E-180 אמר/ה:
אם אתם מסתובבים בערי-המדינה שממזרח למפלים אפורים אתם מכירים אותי כמיכאל, זמר נודד, מרגל. אם אתם מבקרים בנהר אחד על גבול הפראא אולי תמצאו את "שירה בודדה במים עמוקים". אלה השומרת על משכן עתיק יומין, היא תספר לכם על אהובה העתיק איגמאר, נשגב שמש שמת בהפיכה וחזר אליה ובטיח לה שיחזיר לה את היכולת לסבול את אור השמש. נולדתי איפשהו בין נקסוס לצ'יארוסקורו. כשהייתי בן שנה הורי נטשו אותי ומצא אותי זמר נודד, הוא לימד אותי לנגן בקתרוס ובחליל, איך להרוויח כסף מפונדקי דרכים קטנים ומתי כדי לברוח ומתי להישאר. הוא נרצח על ידי שודדים, הוא השאיר לי מעט כסף ואת הקתרוס שלו. נדדתי למזרח, אל היערות האין סופיים בחיפוש אחר משהו שהיה תמיד עוד כמה מיילים וזהו. לבסוף הגעתי לאגם בצורת עיגול מושלם, פתאום כוח אדיר מילא אותי, כוחו של השמש זרם בעורקי, ונפתחתי לשמוע מנגינה אדירה, שמעתי את קולות המהות שזורמת בבריאה, שמעתי את מנגינת התופים של הפראא ושמעתי את קול התוף האדיר של ההר הקיסרי, קצב העולם. נפלתי לאגם הלום ממה שנגלה לי, הצילה אותי "שירה בודדה במים עמוקים", אשתי מימים עברו, היא סיפרה לי על עצמי, על מי שהייתי ומה רציתי לעשות. היא נתנה לי קתרוס מדהים, היא טוענת שהיא נתנה לי אותו כמתנת חתונה, זיכרונותיי דווקא מספרים לי את ההפך. היא לימדה אותי להשתמש בכולי כנשק, לנגן בכדי לנצח את אויבי, הבטחתי לי שאשיג את הדרך להסיר את הקללה העתיקה שמנעה ממנה לצאת אל השמש וכך עזבתי אותה, את האגם, ויצאתי אל גורלי.
-------------------------------------------------------------------------
זאת דמות שאני עומד לשחק עם עוד כמה חברים, זה רק ההתחלה אבל מה אתם אומרים?
יפה מאוד, אבל יש לי כמה הערות. קודם כל, יש נטיה להפריז ו\או לסלף את המשמעות של גלגולים קודמים סולאריים. אפילו אם הסולאר הקדום אינגמר נשא אלה לאישה (חריג, אבל מעניין במיוחד בהקשר של סולארים מושחתים של העידן הראשון שעושים דברים בניגוד לפרוטוקול), הציפיה שלה לשובו לא ברורה לי. הקשר בין הגלגול הנוכחי, במילים אחרון, לבעלה לשעבר, הוא מקרי בלבד. נחזור אליה עוד רגע.
בינתיים יש לנו את הזמר הנודד שנרצח. זה נשמע מאוד חשוב, אבל מה שאתה מזכיר זה רק את הירושה. למי אכפת מהקתרוס והכסף? אני מקווה שאלה לא הרקעים של הדמות. איפה אתה היית כשהוא מת, זה מה שמעניין אותי. וזה דבר טוב, אגב, כי עובדה שזה מעניין אותי.
עכשיו אתה נודד ליער - למה? מה זה? "היה עוד כמה מיילים וזהו"? מה זה אומר?
הנקודה החלשה כאן, היא דווקא האקזלטציה שלך. תחשוב שאתה צופה בספר על הדמות שלך ואתה מגיע לאגם עגול ופתאום הופך לחצי אל. למה? מה דרמטי ברגע הזה חוץ מהעובדה שיש אגם עגול? האם השמש הבלתי מנוצח ראה לנכון להאציל עליך את עוצמתו בדיוק כשהגעת במקרה לאגם של האלה אישתך לשעבר? אני לא מצדד, בניגוד לאחרים בגישה השמרנית לפיה רגע הנשגבות הסולארית חייב להיות או לפחות לבוא אחרי הוכחה ממשית של ערך עצמי (היינו, אתה חייב לעשות מעשה, להיות מיוחד, להוכיח שאתה ראוי ומיוחד), אבל אני לא תומך בגישה ההפוכה לחלוטין. אתה לא הולך יום אחד ביער ונשגב פתאום.
הקטע עם ההר הקיסרי וקצב העולם נחמד מאוד. תזכור אותו, זו הכנה לסטאנט 3 בעוד כמה סשנים.
בום! עכשיו אתה נופל לאגם? הרגע קיבלת את הכוחות האדירים ביותר מהשמש בלתי מנוצח, ואם אשתך-לשעבר בערך לא הייתה שם במקרה (לא במקרה? תייכף) אז היית מת עם ותק סולארי של 2 דקות? למה אתה נופל לאגם? בגלל הכוח שאתה מקבל?
אולי הייתי יכול לקבל את הטשטוש שבאמצע קרב עם נשגבות שמונע מהדמות להציל בעל ברית חשוב ולכן מכביד עליה בהמשך, אבל כאן זה פשוט לא לעניין.
בחזרה לאישתך. שוב, יש לנו איזה קטע חומרני תמוה. אני מניח שמדובר ב-unsurpassed xanxian ולא בקתרוס סתמי, אבל למה הסיפור של האלה והסולאר סובב את הסיפור של הקתרוס? מה הדבר העיקרי כאן?
בהקשר הזה הערה נוספת: גם המורה הנודד שלך נתן לך קתרוס. יש עוד נטיה נפוצה וברת ביקורת שאני רוצה להזכיר: לתפור את הדמות בצורה הרמונית מדי. אם המורה שלך היה מנגן בשלוש כלים ואחד מהם היה מקסים אותך באופן מיוחד, או היה היחיד שהצלחת ללמוד או סתם זה שבחרת בו - אז היינו יכולים לחשוב שמדובר בצירוף מקרים\טבעה ההיסטורי של הדמות שמתגלה בעדינות בבחירת כלי נגינה. אבל הסיטואציה הזאת היא יותר מזה. למה העולם רצה שמורה לקתרוס יאסוף את הסולאר בעל הקתרוס ושהאלה תחזיר לך את הקתרוס ההוא? הכוח של צירוף המקרים הולך פה לאיבוד. עדיף היה כבר אם היית לומד לנגן בקתרוס - זה הרי לא ממש משנה אם זה היה הכלי הנבחר שלך לפני הנשגבות והארטיפקט.
טוב, חזרנו לאישתך לשעבר, שבעצם מצילה אותך (בעייתי כמו שאמרתי, והסיבה היחידה שאני יכול למצוא לזה היא: היא מקושרת עם סיידריאלים וידעה להזיז את האגם שלה כדי לחכות לך ברגע האקזלטציה המתוכננת שלך, שנובעת מסיבות שאנחנו לא יודעים שעושות אותך מצויין, או מסיבות שהשתבשו בגלל ההתערבות שלה. כשהיא הגיעה, היא גרמה לך ליפול לאגם כדי שהיא תוכל להציל אותך ולדרוש ממך לשבור את הקללה שהטלת עליה בגלגול קודם, עם השמש וכו').
עניין הקולות ואומנות הלחימה גם הוא לא משהו. במובן מסוים, זו אותה בעיית הרמוניה כמו קודם. אין כאן קשר של סיבה ותוצאה, אלא הרבה דברים שנופלים למקום באופן מושלם כדי ליצור את הנתונים הסטטיסטיים של הדמות. העובדה שאתה הזמיר המתייפח לא אומרת שכל הנשגבות שלך חייבת לסבוב סביב זה. צמצום כזה גם עלול להפוך את חווית הנשגב שלך לפחות מספקת.
לסיכום, כתבת היטב, אם כי ללא פיסוק וחסר מידע (אבל עדיף חוסר על התלאות שיכולת להעביר את הקוראים - כך שאתה לא מאבד כאן נקודות, רק מרוויח בגלל סטנדרט פגום). הסיפור מעניין ככלל, ועם פוטנציאל, אבל לא חסרות הערות. לסיכום: די טוב.
