות קסם והרים את ידיו בקושי, כאילו סוחב את משקל העולם. האדמה רעדה וזזה, והמגדל החל לעוף! הוא נסק אל האוויר ומתוך האדמה יצא צבא של שדים ותפלצים איומים שמרוון כנראה 'שמר' בדיוק למקרה כזה. הצבא, שהתסער בחופשיות על המגדל המאגי, לא היה מאורגן. זה התחיל כאסון.
רוכבי גריפונים בני אנוש שהתעקשו להביא גריפונים לחבורת הגיבורים כנראה הצילו את הקרב בדרכם שלם. בעידוד וקריאות הצלחה מראשי העמים והמלך סטיוארט, נסקו שמימה הגיבורים אל עבר מרוון, ובראשם מנהיגם. מרוון התכונן גם לאפשרות הזאת, ובאופן לא צפוי יצורי אפלה שכוחו אפשר לו לכלוא למישור זה רכבו על וויברנים מעוותים ונלחמו בבני החבורה וברוכבי הגריפונים. הגמד בחבורה צרח אל מנהיגם להסתער על עבר מרוון, כי לפני שיצאו לקרב המג בחבורה גולל בפניהם את סיפורו של מרוון באמצעות קסם 'מחזיר זמן' קטן - ילד עזוב, דחוי ועני שמחפש שהעולם יסבול. רק לאחר המלחמה הבינו לחלוטין מה גרם למרוון לאבד את שפיותו, וגם זאת רק לאחר מחקרים ומכתבים שמרווון שלח לאביו בעוד ההוא היה בחיים. מרוון, מתברר, שכנע את הננס של המגדל המאגי, אומן הבנייה, לבנות לו מתקן שיכול להרחיב רדיוס של כישופים, ל'מגן' על המגדל המאגי. הננס לא חשד ובנה את זה. וברגע זה מנהיג החבורה הבין מה קרה - קסם הסבל עד המוות של מרוון, עם כוחו העצום ומתקן הרחבת הרדיוס... הוא יוכל לגרום לכל אחד בעולם לסבול עד המוות, לחסל את יצירת האלים. הוא דרבן את גריפונו, 'זנב-רוח' (הוא נקשר אליו בזמן שהיה איתו ביחד. בני אנוש וגריפונים מסתדרים טוב), אל עבר ראש המגדל המאגי.
מרוון עמד מול מתקן הרחבת הרדיוס. נראה שהוא כמעט מצליח לאחוז בכישוף העולמי אך נכשל. המנהיג התנשף בהקלה. ואז הוא התנשף בכאב וצרח את צרחת חייו. גריפונו התעוות בכאב לא יאומן, כפי ששאר העולם עשה עכשיו - נשים שילדו מתו. זקנים וילדים נהרגו בכל מקום. גברים חולים או חלשים מתו גם הם. לוחמים באמצע הקרב התעוותו לפני שראו את להב היצור שמרוון זימן הורג אותם. העולם לא שכח זאת, הרגע הזוועתי שבו כולו סבל, בכל מישורי הקיום, כל אחד ואחד מיצירות הקיום צרח את נשמתו ככל שהזמן המשיך. שום קללה לא נישאה אל מרוון. רק כאב טהור שממשיך וממשיך עד שיגעון המחשבה. כל כך הרבה כאב, זה לא אנושי! המנהיג שלף את חרבו וצרח בכאב את נשמתו, בועט בחוזקה במרוון בחזהו ומעיף אותו מהמגדל המאגי עוד לפני שהספיק להגיב. הוא הצליח, בקושי רב ורק יחד עם הגריפון, להרוס בעוד הכאב מפעפע בגופו והורג כה רבים מאנשיו. כוחו של מרוון כה חזק עד שהכישוף ממשיך רק מכוח רצונו. הוא הצליח להרוס את המתקן, לשלוח אותו מראש המגדל ולרסק אותו. אך לכל דבר יש מחיר. כי כמו תמיד, למרוון הייתה תוכנית ב' למקרה שהכל משתבש. הוא טיפס חזרה לאחר שתפס בקצה המגדל. המנהיג היה עייף ורצוץ. הוא לא הבחין.
הגריפון כן.
ברק קטלני נורה מידו הטהורה של מרוון, דבר שהעולם פחד ממנו יותר מכל - אין שימוש באביזרי לחש. הוא לא מג נעלה, מהמועצה הנעלה. הוא לא רב-מג, אחד חזק אך שלא יכול לכשף ללא מטה או כדור בדולח.
הוא ארכמג.
הגריפון קפץ והגן בחייו על חברו בן האנוש, שהסתובב בהפתעה ובאימה לראות את אימת גאנור ניצב מולו ונחוש להורגו. הוא ניסה לגרום לו לסבול, הוא הרגיש את הניסיון - אך הוא לא הצליח. המנהיג לא חשב על זה יותר מהדרוש והסתער אל מרוון. מרוון, שויתר על הניסיון לגרום לו לסבול, החל להילחם בו. כדורי אש, שוטי אש, עשן מאגי ונטיפי קרח. מכות חרב ומגן, בעיטות, צעקות כאב בלתי אפשריות כשמרוון כישף כדורי חומצה והטיח אותם באויבו. לבסוף המנהיג קרס ארצה. מרוון חייך, הוא לעג לו. הוא חיכך בידו, נשם עמוק ולאחר שניגב הרבה דם מזווית פיו הוא חכך בידיו וצרח מילים נוראיות.
מטח מטאורים.
כדורי אש ענקיים ירדו על צבא גאנור, מוחצים ומפוצצים כל אחד. המנהיג ראה את כשלונו, ראה את אכזבת העולם ואת בכי האלים...
והגמד ראה את המנהיג.
הגמד דירבן את חבורתם, היחידים ששרדו את הקרב האווירי, לעזור למנהיגם. מרוון היה אסטרטג מחושב, בנוסף לכל השאר. הוא ראה שהמנהיג שרוע כמעט מת. הוא רצה להרוג אותו, אבל הוא ראה מג על אחד הגריפונים. הוא יוכל לירות בו משהו מרחוק. היה גם הוביט, אמן סכינים. הוא לא רצה סכין בלב. הוא נסוג למבצרו האחרון - מעבדתו.
כוהנת החבורה נחתה מהגריפון שלה ורצה במהירות אל המנהיג. הוא לחש לה שהוא חזק.... בצורה כל כך לא ייאמנת. שהוא לא יכול להביס אותו לבד. הגמד עודד אותו חייך במקצת. הוא לא חייב.
הם ירדו אז במדרגות הספירליות אל חדרו של מרוון. הדלת הייתה סגורה. בבעיטה חזקה לאחר ריפויו והחלמתו מרוב פציעותיו המנהיג פרץ את הדלת.
מרוון חיכה.
הקרב נגד מרוון היה ללא ספק הקרב הקשה ביותר שעברה החבורה. היה לו תמיד טריק בשרוול. כשהסתער המנהיג מרוון הכשיל אותו ונתן לו אגרוף מידו עשויית האבן, מעשה לחשו. הוא זימן עוד מיצורי האפלה שהכוהנת נאלצה להילחם בהם. לאשף יש רגשות לכוהנת, והאשף הגן גם עליה. הוא שם לב לגמד הכועס ולנוכל הנעלם. את הגמד הוא תפס בזקן וזרק אותו על קיר, ובנוכל הוא ידע שלא יפגע בלי מצב מיוחד אז הוא ירה פרץ אזורי - כדור אש שזרק אותו לאחור בוער וצורח בכאב. המנהיג קם על רגליו וחתך ברגלו של מרוון, אך מרוון לא שם לב לזה - הוא תקע מרפק בבטנו של המנהיג וזימן ברק ישר כשתפס בידו. המנהיג קרס על הרצפה מתעוות. הגמד הסתער מנקודה גבוהה ומרוון נאלץ לסגת, אך למרות שגמדים מעט עמידים יותר, מרוון ידע בדיוק איך לטפל בו - הוא הפך את את הרצפה למלאה במים והגמד החליק בהם. היצורים שזומנו נסוגו לעכשיו, והזמן הגיע לטפל בכוהנת ובאשף. הכוהנת סינוורה ועיוורה אותו לזמן מה שאפשר לגמד להסתער עליו מחדש ולהפיל אותו. הוא השתמש בכוחו שכישף עליו וקם, זורק את הגמד על הכוהנת. הוא נתן לנוכל אגרוף ולקח אחד מסכיניו, זורק אותו על המנהיג שהחל להתאושש, ובדיוק נחתך מסכין חדש. האשף שלהם יכול לנסות את כוחו. מרוון ירה בו סילון אש שהאשף ניסה לחסום - הוא מעולם לא הרגיש עוצמה כזאת, שנאה כזאת וסבל כזה בכל כך הרבה כמות. הוא קרס והזיע ודימם, וידע שלא יחזיק את הכישוף. במאמץ עילאי של אשף חזק הוא הסיט את סילון האש אל החלון. מרוון התרשם. האשף הראשון שחסם באופן זמני את כישופיו.
באופן זמני.
הוא הכה באשף בסילון ברק שפגע בחזהו והטיח אותו על הקרקע. הכוהנת רצה אליו, אך עוד יצורים החלו לכתר אותם. המנהיג הרג כמה מהם והסתער אל מרוון. מרוון השתמש בטריק הכי חזק שהיה לו, שניצח בשבילו את הקרב מול הממזר אולדריק - הטעיית האויב בצורה הכי רעה שיכולה להיות. מרוון פתח את ידיו להראות כאילו הוא נתפס חסר הגנה, והמנהיג הסתער כדג לפיתיון. בשנייה אחת הפך מרוון את אחד מידיו לחרב. ידו התעוותה לניצב כסוף בוהק שהרג כה רבים, אך לא התלכלך מעולם בדם. הוא חסם בקלות את נשק המנהיג, שהיה נדהם מכך שמג יכול להגן על עצמו כל כך מקרוב עם נשק. אך המנהיג התאושש, ומרוון גם הבין למה. הוא זכה לעצמו בכמה שניות, בכל זאת - הוא סובב את המנהיג בחצי ותקע טפרי חומצה בידו השנייה בגב המנהיג. הוא צרח. למרוון לא היה עוד אכפת, אף שחיוך סדיסטי עלה על פניו. המנהיג נפל ומרוון יכל לתקוע בו את החרב.
וזה היה הרגע שבו נזכרו ההוביטים לעד.
ההוביט הסתער על מרוון, דואג עד טירוף לגורל חברו היקר לו בנפש. הוא ראה את מרוון מתכופף. אף על פי שהארכמג ידע להילחם פנים אל פנים, הוא לא ידע להילחם גב אל פנים! הוא קפץ ובצרחת זעם תקע את שתי סכיניו בכתפו של מרוון.
הארכמג צרח בכאב וזעם. הוא לקח בידו האחת את ההוביט, ובכוח שנתן לו הזעם וכישופו זרק אותו אל האוויר. ידו השתנתה חזרה מלהב ליד, ובשנייה אחת - שניה עולמית - הוא ירה ברק טהור מידיו אל ליבו של ההוביט.
הוא נפל מת. מרוון חייך אף על פי שזעם. בני החבורה בכו. אבל היה משהו מוזר... הגמד לא רק בכה.
הגמד הסתער.
מכה ברגלו של מרוון הנחיתה את הארכמג על רגליו, ועוד מכה בכתף הפגועה שחררה צרחת כאב. הגמד לא סבל כך מעולם... הוא מת. מת! הוא יסבול, המג הזה! הוא ימות בשביל חברו! מרוון תפס בגמד בכעס, ואמר כמה מילים בעוד הוא גורר אותו בשארית הכוח שהכישוף נותן לו על שולחן המבחנות האלכימיות. חומצה, אש אלכימית, קור אלכימי, דברים זוועתיים פגעו בפני הגמד. אבל הוא שרד. הוא שרד כדי שמרוון יפיל אותו על הרצפה וישכח ממנו. נראה שהוא הגיע להחלטה סופית.
בצעד אחרון של סבל, מרוון ביצע את תוכנית ב'.
הוא תפס בשני ידיו באוויר וקסם מאגי טהור זרם בעורקיו, כוח שרק ארכמג יכול להגיע אליו - פיצוץ עצום, סבל עולמי, ועכשיו?
עכשיו בני החבורה הבוכים בהו המומים. המג לחש לאייקאר ביראה וידע שהסוף קרב.
הכוהנת לחשה תפילה לאלים הטובים ובכתה עוד על חברה ועל העולם.
הגמד הסתכל מבעד לעיניים נפוחות ושורפות בהלם ויראה.
המנהיג לא יכל לדבר. כוחו של מרוון היה גדול מדי.
חור שחור.
ברגע זה האלים הסתכלו בפחד. הם עודדו בכל הקרב את הגיבורים, מוחאים כפיים וצוהלים בכל מכה ומכה שהנחיתו על הארכמג. הם פחדו כשראו את המכות שקיבלו מקסמיו רבי העוצמה, ובכו על ההוביט, אשר עלה השמימה ברגע היחיד שגארדיום לא שפט והורשה לשבת עם האלים ולצפות איתם, לעודד את חבריו ולבכות בעצב כשראה את כאבם עליו. חור שחור... מרוון החזיק את עצמו בברקים עשויי קסם מאגי טהור מלהימשך לשם, בעוד האנשים שעל שדה הקרב מתחילים להישאב חסרי אונים. המהירים נאחזו במשהו, אם כי לרובם זה לא עזר וידיהם הקרועות עפו יחד איתם. המלך סטיוארט, שבזכות כישרונו הצבאי ניצחו האנשים בקרב, אם כי באבידות בקנה מידה עולמי, הצליח לאחוז בחרבו שהייתה תקועה עמוק בקרקע ולחש תפילה לחבריו ולגורל העולם. החבורה החזיקה חזק, והמנהיג והגמד תפסו את גופתו של ההוביט מלעוף ולההעלם.
אחד מהאלים קרא שזה מספיק, שחור שחור מאיים גם על האלים. שרק בגלל איך שהם נלחמו האלים יכולים להתערב בעצמם. שהגיבורים הללו הצילו במחיר לא אנושי את העולם. שבלעדיהם... לא היו חיים. כולם הסכימו בפה אחד. ברגע יחיד זה הוסר סימנו של מאלזאראק מהשאול וגם הוא בא להתאסף, יחד עם שאר האלים האפלים. גם הם הסכימו.
אז אחד מהם ירד.
במעבדה מרוון עצמו צרח לעולם, מתריס באלו הנשאבים באופן נוראי לזוועה שיצר.
החבורה עמדה חסרת אונים - אם יעזבו, ישאבו.
ואז הוא בא. אדם זקן וצעיר כאחד. הוא נראה עצוב. כה עצוב.
הוא הקריא בפני מרוון את חטאיו. סיפר לו שנשמות המתים שנשאבו לחור השחור שלו עברו למישורים המתאימים שלהם. שחבריו החליטו פה אחד שהטירוף הזה נפסק כאן.
הוא הביט בהוביט ודמעה נצצה בעיניו. הוא לחש סליחה. סליחה כה עמוקה עד שנשמעה בכל שדה הקרב. עדינה אך כה מיוסרת.
הוא דן את מרוון לגירוש תמידי. נשמתו לא ראויה להגיע לעולם הבא לאחר מה שעשה לעולם הזה.
מרוון שאל אותו מי הוא שישפוט את הארכמג.
האדם אמר לו להביט, כי כל זמן השיחה ראשו של מרוון היה מושפל בזלזול.
מרוון הביט. עיניו נקרעו בהבנה זוועתית. האדם שלח אותו לדרכו בשימוש במטה עץ ארוך. מרוון, אט אט נשאב אל החור השחור שהוא עצמו צר, צרח רק דבר אחד.
אאאאאאאאאאא, צרחה שנשמעה בכל המישורים, וכולם ידעו שכמו שעלה הארכמג, כך מגיעה נפילתו של הארכמג. הוא נשאב לחור השחור. המגדל המאגי הפסיק לרחף והחל לקרוס.
האדם הודה להם. אדם אחר היה לידו, לובש שריון כסוף. הוא רק נגע בכל אחד ואחד מהם. אפילו בהוביט המת שהעלה דמעות בעיניו. לאחר מכן נתן להם להיפגש עם רוחו של ההוביט. דיבור מהיר ביניהם, ווידוא שהכל בסדר. הגמד ביקש מהאנשים להחזיר אותו לחיים. הם אמרו שאפילו הם לא יכולים לעשות זאת. הגמד הנהן והבין בעצב אך גם באושר. הוא שמח עכשיו, במקום הבא.
המגדל המאגי, המבנה שהכיל את האקדמיה הגדולה, קרס אל האדמה ברעש גדול. האנשים נמלטו ממנו, והשדים אשר תקפו אותם נעלמו בצרחות כאב מיוסרות. הם היו בטוחים שהגיבורים מתים.
אך לבסוף, דלת המגדל המאגי שהיה כעת רק חורבות נפתחו. הם ראו שידע נשמר. הספרים בסדר. אך הגיבורים יצאו משם מצולקים לחייהם, כשהמנהיג נושא את גופת חברו בידיו, מלא בדמעות שמחה על גורל העולם.
לאחר כמה ימי מהומות וכעס של אנשים קרובים לצמרת הקיסרית, הגיע זד חדש. הוא קרא לעצמו ג'רת'וס, והציע לעם הצעה כזאת: הם יתנו לו חודש, והוא ישכנע את סת', מלך דורטר, לצאת למסע למישורי הפרא כדי להשיג כסף ומשאבים שישקמו את עושרה של הקרוו. הם הסכימו, ונאמר שאם לא יצליח תוך חודש ההמון יכרות את ראשו. הוא נפגש עם המלך סת' בחדרי חדרים וניסה לשכנע אותו לצאת למלחמה באלפים, אך סת' סירב, אמר שאין טעם במלחמה ושהעולם צריך להתאושש ממפלת דות'. וביום האחרון של החודש, במתח שיא לא יאומן, יצאו סת' וג'רת'וס יחדיו אל ההמון והודיעו - ברית נכרתה בין שני העמים כנגד האלפים, והם אמרו שיש להם אולטימטום לתת להם גישה לשערי מישורי הפרא. האלפים והאלדרינים, כמובן, לא הסכימו. כך התחילה המלחמה רשמית. במשך חמש שנים היו קרבות עד אינספור, ונראה שידם של דורטר והקרוו על העליונה. ברית עולם נחתמה בין הננסים לבין האלפים, שיצאו מיד להגן עליהם.
הגמדים נשארו נייטרלים ומכרו נשקים לשני הצדדים. ההוביטים טיילו וסחרו עם הממלכות, אך בעיקר עם הננסים והאלפים. ממלכת בריניארד, עליה הוטל לחץ כבד משני הצדדים לנקוט עמדה, עמדה בשקט ולא נכנסה למלחמה.
וכשהמצב נראה אבוד יותר מכל, קמו חמישה גיבורים כדי לעצור את המלחמה. הם החליטו לעשות את הבלתי אפשרי - כיוון שהצד התוקף הוא בני האנוש והזדים, הם יחסלו את המלכים שעומדים בראש, וכך תיפסק המלחמה. לא ברור איך הם התאחדו, אך הם החלו לצאת במסע. כדבר ראשון הם ניסו לשכנע את האלפים והננסים לתמוך בהם. הם הצליחו לזכות באמונם לאחר משימות קרביות, לפחות באופן חלקי. היה עוד דבר אחד שהיה נייטרלי, ובהחלט יכול להכריע את המלחמה לכל צד.
זה היה ארכמג. הארכמג הראשון.
מרוון תראנית', הארכמג הראשון בגאנור - נבחרו של אייקאר עלי אדמות, עילוי למגים, וללא ספק מושא הערצה רציני. אבל גם אדם אפל אפל מאוד. הוא לא הסכים לתמוך באף צד, וביקש שיעזבו את האקדמיה המאגית לבד ומחוץ למלחמה. הם כיבדו את בקשתו, אם כי ביקשו שישקול זאת שוב.
כשהם חזרו לבירה האלפית הם גילו שמבצר ננסי, אחד מהמבצרים האחרונים לפני הבירה, מותקף על ידי כוחות זדים ושדים משולבים. במהרה הם יצאו להגן ולאייש את המבצר, וגילו שם את אחד האנשים החשובים ביותר בכל הזמן הזה - ראש הפלדינים, אולדריד פ'ארקראן, אשר היה גם אביר קודש חזק של קמרהאן. אולדריד סייע בחשאי לכוחות המגנים, כי הם לא אחראים למלחמה. הוא והרבה אבירים בפיקודו נלחמו לצד הגיבורים, מצליחים להגן בקושי מכוחות ההתקפה. בהתקפה הם גם שומעים על אישיות חשובה, הברון בראיימון קנטריק. מדובר באציל דורתרי, האהוב ביותר מכולם, המתנגד בחירוף נפש למלחמה. הוא אף יכול להיות חזק פוליטית כמו סת', ולכן המלך לא הכריח אותו לשלוח את כוחותיו לקרבות. אולדריד ביקש מהם ללכת ולדבר אליו, לנסות ולשכנע אותו לצרף את כוחותיו למלחמה.
כשהם הגיעו למבצרו הם ראו עשרות פצועים מכף רגל ועד ראש מטופלים אצלו, מכל צדדי המלחמה. האלפים והננסים הוחבאו בחדרי חדרים, וזדים לא טופלו בכלל מלבד פציעות חמורות ומסכנות חיים. הם דיברו אל ליבו של בראיימון וראו כי הוא איש של כבוד ואהבה לעמו, והוא הסכים לעזור לעצור את המלחמה הזאת. הם הבטיחו לו שימליכו אותו למלך החדש כי הנסיך סטיואט, בנו של סת', תומך בו במלחמה, גם אם הוא לא תומך במלחמה עצמה.
מאושרים, הם עזבו את המבצר וחזרו לבירה האלפית. בדרך הם חלפו על כפרים שרופים לגמרי וגופות שנראו שנשאבה מהן הנשמה... הם הזדעזעו. הם רכבו על סוסיהם במהרה ושאלו את האלפים לפשר הדבר, והאלפים היו מופתעים כמותם! מתברר שלא היו ניצולים כלל וכלל. בדיקה דקדקנית של כוחות ומגים אלפים הראתה שזו אש דרקון אדום.
ואז זה הגיע. בסערה שאין כמוה, כפרים אלפים נעלמו לצד מישורי המחלה של הננסים, שכבר 5 שנים היו ככה. קללתם, שנוצרה במסותרין מאז החלה המלחמה, החלה להתחזק. הכוחות הננסים הותקפו בחוזקה על ידי הזדים שוב ושוב, והאלפים לא יכלו לעזור, כי ניסו להציב שמירה בכפריהם כדי למנוע השמדה טוטאלית מהדרקון הארור!
בסערה נכבש מבצרו של בראיימון קנטריק, והברון האהוב עצמו חוסל לחלוטין. רק אדם אחד שרד על פי פקודה אישית של הברון לפני שמת.
המבצר הננסי האחרון לפני הבירה, כי כל השאר נפלו, הוגן על ידי האבירים ואולדריד עצמו.
המבצר הושמד. לחלוטין. פיצוץ ענקי, ושורדים מעטים הצליחו להימלט ולבשר את החדשות הנוראיות. שעומד אויב אחר מולם, אויב אכזרי, חסר רחמים ומחושב, אויב שרימה את גאנור למשך חמש שנים.
חבורת הגיבורים הגיעה אל הבירה, נשימה-ראשונה (ככה היה שמה), והצליחה בקשיים רבים שכללו את שימוש כישורי הנפחות והקסם של שניים מחברי החבורה ועוד כישורי הפיתוי של הכוהנת בחבורה. הם נכנסו לארמון, מצפים למצוא את הנסיך והמלך מתכננים עוד ועוד מסעות כיבושים, לקצור עוד ועוד חיים. הם התפלאו לראות את הנסיך סטיוארט מוחה נגד אביו ומתחנן בפניו שישקול מחדש את עניין המלחמה, מסביר לו שהוא מסתכל בעיני האלפים בחמלה, בושה וסליחה. סת' לא הקשיב, ואמר לסטיוארט שהוא אביו ומלכו, ואחריו הוא יעקוב. מנהיג הגיבורים שוחח עם סטיוארט, וגילה אדם בעל כבוד ומצפון כבד. הוא נשבע שמשהו השתנה באביו מאותה הפגישה, ואף על פי שהם הזמינו קוסמים מרחבי הממלכה, כוהנים עד אינספור ואפילו את הארכמג המפורסם מרוון, כולם, אפילו הוא, אמרו שאין שום קסם שמנהיג את אביו לציית. לבסוף, שמועת מותו של בראיימון הגיעה לעיר. הם ידעו שזאת ההזדמנות לחסל את סת'.
הגיבורים בנתיים הנהיגו את ההמון, המדורבן בכאב וכעס על נפילתו של הברון האהוב, נגד המלך סת'. מחופשים לשומרים הם נכנסו לארמון, פותחים את דלתות הארמון מבפנים (ההוביט עשה את העבודה הקלה של המנעולים) ונותנים להמון הזועם להיכנס. סת' לא בחל באמצעים והורה לשומריו להרוג את האנשים המורדים, ובראשם בנו. סטיוארט עילף אנשים, אך לא הרג. דם רב נשפך באותו לילה.
סת' שלף את חרבו הדו ידנית והתמודד מול החבורה. המלך התגלה כיריב שקול ולוחם חזק, אך לבסוף, רק לבסוף, הצליח הגמד בחבורה להכניס את חרבו הדו ידנית היישר לבטנו של המלך, כשהוא נאנק מכאב וקורס על הרצפה.
הוא קרא לבנו, אשר בא בוכה וחיבק את אביו. הוא סיפר לו... הוא סיפר לו שהוא נשלט לא על ידי יצור אנושי. על ידי שד, שפניו נראים אולי נאים, אך הם אינם כאלו. נסיך שדים שהיו כלוא, ויכול להשתחרר רק אם כוח עצום רוצה כך. פאזוזו חזר, אחד מהגנרלים הגדולים ביותר במלחמות הדם. והוא רוצה דם. 'קסמו' לא ניתן לגילוי אלא רק על ידי המגים הגדולים ביותר, כי הוא קסם שדים. ככל שהוא משתמש יותר בקסם זה הוא פותח יותר שערים לשאול ומכניס יותר שדים מתחרים אליו, ולכן השתמש רק פעמיים בקסמו - לשלוט על סת', בובתו, ועל צבאו בכך, ולהדביר חלק מארצות הננסים כדי למחוץ את המורל שלהם לגמרי. הוא התחנן בפני בנו לנקום, להחזיר את הכבוד לבני האנוש... ואמר שהוא סוף סוף חופשי ממעשי הזוועה שעשה. סטיוארט אמר שהוא לא אשם, שהוא נשלט. אך הקסם שולט רק בתשוקות אפלות לעוצמה וכוח. סת' לא יכל להחניק תשוקות אלה, ועמו סבל... חייבים לעצור את פאזוזו, הוא אמר במילותיו האחרונות, ומת.
בכעס וקריאות נקמה, התאגדה אומת דורתר כנגד הזדים, יחד עם שאר העולם. הגמדים לא נשארו אדישים עוד ושלחו את חילותיהם המצטיינים בתוספת תנחומים לבני האנוש. בריניארד שלחה את אבירי ארקנטיה, כוחות העלית שלה, לצד אלפי חיילים אחרים. ואלדאנו שלחה את מיטב הקשתים ההוביטים שלה יחד עם ציוד חדיש וכסף לתיקון כלי מצור. הצבא שנהרג במלחמות במשך 5 השנים הוחלף אט אט. תושבי הארץ היבשה, להם סת' בנה שכר לחסום את המים לאחר שלא נשבעו לו אמונים (הנהר עבר בגבולות דורתר) כעסו על מירור חייהם, וכשגילו את האשם שלחו את ציידיהם הקטלניים עם חיותיהם הפראיות. והצבא צעד אל הבירה הזדית, הורס לגמרי ערים בדרך. הזדים עצמם התפלגו לשתי מחנות - בעד ונגד גנרל השדים פאזוזו. כל אלו נגד הצטרפו לצבאות שצעדו אל עבר הבירה, וכל אלו שבעד התאגדו יחד עם אלפי שדים שזומנו מהשאול על ידי פאזוזו. הוא לא התכוון למות בלי לחימה. מתברר שפאזוזו שוחרר, אחר כך התברר על ידי מי, וחיפש נקמה בכולאיו - האלים. ואיך יש לנקום באלים? יש לנקום ביצירותיהם... בבני התמותה.
הקרב היה קשה מנשוא. מאות ואלפים מתו, מכל הגזעים - שדים נפלו לצד אורקים, גמדים לצד אלפים, בני אדם לצד ננסים וזדים. הגיבורים עשו את דרכם לפאזוזו, לגבור על הזד המג שבא והרס את העולם. הם נלחמו את דרכם אל הארמון ושם מצאו אותו, הזד המקולל שהתחיל את הסיוט. הם הסתערו עליו, אך התפלאו לגלות תכונה שיש לפאזוזו - שינוי צורה. הוא השתנה ליצור נשרי בעל כנפיים, אחז בחרב שחושלה במעמקי השאול בשם 'צמאת האש'. הוא התעופף ועט לקראתם. לצידם נלחם הנסיך סטיוארט ומנהיגי העמים. הקרב היה זוועתי. חיילים שבאו מהקרב לטובת ולעזרת פאזוזו הומסו ונהרגו בדיוק כמו אלו שבאו לרעתו וכדי לפגוע בו. מלך האבן הגמדי לא שרד את הקרב , ובמחיר חייו הרג את שר השדים המתועב. בזכותו ובזכות וחיי אלפי אחרים הובס פאזוזו, וסוף סוף יוכל לשכון שלום...
אבל לא. שלום זה שקר. ניצולים מהמבצר שהופצץ והניצול מהברונות סיפרו על דברים שונים - על דרקון אדום ענקי שהתחזה לאדם, הרג את הברון ונפצע בקשקשיו, ולבסוף מזה מת. על כוהן זוועתי שביצע מעשים רשעים וטמאים, הקים את המתים והקריב את החיים כדי לחזק את כוחו. גופתו נמצאה במהלך שיטוטי צבא האלפים, מתחת לצוק. הוא כנראה התאבד. מהמבצר המפוצץ סיפרו הניצולים על מרוון, מנהיג את ההתקפה. על מרוון, נפגש עם אולדריד ומדבר איתו כאילו הכיר אותו מן העבר. על מרוון, גורם לאולדריד ולכה רבים אחרים לסבול רק בהינף ידו ובמבטו הפראי והרושף, כאילו אולדריד גרם לו לסבול כל כך הרבה... הוא הרג אותו, אך צרח בזעם משום מה ופוצץ את המבצר, נישא על ידי דרקונו לאחר מכן משם. הדרקון האדום התקיף את המבצר הננסי-אלפי שהקימו בחופזה כדי להגן על הגבול הננסי, ומת רק כיוון שהברון האהוב הכה בחלק מקשקשיו של הדרקון בנקודה ליד בטנו, ומג אשר כישף על לוחם כישוף קפיצה, אותו אחד אשר שרד בפקודת הברון, גרם לכך שהלוחם יוכל לתקוע את חרבו של הברון, 'רועצת הדרקונים', היישר בבטנה של החיה. הדרקון מת בשאגות אש והרס וחורבן.
וזה היה הרגע שהעולם הבין בסיסית את מה שקרה. את כך שמרוון, הארכמג הראשון, הוא לא יותר ממפלצת חסרת רגשות שהתחיל מלחמה במשך 5 שנים כדי למצוא את אולדריד הזה. לא הבינו למה באותו זמן, לא הבינו כיצד, אבל הבינו שמרוון הוא איום, איום חזק - אבל איום שיש לחסל.
צבא גאנור, כפי שנקרא אז, הורכב מכל הגזעים - העולם התאחד נגד מרוון. האלים לא יכלו להתערב, אפילו שידעו מה הארכמג מתכנן. היה להם אסור עד נקודה שבה כל האלים, ובראשותם קמרהאן, יסכימו שיש להתערב. אייקאר התבייש והתאבל על מה שעשה, על הברכה שנתן לאדם הכל כך לא נכון. מונהג על ידי חמשת הגיבורים ומנהיגי הגזעים שנשארו, עם מלך אבן זמני כרגע, התאחדו וצעדו מהקרוו לדורתר, למגדל המאגי בו שוכן מרוון. הם הגיעו והתפלאו לראות אותו ריק מרחוק, ורק אדם אחד עומד עליו. מרוון. הוא חייך, צחק על העולם ועל הטיפשים בו שרק עכשיו פענחו. הוא לא בזבז זמן בדיבורים, הוא הסיק שכבר הבינו. הוא התפלא לשמוע שיש ניצולים מהמבצר המפוצץ.
המלך סטיוארט (לא התבלבלתי) נתן לו אולטימטום - רד ומות ללא כאב, או עמוד שם בעת שההמון יסתער על המגדל המאגי שלו והוא ימות בעינויים. מרוון צחק ושאל אותו ואת הגיבורים אם הם חשבו על כל האפשרויות, שהמגדל שלו מוקף מכל הבחינות. סטיוארט לא הבין. ואז? אז העולם הבין מהי משמעות המילה ארכמג. שורדי המבצר המפוצץ ראו שוב את הזוועה שבכוחו של החזק במגים. בעוד הקשתים מנסים לירות עליו והלוחמים מנסים להסתער על מגדלו, צרח מרוון מילות קסם והרים את ידיו בקושי, כאילו סוחב את משקל העולם. האדמה רעדה וזזה, והמגדל החל לעוף! הוא נסק אל האוויר ומתוך האדמה יצא צבא של שדים ותפלצים איומים שמרוון כנראה 'שמר' בדיוק למקרה כזה. הצבא, שהתסער בחופשיות על המגדל המאגי, לא היה מאורגן. זה התחיל כאסון.
רוכבי גריפונים בני אנוש שהתעקשו להביא גריפונים לחבורת הגיבורים כנראה הצילו את הקרב בדרכם שלם. בעידוד וקריאות הצלחה מראשי העמים והמלך סטיוארט, נסקו שמימה הגיבורים אל עבר מרוון, ובראשם מנהיגם. מרוון התכונן גם לאפשרות הזאת, ובאופן לא צפוי יצורי אפלה שכוחו אפשר לו לכלוא למישור זה רכבו על וויברנים מעוותים ונלחמו בבני החבורה וברוכבי הגריפונים. הגמד בחבורה צרח אל מנהיגם להסתער על עבר מרוון, כי לפני שיצאו לקרב המג בחבורה גולל בפניהם את סיפורו של מרוון באמצעות קסם 'מחזיר זמן' קטן - ילד עזוב, דחוי ועני שמחפש שהעולם יסבול. רק לאחר המלחמה הבינו לחלוטין מה גרם למרוון לאבד את שפיותו, וגם זאת רק לאחר מחקרים ומכתבים שמרווון שלח לאביו בעוד ההוא היה בחיים. מרוון, מתברר, שכנע את הננס של המגדל המאגי, אומן הבנייה, לבנות לו מתקן שיכול להרחיב רדיוס של כישופים, ל'מגן' על המגדל המאגי. הננס לא חשד ובנה את זה. וברגע זה מנהיג החבורה הבין מה קרה - קסם הסבל עד המוות של מרוון, עם כוחו העצום ומתקן הרחבת הרדיוס... הוא יוכל לגרום לכל אחד בעולם לסבול עד המוות, לחסל את יצירת האלים. הוא דרבן את גריפונו, 'זנב-רוח' (הוא נקשר אליו בזמן שהיה איתו ביחד. בני אנוש וגריפונים מסתדרים טוב), אל עבר ראש המגדל המאגי.
מרוון עמד מול מתקן הרחבת הרדיוס. נראה שהוא כמעט מצליח לאחוז בכישוף העולמי אך נכשל. המנהיג התנשף בהקלה. ואז הוא התנשף בכאב וצרח את צרחת חייו. גריפונו התעוות בכאב לא יאומן, כפי ששאר העולם עשה עכשיו - נשים שילדו מתו. זקנים וילדים נהרגו בכל מקום. גברים חולים או חלשים מתו גם הם. לוחמים באמצע הקרב התעוותו לפני שראו את להב היצור שמרוון זימן הורג אותם. העולם לא שכח זאת, הרגע הזוועתי שבו כולו סבל, בכל מישורי הקיום, כל אחד ואחד מיצירות הקיום צרח את נשמתו ככל שהזמן המשיך. שום קללה לא נישאה אל מרוון. רק כאב טהור שממשיך וממשיך עד שיגעון המחשבה. כל כך הרבה כאב, זה לא אנושי! המנהיג שלף את חרבו וצרח בכאב את נשמתו, בועט בחוזקה במרוון בחזהו ומעיף אותו מהמגדל המאגי עוד לפני שהספיק להגיב. הוא הצליח, בקושי רב ורק יחד עם הגריפון, להרוס בעוד הכאב מפעפע בגופו והורג כה רבים מאנשיו. כוחו של מרוון כה חזק עד שהכישוף ממשיך רק מכוח רצונו. הוא הצליח להרוס את המתקן, לשלוח אותו מראש המגדל ולרסק אותו. אך לכל דבר יש מחיר. כי כמו תמיד, למרוון הייתה תוכנית ב' למקרה שהכל משתבש. הוא טיפס חזרה לאחר שתפס בקצה המגדל. המנהיג היה עייף ורצוץ. הוא לא הבחין.
הגריפון כן.
ברק קטלני נורה מידו הטהורה של מרוון, דבר שהעולם פחד ממנו יותר מכל - אין שימוש באביזרי לחש. הוא לא מג נעלה, מהמועצה הנעלה. הוא לא רב-מג, אחד חזק אך שלא יכול לכשף ללא מטה או כדור בדולח.
הוא ארכמג.
הגריפון קפץ והגן בחייו על חברו בן האנוש, שהסתובב בהפתעה ובאימה לראות את אימת גאנור ניצב מולו ונחוש להורגו. הוא ניסה לגרום לו לסבול, הוא הרגיש את הניסיון - אך הוא לא הצליח. המנהיג לא חשב על זה יותר מהדרוש והסתער אל מרוון. מרוון, שויתר על הניסיון לגרום לו לסבול, החל להילחם בו. כדורי אש, שוטי אש, עשן מאגי ונטיפי קרח. מכות חרב ומגן, בעיטות, צעקות כאב בלתי אפשריות כשמרוון כישף כדורי חומצה והטיח אותם באויבו. לבסוף המנהיג קרס ארצה. מרוון חייך, הוא לעג לו. הוא חיכך בידו, נשם עמוק ולאחר שניגב הרבה דם מזווית פיו הוא חכך בידיו וצרח מילים נוראיות.
מטח מטאורים.
כדורי אש ענקיים ירדו על צבא גאנור, מוחצים ומפוצצים כל אחד. המנהיג ראה את כשלונו, ראה את אכזבת העולם ואת בכי האלים...
והגמד ראה את המנהיג.
הגמד דירבן את חבורתם, היחידים ששרדו את הקרב האווירי, לעזור למנהיגם. מרוון היה אסטרטג מחושב, בנוסף לכל השאר. הוא ראה שהמנהיג שרוע כמעט מת. הוא רצה להרוג אותו, אבל הוא ראה מג על אחד הגריפונים. הוא יוכל לירות בו משהו מרחוק. היה גם הוביט, אמן סכינים. הוא לא רצה סכין בלב. הוא נסוג למבצרו האחרון - מעבדתו.
כוהנת החבורה נחתה מהגריפון שלה ורצה במהירות אל המנהיג. הוא לחש לה שהוא חזק.... בצורה כל כך לא ייאמנת. שהוא לא יכול להביס אותו לבד. הגמד עודד אותו חייך במקצת. הוא לא חייב.
הם ירדו אז במדרגות הספירליות אל חדרו של מרוון. הדלת הייתה סגורה. בבעיטה חזקה לאחר ריפויו והחלמתו מרוב פציעותיו המנהיג פרץ את הדלת.
מרוון חיכה.
הקרב נגד מרוון היה ללא ספק הקרב הקשה ביותר שעברה החבורה. היה לו תמיד טריק בשרוול. כשהסתער המנהיג מרוון הכשיל אותו ונתן לו אגרוף מידו עשויית האבן, מעשה לחשו. הוא זימן עוד מיצורי האפלה שהכוהנת נאלצה להילחם בהם. לאשף יש רגשות לכוהנת, והאשף הגן גם עליה. הוא שם לב לגמד הכועס ולנוכל הנעלם. את הגמד הוא תפס בזקן וזרק אותו על קיר, ובנוכל הוא ידע שלא יפגע בלי מצב מיוחד אז הוא ירה פרץ אזורי - כדור אש שזרק אותו לאחור בוער וצורח בכאב. המנהיג קם על רגליו וחתך ברגלו של מרוון, אך מרוון לא שם לב לזה - הוא תקע מרפק בבטנו של המנהיג וזימן ברק ישר כשתפס בידו. המנהיג קרס על הרצפה מתעוות. הגמד הסתער מנקודה גבוהה ומרוון נאלץ לסגת, אך למרות שגמדים מעט עמידים יותר, מרוון ידע בדיוק איך לטפל בו - הוא הפך את את הרצפה למלאה במים והגמד החליק בהם. היצורים שזומנו נסוגו לעכשיו, והזמן הגיע לטפל בכוהנת ובאשף. הכוהנת סינוורה ועיוורה אותו לזמן מה שאפשר לגמד להסתער עליו מחדש ולהפיל אותו. הוא השתמש בכוחו שכישף עליו וקם, זורק את הגמד על הכוהנת. הוא נתן לנוכל אגרוף ולקח אחד מסכיניו, זורק אותו על המנהיג שהחל להתאושש, ובדיוק נחתך מסכין חדש. האשף שלהם יכול לנסות את כוחו. מרוון ירה בו סילון אש שהאשף ניסה לחסום - הוא מעולם לא הרגיש עוצמה כזאת, שנאה כזאת וסבל כזה בכל כך הרבה כמות. הוא קרס והזיע ודימם, וידע שלא יחזיק את הכישוף. במאמץ עילאי של אשף חזק הוא הסיט את סילון האש אל החלון. מרוון התרשם. האשף הראשון שחסם באופן זמני את כישופיו.
באופן זמני.
הוא הכה באשף בסילון ברק שפגע בחזהו והטיח אותו על הקרקע. הכוהנת רצה אליו, אך עוד יצורים החלו לכתר אותם. המנהיג הרג כמה מהם והסתער אל מרוון. מרוון השתמש בטריק הכי חזק שהיה לו, שניצח בשבילו את הקרב מול הממזר אולדריק - הטעיית האויב בצורה הכי רעה שיכולה להיות. מרוון פתח את ידיו להראות כאילו הוא נתפס חסר הגנה, והמנהיג הסתער כדג לפיתיון. בשנייה אחת הפך מרוון את אחד מידיו לחרב. ידו התעוותה לניצב כסוף בוהק שהרג כה רבים, אך לא התלכלך מעולם בדם. הוא חסם בקלות את נשק המנהיג, שהיה נדהם מכך שמג יכול להגן על עצמו כל כך מקרוב עם נשק. אך המנהיג התאושש, ומרוון גם הבין למה. הוא זכה לעצמו בכמה שניות, בכל זאת - הוא סובב את המנהיג בחצי ותקע טפרי חומצה בידו השנייה בגב המנהיג. הוא צרח. למרוון לא היה עוד אכפת, אף שחיוך סדיסטי עלה על פניו. המנהיג נפל ומרוון יכל לתקוע בו את החרב.
וזה היה הרגע שבו נזכרו ההוביטים לעד.
ההוביט הסתער על מרוון, דואג עד טירוף לגורל חברו היקר לו בנפש. הוא ראה את מרוון מתכופף. אף על פי שהארכמג ידע להילחם פנים אל פנים, הוא לא ידע להילחם גב אל פנים! הוא קפץ ובצרחת זעם תקע את שתי סכיניו בכתפו של מרוון.
הארכמג צרח בכאב וזעם. הוא לקח בידו האחת את ההוביט, ובכוח שנתן לו הזעם וכישופו זרק אותו אל האוויר. ידו השתנתה חזרה מלהב ליד, ובשנייה אחת - שניה עולמית - הוא ירה ברק טהור מידיו אל ליבו של ההוביט.
הוא נפל מת. מרוון חייך אף על פי שזעם. בני החבורה בכו. אבל היה משהו מוזר... הגמד לא רק בכה.
הגמד הסתער.
מכה ברגלו של מרוון הנחיתה את הארכמג על רגליו, ועוד מכה בכתף הפגועה שחררה צרחת כאב. הגמד לא סבל כך מעולם... הוא מת. מת! הוא יסבול, המג הזה! הוא ימות בשביל חברו! מרוון תפס בגמד בכעס, ואמר כמה מילים בעוד הוא גורר אותו בשארית הכוח שהכישוף נותן לו על שולחן המבחנות האלכימיות. חומצה, אש אלכימית, קור אלכימי, דברים זוועתיים פגעו בפני הגמד. אבל הוא שרד. הוא שרד כדי שמרוון יפיל אותו על הרצפה וישכח ממנו. נראה שהוא הגיע להחלטה סופית.
בצעד אחרון של סבל, מרוון ביצע את תוכנית ב'.
הוא תפס בשני ידיו באוויר וקסם מאגי טהור זרם בעורקיו, כוח שרק ארכמג יכול להגיע אליו - פיצוץ עצום, סבל עולמי, ועכשיו?
עכשיו בני החבורה הבוכים בהו המומים. המג לחש לאייקאר ביראה וידע שהסוף קרב.
הכוהנת לחשה תפילה לאלים הטובים ובכתה עוד על חברה ועל העולם.
הגמד הסתכל מבעד לעיניים נפוחות ושורפות בהלם ויראה.
המנהיג לא יכל לדבר. כוחו של מרוון היה גדול מדי.
חור שחור.
ברגע זה האלים הסתכלו בפחד. הם עודדו בכל הקרב את הגיבורים, מוחאים כפיים וצוהלים בכל מכה ומכה שהנחיתו על הארכמג. הם פחדו כשראו את המכות שקיבלו מקסמיו רבי העוצמה, ובכו על ההוביט, אשר עלה השמימה ברגע היחיד שגארדיום לא שפט והורשה לשבת עם האלים ולצפות איתם, לעודד את חבריו ולבכות בעצב כשראה את כאבם עליו. חור שחור... מרוון החזיק את עצמו בברקים עשויי קסם מאגי טהור מלהימשך לשם, בעוד האנשים שעל שדה הקרב מתחילים להישאב חסרי אונים. המהירים נאחזו במשהו, אם כי לרובם זה לא עזר וידיהם הקרועות עפו יחד איתם. המלך סטיוארט, שבזכות כישרונו הצבאי ניצחו האנשים בקרב, אם כי באבידות בקנה מידה עולמי, הצליח לאחוז בחרבו שהייתה תקועה עמוק בקרקע ולחש תפילה לחבריו ולגורל העולם. החבורה החזיקה חזק, והמנהיג והגמד תפסו את גופתו של ההוביט מלעוף ולההעלם.
אחד מהאלים קרא שזה מספיק, שחור שחור מאיים גם על האלים. שרק בגלל איך שהם נלחמו האלים יכולים להתערב בעצמם. שהגיבורים הללו הצילו במחיר לא אנושי את העולם. שבלעדיהם... לא היו חיים. כולם הסכימו בפה אחד. ברגע יחיד זה הוסר סימנו של מאלזאראק מהשאול וגם הוא בא להתאסף, יחד עם שאר האלים האפלים. גם הם הסכימו.
אז אחד מהם ירד.
במעבדה מרוון עצמו צרח לעולם, מתריס באלו הנשאבים באופן נוראי לזוועה שיצר.
החבורה עמדה חסרת אונים - אם יעזבו, ישאבו.
ואז הוא בא. אדם זקן וצעיר כאחד. הוא נראה עצוב. כה עצוב.
הוא הקריא בפני מרוון את חטאיו. סיפר לו שנשמות המתים שנשאבו לחור השחור שלו עברו למישורים המתאימים שלהם. שחבריו החליטו פה אחד שהטירוף הזה נפסק כאן.
הוא הביט בהוביט ודמעה נצצה בעיניו. הוא לחש סליחה. סליחה כה עמוקה עד שנשמעה בכל שדה הקרב. עדינה אך כה מיוסרת.
הוא דן את מרוון לגירוש תמידי. נשמתו לא ראויה להגיע לעולם הבא לאחר מה שעשה לעולם הזה.
מרוון שאל אותו מי הוא שישפוט את הארכמג.
האדם אמר לו להביט, כי כל זמן השיחה ראשו של מרוון היה מושפל בזלזול.
מרוון הביט. עיניו נקרעו בהבנה זוועתית. האדם שלח אותו לדרכו בשימוש במטה עץ ארוך. מרוון, אט אט נשאב אל החור השחור שהוא עצמו צר, צרח רק דבר אחד.
אאאאאאאאאאא, צרחה שנשמעה בכל המישורים, וכולם ידעו שכמו שעלה הארכמג, כך מגיעה נפילתו של הארכמג. הוא נשאב לחור השחור. המגדל המאגי הפסיק לרחף והחל לקרוס.
האדם הודה להם. אדם אחר היה לידו, לובש שריון כסוף. הוא רק נגע בכל אחד ואחד מהם. אפילו בהוביט המת שהעלה דמעות בעיניו. לאחר מכן נתן להם להיפגש עם רוחו של ההוביט. דיבור מהיר ביניהם, ווידוא שהכל בסדר. הגמד ביקש מהאנשים להחזיר אותו לחיים. הם אמרו שאפילו הם לא יכולים לעשות זאת. הגמד הנהן והבין בעצב אך גם באושר. הוא שמח עכשיו, במקום הבא.
המגדל המאגי, המבנה שהכיל את האקדמיה הגדולה, קרס אל האדמה ברעש גדול. האנשים נמלטו ממנו, והשדים אשר תקפו אותם נעלמו בצרחות כאב מיוסרות. הם היו בטוחים שהגיבורים מתים.
אך לבסוף, דלת המגדל המאגי שהיה כעת רק חורבות נפתחו. הם ראו שידע נשמר. הספרים בסדר. אך הגיבורים יצאו משם מצולקים לחייהם, כשהמנהיג נושא את גופת חברו בידיו, מלא בדמעות שמחה על גורל העולם.
) החלטתי לזרום איתך. במידה ותרדו למחרת/כל דבר כזה או אחר, תהיה לכם יותר תמיכה.
