מישהו, לא אנקוב בשמו, שכח לפרסם כאן את הפרק שלנו שעלה בשבוע שעבר. בכל זאת, אני חושב שהוא לא הזדקן הרבה בשבוע שעבר והשאלה איך גורמים לסטינג להרגיש חי עשויה עדיין לעניין אתכםן!
מעתיק לכאן את התגובה המפורטת שכתבתי בדף שלכם:
טוב, לאחר שניצלתי בלי בושה נסיעה של הבוס שלי לפגישה עסקית חשובה בכדי להאזין לפרק במחשב של מקום העבודה (במקום באוזניות מפוקפקות באמצע רכבת רועשת), אני אנסה לכתוב פידבק + המחשבות שעלו לי כאשר האזנתי לפרק – שעוסק בנושא שמאד קרוב אלי ומאד חשוב לי.
נתחיל בכך שלצערי, אין לי שמונים מליון דולר בכדי לרכוש את לא קריטי (אתם יודעים, גם אני עסקן אינדי רעב עם כשרון עסקי של מאפין חצילים לא טרי...), אבל מי יודע, אולי אנסה לפעם להתדיין איתכם על תמחור חסויות של עולם המערכה מלסטרה
לגופו של עניין, נהניתי מאד לשמוע את הדיון שלכם על עולם מערכה חי, ואני מסכים כמובן עם הרוב המוחלט של הדברים שנאמרו בו. ההערות/מחשבות שעלו לי משמיעת הפרק, הן כדלקמן:
בכל מקרה, נהניתי מאד להקשיב, תודה רבה!
טוב, לאחר שניצלתי בלי בושה נסיעה של הבוס שלי לפגישה עסקית חשובה בכדי להאזין לפרק במחשב של מקום העבודה (במקום באוזניות מפוקפקות באמצע רכבת רועשת), אני אנסה לכתוב פידבק + המחשבות שעלו לי כאשר האזנתי לפרק – שעוסק בנושא שמאד קרוב אלי ומאד חשוב לי.
נתחיל בכך שלצערי, אין לי שמונים מליון דולר בכדי לרכוש את לא קריטי (אתם יודעים, גם אני עסקן אינדי רעב עם כשרון עסקי של מאפין חצילים לא טרי...), אבל מי יודע, אולי אנסה לפעם להתדיין איתכם על תמחור חסויות של עולם המערכה מלסטרה
לגופו של עניין, נהניתי מאד לשמוע את הדיון שלכם על עולם מערכה חי, ואני מסכים כמובן עם הרוב המוחלט של הדברים שנאמרו בו. ההערות/מחשבות שעלו לי משמיעת הפרק, הן כדלקמן:
- הייתי מפריד בין שני דברים ששניהם נחוצים לקמפיין טוב, אבל הם שונים אחד מהשני: יש היכרות עם הסטינג, איך הוא מתנהל והחוקים שלו, ויש סטינג שמרגיש חי.
הכוונה היא, שהשקעה – ואפילו השקעה מרובה וממש מוצלחת באחד, לא פוטרת מהשני, ולא תעזור במיוחד אם השני לא עשוי טוב. יכול להיות קמפיין עם השקעה נהדרת ב'חיות' ופרטי הרקע שקשורים בה, אבל עם עלילה בעייתית ולא מהנה, או עם סטינג שנקודות בסיס בו לא ברורות, ואפשרי גם להיפך. - לדעתי, אחד ה'בורות' שלא פעם מפיל סטינג, הוא פער בין הבהירות שהמנחה רואה בו את העולם, לבין מה שהוא מצליח להעביר לשחקנים – בעיקר אם המנחה לא מבין את הפער, ונעשה מתוסכל יותר ויותר על השחקנים שלא מבינים ולא מצליחים לתפקד שלא על דרך ריילרודינג.
- יוצר עולם כמעט *תמיד* רואה במה שהוא יוצר הרבה יותר ממה שאחרים יראו, גם אם יקראו את התיאורים בעיון רב – והוא חייב להיות מודע לזה ולעבוד בדרכים שונות על צמצום הפער הזה.
- אגב, לשיטתי תמה (או ליתר דיוק מספר תמות) לעולם זה אכן מאד חשוב, כפי שהערתם ובצדק, אבל תמות לחוד, ויצירת חיות לעולם לחוד. יכול להיות עולם מערכה עם תמות מורכבות ומקסימות – אבל בלי טיפול נכון, שישאיר את ה'חיות' של העולם לא טובה בהרבה מקרטונים צבעוניים על במת עץ בהצגה של תיכון. הצלחה באחד לא מבטיחה הצלחה באחר.
אגב, לדעתי תמה אחת לעיתים רחוקות מספיקה, ודווקא ריבוי תמות עובד טוב מאד. זה גם לא סותר את היכולת להתחיל בקטן – כל עוד דוחפים בשלב הראשון את התמות לרקע, ולא מפגיזים את השחקנים על ההתחלה, אלא נותנים להם לחקור ולגלות בהדרגה. - ועכשיו – חזרה לנושא שכבר יצא לנו להתדיין בו בעבר, המתח (שלדעתי לא קיים בהכרח) בין יצירת עולם בידי המנחה/יוצר העולם, לבין יצירה בידי השחקנים.
- אני מודה – אני לא חובב גדול של משחקי מיקרוסקופ, ובהחלט דוגל בהשקעה ויצירת עולם בידי המנחה (בין אם זה עולם מקורי, או שהוא עושה את ה-Take שלו על עולם בנוי). אבל – וזה אבל גדול, זה לא בא על חשבון יצירה בידי השחקנים, אלא מדובר בדעתי בשני נדבכים משלימים:
- המנחה יוצר בגדול את העולם וכל מיני פרטים, מקומות ודמויות בתוכו; השחקנים מתלבשים על זה ביצירת הרקע, לוקחים מזה מה שהם רוצים, ויוצרים דמויות בהתאם למה שקיים בעולם – אבל, וכאן נכנס האבל הגדול: הם חופשיים, ואני עצמי ממש מעודד את השחקנים שלי, ליצור פרטים חדשים בתוך המסגרת הזו, ולקחת לעצמם חירות יצירתית – כמובן עם זכות וטו של המנחה (אם בטעות הם סותרים פרט חשוב בעולם וכ"ו).
אני רואה בזה שני נדבכים שמעשירים אחד את השני, וממש תורמים לחיות של העולם.
מנסיון, איזור בעולם שלי ששחקנים יצרו בו דמויות עם קרסי עלילה, הופך תמיד לעמוק וחי בהרבה ממה שהיה קודם. מנגד, הרבה שחקנים מרגישים יותר בנוח ליצור דמות בתוך עולם שמציע להם מסגרת כללית וקרסים, מאשר להשליך אותם לריק ולומר להם "תיצרו דמות בעולם ברמת טכנולוגיה X".
אני יודע שיש דעות מנוגדות – אבל זו דעתי, והשיטה הזו של "שני נדבכים" הוכיחה את עצמה מאד בקמפיינים רבים מאד שהרצתי.
ואין לי ספק – גם בתור שחקן, יהיה לי קל בהרבה לפעול במסגרת כזו מאשר במסגרת בלי או כמעט בלי רקע שיש לי לפני שאני מתחיל לעבוד על הדמות שלי.
- להתחיל בקטן – ממש מזדהה עם הנקודה הזו.
המון בוני עולמות/קמפיינים טועים, כאשר הם משליכים דברים גדולים מדי על השחקנים והקמפיין מוקדם מדי. גם ברמת הבנת העולם של השחקנים, וגם ברמה העלילתית.
- עניין האקולוגיה – ממש מסכים. זה טוב גם לשחקנים ולדמויות, גם לאימסריה וגם להגיון הכללי של העולם: שגם המנחה, ובעקבותיו גם השחקנים, ידעו מה עובד, מה ההגיון של דברים. זה ממש עוזר לא להגרר לסטינג שהוא אוסף קלישאות לא תואמות שהושלכו מכאן ומשם ולא מתחברות טוב.\,
- ריילרודינג הוא אחד הדברים הכי מזיקים לנסיון לגרום לעולם להראות 'חי'. אין כמו דרך אחת נוקשה לשחק קמפיין כשכל היתר 'לא קיים' ומיד תוקע את הדמויות, כדי לגרום לעולם להראות כמו תפאורה די סתמית לעלילה גזורה מראש.
- להבדיל, דווקא "Sidequests" קטנים וגדולים, שאפשר לקחת אותם, לא לקחת אותם, להתעניין בהם קצת או הרבה לפני שממשיכים, או סתם לחקור בעניינם, הופכים את העולם לחי בהרבה – קרי, יש בו עוד אנשים חיים, התפתחויות, דברים שקורים וכ"ו שלא קשורים לסיפור הראשי של דמויות השחקן או זה שרוצים לגרור אליו את דמויות השחקן.
- זה מוביל אותי לנקודה המרכזית שלדעתי היא החשובה ביותר: כדי שעולם ירגיש חי, הדמויות בלא שחקן צריכות לא להרגיש כמו 'אנדרואידים' שקיימים רק כדי לשרת את דמויות השחקן או להלחם בהן, ונופלים בחזרה להיות בובות חסרות תנועה ברגע שהחבורה מתרחקת. זה כולל כמובן ציר זמן וארועים שצריכים להתרחש בכל מיני מקומות, כאשר החבורה לפי מעשיה תקבע באילו מהם היא מתערבת ובאלו לא.
(זה לא אומר שצריכים לשחק, בטח לא בפירוט, מאורעות שהחבורה לא מעורבת בהם, אבל הם צריכים לקרות).
וכמובן – דמויות בלי שחקן עם רצונות, רקע ופעולות משל עצמן, שהם לא סתם דב"שי עיירה חצי פעילים, שומרי-ראש או אויבים שעושים Spawn כשהחבורה מתקרבת ו-Despawn כשהיא מתרחקת.
בכל מקרה, נהניתי מאד להקשיב, תודה רבה!
בוקר טוב,
אני מקווה שאני לא מסיט את הדיון מהעץ, אבל הייתי רוצה להתעכב על נקודה אחת של ״עולם חי ונושם״, אם אפשר לכנות זאת כך.
הסוגיה הזאת מאוד רחבה, ויש בהחלט מה להרחיב לגביה, אבל הייתי רוצה להגיד רק דבר אחד: צריך לעשות הפרדה בין עולם מערכה שנכתב ״להפצה״, עבור אחרים שקוראים אותו להנאתם, לבין עולם מערכה שנכתב עבור משחק כאן ועכשיו, דהיינו: עבור השחקנים והמנחה בקמפיין שלך.
על הסוג הראשון כולם מדברים בדרך כלל, כולם מכירים, והרבה מאיתנו מפרסמים דברים בסגנון הזה גם בפורום הזה. כולנו יודעים לקרוא חומר כתוב ולהגיד ״מעניין/ לא מעניין״. זה החלק הקל.
אבל מה לגבי הסוג השני? פה יש הבדל. עולם חי ונושם במשחק שלך אין פירושו לשפוך עוד ועוד חומר כתוב, שכן כפי שרשמו רבים וטובים לפניי - הרבה מזה לא ייכנס למשחק בכלל, ומה שייכנס לא תמיד יפורש נכון ע״י השחקנים.
השנקל שלי בעניין הזה הוא, בתמצית של התמצית, שני דברים בלבד:
1) אווירה, סגנון משחק ודינמיקה חברתית. זה גם הבסיס של כל משחק תפקידים, אבל הוא חשוב במיוחד לעולם מערכה. השיטה היא רק דבר אחד, היא יכולה להכווין ולעזור, אבל אם סגנון המשחק שלכם לא יהיה תואם אז גם קת׳ולהו ירגיש כמו האק אנד סלאש, גם אם הוא לא יהיה מו״ד בפועל.
תיאורים מתאימים, הכנסה לאווירה, הסברים אוף פליי מה יש פה ואיך מתנהגים שם, עזרים(!!) מוחשיים/ ויזואליים/ מוזיקליים/ כאלה שניתן לטעום (הכי אהובים עליי..) - כל אלו יתרמו לכך.
במשחק אימה אתה לא צריך ״שהשיטה״ תגיד לך שהבית הנטוש על הגבעה מפחיד ועל הדמויות לגלגל נגד פחד. לא ולא. אתה צריך לתאר את הערפל האופף אותו, את הקור באצבעות הדמויות, את רעש חריקת העץ למרות שאין רוח בכלל, הזיעה הקרה הנוטפת ממתין של הדמויות - עכשיו גלגלו נגד פחד. ההבדל הוא באווירה.
אותו הדבר לגבי תיאור עולם: הברברי הגיע לעיר הבירה האדירה במחוז? יאללה - לתאר! אל תניח לו להגיד ״אני מבולבל״ ותסגור עניין - תאר לו את הבניינים האדירים, רעש העגלות, הצבעים, הריחות, עגלות שכמעט ונתקעות בו (והקללות שמפטירים לעברו בעקבות זאת). תן לו להרגיש - הוא יבין מה האווירה ואז יתנהג בהתאם.
2) דאג בתור מנחה להכניס דברים שקשורים לעולם במסגרת ההרפתקה גם אם הם ״נישתיים״. אני מקפיד בקמפיינים להכניס בכל סשן דבר אחד מינורי ודבר אחד מהותי הקשורים לעולם. לא תמיד זה עובד ומתאפשר, אבל אני מנסה.
דבר מינורי יכול להיות פנייה בין אדם לחברו (״בנולאנשט קדים קידה… בטאגארט אסור ללחוץ את יד שמאל״), מאכל נהוג, צורת בנייה מיוחדת, אקלים או כל דבר אחר.
דבר מהותי יכול להיות גם ״מינורי״ אבל הוא קשור להרפתקה בצורה כזו או אחרת; הסצנה בה במלחמת הכוכבים מגיעים לכוכב בו יש מסיבה מטורפת של חייזרים ״דווקא באותו יום״ - זו דבר מינורי שפתאום משפיע על כל הסשן (בסרט הוא לא ממש התפתח.. אני הייתי שם עליו דגש).
אם אתה חוקר פשע דווקא בעיר לוכשגעט (שמתם לב שיש לי בעיה עם שמות, נכון..?) אז פתאום העובדה שהתושבים לא משתפים פעולה עם רשויות החוק היא קריטית, אולי לטובת השחקנים ואולי לרעתם, אבל זה פתאום חשוב! זה פחות משנה לשחקנים שהסיבה לכך היא כי לפני 100 שנים השליט כך וכך עשה כך וכך.
התוצאה, מה שקורה עכשיו בעקבות זה, היא שמשנה כי היא משפיעה בפועל על המשחק הנוכחי.
את זה השחקנים יזכרו. את זה אין סיכוי שהם ישכחו בפעם הבאה כשיגיעו לשם.
וגל זה מתנקז לבסיס ביצירת עולם: קודם כל תפתח רעיונות טובים - רק אז שלב אותם. יצרת ארגון מעניין, מקורי וטוב? יאללה, שייכנס למשחק - אל תכתוב אותו ותגיד ״טוב, אם הדמויות יגיעו לעיר כך וכך אני אשתמש בו״. לא. תכניס אותו בצורה כזו או אחרת - תן לשחקנים להגיב אליו ולפתח את הרעיון לכאן או לכאן, אבל אל תשמור אותו קרוב לחזה כמו קלפי פוקר שממתינים להזדמנות להיחשף.
אני מקווה שאני לא מסיט את הדיון מהעץ, אבל הייתי רוצה להתעכב על נקודה אחת של ״עולם חי ונושם״, אם אפשר לכנות זאת כך.
הסוגיה הזאת מאוד רחבה, ויש בהחלט מה להרחיב לגביה, אבל הייתי רוצה להגיד רק דבר אחד: צריך לעשות הפרדה בין עולם מערכה שנכתב ״להפצה״, עבור אחרים שקוראים אותו להנאתם, לבין עולם מערכה שנכתב עבור משחק כאן ועכשיו, דהיינו: עבור השחקנים והמנחה בקמפיין שלך.
על הסוג הראשון כולם מדברים בדרך כלל, כולם מכירים, והרבה מאיתנו מפרסמים דברים בסגנון הזה גם בפורום הזה. כולנו יודעים לקרוא חומר כתוב ולהגיד ״מעניין/ לא מעניין״. זה החלק הקל.
אבל מה לגבי הסוג השני? פה יש הבדל. עולם חי ונושם במשחק שלך אין פירושו לשפוך עוד ועוד חומר כתוב, שכן כפי שרשמו רבים וטובים לפניי - הרבה מזה לא ייכנס למשחק בכלל, ומה שייכנס לא תמיד יפורש נכון ע״י השחקנים.
השנקל שלי בעניין הזה הוא, בתמצית של התמצית, שני דברים בלבד:
1) אווירה, סגנון משחק ודינמיקה חברתית. זה גם הבסיס של כל משחק תפקידים, אבל הוא חשוב במיוחד לעולם מערכה. השיטה היא רק דבר אחד, היא יכולה להכווין ולעזור, אבל אם סגנון המשחק שלכם לא יהיה תואם אז גם קת׳ולהו ירגיש כמו האק אנד סלאש, גם אם הוא לא יהיה מו״ד בפועל.
תיאורים מתאימים, הכנסה לאווירה, הסברים אוף פליי מה יש פה ואיך מתנהגים שם, עזרים(!!) מוחשיים/ ויזואליים/ מוזיקליים/ כאלה שניתן לטעום (הכי אהובים עליי..) - כל אלו יתרמו לכך.
במשחק אימה אתה לא צריך ״שהשיטה״ תגיד לך שהבית הנטוש על הגבעה מפחיד ועל הדמויות לגלגל נגד פחד. לא ולא. אתה צריך לתאר את הערפל האופף אותו, את הקור באצבעות הדמויות, את רעש חריקת העץ למרות שאין רוח בכלל, הזיעה הקרה הנוטפת ממתין של הדמויות - עכשיו גלגלו נגד פחד. ההבדל הוא באווירה.
אותו הדבר לגבי תיאור עולם: הברברי הגיע לעיר הבירה האדירה במחוז? יאללה - לתאר! אל תניח לו להגיד ״אני מבולבל״ ותסגור עניין - תאר לו את הבניינים האדירים, רעש העגלות, הצבעים, הריחות, עגלות שכמעט ונתקעות בו (והקללות שמפטירים לעברו בעקבות זאת). תן לו להרגיש - הוא יבין מה האווירה ואז יתנהג בהתאם.
2) דאג בתור מנחה להכניס דברים שקשורים לעולם במסגרת ההרפתקה גם אם הם ״נישתיים״. אני מקפיד בקמפיינים להכניס בכל סשן דבר אחד מינורי ודבר אחד מהותי הקשורים לעולם. לא תמיד זה עובד ומתאפשר, אבל אני מנסה.
דבר מינורי יכול להיות פנייה בין אדם לחברו (״בנולאנשט קדים קידה… בטאגארט אסור ללחוץ את יד שמאל״), מאכל נהוג, צורת בנייה מיוחדת, אקלים או כל דבר אחר.
דבר מהותי יכול להיות גם ״מינורי״ אבל הוא קשור להרפתקה בצורה כזו או אחרת; הסצנה בה במלחמת הכוכבים מגיעים לכוכב בו יש מסיבה מטורפת של חייזרים ״דווקא באותו יום״ - זו דבר מינורי שפתאום משפיע על כל הסשן (בסרט הוא לא ממש התפתח.. אני הייתי שם עליו דגש).
אם אתה חוקר פשע דווקא בעיר לוכשגעט (שמתם לב שיש לי בעיה עם שמות, נכון..?) אז פתאום העובדה שהתושבים לא משתפים פעולה עם רשויות החוק היא קריטית, אולי לטובת השחקנים ואולי לרעתם, אבל זה פתאום חשוב! זה פחות משנה לשחקנים שהסיבה לכך היא כי לפני 100 שנים השליט כך וכך עשה כך וכך.
התוצאה, מה שקורה עכשיו בעקבות זה, היא שמשנה כי היא משפיעה בפועל על המשחק הנוכחי.
את זה השחקנים יזכרו. את זה אין סיכוי שהם ישכחו בפעם הבאה כשיגיעו לשם.
וגל זה מתנקז לבסיס ביצירת עולם: קודם כל תפתח רעיונות טובים - רק אז שלב אותם. יצרת ארגון מעניין, מקורי וטוב? יאללה, שייכנס למשחק - אל תכתוב אותו ותגיד ״טוב, אם הדמויות יגיעו לעיר כך וכך אני אשתמש בו״. לא. תכניס אותו בצורה כזו או אחרת - תן לשחקנים להגיב אליו ולפתח את הרעיון לכאן או לכאן, אבל אל תשמור אותו קרוב לחזה כמו קלפי פוקר שממתינים להזדמנות להיחשף.
עונה בקיצור ובאופן חלקי כי הרשת שלי שבקה ואני יכול רק להקליד מהנייד:
מסכים בהחלט שצריך להבחין בין עולם המערכה לשאלה אם הסטינג חי. עולם מערכה יכול להיות נפלא, עמוק ומלא קרסים לניצול - אבל כל זה יכול רק לעזור, ולא מבטיח כלום לבד.
עם הנחיה לא נכונה, גם העולם הטוב ביותר יהפוך למסה חסרת צורה של פרטים. השביל שהסטינג יהיה חי, צריך להריץ אותו ככזה.
כמו שכתבת, זה אכן כולל ויזואליזציה שממנה השחקנים יוכלו לדמיין את העיר או המבוך במקום "זה חדר גדול ומש בו ארבעה גובלינים",
ודבר שני , שהאינטרקציה עם יצורים או דמויות אחרות בעולם תרגיש אמיתית, ולא עם תפאורת קרטון.
נוסף בעריכה: מאד מסכים גם עם מה שכתבת על החשיבות של 'דברים נישתיים' לכאורה. ממאכלים מקומיים, עד מנהגים מוזרים, וכל דבר אחר שייחד את התמונה ויגרום לה להרגיש אמיתית.
מסכים בהחלט שצריך להבחין בין עולם המערכה לשאלה אם הסטינג חי. עולם מערכה יכול להיות נפלא, עמוק ומלא קרסים לניצול - אבל כל זה יכול רק לעזור, ולא מבטיח כלום לבד.
עם הנחיה לא נכונה, גם העולם הטוב ביותר יהפוך למסה חסרת צורה של פרטים. השביל שהסטינג יהיה חי, צריך להריץ אותו ככזה.
כמו שכתבת, זה אכן כולל ויזואליזציה שממנה השחקנים יוכלו לדמיין את העיר או המבוך במקום "זה חדר גדול ומש בו ארבעה גובלינים",
ודבר שני , שהאינטרקציה עם יצורים או דמויות אחרות בעולם תרגיש אמיתית, ולא עם תפאורת קרטון.
נוסף בעריכה: מאד מסכים גם עם מה שכתבת על החשיבות של 'דברים נישתיים' לכאורה. ממאכלים מקומיים, עד מנהגים מוזרים, וכל דבר אחר שייחד את התמונה ויגרום לה להרגיש אמיתית.
עריכה אחרונה:
אני מדלג על הנקודות הידועות שאנחנו לא מסכימים בהן. אני חושב שיש לך הרבה נקודות מעניינות שלא העלינו. חלקן כי זה פרק שאני חושב שדי ניכר שלקח לו זמן מסוים להבין על מה הוא בעצמו כשהקלטנו, חלקן כי לא חשבנו עליהן, חלקן כי לעולם לא נוכל להכניס הכל בפרק של 35 דקות. זאת נקודה מצוינת שאני לא חושב שניסחתי לעצמי באופן הזה, אבל היא בהחלט שווה עיסוק.
רק מציין שמיקרוסקופ הוא משחק בפני עצמו, שמטרתו היא לשחק את המשחק שהוא ולא ליצור תוצר למשחק אחר, למרות שזאת בהחלט אופציה (ואישית – אני מאוד אוהב להעשיר ולעבות עולם של קמפיין ע"י בחינתו ממגוון כיוונים ובאמצעות מגוון משחקים). ייתכן שגם כמשחק בלתי תלוי אתה לא אוהב אותו, אבל זה עניין אחר.
באופן כללי, אני מרגיש שמדובר בנושא ששווה שנגיע אליו שוב בצורה יותר ממוקדת. מסכים עם עיקר הנקודות שהעלית בחלק הזה.
