אתה שוכח אפשרות רביעית, שהיא לא במקרה האפשרות שהיתה "נכונה" במו"ד 3 ובמוד"מ: היקום שופט את הדמויות.
טוב ורע הם מושגים אבסולוטים ממש כמו מים ואש, חלק מהיסודות של העולם. שדים הם יצורים *רעים* - לא בלתי מובנים, לא בעלי כווונות אחרות, אלא בפירוש יצורים שכל מה שהם רוצים זה להזיק לאחרים ולהיות מנוולים. מלאכים הם יצורים *טובים* - לא הומניטרים, לא רק "באותו ראש" כמו אנשים טובים אחרים, אלא ישויות שמעונינות שלכל האנשים תהיה רווחה, אושר, ושכולם יהיו אדיבים זה לזה. טוב ורע קיצוניים כמו הדימוי הקלאסי של גן עדן וגיהנום של הנצרות.
אנשים שנוטים לנטייה מסוימת מצהירים מבחינה "קסומולוגית" ממש לאיזה כיוון הם הולכים. בגלל זה אביר קודש יכול לזהות רוע - בדיוק כמו שאדם עם מגנט יכול לזהות מתכות. נטייה היא חוק טבע, הגדרה מוסרית היא חלק מהיקום.
הגישה הזאת עומדת יפה רוב הזמן, אבל קורסת כשנכנסים לדיונים פילוסופיים מורכבים מדי. היא משרתת היטב את מטרתה, אבל ברור שזאת לא כוס התה של כל אחד. אישית, כשאני משחק באווירת פנטזיה אפית בסגנון שמו"ד תוכננה להיות, אני זורם עם זה בכיף - לא רק בגלל שזה יותר נכון ז'אנרית (טוב ורע אבסולוטים ומנוגדים זה א' ב' של פנטזיה אפית) אלא גם בגלל שחבל לי ללכת נגד הזרם, ולעורר חיכוכים בין איך שאני חושב שהשיטה "צריכה" להיות לבין איך שהיא באמת. חיכוכים מובילים לפחד, פחד מוביל לשנאה, שנאה מובילה לסבבבבלללללל וכו'.
כשארצה לשחק באווירה מציאותית, לא רק שאוותר על הנטייה אלא אעשה זאת גם בלי נק"פ - יש מספיק שיטות מציאותיות אחרות לשחק בהן.
טוב ורע הם מושגים אבסולוטים ממש כמו מים ואש, חלק מהיסודות של העולם. שדים הם יצורים *רעים* - לא בלתי מובנים, לא בעלי כווונות אחרות, אלא בפירוש יצורים שכל מה שהם רוצים זה להזיק לאחרים ולהיות מנוולים. מלאכים הם יצורים *טובים* - לא הומניטרים, לא רק "באותו ראש" כמו אנשים טובים אחרים, אלא ישויות שמעונינות שלכל האנשים תהיה רווחה, אושר, ושכולם יהיו אדיבים זה לזה. טוב ורע קיצוניים כמו הדימוי הקלאסי של גן עדן וגיהנום של הנצרות.
אנשים שנוטים לנטייה מסוימת מצהירים מבחינה "קסומולוגית" ממש לאיזה כיוון הם הולכים. בגלל זה אביר קודש יכול לזהות רוע - בדיוק כמו שאדם עם מגנט יכול לזהות מתכות. נטייה היא חוק טבע, הגדרה מוסרית היא חלק מהיקום.
הגישה הזאת עומדת יפה רוב הזמן, אבל קורסת כשנכנסים לדיונים פילוסופיים מורכבים מדי. היא משרתת היטב את מטרתה, אבל ברור שזאת לא כוס התה של כל אחד. אישית, כשאני משחק באווירת פנטזיה אפית בסגנון שמו"ד תוכננה להיות, אני זורם עם זה בכיף - לא רק בגלל שזה יותר נכון ז'אנרית (טוב ורע אבסולוטים ומנוגדים זה א' ב' של פנטזיה אפית) אלא גם בגלל שחבל לי ללכת נגד הזרם, ולעורר חיכוכים בין איך שאני חושב שהשיטה "צריכה" להיות לבין איך שהיא באמת. חיכוכים מובילים לפחד, פחד מוביל לשנאה, שנאה מובילה לסבבבבלללללל וכו'.
כשארצה לשחק באווירה מציאותית, לא רק שאוותר על הנטייה אלא אעשה זאת גם בלי נק"פ - יש מספיק שיטות מציאותיות אחרות לשחק בהן.
