תודה מראש על כל עצה שתתקבל.
אני כבר שנה מריץ הרפתקה מקורית לקבוצת חברים מבית הספר. בחצי שנה הראשונה היה נפלא ולמרות שהייתי חדש יחסית למהדורה חמש והסתבכתי קצת עם החוקים, הייתה אווירה מאוד נחמדה וכיפית. אם זאת, ככל שהתקדמנו החלו לצוץ בעיות שמאוד הפריעו לי, ומרגיש לי ששנה הבאה המצב עלול רק להחמיר.
בהעיות העיקריות הן להלן:
1. יש לי הרגשה לעיתים מאוד תכופות שלשחקנים (או לפחות לחלקם) לא באמת אכפת מההרפתקה והסיפור. סתם לדוגמה, היה קרב שהיה אמור להיות מאוד משמעותי, ואחד השחקנים חיסל אותו בחצי סיבוב. כן, נכון, הקרב לא היה חזק מספיק, וכן, הייתי צריך לתכנן יותר באלאנסינג, אבל זה לכ העניין. העניין הוט שממש הרגיש לי שהם נהנו מהעובדה שהם חיסלו את הקרב בלי מאמץ ובמשך הרבה זמן הרגשתי רע עם זה שהקרבות שלי לא חזקים מספיק, ושהקבוצה מזלזלת ביכולות שלי כשה"מ. עניין יותר משמעותי היה כשהשחקנים חיסלו בעזרת חפץ קסם קרב חשוב אחר, שדווקא היה מאוזן טוב מכיוון שהם השתמשו בו באופן לא חוקי. אחרי גיליתי שזה היה לא חוקי נזפתי בהם (מדובר ספציפית בשני שחקנים שמבינים במשחק, אחד מהם זה שציינתי להלן). אחד, שהוא חבר ממש טוב שלי טען וחצי בצדק שהשני חשב על הרעיון ושזאת אחריותו הייתה לבדוק את החוקים. השני טען שהוא פשוט לא ידע. עכשיו, אני רוצה להאמין לו שהוא חא רימה בכוונה, אבל האפשרות השנייה היא שהוא פשוט לא בדק ו"לפי זכרונו" היו לחפץ עוד 4 יכולות לא קיימות, שזה פשוט מזלזל וחסר אחריות.
2. דוגמא נוספת קרתה לאחר מכן. השחקנים קנו מלא מחפץ שנקרא Bag of Beans, שמאפשר כששותלים אותו באדמה ליצור הרבה דברים שונים כמו גייזרים, טירות ג׳ק והאפונה, ביצים שמעלות תכונות ופירמידות עם אל מתים. עכשיו כן, נתתי להם אותו במחיר נמוך מדי והבנתי את זה רק כשהיה מאוחר מדי. אבל, מכיוון שאני לא מכיר כל חפץ קסם במשחק ביקשתי מהם במפורש שאם אני נותן להם משהו חזק מדי, שיהיו בוגרים ויגידו לי מה זה באמת מאפשר, מה שהם הפרו שוב ושוב.
אבל האמת שזה שהם חיזקו את עצמם הייתה בעייה משנית, כי פשוט העליתי את רמת האתגר משמעותית כתגובה. מה שהכעיס אותי באמת, היה שהם פשוט העבירו סשן וחצי בלהילחם במה שהם יצרו, תוך התעלמות מוחלטת מההרפצקה ויותר חשוב: עם 0 רול פליי.
כל מה היה זה: אנחנו נכנסים לפירמידה הזאת עם היצור שלפי החוקים חייב להיות שם, נלחמים בו ולוקחים את האוצר שלפי החוקים חייב להיות שם.
מדובר באחד הדברים הכי פחות כיפיים שהרצתי, פשוט כי לא הייתה לי סיבה להריץ אותם. צ׳אט ג׳יפיטי היה עושה את זה טוב יותר. אני במהלך כל הזמן הזה, לא הפעלתי אף מפלצת שהמצאתי, לא שיחקתי אף דבש ולא עשיתי בערך כלום חוץ מחגלגל להם דברים. הדבר היחיד שעשיתי היה לשנות את המפלצות כדי שיהיו חזקות יותר (זה לא עזר).
3. פיתוח דמויות בעלות אופי זה משהו שמאוד חשוב לי. אני רוצה שהשחקנים יצרו דמויות זכירות, כיפיות שמשתנות תוך כדי ההרפתקה. לכן, לפני שלושה חודשים כשהשיקנים סיימו הרפתקה והתחלנו הרפתקת המשך (חלקם החליפו דמויות גם) עשיתי סשן 0 שבו עברנו על העבר של הדמויות הקשרים ביניהן והמטרות שלהן.
עד כמה זה בא לידי ביטוי? בכלל לא. אני לא יכול להיזכר במשפט אייקוני אחד, אירוע משעשע אחד או רקע מרגש ומשמעותי אחד שקרה בתוך המשחק ב4 סשנים האחרונים.
4. השנה נגמרה, ושחקן אחד סיים יב' והתגייס. הוא היה חחק מאוד משמעותי בקבוצה, בן אדם נהדר עם חוש הומור נהדר שאני מאוד אתגעגע אליו. נשארו שלושה שחקנים. יש שחקן שמעוניין להצטרף, ואני אשמח כי הוא נחמד, אבל יש לי תחושה שהוא לא ישתלב טוב. הוא די חסר יוזמה (ממה שראיתי במשחקים אחרים שהיינו בהם ומיצירת הדמות) ובכללי עונה על רוב הדברים ב"כן סבבה". מרגיש לי שהוא פשוט ישב בטלפון בסשנים בלי לנסות לשחק או ליזום, מה שהורס לפעמים את הכיף לא פחות משחקן שעושה שטויות.
5. היום, שחקן נוסף כתב לי שהוא פורש עקב עומס. מאוד לגיטימי, אבל מכיוון שאף על כל המבחנים והעיסוקים של כולנו השנה הוא נשאר, מרגיש לי לא מקרי שהוא פורש דווקא עכשיו. הרי אין לי זמן זה בתכלס: יש דברים שחשובים לי יותר. נשארנו אני המנחה, שחקן שהוא חבר מאוד טוב שלי שאמנם מכוא לשטיקים של מכאניקה, אבל בכנות היחיד שממש מנסה איכשהו לספר סיפור, גם עם יותר בתיאוריה ופחות בפועל (הדמות שלו בהתחלה הייתה ממש כיפית אבל עכשיו כבר לא מרגיש לי שהיא עושה הרבה חוץ מלהשמיד אוייבים עם בילד שהוא גנב מיוטיוב) וחבר טוב מאוד שלו, שהיה פעם גם ידיד שלי אך לאחרונה אני באופן אישי מתחיל להתרחק ממנו,לא בגלל המשחק, אלא פשוט כי בחיים האמיתיים הוא עשה כמה דברים מאוד מגעילים.
ואולי השחקן החדש.
6. ובנימה זאת, לי יש דברים שחשובים לי יותר. אני עולה לכיתה יא, כלומר בגרויות, בגרויות ועוד בגרויות. יש בבית הספר שהוא חצי פנימיה עוד מלא דברים חברתיים אחרים נהדרים שאני מוותר עליהם בגלל הקמפיין. אני גם בכנות, מוצא את עצמי מגיע לא מוכן לסשנים או רק חושב במהלך הסשן מה בא לי לאכול לארוחת ערב והאם אני אספיק לסיים את שיעורי הבית במתמטיקה. זה לא רק הם, זה גם אני. מבוכים ודרקונים הוא התחביב הכי טוב בעולם, אבל החיים קצרים וסשנים לוקחים הרבה זמן, ויש סדר עדיפויות.
ניסיתי כמה שאני יכול לדבר עם השחקנים. כשמדברים הם מעלים טיעונים מאוד משכנעים לגבי לגבי איך אם רק אני אעשה ככה וככה אז יהיה נהדר, ומסבירים שגם להם חשוב משחק תפקידים וסיפור. אבל מה לעשות, כבר 4 סשנים שלא כיף לי להנחות.
אני כבר שנה מריץ הרפתקה מקורית לקבוצת חברים מבית הספר. בחצי שנה הראשונה היה נפלא ולמרות שהייתי חדש יחסית למהדורה חמש והסתבכתי קצת עם החוקים, הייתה אווירה מאוד נחמדה וכיפית. אם זאת, ככל שהתקדמנו החלו לצוץ בעיות שמאוד הפריעו לי, ומרגיש לי ששנה הבאה המצב עלול רק להחמיר.
בהעיות העיקריות הן להלן:
1. יש לי הרגשה לעיתים מאוד תכופות שלשחקנים (או לפחות לחלקם) לא באמת אכפת מההרפתקה והסיפור. סתם לדוגמה, היה קרב שהיה אמור להיות מאוד משמעותי, ואחד השחקנים חיסל אותו בחצי סיבוב. כן, נכון, הקרב לא היה חזק מספיק, וכן, הייתי צריך לתכנן יותר באלאנסינג, אבל זה לכ העניין. העניין הוט שממש הרגיש לי שהם נהנו מהעובדה שהם חיסלו את הקרב בלי מאמץ ובמשך הרבה זמן הרגשתי רע עם זה שהקרבות שלי לא חזקים מספיק, ושהקבוצה מזלזלת ביכולות שלי כשה"מ. עניין יותר משמעותי היה כשהשחקנים חיסלו בעזרת חפץ קסם קרב חשוב אחר, שדווקא היה מאוזן טוב מכיוון שהם השתמשו בו באופן לא חוקי. אחרי גיליתי שזה היה לא חוקי נזפתי בהם (מדובר ספציפית בשני שחקנים שמבינים במשחק, אחד מהם זה שציינתי להלן). אחד, שהוא חבר ממש טוב שלי טען וחצי בצדק שהשני חשב על הרעיון ושזאת אחריותו הייתה לבדוק את החוקים. השני טען שהוא פשוט לא ידע. עכשיו, אני רוצה להאמין לו שהוא חא רימה בכוונה, אבל האפשרות השנייה היא שהוא פשוט לא בדק ו"לפי זכרונו" היו לחפץ עוד 4 יכולות לא קיימות, שזה פשוט מזלזל וחסר אחריות.
2. דוגמא נוספת קרתה לאחר מכן. השחקנים קנו מלא מחפץ שנקרא Bag of Beans, שמאפשר כששותלים אותו באדמה ליצור הרבה דברים שונים כמו גייזרים, טירות ג׳ק והאפונה, ביצים שמעלות תכונות ופירמידות עם אל מתים. עכשיו כן, נתתי להם אותו במחיר נמוך מדי והבנתי את זה רק כשהיה מאוחר מדי. אבל, מכיוון שאני לא מכיר כל חפץ קסם במשחק ביקשתי מהם במפורש שאם אני נותן להם משהו חזק מדי, שיהיו בוגרים ויגידו לי מה זה באמת מאפשר, מה שהם הפרו שוב ושוב.
אבל האמת שזה שהם חיזקו את עצמם הייתה בעייה משנית, כי פשוט העליתי את רמת האתגר משמעותית כתגובה. מה שהכעיס אותי באמת, היה שהם פשוט העבירו סשן וחצי בלהילחם במה שהם יצרו, תוך התעלמות מוחלטת מההרפצקה ויותר חשוב: עם 0 רול פליי.
כל מה היה זה: אנחנו נכנסים לפירמידה הזאת עם היצור שלפי החוקים חייב להיות שם, נלחמים בו ולוקחים את האוצר שלפי החוקים חייב להיות שם.
מדובר באחד הדברים הכי פחות כיפיים שהרצתי, פשוט כי לא הייתה לי סיבה להריץ אותם. צ׳אט ג׳יפיטי היה עושה את זה טוב יותר. אני במהלך כל הזמן הזה, לא הפעלתי אף מפלצת שהמצאתי, לא שיחקתי אף דבש ולא עשיתי בערך כלום חוץ מחגלגל להם דברים. הדבר היחיד שעשיתי היה לשנות את המפלצות כדי שיהיו חזקות יותר (זה לא עזר).
3. פיתוח דמויות בעלות אופי זה משהו שמאוד חשוב לי. אני רוצה שהשחקנים יצרו דמויות זכירות, כיפיות שמשתנות תוך כדי ההרפתקה. לכן, לפני שלושה חודשים כשהשיקנים סיימו הרפתקה והתחלנו הרפתקת המשך (חלקם החליפו דמויות גם) עשיתי סשן 0 שבו עברנו על העבר של הדמויות הקשרים ביניהן והמטרות שלהן.
עד כמה זה בא לידי ביטוי? בכלל לא. אני לא יכול להיזכר במשפט אייקוני אחד, אירוע משעשע אחד או רקע מרגש ומשמעותי אחד שקרה בתוך המשחק ב4 סשנים האחרונים.
4. השנה נגמרה, ושחקן אחד סיים יב' והתגייס. הוא היה חחק מאוד משמעותי בקבוצה, בן אדם נהדר עם חוש הומור נהדר שאני מאוד אתגעגע אליו. נשארו שלושה שחקנים. יש שחקן שמעוניין להצטרף, ואני אשמח כי הוא נחמד, אבל יש לי תחושה שהוא לא ישתלב טוב. הוא די חסר יוזמה (ממה שראיתי במשחקים אחרים שהיינו בהם ומיצירת הדמות) ובכללי עונה על רוב הדברים ב"כן סבבה". מרגיש לי שהוא פשוט ישב בטלפון בסשנים בלי לנסות לשחק או ליזום, מה שהורס לפעמים את הכיף לא פחות משחקן שעושה שטויות.
5. היום, שחקן נוסף כתב לי שהוא פורש עקב עומס. מאוד לגיטימי, אבל מכיוון שאף על כל המבחנים והעיסוקים של כולנו השנה הוא נשאר, מרגיש לי לא מקרי שהוא פורש דווקא עכשיו. הרי אין לי זמן זה בתכלס: יש דברים שחשובים לי יותר. נשארנו אני המנחה, שחקן שהוא חבר מאוד טוב שלי שאמנם מכוא לשטיקים של מכאניקה, אבל בכנות היחיד שממש מנסה איכשהו לספר סיפור, גם עם יותר בתיאוריה ופחות בפועל (הדמות שלו בהתחלה הייתה ממש כיפית אבל עכשיו כבר לא מרגיש לי שהיא עושה הרבה חוץ מלהשמיד אוייבים עם בילד שהוא גנב מיוטיוב) וחבר טוב מאוד שלו, שהיה פעם גם ידיד שלי אך לאחרונה אני באופן אישי מתחיל להתרחק ממנו,לא בגלל המשחק, אלא פשוט כי בחיים האמיתיים הוא עשה כמה דברים מאוד מגעילים.
ואולי השחקן החדש.
6. ובנימה זאת, לי יש דברים שחשובים לי יותר. אני עולה לכיתה יא, כלומר בגרויות, בגרויות ועוד בגרויות. יש בבית הספר שהוא חצי פנימיה עוד מלא דברים חברתיים אחרים נהדרים שאני מוותר עליהם בגלל הקמפיין. אני גם בכנות, מוצא את עצמי מגיע לא מוכן לסשנים או רק חושב במהלך הסשן מה בא לי לאכול לארוחת ערב והאם אני אספיק לסיים את שיעורי הבית במתמטיקה. זה לא רק הם, זה גם אני. מבוכים ודרקונים הוא התחביב הכי טוב בעולם, אבל החיים קצרים וסשנים לוקחים הרבה זמן, ויש סדר עדיפויות.
ניסיתי כמה שאני יכול לדבר עם השחקנים. כשמדברים הם מעלים טיעונים מאוד משכנעים לגבי לגבי איך אם רק אני אעשה ככה וככה אז יהיה נהדר, ומסבירים שגם להם חשוב משחק תפקידים וסיפור. אבל מה לעשות, כבר 4 סשנים שלא כיף לי להנחות.
עריכה אחרונה:
