בפרק זמנים קצר מאוד הכריזה חברת הליגה החופשית על ספר חדש של "הטבעת האחת" (וגרסה מותאמת מו"ד 5), הוציאה אותו לאור והנה עותק פיזי אצלי.
כאן הכתיבה נעשתה בעיקר על ידי Gabriele Quaglia, בחור חדש מחוץ לרשימת הכותבים המוכרת של הליגה החופשית או של שיטת הטבעת האחת, אבל שמגיע מהקהילה וחתום על כמה מאמרים במגזין Other Minds לחובבי טולקין ומשחקי תפקידים בכל השיטות והמהדורות.
כריכה
כרגיל, הספר קיים בשתי גרסאות – זו שעובדת עם המכאניקה של מו"ד 5, עם איור של גלדריאל מנגנת בנבל על גבי סירת-ברבור; וזו של השיטה הייעודית לטבעת האחת, עם אלרונד חצי-אלף על מרפסת ביתו, עם ינשוף ופמלייה הצופה מהרקע. להבנתי שני האיורים הם של Antonio De Luca שאייר את ראשי הפרקים גם כאן וגם בספר של מוריה, ובעיני הסגנון שלו מצליח כמו המאייר המוביל הקודם, Martin Grip, להעביר אווירה, אבל בניגוד למרטין הוא יודע להציג גם דמויות ספציפיות, תווי פנים וכן הלאה, בלי לאבד את העל-זמניות של האיור.
ועוד מילה על האומנות –
בכנות, נפלתי מהכיסא. האומנות בספר הזה ממש טובה. לא רק שהיא עומדת בסטנדרטים של השיטה, אלא יותר מכך – איורי פתיחת הפרקים מצוינים, האיורים הנוספים מצוינים, ויש הברקה מעולה של מישהו – למרבה הצער אין קרדיט ל-lead art designer אז אני לא יודע מי המבריק – איך מציירים אלפים.
הבעיה העיקרית עם ציור אלפים *של טולקין*, זה איך נדע שהם אלפים. בתרבות הפופולרית התקבע שאלפים נראים כמו בני אדם עם אוזניים ארוכות. אצל טולקין זה לא המצב (הוא מתאר הוביטים עם אוזניים מחודדות, אבל לגבי אלפים מצוין במפורש שלא ניתן להבדיל במבט בין אלפים לבני אדם כשהם ילדים צעירים, וההבדל בולט רק לאחר מכן כשהאלפים שומרים על "אור" וחיוניות שלבני האדם אין).
הפתרון הגאוני שהלכו עליו כאן, זה לאייר את האלפים בצורה מנותקת מאוד מהאיורים בספרים אחרים ואפילו מאיורים של לא-אלפים בספר. אם יתר היצורים מאוירים בסגנון שאנחנו מכירים מספר הבסיס של השיטה, של שרבוטי אולד-סקול פנזטיה אלבום מוזיקת מטאל, האיורים המציגים אלפים וחיי האלפים מסוגננים כמו איורי המיתולוגיה היוונית מתקופת הרנסנס. גמדים, אורקים ומפלצות בספר מאיורים כרגיל, אבל אלפים נראים כמו רפרנס לסגנון של בוטיצ'לי ו"הולדת ונוס", מה שגורם להם להיראות שונים משאר האיורים, עתיקים יותר אבל גם ילדותיים יותר, בלי שסגנון הציור יהיה שונה מדי.
מפה
עוד כרגיל, הספר נפתח במפה – אבל של אריאדור, שכבר ראינו בספר הבסיס.
כאן הכתיבה נעשתה בעיקר על ידי Gabriele Quaglia, בחור חדש מחוץ לרשימת הכותבים המוכרת של הליגה החופשית או של שיטת הטבעת האחת, אבל שמגיע מהקהילה וחתום על כמה מאמרים במגזין Other Minds לחובבי טולקין ומשחקי תפקידים בכל השיטות והמהדורות.
כריכהכרגיל, הספר קיים בשתי גרסאות – זו שעובדת עם המכאניקה של מו"ד 5, עם איור של גלדריאל מנגנת בנבל על גבי סירת-ברבור; וזו של השיטה הייעודית לטבעת האחת, עם אלרונד חצי-אלף על מרפסת ביתו, עם ינשוף ופמלייה הצופה מהרקע. להבנתי שני האיורים הם של Antonio De Luca שאייר את ראשי הפרקים גם כאן וגם בספר של מוריה, ובעיני הסגנון שלו מצליח כמו המאייר המוביל הקודם, Martin Grip, להעביר אווירה, אבל בניגוד למרטין הוא יודע להציג גם דמויות ספציפיות, תווי פנים וכן הלאה, בלי לאבד את העל-זמניות של האיור.
ועוד מילה על האומנות –
בכנות, נפלתי מהכיסא. האומנות בספר הזה ממש טובה. לא רק שהיא עומדת בסטנדרטים של השיטה, אלא יותר מכך – איורי פתיחת הפרקים מצוינים, האיורים הנוספים מצוינים, ויש הברקה מעולה של מישהו – למרבה הצער אין קרדיט ל-lead art designer אז אני לא יודע מי המבריק – איך מציירים אלפים.
הבעיה העיקרית עם ציור אלפים *של טולקין*, זה איך נדע שהם אלפים. בתרבות הפופולרית התקבע שאלפים נראים כמו בני אדם עם אוזניים ארוכות. אצל טולקין זה לא המצב (הוא מתאר הוביטים עם אוזניים מחודדות, אבל לגבי אלפים מצוין במפורש שלא ניתן להבדיל במבט בין אלפים לבני אדם כשהם ילדים צעירים, וההבדל בולט רק לאחר מכן כשהאלפים שומרים על "אור" וחיוניות שלבני האדם אין).
הפתרון הגאוני שהלכו עליו כאן, זה לאייר את האלפים בצורה מנותקת מאוד מהאיורים בספרים אחרים ואפילו מאיורים של לא-אלפים בספר. אם יתר היצורים מאוירים בסגנון שאנחנו מכירים מספר הבסיס של השיטה, של שרבוטי אולד-סקול פנזטיה אלבום מוזיקת מטאל, האיורים המציגים אלפים וחיי האלפים מסוגננים כמו איורי המיתולוגיה היוונית מתקופת הרנסנס. גמדים, אורקים ומפלצות בספר מאיורים כרגיל, אבל אלפים נראים כמו רפרנס לסגנון של בוטיצ'לי ו"הולדת ונוס", מה שגורם להם להיראות שונים משאר האיורים, עתיקים יותר אבל גם ילדותיים יותר, בלי שסגנון הציור יהיה שונה מדי.
מפה
עוד כרגיל, הספר נפתח במפה – אבל של אריאדור, שכבר ראינו בספר הבסיס.
