הסכיזמה הגדולה המקורית, היא הפיצול בין הכנסיה הקתולית לאורתודוקסית לפני כאלף שנה מכל מיני סיבות תאולוגיות, גאוגרפיות ופוליטיות.
בזמנו, השתמתי במושג בקבוצת מו"ד שהנחיתי גם לתאר את השלכותיו של ויכוח תאולוגי-אידאולוגי בין שלוש הכנסיות של האל הצדיק של בני האדם המוכר גם כ"אנוש" (על שמו בני האדם נקראים בני אנוש, והוא היה פעם אדם רגיל שהוקרב לאל רשע כלשהו וקם לתחייה בתור אל בעצמו - השפעות כבדות של מערכי שיעור בנושא הנצרות בכיתה ח').
אנוש היה אל ששאף לשלום ואחווה, ולכן בכתבים שהשאיר לפני שעבר למישורים העליונים באופן סופי הוא הורה לכוהניו שאסור להם לשאת נשק ולשפוך דם. מצד שני, הכוהנים הראשונים שלו היו המצביאים שהובילו את הצבאות שלו לקרב נגד כוחות הרשע, ככה שההנחייה הזו לא הסתדרה להם עם הפרקטיקה. מכיוון שהניסוחים שלו היו מעורפלים, כנראה בכוונה, התעוררו המון ויכוחים ופרשנויות.
בסופו של דבר, התגבשו שלוש כנסיות סביב שלושת הכוהנים הבכירים ביותר שלו, וכל אחת הציגה פרשנות אחרת לפסוק האוסר על נשק ושפיכת דם. הכנסיה המערבית פירשה את זה כאיסור על שימוש בכלי נשק בעלי להב חד (הגבלת הנשק הקלאסית של כוהנים במו"ד, שמקורה בפרשנות היסטורית שגויה של גארי גייגקס), הכנסייה המזרחית פירשה "שפיכות דמים בנשק" כמתייחסת לנשק מברזל ופלדה בלבד וחימשה את כוהניה בכלי נשק מארד, זכוכית וולקנית, עץ, עצם וכד', והכנסייה הדרומית החליטה שהאיסור מתייחס לכל כלי שהוא קודם כל נשק (כמו חרבות, קשתות וחיצים, חניתות וכד') והכוהנים שלה השתמשו בכלים שניתן להגדיר גם ככלי עבודה או כלים חקלאיים (פטיש, קלשון, חרמש, מורג, צילצל וכו') או בכלים מוזרים ועקומים שלא נראים כמו כלי נשק שגרתיים (בזכות הפרשנות הזו הם הרשו לעצמם להשתמש בחרבות ח'פש).
בזמנו, השתמתי במושג בקבוצת מו"ד שהנחיתי גם לתאר את השלכותיו של ויכוח תאולוגי-אידאולוגי בין שלוש הכנסיות של האל הצדיק של בני האדם המוכר גם כ"אנוש" (על שמו בני האדם נקראים בני אנוש, והוא היה פעם אדם רגיל שהוקרב לאל רשע כלשהו וקם לתחייה בתור אל בעצמו - השפעות כבדות של מערכי שיעור בנושא הנצרות בכיתה ח').
אנוש היה אל ששאף לשלום ואחווה, ולכן בכתבים שהשאיר לפני שעבר למישורים העליונים באופן סופי הוא הורה לכוהניו שאסור להם לשאת נשק ולשפוך דם. מצד שני, הכוהנים הראשונים שלו היו המצביאים שהובילו את הצבאות שלו לקרב נגד כוחות הרשע, ככה שההנחייה הזו לא הסתדרה להם עם הפרקטיקה. מכיוון שהניסוחים שלו היו מעורפלים, כנראה בכוונה, התעוררו המון ויכוחים ופרשנויות.
בסופו של דבר, התגבשו שלוש כנסיות סביב שלושת הכוהנים הבכירים ביותר שלו, וכל אחת הציגה פרשנות אחרת לפסוק האוסר על נשק ושפיכת דם. הכנסיה המערבית פירשה את זה כאיסור על שימוש בכלי נשק בעלי להב חד (הגבלת הנשק הקלאסית של כוהנים במו"ד, שמקורה בפרשנות היסטורית שגויה של גארי גייגקס), הכנסייה המזרחית פירשה "שפיכות דמים בנשק" כמתייחסת לנשק מברזל ופלדה בלבד וחימשה את כוהניה בכלי נשק מארד, זכוכית וולקנית, עץ, עצם וכד', והכנסייה הדרומית החליטה שהאיסור מתייחס לכל כלי שהוא קודם כל נשק (כמו חרבות, קשתות וחיצים, חניתות וכד') והכוהנים שלה השתמשו בכלים שניתן להגדיר גם ככלי עבודה או כלים חקלאיים (פטיש, קלשון, חרמש, מורג, צילצל וכו') או בכלים מוזרים ועקומים שלא נראים כמו כלי נשק שגרתיים (בזכות הפרשנות הזו הם הרשו לעצמם להשתמש בחרבות ח'פש).
