בוקר טוב,
התשובה שלי (וכולי רק תשובות) בטח לא תעזור, אבל אני אשמח להציף אותה, ואולי היא תיתן איזו השראה:
השיר הזה תמיד עשה לי קונוטציה חזקה לסרט מד״ב שאני לא זוכר את שמו - זה שמצולם בגווני אפור ושחור לבן, עם חברה אוטופית בה כל אדם מיועד למשרה כלשהי והם לוקחים תרופות לשיכוך רגשות… משהו כזה. הגיבור מיועד להיות ״שומר זכרונות״ או משהו כזה, והזכרונות שלו הם דווקא בצבע. בסוף הוא בורח עם אחיו התינוק מעבר לגבולות.
העלילה לא להיט, אבל הביצוע תמיד הגניב אותי - מסוג ההרפתקאות שאתה אומר לעצמך ״פעם אחת אני עוד אעשה הרפתקאה חד פעמית כזו״. על אותו משקל כתבתי פעם הרפתקה שבה הדמויות נמשכות לסדרה של מימדים מוזרים: באחד הם שיחקו בעולם שבו המתים שיעבדו את החיים, בשני הם שיחקו בובות ובשלישי הם שיחקו קלפים בעולם דו-מימדי.
השיר של האיש הירוק מאוד הזכיר לי את הרעיונות האלה - לא כמפלצת ״יסודן״, אלא ההרפתקאה ממש, מן הסתם חד פעמית כזו, בו כולם משחקים בעולם שכולו צבע אחד. אני יכול לחשוב על מספר רעיונות לקחת את זה מכאן, שקשורות ל״למה״, ״איך״, ״מה המטרה״ וכו׳. אבל הכי קריטי בעיניי זה דווקא הסיומת והטוויסט בשיר שבו הוא פוגש באיש הכחול ״אני? אני מסיפור אחר…״. האם האיש הכחול הוא הנמסיס? האם יש התנגשות עולמות וערבוב צבעים רחמנא-ליצלן? האם כמו בסרט שהזכרתי יש עוד צבעים שרק הדמויות רואות..?
מקווה שזה עזר.. ואם לא אז יסודן נחושת חלודה (או סתם יסודן אדמה עם ערימת דשא עליו) תמיד יעזור…
