שלום לכולם.
ביוזמת פרגרין השני, ובבירכת צוות הפונדק, חוזרת מסורת שהייתה בפונדק עד לפני מספר שנים (האחרון היה ב 2019)- "פונדקאי החודש". אחת לחודש, נבחר פונדקאי, שמציג על עצמו, ועונה על שאלות. הסבר מלא בקישור הפתיחה בנושא. הפונדקאי האחרון היה BadBug, ומשום מה הוא בחר בי.
ובכל זאת- אם מדובר בהחייאת נושא ישן, אז:
Congratulations Peregrin the second, you created a monster!
בואו נתחיל!
מי אני?
אזהרה מקדימה! אני נוטה לכתוב באריכות רבה You have been warned...
הכינוי Kol Korran נובע מהעולם Eberron, שהתלהבתי ממנו בעת שהתחלתי בכלל בפורומים. Kol Korran הינו אל המסחר, אחד מ ה Sovereign Host, והיחידי שממש ניטרלי. מאוד אהבתי את ה Dogma שלו ואת משפט המפתח של האמונה בו- For everything there is a price. מאז כבר עברתי להתעניין בדברים אחרים, אך הכינוי נשאר. אין לכינוי כל קשר לאיסלאם.
שמי מאיר, בן 46, נשוי+2, מומחה ברפואת משפחה (ומאוד אוהב את זה!), גר בבת ים.
התחלתי לשחק משחקי תפקידים בערך בגיל 8, בתחילה במו"ד קופסאות (הקופסה האדומה), ולאחר מכן AD&D 2nd Ed. לאחר כשנה של היותי שחקן, השה"ם (היום אומרים "מנחה", לא?) ייעץ לי לעבור להנחייה. אני מניח שזה שתכננתי את כפר המוצא של הדמות, קרסי הרפקאות, נבלים הזוממים להשתלט על הכפר והטירה המקוללת בה הם חיים, היו רמז מקדים לכך.
). מאז אני בעיקר בעמדת המנחה,ומאוד אוהב זאת.
לאחר הפסקה ארוכה בתיכון ומרבית שנות ה20 בחיי, שכלל משבר נפשי מאוד קשה, התחלתי לחזור למשחק סביב גיל 28 לערך. בתחילה מו"ד מהדורה 3.5, עם קבוצה מעולה שיחקתי עימה זמן רב. עברנו במהרה ל Pathfinder 1st edition, שהיה המשחק המרכזי שלנו, אך שיחקנו גם ב Shadow run והתנסויות קצרות בשיטות אחרות.
לאף אחד מאיתנו לא היו ילדים, והיינו נפגשים פעם ב 3-4 שבועות בערך, למפגשים של 7-8 שעות לעתים (לעתים מעבר לכך). מרבית הזמן הנחיתי, מעט שיחקתי, וכתבתי לא מעט בפורומים (כולל Campaign Logs מפורטים ביותר) באתר Giant in the playground (אם זה ממש מעניין מישהוא, אז יש קישור לחלק מהדברים כאן. אם כי אני כבר מזמן לא פעיל).
לאחר הולדת ילדי הראשון, לא מצאתי זמן להנחות, ועברתי שוב לכסא השחקן. ואז לצערי ובאשמתי, של משבר נוסף שלא הבנתי אז במלואו, פרקתי תסכול מנושאים אחרים לתוך המשחק, וזה הוביל לצערי לפירוק החבורה... זוהי טעות שניסיתי לתקן פעמיים בעבר, אך זה לא עזר. אני מצטער על כך עד היום.
לאחר מכן לקחתי הפסקה מאוד ארוכה ממשחק ממשי. בשנים האחרונות לקרוא ולהתעניין, להחשף לשיטות חדשות, ומדי פעם לנסות לשחק או להנחות, אך במרבית המקרים הקבוצות מתפרקות (בדר"כ בשל אילוצי חיים של מבוגרים לצערי) . שאיפתי לחזור להנחות נתקלת בדילמה של השקעה-מול-הנאה, ובשל מיעוט הזמן הפנוי ההשקעה גדולה מדי לצערי.
מה אני עושה כיום בתחביב?
האמת? ממש לא הרבה.
אני משחק בקבוצת משחק של מו"ד 5, כפעם בשבועיים לכ 3 שעות כל פעם, ומתעתד לנסות משחק בקבוצת Shadowdark.
אני מנחה לפרקים לבן שלי (בן 9) משחק סולו בפאת'פיינדר פראי, מתי שיש לשנינו זמן וחשק. מעניין מאוד לראות את המשחק דרך עיניים של ילד.
מעבר לכך? קורא הרבה, כותב פה ושם בפונדק, ולעתים חושב לתכנן אחת מ 7 מערכות שיש לי בראש, אך לא מוצא פניות מחשבתית לשם כך.
אולי כשהילדים יגדלו יותר, והמצב בארץ יירגע יותר? עמוס מדי כעת...
השיטות האהובות עלי?
מאוד אהבתי את Pathfinder 1, אך כעת נוטה לשיטות עם פחות עומס מכני, ויותר זרימה.
אני ממש ממש לא מתחבר למו"ד 5... אני מתקשה להסביר מדוע, אך היא מרגישה לי... חסרה.
אני מאוד אוהב את פאת'פיינדר פראי, ואת שיטות "עולמות פראיים", אך הנסיון שלי בכך מועט, ואין לי נסיון מספק בכך.
אני סקרן מאוד לגבי Shadowdark, ושואף להתנסות בכך.
.
הכי חשוב- הדינמיקה בין השחקנים. השיטה עצמה פחות קריטית לי.
חוויות זכורות לטובה מהתחביב?
מאחורי לא מעט שנות משחק, אז רשמתי מספר חוויות נבחרות תחת Spoilers. אם מעניין אתכם לקרוא יותר- יש בקישור מעלה.
שאלה מפונדאי החודש הקודם:
BadBug שאל אותי: "מהי החוויה הכי בלתי נשכחת שאתה זוכר ממשחקי התפקידים (כשחקן/מנחה) ששיחקת?"
עניתי בסעיף הקודם, אך אם ל BadBug, או כל אחד אחר יש שאלה נוספת, אשמח לענות.
שאלה לכלל הפורום:
אינני אדם דתי אני חושב ומעריך את בקשת הסליחה וחשבון הנפש של יום הכיפורים שכעת סיימנו. בנוסף, רשמת מעלה בקצרה על הטעות והחרטה שלי לגבי חלקי הפירוק הקבוצה אשר אהבתי. ביקשתי את סליחת חברי הקבוצה בעבר, ו מחפש דרך לסלוח לעצמי.
השאלה לפורום:
מהי החרטה שלכם בתחום משחקי תפקידים? האם למדתם מכך ושיניתם משהוא מאז? אנא ספרו!
העברת הלפיד:
הרעיון היה לחדש ולהעביר את המסורת לדורות הצעירים יותר במשחקי התפקידים, ולכן אשמח לשמוע על פרגרין השני במועד הבא.
תודה רבה, בברכת חג שמח, משחקים טובים וחברויות טובות.
Kol Korran.
ביוזמת פרגרין השני, ובבירכת צוות הפונדק, חוזרת מסורת שהייתה בפונדק עד לפני מספר שנים (האחרון היה ב 2019)- "פונדקאי החודש". אחת לחודש, נבחר פונדקאי, שמציג על עצמו, ועונה על שאלות. הסבר מלא בקישור הפתיחה בנושא. הפונדקאי האחרון היה BadBug, ומשום מה הוא בחר בי.
ובכל זאת- אם מדובר בהחייאת נושא ישן, אז:
Congratulations Peregrin the second, you created a monster!
בואו נתחיל!
מי אני?
אזהרה מקדימה! אני נוטה לכתוב באריכות רבה You have been warned...
הכינוי Kol Korran נובע מהעולם Eberron, שהתלהבתי ממנו בעת שהתחלתי בכלל בפורומים. Kol Korran הינו אל המסחר, אחד מ ה Sovereign Host, והיחידי שממש ניטרלי. מאוד אהבתי את ה Dogma שלו ואת משפט המפתח של האמונה בו- For everything there is a price. מאז כבר עברתי להתעניין בדברים אחרים, אך הכינוי נשאר. אין לכינוי כל קשר לאיסלאם.
שמי מאיר, בן 46, נשוי+2, מומחה ברפואת משפחה (ומאוד אוהב את זה!), גר בבת ים.
התחלתי לשחק משחקי תפקידים בערך בגיל 8, בתחילה במו"ד קופסאות (הקופסה האדומה), ולאחר מכן AD&D 2nd Ed. לאחר כשנה של היותי שחקן, השה"ם (היום אומרים "מנחה", לא?) ייעץ לי לעבור להנחייה. אני מניח שזה שתכננתי את כפר המוצא של הדמות, קרסי הרפקאות, נבלים הזוממים להשתלט על הכפר והטירה המקוללת בה הם חיים, היו רמז מקדים לכך.
). מאז אני בעיקר בעמדת המנחה,ומאוד אוהב זאת.לאחר הפסקה ארוכה בתיכון ומרבית שנות ה20 בחיי, שכלל משבר נפשי מאוד קשה, התחלתי לחזור למשחק סביב גיל 28 לערך. בתחילה מו"ד מהדורה 3.5, עם קבוצה מעולה שיחקתי עימה זמן רב. עברנו במהרה ל Pathfinder 1st edition, שהיה המשחק המרכזי שלנו, אך שיחקנו גם ב Shadow run והתנסויות קצרות בשיטות אחרות.
לאף אחד מאיתנו לא היו ילדים, והיינו נפגשים פעם ב 3-4 שבועות בערך, למפגשים של 7-8 שעות לעתים (לעתים מעבר לכך). מרבית הזמן הנחיתי, מעט שיחקתי, וכתבתי לא מעט בפורומים (כולל Campaign Logs מפורטים ביותר) באתר Giant in the playground (אם זה ממש מעניין מישהוא, אז יש קישור לחלק מהדברים כאן. אם כי אני כבר מזמן לא פעיל).
לאחר הולדת ילדי הראשון, לא מצאתי זמן להנחות, ועברתי שוב לכסא השחקן. ואז לצערי ובאשמתי, של משבר נוסף שלא הבנתי אז במלואו, פרקתי תסכול מנושאים אחרים לתוך המשחק, וזה הוביל לצערי לפירוק החבורה... זוהי טעות שניסיתי לתקן פעמיים בעבר, אך זה לא עזר. אני מצטער על כך עד היום.
לאחר מכן לקחתי הפסקה מאוד ארוכה ממשחק ממשי. בשנים האחרונות לקרוא ולהתעניין, להחשף לשיטות חדשות, ומדי פעם לנסות לשחק או להנחות, אך במרבית המקרים הקבוצות מתפרקות (בדר"כ בשל אילוצי חיים של מבוגרים לצערי) . שאיפתי לחזור להנחות נתקלת בדילמה של השקעה-מול-הנאה, ובשל מיעוט הזמן הפנוי ההשקעה גדולה מדי לצערי.
מה אני עושה כיום בתחביב?
האמת? ממש לא הרבה.
אני משחק בקבוצת משחק של מו"ד 5, כפעם בשבועיים לכ 3 שעות כל פעם, ומתעתד לנסות משחק בקבוצת Shadowdark.
אני מנחה לפרקים לבן שלי (בן 9) משחק סולו בפאת'פיינדר פראי, מתי שיש לשנינו זמן וחשק. מעניין מאוד לראות את המשחק דרך עיניים של ילד.
מעבר לכך? קורא הרבה, כותב פה ושם בפונדק, ולעתים חושב לתכנן אחת מ 7 מערכות שיש לי בראש, אך לא מוצא פניות מחשבתית לשם כך.
אולי כשהילדים יגדלו יותר, והמצב בארץ יירגע יותר? עמוס מדי כעת...
השיטות האהובות עלי?
מאוד אהבתי את Pathfinder 1, אך כעת נוטה לשיטות עם פחות עומס מכני, ויותר זרימה.
אני ממש ממש לא מתחבר למו"ד 5... אני מתקשה להסביר מדוע, אך היא מרגישה לי... חסרה.
אני מאוד אוהב את פאת'פיינדר פראי, ואת שיטות "עולמות פראיים", אך הנסיון שלי בכך מועט, ואין לי נסיון מספק בכך.
אני סקרן מאוד לגבי Shadowdark, ושואף להתנסות בכך.
.
הכי חשוב- הדינמיקה בין השחקנים. השיטה עצמה פחות קריטית לי.
חוויות זכורות לטובה מהתחביב?
מאחורי לא מעט שנות משחק, אז רשמתי מספר חוויות נבחרות תחת Spoilers. אם מעניין אתכם לקרוא יותר- יש בקישור מעלה.
אחד מאירועי שיא, במערכה אפית שהכנתי והנחיתי לאחר חזרתי למשקח בסוף שנות ה30, שלימד אותי לקח חשוב.
המערכה הייתה בעולם Eberron, והקבוצה התמודדה מול מזימות של צוות נבלים שסגנן שמזימתם הכללית הייתה לפתוח מספר Seals שכבלו יישות קדומה (מעין סוג של Rakshasa Rajah). זה היה מעין "מרוץ" מול חבורה נגדית וחזקה יותר, תוך נסיונות להבין את המזימה ולסכל אותה.
בשלב יחסית מוקדם, הם הגיעו לעיר ה Obsidian- עיר הרוסה, הנמצאת בתוך מכתש רחב ידיים, ובו עמודי אובסידיאן עצומים. התושבים (חצאי ענקים וענקי אבן צעירים) גרו על גבי ה"איים" שנוצרו על גבי ראשי עמודי האובסידיאן, עם רשת גשרים ביניהם. הדמויות חברו לקבוצת התושבים, וניסו לעזור להם לשרוד ולשבור את המצור שהוטל ע"י הצבא של הנבלים בהנהגת אביר אל מוות אימתני שכינה את עצמו The Keeper. לעיר הייתה הגנה מיוחדת- נאגה שומרת, שהפעילה מנגנון פסיוני עתיק, שיצר עשרות חומות פסיוניות ברחבי העיר (בעיקר על הגשרים). יצורים בעלי תודעה שניסו לחדור- ספגו נזק משמעותי. ללא הגנה זו- העיר הייתה נופלת במהרה.
השחקנים ניסו לתמרן בין הגנת העיר, פעולות התקפיות, ועוד... הנבלים הטילו את המצור בשל רצון לתפוס את הנאגה השומרת (בשל סיבות שלא אסביר במלואן כאן). בתכנון המקורי שלי- החבורה הייתה אמורה לבלום את האוייבים מספיק זמן ולהשיג מטרות חלקיות, אך ה Keeper היה אמור לכבוש את העיר ולהצליח בתוכנית, והחבורה תרבח.
אך... שום תוכנית לא עומדת במפגש עם השחקנים! השחקנים ממש התלהבו, ביצעו רעיונות מבריקים וונועזים, והצליחו לפגוע בהתקדמות הצבא הרבה יותר משתכננתי. אז החלטתי שמנהיג הצבא- האביר האל מת יגיע לתגבר את הקרב על הגשר המרכזי, ושהחבורה תברח לאחר שתתמודד מולו אל מאחורי המגנים הפסיוניים. אחרי הכל- הוא בדרגה 11, והם סביב דרגה 5-6. ברור שיובסו, לא?
אז לא! החבורה ראתה בכך הזדמנות להביס את "הבוס" ולשבור את כוחו של הצבא! התחיל קרב מרתק, ובתחילה הם נהבלו מכוחותיו של האבר, אך הם, והשתמשה בכל טריק ומשאב כדי לנסות ולשרוד! לאחר כ 17-18 סיבובי קרב, הם היו מותשים ומוכים, על סף מוות, ונסוגו מאחורי חומה פסיונית. אך גם אביר המוות נסוג אחורה מאחורי חומה פסיונית נוספת. והתחיל לרפא את עצמו ולהטיל לחשי Buff נוספים. "זהו, עכשיו הם הבינו שאין להם סיכוי, והם יברחו." חשבתי.
אז חשבתי! הצעד הבא שלהם הפתיע אותי, (ונראה לי גם אותם). מנהיגת החבורה, יצרה קשר טלפתי עם הנאגה שהפעילה את המגן הפסיוני ופקדה עליה "תפילי את החומות הפסיוניות!" מצמצתי בהפתעה, והנאגה ענתה "אבל... אני לא יכולה להפיל רק חומה פסיונית אחת. כולן מופעלות יחדיו. אם נפיל את כולן- העיר תשאר ללא הגנה!" אך המנהיגה חזרה ואמרה "תפילי את החומות. נהרוג את The Keeper, ואז הם יברחו. Trust me, I know what I am doing!" (שאר חברי החבורה הביטו על השחקן ששיחק אותה "You do?") התחושה הייתה של הימור מטורף, ושנגמרה ההרפתקאה והחבורה. הנאגה הפילה את החומות הפסיוניות, והם כולם על אביר המוות המופתע! הם תפסו אותו (Grapple), הוא לא יכל להטיל לחשים, והם הביסו אותו לתשואות כל הקבוצה בשולחן!
הייתי גם המום, והצבא והתחיל לברוח ולסגת באי סדר ופניקה. חגגנו את הנצחון הלא צפוי, אך אני נותרתי בבעייה: המערכה שתכננתי הייתה תלויה בכך שהנבלים ישיגוע את הנאגה! מה עכשיו? במקום לארוז את המערכה, ישבתי וחשבתי בתור הנבליןם, והגיתי תוכנית חלופית ומסוכנת, שהובילה להרפתקאות יותר מעניינות מאלו שתכננתי במקור! והשיא שלהן- ב Spoiler הבא.
המערכה הייתה בעולם Eberron, והקבוצה התמודדה מול מזימות של צוות נבלים שסגנן שמזימתם הכללית הייתה לפתוח מספר Seals שכבלו יישות קדומה (מעין סוג של Rakshasa Rajah). זה היה מעין "מרוץ" מול חבורה נגדית וחזקה יותר, תוך נסיונות להבין את המזימה ולסכל אותה.
בשלב יחסית מוקדם, הם הגיעו לעיר ה Obsidian- עיר הרוסה, הנמצאת בתוך מכתש רחב ידיים, ובו עמודי אובסידיאן עצומים. התושבים (חצאי ענקים וענקי אבן צעירים) גרו על גבי ה"איים" שנוצרו על גבי ראשי עמודי האובסידיאן, עם רשת גשרים ביניהם. הדמויות חברו לקבוצת התושבים, וניסו לעזור להם לשרוד ולשבור את המצור שהוטל ע"י הצבא של הנבלים בהנהגת אביר אל מוות אימתני שכינה את עצמו The Keeper. לעיר הייתה הגנה מיוחדת- נאגה שומרת, שהפעילה מנגנון פסיוני עתיק, שיצר עשרות חומות פסיוניות ברחבי העיר (בעיקר על הגשרים). יצורים בעלי תודעה שניסו לחדור- ספגו נזק משמעותי. ללא הגנה זו- העיר הייתה נופלת במהרה.
השחקנים ניסו לתמרן בין הגנת העיר, פעולות התקפיות, ועוד... הנבלים הטילו את המצור בשל רצון לתפוס את הנאגה השומרת (בשל סיבות שלא אסביר במלואן כאן). בתכנון המקורי שלי- החבורה הייתה אמורה לבלום את האוייבים מספיק זמן ולהשיג מטרות חלקיות, אך ה Keeper היה אמור לכבוש את העיר ולהצליח בתוכנית, והחבורה תרבח.
אך... שום תוכנית לא עומדת במפגש עם השחקנים! השחקנים ממש התלהבו, ביצעו רעיונות מבריקים וונועזים, והצליחו לפגוע בהתקדמות הצבא הרבה יותר משתכננתי. אז החלטתי שמנהיג הצבא- האביר האל מת יגיע לתגבר את הקרב על הגשר המרכזי, ושהחבורה תברח לאחר שתתמודד מולו אל מאחורי המגנים הפסיוניים. אחרי הכל- הוא בדרגה 11, והם סביב דרגה 5-6. ברור שיובסו, לא?
אז לא! החבורה ראתה בכך הזדמנות להביס את "הבוס" ולשבור את כוחו של הצבא! התחיל קרב מרתק, ובתחילה הם נהבלו מכוחותיו של האבר, אך הם, והשתמשה בכל טריק ומשאב כדי לנסות ולשרוד! לאחר כ 17-18 סיבובי קרב, הם היו מותשים ומוכים, על סף מוות, ונסוגו מאחורי חומה פסיונית. אך גם אביר המוות נסוג אחורה מאחורי חומה פסיונית נוספת. והתחיל לרפא את עצמו ולהטיל לחשי Buff נוספים. "זהו, עכשיו הם הבינו שאין להם סיכוי, והם יברחו." חשבתי.
אז חשבתי! הצעד הבא שלהם הפתיע אותי, (ונראה לי גם אותם). מנהיגת החבורה, יצרה קשר טלפתי עם הנאגה שהפעילה את המגן הפסיוני ופקדה עליה "תפילי את החומות הפסיוניות!" מצמצתי בהפתעה, והנאגה ענתה "אבל... אני לא יכולה להפיל רק חומה פסיונית אחת. כולן מופעלות יחדיו. אם נפיל את כולן- העיר תשאר ללא הגנה!" אך המנהיגה חזרה ואמרה "תפילי את החומות. נהרוג את The Keeper, ואז הם יברחו. Trust me, I know what I am doing!" (שאר חברי החבורה הביטו על השחקן ששיחק אותה "You do?") התחושה הייתה של הימור מטורף, ושנגמרה ההרפתקאה והחבורה. הנאגה הפילה את החומות הפסיוניות, והם כולם על אביר המוות המופתע! הם תפסו אותו (Grapple), הוא לא יכל להטיל לחשים, והם הביסו אותו לתשואות כל הקבוצה בשולחן!
הייתי גם המום, והצבא והתחיל לברוח ולסגת באי סדר ופניקה. חגגנו את הנצחון הלא צפוי, אך אני נותרתי בבעייה: המערכה שתכננתי הייתה תלויה בכך שהנבלים ישיגוע את הנאגה! מה עכשיו? במקום לארוז את המערכה, ישבתי וחשבתי בתור הנבליןם, והגיתי תוכנית חלופית ומסוכנת, שהובילה להרפתקאות יותר מעניינות מאלו שתכננתי במקור! והשיא שלהן- ב Spoiler הבא.
אחת האמונות באברון נקראת "הלהבה הכסופה", ולה יש מקדש גדול באחת הערים המרכזיות. המנהיגה היא גלגול נבחר, המקבל כוחות מרסיס הלהבה הכסופה הנמצא במקדש. במקרה זה- ילדה בת 12 בשם Jaela, המקבלת כוחות גדולים מהלהבה, כל עוד היא במקדש. לאחר הכשלון להשיג את הנאגה, הנבלים הגו רעיון כיצד להשיג את רכיב אחר לתוכניתם- את Jaela! (שוב- לא אסביר כעת למה). כחלק מכך, הנבלית הראשית עברה טקס שהטמיע את תודעתה בנחיל אדיר של יצורים המשתלטים על גופם של כל יצור חי אחר בו הם נפגשים ונכנסים לגופו. היא יצרה צבא גדול ומפלצתי (שחלקו גם ממאמיני הלהבה הכסופה), שתקף במקביל את מרכזי הכח של האומות הגדולות ביבשת, ניתק ביניהן וכחלק מכך פתחה במצור והתקפה על המקדש.
השחקנים (כעת סביב דרגה 10) הצליחו לחדור למקדש זמן קצר לפני תחילת המצור ןניסו לשכנע את Jaela לברוח ולמנוע מהנבלים לממש את תוכניתם, אך היא לא הייתה מוכנה לנטוש את מאמיניה והמקדש המרכזי לאמונתה.
במשך שתי פגישות מלאות מתח וסכנה, (כל אחת כ 7-8 שעות), השחקנים ניסו להתמודד מול גלי אוייבים מגוונים, ונסיונות שונים (דרך הדלתות המרכזיות, מהקטקומבות, פעולת מלחציים, דרך הויטראז'ים מעל ועוד). בשל נקודת ההשיא, חיברתי 3 מפות קרב (כל אחת כ 20x30 משבצות), כדי לתאר את הכנסייה. הדמויות הובילו את מאמץ ההגנה, עם דמויות מעברן שהתגודדו במקום, ושימוש במשאבי המקדש האחרונים). היו הרבה מאוד רגעים מותחים, הירואיים, וקשים במאבק על המעוז האחרון של האמונה, אך בסופו של דבר המקדש הוכרע, והשחקנים ברחו עם Jaela ברגע האחרון למקום רחוק רחוק, בו יוכלו להתארגן מחדש- עיר האובסידיאן!
זה יצא הרבה יותר טוב מהתכנון המקורי!
השחקנים (כעת סביב דרגה 10) הצליחו לחדור למקדש זמן קצר לפני תחילת המצור ןניסו לשכנע את Jaela לברוח ולמנוע מהנבלים לממש את תוכניתם, אך היא לא הייתה מוכנה לנטוש את מאמיניה והמקדש המרכזי לאמונתה.
במשך שתי פגישות מלאות מתח וסכנה, (כל אחת כ 7-8 שעות), השחקנים ניסו להתמודד מול גלי אוייבים מגוונים, ונסיונות שונים (דרך הדלתות המרכזיות, מהקטקומבות, פעולת מלחציים, דרך הויטראז'ים מעל ועוד). בשל נקודת ההשיא, חיברתי 3 מפות קרב (כל אחת כ 20x30 משבצות), כדי לתאר את הכנסייה. הדמויות הובילו את מאמץ ההגנה, עם דמויות מעברן שהתגודדו במקום, ושימוש במשאבי המקדש האחרונים). היו הרבה מאוד רגעים מותחים, הירואיים, וקשים במאבק על המעוז האחרון של האמונה, אך בסופו של דבר המקדש הוכרע, והשחקנים ברחו עם Jaela ברגע האחרון למקום רחוק רחוק, בו יוכלו להתארגן מחדש- עיר האובסידיאן!
זה יצא הרבה יותר טוב מהתכנון המקורי!
מערכה אחרת, הפעם רשמית בשם Wrath of the righteous, בעולם גולריון, שבה הדמויות נלחמות מול צבא שדים של שר שדים נורא. הרפתקאה בעל סגנון מאוד אפי (הקבוצה אהבה סגנון זה), עם קונספט כיפי ומלהיב אך לצערי הרב- אני לא הייתי מרוצה מהחומר הכתוב, שלא תאם את ציפיותי, ולכן שיניתי חלקים גדולים מהמערכה.
.
בשלב מתקדם במערכה (סביב דרגות 14-15), החבורה נשלחת לסכל מאמץ של נציגי השדים לגייס שרת שדים אחרת למאמץ המלחמתי- צעד שיהיה קטסטרופלי ויהווה נצחון לשדים.. מהלך שכזה יהיה קטסטרופלי, שכן בני האנוש גם כך בקושי מתמודדים מול האיום הקיים, ותוספת של שרת שדים וכל כוחותיה ירסקו את ההתנגדות לחלוטין. הן מגידות למישור הבית של שרת השדים, לנסות לשכנע אותה לא להצטרף. על פניו, זו נראית משימה לא פשוטה- הדמויות הן נציגות משמעותיות של "כוחות הטוב" והן מנסות לשכנע שרת שדים, בל יהרבה מה להציע לה. אך בחומר הכתוב הפתרון הוא די מאכזב, ומאוד אנטי-קלימקטי...
אז החלטתי לשנות את זה! אני דמיינתי זאת כנקודת שיא של המערכה, ורציתי ליצור חווייה בלתי נשכחת! השרה העמידה אותם ב 4 סבבי דיונים בין הדמויות לנציגי השדים, כשכל דמות מתמודדת מול נציג שדים אחר (ואת חלקם הם הכירו מעימותים קודמים). בין סבב לסבב היו אירועי אירוח מלכותיים (אך אפלים, כראוי לשרת שדים) שהיוו למעשה דרך נוספת לבחינת הנציגים, וזמן לתמרונים ומזימות. אחת הפעילויות האהובות על השחקנים הייתה ה Dance Macabre- ריקוד המתים! כולם השתתפו בריקוד סוער, כשחלק מהרוקדים היו... רוחות של מתים. דמויות שהדמויות הכירו בעבר, וגם נציגי השדים ו NPCs חשובים אחרים, וככל מספר דקות החלפת בני זוג. זה היה מעולה!
הפגישה נמשכה כ 10 שעות. לא גלגלנו אפילו גלגול התקפה אחד, ובכל זאת זו הייתה אחת הפגישות המותחות והמעניינות ביותר ששיחקנו! באמצעות שיטת מדידה שיצרתי לפי הפעלות והטיעונים מדדתי את הצלחת הדמויות בשכנוע שרת השדים (עם אפשרות ממשית לכשלון) והתחושה הייתה שהם דנים על גורלו של עולם המשחק שלהם! משחק תפקידים מעולה, מותח, ועל הקצה!
הם הצליחו, אך ממש בקושי. כפרס, שרת השדים העניקה לכל אחת משאלה, ולמרבה הפתעתי מרבית המשאלות גם היו סביב משחק תפקידים (כמו בקשת אחת הדמויות לחוות שנת לילה טובה אחת, ללא חרדות, דאגות או סיוטים בגלל כל מה שעברו. רק שנת ישרים מלאה אחת... ) מאוד נהנו. אחת החוויות הטובות ששיחקתי.
.
בשלב מתקדם במערכה (סביב דרגות 14-15), החבורה נשלחת לסכל מאמץ של נציגי השדים לגייס שרת שדים אחרת למאמץ המלחמתי- צעד שיהיה קטסטרופלי ויהווה נצחון לשדים.. מהלך שכזה יהיה קטסטרופלי, שכן בני האנוש גם כך בקושי מתמודדים מול האיום הקיים, ותוספת של שרת שדים וכל כוחותיה ירסקו את ההתנגדות לחלוטין. הן מגידות למישור הבית של שרת השדים, לנסות לשכנע אותה לא להצטרף. על פניו, זו נראית משימה לא פשוטה- הדמויות הן נציגות משמעותיות של "כוחות הטוב" והן מנסות לשכנע שרת שדים, בל יהרבה מה להציע לה. אך בחומר הכתוב הפתרון הוא די מאכזב, ומאוד אנטי-קלימקטי...
אז החלטתי לשנות את זה! אני דמיינתי זאת כנקודת שיא של המערכה, ורציתי ליצור חווייה בלתי נשכחת! השרה העמידה אותם ב 4 סבבי דיונים בין הדמויות לנציגי השדים, כשכל דמות מתמודדת מול נציג שדים אחר (ואת חלקם הם הכירו מעימותים קודמים). בין סבב לסבב היו אירועי אירוח מלכותיים (אך אפלים, כראוי לשרת שדים) שהיוו למעשה דרך נוספת לבחינת הנציגים, וזמן לתמרונים ומזימות. אחת הפעילויות האהובות על השחקנים הייתה ה Dance Macabre- ריקוד המתים! כולם השתתפו בריקוד סוער, כשחלק מהרוקדים היו... רוחות של מתים. דמויות שהדמויות הכירו בעבר, וגם נציגי השדים ו NPCs חשובים אחרים, וככל מספר דקות החלפת בני זוג. זה היה מעולה!
הפגישה נמשכה כ 10 שעות. לא גלגלנו אפילו גלגול התקפה אחד, ובכל זאת זו הייתה אחת הפגישות המותחות והמעניינות ביותר ששיחקנו! באמצעות שיטת מדידה שיצרתי לפי הפעלות והטיעונים מדדתי את הצלחת הדמויות בשכנוע שרת השדים (עם אפשרות ממשית לכשלון) והתחושה הייתה שהם דנים על גורלו של עולם המשחק שלהם! משחק תפקידים מעולה, מותח, ועל הקצה!
הם הצליחו, אך ממש בקושי. כפרס, שרת השדים העניקה לכל אחת משאלה, ולמרבה הפתעתי מרבית המשאלות גם היו סביב משחק תפקידים (כמו בקשת אחת הדמויות לחוות שנת לילה טובה אחת, ללא חרדות, דאגות או סיוטים בגלל כל מה שעברו. רק שנת ישרים מלאה אחת... ) מאוד נהנו. אחת החוויות הטובות ששיחקתי.
שאלה מפונדאי החודש הקודם:
BadBug שאל אותי: "מהי החוויה הכי בלתי נשכחת שאתה זוכר ממשחקי התפקידים (כשחקן/מנחה) ששיחקת?"
עניתי בסעיף הקודם, אך אם ל BadBug, או כל אחד אחר יש שאלה נוספת, אשמח לענות.
שאלה לכלל הפורום:
אינני אדם דתי אני חושב ומעריך את בקשת הסליחה וחשבון הנפש של יום הכיפורים שכעת סיימנו. בנוסף, רשמת מעלה בקצרה על הטעות והחרטה שלי לגבי חלקי הפירוק הקבוצה אשר אהבתי. ביקשתי את סליחת חברי הקבוצה בעבר, ו מחפש דרך לסלוח לעצמי.
השאלה לפורום:
מהי החרטה שלכם בתחום משחקי תפקידים? האם למדתם מכך ושיניתם משהוא מאז? אנא ספרו!
העברת הלפיד:
הרעיון היה לחדש ולהעביר את המסורת לדורות הצעירים יותר במשחקי התפקידים, ולכן אשמח לשמוע על פרגרין השני במועד הבא.
תודה רבה, בברכת חג שמח, משחקים טובים וחברויות טובות.
Kol Korran.
עריכה אחרונה:
