באדיבות האתר "מסע אל העבר" שיחקתי שוב במשחק המחשב הצרפתי-במקור שנעשה בהשראת הספר "חולית" ולא פחות גם בהשראת הסרט המוזר וההזוי של דיוויד לינץ' מ1984.
בזמן אמת, בשנת 1992 או 1993, התחלתי לשחק את המשחק קצת לפני שקראתי את הספר וסיימתי את שניהם פחות או יותר במקביל תוך שאני מתרשם מהפערים הגדולים בעלילות. הדמויות הן בערך אותן דמויות אבל חוץ מההשראה, אין הרבה דמיון בין הספר או הסרט למשחק.
עלילת המשחק היא שילוב בין שני משחקים שונים - קווסט ואסטרטגיה. פול אטראידס, שמצויר כל כך דומה לקייל מקלכלן מהסרט עד שזה מופיע בקרדיטים, מסתובב לו ברחבי חולית על כנפנוע, מדבר עם מנהיגי דררים ומשכנע אותם להפיק עבורו מרקוח, אותו הוא שולח לקיסר. בין לבין הוא גם מגלה חדרים סודיים בארמון, מאבד את אביו, מנהל שתי מערכות יחסים די מצונזרות עם בחורה בשם חרא (כך במקור..) וכמובן עם צ'אני, לומד לרכב על תולעת, מפתח כוחות טלפטיים, שולח צבאות נגד אויביו בני הארקונן וגם מתעסק באקולוגיה והפיכת הכוכב לירוק יותר.
סיימתי את המשחק יחסית בקלות - הוא לא קשה כשמבינים את הדינמיקה שלו. גם בשנות התשעים היה די קל לסיים אותו.
כמה התרשמויות כלליות:
הגרפיקה שבשנות התשעים הייתה מדהימה ממש (256 צבעים! אחרי שהורגלנו רק ל16!) היום נראית די סתמית ופרימטיבית.
הנה פול וצ'אני במסך הסיום של המשחק, מוכתרים לקיסר וקיסרית היקום (בניגוד לספר בו צ'אני נדחפה באלגנטיות לתפקיד הפילגש) ברקע אתם יכולים לראות את גארני האלק (דומה קצת לפטריק סטיוארט ששיחק אותו בסרט, אבל לא מאוד) ואת הברון המובס ולדימיר הארקונן שהוא שמן מאוד ולבוש מעט מאוד במה שנראה כמו בגדי פ'טיש חולניים.
שימו לב שצ'אני מעוצבת פה בדמיון כללי לשחקנית איזבל אג'אני שהייתה כנראה חביבה מאוד על הצוות הצרפתי שפיתח את המשחק ולא על שון יאנג ששיחקה אותה במקור.
בקשר לפול וצ'אני, המפגש ביניהם במשחק קרינג'י לגמרי - אחרי שחרא מתחפפת בחזרה לסיטש המוצא שלה כי נמאס לה להתרוצץ עם פול ברחבי הפלנטה, סטילגאר אומר שהוא חיכה שהיא תסתלק כדי להפגיש את פול עם דמות חשובה באיזה סיטש נידח אחר - שם נמצאת צ'אני, שאחרי שלושה קליקים על תפריט השיחה מודיעה לפול שהיא מאוהבת בו ושהיא תלך איתו לכל מקום והם כמובן מתנשקים בשקיעה. אני מאוד מקווה שזו הטרלה של היוצרים שחשבו שככה גיימרים חושבים שהדיטים שלהם יראו.
הקרבות במשחק עשויים בצורה די לא מעניינת - אתה מוצא בסיס של ההארקוננים, שולח אליו כוחות שהתאמנו בלחימה אחרי שטרחת לצייד אותם בנשק שמצאת או קנית ממבריחים ואז מחכה לראות אם הם נצחו או הפסידו. חוץ מלתת הנחיה של "לך לתקוף" והקצאה של כמה שיותר כוחות, אין לך יותר מידי השפעה על מהלך הקרב.
גם הקרב הסופי הוא שיממון אחד גדול - טופיר חוואט (שפה לא זוכה לגורל המר שהיה לו בספר אבל מצוייר כדומה ללטאה) אומר לך לרכז עשרת אלפים איש חמושים בפצצות אטום בסיטשים מסביב לבירת ההארקוננים, אתה אומר להם להתקיף וחמש דקות אחרי זה הם אומרים שהם הרסו את המגנים ואפשר להיכנס - שם פול פוגש באופן "מפתיע" את הקיסר יחד עם הברון ופייד ראות'ה, מודיע לקיסר שהוא הולך לעולם הכלא ומוכתר יחד עם צ'אני.
אה, אמרתי פייד ראות'ה? התפקיד שלו במשחק די מינימלי, תשכחו מסצנת הדו-קרב נגדו שנראתה כל כך מגניב גם בסרט הישן וגם בחדש. כל מה שהוא עושה זה לשלוח לך פעם אחת הודעה מאיימת למרכז התקשורת ועוד פעם לעדכן אותך שהוא חטף את צ'אני - אותה אתה מוצא קצת אחרי זה בעיקר מבוהלת אבל לא יותר מזה בבסיס הארקונן שהדררים מביסים. אה, ככה הוא נראה - הטיפוסים הזומביים משהו מאחוריו הם חיילי הארקונן.
חדי עין ישמו לב שהוא נראה כמו אחיו המכוער והסוטה של הזמר סטינג, ששיחק את פייד ראות'ה בסרט של לינץ':
כל חוויית המשחק הזו, שהיא נחמדה אבל אני חושד שלמי שאין נוסטלגיה למשחק הזה מהעבר תהיה הרבה פחות מהנה, מלווה במוזיקת אמביינט מוזרה מהסוג שהיה מאוד באופנה בניינטיז והיה אמור להרגיש מאוד עתידני, רק שהעתיד שחשבו עליו בניינטיז, הוא כבר העבר שלנו - מה שהופך את הכל למה שהתחלתי איתו את הפוסט הזה - מסע אל העבר.
בזמן אמת, בשנת 1992 או 1993, התחלתי לשחק את המשחק קצת לפני שקראתי את הספר וסיימתי את שניהם פחות או יותר במקביל תוך שאני מתרשם מהפערים הגדולים בעלילות. הדמויות הן בערך אותן דמויות אבל חוץ מההשראה, אין הרבה דמיון בין הספר או הסרט למשחק.
עלילת המשחק היא שילוב בין שני משחקים שונים - קווסט ואסטרטגיה. פול אטראידס, שמצויר כל כך דומה לקייל מקלכלן מהסרט עד שזה מופיע בקרדיטים, מסתובב לו ברחבי חולית על כנפנוע, מדבר עם מנהיגי דררים ומשכנע אותם להפיק עבורו מרקוח, אותו הוא שולח לקיסר. בין לבין הוא גם מגלה חדרים סודיים בארמון, מאבד את אביו, מנהל שתי מערכות יחסים די מצונזרות עם בחורה בשם חרא (כך במקור..) וכמובן עם צ'אני, לומד לרכב על תולעת, מפתח כוחות טלפטיים, שולח צבאות נגד אויביו בני הארקונן וגם מתעסק באקולוגיה והפיכת הכוכב לירוק יותר.
סיימתי את המשחק יחסית בקלות - הוא לא קשה כשמבינים את הדינמיקה שלו. גם בשנות התשעים היה די קל לסיים אותו.
כמה התרשמויות כלליות:
הגרפיקה שבשנות התשעים הייתה מדהימה ממש (256 צבעים! אחרי שהורגלנו רק ל16!) היום נראית די סתמית ופרימטיבית.
הנה פול וצ'אני במסך הסיום של המשחק, מוכתרים לקיסר וקיסרית היקום (בניגוד לספר בו צ'אני נדחפה באלגנטיות לתפקיד הפילגש) ברקע אתם יכולים לראות את גארני האלק (דומה קצת לפטריק סטיוארט ששיחק אותו בסרט, אבל לא מאוד) ואת הברון המובס ולדימיר הארקונן שהוא שמן מאוד ולבוש מעט מאוד במה שנראה כמו בגדי פ'טיש חולניים.
שימו לב שצ'אני מעוצבת פה בדמיון כללי לשחקנית איזבל אג'אני שהייתה כנראה חביבה מאוד על הצוות הצרפתי שפיתח את המשחק ולא על שון יאנג ששיחקה אותה במקור.
בקשר לפול וצ'אני, המפגש ביניהם במשחק קרינג'י לגמרי - אחרי שחרא מתחפפת בחזרה לסיטש המוצא שלה כי נמאס לה להתרוצץ עם פול ברחבי הפלנטה, סטילגאר אומר שהוא חיכה שהיא תסתלק כדי להפגיש את פול עם דמות חשובה באיזה סיטש נידח אחר - שם נמצאת צ'אני, שאחרי שלושה קליקים על תפריט השיחה מודיעה לפול שהיא מאוהבת בו ושהיא תלך איתו לכל מקום והם כמובן מתנשקים בשקיעה. אני מאוד מקווה שזו הטרלה של היוצרים שחשבו שככה גיימרים חושבים שהדיטים שלהם יראו.
הקרבות במשחק עשויים בצורה די לא מעניינת - אתה מוצא בסיס של ההארקוננים, שולח אליו כוחות שהתאמנו בלחימה אחרי שטרחת לצייד אותם בנשק שמצאת או קנית ממבריחים ואז מחכה לראות אם הם נצחו או הפסידו. חוץ מלתת הנחיה של "לך לתקוף" והקצאה של כמה שיותר כוחות, אין לך יותר מידי השפעה על מהלך הקרב.
גם הקרב הסופי הוא שיממון אחד גדול - טופיר חוואט (שפה לא זוכה לגורל המר שהיה לו בספר אבל מצוייר כדומה ללטאה) אומר לך לרכז עשרת אלפים איש חמושים בפצצות אטום בסיטשים מסביב לבירת ההארקוננים, אתה אומר להם להתקיף וחמש דקות אחרי זה הם אומרים שהם הרסו את המגנים ואפשר להיכנס - שם פול פוגש באופן "מפתיע" את הקיסר יחד עם הברון ופייד ראות'ה, מודיע לקיסר שהוא הולך לעולם הכלא ומוכתר יחד עם צ'אני.
אה, אמרתי פייד ראות'ה? התפקיד שלו במשחק די מינימלי, תשכחו מסצנת הדו-קרב נגדו שנראתה כל כך מגניב גם בסרט הישן וגם בחדש. כל מה שהוא עושה זה לשלוח לך פעם אחת הודעה מאיימת למרכז התקשורת ועוד פעם לעדכן אותך שהוא חטף את צ'אני - אותה אתה מוצא קצת אחרי זה בעיקר מבוהלת אבל לא יותר מזה בבסיס הארקונן שהדררים מביסים. אה, ככה הוא נראה - הטיפוסים הזומביים משהו מאחוריו הם חיילי הארקונן.
חדי עין ישמו לב שהוא נראה כמו אחיו המכוער והסוטה של הזמר סטינג, ששיחק את פייד ראות'ה בסרט של לינץ':
כל חוויית המשחק הזו, שהיא נחמדה אבל אני חושד שלמי שאין נוסטלגיה למשחק הזה מהעבר תהיה הרבה פחות מהנה, מלווה במוזיקת אמביינט מוזרה מהסוג שהיה מאוד באופנה בניינטיז והיה אמור להרגיש מאוד עתידני, רק שהעתיד שחשבו עליו בניינטיז, הוא כבר העבר שלנו - מה שהופך את הכל למה שהתחלתי איתו את הפוסט הזה - מסע אל העבר.
