איתיליבנה
פונדקאי ותיק
"שלום. בדרך כלל, כשאתה מציג את עצמך, אתה מתחיל בשם. היה לי שם פעם, אבל הוא אבד, אבד בנבכי הזמן שבין אתמול להיום. אז אני אתחיל במקצוע שלי. הייתי חוקר, היסטוריון של יוון הקדומה.
מאז שהייתי ילד, המיתוס של יוון ריתק אותי. תמיד האמנתי שיש אמת כלשהי מאחורי האמונות הפאגניות, משהו ארצי וברור שאפשר להסביר. הו, כמה שטעיתי.
יום אחד, היה לי חלום. הוא היה די מפחיד ומטריד, עם המון צבעים מתערבלים וסמלים מוזרים שפרויד היה חוגג עליהם. ובתוך הטירוף עמד איש גדול ושרירי, לבוש בטוגה ובעל זקן לבן מרשים. האיש אמר לי שהוא זיאוס, האל היווני של הברקים והסופות. המלך של האלים. "אתה אדם מיוחד", הוא סיפר לי. "אתה נועדת לגדולות, לשרת אותי... בוא היום לסנטרל פארק, בדיוק למרכז, ואני אראה לך את מבוקשך. את האמת מאחורי המיתוס".
מה היה לי להפסיד? זה היה טיול קצר ומיותר לפארק היפה בארה"ב או הגשמת חלום ילדות. אז הלכתי, עמדתי בדיוק במרכז, ונעלמתי. נסעתי בזמן, וכהרף עין עמדתי ביוון הקדומה, חוטב עצים ביער יפייפה.
ידעתי יוונית קדומה, קרוא וכתוב ומנהגים מהמחקר שלי, אז אחרי ההלם הראשוני הסתדרתי יפה. עבדתי כחוטב עצים וחקרתי את התרבות המופלאה שמסביבי, ושבועות עברו. המיתוס כמעט נשכח ממני לחלוטין. כמעט.
יום אחד כשירדתי לנהר כדי לשתות, ראיתי את זיאוס, אותו זיאוס מהחלום, רוקד עם נימפת מים. לא האמנתי למראה עיני- הנה, כאן לפני, אלי יוון התגלו. למרות כל ההגיון הבסיסי, אני רצתי לכיוון הנהר וצעקתי בשמחה. זיאוס שמע אותי והסתובב אלי, וכנראה גם הנימפה, כי היא צעקה באימה ונעלמה.
זיאוס רתח מזעם, אמר שלמרות טוב ליבו הרסתי לו את שמחת החיים שלו. הוא קרב אלי באיום, אבל הוא כבר לא היה זיאוס. עינו היו אדומות, ודברים מעוותים צמחו מגופו. הוא תפס את גופי הרפה והמבוהל בעזרת זרוע חרק שהופיעה מגבו, וזינק למקום האחר.
כמובן שכבר הבנתי מה קרה לי. אפילו לא הופתעתי כשראיתי את ההר והסלע. זיאוס צחק ברשעות. "הנה האמת, היסטוריון!" הוא גיחך לעברי. כשהסלע יגיע למעלה, אתה תשוחרר. עד אז, בכל רגע שבו הסלע ישאר באותו מקום, תרגיש את הברקים שלי פוגעים בך".
אז עבדתי, ועבדתי ועבדתי, וכל פעם שנחתי, הוא היכה אותי. עבדתי ועבדתי ועבדתי אלפי שנים, מיליוני שנים, מי יודע כמה.
יום אחד זה נגמר. הסלע לא הגיע למעלה, הוא לא הפסיק להכות בי. אני פשוט נעלמתי משם והופעתי חזרה פה. אמצע הסנטרל פרק, יום אחרי שעזבתי.
שרדתי. סבלתי נצח נצחים, אבל שרדתי. בנצח, אתה מאבד את עצמך הקודם. אתה מאבד את השם... אבל זה בכל זאת יהיה שקר לאמר שאין לי אחד. אני הפכתי את עצמי לנשק, לגוף המושלם שמתרטו היחידה היא להשמיד את כולאי האכזריים. אני הנוקם. אני הוא סיזיפוס".
זה, פחות או יותר, האילתור שלי מהפעם הראשונה ששיחקתי "צ'יינג'לינג". לא מכיר את המשחק, לא מכיר את החוקים, אבל נראה לי שלשחקן עם יותר נסיון יש פוטנציאל להפוך את הדמות הזו למשהו מעניין.
אז קדימה- טייק יור בסט שוט.
עריכה:
כתבתי את ההודעה הקודמת די בחיפזון (הייתי צריך לעשות משהו אחר, חשוב יותר), אז אולי הכוונה שלי לא הובנה טוב:
הוזמנתי למפגש משחק תפקידים אצל חבר, ששכח להגיד לי שמשחקים צ'ינג'לינג (הנחתי שנשחק ערפדים או אנשי זאב או משהו). אני לא כל כך מכיר את המשחק, ורוב ההבנה שלי בפיות באה מקריאת הספר "ג'ונת'ן סטריינג' &מיסטר נורל" (תקראו, אגב, ספר מצוין). תמיד חשבתי שהפיות כופות על קורבנותיהןעבודה סיזופוסית, אז כשביקשו ממני ליצור דמות זה הקונצפט הראשון שעליו חשבתי. כתרגול רולפליי כזה המספר ביקש מכל אחד שיתאר את הדמות שלו במונולוג מגוף ראשון- והאלתור שלי זה כמעט אחד לאחד מה שכתבתי למעלה.
אז אני לא יודע בכלל אם הקונצפט מתאים (כולל התיאוריה שהאלים היוונים הקדומים היו בעצם פיות), ואם כן איך אפשר לשפר אותו, ואני לא כל כך מבין איך זה משתלב עם מכאניקה משחקית, אבל הנה כמה דברים שהמספר אמר שמתאימים:
מפלגת הקיץ (Court of Summer),
אוגר,
תת מיקוד (או איך שלא קוראים לזה) באלמנט האבן,
וחוזים שמתמקדים בכוח ברוטאלי.
אז המשימה שאני מציב היא לקחת את הרעיון הזה ולהפוך אותו למשהו מעניין באמת, להרחיב, להוסיף נתונים מכאניים, ובקיצור- כל מה שצריך.
מישהו רוצה לנסות?
מאז שהייתי ילד, המיתוס של יוון ריתק אותי. תמיד האמנתי שיש אמת כלשהי מאחורי האמונות הפאגניות, משהו ארצי וברור שאפשר להסביר. הו, כמה שטעיתי.
יום אחד, היה לי חלום. הוא היה די מפחיד ומטריד, עם המון צבעים מתערבלים וסמלים מוזרים שפרויד היה חוגג עליהם. ובתוך הטירוף עמד איש גדול ושרירי, לבוש בטוגה ובעל זקן לבן מרשים. האיש אמר לי שהוא זיאוס, האל היווני של הברקים והסופות. המלך של האלים. "אתה אדם מיוחד", הוא סיפר לי. "אתה נועדת לגדולות, לשרת אותי... בוא היום לסנטרל פארק, בדיוק למרכז, ואני אראה לך את מבוקשך. את האמת מאחורי המיתוס".
מה היה לי להפסיד? זה היה טיול קצר ומיותר לפארק היפה בארה"ב או הגשמת חלום ילדות. אז הלכתי, עמדתי בדיוק במרכז, ונעלמתי. נסעתי בזמן, וכהרף עין עמדתי ביוון הקדומה, חוטב עצים ביער יפייפה.
ידעתי יוונית קדומה, קרוא וכתוב ומנהגים מהמחקר שלי, אז אחרי ההלם הראשוני הסתדרתי יפה. עבדתי כחוטב עצים וחקרתי את התרבות המופלאה שמסביבי, ושבועות עברו. המיתוס כמעט נשכח ממני לחלוטין. כמעט.
יום אחד כשירדתי לנהר כדי לשתות, ראיתי את זיאוס, אותו זיאוס מהחלום, רוקד עם נימפת מים. לא האמנתי למראה עיני- הנה, כאן לפני, אלי יוון התגלו. למרות כל ההגיון הבסיסי, אני רצתי לכיוון הנהר וצעקתי בשמחה. זיאוס שמע אותי והסתובב אלי, וכנראה גם הנימפה, כי היא צעקה באימה ונעלמה.
זיאוס רתח מזעם, אמר שלמרות טוב ליבו הרסתי לו את שמחת החיים שלו. הוא קרב אלי באיום, אבל הוא כבר לא היה זיאוס. עינו היו אדומות, ודברים מעוותים צמחו מגופו. הוא תפס את גופי הרפה והמבוהל בעזרת זרוע חרק שהופיעה מגבו, וזינק למקום האחר.
כמובן שכבר הבנתי מה קרה לי. אפילו לא הופתעתי כשראיתי את ההר והסלע. זיאוס צחק ברשעות. "הנה האמת, היסטוריון!" הוא גיחך לעברי. כשהסלע יגיע למעלה, אתה תשוחרר. עד אז, בכל רגע שבו הסלע ישאר באותו מקום, תרגיש את הברקים שלי פוגעים בך".
אז עבדתי, ועבדתי ועבדתי, וכל פעם שנחתי, הוא היכה אותי. עבדתי ועבדתי ועבדתי אלפי שנים, מיליוני שנים, מי יודע כמה.
יום אחד זה נגמר. הסלע לא הגיע למעלה, הוא לא הפסיק להכות בי. אני פשוט נעלמתי משם והופעתי חזרה פה. אמצע הסנטרל פרק, יום אחרי שעזבתי.
שרדתי. סבלתי נצח נצחים, אבל שרדתי. בנצח, אתה מאבד את עצמך הקודם. אתה מאבד את השם... אבל זה בכל זאת יהיה שקר לאמר שאין לי אחד. אני הפכתי את עצמי לנשק, לגוף המושלם שמתרטו היחידה היא להשמיד את כולאי האכזריים. אני הנוקם. אני הוא סיזיפוס".
זה, פחות או יותר, האילתור שלי מהפעם הראשונה ששיחקתי "צ'יינג'לינג". לא מכיר את המשחק, לא מכיר את החוקים, אבל נראה לי שלשחקן עם יותר נסיון יש פוטנציאל להפוך את הדמות הזו למשהו מעניין.
אז קדימה- טייק יור בסט שוט.
עריכה:
כתבתי את ההודעה הקודמת די בחיפזון (הייתי צריך לעשות משהו אחר, חשוב יותר), אז אולי הכוונה שלי לא הובנה טוב:
הוזמנתי למפגש משחק תפקידים אצל חבר, ששכח להגיד לי שמשחקים צ'ינג'לינג (הנחתי שנשחק ערפדים או אנשי זאב או משהו). אני לא כל כך מכיר את המשחק, ורוב ההבנה שלי בפיות באה מקריאת הספר "ג'ונת'ן סטריינג' &מיסטר נורל" (תקראו, אגב, ספר מצוין). תמיד חשבתי שהפיות כופות על קורבנותיהןעבודה סיזופוסית, אז כשביקשו ממני ליצור דמות זה הקונצפט הראשון שעליו חשבתי. כתרגול רולפליי כזה המספר ביקש מכל אחד שיתאר את הדמות שלו במונולוג מגוף ראשון- והאלתור שלי זה כמעט אחד לאחד מה שכתבתי למעלה.
אז אני לא יודע בכלל אם הקונצפט מתאים (כולל התיאוריה שהאלים היוונים הקדומים היו בעצם פיות), ואם כן איך אפשר לשפר אותו, ואני לא כל כך מבין איך זה משתלב עם מכאניקה משחקית, אבל הנה כמה דברים שהמספר אמר שמתאימים:
מפלגת הקיץ (Court of Summer),
אוגר,
תת מיקוד (או איך שלא קוראים לזה) באלמנט האבן,
וחוזים שמתמקדים בכוח ברוטאלי.
אז המשימה שאני מציב היא לקחת את הרעיון הזה ולהפוך אותו למשהו מעניין באמת, להרחיב, להוסיף נתונים מכאניים, ובקיצור- כל מה שצריך.
מישהו רוצה לנסות?
