סדנה לבניית שיטות

[Blue Beetle]

למרות שאין לי כל כך זמן אליו, בניית שיטות זה תת-תחביב שאני יותר ויותר נהנה ממנו ואני חושב שלא מספיק אנשים מבינים כמה הוא מספק.

בואו נעשה כזה דבר: אני אציג רעיון למשחק, אציג את השיקולים שלי בתכנון המשחק והציע מכניקה שתומכת בשיקולים הללו.
מי שרוצה יכול להעיר הערות, לשאול שאלות או להציע אלטרנטיבות.

כדי שיהיה מעניין ופתוח בכוונה אני בוחר תחום משחקי שהנסיון שלי בו זעיר עד לא קיים.

אז הנה הרעיון.
זהו משחק על יחסי כוח במסגרת חברתית סגורה, כאשר לכל חבר במסגרת יש מגבלות אישיות שמונעות ממנו להשיג את המטרות החברתיות/ פוליטיות שלו אבל מיזוג האישיות עם שדים או רוחות מאפשרים לו להתעלם מאותן מגבלות.

למשל, בן נוער חסר בטחון יכול להתמזג עם שד מיניות או עם הרוח של קאזנובה כדי "להשתיל" אישיות של מחזר.

המסגרת הברתית צריכה להיות סגורה מצד אחד, אבל מי למי שכופה אותה אין אינטרס באינטרקציה החברתית ומשחקי הכוח בתוך החברה (ולכן לא מתערב בה). מסגרות מתאימות יכולות למשל להיות בית-סוהר או פנימיה שמנהליה אדישים.


יש שני אתגרים עיקריים בעיצוב לדעתי:
א. הצגת מטרות בפני השחקנים.
ב. הגבלת מאפייני אישיות מצד אחד והתרתם במיזוג עם שדים/רוחות מהצד השני.

רק להבהרה כיוון שאינטרקציה חברתית היא הפעילות העיקרית במשחק - אי אפשר לעשות לה דלגיזציה עם מיומנות מכנית חברתית והטלת קוביות. אנחנו לא רוצים שהמכניקה תשחק במקום השחקנים.

 

[תוהה]

שאלות:
1. מה הטון או הוייב אליו מכוונים? האם זה משחק שעוסק במחירים שמוכנים לשלם כדי להשיג מעמד חברתי/ מטרה חשובה? מה המשמעות של חיבור עם הישויות הללו? האם זה זמני או קבוע, בהסכמה או כפוי?

2. כמה משקל אתה רוצה לתת למגבלות (ולתכונות שתתקבלנה מהמיזוג) מול העדפות של השחקן?
פנדרגון כמשל- שם יש תכונות הופכיות שתמיד משלימות ל20 וכשלון באחת והצלחה בשניה גורר פעולה לפי התכונה בה "הצלחת", גם אם השחקן לא היה בוחר לעשות זאת.

3. האם זה חד"פ, משחק קצר או משהו ארוך טווח? האם מתוכננת התקדמות של הדמות ואם כן, האם היא מכנית או חברתית בתוך העולם?

4. ככלל, דינמיקה חברתית תלויה מאוד בהעדפות המנחה וכישורי השחקן. האם אתה מעוניין בקריטריונים אובייקטיביים להצלחה?

המחשבה הראשונה שלי נוטה לכיוון PbtA או FitD, כי הדגש הוא בד"כ על הדרמה, ארכיטיפים בד"כ מגיעים עם שאלות שמסייעות למצוא מטרות/ רצונות, המידול של הצלחה חלקית וmoves יכול להתאים לסיטואציה וכו'.

 

[Blue Beetle]

1. לגבי הוויב - אני חושב על משחק של מאבקים פוליטיים, אפילו שהמסגרת היא מוגבלת והפרס הוא קטן. לגבי השדים - הם אכן מוסיפים וויב אפל לעניין אבל אני לא חושב שיש פה בהכרח עניין של sell your soul, אולי עניין שהסתמכות על השד יכולה להוציא אותך משליטה.

2. זו אפשרות בהחלט מעניינת. הרעיון של לתת לשחקן לשחק אבל תחת מגבלות הוא נכון לטעמי, אבל הוא דורש מהשחקן להיות מיומן.
(כאמור, אני לא חושב שהמנגנון הלאסי של תכונות / מיומנות הוא המנגנון הנכון למשחק כזה כי זו הפעילות העיקרית שהשחקנים מבצעים ומנגנון כזה עושה לזה דליגציה.)

3. אין לי מושג. אני מניח שהוא יכול להיות מעניין בשני המקרים. במקרה של "קמפיין", הצגת מטרות ארוכות טווח היא אתגר.

4. לא בטוח שהבנתי את השאלה ברמה שאני יכול לענות עליה עד הסוף.

שאלות מצוינות!

 

[Blue Beetle]

********************************************************************************************************

הנה הצעה למכניקת בסיס:
לכל דמות תהיה רשימה של תגיות המייצגות תכונות אופי ותכונה נומרית של "שליטה" או "בטחון" (שיכולה להיות אחת או מפוצלת לפי קטגוריות).

כאשר הדמות מנסה לאמר משהו או להתנהג בצורה שמנוגדת לאחת מתגיות האופי שלה, עליה לגלגל כנגד ה"שליטה". עם הדמות נכשלת, המנחה לוקח את השליטה ואומר / מבצע בשם הדמות משהו שמתאים לתגיות האופי שלה.

שד / רוח נותן לדמות תגיות אופי נוספות או מנטרל תגיות אופי קיימות.

 

[תוהה]

הסוגריים ב2 וסעיף 4 קשורים, אני חושב.
משחק שהליבה שלו היא אינטריגות חברתיות נמצא בבעיה: בד"כ מה שיקרה בו זה נסיונות שכנוע של שחקנים אחרים וNPCs.
מי מחליט איזה טיעון "מנצח"?

במשחק "מסורתי" יותר כנראה המנחה, ואז נכנסים למצב בו השחקן בגדול מנסה לקלוע להעדפות המנחה, אין ממש מעורבות מכנית או RNG ותנאי ההצלחה סובייקטיבי.

ישנן גישות אחרות (בדרגות סיבוכיות שונות) שמעניקות משקל רב יותר לRNG ויש בהן תנאי הצלחה אובייקטיבי, אך כל צעד בכיוון מתקרב ל"אני מגלגל לשכנע" שציינת לשלילה.
יש מיטיגציה כמו בונוס/ יתרון לפי שיקול דעת המנחה על טיעון טוב (שוב סובייקטיבי), או ללכת עם גיימיפיקציה של התהליך א-לה המשחקים של לוק קריין, אבל כולם מוסיפים שכבות בין הfiction לשחקן. השאלה היא מה אתה מעדיף.


לגבי מכניקה:

1. האם מחפשים רנדומליות גבוהה או bell curve?
2. האם הצלחה בינארית?
3. מה החסרונות בחיבור לישויות? האם יש מגבלת זמן/ השלכות על חיבורים רבים/ תכופים מדי?

אישית, לא יודע כמה אני אוהב שליטה של המנחה על דמות שחקן, קונספטואלית. אם הוא נכשל בגלגול, אולי עדיף לבקש ממנו לתאר איך ומדוע הוא נכנע לתכונות/ חולשות שלו. זה כנראה יעזור להיכנס לראש של הדמות טוב יותר. מסכים שזה דורש פתיחות רבה יותר מהשחקנים וניתוק בין הרצון של השחקן לדמות וזה אולי לא יהיה עבור כולם

 

[Blue Beetle]

1. משחק שהליבה שלו היא אינטרקציה חברתית לא בהכרח נמצא בבעיה. הוא כן דורש מיומנות שחקנים ומכניקה לא תמיד תורמת לו. לא צריך להחליט "איזה טיעון מנצח" בהכרח אלא לתת לדינמיקה הטבעית לזרום.
אבל לצורך העניין, בגלל האופי של המשחק הספציפי הזה, הסוגיה הזאת אכן מציבה אתגר.

2. אני תמיד בעד לסמוך על המנחה. לא כי כל המנחים הם בהכרח טובים, אלא כי לשיטה יש יכולת מאד מוגבלת לחפות על מנחה גרוע. תפקידה של המכניקה היא לתת למנחה כלים, לא למשטר אותו. יש לזה חסרונות כמובן (כמו שציינת), אבל האלטרנטיבה לדעתי גרועה יותר.

3. לגבי מבנה האקראיות, זו שאלה חשובה, אבל כנראה מוקדם מדי לענות עליה. ההצלחה כפי שתיארתי אותה היא בינארית (האם אתה מסוגל או לא מסוגל להתגבר על המחסום הרגשי שלך) אבל האם מדובר על אקראיות גבוהה או נמוכה זו שאלה שתלויה בשאלה האם אנחנו רוצים לעודד שחקנים לנסות ללכת נגד הטבע שלהם ולא להסתמך על הישויות או ההפך.

4. לגבי חסרונות לחיבור לישויות. החסרון העקרי שאני חושב עליו הוא שהשחקן מקבל יכולת בתמורה לאובדן שליטה. עדיין צריך לחשוב איך זה מתבטא מכנית.

5. אפשר אולי שלשחקן תהיה אפשרות לשחק ברוח המגבלה (ולתת לשחקנים מיומנים לעשות את שלהם), אבל למנחה תהיה היכולת לעשות לזה override אם הוא לא קולע לרוח המגבלה או עוקף אותה.