[1]
רובע נמל החלל של טירדאם תסס ועלה על גדותיו מרוב פעילות כרגיל. ספינות חלל של ברית העולמות נמשכו אל רצועות העגינה ואחרות נדחו לעבר מסען אל הכוכבים. מסכי מעבר נדלקו כשנוסעי הספינות הללו יצאו ונכנסו מתוכם בציפיה לפלאות העיר.
שאר ארב שם ל-'נושאת הכאב' בה היה מוצב והייתה אמורה לשוב ממשימתה בחלל.
החופשה שנטל על עצמו מוצתה. לגלות שהופהירה, הקאסיונית היחידה בצי, הייתה התגלמותו של אל שהשתמשה בו כדי ללבוש דמות ברובד הזה של המציאות הייתה שוברת לבבות. שאר לא היה זר לשברון. אם לא היה מסוגל לאחות את השברים ולהתייצב, הוא לא היה מסוגל לשרת בצי. השברים מהפעם ההיא שקפא בקרב הראשון עם שומרי השלום בעולמו מית'אמה היו הופכים אותו לשבר כלי חסר תועלת. שלא כמו חברו סטאגלין, שאר רצה להמשיך. הוא רצה לגלות לאן הוא מתאים בצי.
שאר הקפיץ גלולת מזון זולה על אחת משישים שפמותיו הנמתחים מעל אפו הדק. בשר ממית'אמה היה מעבר למשכורתו של מועמד לצי ברית העולמות. והוא הקפיץ. הגלולה הייתה בוהקת כטרף שטרם הבין שהוא טרף. שאר נהנה ממשחק קטן זה. המשחק העסיק אותו. למען הגיוון, הוא העביר בכל פעם את הגלולה לשפם אחר שלו.
היום שלושת שמשותיה של רוטאקה האירו. במהלך החופשה הוא למד להבין שזה לא היה תמיד המצב. רוב הזמן רק שתיים מהשמשות האירו עד שרוטאקה נכנסה למסלול שהכניס אותה אל אורה של השמש השלישית שם הייתה ברוב שהותו שם. אפילו במבט לא מתוגבר, ניתן היה לראות את עריהם של הסורקאץ' על פני עטרותיה.
לפתע שאר הבין שהוא לא היחיד שמחכה לספינת החלל. הוא זיהה את חברתו של קדאר, נושאת לוח בכף ידה האחד. הוא תמיד היה מזהה אותה עם רשת הפעמונים המצלצלת בתוך שיערה המוזהב, ששפע על אוזניה החרוטיות. עיניה הזהובות הזכירו לשאר שהיא לופארלינית. כטורפת אל טורף, היא הרגישה את מבטו וזיהתה אותו, משחק בגלולת המזון שלו. היא לא נראתה מופתעת לראות אותו שם ואמרה: "המשימה שלהם בהוטלו נכשלה. שדי המכונה סירבו להצעתם. קריבין יהיה שבור."
קריבין שבור?
שאר נטל את הגלולה משפמותיו כדי שיוכל להתרכז בלוח התקשורת שנשאה בידיה. השורות היו מכתב מחברה קדאר. הוא הודה שקשריו עם שותפיו לדירה לא היו רבים. הוא חשד שהודעה חיכתה לו בדירה שבה חי ביחד עם קדאר וקריבין, הודעה מהצי. הוא פשוט הקדים.
"הוא קשוח." אמר שאר בהיסוס "הוא הצליח לא להרוג אותי כשהגעתי לטירדאם."
ג'ריזאבת לטשה את מבטה הזהוב לעבר שאר ואמרה: "זה לא אותו הדבר, שארמור."
ובבת אחת, התמלא שאר אימה. הוא הסתמך על קשיחותו וזעפתנותו של הגרימבויר. הוא לא היה בטוח שהוא מוכן למערכת יחסים שונה עם שותפו לדירה. הוא אמר: "כשמלאכי הטוב ימשכו אותו."
"כשזה בא מפיך, אני נוטה להאמין שאתה אומר את זה בכנות." אמרה ג'ריזאבת, מוסיפה הנהון שקט. מעליו ניתן לראות את דופנותיו השקופות של בקבוק ענקי, בקבוק שהכיל בתוכו את הספינה. יבבת צחוק נפלטה תמיד מפיו של שאר מדימוי זה.
וצל "נושאת הכאב" נפל על כתפיהם של המועמדים.
---
שאר עמד מול המסך שהוקצה ל-"נושאת הכאב". הנורות התחילו להידלק, מורות על יצירת מסדרון לתוך משטח ההתכנסות. לא רק ג'ריזאבת עמדה שם אלא מספר מועמדים ואף בעלי דרגות זוטרות בצי שחיכו לחבריהם ואף אהוביהם מהספינה הזו. כרגיל, שאר חיפש בהמון קאסיונים אחרים ולא הופתע שלא מצא אף אחד מבני מינו.
הוא היחיד שעבר את בחינות הקבלה לצי. עובדה זו לא השתנתה בשנה שעברה מאז.
ומי שיצא משם היה הקצין הראשון של 'נושאת הכאב', קומרשאג. גוף המארח שלו היה צהוב ובולבוסי עם ראש גס וקירח. עיניו הכחולות היו נטולות הבעה ומימיות. שפתיו הדקות היו הצוהר היחיד ממנו ניכרה אישיותו של שיתופן הקוקטואה שלו. שאר התמתח כשהבין שהקצין הראשון משלח בו מבט מצווה. שאר הבין שהספינה באה רק בשביל לאסוף אותו אל המשימה הבאה שלה בלי לעגון.
"האם לא מגיעה להם חופשה?" שאלה ג'ריזאבת, לוטשת בשאר מבט מלא האשמה.
קומשראג שרבב את שפתיו הדקות וענה: "דרכנו בצי רצופה כשלונות ואי הצלחות. הכשלונות ואי הצלחות הן שנותנות טעם לנצחונות ולהצלחות שלנו. על כל פנים, חופשה רק משום שנכשלנו במשימה איננה מדרכו של הצי."
ואם לדייק, שאר הצליח במשימה שהוטלה עליו. האל עצר את גיאות האלמתים שם. רק נפשו של שאר נשברה מהאנרגיה הנפשית שהושקעה בהתגלמותו של האל לצורתו. לא שמילים אלו של הגיון יכלו להרגיע את ההמון הזועם הזה שציפה להתאחד עמם.
"מספיק!" קרא קומרשאג "אתם פה רק משום שהצי לא מצא משימות לספינותיכם."
וההמון רק קצף עוד יותר. אפילו שאר, שבני מינו לא היו ידועים כחברתיים, חשב כי הכשלון גבה מחיר גם מעצביו של קומרשאג אם לא הצליח למצוא מילים טובות יותר. שאר לא יכל לעזור לו. הקצין הראשון קפץ את שפתיו הדקות וגייס כל סמכות בתוכו כשהוסיף ואמר: "אני לא רואה כאן אף אחד שדרגתו גבוהה משלי בצי. עכשיו, התפזרו. לא אתה, שאר, אבל כל השאר מורשים לעזוב אלא אם כן אתם מתמרדים."
שאר יכל לשמוע את נימת הגועל מאחורי גערתו של הקצין הראשון.
ביבבות, ברטינות ובשאר צורות תקשורת, התפזר ההמון הזועם והשאיר את שאר. שאר תמיד התרשם מהדרך בה צייתו לסמכות בצי. מהלך כזה לא היה עובד בעולמו. לפעמים הוא חשב שזו הסיבה שהדיונים על צירוף בני מינו לברית העולמות איטיים. הם לא מספיק חברתיים. הם לא מספיק משתלבים בעדר. הם יותר מדי שוחרי ריב. הוא הכיר את כל ההסתייגויות.
"אמור לקדאר שאני מחכה לו." אמרה ג'ריזאבת בטרם השאירה אותו עם קומרשאג.
---
ריח המתכת והפלסטיק היה אמור להיות מרגיע אחרי חופשה שהתארכה מעל הרצוי. ובמקום זה, שאר מצא את הציפיה מותחת את שפמותיו. הוא לא זיהה את המקום. היו מקומות ב-'נושאת הכאב' שהוא טרם היה בהם. לא כולם עושים את אותו הדבר. הוא שאל את עצמו איפה הצוות המקומי. הוא ידע מספיק על הספינה כדי לזהות שזה מרחב משותף ולא דירתו של קצין זה או אחר. לאחר ההמייה הקבועה של רובע הנמל, השקט היה מחריש אוזניים.
"עכשיו כשהם הלכו," אמר קומרשאג בתקיפות "הגיע הזמן שתתכונן להתבוננות, שאר."
{2}
"וואו," אמר קדאר לאחר ששאר סיפר לו על השתלשלות העניינים "זה באמת משלים לך את הרצף. ועכשיו כשמעמד המין שלך נמצא בדיונים, מעניין לאן תתאים."
דווקא על דרישת השלום מחברתו, קדאר עבר בשתיקה. שאר הבין את השתיקה כחוסר רצונו של קדאר לשתף את שאר בתובנותיו מדרישת השלום מהחברה שלו. בקצה שפמותיו הוא קלט גם שמץ תסכול מיני מדוכא מכך שקדאר כמה להתייחד עם חברתו.
מה שהזכיר לשאר שהדבר הכי קרוב לקאסיונית התגלה כאלוהות שביקשה להתעצם. עתה ניכרה בו הבנה גבוהה יותר למה קדאר העדיף לשמור את מחשבותיו לעצמו. היו דברים גרועים יותר מלא להתייחד עם החברה שלך בין משימות שאין להזכיר אותן.
"מזכירות, אבטחה, ועכשיו, הנדסה." אמר שאר, סופר על ארבעת אצבעות יד ימינו, "הנדסה זה התחום שיש לי הכי פחות רקע בו. אני שולט במושגים הבסיסיים, קדאר, כמובן."
"אל תהסס לשאול מישהו. הנדסה יותר חברותיים מהמטורפים ההם באבטחה." הבטיח לו קדאר. שאר וקדאר ישבו עתה בכוך שינה באולם השינה של הנדסה. מועמדים ניצלו את ההזדמנות לישון על רצפת אולם השינה בעוד שחברים מלאים היו במשמרת. קדאר בטח חשב על כל אלה שהשלימו את פערי הידע שלו.
ובדיוק אז נשמע קול שהורה לכולם להתכנס לקראת ירידה לעולם. המסע היה קצר.
המועמדים מתחו את גפיהם. שאר יכל להרגיש מהחיכוך בשפמותיו שהכוך היה שייך ללופארליני אחר, מבני מינו של קדאר. קדאר הניח את כפות רגליו היחפות על רצפת הפלסטיק האדומה. הוא לא הסתיר את הערצתו מהלופארליני שנתן להם את הכוך. שאר, שטרם פרק את התרמיל שלו, נאלץ לעזוב אותו כדי שקדאר יתעכב מעט ליד גומחת השינה שלו, שם יתארגן לקראת ההתכנסות. הוא מצא את עצמו נסחף בזרם דליל לעבר הכניסה. אלה היו חברים מלאים בהנדסה. הוא זיהה כמה מהמושגים שהם דיברו עליהם, לרווחתו אבל כשסיכם את המסקנות שעלו מדבריהם, עבר בו הלם קל.
הם דיברו על עיר ששוטחה. הוא לא הצליח להבין איך עיר שנמצאת בשמש משוטחת. הוא עמד לבחון את התיאוריה של קדאר ופנה אל אחד מהם, גרימבויר, ושאל אותו. הגרימבויר הפנה אליו את חוטמו, מנסה לזהות אותו ואז אמר: "אז אתה בטח שאר."
אין הרבה מאד קאסיונים בצי הברית.
"אם אתה לא מעוניין להסביר לי על מה מדובר – " התחיל שאר בתמרון התחמקות עד שנקטע בהרמת גף של הגרימבויר כשהעיר: "אתה בדרך כלל כפוף לקומאראשאג. סתם הופתעתי לראות שהוא שלח אותך להנדסה. מה אתה בדיוק יודע על פלסמה, שאר?"
שאר קלט שכמה מההנדסה החליטו להאט מעט מהליכתם ולהתעניין בו. הוא הרגיש מוצף מתשומת הלב הזו. הוא ידע שהם לא ראו קאסיוני בחייהם אבל, בכל זאת, תשומת הלב הטרידה אותו. טבעו הקאסיוני הרגיל אותו לחוסר עניין כללי מסביבתו.
"פלסמה זה מצב הצבירה החם ביותר." אמר שאר בנפנוף ידיים כללי "הסיכוי הסביר ביותר שלי להיתקל בו הוא על ידי מכת ברק. בזה מסתכמות כל הידיעות שלי בנושא."
הגרימבויר הרטיט את חוטמו, מחווה המקבילה לצחקוק בקרב בני מינו, וענה: "יצא לי לנהל דיון עם סורקאץ' שאמר שמוצק זה מצב הצבירה הקר ביותר. עכשיו, מנקודת מבטם, פלסמה דומה לדרך שבה אנחנו מסתכלים על מוצק היות והם עשויים ממנה."
"כלומר מה שקרה הוא שפלסמה קרה הציפה את העיר." הבין שאר למה הוא מתכוון.
"כמובן, שבמונחינו, פלסמה קרה היא עדיין לוהטת בטירוף אבל, מבחינתם, זה כאילו מפולת סלעים כיסתה את עירם. תפקידנו הוא לכונן מחדש את הקשר עם העיר הזו."
הם אכן היו יותר חברותיים מהמטורפים באבטחה.
ובדיוק כשחשב על קדאר, הלופארלין הדביק אותו. אוזניו החדות התבדרו באוויר המסדרון האדום כשהוא האיט ליד שאר, מנסה להרגיע את נשימתו. שאר הודה לו. קדאר העיף מבט לעבר הגרימבויר והסכים עם שאר שהוא בחור טוב. רעש נשמע מלפניהם, רעש של דלתות מגנטיות נפתחות אל מנהרות גישה מוגנות היטב אל העיר. הם הזכירו לו את הפעם שהיה תלוי בין חלל ואונייה כשניסה לחלץ אוניה כשנתקעה בתוך צוואר בקבוק מגנטי של צומת תחבורה בין כוכבי ראשי. זכרון מאד לא נעים.
"אתה איתי, שאר." קטע קדאר את המחשבה "הצוות שלי הולך לדלת מספר ארבע."
כשהחברים נכנסו לאולם הדלתות, שאר ראה מבעד לדלת מבני ענק צפים במים, קודקודיהם משולשים וגופם רבוע. הם השתקפו בצורה מעוותת מבעד לטבעות המגנטיות הזוהרות בלבן של המנהרה המחפה שהתארכה כתולעת כדי להגן על צוות ההנדסה שעבר דרכה אל העיר. שאר תהה איך הם מתעדים את המשימה עבור המועצות כדי שיגזרו את דין מינו. השמיים היו צבועים בכתום בוער והוא תהה איפה המפולת שהגרימבויר דיבר עליו עד שנזכר כי יכול להיות שהוא לא רואה את הסלעים.
"אנחנו הולכים למשרדי חברת ההריסה, שאר." הסביר קדאר את יעדם "הם אמורים לעזור לנו ביצירת נתיב בו כוחות אחרים יילכו כשיתר משלחת החילוץ תגיע לכאן."
שאר לא שאל למה הם לא יכולים לעשות את זה. המנהרות יכולות להגן עליהם מפני להיצלות בחיים אך כדי לפנות הריסות הם צריכים חופש תנועה ואת זה לא היה להם.
שאר מנה על ידו הימנית בת ארבע האצבעות שהם היו עשרה כשהם עברו דרך הדלת.
[3]
הדלת המגנטית לקחה אותם אל הכניסה למשרדי חברת ההריסה. המשקוף שתמך בכניסה נראה כמעט נוזלי כשהמנהרה חפרה דרך הדלת לתוך משרדי חברת ההריסה. הדלת לא הועפה אלא הוסטה בעדינות אל הקיר. הם היו אמורים להשאיר את המקום שלם כדי שהמקומיים יוכלו להשתמש בו אחר כך. שאר היה כבר הורס אותה.
מעבר למשקוף נראה ההרס.
חלוקי אבן מוזרים למראה היו מפוזרים בפינות שני המסדרונות שהתפצלו מחדר הכניסה כשתי קצוותיו של זנב הסורקאץ'. קדאר נפנף באוזניו בהירות השיער ואמר: "זה דם, שאר."
זכרונות נושנים מהביקור במקדש שגרם לסוף שירותו בשומרי השלום צפו במחשבתו. למרות שהמרחב ההוא היה פתוח וזה היה סגור ומפוצל לשניים, ההבדלים גרמו לשפמותיו של שאר להצטמרר. מפקד צוות ההנדסה אמר להם לחפש מעבר למעלה. אם המקום היה נטוש, הם היו צריכים להגיע לקומה השלישית. הוא מצא את עצמו מתנשף כשהם סיירו במסדרון הימני. הזכרונות לא הרפו ממנו כפי שביקש מהם עתה.
חי הגבורה שהוא לא היה מי שדרך על המלכודת הראשונה במסדרון השמאלי.
הרעש החזק גרם לשאר לזנק וכמעט להיצרב על ידי הקיר של המנהרה מסביבם. הוא נפל על רגליו וניסה להרגיע את עצמו על ידי שינון כל המאפיינים הנראים לעין במקום. רק בעת השינון, הוא הבין שמתבוננים בהם מעבר לגבולות המנהרה. הם לא לבדם. הוא שאף עמוק לריאותיו וראה שאחרים קלטו כמוהו את הנוכחות המסתורית בסוף.
אחד מחדי האבחנה יידע את סגן מפקד הצוות וזה הורה להם לחתור למגע עם הזר.
אם קדאר צדק וחלוקי האבן הם דם, התנהל במסדרון קרב עקוב מדם לפני זמן קצר. שאר והאחרים היו צריכים ללכת מסביב לחלוקי הדם כדי לא למעוד. הקיר המגנטי רק עטף אותם אך לא סילק אותם מדרכם. מי שניצח בקרב, ניקה את המסדרון הזה.
במבט חולף, הוא יכל לראות חריטות מטופשות שסימנו תחרות מי הרס יותר דברים. החפצים שהיו אמורים להסתיר אותם סולקו, בטח הותכו כדי לייצר מהם כלי נשק אם לשפוט מהנראה לעין. הוא יכל רק לנחש לפי שילדות הזוהר שאלו היו דיוקנאות. שאר העיר: "אני חושד שנזדקק למטורפים מהאבטחה, קדאר."
"המקום הזה מלא במלכודות, שאר." העיר קדאר "ספרתי עד עכשיו שלוש בדרכנו."
מוזר. שאר לא הבחין באף מלכודת מסביבם. הוא גירד את מעט הידע שלו בהנדסה ועדיין לא הבחין בשום דבר שהזכיר לו מלכודת. הוא עמד לשאול את קדאר למה הוא מתכוון כשהמנהרה הצטלבה עם החדר ממנו הביט בו הזר. שאר הניח שזהו זר, כמובן. בברית העולמות זוויג היה עניין נתון לפרשנות. קדאר היה עכשיו גבר אבל זה ישתנה ככל שהירח של עולמו יקיף. הוא לא יכול להניח שמה שנכון בקרב בני מינו, נכון לגבי הסורקאץ' שדמם דמה לאבן.
הסורקאץ שעיניו של שאר ראו היה שרירי מעל זנב דמוי לשון נחש. שערו היה כחול ומתולתל מעל פניו דמויות הדמעה והחומות. עיניו היו תכולות. הוא נזכר משיעוריו שלסורקאץ' ממין נקבה היו עיניים כהות. כך הבין שהם עמדו מול גבר מבני מין זה.
בינתיים סגן מפקד צוות ההנדסה הציג אותם בפני הסורקאץ. הגבר הגיב בפרץ אור. הקיר תרגם את פרץ האור כאילו הוא השיב: "שמי סיקוקורימבור, קורי לחבריי." כצפוי במצבים כאלו, סגן מפקד צוות ההנדסה שאל אותו מה בדיוק קרה כאן. קורי השהה את דבריו בטרם השיב, בנימה מלאת משמעות, "צוצקין. הוא חטף את כולם."
מהמסדרון השמאלי נשמעה צעקה. שאר הבין שהרעש מהמלכודות החריד את נחשי הפלסמה הקרה ,ששימשו את הסורקאץ' כחיות מחמד, ממקום המנוחה שלהם. הוא יכל לשמוע אותם נסוגים במגוון קריאות מצוקה, בעודם הודפים את חיות המחמד המגודלות מעל צוואריהם.
"למה צוצקין חטף את כולם?" שאל קדאר וזכה למבט מלא חמלה מחברי הצוות שלו.
קורי לא הספיק לענות בטרם סגן מפקד צוות ההנדסה השיב, מקיף את כולם במבטו, "מאמיני הצד השלילי ניצלו את אסון הטבע כדי למשוך את כולם אל הצד שלהם."
האחרים נבהלו יותר משאר וקדאר שלא גדלו על סיפורי האימים של הצד השלילי. כל מה ששאר ידע היה שטורפים כמו הקאסיונים והלופארלינים נחשדו במשיכה לצד. הוא זיהה שהאחרים מנסים לנטוע את עצמם במקום, לא לברוח למבטחי הספינה ובמיוחד עכשיו כשחצי מהצוות כבר ברח במנוסה מחיות מחמד מגודלות ודי עוינות. הוא ידע שהם נשלחו רק בצוות סיור ולא כדי לטהר את המקום אבל, תחי הגבורה, הם יכלו להשיב מלחמה לנחשים. הוא ידע שמן החוכמה היא להתמקד במשימתם. הוא התפלל לאלים שצוצקין עזב מזמן את המבנה. הוא לא להילחם את דרכו החוצה.
"אנחנו צריכים לחבר את הדלת המגנטית מהצד שלנו אל הדלתות המגנטיות שלכם."
שאר לא בטח בקורי אבל לא הייתה להם ברירה. הוא לא היה בטוח אם הוא ניצול או שמא הוא זקיף שצוצקין השאיר מאחוריו ומישהו יקר לו נחטף כדי להשאירו נאמן. האחרים נדמו לשאר כנמשכים למחשבתו החשדנית אך, בסופו של דבר, נתנו לסורקאץ מפוצל הזנב להובילם לרמפה שלא הספיקו לבדוק בטרם מיהרו לחדרו. הרמפה הובילה למסדרון נוסף.
"האם אתם צריכים כלי הריסה או שאתם צריכים רק את הדלתות המגנטיות שלנו?"
שאר רותק על ידי שורת חלוקים שנראתה כחוט שנארג במיומנות על פני אחד הקירות. החוט הוביל אל אחד החדרים ומה שראה בחדר מנע משאר לשמוע תשובה. בני מינו אולי היו טורפים אבל הם לא אכלו את בני מינם. היה ניכר שהזוהר חסר הצורה הזה היה פעם סורקאץ' בטרם בותר ואיבריו נטרפו. הוא קלט את זה לפי מעגל הדם שמסביבו. זה היה מעגל של ציידים שקורעים בשר מהגוף בלי מחשבה או סדר. קיר המנהרה לימינו רעד. הסורקאץ' הגיב בסערת אור שהייתה המקבילה ליגון אצלו.
הוא ניגב את פניו מהאבק שדבק בהן וענה: "זה היה דודי, מנהל חברת ההריסה. האמנתי שצוצקין חטף אותו."
האם כך צוצקין שימר את נאמנותו של קורי? שאר הרגיש שזאת לא הייתה התשובה.
סגן מפקד צוות ההנדסה השתתף בצערו ואמר: "צוצקין הזה הוא נבל אמיתי."
כששאר וקדאר הצליחו לבסוף להינתק מזירת הטרף, לחש שאר את חשדותיו באוזני חברו.. קדאר אמר, מושך בכתפיו, "גוף של סורקאץ' מתפרק לפני ששלדת הזוהר שלהם מתפרקת, שאר. רוב הסורקאץ שחיים כאן נגעלים מאכילת בשר של חיות בלי קשר לצד שהם נמשכים לו."
שאר קיבל את התיקון בשמחה. הוא רק הזכיר לו כמה הוא לא הבין על היקום הזה. לעומת זאת, הוא רשם בעמודת הזקיף של קורי את העובדה שהוא לא התעקש שיקברו את שרידי דודו. הוא אף הוסיף ואמר שלא נותר מספיק מדודו כדי להיקבר. ועם זאת, ניכר בגופו הרועד שמות דודו השפיע עליו. שאר תהה אם הבין אותו נכונה.
רועד מעט, קורי הוביל אותם אל הרמפה שהובילה אל הקומה השלישית ואל החדר.
{4}
שאר וקדאר קרסו ליד הדלתות המגנטיות שלקחו ממשרדי חברת ההרס. כשלעצמן, מסגרות הקרמגמה של הדלתות לא היו כבדות אבל בכל פעם שהם סחבו אותן, המשקל הצטבר. המנהרה המגנטית רק בודדה אותם מהחום הלוהט של הקרמגמה. היות והיות והן היו חמות יותר מהחדר בו שהו המועמדים, הן אוחסנו במנהרה שיצאה מאחת הדלתות המגנטיות של הספינה היישר לתוך האולם. קורי התבונן בהם מהצד. ייאמר לזכותו שהוא הציע לסחוב ביחד איתם את הדלתות אבל הם סירבו לתת לו לעזור. לא רק שאר חשד שהוא זקיף של אותו צוצקין. הוא גם לא הורשה מאותם הטעמים לצאת מהחדר עד שתיפתח הדלת אל האיצטדיון בו נכלאו החטופים ממשרדי החברה.
"למה לא להשאיר את החילוץ לספינת הסורקאץ'?" שאל שאר, בין נשיפה לשאיפה, "אני בטוח שהיא בדרך."
קדאר הביט לעבר התקרה, זרועותיו משולבות בתנוחה עוברית, בעודו מניד בראשו. הוא היה בדיוק באותה עמדה כמו שאר לגבי הבנת שיקוליה של ברית העולמות. שניהם באו מעולמות שהיו מועמדים להצטרף אליה כך שהם לא הבינו את מחשבתה.
"אני לא חושב שזהו הדבר החיובי לעשות." ניסה קדאר לשער לבסוף לגבי המניעים.
לאחר שנחו דיים, חוליית הנדסה, מחוזקת במלווים חמושים, הגיעה אל האולם. שאר זיהה את קרייבין בין המלווים החמושים, הבעת פניו נחושה מאי פעם לא להביע רגש. מפקד המשימה הסביר להם שהחלק שלהם במשימה הוא לחלץ את הכהן ומשרתו מחדר המקדש החסום. שאר הצוות הביט בהם בקנאה עצורה. הם היו מתחלפים איתם בן רגע. הם היו עושים הכל מלבד להילחם. שאר יכל להבין את הסתייגותם. הוא היה פעם במקומם כשהוא שירת כשומר שלום בעולמו.
קורי הזדקף על רגלו דמוית לשון הנחש והמפקד הסכים שהוא יבוא איתם לשם.
"צוצקין נמצא בתחנת הכוח." ציין מפקד צוות המשימה "אנחנו נצא לשם אחר כך."
שאר ידע שהמילים הללו נועדו ישירות אליו.
שאר בדק שכל המפסקים בחליפת הצי שלו מתפקדים היטב בטרם יצא אל השער. תוך ציד מפסקים שלא במקומם, זכרונות עלו בו משיחת התדרוך עם קומרשאג. הקצין הראשון הבהיר שהמשימה הזו תהיה בעלת משמעות עבור בני מינו הקאסיונים. שאר עבר על המפסק ששלט ברגל כשהוא נזכר שבני מינו של קומרשאג התפצלו בעצם חבירתם לברית העולמות. קומרשאג נדרש כל הזמן להבהיר שהוא מהאיליאדאנה החיוביים שבחרו לחיות בשיתוף פעולה עם מארחיהם ולא מהטפילים. האם הוא גוזר עתיד דומה על בני מינו הקאסיונים, מפוצלים בין מחציתם החיובית לבין מחציתם השלילית? הוא הזכיר לעצמו שזו לא גזירת גורל גמורה. קומרשאג נולד בקרב אלה שנמשכו אל הצד השלילי ונמשך אל הצד החיובי מעצמו. שאר עדיין חשד שחלקיק מהקרמגמה הסתנן מבעד לשדה המגנטי וחיבל במעגלים. אם להיות משותק באמצע קרב, אז מבחירתו ולא משום שהטכנולוגיה בחרה לשתוק.
הדלת רעדה כשהוא עבר בה. גל נוסף של מפולת סלעים עבר בעיר שמתחתיהם, מבריח נחשי רחוב ממקום מרבציהם מתחת למים. שאר הודה על כך שהמנהרה שיצרה הדלת המגנטית הייתה גבוהה מספיק כדי שהמפולת לא תימשך אל המנהרה ותקטע אותה.
המנהרה החזיקה מעמד עד שהגיע אל הקומה הרביעית של האצטדיון. שאר פיתל את שפמותיו בתקווה שהמנהרה תתמוטט רק אחרי שיחזור לספינה אבל אי אפשר לדעת.
קדאר חיכה לו ליד המסדרון השמאלי כשהוא הגיע. הלופארליני ניסה להשמיע צליל של צלצול פעמונים ראנסימי מהסוג שניתן לשמוע מרעלת הפעמונים של חברתו. שאר מצא שאין לו את המילים המתאימות להחמיא למנגינת הפעמונים של החבר שלו. חברו הפסיק מרגע שנחו עיניו על שאר. שני המועמדים פנו במסדרון השמאלי אל הדלת. זו לא הייתה בעיה למצוא את המקום. הנחו אותם מהספינה איך להגיע לשם. המנהרה גם דחפה הצידה את כל מה שמילא את המסדרון קודם. לצער המועמדים, היא לא יכלה לעשות את העבודה במקומם.
הדלת הייתה חסומה כשהגיעו לשם. השניים לא התקשו להרים את האבנים ולראות את המנהרה מרחיקה אותם מהם. להבדיל ממסגרות הקרמגמה של דלתות מגנטיות מסוימות, כאן לא היה צורך בשמירה על שלמות המבנה. המנהרה שברה ואף פוררה את האבנים בעודה נושאת אותן משם. עכשיו התברר שהדלת משותקת, חי הגבורה.
קדאר שם את אחת הכפפות שלו והתמשק אל המעגלים בדלת. לאחר כמה נסיונות, הדלת נפתחה אל המקדש והם נכנסו פנימה, סורקים אחרי הכהן ועוזרו. מולם נישאה חזית המקדש שהשקיפה על זירת האצטדיון ומימינם הסתלסלה רמפה אל הקומה החמישית של האצטדיון. הרעשים שנשמעו משם הבהירו שיש פה יותר משני פרטים.
שאר קרא למעלה והציג את שניהם. לאחר עוד כמות מכובדת של רעשים והבהובים, מי שירד למטה היה ראישאז שהיה כנראה הכהן של המקדש. הוא עטה חליפת סביבה שקופה שהגנה עליו מפני הסביבה המלוהטת של השמש הזו. המועמדים בירכו אותו.
"משכנו את הזמן במשך עשרה ימים." אמר הכהן הראישאז בחיוך חושף שיני טורף "אני מופתע שהגעתם מהר. ההימורים נעו בין מאה ימים עד שנה במשרד ההנהלה, נערים."
"במקרה היינו בדרך מהוטלו." הצטנע קדאר ושאר שאל: "כמה פרטים חיים שם?"
הכהן הראישאז מיקד את מבטו בשאר ואמר: "עכשיו כשאני נזכר, האם אתה במקרה שארמור שהתחיל בכל תהליך האצת המועמדות של הקאסיונים? אתה שיחת היום."
שאר שכח שהראישאז הם המין שמלווה את הקאסיונים. ברור שהוא ישמע את שמו.
"ובנוגע לשאלתך, אנחנו עשר נשמות." אמר הכהן בחום. שאר עמד לומר שהוא מופתע מהכמות כשהוא שמע רעשים מלמטה, נגיחות של סורקאץ' כנגד המנהרה. הבריונים של צוצקין לא עמדו לוותר במהירות על החטופים שלהם. במקרים כאלו, שאר הודה על כך שהוא לא צריך להילחם למטה.
"אני מופתע ששמעי הגיע לכאן." השיב שאר "ובנימה זו, אני חושב שכדאי שנתפנה. כשהגענו לפה, עברה מתחתינו מפולת חדשה. אני לא יודע כמה זמן המנהרה תחזיק."
"אתם צריכים ללכת לתחנת הכח." אמר הכהן "רק משם ניתן לשלוט בסכר הארור."
"סכר?" הקדים קדאר את שאר. העולם הזה היה מבלבל. מי חוסם סלע עם סכרים?
בינתיים נראו צלליותיהם של הסורקאץ' מלמעלה לאחר שקלטו שהם ידידותיים. המועמדים עמדו לעזוב אותם כשהם שמעו רעש, לא הבהוב, רעש מהמסדרון השמאלי. הרעש נשמע למרבה החשד כמו בכי. שאר הזכיר לעצמו שלהבדיל מאצלם, בכי אצל בני מינים אחרים הוא לא בהכרח סימן לחולי. הם היו צריכים לאבטח שם. ייתכן שכמו שהם באו, צוצקין קרא לעזרה מעולמות אחרים והם שומעים בכי עוין. קדאר הסכים איתו שהם צריכים לאבטח את המסדרון לפני שהם מפנים את כולם. הכהן הסכים לברכם בשם הצד החיובי בטרם יצאו לאבטח את המסדרון השמאלי, מקווים שהבכי לא באמת עויין. מכל מקום נראה ששאר חשב כך אך לא קדאר עצמו.
מי שבכה היה לא אחר משותפם הגרימבויר לדירה, קרייבין. הוא קרס ליד הקיר המגנטי של המנהרה ושחרר את דמעותיו מתחת לגבותיו השחורות להפתעת שאר. לא הייתה זו הפעם הראשונה שהוא תפס את קרייבין בוכה אבל אפילו קאסיוני כמוהו יכול לחוש את החולשה הפועמת מגופו. הוא זיהה את החולשה ככזו שהוא לקה בה. קרייבין נתקל במשהו שהיה מעל ומעבר לכוחותיו. חי הגבורה, מה זה יכול להיות?
קדאר השמיע מנגינת נחמה של בני מינו. יש ללופארלינים מנגינה לכל מצב, כמסתבר.
"מה קרה?" שאל שאר כשהוא מציב את עצמו בתנוחת קרב מסיבה שלא הבין כלל. למרות שהוא עטה את חליפת הקרב של האבטחה, ניתן לראות את עיניו האדומות מבעד למסך המצב של הקסדה. קרייבין נקש בכעס באפו על מסך המצב בעודו שאל: "למה הצד השלילי מושך?"
שאר לא ידע מה התשובה לכך.
"האירוניה היא שבני מיני לא היו צריכים את הצד השלילי. הייתי בהוטלו, שאר. בני מיני עשו עבודה מצוינת במשיכת עולם הבית שלהם אל הצד השלילי מבלי שנגע בהם – " והגרימבויר עצר להתייפחות קלה " – ופה סורקאץ', שגדלו כל חייהם תחת משיכת הצד החיובי, התהפכו תוך עשרה ימים ונמשכו אל הצד השלילי ונלחמו בנו."
"יש משהו משחרר בפריקת כל הכללים מעליך." אמר שאר, כשהוא נזכר בדרשות המוסר מימיו כשומר שלום, "אין זה מתפקידנו לבקר אותם. עלינו להוכיח להם." וזכה מקרייבין במבט קשה ונטול הבנה.ניכר שהוא הבין מאיפה שאר מעלה באוב את החוכמה הזו אבל לא למה היא אמורה לומר לו משהו עכשיו. הוא אף הוסיף ואמר: "שומרי השלום שלכם פושטים על מקדשים ששוכניהם לא עשו לכם כלום מעולם."
שאר הרטיט את שפמותיו. הוא כבר לא היה שומר שלום ולא היה לו רצון ללמד זר למה שומרי השלום עושים משהו. הוא בחר לומר: "זו התשובה שעלתה לי בראש, קרייבין."
"האם לבני מינך יש בכלל יכולת להבין מהו טוב ומהו רוע? אתם טורפים."
אם כבר לדבר על פריקת הכללים בכל הנוגע להתנהגות מנומסת כלפי בני מינים מועמדים. שאר זיהה את המתקפה מכוונת בעיקר אליו ולא בהכרח אל קדאר. הקאסיונים לא היו מין חברתי מטבעו אלא מתוך בחירה. אם בני מינו מעוניינים להצטרף אל ברית העולמות, כדאי שיהיו להם תשובות לשאלה הלא מנומסת הזאת. "אם לצטט שוב מעברי בשומרי השלום, אם לא נשמור על הכללים, נדרדר לתוהו. מאידך, עלינו לזהות אלו כללים ימשכו אותנו בכל זאת אל התוהו. זוהי כל התורה, קרייבין."
"זהו קשקוש אחד מקושקש. בני מינך לא מסוגלים להגות מחשבה אחת עקבית, שאר."
ניתן להרגיש את זעמו של קדאר מהעובדה שהפסיק לנגן את מנגינת הנחמה. קרייבין תקף משהו שלקאסיונים אין – קשרים חברתיים. שאר לא יכול להיעלב ממשהו שאין לו. הוא שמר על קור רוחו.
"אתה תחלים, קרייבין. אתה אחד הפרטים הנוקשים ביותר שאני הכרתי מעולם." אמר שאר. קדאר הסתכל עליו בהערכה כי לא הבין למה שאר לא מכה את קרייבין. רק הכללים מנעו מהלופארליני לפרוק את זעמו על הגרימבויר במקום ובזמן הזה. קרייבין תלה את מבטו בשאר ואמר: "אני, לעומתך, מבין מהו טוב ומהו רע. אני לא... מבין מה עיניי ראו. הסבר לי!"
צלליתו של הכהן הראישאז נראתה באופק. שאר ידע שהכשרתו מתאימה לכך יותר.
"אם לדבר מהבנתי המוגבלת, ראית פרטים שחלמו להיות טורף והתעורררו וגילו שהם טרף." דקלם שאר מאיזה משהו ששמע בעת הכשרתו כשומר שלום "מתפקידנו, להזכיר שלהיות טורף בחלומות שונה מלהיות טורף במציאות ולדברים יש השלכות."
"מספיק עם הקשקושים של שומרי השלום! האם אין לך שום דעה משלך בעניין זה?"
יד עוטת כפפה לטפה את שפמותיו הימניים של שאר. הראישאז לחש: "נער מתוק, עשית כמיטב יכולתך. אין שום פגם במחשבות האציליות שהבעת הרגע. הן פשוט... לא מה שהוא מחפש."
שאר נרגע.
"אני לא מבין איך שאר לא מכה אותו." אמר קדאר "הוא מאד מאכזב אותי, קדושתו."
"משום ששאר מרחם עליו." אמר הכהן "הוא חווה את אותו הסבל. הם יכולים לרחם רק אם הם סבלו את אותו הסבל."
לקח לשאר רגע להבין שהכהן צודק. הוא אכן ריחם על קרייבין וזה הרגיע את מזגו. קרייבין שלח מבט מתחנן לעבר הכהן כמבקש שינחה את נשמתו התועה במצר הסוער הזה שבין טוב לרע. הכהן אמר לו לקום ודיבר איתו כשהם פינו את האחרים לספינה.
{5}
הדיון בעניין בגידתו של קורי הזכיר לשאר את הדיון בעניין קפיאתו בעת הקרב במקדש. הוא וקדאר היו שם משום שחבר השופטים גבה מהם עדות קודם לגבי הנסיבות בהם מצאו את קורי בבניין חברת ההרס. עכשיו הגיע הזמן לעדותו של קורי.
"הכל התחיל כשהגעתי למשרדי דודי באלמנדולם." התחיל קורי בעדותו הארוכה "דודי שלח אותי לאיזור אחר של העיר שבו חיים יושבי עטרת השמש. שם פגשתי את איקוקומנה שהייתה אשת הקשר שלי עם הגורם ששכר את חברת ההרס לעבודה שם. המשיכה הייתה מהרגע הראשון."
כאן הוא לקח רגע כדי לארגן את מחשבותיו והמשיך.
"במהרה הבנתי שאני לא היחיד שמחזר אחרי איקוקומנה אלא גם צוצקין. מדובר בחלאת תעלות מהסוג הירוד ביותר שלא הפתיע אותי שהוא נמשך אל הצד השלילי. ההיתקלות הראשונה שלי איתו הייתה כשלקחתי את איקוקומנה לאיצטדיון. הוא גבה דמי חסות בין חדרי צפיה באצטדיון ועצר כשראה את איקוקומנה כשזה היה ברור שהם מכירים מקודם. הם הכירו בפארק אליו צוצקין הלך כדי להירגע מעסקיו. איקוקומנה נרתעה ממנו מרגע שהבינה שהוא רק גובה חובות עבור כנופיית תעלות."
קדאר נפנף בשערות הזהובות של אוזניו ולחש: "אז הנבל שלנו מאוהב."
"דודי גילה על הקשר שלי עם איקוקומנה והזהיר אותי שאני מסתובב בחוגים שלא מיועדים לי. הוא היה מוטרד מכך שהיריב שלי הוא גובה חובות מטעם כנופיית תעלות – הוא גם עירב בזה את משפחתה של איקוקומנה וניסה להרגיע את חששותיהם לגבי. נראה על פניו שהם מעדיפים את חלאת התעלות על פניי משום שהוא היה מחברתם."
שאר הופתע מכך שקורי רואה בצוצקין יריב, לא אויב. גם השופטים רשמו את זה.
"כשהסכר נפרץ, הייתי במשרדי דודי, מנסה להגן על החיזור שלי אחרי איקוקומנה. היינו קרובים מספיק כדי שהגל הראשוני יפגע בבניין שלנו כפי שראו הגששים שלכם. הכנופיה של צוצקין הופיעו כמה שעות לאחר מכן והם פינו את המסדרונות שראיתם. הוא טען שהוא פינה את איקוקומנה למקום בטוח ודרש ממני להישאר כאן, לתצפת. הוא טען ובצדק שבוזזים עשויים להשתמש בציוד של חברת ההרס כנגד אלמנדולם. כפי שכבודכם מבין, לכנופייתו כבר היו אמצעים משלהם ולא היה להם צורך בשלנו."
"אז כאשר הובלתי את הגששים שלכם, כל דאגותיי היו מוקדשות לאיקוקומנה. הופתעתי שהיא הייתה כלואה עם שאר החטופים ונועדה להמרה אל הצד השלילי. פחדתי שהם יהרגו אותה על המקום ולכן הזהרתי אותם כדי שלא תהיה להם סיבה... להעניש אותי."
ושאר שם לב שאור רך עלה מאיקוקומנה. לסורקאץ' לא היו רק זנבות דמויי לשון נחש אלא חיבה לעטרות שיער דמויות לשון נחש כפי שנישאה משערה הלבן הבוהק.
קומרשאג, שייצג את הצי בחבר השופטים, הפנה את מבטו אל כהן הראישאז ואל המפקח מטעם רשויות אלמנדולם, בעודו אומר: "עליך להבין את עומק בגידתך, סיקוקורימבור. ברית העולמות אכן מאמינה בהזדמנות שניה אך לא במקרים כאלו. אתה תשלח לכלא בחבר העמים המדעי. עם זאת, כדי לקצר את תקופתך בכלא הזה, תוכל לסייע לנו לפרק את צוצקין מנשקו. זוהי הצעתו האחרונה של חבר השופטים."
השופטים האחרים הנהנו. אם הייתה מחלוקת, היא תיושב במסדרונות האחוריים, לא לפני הנאשם. סיקוקורימבור שילב את ידיו החומות וענה: "הצעתם מתקבלת... אבל אני רוצה כמה רגעים עם איקוקומנה לפני שאני יוצא אל חבר העמים המדעי."
המפקח הסורקאץ' צמצם את עיניו הבהירות ואמר: "כפי שציינת בעצמך בפנינו עתה, מדובר במערכת יחסים שלא היה ראוי לעודד אותה גם אם אתה עדיף על פני צוצקין."
"אני לא חושב שיהיה זה מן הנזק שהם ייפגשו לפני שיתחיל לרצות את עונשו, איסקיקיומבול." העיר הכהן, בעודו מתעכב על הגיית שמו במלואו של המפקח הזה, "הצד החיובי מושך אל אחדות התודעות."
"אחדות התודעות לא אומרת שבת טובים תסתובב עם בן לעם שזחל מעטרת הצבע. איפה הייתם כשנלחמנו בבני דודנו במעמקים?" שאל המפקח, תוקפנות מרצדת באור.
"סירבתם לתיווך של ברית העולמות ושאפתם להשמיד את בני דודכם במעמקים. למדתי את ההיסטוריה שלכם לפני שהוצבתי בעירכם, המפקח." ענה הכהן "הם אלה שביקשו לבסוף את תיווכנו ואנחנו כפינו עליכם להניח את נשקכם בפניהם. עתה התנהג כאזרח במין שותף של ברית העולמות."
המפקח הצליף בשתי קצוותיו של זנבו דמוי לשון הנחש וענה: "אם כך, אני מתנגד. הבוגד יישלח בלי שיהוי אל הכלא המיועד לכמוהו בחבר העמים המדעי, הראישאז."
"אני מזכיר לשניכם שיש כאן נציגים משני מינים המועמדים להצטרף לברית העולמות." הצליף קומרשאג בלשונו "עליכם לייצג בכבוד את ערכי ברית העולמות."
"כמי שלא נולד בברית העולמות אלא הצטרף אליה בבגרותו –" התחיל המפקח לדרוש כשהוא נקטע על ידי קומרשאג כשהשיב: "השאר את העבר בעבר. הפסדת, איסקיקיומבול."
הסורקאץ' עיוות את פניו בזעם ואז משך בכתפיו. שאר חשב שקצינו הראשון טיפל בזה היטב. קדאר אמר: "חי המנגינה הגדולה, טוב שקומרשאג לא ישוב לפה לעלם. הוא איחד את כולם נגדו."
"והאם זאת לא הייתה מטרתו?" שאל שאר וחטף טפיחה מגוננת על כתפו מיד קדאר.
---
המנהרה המגנטית הביאה אותם אל הקומה השלישית של תחנת הכוח.
עוד מרחוק ניתן היה לשמוע את הפמפום של סדרת המשאבות שהפכו את הפלסמה הקרה דמוית הסלע שהצלה על העיר לפלסמה הנוזלית החמה שמילאה את רחובותיה. הצליל של הריסוק והביתור של הסלע הייתה שיר ערש לאוזניו של שאר. האחרים בחבורת הפשיטה לא נהנו מהצליל כמוהו.
הוא וקדאר היו חלק מצוות שנועדו לבדוק אם צוצקין מילכד את המסדרונות האלו. כל עוד הוא שלט בתחנת הכוח, הוא יכל לפתוח את שערי הסכר ולהציף את אלמנדולם אם רצונותיו לא נענו. הפלסמה נראתה לשאר פחות מוצקה מהרגיל כאילו כוח שאיננו מן הטבע עיוות את זרימתה וגרם לכך שתיראה נוזלית יותר מהרגיל. מה שהיה מוזר הוא שחברי צוות ההנדסה, שהיו מברית העולמות, ראו את המקום בדיוק כמוהו. קדאר לא הבין על מה שאר מדבר.
קורי הוביל אותם אל החדר בסוף המסדרון. החדר היה כסוף מהקירות ועד המזבח. המזבח היה שני עמודות מתכת רוטטים שלפניהם ניצב צעיר חיוור עור בתנוחת תפילה. האחרים נרתעו כשמלמול אחד עובר ביניהם שזהו מקדש של הצד השלילי. כמי שנמשכו לצד החיובי, הם נגעלו ממנו. שאר מצא את הגועל ההוא מטופש לגמרי. לא הייתה שום סיבה להיגעל ממנו. קורי נכנס לשם לפני שייאבד את אומץ לבו לגועל.
"צוצקין," תרגמו קירותיה הפועמים של המנהרה המגנטית את רטיטות האור של הסורקאץ' שפנה לעבר זכר סורקאץ' שהיה נמוך וצעיר ממנו. שיערו היה כסוף ומלפניו ניתן היה לראות את המשולש שנישא מעל פניו החיוורים. עיניו היו ירוקות. הוא לבש מעיל שחשף את עורו החיוור והמקועקע. שאר יכל לקרוא את הקעקועים. הם סיפרו לו שצוצקין יכל להרשות לעצמו את המחטים שהזריקו את הצבע לעורו. הוא עצמו לא התלהב מעולם מקעקועים והוא אפילו חשב אותם לסימן של רכרוכיות.
"כמובן," אמר צוצקין, המנהרה המגנטית מתרגמת את ריטוט האור שלו, "תמיד היית פחדן. כמה חיילים נתנו לך כדי שתכריע אותי? חמישים? מאה? מאה חמישים?"
"איקוקומנה בסדר." ענה קורי, נותן להתגרותו של צוצקין לחלוף מעל פניו כרוח, "אתה יכול להיכנע עכשיו או שתצטרך להתמודד מול החיילים שיירדו מהספינה. הספינה בדרך."
הפנים של צוצקין התעקמו כשענה: "למה שאני אכנע? אלמנדולם בשליטתי עכשיו."
שאר התחיל לחשוב שמשהו בחדר לא בסדר. עמודות המתכת של המזבח רטטו בפסי אנרגיה חולנית שנצצו לנגד עיניו של שאר. הוא ניגב את הזיעה מעל פניו כשהוא תוהה מהם הפסים המוזרים. קורי שילב את זרועותיו ואמר: "אתה שולט רק בשכונה הזו."
"נכון." הסכים צוצקין להפתעתו של שאר "מה הם מוכנים לתת לי תמורת השכונה?"
שאר נזכר שקורי קרא לו חלאת תעלות נחותה. הוא בלי שמץ של ספק ניצל את התוהו ובוהו כדי להוביל את הכנופיה שלו לעמדת כוח. זמנו היה ספור עד שמי שבאמת החזיקו בכוח בכנופיה יתאוששו ויחסלו את חלאת התעלות הנחותה שתפסה יוזמה. זו הייתה דרכו של עולם.
שאר חש את תאוות הדמים, חולשתו היסודית של בני מינו הקאסיונים, שוטפת בו. זה לא היגיוני. הוא לא היה במצב לחימה בכלל. הוא רק צפה כדי לחפש מלכודות. וכשהוא לא מצא אותם, הריגוש נותר, מחפש דרך להתבטא. שאר הבין מה קורה פה.
העמודות זהרו, מתעתעות בנפשו.
"נסה להישאר איפה שרגליך נטועות." נשמע קולו אך לא קולו נשמע באוזניו "המודעות שלך לצד השלילי מוקדמת מדי."
חי הגבורה, מי דיבר אליו עכשיו?
"המלאך שלך." ענה לו הקול "אל תטען שלא היית סקרן לדעת מי אהיה, שארמור."
"חשבתי שרק אלה שבני המין שלהם אמרו את המילים שומעים את המלאכים שלהם." לחש שאר, מקשיב באוזן אחת למשא ומתן המייגע למדי בין קורי לצוצקין, "הקאסיונים לא אמרו אותן."
"אתה אמרת את המילים כשנעשית לשומר שלום, שאר. אם היית ממשיך בהכשרה, היית שומע אותי." ענה מה שהיה המלאך שלו "משום שהדברים האלו קשורים, המקדש מנסה למשוך אותך."
רק עכשיו שאר הבין משהו אחר: הוא לא קורס. במקדש הקודם הוא קפא במקום. הוא שוחרר משירותו בשומרי השלום לאחר מכן. אם המלאך צודק, משהו משך אותו אל הצד שנלחמו מולו במקדש. שאר התחלחל במקום ועם זאת חשב שזה חשוב מאד. הוא לא קפא במקום משום שהוא חלש. הוא קפא במקום משום שלשם ההכשרה שלו בשומרי השלום הובילה אותו. הפגם לא היה בו. הפגם היה במסורות שומרי השלום.
"אז אם אנחנו, הקסיונים מרושעים כפי שאומרים בברית העולמות, למה הוא נכשל?" שאל שאר. הוא ידע את התשובה עוד כשהוא שאל. הצד החיובי לא היה טוב כפי שהצד השלילי לא היה רוע. הצד השלילי משך אותך מאלה שהיה אכפת לך מהם. שאר היה תמיד לצד אלה שהיה לו אכפת מהם. רק אז קלט שקדאר לטש מבט לעבר האוויר שמעליו. כמו ששאר יכל לחוש את המלאך של קרייבין, אחרים יכלו לחוש את שלו. קדאר שם את ידיו מסביב לפיו ולחש: "זה בהחלט היה יותר מעניין ההתמקחות בין צוצקין לבוגד ההוא. אני מקווה שהפעם הפיקוד יאפשרו לנו להיפגש עם אהובינו."
והעמודים הפסיקו לרצד באנרגיה חולנית. ובאותו הרגע, צוצקין בחר להיכנע לקורי.
---
הספינה הייתה בדרכה בחזרה לרוטקה כששאר מצא את הכהן הראישאז בכוך ליד חדר המנועים שלה. הראישאז טען שהחום בספינה מרדים אותו. הוא בן למין שבא מעולם חם ולח כמית'אמה אבל חום גופו היה תלוי בחום הסביבה שלא כמו שאר, רק שהוא חש בנוחות בחום שהיה גורם לשאר להתעלף וגם למצוא כוויות על עורו. המקום שהראישאז בחר שמר אותו עירני ובקושי לפי הדרך בה נשען על קיר הכוך. שאר חשב שהמקום לוהט. הראישאז, שעתה היה עירום וקשקשיו השחורים גלויים לעין, נשא קשת ראש אדומה שגרמה לשאר לחשוב על שיערו האדום ואף לחבב אותו.
"איך אני יכול לעזור לך, נער?"
הכהן התיישב בתנוחה מכונסת ונעץ בו מבט מעיני הטורף המאונכות שלו. שאר סיפר לו על חוויותיו במקדש הצד השלילי. הכהן הקשיב לו עד הסוף ואמר: "לצערי, שאר, אין לי תשובה. כל מה שאני יודע הוא שעוצמה גדולה כמו העוצמה של ברית העולמות מקרינה על עולמות שאינם חברים בה. לפעמים עולמות אלו נעים עם הגל בדממה זו."
שאר כיווץ את שפמותיו וענה: "קומרשאג גם ציין באוזניי שזה קורה מפעם לפעם."
הכהן חיכך את גבו כנגד הקיר, שואב חום מההינע של הספינה, בעודו עונה: "הקאסיונים לא יהפכו למתאימים לברית העולמות אם הם ינועו עם הגל, שארמור. צריך יותר מזה, ילד."
"הסורקאץ לא היו מאוחדים כשהם הצטרפו לברית העולמות." ציין שאר בחדות. הוא הופתע שאכפת לו מהעניין. הוא לא חשב שחשוב לו שהקאסיונים יצטרפו עד כה.
"אני לא מוסמך לתת לך את התשובה, נער." ענה הראישאז בשם כל בני מינו ביקום.
שאר לא הופתע. הוא פשוט חיפש נקודת מבט חדשה שלא הייתה מוכרת לו אישית. הוא ידע מה היו עונים לו כל מי שכבר היו מעורבים בחייו. הוא לא הכיר את הכהן. הוא חשב שיש לו תשובות חדשות. הוא יצטרך להסביר לבני מינו איך נראים החיים בתוך ברית העולמות. הוא סמך על הצי שימצא דרך להביא אותו לנקודת פגישה עמם.
שאר עמד לפנות לאחור כשהכהן הראישאז העיר: "קרייבין יכול לספר לך שכל מין בנעוריו עושה טעויות. הסורקאץ הם המין הכי צעיר בברית העולמות, וככאלה, מסוגלים לטעות ואז ללמוד מטעויות הנעורים שלהם. גם הקאסיונים יעברו דרך זו."
והוא לא ידע למה אבל משהו בו קיווה שהראישאז צדק.
