מהדורה 5 הפלישה לגהנום -הרחבה ראשנה לסיאן - נתיבים למו"ד 5.

[liorgonen3]

מסדר הדם השלם​

מסדר לצייד דם

לפני האלפים ולפני האלפים האפלים היו בני האדמה.

כל אחד מהם היה מורכב משני יצורים שחוברו בגבם: יצור של אור ויצור של חושך, ארבע זרועות וארבע רגליים הפועלות כגוף אחד. הם לא ידעו בדידות, משום שתמיד היה מישהו ששמר על גבם. הם לא ידעו חולשה, משום שכל חצי השלים את האחר.

כאשר האלים חששו מבריאתם, הם חתכו את בני האדמה לשניים ופיזרו אותם בעולם. חצאי האור נעשו אבותיהם של האלפים, וחצאי החושך נעשו אבותיהם של האלפים האפלים. עם הזמן הפכו הפחד, האשמה והבדידות לשנאה, עד ששני הצדדים שכחו לחלוטין שפעם היו גוף אחד.

האלפים מצאו שרידים מדמם של בני האדמה הקדומים. הם קראו לו דם־האור, האמינו שהוא שייך להם בלבד, ונשאו אותו על גופם בתקווה שישיב אותם אל האלים. הדם ריפא מחלות, טיהר רעלים ועצר את הזקנה, אך הוא מעולם לא פתח את שערי גן העדן.

הסיבה הייתה פשוטה: הוא מעולם לא היה דם של אור.

הוא היה דמם של בני האדמה מלפני הפיצול — דם שבתוכו אור וחושך עדיין התקיימו כאחד.

קאליון קורומאיטה היה אלף אפל, בנו של גיבור גדול, שומר שיירה ולוחם מוכשר שמעולם לא הצליח לשלוט ברונות שלמד מאביו. במשך שנים נותר “הבן של מהאטרו”, אדם בעל כישרון שלא הצליח להפוך את הכישרון לשם משלו.

הדבר השתנה לאחר המשימה האגדית שביצע לצד אנור, דו׳טבקוס וג׳ול עבור ברון החטאים. פרטי המשימה נשארו עמומים, וכך גם השאלה אם הארבעה פעלו מרצונם או מפני שלא ניתנה להם ברירה. בתמורה לחלקו קיבל קאליון רשות לשמור שריד של הדם הקדום ולהקים מסדר עצמאי סביב חקרו.

ייתכן שברון החטאים רצה כוח חדש בשירותו. ייתכן שהוא נהנה מן האירוניה שבה אלף אפל יחשוף את השקר שעליו נבנתה עליונות האלפים. ייתכן שכבר אז ידע שקאליון יישבע לבסוף לרזיאל.

רזיאל לא העניק לקאליון כוח חדש. כמלאך — אחד מחצאיהם של בני היום הקדומים — הוא זיהה את זיכרון הפיצול הטבוע בדמו. הוא הראה לקאליון שהרונות אינן מקור הכוח, אלא רק שפה שבאמצעותה ניתן להורות לדם לזכור.

קאליון לא הצליח לחרוט את הרונות על ברזל כפי שעשה אביו. הוא למד לחרוט אותן בפצעיו.

ציידי מסדר הדם השלם משתמשים במלאכת הדם כדי להעיר את זיכרון גופם הקדום. כאשר הם מפעילים טקס דם, מופיע מאחוריהם החצי שאבד לשושלתם: זוג ידיים נוסף, פנים המביטות לאחור, קול שני או דמות ספקטרלית המחוברת אל גבם.

הם אינם מנסים להפוך לאלפי אור או לאלפים אפלים מושלמים יותר.

הם מנסים לזכור מה היה לפני ששני השמות התקיימו.

מגבלת מסדר​

רק אלף, אלף אפל או חצי־אלף יכול לבחור במסדר הדם השלם.

באישור המנחה, דמות אחרת הנושאת בתוכה את דמם של בני האדמה הקדומים יכולה לבחור במסדר זה.

דרגה 3: זיכרון שלפני הפיצול​

כאשר אתה בוחר במסדר זה בדרגה 3, אתה מקבל הכשרה בהיסטוריה או במאגיה, לבחירתך.

אם כבר יש לך הכשרה במיומנות שבחרת, אתה מקבל בה מומחיות.

בנוסף, יש לך יתרון בבדיקות תבונה העוסקות בבני האדמה, בהיסטוריה אלפית קדומה, בדם־האור, ברונות אלפיות או בשרידים שנוצרו לפני הפיצול.

דרגה 3: החצי האבוד​

למדת להשתמש בטקסי הדם שלך כדי להעיר את זיכרון הגוף השלם.

כאשר אתה מפעיל טקס דם על נשק, אתה יכול להעיר את החצי האבוד שלך. אם אתה עושה זאת, אתה סופג נזק נוסף השווה לגלגול אחד של קוביית מלאכת הדם שלך.

החצי האבוד נשאר פעיל כל עוד טקס הדם נמשך. הוא מופיע כדמות ספקטרלית המחוברת אל גבך: השתקפות בעלת זרועות נוספות, דמות אלפית העשויה מאור וצל, או זיכרון מטושטש של יצור שהיה פעם חלק ממך. למראהו אין השפעה מכאנית.

אתה יכול להחזיק חצי אבוד פעיל עבור נשק אחד בלבד בכל זמן נתון.

מכת התאום​

לאחר שאתה מבצע את פעולת ההתקפה ומבצע לפחות התקפה אחת באמצעות הנשק שעליו פעיל טקס הדם, אתה יכול להשתמש בפעולת בונוס כדי להורות לחצי האבוד לתקוף יצור בטווח 1.5 מטרים ממך.

בצע התקפת מלאכת דם בקפא״פ. אתה מוסיף לגלגול ההתקפה את תוסף ההכשרה שלך ואת מתאם מלאכת הדם שלך.

בפגיעה, המטרה סופגת נזק כוח השווה לגלגול אחד של קוביית מלאכת הדם שלך + מתאם מלאכת הדם שלך.

מכת התאום נחשבת להתקפה קסומה.

דרגה 7: גב שאפשר לסמוך עליו​

החצי האבוד מתחיל לפעול לא רק כזרוע נוספת, אלא כעיניים, גב ואינסטינקט שאבדו לשושלתך.

כל עוד החצי האבוד פעיל, אינך יכול להיות מופתע כל עוד אתה בהכרה.

בנוסף, כאשר התקפה שאתה יכול לראות גורמת לך נזק, אתה יכול להשתמש בתגובה ולגלגל את קוביית מלאכת הדם שלך. הפחת את הנזק בסכום השווה לתוצאה + מתאם מלאכת הדם שלך.

דרגה 11: חותם האיחוד​

החותם שלך מאפשר לחצי האבוד לזהות את המטרה כאילו גם היא חלק מן הגוף שעליו עליו לפעול.

פעם אחת בכל אחד מתורותיך, כאשר אתה פוגע ביצור הנושא את חותם הענישה שלך באמצעות הנשק שעליו פעיל טקס הדם, אתה יכול להשתמש במכת התאום נגד אותו יצור ללא שימוש בפעולת בונוס.

אינך יכול להשתמש במכת התאום יותר מפעם אחת באותו תור.

דרגה 15: שתי תודעות​

החצי האבוד אינו עוד רק זיכרון של גוף. הוא נעשה זיכרון של תודעה נוספת — קול שמסוגל למשוך אותך חזרה כאשר כוח חיצוני מנסה להשתלט עליך.

כאשר אתה נכשל בגלגול הצלה תבונה, חוכמה או כריזמה בזמן שהחצי האבוד פעיל, אתה יכול לגלגל את קוביית מלאכת הדם שלך ולספוג נזק נפשי השווה לתוצאה.

לאחר מכן, גלגל מחדש את גלגול ההצלה. עליך להשתמש בתוצאה החדשה.

אתה יכול להשתמש ביכולת זו מספר פעמים השווה לתוסף ההכשרה שלך, ואתה מחדש את כל השימושים בסיום מנוחה ארוכה.

דרגה 18: בן האדמה השלם​

למדת לאפשר לשני החצאים לפעול שוב, למשך זמן קצר, כיצור אחד.

כפעולת בונוס, אתה משחזר למשך דקה אחת את צורתו החלקית של בן האדמה הקדום. החצי האבוד נעשה כמעט מוצק: זוג זרועות נוסף פועל לצד זרועותיך, פנים נוספות מביטות מעבר לכתפך ורגליים ספקטרליות נעות יחד עם גופך.

במשך הזמן הזה:

• אתה יכול להשתמש במכת התאום פעם אחת בכל אחד מתורותיך ללא שימוש בפעולת בונוס, גם נגד יצור שאינו נושא את חותם הענישה שלך;
• אתה מקבל תגובה נוספת בכל סיבוב. ניתן להשתמש בתגובה זו רק עבור גב שאפשר לסמוך עליו או לביצוע התקפה מזדמנת;
• מהירות ההליכה שלך גדלה ב־3 מטרים;
• אינך יכול ליפול למצב שרוע בניגוד לרצונך;
• יצורים אינם מקבלים יתרון בהתקפות נגדך כתוצאה מכך שהם מאגפים אותך.

לאחר שהשתמשת ביכולת זו, אינך יכול להשתמש בה שוב עד שתסיים מנוחה ארוכה.

 

[liorgonen3]

רזיאל, המלאך האחרון​

פטרון לוורלוק
רזיאל אינו נמצא בגיהינום.
ייתכן שהחוקים המפרידים בין המישורים מונעים ממנו להיכנס אליו. ייתכן שגופו הושמד במלחמה הגדולה, וייתכן שכניסתו המלאה תחשוף אותו מיד בפני הברונים ותביא לחיסולו. גם משרתיו הקרובים ביותר אינם יודעים את הסיבה בוודאות.
אך היעדר גוף אינו מונע ממנו לפעול.
כוהניו שומעים את הוראותיו, הפלאדינים שלו נשבעים ללכת בדרכו, והארטיפיסרים שלו נושאים את כלי הנשק שהותיר אחריו. הוורלוקים של רזיאל מעניקים לו דבר אחר: מקום להתקיים בו.
כל אחד מהם נושא בתוכו חלק מנוכחותו של המלאך. בתחילה מדובר בקול, מחשבה או רסיס של אש. עם הזמן הגוף והנשמה משתנים כדי להכיל יותר. כנפיים מופיעות לרגע מאחורי הגב, עיניים מלאכיות מביטות דרך עיניו של הוורלוק, וקולו של רזיאל נשמע מתוך גרונו.
זו אינה סגידה, ואף לא ברית רגילה בין פטרון למשרת. הוורלוק הוא כלי קיבול חי, סדק קטן בחומות הגיהינום שדרכו המלאך האחרון מסוגל להביט, לדבר ולפעול.
ככל שהכלי מתחזק, הסדק מתרחב.

(הערה, כידוע פטרונים בסיאן הם יישויות חזקות יותר מבדרך כלל, בגלל זה כל וורלוק מקבל יכולת נוספות אם הפטרון שלו מגיע מסיאן, וזו יכולת שמגיעה רק בדרגה 20, וכמו 4 הברונים, גם היכולת של רזיאל תגרור את הדמות לגרול לא ברור אחרי שהיא תבוצע, והיא אפשרית לשימוש רק פעם אחת ויחידה)

רשימת לחשים מורחבת​

רזיאל מאפשר לך לבחור לחשים נוספים כאשר אתה לומד לחש וורלוק. הלחשים הבאים מתווספים לרשימת לחשי הוורלוק עבורך.

דרגת לחש	לחשים
1	פקודה (Command), קליע מנחה (Guiding Bolt)
2	נשק רוחני (Spiritual Weapon), כדור להבות (Flaming Sphere)
3	כדור אש (Fireball), מעטה הצלבנים (Crusader’s Mantle)
4	מגן אש (Fire Shield), חומת אש (Wall of Fire)
5	מכת להבה (Flame Strike), חומת אור (Wall of Light)

דרגה 1: ״ואתנך לברית עם, לאור גויים״​

רזיאל מפקיד בתוכך את החלק הראשון מנוכחותו. אתה נעשה לברית החיה שבאמצעותה הוא מסוגל להפיץ את אורו במקום שאליו אינו יכול להיכנס בגופו.
אתה לומד לדבר, לקרוא ולכתוב שמימית. אם אתה כבר יודע שמימית, אתה לומד שפה אחרת לבחירתך.
בנוסף, כאשר אתה מוציא יחידת לחש ברית כדי להטיל לחש וורלוק, חלק מרזיאל מתגשם דרכך עד תחילת תורך הבא.
בזמן זה, כתב שמימי עשוי להופיע מתחת לעורך, קול נוסף נשמע יחד עם קולך, או צל של כנפיים בוערות נפרש מאחוריך. אתה מפיץ אור בהיר ברדיוס 3 מטרים ואור עמום ברדיוס 3 מטרים נוספים.
פעם אחת לפני שההתגלמות מסתיימת, כאשר אתה גורם נזק ליצור באמצעות התקפה או לחש וורלוק, אתה יכול לגרום לו 1ק8 נזק אש או נזק קורן נוסף, לבחירתך.
קוביית הנזק גדלה ל־2ק8 בדרגה 10 בוורלוק.

דרגה 6: ״והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו״​

רזיאל מסוגל כעת להניע את גופך דרך נתיבים שאינם קיימים עבור אחרים.
כפעולת בונוס, בחר יצור ידידותי אחד בטווח 1.5 מטרים ממך. אתה והיצור שבחרת משתגרים, כל אחד מכם למשבצת פנויה שהוא יכול לראות בטווח 9 מטרים ממיקומו.
המשבצות שאליהן השתגרתם אינן חייבות להיות סמוכות זו לזו.
אתה יכול להשתמש ביכולת זו פעם אחת, ומחדש את השימוש בה בסיום מנוחה קצרה או ארוכה.
בנוסף, בכל פעם שחלק מרזיאל מתגשם דרכך באמצעות ״ואתנך לברית עם, לאור גויים״, אתה יכול לנוע מיד עד 3 מטרים מבלי לעורר התקפות מזדמנות.

דרגה 10: ״אסיר מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור״​

עיניך אינן עוד עיניך בלבד. כאשר רזיאל מביט דרכך, חושך, אשליה וצורה שקרית אינם יכולים להסתיר ממנו דבר.
אינך יכול להיות מעוור בניגוד לרצונך.
בנוסף, בכל פעם שחלק מרזיאל מתגשם דרכך באמצעות ״ואתנך לברית עם, לאור גויים״, ההתגלמות נמשכת דקה אחת במקום עד תחילת תורך הבא. היא מסתיימת מוקדם אם אתה נעשה חסר הכרה.
כל עוד ההתגלמות נמשכת:

• יש לך ראיית אמת לטווח 9 מטרים;
• יש לך יתרון בגלגולי הצלה נגד פחד ודיבוק;
• פעם אחת בכל אחד מתורותיך, כאשר אתה גורם נזק ליצור באמצעות התקפה או לחש וורלוק, אתה יכול לגרום לו את הנזק הנוסף של ״ואתנך לברית עם, לאור גויים״.

התגלמויות נוספות אינן מצטברות, אך הן מתחילות מחדש את משך הדקה.

דרגה 14: ״אחריב הרים וגבעות, ואת כל עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש״​

גופך מסוגל להכיל את רזיאל לזמן ארוך מספיק כדי שאחד מאיבריו יופיע בגיהינום.
כפעולה, בחר נקודה שאתה יכול לראות בטווח 36 מטרים. כנף בוערת, יד עצומה, עין שמימית או דמות חלקית אחרת של רזיאל פורצת דרכך ומכה באזור ברדיוס 6 מטרים סביב הנקודה.
כל יצור עוין באזור חייב לבצע גלגול הצלה זריזות נגד ד״ק הצלת לחשי הוורלוק שלך.
בכישלון, היצור סופג 5ק8 נזק אש ו־5ק8 נזק קורן. בהצלחה, הוא סופג מחצית מהנזק.
צמחים רגילים באזור מתייבשים והופכים לאפר. חפצים ומבנים לא־קסומים באזור סופגים את מלוא הנזק המרבי של היכולת.
הקרקע באזור נעשית תוואי שטח קשה עד סוף תורך הבא.
לאחר הפעלת היכולת, חלק מרזיאל מתגשם דרכך למשך דקה, כאילו הפעלת את ״ואתנך לברית עם, לאור גויים״, מבלי להוציא יחידת לחש ברית.
לאחר שהשתמשת ביכולת זו, אינך יכול להשתמש בה שוב עד שתסיים מנוחה ארוכה.

דרגה 20: ויהי אש​

במשך כל תקופת הברית למדת להכיל חלקים מרזיאל: את רוחו, את תנועתו, את מבטו ולבסוף חלק מגופו.
כעת אתה מסוגל לפתוח את הדרך האחרונה.
יכולת זו אינה עוד התגלמות חלקית, והיא אינה יכולה להתבצע בבטחה. השימוש בה שורף את נשמתך כחומר בעירה ומאפשר לרזיאל ליצור לעצמו גוף בתוך הגיהינום.
כפעולה, אתה אומר את המילים ״ויהי אש״.
למשך דקה אחת, אינך עוד שליחו, משרתו או כלי הקיבול של רזיאל.
אתה רזיאל.
כאשר השינוי מתרחש:

• אתה משיב את כל הנק״פ שלך;
• כל המצבים המשפיעים עליך מסתיימים;
• אתה מחדש את כל יחידות לחש הברית שלך, את כל שימושי יכולות הפטרון ואת כל השימושים ב־Mystic Arcanum שלך.

במשך הדקה:

• אתה מקבל מהירות תעופה של 36 מטרים ויכולת לרחף;
• יש לך ראיית אמת לטווח 36 מטרים;
• אתה חסין לנזק אש ולנזק קורן ועמיד לכל שאר סוגי הנזק;
• נזק אש ונזק קורן שאתה גורם מתעלמים מעמידות ומחסינות;
• בתחילת כל אחד מתורותיך, אתה מחדש יחידת לחש ברית אחת שהוצאת;
• אתה מקבל פעולה נוספת בכל אחד מתורותיך. ניתן להשתמש בפעולה זו רק כדי לבצע את פעולת ההתקפה, להטיל לחש וורלוק או להשתמש ביכולת של פטרון זה;
• יצורים עוינים המתחילים את תורם בטווח 9 מטרים ממך סופגים 10 נזק אש ו־10 נזק קורן;
• בפעם הראשונה במהלך הדקה שבה כל יצור ידידותי בטווח 9 מטרים ממך אמור לרדת ל־0 נק״פ אך לא למות מיידית, הוא יורד ל־1 נק״פ במקום זאת;
• שד, שטן או אל־מת היורד ל־0 נק״פ כתוצאה מנזק שאתה גורם מושמד לחלוטין, אלא אם כוח השווה בכוחו לברון או לאל מתערב ישירות.

יכולת זו יכולה לשמש את הדמות פעם אחת בלבד בכל קיומה.
כאשר הדקה מסתיימת, האש מכלה את הגבול שבין נשמתך לבין רזיאל. ייתכן שנשמתך נשרפה לחלוטין, ייתכן שהיא התמזגה ברזיאל, ייתכן שהפכת לחלק ממלאך חדש, וייתכן שחזרת אל גופך כשחלקים ממך חסרים וחלקים ממנו נותרו בתוכך.
גורלה של הדמות נקבע בידי המנחה בהתאם לנסיבות שבהן הופעלה היכולת, למערכת היחסים שלה עם רזיאל ולסיפור שנבנה לאורך המערכה. לאחר סיום היכולת, אין ודאות שהדמות תישאר זמינה כדמות שחקן.

 

[liorgonen3]

רגע לפני הנתיב האחרון, אני שוב צריך להסביר דבר או 2.
קצת קשה לדבר על העבר של סיאן, רוב העולם הרי הושמד, נכבש ושועבד על ידי 4 הברונים, ידע על התקופה של המלחמה הגדולה הפך בעצמו לנדיר והיסטוריה, ידע על הימים שלפני כן? ספק שנשאר מקור אמין שיכול להפרט עליהם.

לרגע בודד, אני רוצה להודות בשקר האלוהי, זה לא היסבה בגינה יצאו 4 הברונים להילחם באלים, זו לא הסיבה מדוע יצורי הלילה נחשבים לתועבה ולמלחמת בני אור בבני חושך, אלא פשוט העובדה הבודדה שסול איונוויקטוס והמלאכים שלו שיקרו, הם דיברו על אלי האפלה שהעניקו לבני החושך בית והפכו אותם לשטנים ולשדים,

הרי לפי הסיפור המקובל, לאחר שהגזעים הראשונים נחתכו לשניים, אלי האור לקחו את חצאי בני היום והפכו אותם למלאכים ולארכונים. במקביל, אלי האפלה לקחו את בני הלילה, הפכו חלק מהם לשטנים ואת האחרים לשדים, והפקידו בידיהם את השאול ואת הגיהינום.

הסיפור סימטרי. מסודר. כמעט יפה.
והוא שקר בוטה שהעולם העדיף לשכוח.
לאותו רגע בודד אני מבקש להזיז את השעון אחורה, לעידן שבו סיאן עוד היה צעיר, לפני החטאים, לפני הפרעה, לפני הגבירה בלבן, כשהמכשפה הייתה צעירה.

גנבת בני הלילה
אין בתולדות סיאן מקדש אחד שהוקדש לאלי האפלה. אין כוהן ששירת אותם, אין מלחמה שבה הופיעו, אין מלאך שנשא את שמם ואין עדות לכך שאי פעם ישבו לצד שאר האלים. גם בזמן המלחמה הגדולה, כאשר ארבעת הברונים הכריזו מלחמה על הפנתיאון, איש לא ניסה לכרות עמם ברית ואיש לא נאלץ להביס אותם.

הסיבה לכך פשוטה.
מעולם לא היו אלי אפלה.
היה רק ארליקאן.

כאשר האלים חתכו את הגזעים הראשונים, הקריעה לא פצעה רק את היצורים שחיו בעולם. לרגע קצר היא פצעה גם את הגבול סביב סיאן. דבר מה מעבר לבריאה הרגיש את הפצע, הביט דרכו והושיט יד, באותו היום גבולות שלא נועדו להשיבר נקרעו, באותו יום אלים שוב עשו טעות, באותו היום עולם נוסף גילה את חלקו בקוסמולגיה.

ארליקאן לא היה אל מסיאן. הוא לא השתייך לפנתיאון, לא היה כפוף לחוקי העולם ולא לקח חלק ביצירתו. הוא היה שליטו של עולם אחר לחלוטין: טאמאג, ממלכה קדומה שמעבר לגבולות הבריאה. ממלכה שאין דרך לחצות אליה מבלי לרסק את גבולות המציאות עצמה, שכן הממלכה הזו אינה חונה בזמן ובמרחב של סיאן, היא אינה חונה בין חלום למציאות, טאמאג הוא עולם אחר, מקום אחר, חלום אחר.

לפני שהאלים הספיקו להתייחס לנשמות בני הלילה, ארליקאן גנב אותן.
הוא משך את הנשמות דרך הפצע והעביר אותן אל טאמאג. שם הוא עיוות אותן, שבר אותן ובנה אותן מחדש בהתאם לחוקי ממלכתו. מן החלשים יצר את המוני השדים. מן הממושמעים יצר את צבאות הגיהינום. ואת החזקים, האכזריים או העמידים ביותר הפך לשרי שדים — מושלים ומצביאים שנשאו חלק מסמכותו.

האלים לא יוכלו להודות באירוע הזה, גם אם נשים בצד את הטעות שהם עשו שהובילה לתופעה הזו, הם הלכה למעשה נתקלו בדבר שאל הכירו מימהים, כוח שלא היה כמותו ועוצמה שהם עוד לא למדו להתמודד איתה, בנקודה הזו של הזמן ושל הסיפור, האלים העדיפו לעשות את המעשה שהפך אותם לבני תמותה, הם בחרו להתעלם.

הם לא יכלו לספר לבריאותיהם שכוח זר חדר לעולם ברגע שבו הם עצמם קרעו אותו, גנב חלק מילדיהם ונמלט אל מקום שבו לא הייתה להם סמכות. לכן הם שינו את הסיפור. ארליקאן נעשה ל“אלי האפלה”, בלשון רבים. הגנבה נעשתה למעשה בריאה מכוון. והשדים, במקום להיות בני לילה שנחטפו ועוותו, הוצגו ככלים שהאלים יצרו כדי למלא תפקיד הכרחי בסדר העולם.

לאחר מכן לא היה עוד צורך להזכיר את אלי האפלה. תפקידם בסיפור הסתיים ברגע שבו הסבירו את קיומם של השדים.
כך נותר ארליקאן מחוץ להיסטוריה

כאשר פרצה המלחמה הגדולה, המלאכים והארכונים לחמו לצד האלים מפני שהם עדיין היו חלק מסיאן. השדים ושרי השדים לא הגיעו, מפני שהם לא חיו בסיאן ולא שירתו אף אחד מאליה. הם היו נתיניו של שליט זר, בעולם זר, במלחמה שלא הייתה שייכת להם.

ארבעת הברונים לא התעלמו מארליקאן.
הם פשוט לא ידעו שהוא קיים.

הסיבה היחידה שסיאן מסוגלת לדעת היום על ארליקאן, ועל טאמאג, היא בגלל הרגע שבוא רזיאל חזר משם, הופעתו הייתה תדהמה מוחלטת לברונים, לא בגלל העבודה שמלאך שרד את המאבקים שלהם, לא בגלל העובדה שרזיאל נשאר בחיים, אלא מהסיבה שהם מעולם לא ידעו שרזיאל נעדר, הם מעולם לא תהו על מקום שהמלאכים נשלחו אליו בשביל להחזיק קו גבול שנועד למנוע פלישה שנייה.
הדבר הפחיד את הברונים, או לכל הפחות זעזע אותם.

וכעת, כאשר צבאות סיאן פותחים שערים אל טאמאג וקוראים למעשיהם “הפלישה לגיהינום”, הם אינם יורדים אל חלק נשכח מן הבריאה שלהם.
הם פולשים לעולם אחר.
עולם שבמשך עידנים נשלט בידי מי שכבר גנב פעם אחת את ילדיה של סיאן והצליח לגרום לאלים עצמם לשקר על כך.
עולם של חלודה ושל אפר.
עולם שלנצח ינשוק בעולמות אחרים.

עולם של ליגיון החלודה.