עכשיו שכתבתי גם את שלגיה. הסיפור הבא יהיה: "ג'ק ואפוני הפלא".
הייתה זו עונת האוויר. הארמון שמול 'בדולח' היה מחומם מבפנים. המלכה עם דירוג המראה הגבוה ביותר בצפון ישבה וגלגלה מלאכה [עץ] עדינה. היא תכננה לסרוג צעיף עתק מסובך לבעלה המכוער שאותו אהבה מאוד. אבל לפתע נכשל הגלגול. המחט פצעה את אצבעה הארוכה, וטיפת דם בצבצה על האצבע. המלכה לא גלגלה התנגדות ספונטנית, אלא טפטפה דרך החלון על השלג והחליטה, כנשגבת כוכבים מבריקה, שתיוולד לה ילדה שתיראה כמו בת פיה גנדרנית. היא הלכה לקתרוס התכלת ההרמונית וביקשה להסדיר את העניין. כעבור כשנה היא עלתה לעיר השמיימית, כי השבתון שלקחה נגמר והיא שוב הייתה עסוקה במזימות לא מוצלחות של סיעת הזהב.
האבא המכוער, שקינח את אפו העמוק ומורכב-המנהרות בצעיף עתק אלמוני, החליט לקרוא לה שלגיה, סתם כי היא נולדה בקוטב האוויר וכי לא היה לו הרבה זמן לחשוב – האחווה שלו מהאי המבורך דרשה שיבוא בזריזות תוך שבועיים, כלומר 10 ימים. הוא התחתן עם נשגבת שאול שלא גילתה לו מיהי [לא, זאת לא הייתה אשתו הקודמת] ועלה על הסימהאטה בלי לארוז כלום, חוץ מממחטה גדולה אחת שסרגה לו אשתו הקודמת ושהיה נוח לקנח בה את האף.
האם החורגת צחקה ברוע ונהגה בשלגיה כמו שנוהגים בלטאה כשמקציבים לו אומנת. היא הלכה לחדרה ושלפה עתק אחד בצורת ראי דובר, שאמר מה שרצתה לשמוע ולפעמים לא. היא בעיקר עסקה מולו בנקרומנסיה והייתה נחושה בדעתה ללמוד כמה שיותר לחשים ממעגל המבוך.
שלגייה גדלה והעלתה עוד ועוד ועוד את דירוג המראה שלה, עד שבדף הדמות הנקודות התנגשו בנקודת הפיקחות המודפסת. עכשיו לא נהגו בה כמו שנוהגים בלטאה, אלא הפכו אותה לשפחה, ממש כמו שפחות הבתים הנאצלים. היא הייתה צריכה לקרצף ולמרק ולהיות כמו אריאנה לפני שהפכה לנשגבת.
יום אחד, כשהמכשפה חיפשה איך לקבל נקודות ניסיון עבור נקודת ת"נ חמישית, היא שאלה את הקיר בהיסח הדעת: "מראה מראה שעל הקיר, מי בעלת-דירוג-המראה-הכי-גבוה בקוטב האוויר?". שלא כהרגלו, הראי לא אמר: "את, כמובן, האביסאלית היפה, נראית ממש כמו בת פיה", אלא, "את עסוקה בלהקציב נק"נ לנקרומנסיה, כששלגיה יפה פי אלף [אל תעשי מזה סנסציה]"* [*הראי לא בדיוק רכש התמחות הופעה 'אלתור', כשהיה צריך להמציא חרוזים בתשובות שחרגו מהשגרה].
האביסאלית קפאה במקומה, וחזרה שוב על השאלה, בהטעימה כל מילה. הראי לא הספיק לחבר חרוזים מוצלחים יותר וגם הוא חזר על עצמו. הנשגבת נשמה עמוק, אבל היה מאוחר מדי – מרוב זעם סימן הקאסטה שלה השפריץ בחדות AB בכמויות, וסופת האנימה האלימה שלה התגשמה כשהיא הטיחה את אגרופה בקיר. המניקור שלה נהרס וזה רק הרגיז אותה עוד יותר. היא זימנה מיד שד ממעגל המבוך, שגרם לאנימה ולסימן הקאסטה לבעור ולדמם עוד יותר ולהרוס לה גם את המסקרה. כשהשד הופיע אחרי כמה שעות של דקלומים, היא צוותה עליו מייד: "רואה את השפחה הארורה הזאת? קח אותה הרחק לקוטבי העץ והאש, בג'ונגל ההררי שבדרום מזרח המפה. תזכור להביא לי את הלב המחורבן שלה. חת שתיים!" השד התעצבן אבל בעל כורחו נשב את עצמו החוצה, תפס את שלגיה המופתעת במותניים ודהר במהירות של כרוב לג'ונגל הדרומי.
הוא אמנם הצטווה להרוג את שלגיה, אבל אתם יודעים מה? שלגיה בעצמה ידעה לתעל מהות לא רע, בהתחשב בזה שהייתה דמת דרקון סוררת שלא הייתה יכולה לדווח לקיסרות על קיומה [כזכור, אביה היה דם דרקון]. ושלגיה לא רק העלתה את דירוג המראה שלה – היא גם היטיבה לרכוש נקודות בתורת הנסתר, ואת התעצומה המתאימה, ואת הלחש הנכון, וכך היא שלחה בחזרה את השד למלפיאס וזימנה שד זהה, אומנם די צפלון אבל יותר טוב מכלום. היא ציוותה עליו להרוג בן-חיה של איזה נשגב לבנה טיפש ולקחת את ליבו הפועם והמטפטף לנשגבת השאול הזועפת. השד נעלם, ממהר לבצע את הוראותיה, והיא הלכה לכיוון הר, כשדמעות בעיניה. היא הלכה והלכה ונכנסה לרכס הרים. שלגיה הבוכייה ראתה מערה וחשבה שתתעל מהות כמיטב יכולתה כדי להגן על עצמה מכל מה שיהיה שונה מהחדר שלה בארמון הרחוק.
השד הביא לאביסאלית את הלב של איש החיה, והיא הייתה די מרוצה – אבל התעניינה בעיקר בנק"נ אונליין שמסיכת החורפים הציע בכת הריק הבליינית שלה, שהוצגה על הראי הנאמן שלה [הזכרתי שהוא היה עתק?] וכך נרגעה ותיקנה לעצמה את המסקרה, המניקור והפדיקור הגועליים.
בינתיים במערה שלגיה כנראה נשענה על איזה סלע קסום, כי היא מצאה את עצמה כמו בסרטים [שהוקרנו בעידן הראשון] במקום אחר, בתוך ההר שבלע את המערה. זה נראה בהתחלה כמו משכן בדירוג 3 בערך, אבל אז היא ראתה שזה היה מעוצב כמו בית: הנה מטבח, והנה שולחן משובע [שהזכיר לה את ההפטגרם שבו כל כך רצתה ללמוד], וסלון עם טכנולוגיית העידן הראשון... במעלה מדרגות השיש הנמוכות היה חדר שינה שמן ועגול. בלי לחשוב כלל היא פשוט נרדמה.
בבוקר העיר אותה מגע גס והיא צרחה צרחת סופרן כאילו נטרפה בידי סיאקה. אבל זה היה "רק" ברנש שעיר ונמוך, בעצם שבעה. היא נבהלה נורא וגיששה אחר מאגר המהות שלה, אבל איבדה אותו כשהיצור פנה לאחרים והודיע להם, ש"זאתי היא בטוח לא בת-הר כמונו, בחורחבר'ה. היא בטח איזו בת פיה גנדרנית, זה מה אני חושב, זה מה שאני". שלגיה לא ידעה מיהם בני ההר, וגם לא בני פיה, למרות שגרה קרוב לפראא. "א-אני... א-אניי, אני שלגיה, מהארמון מול בדולח, בתה של 'משספת דמעות האופל הזועמת כסערה אימתנית הלבושה אדרת סיוטים מעוררת אימה המקושרת לכתות הריק הגדולות מכל שמבטה נושא עימו מוות', זה השם של אמא שלי."
"חתיכת אמא", התפעל גמד רזה משמאלה. "בעצם", אמר אחד ממרכז הקבוצה, "לא חשוב מי את. פשוט תעשי לנו את עבודות הבית כמו שצריך ונרשה לך לגור פה, טוב? כל יום אנחנו יוצאים לחצוב אבני מוקד בהרים, יחד עם אבני חלומות שמשווקים לתרשיש. אל תפתחי את המשכן לאפחד, גם אם הוא יודע לשסף דמעות אופל זועמות כסערה אימתנית שלבושות אדרות סיוטים מעוררות אימה, ולא אכפתלי אם הוא גם מקושר לכתות הריק הגדולות מכל שמבטו נושא עימו מוות, ברור?" "אה... טוב", אמרה שלגיה. [העובדה שדירוג המראה התנגש בנקודות הפיקחות לא הפריע לה, כי חוץ מנקודת הפיקחות המודפסת הייתה לה רק עוד נקודה אחת].
בחודש התעצמות האש, האביסאלית הרחוקה מרחה אקוניטון על שפתיה היבשות והירוקות שאלה את הראי מאחורי גבה, "אמרי לי, מראה, מי הכי יפה בבריאה?" והראי השיב לה בחשש, "קיסרית הארגמן?" נשגבת השאול התאפקה ולא נתנה לו בוקס. "ומי חוץ ממנה?" "שלגיה." כנראה שהראי התנוון והפסיק לחרוז. וכנראה שנשגבת השאול 'משספת הדמעות' הייתה מחריבה את בדולח מרוב זעם אם היה לה את כישוף המבוך המתאים [אבל בינתיים היא רק רכשה קסם נגדי וזימון שד]. הפעם, היא החליטה, היא תהרוג בעצמה את שלגיה! היא תראה לה מי הכי יפה בבריאה! והיא גם צריכה להרוג מישהו כדי לקבל עוד נק"נ אבל זה די משני. היא זימנה יסודן אוויר [שרכשה ממעגל ארצללים אחרי שראתה כמה זה קשה לרכוש את המבוך בלי ארצללים] ורכבה עליו כל הדרך לג'ונגל הדרומי... לא לפני שערכה קטיף קטן במטעי האמברוזיה של יו שאן.
שלגיה שמעה דפיקה בדלת המשכן. היא זכרה את אזהרת בני ההר [לאחרונה הם התעשרו מייצוא אבני החלומות לתרשיש] והציצה בחלון לראות מי זה. זו הייתה אישה זקנה, בדרך איזו הומלסית מצ'יארוסקורו או נקסוס. שלגיה פתחה את החלון. "אסור לי להכניס אותך, 'צטערת," היא אמרה. "זה בסדר", קרקרה האישה הזקנה. "האם עלמת חן שכמוך תרצה לקנות אמברוזיה מורע- מובחרת מהעיר השמיימית?" "ברור", התלהבה שלגיה, ומיהרה לשלם לאישה מוט [לא מאנה, אלא חלק ממינה] ממחסן החירום של בני ההר. הזקנה צחקקה, לקחה את הכסף והלכה לה לדרכה. שלגיה סגרה את החלון ונגסה באמברוזיה. אבל האמבוריזה הייתה מורעלת: האביסאלית משחה עליה את ליפסטיק האקוניטון שלה! שלגייה הסתובבה במקום, בהיקף גדול יותר ויותר, עד שבסיבוב הרביעי התמוטטה בדרמטיות והאמברוזיה התגלגלה ליד אצבעותיה.
לפנות ערב, כשבני ההר חזרו הביתה, הם מצאו אותה כך ומיד החליטו לשלוח אותה לבית קברות יוקרתי בסיג'אן. הם המתינו לסבלים ושיחקו 'שער' כשעתיים. לקראת הבוקר הגיעו הסבלים ממסדר הקברנים הסיג'אני. כשלקחו את שלגייה החיוורת ושמו אותה בארון מתים פרוביזורי הם חזרו על עקבותיהם [הם היו רכובים על סוסים] ובאמצע הדרך התנגשה בהם בטעות עגלת סוחר נודד מהגילדה. הסוחר קילל בניב הגילדה הסודי והתרחק מהם, במלמול קללות על מעמד המנושלים ושער המלח המשתולל. אבל בזמן ההתנגשות התפוח נדחק החוצה מפיה [כמו בגרסה המקורית האמיתית של האגדה], ושלגייה המבולבלת ניסתה להרים את ראשה, התנגשה בדלת הזכוכית של הארון ונכנסה למצב בלתי כשיר, כלומר התעלפה.
