• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

רשומות "לב הנווד" - מפגש עשירי (חד"פ) - מעשה בשלושה גמדים [מו"ד 5]

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
rui אמר/ה:
אני באופן אישי מתחבר מאוד. בהחלט מרגיש לי שזה יותר סיפורי מאשר "דיווחי", ואני חושב שזאת הדרך לבצע זאת באופן מעניין. כמובן שגם העולם והדמויות עושים חסד עם הכתיבה...
מודה שאני קצת מבואס שראיתי תגובה חדשה פה אבל זה לא פרק 10. כבר לא יכול לחכות! :)

ולחשוב שבמציאות אנחנו כבר עומדים על כמעט חמישים מפגשים...
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
לא בטוח שהבנתי את השאלה. מבחינת תיעוד יש לנו את ההקלטות, ואני משקיע בכתיבת הרשומות במחשבה שהן יתפרסמו (בספק אם השחקנים קוראים אותן בכלל).
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
זו הייתה הכוונה שלי, האם התיעוד משמש גם את השחקנים ואת חגי.
למשל עכשיו התחלתי לפרסם רשומות של ההרפתקה החדשה שאני משחק בה, אי-שם בעתיד, בעולם Omega, ואני שולח את זה גם בווצאפ לקבוצה.

ואתם מקליטים כל הרפתקה? זה מסקרן, פעם ראשונה שאני שומע שמישהו עושה את זה.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש עשירי – מעשה בשלושה גמדים (חד"פ)



אי שם בצדו האחר של העולם, מעבר לגבולה הצפוני של האימפריה, צל עמוק ואפל מתפשט ברחבי הארץ. לפנים שכנו שם ממלכות הגמדים: ממלכות תוססות ועשירות בזהב, מלאות אדי קיטור ועשן מחרשות הברזל שעלה מתוך מעמקי ההרים המושלגים. 'הידידים מצפון' – כך קראו להם בחיבה בני האמפריה – שכן אותם גמדים חרוצים קיימו עימם יחסי שכנות טובה ושמרו את הגבול הצפוני מוגן ובטוח. הייתה זו תקופה של שגשוג גדול עבור שני העמים, ונדמה היה שעריהם המפוארות של הגמדים יזהרו בחשכת המעמקים לעד.

דורות רבים חלפו מאז. בדומה לחבריהם האנושיים מדרום אף הגמדים ראו ימים רצופי תבוסות, אובדן, ונסיגה ארוכה וכואבת. אולם על כל אלה נוספה צרה גדולה אף יותר שלא נודעה בממלכות האדם; קללה איומה ומסתורית נפלה בהרי הצפון, ופתאום החלו המתים לקום ממנוחתם ולצור על ההיכלים העתיקים של הגמדים. גופות נרקבות ומהלכות על שתיים, רוחות רפאים וזוועות גרועות מכל דמיון הגיחו יש מאין, כסיוטי לילה חסרי רחמים וחסרי מנוח. הם באו כשטפון המכה ללא סוף, ובמרוצת הדורות נפלו בפניהם המבצרים במעמקי האדמה בזה אחר זה. כך חלפה תקופת החסד. כמעט כל הערים מימי קדם נבלעו תחת עלטה נצחית, ורק הזקנים ביותר עוד זוכרים איך להפעיל את מכונות הקיטור האימתניות, הלכודות בעומק השטחים שנכבשו בידי המתים. חושך, קרח ודממה מחכים כעת למי שיבנה את עתידו בהרי הצפון, והייאוש שורר בכל. צעירים, המבקשים לעצמם חיים טובים יותר, נודדים בהמוניהם דרומה למורת רוחם של אבותיהם הגאוותנים. הם מגיעים למחוזות צפון האמפריה, מתלחשים בתקווה שלכאן עוד לא הגיע הצל המתגבר. עם השנים החלו לצוץ באזור מושבות גמדים, ואלה התמלאו במהגרים שהשלימו עם מעמדם כזרים בעיני בני האדם על אף יכולתם המוכחת בעבודת המתכת וכרית הפחם. בינתיים נותר לוותיקי ההרים רק להיאנח בשאט נפש, ולהדביק לצעירים הפחדנים הללו את הכינוי המזלזל 'גמדי גבעות'.

סיפורנו מתחיל בכפר גמדי גבעות, בו מתגוררים צאצאי הברנשים שברחו לאמפריה והקימו שם כפר קטן, המצוי במרחק יומיים הליכה מעיירה אנושית בשם ברן. יש רק כוהנת אחת בכפר ושמה אוליי, גמדה מנומסת וביישנית, שנולדה בהרים ולמרבה ההקלה נשלחה במצוות הכנסייה דרומה. היא עובדת את היירוניוס, אל הגבורה והצדק, אך מתוקף תפקידה ככוהנת מצפים ממנה הגמדים לטפל בכל בעיה על-טבעית. כך נהוג בקרב גמדי הצפון, כי אצלם, הכוהנים משמשים כפקידים-מומחים לדברים שאינם מן העולם הזה מבלי להדרש לענייני הקהילה כמנהג הדרואידים בדרום. אוליי אינה הרפתקנית, ושירות מטעם הביורוקרטיה השמימית הולם אותה היטב. היא מקיימת את חובותיה בנימה קפדנית וצנועה, וחייה עוברים בשגרת כפר שלווה ונטולת סכנות.

בנוסף לאוליי השקטה נמצא בסיפורנו גם ברנדס, שכולם קוראים לו ברי. ברי בן 30 בלבד, נער במונחי גמד, ובהתאם זקנו הקצר מגיע רק לקצה צווארו ועדיין לא צמח לזקן עבות ההולם גמד בוגר. "חזק כמו שור וטיפש כמו אחד" –אומרים עליו כולם באנחת ייאוש, אף שהם מחבבים את הגולם התמים הזה שהוא בחור חרוץ וישר ללא ספק. אולם יום אחד גורלו של ברי התהפך. הוא נתקל במכשף אפל לעיני כולם, ובעזרת החרב האדירה שחישל לעצמו (בעבודת נפחות עלובה ביותר...) השניים נאבקו בעוז. כולם הריעו לבחור כשהמכשף הרשע נאלץ להפוך לעורב שחור ולברוח, ומאז, גמדי הכפר אסירי תודה ומכנים את ברי האמיץ בתואר 'גיבור מקומי'.

יוזניק בעל השליחות, אחיה הבכור של אוליי, הוא פרצוף יחסית חדש בכפר. לאחר שלא ראתה אותו שנים ארוכות הוא הופיע במפתן דלתה לפני מספר חודשים, ובנימה מלאת חשיבות עצמית הכריז כי חלם שהיא נבחרה על ידי האלים להציל את העולם, וכי עליו נגזר לסייע לה בכל אשר תלך. כך עמד יוזניק וסיפר בלהט שהוא גמד בעל שליחות עכשיו, וזו במקרה שליחות מאוד חשובה שהולמת גמד מוצלח כמותו, ואוליי, שכבר רגילה לשגעונות של אחיה נאנחה ופתחה לו את הדלת. מאז הוא מעביר את זמנו בצפייה דרוכה להרפתקה שצפויה להתרחש. הוא שותה, שר שירים ומטפח את זקנו העבה, ובחלוף הזמן גם מסייע במעט לעבודת הכהונה של אחותו – ולו בכדי שלא יאמרו הבריות הנה זה בטלן, שבדה לעצמו שליחות כדי להצדיק את יהירותו המופלגת.[1]



====



מזה שבועות מספר לא הגיעו סחורות וחדשות מברן, העיר האנושית הקרובה. הגמדים שלחו נער שיבדוק את העניין, אך חלף שבוע נוסף והבחור מיען לחזור. כולם החלו להתלחש ושמועות עשו להן כנפיים, עד שהמבטים המוגנבים לעבר אוליי גברו. "כמה מדאיג! זו נשמעת כמו עבודה לכוהן..." נאמר לידה כמה פעמים, בצירוף אי אילו צקצוקי לשון. אכן, אם אף אחד לא חזר אז זו בטח בעיה על-טבעית, ופירושה שתקום הכוהנת ותעשה דבר.

אם כן סיפורנו נמשך כאשר אוליי אוספת את חפציה ויוצאת לכיוון ברן, ואליה מצטרפים שני מלווים: ברי, שהקרב עם המכשף האפל פיתח את תאבונו להרפתקאות, ויוזניק הסבור שסוף סוף הגיעה השעה למימוש השליחות – אף שהוא נרגן מהצטרפותו של "הנער הזה" שאינו הולם את המעמד. אולם ברי לא נראה מוטרד ממחאותיו של בעל השליחות. "שטויות, כבר נלחמתי בכוחות האופל!" הוא מכריז בבטחון, מדביק את צמד האחים כלשגופו בגדי איכרים, אוחז חרב אדירה עם להב כהה כמו לום ועל כתפו מקל שנושא שק עם כל מצרכיו. "תראה חבוב, זו הרפתקה רצינית--" פותח יוזניק – אולם אוליי מושכת בכתפיה ומתחילה ללכת וברי פוצח בשירה רועמת "שלושה גמדים, יצאו לדרך! אם טרול יאכל אחד--" "--שני גמדים, ירדו במורד...". כך, מתחיל המסע לברן.[2]



=====



בתום הליכה מאומצת בת יומיים מגיעים השלושה אל השדות המקיפים את העיירה הקטנה, ובעודם חולפים על פני השדות הם מבחינים שמשהו אינו כשורה. הגידולים צומחים פרא במקטע אחד ומתייבשים באחר, עשבים שוטים פורצים מכל עבר ואין זכר לעובדים בשדה. יתכן שבני האנוש הסתלקו מהסביבה בחופזה, מהרהרת אליי, אולם אין כלי עבודה זרוקים בשטח או סימן אחר למנוסה. רק שדות מוזנחים ותו לאו...[3]

שוב מתקדמים הגמדים ומבחינים בגדרת עיזים לצד הדרך. הגדרה עצמה ריקה מצמחייה ומלאה גללים, בעוד המרעה שבחוץ צומח באין מפריע. למראה ההרפתקנים העיזים צובאות את הגדר ופועות בזעקה נואשת. יוזניק, שבדיוק התרברב בדבר מוסר העבודה הנעלה של גמדים לעומת עצלנותם המסתמנת של בני אנוש, מבחין בחיות הגוועות ומזדעק. הרי עיזים חמודות כמו אלו היו אצלו פעם חיות מחמד, כשהיה צעיר והתגורר בפסגות ההרים! אך תלונותיו של הגמד הנרגן נקטעות מיד בקריאה – "תראו!" מצביע מישהו לעבר פגר של עז שחוטה המוטלת מחוץ לגדרה. מיד נגשים השלושה לבדוק את הפגר הטרי, ומבחינים בסימני טרף ברורים שמשאירה התקפת היפוגריף פראי. בהחלט מחזה משונה. היפוגריף הוא אמנם חיה חזקה, אך כזו שקבוצת רועים מאורגנת יכולה להבריח בקלות באמצעות השלכת אבנים. הגמדים עומדים תמהים מול הממצא החדש, וברי מהרהר בקול שכל ילד יכול להבריח היפוגריף "...ואפילו אני הייתי במשמרת היפוגריפים פעם!!" הוא מוסיף כחיזוק לדבריו.

לאחר דיון קצר מסכימה הקבוצה שההזנחה אינה נובעת מעצלנות בני אנוש, משום שבני אדם הם חמדנים לרכוש שלהם ואילו כאן אפילו לא הוצבה שמירה מפני היפוגריפים. אוליי וברי פונים ללכת, אך יוזניק מתעכב לצד העיזים המסכנות. תאמרו ובצדק שהגמד הוא לא הטיפוס הכי רגיש, אולי תוסיפו שהוא חוטא בחיבה עצמית מוגזמת, אפילו שהוא קצת בלתי נסבל; אך לזכותו נאמר שבכל הנוגע לבעלי חיים – ליבו רחב בצורה מרשימה. הוא עומד במקומו ומתעקש שהעיזים ישוחררו מיד, אך ברי התמים מתפרץ לדבריו – "יוזניק לא הבנת! זה היפוגריף שהרג את העז ולא בני אדם!!" "לא טיפש, אם לא נשחרר אותן הן יגוועו ברעב, תראה אותן איזה חמודות, הן חיות מאוד חכמות שתדע לך--" "מה לא נכון עיזים אוכלות הכל כי הן טיפשות!! רק מזל שזה יוצא להן בקקי! שמע, אני אולי לא הגרזן הכי חד בנפחייה, אבל עיזים אני דווקא יודע--" כך נמשך לו הוויכוח עד שאוליי מתערבת ופוסקת שהעיזים הן בכל זאת רכוש בני אדם, וישארו במקום. אחר כך הקבוצה ממשיכה בדרכה ומגיעה לעיירה ברן.

ברן לכודה בין אגם גדול בצדה הצפוני, מדרון תלול בצדה המערבי העולה לרמה, ונחל קטן הזורם מן הקצה הדרומי של הרמה ומקיף את שני צידיה הנותרים של העיירה, פונה צפונה ונשפך לאגם. מצדו הצפוני של הנחל נמצאת העיר, ומצדו הדרומי שדותיה המוזנחים. העיר מטפסת על מורדות הרמה ושיא גובהה הוא במצוק המשקיף על האגם – שם מתנשא מגדל הפעמונים. למרגלותיו גרם מדרגות אבן מפותלות, המוביל אל המנזר שהיה פעם מבודד ולפני שנים הפך לניצנה הראשון של העיר. המנזר מצוי אף הוא במעלה המדרון ומשקיף על רוב העיירה, המשתרעת במורד עד לנחל.

הדרך מובילה לגבולה הדרומי של העיירה ומתחברת אליה באמצעות גשרון המוצב מעל הנחל. לצדה, על שפת הנחל ומחוץ לעיר, ישנה חווה קטנה עם מספר אסמים אליה ניגשים גיבורינו. לרוע המזל גם החווה הזו נטושה: האסם מחניק, ובבקתה הקטנה ישנם מזרוני רצפה ובגדי-לילה זרוקים ומאובקים. האוכל מכוסה עובש במצב מתקדם, ופרט לכך אין כל סימן לחיים בבקתה העלובה והמוזנחת. ברי, שירד זה עתה מגג האסם כדי לתצפת, מדווח שהעיירה ריקה והגמדים מעריכים את מצבם מחדש. יוזניק סבור שהעיירה ננטשה לפני מספר שבועות ובזמן הזה נראה שגם הסכנה חלפה לה. אוליי מוטרדת מהעדרם של סימנים לעזיבה חפוזה, אבל נרגעת למראה שאננותו של אחיה. רק ברי עצבני ומבקש להתגנב פנימה בזהירות מרבית. אולם סבלנותו של הגמד המבוגר, המוטרד שמא המסע צפוי להסתיים בלא כלום ויקבור סופית את חלומותיו לגדולה, הולכת ופוקעת. בסוף הוא פוטר את דאגותיו של הצעיר בתסכול – "עזוב ילד הכפר הזה ריק, אין פה שום איש שברירי כמו המכשף שנלחמת בו! קדימה, בואו נגמור עם זה כבר!"

אם כן השלושה יוצאים מהאסם, חוצים את הגשר ונכנסים לעיירה הקטנה והדוממת.



====



העיירה שקטה, שקטה מדי. הרחוב הראשי נראה ריק. אין רעש מהבתים, קריאות מסוחרים או זעקות ילדים. הגמדים פוסעים קדימה בהיסוס ומביטים בבניין הראשון שמעבר לגשר – הוא פונדק הפונה כלפי הנחל. הם מבחינים שדלתו נתלשה מציריה. בפנים חשוך.

כשהם חוצים את מפתן הדלת מתגלים סימני המאבק: רהיטים זרוקים לכל עבר, כלים שבורים ומשקאות שפוכים על הרצפה. עם צעד נוסף שריונה של אוליי חורק – ומיד בוקעת יללה נוראה![4] תפלץ, מת מהלך, קם מבעד לשולחנות; עורו חיוור, מעוות ונרקב, ועיניו הלבנות כסיד זוהרות מבעד לחשכה. הוא מתנפל קדימה אך ברי חובט מיד עם חרבו האדירה, שלהבה הכהה דומה לפגיעת מוט ברזל. אוליי מצטרפת ומשליכה אש קודש אולם יוזניק, אף שחרבו האדירה עשויה כהוגן, מחטיא ומנתץ את השולחן. התפלץ ממשיך את הסתערותו הפרועה ומנסה לשסות בברי את אצבעותיו הרקובות שהתעוותו לכדי טפרים, אך הגמד הצעיר מתגלה כלוחם פרוע לא פחות – בידו האחת אוחז את יד התפלץ ובשנייה חובט שוב ושוב עם חרבו הכהה. לחימתו היצרית של ברי גוברת והיצור מוכרע. גופתו מוטחת על הרצפה ומתיזה דם שחור המסיר את ספקותיה האחרונים של הכוהנת.[5] היא מורה לכולם לנוס מיד אחורה ולהתכנס בחווה מצדו הדרומי של הגשר.



====



בהגיעם ליעד מסבירה אוליי לחבריה המתנשפים את עומק הבעיה. העיירה אמורה להיות חסינה לקללת האל-מוות, אך נראה שדבר מה השתבש... למרבה המזל בנקודה הגבוהה ביותר נמצא מגדל הפעמון של מנזר ווי-ג'אס, האלה השומרת על המתים, וצלצול הפעמון אמור להשמיד כל אל-מת בתחומי העיירה! עוד היא מוסיפה שהמתים-החיים סובלים ממספר חולשות שאין לבני התמותה: כוחם נחלש בשעות היום, והם אינם יכולים לחצות מים זורמים. מכאן שהזוועות כלואות בצדו האחר של הנחל, אבל חייבים להזדרז ולפעול לפני רדת החשיכה.

בתום דבריה של הכוהנת משתררת אווירת נכאים על השלושה, שרק עתה הפנימו עד כמה המצב חמור. פכפוך הנחל שנשמע ברקע נקטע בקולו הנמוך של יוזניק, שמרים ראש חפון ומודיע שקיבל על עצמו שליחות; אם יצטרך להלחם במתים החיים כדי להגיע לפעמון ולצלצל בו – יעשה זאת, ויהיה המחיר אשר יהיה. אז נאנח הגמד הגאוותן ומתנצל בפני ידידו הצעיר שהוכיח את עליונותו בקרב. "...איי, כן, ועוד אחרי הכל, נראה שאתה נלחם היטב נערי... רק הטרח הזקן הזה לא הצליח להנחית אפילו מכה הגונה אחת..." "טוב, סבא תמיד אמר שיש לי כוח של שלושה גברים ושכל של חצי – כי אני חזק!!" משיב הנער בתום "אבל אל תדאג! הוא גם אמר שכל עוד אני יעשה הכי טוב שלי, הכל יהיה בסדר!!"

לאחר שיג ושיח קצר מסכימים השלושה על תוכנית: הם ינועו לאורך השוליים המזרחיים של העיירה לצד מסלולו של הנחל, עד שיגיעו לאגם. משם ילכו לאורך המזח שעל שפת האגם, באופן שיאפשר קפיצה למים אם תתרחש סכנה. אחר כך יטפסו במעלה המדרון ויגיעו למנזר וממנו ירוצו במעלה מדרגות האבן עד למגדל הפעמון.[6]

התוכנית מבוצעת כהלכה. רק במהלך התגנבותם דרך השדות המוזנחים בצדה המזרחי של העיירה חולפת החבורה על פני תחנת קמח ישנה במרחק, ולצדה עומדות שתי דמויות. הם מחדדים מבט ומבחינים כי מדובר בדמויות בעל ואישה הלבושות בגדי איכרים, כנראה בעלי המקום, העומדות זו לצד זו בחוסר מעש ובוהות לעבר האופק... עורם חיוור ועישוניהן בולטים בלובן בוהק, בדומה למפלץ שבפונדק הנטוש. הלב נכמר. משק בית תוסס נחרב תחת קללת האלמוות הנוראה, וכל שנותר הוא זוג גופות מהלכות העומדות ללא תכלית, כשני דחלילים מעוותים שנשכחו בשדה. נראה שזהו גורל העיירה כולה. הגמדים חולפים על פני המחזה המטריד מבלי להתגלות, מגיעים לאגם ומתקדמים לאורך שפתו כמתוכנן, עד שהדרך מסתיימת במדרון תלול.

העלייה במדרון קשה ומסוכנת. ברי מדלג מעלה ונתקע באמצע הדרך, אך מגיע רחוק מספיק כדי להושיט יד לאוליי – שמצליחה לטפס את המקטע האחרון ולעלות על החומה החיצונית הנמוכה המקיפה את חצר המנזר מצדה המזרחי. במרכז החצר השוממה מצוי המנזר עצמו, ואוליי מנסה להביט מבעד לחלונותיו החשוכים. תחילה היא אינה שומעת דבר פרט לשריקת הרוח בקו הגובה ולמאמצי חבריה המטפסים במדרון; אולם בחלוף מספר רגעים בוקעים מהבניין קולות עמומים, מסתוריים, הנשמעים כיללה רחוקה ומצמררת... חלחלה אוחזת בכהנת. הסכנה אורבת מכל עבר, עפופה בדממה המחניקה והמתעתעת שנפלה על העיירה ברן. האם בקרוב תתווסף לכל אלה מפלצת הקבורה במעמקי המנזר..? היא מטילה חבל לאחרים והשלושה מתאחדים על גבי החומה. בעצה זריזה הם מחליטים לשלשל מטה את החבל ולרדת לחצר, ואז להסתער במהירות לעבר גרם מדרגות העולה מהחצר לראש החומה הצפונית, להשליך משם את החבל החוצה ולרדת בו אל מחוץ לטווח הסכנה. אמנם מצוי שער במרכז החומה הצפונית – אך אין לדעת אם הוא נעול וזמנם קצר מכדי לבדוק. מבט אחרון לאחור, נשימה עמוקה, והם יוצאים לדרך! הגמדים יורדים לחצר המנזר ופותחים בריצה; קולות האימים מבטן המנזר גוברים – אך הקבוצה ממשיכה לנוס בכל כוחה, עולה בחופזה לחומה הצפונית ויורדת החוצה בעזרת החבל שנקשר בידיים מיוזעות. גיבורינו רצים מהר ככל שישאו אותם רגליהם הקצרות, במעלה מדרגות האבן המתפתלות ולכיוון מגדל הפעמון. יעדם, כך נראה, קרוב מתמיד.[7]



====



בקצה הדרך ניצב מגדל הפעמון, הבנוי על שפת הצוק ומשקיף לאגם. בפנים מתגלה חלל ריק ובו גרם מדרגות המסתלסל בצמוד לקיר הגלילי, מעלה מעלה, עד לבמת עץ המצויה תחת הפעמון המיוחל. גרם המדרגות נראה מסוכן, חסר מעקה, והוא מטפס לגובה רב. למרגלותיו שרועה גופתו הדוממת של אדם זקן העוטה את הגלימות האדומות המיוחסות לכוהני ווי-ג'אס. חשדנות עולה בגמדים למראה הגופה, אך די בהחלפת מבטים קצרה כדי להסכים שכדאי להמשיך בשיטה שהוכחה עד כה כמוצלחת. הם חולפים על פניה בחפזון ומטפסים מהר במדרגות: אוליי בראש, מאחוריה ברי ויוזניק במאסף.[8]

המגדל גבוה מאוד, ובאמצע הדרך מתנשפים השלושה בכבדות. יוזניק, המגניב מבטים תכופים לעבר הגופה המתרחקת, מתנחם כשזו נותרת קפואה ומאחר להבין שזה עתה חלף על פניו אויב חמקמק העושה את דרכו לעבר הכוהנת. או אז פועל יריבם: דמות אנוש העשויה צללים תולשת עצמה מהקיר ושולחת יד באוליי, אך זו מגיבה מבעוד מועד וחומקת מידו של היצור. כעת אין זמן להתלבטויות – "רוץ הכי מהר שלך וצלצל בפעמון!!!" היא צועקת לברי שאינו עוטה שריון ורגליו קלות – "אנחנו נעכב אותו!!" ברי מזנק מעלה ומכוח ההרגל מנסה להכות ביריבו עם החרב האדירה, אולם מחטיא, והפגיעה המתכתית בקיר מהדהדת ברחבי המגדל הדומם. אז נקלטים דבריה של הכוהנת, והצעיר מושך את חרבו חזרה ורץ מעלה כאחוז אמוק. "נראה לי שזה בא מהגופה, אני יורד למטה להשמיד אותה!" מהדהד קולו של בעל השליחות "אני באה איתך!" קוראת אחריו אחותו, "לא, תצילו את עצמכם, אני אעסיק אותו! ילד – פשוט צלצל בפעמון והכל יהיה בסדר!!!"

רגע אחר כך מתמלא יוזניק, שסוף סוף הרוויח את גאוותו, בתחושת סיפוק. "השליחות שלי..." הוא פולט מבעד לשפמו בעודו רץ במורד המדרגות, אולם הצל מתגנב בעורפו במהירות גבוהה יותר ומשלח יד דרך שריונו של הגמד. קור מצמרר עולה בעצמותיו של יוזניק וחולשה אוחזת בשריריו, אולם דעתו נחושה והוא ממשיך לרוץ בחריקת שיניים – "השליחות שלי... אסור לוותר!"

אוליי ממהרת להטיל לחש הגנה על אחיה, והמגן הקדוש הודף את התקפתו הבאה של הצל. היא מביטה מעלה לעבר ברי שעושה את דרכו לפעמון וצפוי לצלצל בקרוב, אך אז נשמעת זעקת כאב איומה מתחתיה: זרוע צללית מתנתקת מהקיר, חודרת היישר דרך לחש המגן ואל תוך ליבו של יוזניק. גופו קופא מהקור ומתעוות בכאב, ורגליו כושלות. רגע לפני איבוד ההכרה מנסה הגמד לבלום את נפילתו, אך כושל מבעד לשפת המדרגות חסרות המעקה ונופל את שארית הדרך עד התחתית. קול החבטה ברצפה מהדהד במעלה המגדל. אם הצל לא הרג את יוזניק הטוב – עשתה זאת הנפילה. לפחות במותו קנה לחבריו זמן יקר.[9]

עתה מדלגת הצללית לאורך הקיר ולעבר אוליי. "תגיע לראש המגדל וצלצל בפעמון בכל הכוח!!" קוראת הכוהנת אל על, תוך שהיא משליכה להבות קדושות המחטיאות את יריבה הגמיש. דמות הצללים המסתורית מגיעה לאוליי ומושיטה את ידה – הגמדה חומקת ושוב מפספסת עם להבותיה הקדושות – ואז נפגעת במגע מקפיא, נאחזת חולשה ומאבדת הכרה על המדרגות.[10]

ברי כלל לא מפנה את מבטו לאחור. הוא שמע את קריאתה של אוליי בדיוק כשטיפס אל משטח העץ תחת הפעמון הגדול, בראש המגדל. שם, במרכז החדר, תלוי פעמון ברזל גדול המעוטר בתצורת הוורדים והגולגלות של האלה ווי-ג'אס. ארבעה פתחי אוויר גדולים מצויים בדפנות החדר, דרכם חודרת רוח פרצים ומתגלה נוף ציורי לאגם, לעיירה העצובה ולשדותיה הנטושים.

ברי מגייס את מלוא יכולתיו וזעמו. באבחת חרב אחת הוא קוטע את החבלים המחזיקים את הפעמון במקום, תופס ברצועה ומושך בכל כוחו! הפעמון מטלטל בעוצמה, ואולם... הדממה נותרת. הפעמון שותק. נבוך ואחוז אימה מנסה הגמד את מזלו בשנית ושוב מושך ברצועה, ואף שהפעמון מטלטל בעוצמה מצד לצד – דבר לא נשמע פרט ליללת הרוח המתפרצת מבעד לפתחים.

ברי מציץ אל תוך הפעמון. שם, בפנים, בנוי קרס קטן ועליו אמור היה להתלות ענבל הפעמון. פתאום הגמד מבחין – הענבל חסר!

דמות הצללים צפויה להגיח מתחתיו בכל רגע... ברי עובד העצות מביט סביב פעם אחת אחרונה, בחיפוש נואש אחר רמז לענבל שאולי מצוי בקרבת מקום. לשווא. אז נתקל מבטו ברמז מסוג אחר: נוצה. נוצה בודדה של עורב. נוצה שצבעה שחור.

הגמד נזכר במכשף האפל ונושך את שפתו. "לעזאזל..."



====



שמונים שנה לאחר מכן, בקצה האחר של האימפריה, מרתה עצאפר תולה על גבי תיקה אלת ברזל משונה שכדור מתכתי בראשה, שנאספה ממערת האורקל. "הרוחות אמרו שאחד החפצים הוא מקל שבשבילו מתיאס השתיק את העיר, והדבר הזה מפיץ קסם תאובה, אז זה נשמע לי מתאים לתיאור... מוטב שנזהר. אל תגעו בזה ושלא יכנס לתיק!"



====

רקע כללי והמסע לברן

[1] השחקנית של טיקי משחקת את אוליי (Oley); השחקן של מרתה משחק את ברי (Berry); והשחקן של ג'יין משחק את יוזניק בעל השליחות (Yoznik). השחקנים בחרו את הדמויות מתוך מבחר דמויות מוכנות מראש שהציע המנחה והכניסו רק שינויים קטנים: למשל הגזע של יוזניק ששונה לגמד, סיפור הרקע שלו, והאינטיליגנציה הנמוכה של ברי.

[2] תמצתתי את סצינת הפגישה של הגמדים אבל רוב הציטוטים שהשארתי (בקטע הזה ובשאר המפגש) – הם תמלולים מדויקים מההקלטה ששמרנו, לרבות השירה של ברי.

[3] גלגול חקירה מוצלח של אוליי מראה שאין סימנים לעזיבת השדות בחופזה.



הקרב בתפלץ והדרך למגדל הפעמון

[4] גלגול הבחנה מוצלח מראה לברי את הדלת השבורה והוא מיידע את שאר הקבוצה שמחליטה להתגנב. רק יוזניק מצליח בבדיקת ההתגנבות, אך למזלנו התפלץ (Ghoul) נכשל גם הוא.

[5] בדיקת דת מוצלחת של אוליי. בזכותה אנחנו מקבלים את המידע על חולשותיהם של האל-מתים ויכולים לגבש תוכנית.

[6] במקור היה חלק נוסף בתוכנית עם רולפליי משעשע, שחתכתי מהרשומות: ברי מציע להוציא את העיזים מהגדרה ולהבריח אותן לעיר בתור הסחה. יוזניק לא מבין את כוונתו ותוהה בקול "נערי אתה אמנם לא הגרזן הכי חד בנפחייה אבל אפילו אתה צריך לדעת שעיזים לא יכולות להלחם בזומבים..." התנהל וויכוח ארוך באופן מפתיע ובסופו הוחלט לשלוח שלושה עיזים לעיירה כהסחה ולשחרר את היתר לחופשי.

[7] התוכנית בוצעה תוך גלגולי מיומנות מוצלחים. כשחלפו על פני תחנת הרוח הצליחו כולם בבדיקת התגנבות, וכדי לעלות במדרון אוליי הצליחה בבדיקת אתלטיקה עם יתרון (שכן ברי, שהשיג תוצאה גבולית, הושיט לה יד).



מגדל הפעמון


[8] שלושת הדמויות נכשלות בגלגול הבחנה ועולות במדרגות מבלי להבחין בדמות הצללים, על אף שהדמויות (והשחקנים) נתנו את דעתם לגופה והסכנה שכנראה אורבת. היה וויכוח קצר אם עלינו לטפל בגופה באמצעות קבורה או בדרך אחרת, אבל הפעמון כבר היה כל כך קרוב שהחלטנו לא להסתכן ופשוט לרוץ במעלה המדרגות.

[9] לחש ההגנה שמטילה אוליי הוא Shield Of Faith. החל מתור זה ספרנו שלוש סיבובים עד שברי יגיע לפעמון, כך שמבחינה מכאנית שיחקנו את הקרב כמירוץ נגד השעון. פגיעתו של הצל ביוזניק היא קריטית ועושה נזק כפול ממספר נקודות הפגיעה שלו. בנוסף גלגלתי בדיקת זריזות עלובה במיוחד שבעקבותיה יוזניק המעולף עוד נפל מהמדרגות... בנסיבות האלו החלטנו לא לגלגל בדיקות הכרה ליוזניק, ולהניח שהוא נהרג כתוצאה מהנפילה.

[10] הלחש שמטילה אוליי הוא Sacred Flame. היא מעכבת את הצללית במשך שני סיבובים נוספים המספיקים כדי שברי יגיע לפעמון (כזכור, הקצבנו שלוש סיבובים עד שברי יגיע לפעמון, החל מהתור בו אוליי הטילה לחש מגן על יוזניק). בפגיעתו גורם הצל 11 נקודות נזק, שהן במקרה בדיוק מספר נקודות הפגיעה של אוליי, והיא מתעלפת.
 
עריכה אחרונה:

אורי ט

פונדקאי פעיל
התפרסם מפגש 10!
המפגש הזה התרחש קרוב לחצי שנה אחרי מפגש 9. במשך כל אותה תקופה ניסינו להפגש ללא הצלחה, עד שבסוף החלטנו לנסות משחק מקוון (בדיסקורד) ולראות איך יוצא. בגלל שלא הייתי רגיל למפגשים מקוונים בקשתי מהמנחה שנעשה חד"פ בתור ניסיון - אז המנחה הריץ בשבילנו חד"פ באותו עולם אבל עם דמויות אחרות. ניסיתי לשקף ברשומה את האווירה מהמפגש (ששומעים גם מההקלטה): בהתחלה, אף אחד לא יודע איך לעכל את הדמויות החד פעמיות אז כולם משחקים די שטותי. לאט לאט ההרפתקה מתחילה לצבור תאוצה והמשחק נהיה מותח, עד שבסוף, מפגש שהתחיל באווירה קומית ולא רצינית נגמר כמו סיפור אימה וכולנו היינו בשוק! היה ממש מגניב :)

בעניין אחר - אני מנסה להצמד ללו"ז פרסומים עקבי, כרגע ללא הצלחה. החדשות הטובות הן שגם מפגשים 11 ו-12 כתובים, ואני קרוב לסיים את מפגש 13. מצד שני כתיבה בסגנון שאני רוצה לוקחת לי המון זמן... המפגש הזה למשל היה כתוב מאוגוסט, אבל רגע לפני הפרסום קראתי אותו שוב והחלטתי להכניס המון שינויים, וזה גרם לעיכוב של עוד חודש. הפרסומים הלא עקביים מבאסים אותי, כי כקורא אני בהחלט מעדיף לדעת מתי צפוי עדכון כדי להשאר באווירה ולא להצטרך לקרוא הכל שוב ולהזכר. בקיצור, להבא אנסה לפרסם מפגש אחת לשבועיים-שלושה, אבל יכול להיות שנעמוד על אחת לחודש. אני גם תוהה אם אפשר לשלב איכשהו טיזרים לפני שצפוי עדכון 🤔


קריאה מהנה!
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
הכתיבה מצוינת כרגיל. אני עכשיו כותב את הרשומות להרפתקה שלנו ב Genesys ואני משקיע הרבה פחות ממך, ואין ספק שרואים את התמורה להשקעה בכך שזה קולח יותר ויותר מזכיר סיפור של ממש.
ההרפתקה נשמע כיפית, ואני מסוקרן לדעת האם זו הייתה התוכנית של the Nerubian the Nerubian מלכתחילה לסיים בנקודה שבה ההרפתקה הסתיימה. זה נשמע כמו סוג-של מסע אבוד מראש, אם כי אני לא בטוח מה היה הסיכוי שלכם להביס את הצל בקרב אם הייתם בוחרים לעמוד ולהילחם ולא לברוח - שזה ד"א מעשה לא אופייני להרפתקנים :ROFLMAO:
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
תענוג לקרוא כתמיד. שמח לראות שיש עדכונים ועוד יותר שמח לראות חד"פ, היה שינוי ממש מגניב. אין ספק שאתם קבוצה מיוחדת ומשקיעה במיוחד.
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ההרפתקה נשמע כיפית, ואני מסוקרן לדעת האם זו הייתה התוכנית של the Nerubian the Nerubian מלכתחילה לסיים בנקודה שבה ההרפתקה הסתיימה. זה נשמע כמו סוג-של מסע אבוד מראש, אם כי אני לא בטוח מה היה הסיכוי שלכם להביס את הצל בקרב אם הייתם בוחרים לעמוד ולהילחם ולא לברוח - שזה ד"א מעשה לא אופייני להרפתקנים :ROFLMAO:
זה כן תוכנן כמסע אבוד, במובן שאי אפשר לעצור את הנגע כי החפץ שמסלק אותו נגנב ואין בזמין מי שיכין חדש - אבל הייתי לגמרי פתוח לכל הסקאלה שבין TPK על ראש המגדל ובין ניצחון על הצל ונסיגה מהעיר, של כל הגמדים או של חלקם.

כמנחה, המפגש הזה שירת מטרה להבהיר לשחקנים שענבל הפעמון שהדמויות מצאו במערה של נותיק הוא ענבל פעמון, שהוא חשוב לאללה, ושהוא מפיץ הילת תאובה כי הוא *מסלק* אל-מתים, ולא כי הוא מסוכן לדמויות. בהמשך המערכה יופיעו שוב מגדלי מקדשים של ווי-ג'אס עם פעמונים כאלו.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
המון תודה לכולם על המחמאות, ממש כיף לשמוע אחרי כל ההשקעה!

אולדמן - תתפלא כמה שאני תמים בתור שחקן ;) הייתי לגמרי סבור שההרפתקה תסתיים כשנגיע לפעמון ונצלצל בו. למען האמת, עד ההתקלות הראשונה לא הייתי בטוח אם יהיה בכלל אתגר או שזה חד"פ קומי. חוץ מזה כשנתקלנו באיש הצל הנחנו שבדומה לתנים אי אפשר לגרום לו נזק בלי נשק קסום וזה מסביר את התגובה שלנו: יוזניק רץ להשמיד את הגופה, ברי רץ לפעמון, ורק אוליי תקפה עם התקפות קסומות.

ושאלה כללית - אני רואה שכולם מתייחסים לסוף אבל אף אחד לא התייחס לטוויסט! מישהו שם לב לפסקה שמסיימת את הרשומה?
שמונים שנה לאחר מכן, בקצה האחר של האימפריה, מרתה עצאפר תולה על גבי תיקה אלת ברזל משונה שכדור מתכתי בראשה, שנאספה ממערת האורקל. "הרוחות אמרו שאחד החפצים הוא מקל שבשבילו מתיאס השתיק את העיר, והדבר הזה מפיץ קסם תאובה, אז זה נשמע לי מתאים לתיאור... מוטב שנזהר. אל תגעו בזה ושלא יכנס לתיק!"
לדעתי זו הייתה ממש הברקה של נרוב. אפרופו העובדה שאני שחקן תמים, השחקנים האחרים כן חיברו בסוף את הנקודות וממש היו צריכים להסביר לי את הטוויסט ש"המכשף האפל" הוא לא אחר ממתיאס הצעיר וכל החד"פ הוא סיפור רקע לאחד החפצים שאספנו ממערת האורקל!
היופי הוא שכל המידע היה שם. במפגשים הקודמים מתיאס הפך לעורב, האבירים שלא הכירו אותו קראו לו "מכשף אופל", העברנו כמעט חצי שעה מהמפגש הקודם בניסיון להבין מה עושה 'אלת הברזל שמפיצה קסם תאובה', ועוד ועוד. בקיצור, שאפו לנרוב.
 
עריכה אחרונה:

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ד"א, אורי ט אורי ט השמיט את הדבר הבא שברי הגמד עשה אחרי שאמר "לעזאזל", וזה לקפוץ מהמגדל בקצה הצוק אל מי האגם שלמטה כשהוא מפעיל זעם (כדי לספוג חצי נזק) ומתפלל ממש חזק שישרוד את הנפילה ויצליח להזעיק עצרה. אבל זה בקטנה כי לא חזרנו אל הגמדים.
 
Top Bottom