Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
למרות חוסר האופטימיות הכללית לגבי הספר, הלכתי לראות אותו ביום שבת, ואני חייב לציין שנהנתי ממנו מאוד. אני וחבר שלי יכולנו לצטט ממש שורות מהספר. אחלה של סרט. החלק הבא אמור להיות יותר טוב,עם יותר אקשן. ממליץ ללכת, לכל מי שרוצה. כל מי שלא רוצה, לא צריך.
תהנו!
הסרט באמת היה דיי טוב,אבל רק למי שקרא את הספר.חבר שלי אמר שהוא יראה את הסרט במקום לקרוא את הספר והוא לא הבין כלום.
אבל למי שקרא את הספר זה סרט ממש טוב.כמעט כל הקטעים מהספר יצאו איך שדמיינתי את זה.
ת'אמת, ראיתי ולא ממש התלהבתי.. גם ככה אני רואה את הסרטים האלה בעיקר בגלל האפקטים, אבל הפעם באמת שלא היה כזה סרט משהו, ודווקא מרוב הסרטים האחרונים די נהניתי.
מה שכן, ראיתי (ונזכרתי) בכמה דברים במהלך כל סדרת הסרטים הללו שממש גרמו לי להניד את ראשי בצער ולצקק בלשוני על כך שרולינג כנראה מעולם לא שיחקה משחקי תפקידים, וזאת משום שמדובר בטעויות של כל שה"מ ושחקנים מתחילים, לדוגמה:
* בסרט השלישי יש את התליון הזה שמאפשר חזרה בזמן. מה, לא למדת שבתור שה"מ לא מביאים לשחקנים חפץ רב-עוצמה כי אחרי זה קשה להיפטר ממנו...? עכשיו תצטרכי למצוא תירוץ מעפן למה לא משתמשים בו במהלך כל 4 הסרטים הבאים... אקיצר: שה"מית מתחילה.
* בסרט השביעי יש כל מיני קטעים שמישהו שומר בלילה והשני ישן. עכשיו, תארו לכם את הסיטואציה הזו במשחק תפקידים: "לפתע", אומר השה"מ בדרמטיות, "אתה שומע רחש משמאלך.. כמו ענף דק שנשבר כאשר מישהו דורך עליו. מה אתה עושה?" שחקן מנוסה יעיר מייד את החברים שלו. שחקן מתחיל יעשה מה שרוליגנ עשתה: "אנני הולך לבדוק במה מדובר...". אדיוט.
* בכל הסרטים גם יחד, אף קוסם לא טרח להשכיל להחביא עוד איזה wand או שניים לעת צרה, במיוחד לאור העובדה שבלעדי חתיכת המקל המעפנה הזאת הוא נותר חסר אונים כמו חתול סיאמי. ראית פעם לוחם יוצא עם כלי נשק אחד בלבד להרפתקה..? לא, נכון? ולמה? - כי הוא לא אדיוט. כי נשקים נהרסים או אובדים או נגנבים. מה גם שאתה עוסק עם שה"מית תכמנית ("פגעת במאלפוי מאחור בלחש ממית, אבל הוא עדיין רק גוסס... אוי, איזה מזל שבדיוק מגיע קוסם אחר לרפא אותו..."), אז ברור שאתה צריך לשאת לפחות עוד איזה פגיון ארור ליתר ביטחון. ותזכרו שמדובר רק בפאקינג wand קטן! זה אפילו לא חרב!
* (זהירות ספויילר) בסרט השביעי יש איזה קטע מוזר בו שלושת הילדים (סליחה- הרפתקנים דרגה 7) מגיעים לטירה/אחוזה הזאת של הרעים, ושם כמובן ביאטריס מבינה שמדובר בהארי פוטר וכדאי (אולי) לזמן את האדון האפל שיהרוג אותו. אבל אבוי! הילד הארור מבצע טלפורטציה ומסתלק משם. אז מה היא עושה? זורקת פגיון לתוך מערבולת הטלפורטציה ועוד מחייכת לעצמה כאשר הפגיון נעלם לבפנים... יש לך מושג אם הוא פגע במישהו..? הרי את לא ראית מה קרה לאחר מכן... והכי חשוב- כרגע היה לך את הארי בפוטר בידיים ואיבדת אותו, מה את מחייכת יא מפגרת?!
מסכים עם בארני. הספר השביעי כתוב כאילו יצר אותו [ולא כתב, שאלה שני דברים שונים] שה"ם מתחיל ולא מנוסה במיוחד לחבורת זבי חוטם... עתיקי יומין.
הפרק שבו הארי מחפש מזון בעיר הגדולה ופוגש סוהרסנים נראה כמו גלגול 1 טבעי בהתגנבות או הסתתרות. ובכלל, נראה שהיא הזדרזה להשמיד ולשרוף כל קצה חוט שנשאר פתוח גם במחיר של נזק כבד לאלה שכבר נסגרו.
לעולם אחשוב שמדובר בספר ילדים שעשו ממנו מין טולקין שני. וולדמורט הוא נבל קלאסי ולא מוצלח במיוחד, הארי הוא הטיפשעשרה שכנראה יגרור את זה גם לאורך כל חייו, הרמיוני... עוסקת במקצוע העתיק בעולם... ורון הוא פשוט Mama's Boy קלאסי.
ספר נחמד מאוד לילדים. הייתי ממליץ מאוד לכל אחד שלא עבר 13.
זה לא שאני לא מעריך ספרים. אני חושב שהרבה מהסופרים שלנו היום הם כותבים טובים. באמת שכן. יש כמה יוצאי דופן לרעה - דריזט, ה"פ, אראגון - אבל אפילו רומח הדרקון נמצא איפשהו בטבלת ה"חייבים לקרוא".
אני מת על הארי פוטר, אבל אני לא אומר שזה ספר גאוני. אני אוהב אותו בעיקר בגלל האווירה של הספר, ובכלל זה סדרה טובה גם אם היא לא הכי מתוחכמת.
וממש הגזמת. אתה לא "לא מעריך ספרים", אבל איכשהו האלף האפל זה יוצא דופן לרעה. אתה יכול להגיד שלא אהבת, אבל לא שזה ספר לא טוב.
אני אישית אוהב במיוחד סדרות של פנטזיה קלאסית בסגנון מבוכים ודרקונים, כמו האלף האפל ורומח הדרקון, אבל לא מצאתי סדרת פנטזיה דומה (אם לא מחשיבים את שר הטבעות). יש בכלל דבר כזה?
אנשים, אולי די עם הקביעות המוחלטות האלה? "הארי פוטר זה ספר גרוע", "דריזט זה ספר טוב", "אראגון הוא מלחמת הכוכבים בפנטזיה"...
חוץ מהאחרון כולם עניינים של טעם, ובהקשר הזה לפחות "על טעם וריח אין להתווכח" הוא משפט כל כך נכון.
אז די לפתוח דיונים כאלה כל פעם מחדש - מי שאוהב אוהב, מי שלא לא, ודי בכך.
על אף שאני מודה שחטאתי בכך, וגם אחטוא עוד פעמים אינספור בעתיד, אני בהחלט מודע לכך שאין לשפוט ספר על פי הסרט שנעשה בהשראתו, לא משנה כמה מדויקת אמורה להיות האדפטציה. והמקרה הזה הוא פשוט מקרה של אדפטציה לא מוצלחת.
מיכאל, בתור בנאדם חכם שקורא ספרים מאוד מוזר לי שאתה שופט את רוב סדרת ספרי הארי בלי שקראת אותם. לא יודע מי או מה סיפרו לך, אך לדעתי האישית הבעיות בעלילה ובעולם שהסרטים מאופיינים בהם, בולטות הרבה פחות בספרים, וחלקן פשוט תוצאה ישירה של האדפטציה שנעשתה לספרים כדי להפוך אותם לסרטים. הבעיה, כצפוי, מקורה בכך שקשה עד בלתי אפשרי להפוך ספר של יותר מ500 עמודים (ורוב הסדרה היא כזאת) לסרט אחד באורך מתאים לקהל היעד (סביבות השעתיים), בלי לגרוע המון מהתפתחות העלילה, הדמויות, וההסברים למאורעות שקורים בעלילה עצמה ובעולם שסובב אותה. אם הסרטים הראשונים היו יותר מוצלחים, זה רק בגלל שקודם כל, הספרים עליהם הם מבוססים היו קצרים יותר, ודבר שני, בגלל שהספיקו להתרחש הרבה פחות התפתחויות עלילתיות, ולכן היה אפשר להוציא אותם מהסרט בלי להרוג לחלוטין את העלילה. הבעיה שככל שהסדרה ממשיכה והספרים גדלים והקורא נחשף ליותר חלקים מהעולם והעלילה, יש המון דברים שקרו בספרים מוקדמים יותר שמשפיעים על דברים שקורים בספרים המאוחרים יותר. כך שאם קיצצת משהו מהספר השני, ופתאום זה רלוונטי לספר השישי, אי אפשר ממש לחזור אחורה ולהוסיף את זה לסרט השני.
באופן כללי, דעתי על ספרי הארי פוטר די חיובית. הסופרת יצרה ספרים שהם לא רק מאוד מהנים וזורמים לקריאה, אלא גם מלאים בהמון דמיון עשיר במיוחד, והרבה הוכחות לאינטיליגנציה של הסופרת עצמה. רוב רובם של השמות, האנשים, והדברים בהארי פוטר לקוחים ומושפעים מכל מיני אגדות ומיתולוגיות, לרוב בצורה די יצירתית. כמעט כל שם של דמות אפשר לקשור באיזשהו אופן למאפיינים שלה ולתפקיד שהיא ממלאת בסיפור. אפילו שמות של לחשים הם מושקעים ולא סתם מיני מילים רנדומליות. אם רק להסתכל על העובדות האלה, אפשר להגיע למסקנה שהספרים האלה לא נכתבו כלאחר יד. הם נכתבו תוך שימת לב לפרטים ומחשבה עמוקה.
לכן אני גם לא מבין את האנשים שאומרים שהדמויות או העלילה שטחיים ולא הגיוניים. אם מסתכלים על סדרת הספרים כסדרה שלמה, רואים שחלה בה התפתחות די מאסיבית, שגם מסבירה המון שאלות של אנשים שלא טרחו לנסות להבין מה באמת הולך בה. אני יכול להגיד על עצמי שקראתי כל ספר בסדרה רק פעם אחת (אני לא נוהג לקרוא שום ספר יותר מפעם אחת, במיוחד אם הרצף העלילתי והמתח משחקים בו תפקיד חשוב), אבל אני יכול לומר שבהחלט שמתי לב למורכבות של העלילה ולעומק של הדמויות, בסופו של דבר. בניגוד לטענה של אודין, זה לא שהעולם כולו סובב סביב בית הספר ומה שקורה בבית הספר זה הכי חשוב. האירועים שמתרחשים בבית הספר הוגוורטס מושפעים על ידי ההתרחשויות בעולם, ובסופו של דבר הסיפור הכללי מסופר דרך סיפור ספציפי - זה של הארי פוטר. לכן זה גם טבעי שכל ההתרחשויות הגלובליות ישוקפו על ידי ההתרחשויות בבית הספר של הארי, שזה המקום בו הוא שוהה במשך רוב ימי השנה. באופן כללי, לא צריך לצפות שהעניינים ב"עולם הקוסמים" יעבדו כמו העניינים ב"עולם שלנו". מנהל בית ספר אצלינו הוא אולי סתם איש לא חשוב, אבל בעולם של הארי פוטר מנהל של בית ספר לקסמים הוא אדם שמופקד על החינוך וההשכלה של קוסמים צעירים, שאלו אנשים שבעלי כוח עצום, בהשוואה למוגלגים (יענו, אנשים רגילים). לכן טבעי שאיש כזה יהיה איש מאוד עוצמתי ומשפיע. ובסך הכל גם אין יותר מדי בתי ספר לקוסמים, כפי שמוזכר בספרים (אם אני לא טועה, מוזכרים רק עוד שניים, והם נחשבים פחות טובים). בכלל, זה שנראה שהעולם כולו סובב את הוגוורטס, קשור לעובדה שרוב עולם הקוסמים שוכן באירופה ובאזור בריטניה בפרט. והם נניח שהוגוורטס הוא בית הספר הטוב ביותר במקום עם הריכוז הגדול ביותר של קוסמים, אפשר להניח שהאנשים שנמצאים בו קשורים ומשפיעים על רוב ההתרחשויות שקשורות לעולם הקוסמים. אז אין פה איזשהו חוסר הגיון.
עכשיו, דעתי על הסרט השביעי (החלק הראשון שלו, בעצם), בספוילר, כדי לא להרוס למי שכבר ראה -
הדבר הבולט הראשון בסרט הזה הוא שההפקה החליטה לחלק אותו לשני סרטים. כל הדברים שהופכים את הסרט הזה לטוב יותר מקודמיו נעוץ בהחלטה הזאת. כמו שאמרתי בתחילת ההודעה, רוב הסרטים בסדרה הם תכלס 'גרועים', בגלל שניסו לדחוס כל כך הרבה עלילה והתרחשויות בתסריט קצר מדי. לכן הם יצאו מבולבלים ולא מספיק מסבירים דברים. אני תמיד אמרתי בעצמי שסרטי הארי פוטר גרועים, אבל לא בגלל שהספרים עליהם הם מבוססים לא טובים, אלא בגלל שעשו את הסרטים בצורה לא טובה. ועכשיו סוף סוף הגיע סרט שהאורך שלו (כולל שני החלקים) עומד על משהו שיותר קרוב ל4-5 שעות, ולא לשעתיים. למרות שאני חושב שגם האורך הזה לא מספיק כדי להכיל את העלילה של הספר בצורה ראויה, זה אורך בהחלט מספיק כדי לא להפוך את הסרט לערימה לא ברורה של אפקטים ושמות בלטינית, כמו קודמיו.
ההתפתחות של הדמויות בסרט הזה הרבה יותר בולטת, ואעיז ואומר שהיא מרכז הסרט. על אף שיש בו הרבה רגעים מביכים ובוסריים, אי אפשר להגיד שהכוונה לא הייתה טובה. הרגעים הללו נובעים רק מבוסריות של צוות השחקנים הצעיר והבמאי שלא הצליח לעבד בצורה ראויה את אופי הדמויות כפי שהוא משתקף בספר. המכשול העיקרי של הבמאי היה בעצם העבודה הגרועה שנעשתה בכיוון הזה בכל חמשת הסרטים האחרונים (לדעתי הראשון היה הכי טוב בגלל שהספר עליו הוא מבוסס היה הכי קצר וגם לא הייתה שם יותר מדי התפתחות דמות, אז לא היה ממש מה להרוס). בכללי, אני יכול להגיד שזה סרט מוצלח שמצליח להעביר את האוירה הקודרת של הסיפור בצורה הרבה יותר טובה מהסרטים הקודמים בסדרה. כמו שמבקר קולנוע אחד אמר, זה קצת מזכיר את דמדומים, רק הרבה פחות גיי (התוספת האחרונה שלי). כלומר, יש בזה אוירה מאוד קודרת ורדופה, והסרט עוסק ברובו בחווית ההתבגרות דרך ניסיונות של הדמויות בקרבה עם המין השני. רק שכאן מצליחים להעביר את זה בצורה נאותה. אני סמוך ובטוח שאם הספר היה נדחס שוב פעם לשעתיים-שעתיים וחצי של סרט, היינו מקבלים אכזבה גדולה. איך שהוא עכשיו, אני הייתי נותן לסרט הזה ציון טוב. אני מקווה שגם הסרט האחרון בסדרה לא יאכזב, למרות שלפי המבנה של הספר עליו הוא מבוסס, אני חושב שנשאר להפקה עוד יותר מדי 'ספר' בהשוואה לכמות ה'סרט' שיש להם לבזבז. נקווה לטוב.
לסיכום, אני חושב שהארי פוטר זה אכן סדרה לילדים ומתבגרים, אבל היא לא שואפת להיות שום דבר מעבר לכך. הרעיונות הפילוסופיים בה די מופשטים (כל הקונספט של טוב נגד רע מוצג בצורה דיכוטומית להחריד, אך כן מכיל יוצאי דופן בדמות סנייפ לדוגמא), וההתפתחות של הדמויות היא כמו התפתחות של בני נוער רגילים. כלומר, לא משהו עמוק ומרגש במיוחד, אבל עדיין בעל עומק ורגישות משלו. בסופו של דבר, הארי פוטר זה סיפור התבגרות שמסופר דרך חוויות של ילד מאוד לא רגיל שחי בעולם שהוא בעצמו לא רגיל. וככה צריך לקחת את הסיפור הזה.
תראה, קראתי את הספרים הראשון והשני, הראשון היה חמוד, השני היה די רע, לא יצר לי הרבה חשק לקרוא הלאה, יש לי דברים יותר מעניינים לקרוא.
בתכלס, הדבר שהכי מציק לי, וזה בוודאות קיים גם בספרים, הוא הקשר בין עולם הקסמים לעולם ה"אמיתי".
קודם כל, אם תשים לב, בעולם הקסמים, תוך כשבע שנים לומדים את כל מה שיש ללמוד על העולם. ההשכלה שלהם מתחילה מגיל יחסית מאוחר, אבל אפילו אם ניתן לזה איכשהו את הקרדיט ונניח שהלימודים שלהם שקולים ללימודים ברמת תיכון. זה אומר שההתפתחות התרבותית של עולם הקסמים היא ברמה של לימודי תיכון. בעולם שלנו, עם לימודי תיכון יש מעט מאוד שאתה יכול לעשות כדי באמת לקדם משהו בצורה רצינית. בשביל זה אתה צירך להקדיש עוד לפחות שלוש שנים מחייך בשביל ללמוד תחום מאוד מאוד ספציפי כדי שיהיה לך איזה סיכוי לעשות בו משהו משמעותי. (אני מזניח כרגע תואר שני ושלישי, כי מבחינת רמת הידע נטו, התואר הראשון מספק לך חלק ניכר מהידע שאתה צריך בשביל לקדם תחום כלשהו).
הלכה למעשה זה אומר שעולם הקסמים מפגר בצורה מאוד מאוד רצינית אחרי העולם האמיתי מבחינת ההתפתחות שלו.
אם אני זוכר נכון יש איזו אמירה על דברים שלומדים אחרי הוגוורטס, אבל נראה לי זה רק לחלק מאוד מסויים מהמקצועות או משהו.
נקודה נוספת היא שעדיין לא ממש ברור לי מה בדיוק וולדמורט יעשה אם יבוא אליו טנק. או טיל קרקע-קרקע. ולא, אני לא מנסה לצחוק כאן. יש עולם שלם עם כלים מאוד מפותחים שמתעלמים ממנו כי הוא כביכול לא רלוונטי, אף שכמה שזה נראה, למוגלגים יש ועוד איך מה לעשות עם קוסמים. בצבא ארה"ב מול הוגוורטס, אני הייתי מהמר על צבא ארה"ב. אבל לא, זה בולשיט של מוגלגים, זה לא מעניין קוסמים. אז נעמיד פנים שזה לא שם.
זה, למשל, משהו שעובד בסדר בהתחלה: זה מצחיק ומשעשע איך לכל הקוסמים אין שום מושג על העולם האמיתי, לא יודעים מה זה מחשב ואינטרנט ומטוס וחיים לגמרי בעולם שלהם. אבל כשזה נהיה רציני, אז זה כבר לא מצחיק, זה גורם לך לתהות עד כמה מטומטמת יכולה חברה שלמה להיות, ולמ שתטרח לקחת אותם ברצינות.
עוד דוגמא למשהו שמאוד הציק לי (שנלקח אמנם מהסרטים, אבל אני מניח שזה קיים גם בספרים, כי תמוה לי אם יש חלקי עלילה כל כך גדולים שהומצאו נטו בשביל הסרטים): יש לכם מלחמות עולם, אנשים מתים, בלגאנים, אבל הגיבורים עדיין מוצאים זמן להתעסק במי ינצח במשחק הקווידיץ'. למען השם, מה זה משנה מי ינצח במשחק הקווידיץ'? לכו תחקרו איך הורגים את וולדמורט בזמן הזה או משהו. וברמה הנראטיבית, אני לא מבין למה מצפים שיהיה לי אכפת מזה. כשמציגים בפני בעיות של "וולדמורט עומד להשתלט על העולם ולהרוג את כולם" ואז עוברים לבעיה של "אוי לא אני לא אתקבל לנבחרת הקווידיץ'", התגובה שלי היא "למה לעזאזל אכפת לי אם תתקבל לנבחרת הקווידיץ' או לא? למה זה מזיז לי משהו?" אז כן, כל מה שזה מעיד עליו זה שככל הנראה הגיבורים עד כדי כך חסרי בגרות. ואם וולדמורט היה בא והורג אותם בזמן שהם שיחקו קווידיץ', כל מה שהיה לי להגיד זה "וואלה, מגיע לכם."
אני חושב שבאופן כללי הארי פוטר התחילה כסדרה מאוד חמודה לילדים, ולכן הרבה דברים בעיתיים לא היו חשובים. אבל עם הזמן הסדרה התפתחה לקהל מבוגר יותר, והעולם הלא-כל-כך הגיוני הפך ל... טוב, חסר הגיון. אני מוכן לקבל בספר השלישי שמוכנים לתת מכונת מסע בזמן לתלמידה כדי שהיא תספיק להגיע לכל השיעורים. אני לא מוכן לקבל את זה שבספר השביעי אף אחד לא חשב על לקנות אקדח.
פלאפי אמר/ה:
רוב רובם של השמות, האנשים, והדברים בהארי פוטר לקוחים ומושפעים מכל מיני אגדות ומיתולוגיות, לרוב בצורה די יצירתית. כמעט כל שם של דמות אפשר לקשור באיזשהו אופן למאפיינים שלה ולתפקיד שהיא ממלאת בסיפור.
הקווידיץ' מהווה פשוט הסחת דעת. גם במציאות כשאנשים עוסקים באיומים הרי גורל, הם אוהבים לברוח לעיסוקים חסרי חשיבות כשסוף העולם מתרגש מסביבם. גם האיום של וולדמורט איננו משמעותי כל כך בספרים הראשונים אלא נעשה כזה בספרים המאוחרים יותר. לגבי הקשר עם עולם המוגלגים, נאמר לנו שיש שיעורים לחקר המוגלגים , ושהם מנקודת מבט יחסית אוהדת, והם, כנראה, מטפלים בחורים בהשכלתם של התלמידים. העניין הוא שמדובר בשיעורי רשות והארי פוטר, מומחה לעולם המוגלגים, החליט לא לקחת אותם ולו הרמיוני כן החליטה לקחת אותם ולכן קיומם יודוע לנו. ובכלל, הארי פוטר למד רק את המינימום שבמינימום שהוגוורטס היה מסוגל להציע לו. נאמר שאחרי הוגוורטס אנשים ממשיכים ללימודי מקצוע - כמו שטונקס מדברת על הצטיינותה בהכשרת הילאים.
יש הבדל בין הסחת דעת לבין התעסקות מאוד רצינית במשהו. יש גם את זמן המסך שזה מקבל ואת איך שמצפים מאיתנו להסתכל על זה. מה גם שמשהו שהוא בסה"כ הפסקה להתעננות מדברים חשובים יותר הוא לא משהו שגורם לקונפליקטים רציניים והרבה התרגשות. וכמובן שאני לא מדבר על ההתחלה, שם זה לגיטימי, אבל אני זוכר את הקווידיץ' בכל הסרטים. גם בסרט השישי זכורה לי התעסקות עם קווידיץ' (משהו עם שיקוי כלשהו וזה שרון ניסה להתקבל לנבחרת או איזה משהו כזה). אתה לא מתרגש על הסחות דעת. אתה משחק קצת עם החבר'ה בשביל להתרענן ועובר לעשות משהו חשוב יותר. לכן זה גם לא שווה זמן מסך משמעותי.
חקר המוגלגים זה לא מה שאני מדבר עליו. אני מדבר על זה שהמדע המוגלגי הגיע לכמה תוצאות מאוד מאוד יפות, ולא היה מזיק לעולם הקוסמים לנצל אותן. אני לא מדבר על לדעת איך מתפעלים מחשב. אני מדבר על זה שפיזיקה, מתמטיקה, כימיה, ביולוגיה וכו' חשובים לקוסמים לא פחות משהם חשובים לבני אדם רגילים. כמובן שצריך לשלב את זה עם הבנת הקסם ואיך שהוא קשור לשם, אבל לא להפריד.
באופן כללי, עצם זה שחברת הקוסמים בחרה להתנתק בצורה כל כך חזקה מהעולם הרגיל היא בחירה תרבותית וחברתית אידיוטית ואבסורדית. לא ברור איך היא נעשתה ואיך בכלל זה הגיע למצב הזה.
כל זה לא רלוונטי בהתחלה - כשזה מסתכם בלהיות סיפור חמוד על ילד שמגלה שהוא בעצם קוסם. אבל אני לא מסוגל להתייחס ברצינות לקונפליקט ברמה של מדינה שלמה שהיה נפתר תוך חמש דקות על ידי פלוגה של חיילים (פלוס אולי כמה טנקים.)
נדמה לי שהיית מעדיף שהרמיוני תהיה הגיבורה של הסיפור ולא הארי. קח בחשבון שהארי לא מתואר כאדם שמפגין עניין במדע או בהיסטוריה. גם אם הקוסמים מתעדכנים בתגליות המדעיות, הארי אינו קורא את מדור "הקסם התיאורטי" של
"הנביא היומי" אלא רק את האקטואליה ואולי גם ספורט. אנחנו יודעים מהמצלמה הקסומה שאם הקוסמים נתקלים בהמצאה מוגלגית טובה, הם מאמצים אותה בשינויים מתאימים לחברתם. גם סביר להניח שהקוסמים יודעים מספר דברים שהמדע המוגלגי לא יודע היות והם מסתכלים על העולם מפרפסקטיבה שונה.
לגבי הקווידיץ', בספר השישי, הארי, במפורש, לא מביע עניין גדול בקווידיץ' אלא יותר בדראקו ובשיעורים עם דמבלדור.
זה לא עניין של מה הארי אוהב או לא אוהב, זה מה שבפועל יש בחברה. המצלמה הקסומה רק מחדדת את העניינים - זה נראה כאילו הם מאמצים דברים באיחור של 200 שנה פלוס מינוס. מצלמה קסומה זה אחלה - אבל איפה ה-M-16 הקסום והטיל קרקע-קרקע הקסום שיעשו מוולדמורט הקסום קציצה קסומה ויסיימו את כל הבלאגן הקסום בחמש דקות?
חוץ מזה, אימייל קצת נח יותר מינשוף, לא משנה כמה הינשוף הזה קסום.
הקוסמים אמורים יותר מלהתעדכן בתגליות מדעיות. הם צריכים להשתתף בהן ולעשות אותן.
באופן כללי, נראה שהמדע של הקוסמים הוא ברמה של מדע של ימי הביניים המוקדמים, וגם זה בקושי. אין להם שום תיאוריה, רק פרקטיקה התנסותית מוגבלת למדי. כל השיעורים שמראים לנו הם שיעורים פרקטיים לגמרי - מלמדים קסמים קונקרטיים, תרכובות קונקרטיות, או דברם שלא חורגים מרמת הידע האנציקלופדי. אף אחד לא לומד שום דבר שמזכיר מתמטיקה, פיזיקה או כימיה. ושלא ינסו לעבוד על אף אחד - אם הם לא לומדים מתמטיקה, אז ההתפתחות המדעית שלהם תהיה ברצפה, ואם הם לא מתחילים ללמוד מתמטיקה מהשנה הראשונה בהגוורטס אז זה מאוחר מדי. המתמטיקה שלהם לא חייבת להיות זהה לשלנו, אבל חייב להיות להם משהו שקול - ובתכלס, זה יהיה מאוד טיפשי אם זה לא יהיה כמו המתמטיקה שלנו, כי אז זה מאוד יקשה עליהם להתעדכן בהתפתחויות המתמטיות של עולם המוגלגים.
מי מייצר להם את הרכבות ואת המצלמות הקסומות? איפה לומדים את האופטיקה והמכאניקה הדרושים לשם כך? מי בונה להם בניינים? מי בנה את הוגוורטס ואיפה הוא קיבל את הידע הדרוש לכך באדריכלות והנדסת בניין?
תכלס, מה זה משנה אם העולם הגיוני או לא? ומו''ד הגיוני? ובמו''ד הם לומדים מתמטיקה(אשפים?)? לא, כי לאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא מתעמק בזה. זה לא משנה בכלל, כי מי שאוהב את העולם אוהב אותו, ומי שלא, פשוט לא. על טעם וריח אין מה להתווכח.
יש מה שנקרא suspension of disbelief. כשהגיבורים בסיפור מתמודדים עם קונפליקט כלשהו, אז אני צריך להיות מסוגל להאמין שהקונפליקט הזה הוא באמת אמיתי ומשמעותי, וככה יכול להיות אכפת לי מהסיפור ומהגיבורים בו.
דברים שונים דורשים רמות שונות של השהיית ספק, וזה תלוי באיך שהסיפור מוצג ובמה הוא מתרכז. נכון שהעולם היה לא הגיוני מההתחלה, אבל בהתחלה זה לא היה משנה, כי אפשר היה להתעלם מזה, כי זה היה באופן מובהק סיפור ילדים. בסיפורי ילדים, נגיד, זה לגיטימי שהילדים הם הכי חכמים ופותרים את כל הבעיות והמבוגרים לא יודעים מה לעשות, וזה לגיטימי שיהיה בית ספר סודי לקוסמים ואיזו חברת קוסמים משעשעת וחמודה שכזו, ואתה לא שואל את עצמך איך החברה הזאת מורכבת, כי זאת מעין אגדת ילדים חמודה. באותה המידה אתה לא שואל את עצמך איך עובדת החברה של כיפה אדומה שבה יש זאבים בעלי תבונה אנושית - זאת אגדה, וה-suspension of disbelief המתבקש הוא כזה של אגדה.
אבל בהארי פוטר, זה עובר מלדרוש suspension of disbelief של אגדה / סיפור ילדים ל-suspension of disbelief של ספר של מבוגרים עם קונפליקטים ובעיות של מבוגרים שמתייחסים אליהן במלוא הרצינות - והעולם לא מספק כזה, ושם דברים נשברים.
אשר למו"ד: זה תלוי על איזה מו"ד מדובר, אבל בבסיס, העולמות של מו"ד הם יחסית סבירים. הנקודה היא ששם החברה כולה היא באותה הרמה הפחות או יותר ימי-ביניימית, והאשפים לא מופרדים משאר העולם. בפרט, משתמע שיש אנשים שלומדים איפשהו את כל הדברים הרלוונטיים בשביל להכין את מה שצריך. וכן, אם יש מכונות מאוד מורכבות שמבוססות על קסם, אז אני מצפה שבאקדמית הקוסמים הגנרית בע"מ ילמדו גם משהו דמוי מתמטיקה ופיזיקה, במה שיש להם באותה תקופה. שים לב שמכונות מורכבות זה כבר גולש לתחום הרנסנס, ששם כבר הייתה מתמטיקה יחסית מורכבת. פשוט רוב הזמן לא מפרטים מה בדיוק לומדים הקוסמים באקדמיות הקסם שלהם. זה לא אומר שלא לומדים שם מתמטיקה, ואין שום סיבה להניח שלא (ויש את כל הסיבות בעולם להניח שכן).
כן, גם בעולמות מו"ד אפשר למצוא דברים שבורים, אבל רוב הזמן זה בפרטים הקטנים. למשל, יש כל מיני בעיות כלכלה אם להתחיל להשוות מחירים של כל מיני דברים. אבל אלה פרטים יחסית הרבה יותר קטנים, שיחסית פשוט להתעלם מהם. בניגוד להארי פוטר, לא יושבת ליד עולם מו"ד חברה אחרת לגמרי שאף אחד לא טורח לנצל את המשאבים שלה מבלי כל סיבה נראית לעין.
שר הטבעות גם הגיוני ברובו. יש בו כמה קוי עלילה קונקרטיים שמעלים גבה, אבל העולם באופן כללי סבבה לגמרי.
מסכים עם כל מילה. ובגלל זה אני גם חושב שאין צורך להשוות את הספר לעולם האמיתי, ולהיגיון כזה או אחר, כמו שקסמים לא קיימים באמת , וכמו שאין כזה דבר תמונות זזות ומכוניות מעופפות. למה לנסות להשוות בין משהו דמיוני, אשר מראש לא מנסה להיות הגיוני, ובין משהו ריאליסטי? הדמיוני יכול להיות בוגר, אבל הוא פשוט לא יהיה ריאליסטי.
