• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הנשגבים "וועדת דל מסקה": רשומות מערכה

נוקס

פונדקאי ותיק
היה זה יום חג לתושבי דל מסקה (העיר שישבה על גשרי ענק) והיו אלו חגיגות הגבורה שהביאו אזרחים רבים אל עיר הבירה. דגלים אדומים-לבנים התנוססו בכל מקום . רמץ לדורות עמד באחת מבין מרפסות הארמון וצפה בעיר שאהב. עד לפני כמה שבועות רמץ עמד בשדה הקרב, מעודד את לוחמיו לעמוד מול גלי החיילים שנשלחו על ידי הליגה ההסלנטית לכבוש את מדינתו ורוחם האיתנה של אנשי מולדתו עמדה זמן רב גם כשנגדעו עורקי האספקה אך המוות המהיר שתקף את בני המלוכה לא הותיר מקום רב להתנגדות. דל מסקה נכנעה.

מי שרוצה להעביר סחורות בים הלבן, כדאי לו לקבל את אישורה של אוניקס. עם כיבוש דל מסקה השתנו כוחות המסחר, רקדנית עלווה השחורה הגיעה יחד עם פמלייתה השקטה לשמור על המשך מסחר. בין אם זה יופיה הנדיר או בין אם היתה זאת הפמלייה השקטה שצעדה מאחורי רקדנית העלווה השחורה, חיילי הליגה ההלנסיטית, (שנפרשו לאבטח את רחובות העיר) פינו לה את דרכה.

צ'ין מאי הסיט את הוילון להביט אל רחובות העיר. מבטו העריך את ססגוניות העיר, תרבות תושביה ואת ביצורי המקום. מעט חמק ממבטו. תכונה זו היתה הסיבה שבגללה שכרה הליגה ההסלנטית את שירותיו, הרחק באחד מבין גבולותיה הצפוניים של הליגה, התגלו מחצבים חדשים של מתכת חדשה ולא יציבה. יכולתה הטיבעית לשאוב מהות הפכה אותה לקטלנית במיוחד. הוא נשכר בכדי להבהיר זאת למועצה שהתכנסה. הוא הפנת את מבטו לכרכרה מאחוריו.

כדי להציג את דרישותיה שכרה הליגה את שירותו של דייגו קאסטין, סוחר ממולח. לפניו היו ערמת דפים שהכילה את ההסכם שעליו חתם. ההסכם הכיל בתוכו כסף ורכוש רב, אם הכל יעבור בשלום תהה לו בקרוב יהיה עשיר כפי שמעולם לא חלם.

בגבולותיה הדרומיים של דל מסקה שכנה הממלכה האובליסקית. כעת לאחר שדל מסקה נכבשה התכנסה וועדה שנועדה לחתום על הסכמי הגבולות. מסעו האגדתי של דניאל בן-חור משך את תשומת ליבו של שליט אובליסק, והיה המתאים ביותר להוביל את דבריהם של אנשי אובליסק. כעת בן-חור הוביל את אנשיו ברחובותיה של בירת דל מסקה אל המקום שהיה בעבר ארמון המלוכה.
 
אולם הכינוסים היה מלא. קולות נמוכים ולחישות הידהדו בחזרה מהקירות. קבוצות של יועצים התגודדו סביב ניירות ומלבושם השונה העיד כי הגיעו מתרבויות שונות, במרחבי האולם נעו משרתים שנשאו בידיהם מגשים עם פירות, מתאבנים ומשקאות. לצד אחד מבין קירות האולם הוצבו ספות, כעת ישבו עליהם מספר לוחמים נושאי כובעים שנשאו אקדחים בחגורתם מנהיגם, דניאל בן-חור, קטף עינב מאשכול שהונח על שולחן הדיונים.
הרצון לייצב פוליטית ומסחרית את דל מסקה היה המניע העיקרי של הגילדה לכנס את הוועדה ולא נמצא יורש ראוי שישב על כס המלוכה. עקב צו השעה נשלח נציב מטעם הלידה ההסלנטית שיפקח על הנעשה במדינה הכבושה. שולחן הדיונים עוצב מג'ייד שחור וצורתו הייתה אליפטית. את נאום הברכה הראשון נשא האיש שישב בראש השולחן. רמץ לדורות בירך את הבאים שהגיעו להשיב מעט שלווה לממלכה. מבטיו חלפו על פני הנוכחים ונעצרו לרגע וננצעו בעיניו של הנציב שהסיט את עיניו בכדי לחמוק ממבטו. הדיונים החלו רשמית לאחר כשלוש שעות.

----------------------------------------------------

שתי דמויות ישבו בחדר רחב שקירותיו כוסו מדפים ריקים. "אני רוצה להדגים לך את כוונתי" אמר ניצוצות והחווה בידו. שני אנשים לבושים בסרבלי עבודה ניכנסו לחדר כשהם נושאים בידיהם שתי תיבות עץ גדולות.
"הניחו אותן שם" אמר ניצוצות והחווה בידו אל אחת מבין פינות החדר.
לאחר ששני האנשים יצאו מהחדר, משך ניצוצות את שרווליו כלפי מעלה ופתח את תיבות העץ. "אתה רואה את מגן היד הזה?" שאל ומשך מגן קטן מג'ייד ירוק, "זהו מגן סטנדרטי בקרב צבאות דמי הדרקון" ניצוצות חייך בזמן שצעד אל הקיר המזרחי של החדר והשעין את המגן על הקיר.
"כעת אני שמח להציג את הסיבה שבגללה רכשנו את שירותיך", ניצוצות פנה אל התיבה השניה והוציא ממנה בד אדום עבה שבמרכזו נחה פיסת לא מעובדת של מתכת, קטנה מגודל ציפורן. "עדין לא מצאנו את הסגסוגת המתאימה בכדי לייצר כלי נשק שיחזיקו לאורך זמן, אך עם זאת תכונות המתכת פועלות גם בצורה הגלמית. אנא ממך, התכופף מאחורי תיבה זו". לאחר שסיים את דבריו זרק ניצוצות את פיסת המתכת לכיוון המגן וזינק להסתתר מאחורי התיבה.
גל הדף הרעיד את קירות המעבדה. שתי הדמויות הביטו במגן המנופץ.
"אכן מעניין" אמר צ'ין מאי.

-----------------------------------------------------

"אל תהיה מרוחק" אמרה רקדנית עלווה שחורה לצ'ין מאי והגישה לו כוס יין נוספת. קשה היה להתעלם מחיוכה העדין ועיניה הבורקות, "אנא ספר לי על גילוייך האחרונים" אמרה בקול רך.
"אין באפשרותי לתת לך מידע רב" ענה צ'ין מאי בחיוך וריח היין עטף את אפו, "אך יש לנו מזל רב" ומבטו חלף על פניהם של הסולארים "שמרבצי המתכת נמצאים במקום אחד..."
"בהחלט" ענתה רקדנית עלווה שחורה. "האם ישנם עוד סיכונים שכדאי לנו לדעת?"
צ'ין מאי לא הספיק לתת תשובה, נציג מטעם הליגה ההסלנטית ניכנס לחדר וביקש את נוכחותם של צ'יו מאי ודייגו קאסטיון. "צר לי להטריד אותכם בשעה זו וברצוני להודות לכם על מעשכם עד כה." אמר הנציב לאחר שיצאו מהחדר וקד עמוקות.
"דבר לענין," אמר קסטיון "אתה מעכב את שיחות הוועדה".
הנציב נע באי נוחות "מדובר במרבצים, הקשר עימם נותק לפני כרבע שעה. לפי הדיווחים שיש בידינו התרחש פיצוץ עז באיזור ורק מעטים מהחוצבים שרדו. הרמז היחידי שיש לנו לגבי המתרחש היא טביעת רגל של יאד."
"זה משנה את מאזן הכוחות" אמר צ'ין מאי וליטף את סנטרו.
"מאזן הכוחות בוועידה זו אינו מטריד את הליגה. אנו מפצירים בכם לעזוב את דל מסקה ולצאת לאזור המכרות. הליגה מוכנה לשאת בחוזה חדש" ענה הנציב.

"בעיות?" שאלה רקדנית עלווה שחורה.
"לא משהו שצריך להטריד" ענה קאסטיון.
"אתה בטוח?" שאל רמץ לדורות.
"כן. צר לי לבשר זאת אך עלי לעזוב את שולחן הדיונים, ישנו דבר מה הדורש את טיפולו של צ'ין מאי ושלי."
"אם אתם הולכים בחיפזון אולי כדאי שתקדישו עשר דקות לסיום כתב ההתחייבות" אמר דניאל בן-חור.
דלתות האולם נפתחו לפתע ואל האולם רץ איש שעיניו עקורות ולבושו הראה בבירור כי הוא מטעם הגילדה. "סלחו לי נכבדים, אסון אירע..."

כעבור שעתיים וחצי הסתיימו ההכנות לקראת יציאתם של הסולראים. חוזים חדשים נחתמו והתחייבויות נוספות נעשו.
"ההסעה שלכם ממתינה לכם" אמר נציג הגדלה העיוור.

בחוץ, מספר סנטימטרים מעל פני הקרקע, ריחפה ספינת אוויר.
 
"דולפין השנהב" נחתה ברכות על הקרקע המושלגת, כ200 מטרים ממחנה הכורים. הקפטנית הרגזנית כבר נבחה פקודות לצוות הקשוח שלה, והם התרוצצו מסביב כמו נמלים. משלחת קטנה ירדה לבדוק את השטח.

רקדנית הביטה על בני לוויתה בעניין מה. שלושת הסולארים האחרים היו מרתקים כל אחד בפני עצמו, אך עם זאת מאכזבים. ללא ספק האביסאלים שהיא פגשה הותירו אצלה רושם עמוק יותר.. לטוב ולרע. דניאל בן חור נראה כמו לוחם עשוי ללא חת, וזה השתקף בהערצה של שני מלוויו. דייגו קאסטיון היה חלקלק, וחד לשון. ערמומי אפילו. אצטרך להזהר מזה, אך בנתיים ידי על העליונה. רמץ לדורות היה הכי מסתורי מבחינתה. הסולאר נראה כל כך מבולבל ותמוה בשיחות, שכמעט היה קשה להבחין בנשגבותו. אך עם זאת, הייתה לה תחושה מסויימת שכאן, בפרא, התפקידים יתהפכו והוא יוכל ללעוג לה על חוסר נסיונה.

מהצד השני של המתרס היו שלושת הרוחות שהביאה עמה, יועציה הקרובים ביותר. דרקון הריק, ידידה הקרוב ביותר, ריחף כהרגלו מאחורי כתף ימין. שום פרט במראהו לא הסגיר את טבעו, אך אפפה אותו צינה שהתיימרה לשאוב מהות.

תער יבבות, רוח הלוחם חסר המורא, היה טיפוס שפחות ניתן לסמוך על עצותיו, ויותר ניתן להסתמך על להבו. מזל שרוחות מסוגלות להסתיר את עצמן, היא חשבה בהביטה על תער, שחזותו הנוראית הייתה מטרידה ומחליאה כאחד. הבורות השחורים שהתיימרו להיות עיניו, והקרניים שבקעו מפניו בהחלט לא הוסיפו לחן הטבעי שכבר היה לו בתור מטורף צמא דם וחסר גבולות.

משרתה השלישי, רותם האפר, היה פושע בעולם התחתון. מה שאסור שם - ייתכן ומותר כאן, ושרותיו כאן בבריאה לא יסולאו בפז. רקדנית החוותה סימן מוסכם עדין באוויר, ורותם האפר שחרר את השלשלאות שהוא ליפף מסביב לחזהו, נותן להן לרחף סביבו כמחושים מאיימים. הוא שקע לתוך עצמו למספר שניות. טועם את האוויר ואת הבדלי הטמפרטורות, חש היכן קיימת שנאה.. ולוחש את מסקנותיו לאוזנה של רקדנית.

"מותם האלים והאכזרי של הכורים", היא פנתה אל הסולארים האחרים, "לא היה ללא תוצאות מיידיות. בגבעות מסביבינו שוכנות כ70 רוחות רעבות, צמאות לנקמה בחיים, מתודלקות בשנאה. זוהי חובתנו לפעול כדי לתקן את המצב."

"ומה את מציעה?" שאל דייגו קאסטיון.

"אני מציעה לזמן אותן לכאן, ולחסל את כולן"

לשמע המשפט הזה נציג הגילדה שהתלווה אליהם הלבין יותר מהשלג עצמו.
 
כחודש לפני נחיתת "דולפין השנהב" במיכרות הכורים.

חמשת הסואלרים עלו על ספינת האוויר "מפל גועש" והחלו את מסעם לכיוון הצפון. העיר שאליה נלקחו הסולארים נקראה קארזן והייתה הקרובה ביותר למכרות. המסע נמשך שבועיים וחצי וחריקות הספינה רק הגבירו את עצבנותם של המלחים. ספינות האוויר לא נועדו לשהות זמן ממושך באוויר אך הפקודות שקיבל הקפטן של הספינה היו מפורשות.

להיות ספן על ספינת אוויר דורש מיומנות ועצבי פלדה. הספנים שהכירו את פניהם של שניים מהסולארים, כלל לא אהבו את הרעיון של תוספת המשקל. חלק מהסחורה שנמצאה בסיפון התחתי פינתה את מקומה לשני סוסים וסימהאטה יפיפיה ששימשה כחיית הרכיבה של דניאל בן-חור. עינהם הפתוחה של הצוות בחנה את שליחה של אובליסק ובכדי לווודא שאין הוא מזיק, הוצמד לו משרת חמוש שישגיח על מעשיו. כעת עם אנשים נוספים שאינם חלק מהליגה, נאלצו חלק מהספנים הבכירים לפנות את חדריהם למען האישים.

האדמה השתנתה תחת סיפון "מפל גועש". יערות העד שנפרסו עד לאופק, פינו את מקומם לצמחיה נמוכה ולבסוף לאדמת קרח. הרוחות שהכו סביב הספינה רק התחזקו ואנחת רווחה כללית שררה עם הגעת הספינה ליעדה. העיר קארזן בתוך הר ורחובותיה נחצבו בסלע, עם נחיתת הספינה הודה הקפטן לרוח ההר על שהסכים לקבלם.

"יש לנו מעט זמן לפני שתצאו למכרות" אמר נציג הגילדה שקידם את פני הסולארים "אך לפני כן, אני משער שתרצו לסעוד דבר מה." ארוחת הערב שהמתינה לסולארים הכליה את מיטב המטעמים: יין תפוזים, עופות מארצות הדרום ודברי מתיקה. לאחר שבועיים וחצי של קרקרים, לחם היה מותרות. בסעודה השתתפה גם אשת העיר הזקנה שישבה מרוחקת וצימצמה בשיחה. רמץ לדורות ביקש להחמיא על האירוח הנפלא ועל התרגשותו לקראת בואם למכרות אך היה נראה כי דבריו רק עוררו את זעמה ולבסוף קמה ופרשה לחדרה.

את הנרות והקטורת שנאלצו המשרתים לנקות מחדר החקירות, הניחה רקדנית עלווה שחורה לפני שפנתה לתחקר את טלאסטר. היה זה הניצול היחידי שנאסף מהמכרות ורוחו נטרפה עליו. לאחר מבט ארוך בטלאסטר הבחינה רקדנית עלווה שחורה כי ה"האן" של טלאסטר היה מעת מרוחק מגופו ולאחר שסיימה להרגיע את רוחו פנתה לשאול את אשר ראה.

"ראיתי שניקו הפך מטורף, הוא תקע את האיזמל בחזהו של נרלין." אמר טלאסטר "לא הייתה לי ברירה אלה להרגיע אותו. תפסתי את הדבר הראשון שנרקא לצידי, היה זה עת החפירה והכתי אותו. שאר הכורים כבר היו מתים, קדחת אחזה בכולם. שמעתי שזה התחיל כאשר הגיעו שני הארכיאולוגים ממחנה החפירה. הם היו חלק מהכוח שנשלח לאזור אך לשלושים וחמש הארכיאולוגים היה מחנה נפרד. מרוחק יותר. בתוך העיר. כאשר הם הגיעו הם לא דברו הרבה וישר פנו לתקוף את הכורים. הם לא הספיקו הרבה, נהרגו שלושה. שאר הכורים שהיו בסביבה ישר זינקו והשביתו אותם. מאוחר יותר באותו הערב, פשטה מהגפה גם לחדר האוכל והחלה תיגרה שבסופה נהרגו שמונה עשר כורים. תוך יום וחצי נותרנו רק אני, ניקו ונרלין. שאר מאתיים הכורים נהרגו עקב תגרות ביננו לבין עצמנו. בסוף גם ניקו השתגע, הייתי חייב להרגיע אותו..."

הקפטנית לניאל לא אהבה את הפקודה שניתנה לה. במיוחד לאור העובדה שהרוחות התחזקו ושהיא נדרשה לקחת צוות מועט. את סלידתה מהנעשה לא טרחה וזעמה רק גאה כאשר דייגו קאסטיון חייב אותה בשבועה. הוא הבטיח שיעשה את המירב בכדי שלא יסכן את אנשי הספינה אך עם זאת כפה על לניאל להיות אחראית על איסופם. בכל מחיר. "אתה צוחק עלי" אמרה לניאל בזעם לקאסטיון עם הצעתה של רקדנית עלווה שחורה, "זה מסכן את אנשי, את ספינתי וזה לא מה שהבטחת בשבועה!"

לבסוף סוכם כי הספינה תמתין במרחק בזמן שרקדנית עוולה שחורה קוראת לרוחות לבוא.

doctor arbitration אמר -

"מותם האלים והאכזרי של הכורים", היא פנתה אל הסולארים האחרים, "לא היה ללא תוצאות מיידיות. בגבעות מסביבינו שוכנות כ70 רוחות רעבות, צמאות לנקמה בחיים, מתודלקות בשנאה. זוהי חובתנו לפעול כדי לתקן את המצב."

"ומה את מציעה?" שאל דייגו קאסטיון.

"אני מציעה לזמן אותן לכאן, ולחסל את כולן"

לשמע המשפט הזה נציג הגילדה שהתלווה אליהם הלבין יותר מהשלג עצמו.
 
בתוך השלג הלבן עמדו מספר סלעים ועליהם עמדו הסולארים.

כולם הביטו על רקדנית עלווה שחורה שעמדה על הקרקע הקרה. שערה השחורה נע ברוח ובזמן שאמרה את מילותיה נראה כי הוא האט את מהלכו. מילותיה היו כמהפנטות וקוראות אל המעמקים, כאשר סיימה נותרה באוויר תחושה מעקצצת. שקט. הסולארים הביטו לכיוון המכרות דבר לא נע. כעבור רגע הם פרצו. כשבעים דמויות ערטילאיות בגוון כחול פרצו בריצה. רמץ לדורות לקח נשימה ארוכה ומתח את קשתו הזהובה. מספרים כי מעולם לא חמקה מוספיד מחץ שנורה מקשת זו. עם כל מתיחת מיתר, נמתח גם חיוכו של רמץ לדורות. שלוש חצים פילחו את האוויר וחצו מרחק של 300 יארד. לרגע נעלמו מהעין. לפתע נראו שלוש הבזקים של רסיסי מהות כחולה שהתפוצצה במרחק. רמץ חייך ושילח שלושה חצים נוספים. הם עדין היו רבים והם צמצמו מרחק. רקדנית עלווה שחורה התוותה בידה תנועות סבוכות שריכזו מהות בין אצבעותיה. דייגו קאסטיון מחה כף. את ידו השמאלית משך אחורה ואילו ידו הימנית הורתה קדימה, כמושך מיתר. כדור מהות ירוקה התעצב בכף ידו הימנית וכאשר פרס את אצבעות יד שמאל נשלח הכדור קדימה. הרוחות חצי מכמות הרוחות הגיעו למרחק של ארבעים מטר כאשר רקדנית עלווה שחורה שיחררה את המהות שנשזרה סביב אצבעותיה. הקרקע תחת רגליהם של הרחות החלה לנוע ואלפי ידיים שלדיות פרצו מהשלג ואחזו ברוחות. שתי להבות של אש נשלחו קדימה, דניאל בן-חור חייך אל אנשיו.

"שנרד למכרות?"
 
בן בן כנראה התבלבלת.. מי שזימן את הרוחות הרעבות היה רותם האפר. אולי רקדנית מלמלה תפילה חרישית לעילוי נשמות המתים באותו זמן, אך אין ביכולתה לקרוא להן בעצמה :)
 
רמץ לדורות בחן את מגורי השומרים. מבטו עקב אחר השתלשלות האירועים. במרבית החדרים נותרו סימניי קרב, נראה כי הקרבות התחילו מחדר האוכל והתפשטו במהירות לכל מקום. כלי הנשק היו פזורים מסביב: אתי חפירה, מקושים, סכיני מטבח, רגליי שולחן, שרפרפים, כל דבר שניתן לאחוז ביד ולעיתים גם בידיים חשופות. סימני הדם העידו על קרבות מעורבים של יחידים או קבוצות. עקבות רגליים וסימני גרירה העידו על טרף הגופות בידיי חיות הפרא המקומיות.
"אין סימנים לצעדיו של יאד" אמר רמץ, "נראה כי היו אלה רק שמועות".
"כנראה שדבריו של טלאסטר היו מדויקים" אמר דניאל בן-חור, "אין לנו זמן לבזבז כאן, כדאי שנרד על המכרות".
בארבעת חודשי החפירה נעשתה עבודה רבה, שני פירים נחפרו. מאחד הפירים בקעה צחנה רבה ולשם צעדו הסולארים. האור שחדר אל פיר הכרייה נעלם לאחר כשלושה מטרים. עקצוץ קל חלף בגופם. הצחנה עלתה מהגופות המרוטשות שהיו מפוזרות בכל מקום. נראה כי גם כאן התרחש מאבק.
דניאל בן-חור החל נוגע בגופות "יש כאן עבודה רבה לעשות" וגופו החל לזהור.
"המקום הזה מעייף אותי" אמר דייגו קאסטיון והסתובב לצאת מפיר הכרייה "אני חש איך המקום שואב את מהותי."
לאחר שדניאל בן-חור סיים את מלכתו, הוא יצא החוצה מותיר את רמץ ועלווה לבחון את סימני המתכת השחורה. ולאחר שיצאו החוצה סיפרה רקדנית עלווה שחורה כי "תכונות המתכת הינן זהות לזהב חוץ מצבעה השחור ויכולת לשאוב מהות"
"נוכל לפוצץ את המכרות" הציע דניאל "עשרה גרם מספקים כדי למחות לגיון, עם כמות המתכת שיש פה נצטרך להתרחק מעט..."
"אני מתנגד לכך" ענה קאסטיון "ועלינו לבחון את מחנה הכורים"

לאחר שיצאו אל האוויר הפתוח נשמעו יללות מהמרחק. לאחר רגע התגלו חמישה פראי אדמה שהסתערו לעברם.
דניאל בן-חור עלה על חיית רכיבתו הסימהאטה. כאשר פראי האדמה התקרבו מעט יותר, הם זינקו אל הקרב.
הסמהאטה התרוממה באוויר לגובה של חמישה עשר מטר ולאחר שעברו את מחצית המרחק שיחרר דניאל שלוש להבות אש מנשקו ששרפו את גופיהם של שלוש פראי אדמה. הסמהאטה ורוכבה נחתו מאחורי גבם של פראי האדמה שנותרו. אחד הפראים שלח יללה לאוויר ונעלם לאל עולם הרוחות. הפרא השני שנותר, שלח את שיניו לנגוס ברגליה של הסמהאטה, רסיסי רעל ירקרק נותרו במקום בו סגרו שיניו. הסמהאטה נעה במהירות מפליאה ודניאל שיחרר כדור נוסף, פרא האדמה יילל בכאב ונעלם.

הסולארים חזרו אל מחנה הכורים והמתינו לחזרת הספינה.
"ראיתם זאת?" זינק קאסטיון "שם בפתח עמדה דמות איש מזוקן!"
"לא ראיתי דבר" ענתה עלווה
"הוא עמד שם ואמר 'בוא אלי עלה נמוג' ואז הוא נעלם."
שאר הסולארים הביטו בקאסטיון
"נראה לי שהטירוף מתחיל להשפיע גם עלינו" ענה קאסטיון למבטם.
מאוחר יותר נחתה "דולפין השנהב" על הקרקע המושלגת ושלחה את אחד מאנשיה לקרוא לסולארים לארגן את סידורי החנייה.

בפתח האוהל שבו שהו הסולארים עמדה דמות גבר בעלת זקן 'בואו אלי!' קראה אל הסולארים והתפוגגה. במקום בו עמדה, עמד החייל שנשלח על ידי הספינה.
לאחר מיכן סיפר דניאל כי גם הוא ראה את הדמות, היה זה כמה שעות לפני כן והיא אמרה לו 'בוא אלי עורב לבן'
 
יומן יקר, אני שונאת אותך. אני שונאת הכל. אף אחד לא יכול להבין אותי, והכל נהרס. מצד אחד הכל כל כך לא ברור, אך מצד שני נדמה לי שאני יודעת מה עלי לעשות. הפתרון היחידי האפשרי הוא לחזור לגבעות שליד קריסטל, ולפוצץ את כל הnetherscythe שקיים שם.

הפיצוץ, כך חישבנו אני והנבל העלוב צ'ין מאי, יהיה כה אדיר שימחק לגמרי את קריסטל.. אותה קריסטל שאליה הצלחנו להכנס, ובה גילינו את הסולאר. ובכן, לא בדיוק סולאר. רסיס סולארי. מרוח על פני כל העיר, מרכזו במקדש העומד במרכז העיר. אותו מקדש בו עוד בעידן הראשון נערך הטקס המחריד שבעקבותיו קריסטל שקעה, והרסיס התפזר.

ניסיתי למנוע את הטקס הזה בעידן הראשון, אך לא הספקתי. נשרפתי בעודי בחיים, לפני מדרגות המקדש. בחיים האלו לא אמתין לאחרים. אפעל בעצמי, ואם זה אומר ניתוק הקשר שלי עם הנסיך הכסוף, והפיכתי למטרה מועדפת שלו - כך יהא!

רמץ היחיד שיכול עוד לתפוס מה נכון ומה לא נכון, אך הוא מפחד להראות את הרגשות שלו, והשלווה שאופפת אותו רק מסכנת אותו. דייגו פתי, ובני בריתו העלובים בליגה ההסלנטית מסיטים את מבטו עם זהב. הוא חושב שהוא עושה את הדבר הנכון, אך הוא לא מבין כי ההמתנה שלו לא תמנע את המלחמה הקרובה שעומדת לפרוץ בצפון, את השימוש בnetherscythe כנשק מעורר יראה.. ואת פתיחת ארץ הצללים החדשה בצפון. הוא יעדיף לשבת בצד ולחקור עוד בנושאים שאין לו ולו מושג קלוש, ואולי לספור את מעותיו.

וצ'ין מאי... אני נחרדת רק מלחשוב על השרץ. הוא לגמרי לנאמן לחור הביוב העלוב הנקרא לוקשיי, הוא סיכל את הנסיון שלי להרוויח עוד זמן מהגילדה, הוא עיוור לסכנות של הnetherscythe.. אינני מבינה מה גרם לו לקבל נשגבות סולארית, ואני מקווה שהיא תלקח ממנו בהקדם האפשרי. הוא מעדיף לראות את הצפון כולו נפער והופך לארץ צללים, ולא מוכן להקריב את קריסטל בפיצוץ, שאמנם יצור כיס wyld ויוליד ישות נוראית מהרסיס הסולארי, אך זה מינורי לעומת המלחמה!

אני אצטרך לבקש המון סליחות על המעשים שאני הולכת לעשות בתקופה הקרובה, אבל אני מתכוונת לבקש רק אחת.


-------

-מתוך יומניה של רקדנית עלווה שחורה
 
חמשת הסולארים עמדו בין פתיתי השלג והתווכחו בניהם ולבסוף פנו כל אחד לדרכם.
דייגו קאסיון התעורר לצינת הבוקר, השיחות מאתמול הותירו אותו בעמדה מעורערת מול שאר הסולארים. אי שם בצפון בנבכי העיר קריסטל המתין לו יעודו, מכונה מופלאה מעידן הראשון שנועדה להיות אצלו. הוא ראה זאת מהרגע הראשון, מהרגע שנכנס אל החדר המקודש. כעת לאחר שהויכוחים הסתיימו והתגלו חוסר ההסכמה, דייגו הרגיש חופשי לבחור את עתידו.
דייגו התרומם מהמיטה כפות רגליו נוגעות ברצפה הקרה, רקדנית עלווה שחורה רתחה מזעם, הניתרסייט עמדה לגבות חיים רבים שיובילו להקמת ארצות צלליים. כך או כך הזמן דחק, הגילדה תשלח אנשים להמשיך ולחצוב את המתכת הארורה. אך לא רק כורים ישלחו לאיזור אלא גם ארכיאולוגים שימשיכו לחצוב את הקרח מהעיר קריסטל וכשהם יגיעו למקום הם יגלו את החדר, את הציורים. "ואת המכונה.." דייגו מילמל לעצמו. הוא חפן בידיו מים מתוך הקערה והתיז אותם על פניו. המתין לו יום ארוך, הגלדה תדרוש מילואי של טפסים רבים ועליו להכין את התשובות המתאימות.

"האוויר" אמר בעונג רמץ לדורות ולקח נשימה עמוקה "אין כמו אוויר הצלול של דל-מסקה!". הוא אחז בידיו חבל שקצהו השני היה קשור למפרש. השמועה על הסדן שהגיע לאיווליס ועימו הסוד לייצור ניתירסייט, גרמה לעצירת הבירוקרטיה הנוגעת להמשך החציבה ושליחת נציגים לאיווליס. הסולארים עזבו את 'סטורם-ווינד' כאשר סופת השלגים עדין הייתה בעיצומה. רק מטורפים יצאו דרומה במזג אוויר שכזה והקפטן היחידי שהסכים לכך עמד ליד רמץ כשעל כתפו תוכי מעץ. "מזג האוויר נהדר! ממש נעים! אפילו מתאים לארוחה קלה, הלא כך יקירתי?" אמר הקפטן והפנה את מבטו אל רקדנית עלווה שחורה "יש לי יין נהדר בחדר, אני יכול לארדן שתוך כמה רגעים יהיה פרוס פה שולחן לתפארת. מלחים!" קרא בקול "עיזבו את החבלים והביאו לנו שולחן" הוא הציץ בזויות העין על רמץ והוסיף "ושתי כיסאות". רקדנית הטיחה בו כמה מילים שיכלו להמיס מתכת, חיוכו של הקפטן נותר על פניו.

"אני שמח לראותכם בשנית" אמר נציג הגילדה העיוור שהיה בדל מסקה "במה אני יכול לשרת אותכם?" הסולארים עמדו במרכז חדר הכנסים של הגילדה בדל מסקה, שאר הנוכחים פינו את מקומם לפי בקשתו של העיוור. "באנו לשוחח עם הסדן" אמר צין-מאי "היכן מקום משכנו?". העוייר משך בכתפיו "גם אנחנו מחכים לו ולפי רישומנו הוא מאחר בשבוע. אנחנו מחכים שיגיע מאיווליס. תרצו לשתות משהו?" הסולארים סירבו בנימוס להצעה והאיצו באנשי הספינה להכין אותה לקראת טיסה.

הגבול בין דל מסקה לאיווליס אינו נראה אך לאחר זמן מה, נראה חיוך קטן על פניו של דניאל בן-חור. "סופה מתקרבת באופק" אמר "נראה שנצטרך תהכין את הספינה". רמץ ודייגו נעמדו לידו והביטו אל הסופה. "זאת איננה סופה רגילה" אמר רמץ "היא משמשת רק כהסוואה. הגשם והרוחות מסתירים דבר מה..." רמץ התרכז, כעבור רגע הוא פתח את עיניו ואמר בחיוך "יש שם כחמש עשרה שדים הדומים לשדי הצירעה שתקפו אותנו בצפון". דייגו לקח נשימה עמוקה "כשמונים שדים ושד אחד שמוביל אותם".

"הסדן מבקש שתתרחקו מפה" אמר השד (מעגל שני) והרוחות המשתוללות סביבו החזיקו את הספינה. החצים של רמץ הפילו חללים רבים וכעת נותרו כארבעים שדים שרכבו על הרוחות.
"זה שקר!" צעק דייגו "הירגי אותו!" רקדנית עלווה שחורה שיחררה את הכוח שנכלא בין ידיה ודמות אדירה התרוממה מאחורי גופו של השד. דניאל בן-חור שלח לשונות אש קדימה, אצבעותיו של רמץ שלחו חיצים, נשקו של צין מאי נשלח קדימה.
היה זה סופו של השד ותחילת הקרב מול ארבעים שדים.

-----------------------------------------------------------
דייגו דילג בין חבלי הספינה בעודו קושר אחד סביב מותניו, גופו מואר מהמהות שעטפה אותו. הספינה סבלה מבקעים רבים, השדים הסתערו עליה מכל מקום. דייגו התעלם מפסי האש שנשלחו מנשקו של דניאל בן-חור וזינק לעבר החבלים שקשרו את בלון האוויר לספינה. דייגו הניח את ידו על כיסו הבד והתרכז לרגע, רק איכותו המופלאה של הבד מנעה ממנו להתפרק עד כו, אך אם זה ימשיך כך הבלון לא יחזיק מעמד וספינת האוויר תצלול מטה לכיוון הקרקע.
דייגו החל מטפס מעלה מעלה, עד שנעמד על חלקו העליון.
שלוש שדים במבנה של ראש חץ התקרבו מצידה השמאלי של הספינה , פיותהם פעורים לנגוס בבד הבלון. דייגו לקח נשימה והסיר את הרתיעה, עין שחורה שבמרכזה הסתחרר גלגל שיניים זהוב. למה שרצה לעשות, הוא יצטרך את שתי עיניו.
רגע ארוך חלף עד שהחל לרוץ קדימה, ברגע האחרון זינק ונחת על ראש השד הקרוב ביותר כשהוא אוחז ברגליו את צווארו, בתנופה אחת משך את גופו למטה, מכריח את השד לכופף את צאוורו. בעודו תלוי במהופך הוא שלח שני חצים לכיוון השדים שעפו לצידו. חץ אחד פגע בכנפו הימינית של אחד השדים והוא החל מסתחרר. החץ השני פגע בראשו של השד השני עיניו ופיו התכסו בחומר ירוק דביק, גופו של השד הוטח אל תוך הבלון. זעזוע הרעיד את הספינה והוא שמע קול קורא "נבלות!".
השד שעל צווארו ישב דייגו, ניער את צווארו ודייגו הועף מטה. השד חלף תחת הספינה מכין את עצמו להתקפה נוספת. הקרקע לא הייתה רחוקה אך משיכה במותניו הוציאה ממנו את האוויר. החבל שקשר אותו לספינה, מנע מגופו ליפול. דייגו ראה את השד מסתובב מתכונן לגיחה נוספת, אך זאת הייתה בעיה קטנה למומת חמשת השדים שעטו לכיוונו. דייגו שלח חץ למרכז החבל, מכריח אותו להתקפל לשניים, במקום שהיה לפני רגע התנגשו שלושה שדים. גופו התרומם לאוויר נשלח קדימה חזרה אל הספינה. הוא יכל לנחות על הספינה אך בחר לשחרר חץ נוסף לכיוון השד שהסתער. כוח המשיכה במהירות משך אותו למטה. נפילתו נעצרה באחת כשהחבל נכרך בחוזקה סביב גופו. כאב חד פילח את מותניו ודם ביצבץ מחולצתו, הייתה זו דאגתו הקטנה. שני שדים התקרבו אליו, הוא ראה את טופריהם נשלחים לעברו. הוא לא יכל לעצור את התקפתם, הם היו קרובים, קרובים מאוד.
שני חצים נתקעו בראשם "אין בעד מה!" קרא קרא מוכר...
 
המשמר של איווליס, דהרה אל עבר המנחת. ספינת אוויר חבוטה התכוננה לנחיתה. ארבעים הידימים (יאדים קטנים)עצרו במעגל, מקיפים את הספינה שהרגע נחתה. "עיצרו בשם איווליס!" קרא ראש המשמר.
גרם מדרגות הורד מהספינה ואיש חגור בשני אקדחים ירד. "הכינו עצמכם לקראת בואו של דניאם בן-חור, נציגה של איווליס." אמר וירק טבק.
דניאל בן-חור צעד מטה בעוד ראש המשמר תוהה על דבריו של האיש. אחריו ירדו שלושה אנשים. "אני הוא דניאל בן-חור. האם אנשי המקום הזה טהורי נפש?"
עיניו של ראש המשמר הופנטו אל תוך מבטו של הסולאר. "לא כולם" אמר בגימגום, כי דוד עסק במסחר לא חוקי.
"נדבר על זה בפעם אחרת. האם הסדן מנקסוס הגיע לפה?"
"כן הוא במקדשו" ענה ראש המשמר.
"אז לשם אני הולך." אמר דניאל בן-חור והפנה את מבטו אל העיר.

כוהנות המקדש ניסו להסביר לנערה על דרכי הקדושה שיש לכבדם. "זהו מקום קדוש," אמרה בחלחלה הכוהנת הבכירה מבין השתיים "יש לחלוץ את הנעליים לפני הכניסה."
"יש כאן אמבט שהוכן כדי לרחוץ את רגלי הבאים" אמרה הכוהנת הצעירה והושיטה מגבת.
"אין לי צורך בכך." ענתה ביובש רקדנית עלווה שחורה.
הכוהנת הבכירה נאנחה "אצטרך לקרוא למשמר אם לא תקיימי את הטקסים. זהו המקדש של הסדן מנקסוס, מקום קדושה ועליך לכבד אותו".
מצחה של הנערה זהר באור זהוב והאיר את פניה של הכוהנת הבכירה. "אולי לא הקשבת לי, אך אני יותר קדושה מהמקום".

חץ ממהות ירוקה החל מתגשם בין אצבעותיו של "דייגו קאסטיון". הסדן מנקסוס הביט לעברו מבוהל.
המראה שנגלה מול עיניו של דייגו, היה גוף של שד המקופל בתוך אדם.
שלושת הרוחות שליוו את רקדנית עלווה שחורה, זינקו לעצור את טירופו של דייגו. "לא אוכל לעצור אותו זמן רב," אמרה רקדנית עלווה שחורה בחיוך קטן לסדן מנקסוס "הייתי מציעה שתסביר במה מדובר..."
"שמי הוא 'החשוף' ואני משרת את האחת" החל האיש מספר. היו עוד ארבעה נציגי גילדה שעמדו לשרותה. הסולארים פגשו שניים מבין הארבעה, היו אלה האילם מקראזן וסוכן הגילדה העיוור מדל מסקה.
עורו של החשוף קולף מעליו לפני זמן רב, הייתה זו האחת שדאגה לכך. היה זה שד שכיסה את גופו ושימש לו עור ומקור הסוואה.

שלושים וחמישה אנשים עמדו סביב מכלאות החזירים באחת מבין החוות של קארזן. "הסוד הוא לעמוד מול הפחדים שלכם," אמר דניאל בן-חור לחובלי ספינת האוויר "אם נפשכם יכולה לעמוד מול זעמו של הבחור ההוא, תוכלו לעמוד מול אוייבים רבים."
מבטיהם של שלושים וחמישה הופנה לעבר הפר שזעם על הפרעת מנוחתו.
באותו הרגע הגיעה רקדנית, מאחוריה צעד שלד ענק שהחזיק ערמת בגדים ירוקים-חומים. היא נעצרה לפני האנשים ומשכה חולצה מתוך הערמה, שמש זהובה נרקמה בחזית החולצה. היא חייכה אל האנשים "נכון שזה מקסים?".
היה זה אחד מאצילי קארזן שסעד בלילה הקודם יחד עם רקדנית עלווה שחורה, חיוכה השמימי המיס את ליבו והוא הסכים לממן את תיקון ותחזוק הספינה.

הייתה זו שעת ערב. רוחות הצפון השתוללו סביב מחנה הכורים כאשר ספינת האוויר "הזריחה" נחתה. הסולארים צעדו אל תוך אוהלי הכורים, לאחר עזיבתם, המשיכה הליגה במאמצה לכרות ניתרסייט. הכורים הביטו בזרים בהפתעה, מעטים היו מגיעים לצפון ומעולם לא הגיעה ספינה בשעת החשכה.
"הכורים שמגיעים לפה מתחלפים כול שבועיים כך שלטירוף אין זמן להשפיע," אמרה האישה שהייתה אחראית על המכרות "בנוסף יש לנו שומרים שאומנו במיוחד למשימות השמירה." ואצבעתה הופנתה לכיוון שומר שעיניו מזוגגות.
"התחלת לספר על ספינת הגילדה שנחתה כאן..." אמר דייגו.
"הם נחתו לפני כשבוע. אך לא פה, בקריסטל. הגיעו אלינו שליחים מטעמם, זו הייתה משלחת ארכיאולוגים שנשלחה מטעם הליגה הסלנטית."
דייגו זינק מכסאו "אין לנו זמן רב, אנו חייבים להגיע לשם!"
"זה לא נראה לי רעיון טוב" אמר דניאל בן-חור.
"פחדנות היא אינה הדרך לצועדים תחת לאורו של השמש הבלתי מנוצח. אני יוצא אל קריסטל, אם הארכיאולוגים הגיעו לקריסטל הם גם הגיעו אל המכונה."
רמץ הביט אל העלטה שנמתחה אל תוך הצפון. "אבוא איתך." אמר.
 
רקע מכאני - הדמות הגיעה לסף שבירה.

מזכרונותיו של דייגו קאסטיון

אני זוכר את הדחף שמשך אותי לצעוד הלאה ואת הרצון שלי להתחמם באוהלי הכורים, התביישתי בעצמי, זה לא היה הזמן התחמק ממחויבותיי, היה זה הזמן לאסוף את כוחותי ולהפסיק להתפנק על מותרות העולם. אז צעדתי שם, בשלג העמוק, רואה את דמותו של רמץ לדורות מדלגת על פתיתי השלג ונעלמת בחשכה.
הרוח שסימאה את עיניי, הסיטה את הריח של העיר קריסטל. כחולד עיוור תחת מעטה שלג צעדתי קדימה. היה זה לילה חיוור ירח וסופות הצפון הסתירו את האור. צעד אחר צעד אמרתי לעצמי כי עלי להציל את המכונה הסולארית במקרה הטוב, ולהכין את עצמי למקרה הרע. מחשבותיי נדדו הרחק אל העיר קריסטל ושקעתי עמוק אל בין מחשכיה.
אינני זוכר כמה זמן שכבתי תחת מעטה השלג אך אני זוכר את פניו הרציניים של רמץ. הוא שלף אותי מתוך ערמת שלג כחמישה קילומטר הרחק מקריסל ועזר לי לגרור את עצמי עד אליה. את הצעדים האחרונים לקריסטל עשיתי לבד אך ברגע שהונחה רגלי על המרצפה ראשונה, גופי רעד. לא הייתי ראוי לכך. הנחתי לעצמי לטעות ולא היו לי מותרות שכאלה. כעת עלי להתאפק ולהפסיק עם הרחמים העצמים. הנחתי למחשבות לסחוף את ראשי, כעת כשהגעתי לקריסטל. לא היה איש במרחק קילומטרים ולא היה צפוי שיגיעו מבקרים. היה לי עדין חשבון פתוח והזמן עמד לרשותי. לא הייתי מחושל מספיק כדי להניח רגל בעיר קריסטל והייתי חייב לעשות משהו בקשר לכך.
חפרתי בשלג. חפרתי עמוק. עד שהקור הקפיא את אצבעותי. אחר כך הורדתי את הבגדים והזדחלתי את תוך הגומחה הקטנה, ערמתי את השלג סביב אך לא קברתי את הראש ומבטי מופנה למזרח. היה זה לילה ארוך, בעיקר מחשבות.
הכול התבהר עם הזריחה. קרני שמש זהובות פילחו את דרכם בין רוחות הצפון, נוגעות ומחממות את מישור הקרח שכיסה את קריסטל. אני זוכר שקרן אור ריצדה על עיניי והמיסה בי משהו. הגיע הזמן להיכנס אל קריסל.

-----------------------------------------------------------

העיר קריסטל הייתה מכוסה קרח ושלג. חציה הצפוני היה קבור תחת קרחון ענק. בתחתית הקרחון הייתה מנהרה שנחצבה תחת ידיה הקפדניות של רקדנית עלווה שחורה. רמץ ודייגו צעדו בה, בוחנים את הסימנים שהותירו הארכיאולוגים שהיו במקום לפני שבוע וחצי. בסופה של המנהרה היה המבנה שבו נחה המכונה, בשלב זה דייגו החל לרוץ קדימה אל המקום שבו היא הונחה. זעקת שבר בקעה מגרונו. היא נלקחה.

"הכינו עצמכם לתזוזה" אמר דניאל בן-חור לכורים, "עוד יומים מגיעה ספינת האספקה ותיקח אתכם הביתה."

כשחזרו רמץ ודייגו אל המחנה הם התיישבו וסיפרו על לקיחת המכונה. לאחר רגע ארוך ושיחה קצרה הם החליטו להשמיד את הנתיירסט.
"לפי החישובים שלי ושל צין מאי, טווח הפיצוץ יכסה כמאה קילומטר" אמרה רקדנית עלווה שחורה.
"אנחנו לא לוקחים סיכונים" השיב דניאל בן-חור "נבצע את הפיצוץ במרחק של מאה ועשרים."
"אני רוצה שנפיץ את השמועה בין הכורים כי הסיבה לפיצוץ היא באשמת הגילדה. נאמר להם כי לקיחת המכונה הסולארית עירער את ייציבות הנתיירסיט." הוסיף דייגו בפנים זועמות.
השמועה חלפה אש בין הקוצים וכורים החלו לנוע בעצבנות, הציפיה לספינת האספקה הייתה הסיבה שבגללה לא פרצו ריבים או מהומות.

ספינת האוויר 'הזריחה' הייתה מלאה עד אפס מקום ובצידה הימני עפה בכבדות ספינת האספקה. הפקודות שנתנו הסולארים היה לפנות מקום ולזרוק כל מטען עודף. לא היה במחסני הספינות מקום רב והיה צורך לפנות מקום למגורים.
במרחק של כמאה ועשרים קילומטר מהעיר קריסטל, הביטו הסולארים אל הצפון הרחוק.
"הגשמי את יעודך" אמרה ברוך רקדנית עלווה שחורה לרוח שעמדה מולה. הרוח הייתה של זקנה כפופה, בעלת חזות של אנשי הצפון.

הרוח החלה לצעוד אל תוך פיר הכרייה.
"חתולי?" קראה הרוח אל מעמקי פיר הכרייה והחלה לצעוד פנימה, "איפה אתה חתולי?"
ריצודים קטנים חלפו על קירות הפיר מאחורי גבה של הרוח. מרבץ הנתיירסיט שאב את מהותה של הרוח בעודה צועדת פנימה.
האישה הזקנה רכנה קדימה ואימצה את עינייה "חתולי? חתולי? למה אתה מתחבא שם?" היא הביטה אל סופו של הפיר.
בקטע מסויים, בסופו של הפיר, החציבה ייצרה פני חתול. הרוח התקדמה אט אט והושיטה ידה ללטפו.
"חתולי.. אתה לא יודע כמה חיפשתי אותך." אמרה הרוח.
מרבץ הנתיירסיט שמאחורי הרוח, הספיק לכרסם במרבית מגופה בעודו שואב לתוכו מהות. פיצפוצי אור קטנים על הקירות העידו כי המקום עומד להתפוצץ.

מאחורי הספינות התרומם גל של קרח לגובה של חצי קילומטר והחל מתפרס לכל הכיוונים במהירות אכזרית.
"אנשים, זה מגיע!" נשלחה קריאה מיירכתיה של 'הזריחה'.
הסולארים הביטו אל המקום בו עמדה העיר קריסטל. פראא פרץ אל המקום ובמרכזו החל להתרומם גבעול פרחים.
כעבור רגע, היכו הרוחות את שתי ספינות האוויר וטילטלו אותן.
רגע לאחר מיכן נחתו רסיסי הקרח על סיפוני הספינות.

(בעיר השמימית, יו-שאן, נול הגורל השתולל)
 
קפטן אנגיילמאייר הביט על הקרעים במפרשי ספינתו. "לאן עכשיו?" זרק לכיוון הסולארים ושאלתו עמדה באוויר.
הסיכויים לא היו לטובת הסולארים, המכונה נעלמה, פיצוץ הנתיירסיט גרם ליצירת פראא והיה ברור שהזמן דחק.
"אנחנו ממשיכים לכיוון אקסודר" אמר לבסוף דייגו קאסטיון ומילותיו נסחפו עם הרוח.

העיר אקסודר הוקמה בין ערי הצפון, כמו שאר ערי הצפון העיר הייתה בנויה מרשת מחילות שנחצבו בתוך ההר. בתחילה היא שימשה כתחנת מעבר לכוחות הצבאיים של הליגה ההסלנטית ועם הזמן התיישבו בה כמה סוחרי גילדה שהרימו את קרנה.
אך חשוב יותר מאקסודר היה הבסיס הצבאי ששכן לידה. לבסיס זה הופנה הנתיירסיט שנכרה, בבסיס זה בוצעו הניסוים במתכת ובבסיס זה שכנה תקוותם של הסולארים כי לשם נלקחה המכונה.

כשעתיים לאחר נחיתת 'הזריחה' במספנות אקסודר, התאספו הסולארים חזרה בספינה.
"החברים שלנו עושים עבודה טובה" ציין רמץ לדורות "השמועה על פיצוץ הנתיירסיט עקב לקיחת המכונה, מתפשטת לכול הכיוונים."
"זה טוב," ענתה רקדנית עלווה שחורה בעודה שולפת שלושה כרכי ספרים "ויותר טוב מכך הם הרישומים הללו. אלא הם התיעוד של כול תנועות האספקה באיזור, מיקומו של המחנה הצבאי נשמר בסוד..." חיוך קל עלה על פניה "אבל לא דוחות האספקה של סוחרי הגילדה.."
לאחר כרבע שעה של מיונים וחיטוטים בארכיבים, הסולארים מצאו תיעוד של קו אספקה שבועי למקום במרחק של שלוש שעות הליכה. לא צויין שמו של המקום או אישורים ממקבל הסחורות.
 
שלוש ספינות אוויר חנו במתחם שלפני המבנה. שתיים מהספינות החלו לנסוק לקראת 'הזריחה', היו אלה ספינות סיור קטנות.
"רק שיתקרבו" אמר דניאל בן-חור וסובב את אקדחו סביב אצבעו.
הספינות לא הגיעו אל 'הזריחה'. דמויות רצו מהבניין החוצה אל ספינת האוויר שנותרה על הקרקע. הייתה זו ספינת משא בעלת דגלי גילדה.
ספינות הסיור שינו את מסלולן לכיוון ספינת המשא שחלה להתרומם במהירות מעלה.
"זה נראה מסוכן" אמר אנגלמייאר "ולרוב אנשי הגילדה לא מסכנים את ספינותהם כך."
"פחדנים עלובים. הם יודעים שאנו מגיעים" ענה דניאל בן-חור "אבל אנחנו נתפוס אותם. אנשים! מיתחו את החבלים! אנחנו מגבירים את הקצב."
'הזריחה' החלה מצמצמת את הפער במהירות ואנשי ספינתה אותתו לאנשי הגילדה להאט. לאחר שלא נענו בתשובה המשיכו להתקרב בעודם מתכוננים לקרב.

ספני הגילדה ראו הרבה דברים ודבר לא הכינם לנחיתת הסימהאטה על סיפונם. בעוד 'הזריחה' התקרבה אל ספינת הגילדה, העלה דניאל בן-חור את חיית הרכיבה שלו אל סיפון הספינה. אל סיפון ספינת הגילדה עלתה דמות מוכרה, היה זה האילם ומאחוריו צעדה המתרגמת האישית שלו.
הספינות היו במרחק של כחמישים מטר אחת מהשנייה והם היו בגובה של שלוש מאות מטר מעל פני הקרקע. אנשי 'הזריחה' קראו לאנשי הגילדה לעצור, אך אלה לא סטו ממסלולם.
"אם הם חושבים שאני מתלוצץ כשאני קורא להם לעצור, מחכה להם הפתעה," אמר דניאל בן-חור ועלה על גב הסימהאטה "אנשים! פנו מקום!"
הסימהאטה נעה לירכתי 'הזריחה' והחלה דוהרת לכיוון חרטום הספינה, כמטר ממעקה הספינה זינקה הסימהאטה קדימה שערה מתנופף. היא נחתה על גבי סיפון ספינת הגילדה.
"אתם חייבים לעצור אותם!" קראה בבהלה המלווה של איש הגילדה העיוור והביטה בבהלה אליו.
"מה קורה שם?" שאל דניאל בן-חור.
איש הגילדה הביט בזעם אל המלווה שלו וסימן לה לשתוק.
"דברו או שתשאו בתוצאות" אמר בשקט דניאל בן-חור.
איש הגילדה נחר לעברו.

חץ פילח את גרונו של איש הגילדה והטייח את גופו מיחוץ לספינת הגילדה.
"אין לנו זמן להתעסק בשטויות" קרא רמץ לדורות "אנחנו מתכוננים לנחיתה על..."
רמץ לא הספיק להשלים את משפטו כאשר רעש קרח נבקע בלע את מילותיו. הבניין העקום החל מתרומם במהירות, קורע את הקרח סביבו.
"מה לעזאזל..." גימגם דייגו קאסטיון בעוד הבניין ממשיך לצמוח תחתהם.
"זו ספינת אוויר מהעידן הראשון..." ענתה קרדנית עלווה שחורה ועינייה קרועות לרווחה.

"את באה איתי." אמר דניאל בן-חור למתורגמנית בעודו מביט עמוק אל עיניה. בשנית חצתה הסימהאטה את האוויר, הפעם אל 'הזריחה'.

הסולארים רצו במסדרונות הספינה, מאחוריהם מתנשפים אנשיו של דניאל בן-חור וחצי מצוות 'הזריחה'. הם נחתו באחד מהמנחתים של ספינת האוויר 'אקסודר', כעט הם רצו קדימה אל מקור הקול היחידי.

היה זה צחוק פרוע מלווה בזימזום כנפיי צרעות.
 
*מגינזך דייגו קאסטיון

---------------------------------------------------------------

ימים רבים בילתי על היבשה עד שהגיעה ההצעה להשתתף בוועדה שנערכה בדל מסקה. לאחר שנחתם ההסכם מול הגילדה מצאתי עצמי עומד על ספינת אוויר ששמה "בז למרחקים". בכל יום שנמשך המסע הייתי עולה אל הסיפון להביט על הקרחונים האדירים שאט אט נסוגו ושאת מקומם תפסו עצים, במרבית הזמן נמנע ממני להתקרב אל ציוד הספינה אך מידיי פעם נאותה הקברניט שאמתח חבל או שניים. בכל לילה שנמשך המסע, תנודות הספינה לקחו את חלומותי הרחק אל פלג נחל הנמצא בקונפדרצית הנהרות שם המתינה 'בבת קול' שאחזור הביתה. החתימה מול הגילדה שיבשה את תוכניותי, הגעתי לצפון כדי לסגור כמה חוזים ולראות את פונטציאל השווקים, במקום זאת מצאתי עצמי על ספינת אוויר. מאז את מרבית הזמן ביליתי על ספינת אוויר זו או אחרת. זה המשיך ככה עד ליום שבו הנחתי רגלי על ה'אקסודר'.
היא פרצה מהשלג ולא היה ניתן לעצור אותה. גופה האדיר של האקסודר משך את עצמו מעלה בקצב הולך וגובר בעוד גושי קרח אדירים כותשים את הקרקע. התרוממותה מהקרקע הייתה איטית בתחילה והיא התחילה לתפוס תאוצה מרגע לרגע, היו לנו מעט ברירות באותו הרגע והגרועה פחות הייתה לנחות בתוכה או כפי שאחד מסגניו של אנגיילמאייר אמר 'זה כמו להכניס לדוב, קוץ לתחת'.

היה זה כבוד מפוקפק לדרוך באקסודר. כאשר נחתו רגליי במסדרון הספינה, התחושה הייתה שונה מכל הספינות בהם דרכתי בעבר, ספינה זו לא נבנתה מעץ אלא ממתכת וניתן היה להרגיש זאת דרך הנעלים. היינו מעל לשלושים איש שעקבו אחר קול צחוק רם שהתגבר ככול שהתקרבנו אליו והדים עמומים עלו במסדרונות כשהתחלנו לרוץ לעומק הספינה. לאחר מספר פניות ומדרגות הגענו אל חדר המנועים של הספינה שהיה רחב וצפוף כאולם ריקודים באחד מבתי הבושת של נקסוס ושכל קירותיו היו קריסטלים, את החלל האדיר מילאו צרעות בעלות כנפי שפירית ועוקץ כזנב עקרב, היו אלה שדים נחותים שזומנו על ידי אדונם שעמד במרכז החדר, לצידו עמדו שתי שדות עם עין אחת בפניהם שהסתירו בגבן אישה בעלת שיער שופע ואיש שנקשר אל משטח העץ הפשוט שהיה חלק מהמכונה הסולארית של קריסטל. מערך הכוחות היה ברור, שדים קטנים, שדות גדולות ושד אחד, לימים אגלה כי שמו בעידן הראשון היה שאקטארו ואם הייתי נזכר בשמו הנוכחי, אולי הייתי שוקל את צעדי בשנית ולא מותח את קשתי. אך הוא עמד שם צוחק בעונג למרות הצינורות שפרצו, כמו עלוקת נחלים הוא שאב את כוחה של אקסודר ומילא את הצינורות בנתיירסיט נוזלי, כשראה אותנו צחוקו התגבר ועלה על רחשי הזימזומים מכנפיהן של השדות הקטנות שזינקו לעברנו בפקודת אדונם. כל אחד מחבריי היה עסוק בשלו, חצים, להבות אש ונקרומנסיה.
הבטתי על 'לשון שרף' שהסתירה כפות ידיים רכות שנועדו לחתום על חוזים, או כך האמנתי עד לאותו הרגע, אותן ידיים הפכו לכרטיס היציאה שלי, לנשק, למפתח כדי לצאת מהספינה כשהמכונה בידיי, הפעם חיצי השרף לא יעזרו, מבטו של 'חרון כל הקיצים' ניסה לחדור אל תוך עיניי והיה מלגלג ועטוף שנאה, כמנסה למצוא פירצה אך לא היו לי כוונות לתת לו את הסיפוק הזה, היו לי תוכניות משל עצמי והם התחילו בכך שהרחתי את האוויר, היה זה נתיב ריח שהגיע מצינורות המתכת שבקעו מגבו של השד שמשך את תשומת לבי, הייתה דרך להגיע לשם, למקום שהיה מרוחק ממני כחמישים מטרים ומכוסה בשדות, חץ של שרף נורה מקשתי פגע בקיר וזינק חזרה אל עבר ראשי, שלחתי את כפפת המתכת של ידי השמאלית וזינקתי עם החץ אל מסלולו, החץ חצה את החדר במהירות מסחררת ואני נגרר אחר מעופו ושהסתיים על אחד מבין צינורות המתכת, תחת רגלי שנחתו בזה ברגע נעו ליטרים של נתיירסיט, באותם רגעים חשבתי שאם אתיץ עליו נתיירסיט, גופו יתפוצץ, זה היה יכול להיות סיום מרהיב ושלחתי בעיטה שיצרה חור בצינור המתכת שעליו עמדתי, זרם של נתיירסיט כיסה את עורפו של השד והחל גולש מטה על גופו שכוסה פצעים, חלקם זהרו באור זהוב אך הם היו מועטים יחסית לפצעים שלא זהרו והחלו להיסגר, נראה כי השד שאב את הנתיירסיט אל תוך גופו, המחשבה על כך נקטעה כשידו נשלחה אחורה והעיפה אותי הרחק מטה, אל בין הצינורות הנתיירסיט ואל קרבתן של שתי השדות שלא נעו ממקומן, האוויר שהיה בריאותי השתחרר באחת עם הפגיעה בריצפה הכאב איים להתפרש בכל גופי, זה הזכיר לי את שיעורי הקרב שלמדתי במקלט השקט אם אנשי המסדר הטהור היו יודעים כי סולאר לומד את אומנות לחימתם הם בוודאי היו שולחים מתנקשים להפסיק את אימוני, התפרצות מהות זהובה ממרכז החדר הזכירה לי שעדין לא נגמר הקרב.
ניערתי את ראשי לרגע וסילקתי את כל מכאוביי, נעמדתי בזינוק על רגליי ומבטתי התמקד על המכונה, מגופן של האדם הקשור בקע אור רך וזהוב, המהות החלה להשאב מגופו והוזרמה אל גופה של האישה שאת שמה הכרתי בשם 'האחת' על פניה היה חיוך שהוסתר לפתע עקב תנועת של אחת השדות ששרפה חץ על ידי אור שפרץ מעינה היחידה, רגע לאחר מיכן הקריסטלים שהתעופפו לכל עבר ממכה אדירה ששילח השד לכל מקום בחלל, הזכירו לי שעלי לבחור את יריביי ואני בחרתי בשניהם. *כפי שמיספרים גוזרות חותכות נייר דק כך חתכו ידי את הצינור שעמד מולי ובתנועה אחת חזקה הסטתי את שני זרמי הנתרסייט, שלחתי חץ אל עבר מבטה של השדה והיא שרפה אותו במבטה, אותו ואת זרם הנתיירסיט שטס אחריו, גל של אש כחול ירוקה עטף את גופה בעוד זרם הנתיירסיט השני כמעט ונגע באוזנו הימנית של השד אך במקום זאת התפוצץ כשפגע בו החץ השני ששלחתי מלשון שרף.
השד עדין עמד על רגליו, המכונה המשיכה לשאוב מהות ואקסודר רעדה כחיה פצועה כאשר השד משך עצמו קדימה בעוד הצינורות המחוברים לגבו נקרעים ומתיזים נתיירסיט על גבו, הייתה זו הזדמנות אז שלחתי חץ נוסף שהבעיר את הנייתרסיט ובערתה היה דומה להתרפצות אנימה מגבו של השד. זימזום עז החל נהום מהמכונה הזהובה, הוא בישר רעות, המכונה תוננה להעביר את הרסיס הסולארי אל גוף תמותה של בן אנוש ורעשים אלה לא בישרו טובות.
*נגעתי בגופה של הספינה כפי שנגעתי ב'בבת קול' ביום שרכשתי אותה, גופה של הספינה סיפר לי על עוצמתה ועל פצעיה, חשתי את התרופפות הברגים שהחזיקו את התקרה מעל לראשן של השדות, שלחתי מרפקיה אל צינור ליד הוא התכופף ונקרע, זרם נתיירסיט פרץ אל התקרה, זינקתי הצידה להתרחק מהזרם ובעודי חוצה את אוויר קיוותי שרסיסים מהפיצוץ יפגעו בכמה כפתורים במכונה, כשלחתי את החץ היה זה מאוחר מידיי, כמות הנייתרסיט הייתה רבה ממה שציפיתי וכשהחץ פגע הפיצוץ היה יותר מידיי קרוב לתקרה. התקרה התמוטטה על השדות שעמדו וקברה אותן בעוד שבוהק זוהר הציף את איזור שבו עמדה המכונה, אור סינוור את עיניי ולאחר שדעך המקום הרגיש ריק בעת שגופו האדיר של השד נעלם ממראית העין, לאחר שנקודות האור נעלמו מעיניי הבחנתי באיש שטיפס מבין ההריסות, היה זה האיש שגופו נקשר למכונה, זהותו של האיש הייתה ידועה לי, היה זה הסדן מנקסוס ולי לא היה זמן להחליף איתו מילה כי הרעידות שהחלו להתגבר והשקט שלפתע שרר העיד על דבר אחד, הספינה החלה לצלול מטה ולא היה לי מושג כמה גובה נותר לנו עד שנגיע לקרקע.

כשאני חושב על המעשים בחיי אני לא יכול להימנע מלבדוק את תווית המחיר וביום ההוא הרבה אנשים שילמו במותם. אני זוכר את השתיקה על סיפון הזריחה בעודינו צופים בהתרסקותה של האקסודר על האדמה הקפואה.

-סוף מערכה צפונית-

*הערת הכותב - הדברים נכתבו מנקודת מבט אישית אך אין להתעלם משאר השחקנים. בפעמים בהן מופיעה *, רקדנית עלווה שחורה עזרה לחבורה לתאם התקפות. תודה לרמץ על החצים, לצין מאי על עזרה בהרס הנייתרסיט ולדניאל בן-חור על האש.
ועוד תודה אחת לננסק על ההשקעה והדמיון.
 
אפילוג?

---


הרוח ליטפה את שיערה של רקדנית עלווה שחורה. לצידה על הסיפון של ספינת האוויר זריחה ניצב דייגו קאסטיון, זורח כמעט כמו נס החמה המצוייר על המפרשים.

"הכל בטח הלך לעזאזל. כל החוזים, כל הכסף. כל הקשרים" הוא אמר בעליצות מפתיעה. "וזו בדיוק ההזדמנות הטובה ביותר להתחיל דף חדש! בחיי, הספינה הזו תגיע רחוק.."
רקדנית חייכה, אך לא אמרה דבר.
"אני רואה שאת לא שותפה לאופטימיות שלי.. מה מטריד אותך?", דייגו ניגש והניח את ידו על כתפה של הנערה.
"אופטימיות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי. אני סבורה שעתה היא תדחק לפינה עוד יותר." מבטה מושפל עוד יותר. "אנשיו של הנסיך הכסוף בוודאי שמעו על התקרית בצפון. הם יצודו אותי. אני מסכנת אתכם בהמצאי כאן.."
"אל דאגה! אנחנו במילא מסתלקים מכאן! הליגה לא הולכת לשבת בחיבוק ידיים , ולהשאר פה תהיה טעות טפשית" דייגו צהל.
"לדעתך זה יעבוד?", רקדנית שאלה בחשש מה.
דייגו עמד אילם, מחווה בידיו לכל עבר. "זו ספינה מעופפת! השמיים כבר לא הגבול! אני מתערב שנוכל להגיע איתה עד נקסוס ולא נרגיש בכלל".
"אם כך, הבה!" רקדנית השיבה, ודייגו יכל להשבע שראה ניצוץ בעיניה.
"מדוע?" שאל, מופתע מההתלהבות הפתאומית שלה.
"ובכן, אף פעם לא הייתי שם. וממה ששמעתי על המקום, לא תהיה לי בעיה להתחבא שם. אנשיו של אנגלמאייר יוכלו להיוות פלוגת שכירי חרב מצויינת, על הדרך נחזיר את הסדן לביתו.. ואל תשכח דייגו," חיוכה המתוק והמשכנע הופיע על פניה, "נקסוס היא בירת המסחר בבריאה"

"קפטן! מפליגים!"
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

אם נשאר לי 45 ש"ח הנחה מהשובר מנחה, יש דרך לעשות איתם משהו/להעביר אותם למישהו אחר?
אפשר להכין דמות לכל משחק בדרקוניקון שמציין באיזה דרגה הוא?
Dark sun!!! שמישהו יעלה פוסט על ההכרזות של Wizards :)
יאללה, מתחיל לראות האודיסאה. נראה איך יהיה.
אשרו לי משחק אחד לדרקוניקון ועל השני עדיין לא הוחלט כבר כמה ימים.
מה זה אומר?
חזרה
Top