הלטאישים
הקדמה
הלטאישים הם המין השלט באואק – עולם ג'ונגלים הקר והפרוע. הם רואים בגזעים הפחותים מזון במקרה הטוב ומפלצות במקרה הגרוע. הם אחראים לאווירה הפרועה והעוינת של ג'ונגלי אואק בתאוות-הלחימה האינסופית שלהם שמתבטאת בציד דמויי-אדם. גם המתורבתים ביותר – הלטאישים של אימפריית השמש – נוהגים בדמויי-האנוש מעמדה של עליונות נינוחה כמו שבני האנוש נוהגים בעולמות אחרים עם דמויי-האנוש החיים שם. פרק ראשון: רוח
הלטאישים מקדמת דנא עלו בכח הסיבולת שלהם לאכזריות על כל שאר הגזעים האחרים באואק. גם חברותיהם המסודרות ביותר וגם חברותיהם הפשוטות ביותר אלימות בהרבה יחסית לחברות אנושיות באותו שלב התפתחות. מה שהלטאישים מגדירים כ-"אכזרי" מוגדר על ידי הגזעים האחרים כ-"בלתי ניתן לעיכול". גם הנינג'ות, שמחונכים לחיות בצל האכזריות, מצאו שאכזריותם של הלטאישים מעיקה עליהם. החיזורים אצל הלטאישים אלימים לא פחות – המיתוס הידוע שלהם על הדרך בה חיזר אשובאר 'הטוב' אחרי אהובתו לאוקטאר 'הרעה' נחשב אצלם למופת לדרך בה חיזור אמור להיות מבוצע. המלומדים – ולא המלומדים הלטאישים – סבורים שהריגוש הכרוך בדרך חיזור זו נחוץ כדי להביא את הנקבה לידי פוריות משום שמעשה האהבה של הלטאישים, למרות שהוא קצר יחסית לעומת ההכנות הממושכות, הוא עדין מאד ואלימות בעת מעשה זו נענשת בחומרה אצלם. הלטאישים אינם שונים במהומה מדמויי-האנוש האחרים ברגשות שהם מסוגלים להביע או להבין. הלטאישים חלוקים בדעתם בין היחס הנכון בין רגש לשכל. דווקא אימפריית השמש, התרבות המפותחת ביותר שלהם, היא אחת החברות העדינות ביותר של הלטאישים היות והריגוש העז – הכמעט מיני – שחווים הלטאישים בעת האלימות לא מותיר ספק שזהו אקט של רגש. היחס הזה גם מושפע מכמות אור השמש בסביבתם – לטאישים החיים בסביבות קרות יותר ייטו להיות ראציונליים יותר בעוד שלטאישים החיים בסביבות חמות יותר יהיו רגשניים יותר.
פרק שני: גזעים
קור-שמש: לטאישים בינוניים, גובה אדם ממוצע. הסוג הכי נפוץ, הם בעלי מנטליות פשוטה ולא מרחיקת-ראות להוציא פרטים יחידי-סגולה. גזע הלטאישים של קור-שמש מהווים את מעמד פשוטי העם של אימפריית השמש – האומה הגדולה ביותר של הלטאישים בכל גאוקאגון. אגדותיהם נוהגות לספר שפעם הם היו שומרי-המקדשים עד שסמואנה מאס בהם והחליפם בבני הגזע של קשקש- שחור. גם ידוע שבעבר הם סגדו לאלי-הכוכבים עד שהחליטו להכיר בסמואנה כאל עליון. הם עדיין סוגדים לאלי-הכוכבים – כנראה הסיבה האמיתית לכך שהם כבר לא שומרי-המקדשים.
קשקש-שחור: לטאישים ענקיים, בגובה של 3 מ' בערך. מעודנים יותר, אבל לא חכמים פחות או כריזמטיים פחות. בעלי השבטים הכי גדולים, יחד עם אבק-הרעל. נוטים להפוך לשומרי מקדשים. הם אחראים על חלוקת הרכוש העומד לרשות מקדשי סמואנה – ומחלקים יותר לבני גזעם מאשר ללטאישי קור-שמש שאותם הם רואים ככופרים מאוסים. הם מאמיניו האדוקים ביותר של סמואנה מקרב הלטאישים. הם גם היו הראשונים, לדבריהם, שהבינו את הכזב מאחורי אימפריית הכוכבים בה היו המעמד הנמוך ביותר. אבק-רעל: לטאישים זריזים וקטנים, דמויי זיקית. מסוגלים להחליף צבעים. גששים, יצורים מתורבתים יותר מהשאר, וכמובן - בעלי השבטים הכי גדולים יחד עם הקשקש השחור. הם מהווים את אצולת-הלטאישים. לפי האגדות הרווחות באימפריית השמש, לטאישי אבק-רעל נבראו ,כמובן, ראשונים ואת האחרים ברא סמואנה כדי לשרתם.
אפלת-ביצות: לטאישים ממוצעים, בגודל של אדם. מרושעים יותר ושוכני ביצות ומעמקים. בעלי השבטים הכי קטנים. רוצחים ומכשפים בדרך כלל, אבל לפעמים גם ציידים באבובי נשיפה. הם סוגדים למאססאסי, אלת הירח, ושבטיהם רואים את עצמם כאימפריה ללא קיסר לאחר שהלטאישים של קור-כוכבים (שנקראים כיום קור-שמש), באקט של בוגדנות מזוויעה, הרגו את הקיסר האחרון שלהם. בדומה לאויביהם, גם הם סוגדים לאלי-הכוכבים לצד מאססאסי כאלה עליונה. מסיבה זו, הם לא יבחלו בפשיטות על כפרי הלטאישים בידיעה שהלטאישים שייהרגו יהיו בטח מבני הגזע שבגד באימפריה.
עגולי-גוף: הלטאישים הכי מוזרים. דומים ליצורי קרפדה, נחשבים לכוהנים ולמכשפים המיסטיים, חכמי הבשורה של הלטאות. אין להם שבטים, אבל מספרם הוא כמו של שבט אפלת-הביצות. אלי הלטאישים משתמשים בהם כשליחיהם לכל דבר ופגיעה בהם נחשבת לפשע שעונשו מוות אכזרי אף במונחי הלטאישים. הם לעולם אינם יוצאים מהמקדשים. לפי האגדה הרווחה, הם בוקעים מביצים שלאקוטאר דוגרת עליהם לאחר הזדווגותה השנתית עם אשובאר למרות שעגולי-הגוף אינם מאשרים ואינם מכחישים את האגדה הזו. לא ידוע איך הם מתרבים היות וחברתם מבודדת מחברת הלטאישים האחרים.
פרק שלישי: אימפריית השמש
אימפריית השמש הסוגדת לסמואנה, אל-השמש, היא האומה הגדולה ביותר של הלטאישים באואק. היא מתפרשת מסביב לעין העולם ונוגעת בהרים ובביצות אסגארות'. אימפריית-השמש רואה את דמויי-האנוש האחרים – ולטאישים מאפילת-ביצות – כסוג של מזון. פולחן סמואנה מתנהל בזיגוראתים עצומים מזהב טהור המסוגלים להתקיים רק מהקורבנות העצומים שמועלים מעל ראש הזיגוראת כל כמה ימים. עגולי-הגוף שואבים הנאה מיוחדת מניהול הטכסים הנערכים כמו מחזות תיאטרון, שכמה שהם ארוכים, זה יותר טוב. המחזות הללו נערכים גם עבור ההמונים הצופים בהם מלמטה. לאחר קורבן-הדם, נהוג לעקור את הראש ולגלגל אותו למטה לעבר פשוטי-העם – מי שאוחז בו נחשב במיוחד בחברה הזאת – דבר המבטיח שרק האצילים מורשים לשאת את ראשי הקורבנות. עם זאת, אימפריית השמש נחשבת לאומה שפויה שניתן לחתום איתה הסכמים ומוכנה להניח את גאוותה בצד. מצוין לדוגמא הוראתה להניח לאנשי המסדר החיובי ביער ג'ופהארד משום שהם כבר זקנים ואין טעם להחיש עליהם את מותה. אימפריית השמש עוינת מאד את "המנפצים" – אותו המסדר שהמיט עליה צרה אחר צרה.
פרק רביעי: ביצות הירח
ביצות-הירח, בצפון הרחוק של אואק, היו אחת הזירות בהן התנהלו מלחמות-הירח האגדיות בראשית ההיסטוריה של אואק. שבטי אפילת-הביצות, להבדיל ממרבית הלטאישים, מעולם לא אימצו את בשורתו של הפטריארך ותרבותם אלימה בהרבה מתרבותם של יורשיהם – אימפריית השמש. הם תולים את האשמה בנפילתם בשומרי-המקדשים מגזע קור-ירח ומנבאים שיבוא יום ואימפרית הירח תשלוט שוב באואק – חיזיון אימים שכוחות רבים באואק יהיו מוכנים למנוע אותו ולאו דווקא אויביהם המושבעים, אימפריית השמש. שבטי אפילת-הביצות ידועים בחיבתם לבובות מכושפות – הם אינם הורגים את קורבנותיהם מייד אלא משחררים אותם תוך אמונה שהם ברחו מהם ובקרב הבא הם מנצלים את הבובות שלהם כדי לשחק עם אויביהם. לפעמים הם שולחים סיירים שאוספים רכיבים שהשילו אויביהם – אם אלה לטאישים – או השירו – אם מדובר בדמויי-אנוש – ומשלבים אותם בבובותיהם המזוויעות. מנהגי הרחצה הכמעט קיצוניים הרווחים בקרב מרבית הגזעים הפחותים של אואק הם שריד לניסיון לא להותיר שום רכיב שהמכשפים של אימפריית הירח יוכלו להשתמש בו כנגדם בעת הקרב.
פרק חמישי: מדינות קטנות
לצד אימפריית השמש, קיימות מדינות קטנות יותר של לטאישים הפזורות לרגלי הרי העולם ובביצות שלגדות עין העולם. הלטאישים הללו עדיין נאבקים בטרוגלודיטים – וחברותיהם שלוות יותר בהיותם מנתבים את אלימותם כלפי אויב מבחוץ. מרבית המדינות הקטנות הללו סוגדות לסמואניה, התגלמות הסדר, מאשר מאססאסי, התגלמות התוהו. הם גם מזהים את אנשי "המחזור של יהלי" עם מאמיני מאססאסי היות והמסדר תחת פטרונות אלוהות נשית – יהלי – הנתפסת בעיניהם כזהה בטבעה עם מאססאסי. הלטאישים גם התנחלו במאריוס – או מאראססי (Marassi) כמו שהם הוגים את זה – שבאיים המרחפים. אלה הם צאצאי שכירי-החרב שהובאו בזמנו על ידי האלפים כדי לסייע להם במלחמת "החולדה והאריה" מול האימפריה המרחפת. הלטאישים של מארססי שרדו רק הודות לשיעור הפוריות הגבוה משום שאנשי האימפריה המרחפת רואים בהם מטרד – ובעקבות העימותים איתם באואק עצמו, גיס חמישי בעת מאבק אפשרי עם אימפרית השמש שהם רואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנה בעיקר משום שהיא כה רחוקה מהם. אלה בעיקר לטאישים שחורי-קשקש – אותם לטאישים המהווים את שומרי המקדשים של אמונת סמואניה בהווה – שמפגינים יחס עוין מאד לנציגיה הרשמיים של האימפריה – ונוהגים לאכול אותם. הלטאישים הם הגזע השליט במארססי כמו שהם באואק – והכינוי 'אי המפלצות' שדבק במקום בא בעקבות העובדה שהם גרים בו ושמועות על כך שהם הביאו עמם גזעי מפלצות פחות אינטלגנטיים שישרתו אותם כחיילים רגליים בשדה הקרב.
פרק שישי: על טבעי
הלטאישים הם מומחי העל-טבעי-באמצעות-כלים, בעיקר הלטאישים של אימפריית השמש שהביסו בדרך זו את אויביהם הקדומי מאימפריית הירח. הלטאישים מחלקים את זה בדרך כלל לשלוש:
עץ: התקפה המזכירה את הסגנון של המסדר השלילי. בדרך כלל חצים המרוקנים מאויבם את עוצמת החיים שלו, או, לכל הפחות, את עוצמתו להתנגד להם.
עצם: התקפה המזכירה את הסגנון של מסדר האדמה. בדרך כלל שרביטי עצמות המעוררים בקורבנותיהם רעידות עצומות. הם מומחים בשבירה ממרחק של שלדי אויביהם – מעריכים שאומנות העצם פותחה לשלמות בבובות המשמשות את שבטי אפילת-הביצות.
ברזל: התקפה המזכירה את הסגנון של מסדר האוויר. הקורבן בדרך כלל חווה את זה כאילו רוחות האוויר עצמן תומכות בלטאיש בעת מתקפתו ודוחפות אותו קדימה ואחורה.
פרק שביעי: דת
קיים הקסם הקדוש של עגולי-הגוף המקבלים את כוחותיהם הקדושים ממאססאסי וסמואנה בהתאמה. קיימים גם עגולי-הגוף המקבלים את כוחם הקדוש מאלילי-הכוכבים. רק הם, מקרב הלטאישים, מסוגלים להשתמש בקסם הקדוש. האחרים, כך מסופר, ייחרכו למוות אם ינסו לחקותם. המאמינים בונים עבורם זיגוראתים – אם הם מאמיני סמואנה, מזהב, ואם מאמיני מאסאססי, מכסף, ואם מאמיני הכוכבים, משנהב הטריצרטופס – בהם הם עורכים טכסים. האלוהויות של הלטאישים מתקשרות רק דרך עגולי-הגוף והמאמינים רגילים לזה. הם חווים את האלוהויות דרך התגלמויותיהם הפיסיות בשמיים ומאמינים שהם מכוונים אותם אף כי מסרים ברורים יותר מקבלים, כאמור, רק עגולי-הגוף
לצד עגולי הגוף, משרתים את סמואניה יסודני השמש – יצורים העשויים מאנרגיה חיובית – שנוכחותם במקום מסוים מלמדת שהתוהו והכאוס השתרשו בו עד כדי שסמואניה החליט לשלוח את אחד מיסודני השמש כדי לבלום את השפעת אהובתו לשעבר, מאססאסי. על פי האמונה, חלק מיסודני השמש ערקו לצדה של מאססאסי בעת העימות בין האלים. והיות והיא הייתה הרבה יותר עדינה מבן זוגה, הם החליטו לפנות לגורל משל עצמם. כמה עגולי-גוף העלו את ההשערה לפיה פיילור הוא יסודן-שמש מורד. כשלטאיש פוגש יסודני-שמש שאינם כפופים לסמואניה, הוא כבר יודע שמדובר בבוגדים שאין לסמוך עליהם.
כמעט בכל כפר לטאישים שמכבד את עצמו ניתן למצוא את זיגוראת 'בית-הכוכב' – אחיו הקטן והחיוור של הזיגוראת של סמואניה או מאססאסי – המוקדש לאלוהות-הכוכב של השבט. הקורבנות שמקבלת אלוהות-הכוכב הם בדרך כלל הוא את העצמות של הקורבנות – סמואניה ומאססאסי מקבלים את דם הקורבנות ואלוהות-הכוכב מקבלת את העצמות והלטאישים אוכלים את כל השאר. 'בתי-הכוכב' הם, למעשה, מתקני-הטיהור של הגרמלינים ומספקים את אספקת המים הנקיים מ-'הקאפות' לכפר הלטאישים.
אצל שבטים מהגזעים הפחותים שהמירו את דתם לאמונת סמואניה, בניסיון להשיג יתרון, כהני סמואניה הם עגלגלים במיוחד. הלטאישים מעודדים אותם תמיד לחזור לאמונתם המקורית מתוך הגישה שכבר יש להם את פיילור והם לא צריכים לזנות אחרי סמואניה.
פרק שמיני: בשורת הלטאות
לפי אגדות הלטאישים, בעברם הרחוק, המצב היה הפוך: הגזעים הפחותים ואלוהיהם צדו אותם. הם היו חלשים ומפוזרים ונקטלו במהירות עד שהגיע הזמן. סמואניה ראה את אלוהי השמש, פיילור, באדישותו הפושעת. הוא הוכיח אותו על כך שלא בא לעזרת הלטאישים. פיילור ענה במילים הללו: "אני זורח רק לצד החזקים והמנצחים. הם חלשים ומפסידנים." וסמואניה בא לעזרת החלשים והמפסידים ושלח את "הצייד הגדול". בא יום ושקטה הארץ. ו-"הצייד הגדול" הורה לגזעים הפחותים להפסיק ממנהגם. הוא לימד את הלטאישים מהו חוק ומהו סדר. גם תחתיו, צדו אותם אך פחות מתוך ייראה מ-"הצייד הגדול". כש-"הצייד הגדול" עזב את העולם, הלטאישים, חזקים ורבים יותר משהיו לפני בואו, ידעו שיבוא יום ויצודו אותם שוב. הם גמרו אומר להיות הפעם הציידים ולא הניצודים. אם המצוד נצחי, ההבדל הוא רק מי הצד ומי הוא הנצוד ורצוי להיות הצד.
פרק תשיעי: מזון
הלטאישים הם אוכלי-כל בדומה לדמויי-אדם רבים עם העדפה ברורה לבשר. הלטאישים של אימפריית השמש הם בדרך-כלל רועים-גננים היות והלטאישים מוצאים עבודה חקלאית מורכבת עניין מאד אכזרי. הם מעדיפים מזונות שדרושה השקעת מאמץ בגידולם ולא חזרה מונוטונית על אותה ואותה פעילות כמו בצורות מסוימות של חקלאות המוכרות להם. הלטאישים יזכו לשבח אם יצודו בהמות גדולות – והרבה יותר אם יהיו רועיהם של אותם בהמות גדולות ויוכלו לספק לאל ארוחה דשנה מדי יום ביומו.
פרק עשירי: חיות משק בית
הלטאישים בייתו לפני שנים רבות את הרפטורים הקטנים והיעילים כחיות הציד הראשיות שלהם – טבעם החברתי ואהבת הטרף שלהם עשו אותם לשותפיהם האידיאליים של הלטאישים לציד. הלטאישים גם נראו לא אחת רוכבים על הטריצרטופס בעל שלושת הקרניים. אויביהם הלא מועטים אומרים שהדימיון בין הלטאישים לטריצרטופס בולט – שני המינים אלימים מאד ונהנים מקרב הוגן. האמת שהטריצרטופס משמשים בעיקר את הלטאישים של קשקש-שחור המבעיתים למראה גם בעיני בני האדם. גם הלטאישים של קור-שמש עשויים לרכוב עליהם לציד או לקרב אבל נראה שהלטאישים של אבקת-רעל מצאו שעדיף להם להשתמש ברוכב משני השבטים הללו משום שהטריצרטופס נעשו מאד לא צייתנים כשהם לבדם רכבו עליהם משום שהם הפחות מפחידים מבין הלטאישים. השנהב של הטריצרטופס משמש לבניית 'בתי-הכוכב' של הלטאישים. בדרך כלל אלו טריצרטופס שמגודלים במטרה לספק את השנהב. הלטאיש חייב להיות חזק יותר מהטריצרטופס שהוא רוכב עליו כדי שיוכל לשבור את רוחו ולהפוך אותו לעבדו הנאמן. הלטאישים של אפילת-הביצות נראו רוכבים על טריצרטופס אל-מתים שנעו הודות למטות העצמות של רוכביהם. כמה מלוחמיהם האגדיים ביותר של גזע זה ידעו לרכוב על הטריצרטופס האל-מתים ולהרוג את אויביהם מבלי שאלה הצליחו לפגוע בהם. פשיטותיהם על כפרי אימפריית השמש מיועדות בין היתר להשיג טריצרטופס כמקור לשנהב ועצמות לבניית מכונות-המלחמה האל-מתות שלהם. ההערכה שבני אפילת-הביצות הרבה פחות מפחידים את הטריצרטופס מאשר את דמויי-האדם שיצא להם להיתקל בהם.
פרק אחת-עשרה: אמנויות
אחד ההבדלים הבולטים בין אימפריית השמש לבין אויביה מביצות-הירח היא ההשקעה באמנויות-הלחימה. הלטאישים כבר התקדמו מזמן מעבר לתאוות קרב פשוטה ועתה הם רוצים גם סיפוק אמנותי מהחוויה הזו. לכל אחד מהשבטים באימפריית השמש יש את הסגנון האופייני ללוחמיו ומזהה אותם בקרב כלוחמיו של אותו שבט. המשותף לכל אומנויות הלחימה היא השימוש האינטנסיבי בכלים ולעיתים השילוב עם העל-טבעי. אפילו שהלטאישים אינם נלחמים, הם עורכים קרבות ראווה בתוך השבט שלהם לאימון וליוקרה. אימפריית השמש ידועה גם בארכיטקטורה המרהיבה שלה – לא רק הזיגוראתים אלא בתיהם של הלטאישים הפשוטים בנויים תוך השקעה עד הפרט האחרון של אותם הבתים. אורחים ראו תחריטים על כתלי ביתו של צייד לטאיש שתיארו ציד מפואר שערך אחד מאבותיו שהוא מלווה בנחיל רפטורים רעבתני לתמיכה. הלטאישים עוסקים בזה כשהם שבעים במטרה להנציח את זכרם ולדאוג שבעליהם העתידיים של הבתים יידעו מי הם. הבתים עצמם בנויים מלבנים שנקלו באורו של סמואניה ובצורה מזוגזגת שנובעת מחוסר אהבתם של הלטאישים לקווים ישרים. פירוק בית הנו חטא שעונשו מוות בקרב הלטאישים – לפחות בקרב מאמיני סמואניה – ולטאישים שנתפסו גונבים מבית נטוש הוצאו להורג. הלטאישים של ביצות-הירח הם מומחים לפיסול בעצמות כמו שיעיד כל אחד שראה את האל-מתים. הם לא מחיים את הגופות אלא גם דואגים לעיצובם מחדש כדי שיראו יפהפיות – במונחי הלטאישים מאמיני מאסאסי – תוך שהם שומרים שהם יהיו שימושיים למטרתם. מאמיני מאססאסי רואים אומנויות לחימה כנסיון של יריביהם המנוונים להרוס את כל ההנאה שמאחורי הלחימה. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שהאימפריה שלהם לא תקום עוד. הלטאישים של אפילת-הביצה בונים ומפרקים את כפריהם – העשויים מעצמות חיה – והם אינם קשורים כל כך לבתיהם כמו הלטאישים מאמיני סמואניה. הם בונים אותם מסביב לזיגוראתים שנבנו בתקופות קדומות כדי לסמן שהמקום ראוי ליישוב לטאישים. וידוע היטב שאחת הדרכים למצוא אותם היא לחכות ליד אחד הזיגוראתים של האלה מאססאסי.
פרק שתיים-עשרה: מחזור החיים
הלטאישים מכריזים על כוונות החיזור שלהם באמצעות הצבעים שעל גופם. אותם הצבעים מתרכזים בכתמים בעלי ניחוח מיוחד המכריז על רצונו או רצונה של הלטאיש בחיזור. אצל חלק מגזעי הלטאישים מפרש העור הוא חלק מרכזי מטכסי החיזור – אם לאיתות ואם לחלק האלים של עצם החיזור עצמו. עצם החזה הבולטת של הנקבות – 'החזה' שלהן – אינו נועד למישוש אלא לתקיפה. הוא רק נראה כמו חזה אנושי למרות שהוא איננו מניק. לאחר שהחיזור תם והלטאישים ביצעו את מעשה האהבה שלהם, הלטאישית מטילה היטל של שניים-עשר עד שמונה-עשרה ביצים. הביצים נשמרות במקדשי הלטאישים לא מתוך יצר אהבה הורי אלא משום שרק כך עגולי-הגוף יוכלו להעניק להם את שמותיהם. כשהביצים בוקעות, הלטאישים זוכים ליחס של מבוגרים לכל דבר ועליהם לפלס את דרכם בחברת המבוגרים. נראה שחוסר האבחנה הזה חלחל לתוך הגזעים הפחותים של אואק. המראה של ילדים אנושיים, גמדים ואף אלפים הנושאים נשק נפוץ מאד בקרב בני השבטים של אואק. הלטאישים אמורים להגיע בתנאים מיטביים למאתיים או שלוש-מאות שנה. לטאישים במהלך אותם השנים רוכשים שמות נוספים – חלקם מידי אחרים ואחרים מידי עצמם – והם משמשים לזיהויים על ידי הלטאישים והאחרים. בפועל, חברתם אלימה כל כך עד שלטאיש בן מאה נחשב לישיש מופלג בקרבם. הלטאישים של אימפריית השמש בדרך כלל נוהגים לשרוף את מתיהם – מנהג שהתפתח כתוצאה מהמאבק המתמיד מול הלטאישים משבטי אפילת-הביצה המומחים בשימוש בחלקי-הגוף של המתים. הלטאישים של שבטי אפילת-הביצות אינם נוהגים לקבור את מתיהם אלא להפוך אותם לזומבים-משרתים של אחד ממכשפיהם. הם עושים את זה גם עם גופות אויביהם – הלטאישים או דמויי-האדם – שהניחו עליהם את טלפיהם הארורות. הזומבים-המשרתים הם אחת הסיבות לכך שלא התפתח אצלם מעמד של פשוטי-עם כמו אצל אימפריית השמש משום שהם ממלאים את מקומם של פשוטי-העם.
פרק שלוש-עשרה: שמות
הלטאישים מקבלים את שמם הראשון מעגולי-הגוף ששהו בזיגוראת בו הם נולדו. השמות הם בפטריארכלית – השפה הספרותית בה דיברו כל נתיני הפטריארך – שמשמשת גם את אנשי 'המחזור של יהלי' לצורך ניהול טכסיהם. הלטאישים מקפידים על הגיית שמות אלו משום שאלה השמות בהם מכירים אותם אלוהיהם – סמואניה ומאססאסי ואלי-הכוכבים. רק 'עגולי-הגוף' יודעים את שמותיהם האמיתיים של האלים ובדרך זו את שומרים לעצמם את הסמכות לתווך בין הלטאישים לאלוהיהם. השמות המוכרים לבני-התמותה הם שמות בפטריארכלית משובשת ואינם שמותיהם האמיתיים של אותם האלים, שלפי הלטאישים, קדמו לשפה זו ושמותיהם האמיתיים קשים מאד להגייה על ידי מי שאיננו עגול-גוף מלידה.
מסירת "השם הקדוש" נחשבת בעיני הלטאישים למתן אמון באחר. ידיעת השם הקדוש נחוצה להטלת הקללה על הלטאיש או, במקרים נדירים יותר, להטלת ברכה על הלטאיש. מסיבה זו, הם זהירים לגבי השם. במהלך חייהם, הם זוכים לכינויים ושמות המשמשים כ-'שמותיהם החילוניים' בפני לטאישים ואחרים. הלטאישים דוברים מאות שפות, ולפעמים, אף מאמצים שמות משפות של הגזעים הפחותים רק משום שצלילם מצא חן באוזניהם. השפה הפטריארכלית, שאותה כל לטאיש לומד מהבקיעה, היא השפה היחידה שהלטאישים כולם מכירים ומסוגלים לתקשר בה. שם של לטאיש מתאר בדרך כלל כלי ואת השימוש בו כמו 'קשת-יורה' (נפוץ בקרב אבקת-הרעל), 'רגל-דורכת' או 'שנהב-מקסים'. רק עגולי-הגוף זוכים לשמות שיש בהם אלמנט של שם האל שאותו הם משרתים – 'ברכת סמואניה', 'תהילה למאססאסי' וכדו'.
פרק ארבע-עשרה: מורשת האלפים
הלטאישים מאימפריית השמש חבים חוב גדול לאלפים מקאגי והית'ליון על עצם קיומם. מאז הספיקו להוכיח את כפיות טובתם. בתקופת שיתוף הפעולה ביניהם קיבלו הלטאישים חימוש וציוד אחר מהאלפים שנחשב כיום כשריד יקר ערך מתור הזהב האלפי. הרפתקנים אלפיים מקרמאקוס והית'ליון מגיעים לאואק במיוחד כדי למצוא את השרידים הללו. הלטאישים, למרות עברם הבוגדני, רואים את האלפים מקאגי והית'ליון – להבדיל מהאלפים באואק עצמו – כבעלי-ברית אפשריים בדרך להגשמתם העצמית בשדה הקרב. המקוריות של האלפים, להשקפתם, הרימה הרבה עלילות גבורה בקרב הלטאישים – ולטאישים צעירים, שמעוניינים להוכיח את עצמם, ממש יכפו את עצמם על הרפתקנים אלפים מאואק המודעים לאפשרות זו אם הכינו את עצמם למסע לאואק היטב.
הקדמה
הלטאישים הם המין השלט באואק – עולם ג'ונגלים הקר והפרוע. הם רואים בגזעים הפחותים מזון במקרה הטוב ומפלצות במקרה הגרוע. הם אחראים לאווירה הפרועה והעוינת של ג'ונגלי אואק בתאוות-הלחימה האינסופית שלהם שמתבטאת בציד דמויי-אדם. גם המתורבתים ביותר – הלטאישים של אימפריית השמש – נוהגים בדמויי-האנוש מעמדה של עליונות נינוחה כמו שבני האנוש נוהגים בעולמות אחרים עם דמויי-האנוש החיים שם. פרק ראשון: רוח
הלטאישים מקדמת דנא עלו בכח הסיבולת שלהם לאכזריות על כל שאר הגזעים האחרים באואק. גם חברותיהם המסודרות ביותר וגם חברותיהם הפשוטות ביותר אלימות בהרבה יחסית לחברות אנושיות באותו שלב התפתחות. מה שהלטאישים מגדירים כ-"אכזרי" מוגדר על ידי הגזעים האחרים כ-"בלתי ניתן לעיכול". גם הנינג'ות, שמחונכים לחיות בצל האכזריות, מצאו שאכזריותם של הלטאישים מעיקה עליהם. החיזורים אצל הלטאישים אלימים לא פחות – המיתוס הידוע שלהם על הדרך בה חיזר אשובאר 'הטוב' אחרי אהובתו לאוקטאר 'הרעה' נחשב אצלם למופת לדרך בה חיזור אמור להיות מבוצע. המלומדים – ולא המלומדים הלטאישים – סבורים שהריגוש הכרוך בדרך חיזור זו נחוץ כדי להביא את הנקבה לידי פוריות משום שמעשה האהבה של הלטאישים, למרות שהוא קצר יחסית לעומת ההכנות הממושכות, הוא עדין מאד ואלימות בעת מעשה זו נענשת בחומרה אצלם. הלטאישים אינם שונים במהומה מדמויי-האנוש האחרים ברגשות שהם מסוגלים להביע או להבין. הלטאישים חלוקים בדעתם בין היחס הנכון בין רגש לשכל. דווקא אימפריית השמש, התרבות המפותחת ביותר שלהם, היא אחת החברות העדינות ביותר של הלטאישים היות והריגוש העז – הכמעט מיני – שחווים הלטאישים בעת האלימות לא מותיר ספק שזהו אקט של רגש. היחס הזה גם מושפע מכמות אור השמש בסביבתם – לטאישים החיים בסביבות קרות יותר ייטו להיות ראציונליים יותר בעוד שלטאישים החיים בסביבות חמות יותר יהיו רגשניים יותר.
פרק שני: גזעים
קור-שמש: לטאישים בינוניים, גובה אדם ממוצע. הסוג הכי נפוץ, הם בעלי מנטליות פשוטה ולא מרחיקת-ראות להוציא פרטים יחידי-סגולה. גזע הלטאישים של קור-שמש מהווים את מעמד פשוטי העם של אימפריית השמש – האומה הגדולה ביותר של הלטאישים בכל גאוקאגון. אגדותיהם נוהגות לספר שפעם הם היו שומרי-המקדשים עד שסמואנה מאס בהם והחליפם בבני הגזע של קשקש- שחור. גם ידוע שבעבר הם סגדו לאלי-הכוכבים עד שהחליטו להכיר בסמואנה כאל עליון. הם עדיין סוגדים לאלי-הכוכבים – כנראה הסיבה האמיתית לכך שהם כבר לא שומרי-המקדשים.
קשקש-שחור: לטאישים ענקיים, בגובה של 3 מ' בערך. מעודנים יותר, אבל לא חכמים פחות או כריזמטיים פחות. בעלי השבטים הכי גדולים, יחד עם אבק-הרעל. נוטים להפוך לשומרי מקדשים. הם אחראים על חלוקת הרכוש העומד לרשות מקדשי סמואנה – ומחלקים יותר לבני גזעם מאשר ללטאישי קור-שמש שאותם הם רואים ככופרים מאוסים. הם מאמיניו האדוקים ביותר של סמואנה מקרב הלטאישים. הם גם היו הראשונים, לדבריהם, שהבינו את הכזב מאחורי אימפריית הכוכבים בה היו המעמד הנמוך ביותר. אבק-רעל: לטאישים זריזים וקטנים, דמויי זיקית. מסוגלים להחליף צבעים. גששים, יצורים מתורבתים יותר מהשאר, וכמובן - בעלי השבטים הכי גדולים יחד עם הקשקש השחור. הם מהווים את אצולת-הלטאישים. לפי האגדות הרווחות באימפריית השמש, לטאישי אבק-רעל נבראו ,כמובן, ראשונים ואת האחרים ברא סמואנה כדי לשרתם.
אפלת-ביצות: לטאישים ממוצעים, בגודל של אדם. מרושעים יותר ושוכני ביצות ומעמקים. בעלי השבטים הכי קטנים. רוצחים ומכשפים בדרך כלל, אבל לפעמים גם ציידים באבובי נשיפה. הם סוגדים למאססאסי, אלת הירח, ושבטיהם רואים את עצמם כאימפריה ללא קיסר לאחר שהלטאישים של קור-כוכבים (שנקראים כיום קור-שמש), באקט של בוגדנות מזוויעה, הרגו את הקיסר האחרון שלהם. בדומה לאויביהם, גם הם סוגדים לאלי-הכוכבים לצד מאססאסי כאלה עליונה. מסיבה זו, הם לא יבחלו בפשיטות על כפרי הלטאישים בידיעה שהלטאישים שייהרגו יהיו בטח מבני הגזע שבגד באימפריה.
עגולי-גוף: הלטאישים הכי מוזרים. דומים ליצורי קרפדה, נחשבים לכוהנים ולמכשפים המיסטיים, חכמי הבשורה של הלטאות. אין להם שבטים, אבל מספרם הוא כמו של שבט אפלת-הביצות. אלי הלטאישים משתמשים בהם כשליחיהם לכל דבר ופגיעה בהם נחשבת לפשע שעונשו מוות אכזרי אף במונחי הלטאישים. הם לעולם אינם יוצאים מהמקדשים. לפי האגדה הרווחה, הם בוקעים מביצים שלאקוטאר דוגרת עליהם לאחר הזדווגותה השנתית עם אשובאר למרות שעגולי-הגוף אינם מאשרים ואינם מכחישים את האגדה הזו. לא ידוע איך הם מתרבים היות וחברתם מבודדת מחברת הלטאישים האחרים.
פרק שלישי: אימפריית השמש
אימפריית השמש הסוגדת לסמואנה, אל-השמש, היא האומה הגדולה ביותר של הלטאישים באואק. היא מתפרשת מסביב לעין העולם ונוגעת בהרים ובביצות אסגארות'. אימפריית-השמש רואה את דמויי-האנוש האחרים – ולטאישים מאפילת-ביצות – כסוג של מזון. פולחן סמואנה מתנהל בזיגוראתים עצומים מזהב טהור המסוגלים להתקיים רק מהקורבנות העצומים שמועלים מעל ראש הזיגוראת כל כמה ימים. עגולי-הגוף שואבים הנאה מיוחדת מניהול הטכסים הנערכים כמו מחזות תיאטרון, שכמה שהם ארוכים, זה יותר טוב. המחזות הללו נערכים גם עבור ההמונים הצופים בהם מלמטה. לאחר קורבן-הדם, נהוג לעקור את הראש ולגלגל אותו למטה לעבר פשוטי-העם – מי שאוחז בו נחשב במיוחד בחברה הזאת – דבר המבטיח שרק האצילים מורשים לשאת את ראשי הקורבנות. עם זאת, אימפריית השמש נחשבת לאומה שפויה שניתן לחתום איתה הסכמים ומוכנה להניח את גאוותה בצד. מצוין לדוגמא הוראתה להניח לאנשי המסדר החיובי ביער ג'ופהארד משום שהם כבר זקנים ואין טעם להחיש עליהם את מותה. אימפריית השמש עוינת מאד את "המנפצים" – אותו המסדר שהמיט עליה צרה אחר צרה.
פרק רביעי: ביצות הירח
ביצות-הירח, בצפון הרחוק של אואק, היו אחת הזירות בהן התנהלו מלחמות-הירח האגדיות בראשית ההיסטוריה של אואק. שבטי אפילת-הביצות, להבדיל ממרבית הלטאישים, מעולם לא אימצו את בשורתו של הפטריארך ותרבותם אלימה בהרבה מתרבותם של יורשיהם – אימפריית השמש. הם תולים את האשמה בנפילתם בשומרי-המקדשים מגזע קור-ירח ומנבאים שיבוא יום ואימפרית הירח תשלוט שוב באואק – חיזיון אימים שכוחות רבים באואק יהיו מוכנים למנוע אותו ולאו דווקא אויביהם המושבעים, אימפריית השמש. שבטי אפילת-הביצות ידועים בחיבתם לבובות מכושפות – הם אינם הורגים את קורבנותיהם מייד אלא משחררים אותם תוך אמונה שהם ברחו מהם ובקרב הבא הם מנצלים את הבובות שלהם כדי לשחק עם אויביהם. לפעמים הם שולחים סיירים שאוספים רכיבים שהשילו אויביהם – אם אלה לטאישים – או השירו – אם מדובר בדמויי-אנוש – ומשלבים אותם בבובותיהם המזוויעות. מנהגי הרחצה הכמעט קיצוניים הרווחים בקרב מרבית הגזעים הפחותים של אואק הם שריד לניסיון לא להותיר שום רכיב שהמכשפים של אימפריית הירח יוכלו להשתמש בו כנגדם בעת הקרב.
פרק חמישי: מדינות קטנות
לצד אימפריית השמש, קיימות מדינות קטנות יותר של לטאישים הפזורות לרגלי הרי העולם ובביצות שלגדות עין העולם. הלטאישים הללו עדיין נאבקים בטרוגלודיטים – וחברותיהם שלוות יותר בהיותם מנתבים את אלימותם כלפי אויב מבחוץ. מרבית המדינות הקטנות הללו סוגדות לסמואניה, התגלמות הסדר, מאשר מאססאסי, התגלמות התוהו. הם גם מזהים את אנשי "המחזור של יהלי" עם מאמיני מאססאסי היות והמסדר תחת פטרונות אלוהות נשית – יהלי – הנתפסת בעיניהם כזהה בטבעה עם מאססאסי. הלטאישים גם התנחלו במאריוס – או מאראססי (Marassi) כמו שהם הוגים את זה – שבאיים המרחפים. אלה הם צאצאי שכירי-החרב שהובאו בזמנו על ידי האלפים כדי לסייע להם במלחמת "החולדה והאריה" מול האימפריה המרחפת. הלטאישים של מארססי שרדו רק הודות לשיעור הפוריות הגבוה משום שאנשי האימפריה המרחפת רואים בהם מטרד – ובעקבות העימותים איתם באואק עצמו, גיס חמישי בעת מאבק אפשרי עם אימפרית השמש שהם רואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנה בעיקר משום שהיא כה רחוקה מהם. אלה בעיקר לטאישים שחורי-קשקש – אותם לטאישים המהווים את שומרי המקדשים של אמונת סמואניה בהווה – שמפגינים יחס עוין מאד לנציגיה הרשמיים של האימפריה – ונוהגים לאכול אותם. הלטאישים הם הגזע השליט במארססי כמו שהם באואק – והכינוי 'אי המפלצות' שדבק במקום בא בעקבות העובדה שהם גרים בו ושמועות על כך שהם הביאו עמם גזעי מפלצות פחות אינטלגנטיים שישרתו אותם כחיילים רגליים בשדה הקרב.
פרק שישי: על טבעי
הלטאישים הם מומחי העל-טבעי-באמצעות-כלים, בעיקר הלטאישים של אימפריית השמש שהביסו בדרך זו את אויביהם הקדומי מאימפריית הירח. הלטאישים מחלקים את זה בדרך כלל לשלוש:
עץ: התקפה המזכירה את הסגנון של המסדר השלילי. בדרך כלל חצים המרוקנים מאויבם את עוצמת החיים שלו, או, לכל הפחות, את עוצמתו להתנגד להם.
עצם: התקפה המזכירה את הסגנון של מסדר האדמה. בדרך כלל שרביטי עצמות המעוררים בקורבנותיהם רעידות עצומות. הם מומחים בשבירה ממרחק של שלדי אויביהם – מעריכים שאומנות העצם פותחה לשלמות בבובות המשמשות את שבטי אפילת-הביצות.
ברזל: התקפה המזכירה את הסגנון של מסדר האוויר. הקורבן בדרך כלל חווה את זה כאילו רוחות האוויר עצמן תומכות בלטאיש בעת מתקפתו ודוחפות אותו קדימה ואחורה.
פרק שביעי: דת
קיים הקסם הקדוש של עגולי-הגוף המקבלים את כוחותיהם הקדושים ממאססאסי וסמואנה בהתאמה. קיימים גם עגולי-הגוף המקבלים את כוחם הקדוש מאלילי-הכוכבים. רק הם, מקרב הלטאישים, מסוגלים להשתמש בקסם הקדוש. האחרים, כך מסופר, ייחרכו למוות אם ינסו לחקותם. המאמינים בונים עבורם זיגוראתים – אם הם מאמיני סמואנה, מזהב, ואם מאמיני מאסאססי, מכסף, ואם מאמיני הכוכבים, משנהב הטריצרטופס – בהם הם עורכים טכסים. האלוהויות של הלטאישים מתקשרות רק דרך עגולי-הגוף והמאמינים רגילים לזה. הם חווים את האלוהויות דרך התגלמויותיהם הפיסיות בשמיים ומאמינים שהם מכוונים אותם אף כי מסרים ברורים יותר מקבלים, כאמור, רק עגולי-הגוף
לצד עגולי הגוף, משרתים את סמואניה יסודני השמש – יצורים העשויים מאנרגיה חיובית – שנוכחותם במקום מסוים מלמדת שהתוהו והכאוס השתרשו בו עד כדי שסמואניה החליט לשלוח את אחד מיסודני השמש כדי לבלום את השפעת אהובתו לשעבר, מאססאסי. על פי האמונה, חלק מיסודני השמש ערקו לצדה של מאססאסי בעת העימות בין האלים. והיות והיא הייתה הרבה יותר עדינה מבן זוגה, הם החליטו לפנות לגורל משל עצמם. כמה עגולי-גוף העלו את ההשערה לפיה פיילור הוא יסודן-שמש מורד. כשלטאיש פוגש יסודני-שמש שאינם כפופים לסמואניה, הוא כבר יודע שמדובר בבוגדים שאין לסמוך עליהם.
כמעט בכל כפר לטאישים שמכבד את עצמו ניתן למצוא את זיגוראת 'בית-הכוכב' – אחיו הקטן והחיוור של הזיגוראת של סמואניה או מאססאסי – המוקדש לאלוהות-הכוכב של השבט. הקורבנות שמקבלת אלוהות-הכוכב הם בדרך כלל הוא את העצמות של הקורבנות – סמואניה ומאססאסי מקבלים את דם הקורבנות ואלוהות-הכוכב מקבלת את העצמות והלטאישים אוכלים את כל השאר. 'בתי-הכוכב' הם, למעשה, מתקני-הטיהור של הגרמלינים ומספקים את אספקת המים הנקיים מ-'הקאפות' לכפר הלטאישים.
אצל שבטים מהגזעים הפחותים שהמירו את דתם לאמונת סמואניה, בניסיון להשיג יתרון, כהני סמואניה הם עגלגלים במיוחד. הלטאישים מעודדים אותם תמיד לחזור לאמונתם המקורית מתוך הגישה שכבר יש להם את פיילור והם לא צריכים לזנות אחרי סמואניה.
פרק שמיני: בשורת הלטאות
לפי אגדות הלטאישים, בעברם הרחוק, המצב היה הפוך: הגזעים הפחותים ואלוהיהם צדו אותם. הם היו חלשים ומפוזרים ונקטלו במהירות עד שהגיע הזמן. סמואניה ראה את אלוהי השמש, פיילור, באדישותו הפושעת. הוא הוכיח אותו על כך שלא בא לעזרת הלטאישים. פיילור ענה במילים הללו: "אני זורח רק לצד החזקים והמנצחים. הם חלשים ומפסידנים." וסמואניה בא לעזרת החלשים והמפסידים ושלח את "הצייד הגדול". בא יום ושקטה הארץ. ו-"הצייד הגדול" הורה לגזעים הפחותים להפסיק ממנהגם. הוא לימד את הלטאישים מהו חוק ומהו סדר. גם תחתיו, צדו אותם אך פחות מתוך ייראה מ-"הצייד הגדול". כש-"הצייד הגדול" עזב את העולם, הלטאישים, חזקים ורבים יותר משהיו לפני בואו, ידעו שיבוא יום ויצודו אותם שוב. הם גמרו אומר להיות הפעם הציידים ולא הניצודים. אם המצוד נצחי, ההבדל הוא רק מי הצד ומי הוא הנצוד ורצוי להיות הצד.
פרק תשיעי: מזון
הלטאישים הם אוכלי-כל בדומה לדמויי-אדם רבים עם העדפה ברורה לבשר. הלטאישים של אימפריית השמש הם בדרך-כלל רועים-גננים היות והלטאישים מוצאים עבודה חקלאית מורכבת עניין מאד אכזרי. הם מעדיפים מזונות שדרושה השקעת מאמץ בגידולם ולא חזרה מונוטונית על אותה ואותה פעילות כמו בצורות מסוימות של חקלאות המוכרות להם. הלטאישים יזכו לשבח אם יצודו בהמות גדולות – והרבה יותר אם יהיו רועיהם של אותם בהמות גדולות ויוכלו לספק לאל ארוחה דשנה מדי יום ביומו.
פרק עשירי: חיות משק בית
הלטאישים בייתו לפני שנים רבות את הרפטורים הקטנים והיעילים כחיות הציד הראשיות שלהם – טבעם החברתי ואהבת הטרף שלהם עשו אותם לשותפיהם האידיאליים של הלטאישים לציד. הלטאישים גם נראו לא אחת רוכבים על הטריצרטופס בעל שלושת הקרניים. אויביהם הלא מועטים אומרים שהדימיון בין הלטאישים לטריצרטופס בולט – שני המינים אלימים מאד ונהנים מקרב הוגן. האמת שהטריצרטופס משמשים בעיקר את הלטאישים של קשקש-שחור המבעיתים למראה גם בעיני בני האדם. גם הלטאישים של קור-שמש עשויים לרכוב עליהם לציד או לקרב אבל נראה שהלטאישים של אבקת-רעל מצאו שעדיף להם להשתמש ברוכב משני השבטים הללו משום שהטריצרטופס נעשו מאד לא צייתנים כשהם לבדם רכבו עליהם משום שהם הפחות מפחידים מבין הלטאישים. השנהב של הטריצרטופס משמש לבניית 'בתי-הכוכב' של הלטאישים. בדרך כלל אלו טריצרטופס שמגודלים במטרה לספק את השנהב. הלטאיש חייב להיות חזק יותר מהטריצרטופס שהוא רוכב עליו כדי שיוכל לשבור את רוחו ולהפוך אותו לעבדו הנאמן. הלטאישים של אפילת-הביצות נראו רוכבים על טריצרטופס אל-מתים שנעו הודות למטות העצמות של רוכביהם. כמה מלוחמיהם האגדיים ביותר של גזע זה ידעו לרכוב על הטריצרטופס האל-מתים ולהרוג את אויביהם מבלי שאלה הצליחו לפגוע בהם. פשיטותיהם על כפרי אימפריית השמש מיועדות בין היתר להשיג טריצרטופס כמקור לשנהב ועצמות לבניית מכונות-המלחמה האל-מתות שלהם. ההערכה שבני אפילת-הביצות הרבה פחות מפחידים את הטריצרטופס מאשר את דמויי-האדם שיצא להם להיתקל בהם.
פרק אחת-עשרה: אמנויות
אחד ההבדלים הבולטים בין אימפריית השמש לבין אויביה מביצות-הירח היא ההשקעה באמנויות-הלחימה. הלטאישים כבר התקדמו מזמן מעבר לתאוות קרב פשוטה ועתה הם רוצים גם סיפוק אמנותי מהחוויה הזו. לכל אחד מהשבטים באימפריית השמש יש את הסגנון האופייני ללוחמיו ומזהה אותם בקרב כלוחמיו של אותו שבט. המשותף לכל אומנויות הלחימה היא השימוש האינטנסיבי בכלים ולעיתים השילוב עם העל-טבעי. אפילו שהלטאישים אינם נלחמים, הם עורכים קרבות ראווה בתוך השבט שלהם לאימון וליוקרה. אימפריית השמש ידועה גם בארכיטקטורה המרהיבה שלה – לא רק הזיגוראתים אלא בתיהם של הלטאישים הפשוטים בנויים תוך השקעה עד הפרט האחרון של אותם הבתים. אורחים ראו תחריטים על כתלי ביתו של צייד לטאיש שתיארו ציד מפואר שערך אחד מאבותיו שהוא מלווה בנחיל רפטורים רעבתני לתמיכה. הלטאישים עוסקים בזה כשהם שבעים במטרה להנציח את זכרם ולדאוג שבעליהם העתידיים של הבתים יידעו מי הם. הבתים עצמם בנויים מלבנים שנקלו באורו של סמואניה ובצורה מזוגזגת שנובעת מחוסר אהבתם של הלטאישים לקווים ישרים. פירוק בית הנו חטא שעונשו מוות בקרב הלטאישים – לפחות בקרב מאמיני סמואניה – ולטאישים שנתפסו גונבים מבית נטוש הוצאו להורג. הלטאישים של ביצות-הירח הם מומחים לפיסול בעצמות כמו שיעיד כל אחד שראה את האל-מתים. הם לא מחיים את הגופות אלא גם דואגים לעיצובם מחדש כדי שיראו יפהפיות – במונחי הלטאישים מאמיני מאסאסי – תוך שהם שומרים שהם יהיו שימושיים למטרתם. מאמיני מאססאסי רואים אומנויות לחימה כנסיון של יריביהם המנוונים להרוס את כל ההנאה שמאחורי הלחימה. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שהאימפריה שלהם לא תקום עוד. הלטאישים של אפילת-הביצה בונים ומפרקים את כפריהם – העשויים מעצמות חיה – והם אינם קשורים כל כך לבתיהם כמו הלטאישים מאמיני סמואניה. הם בונים אותם מסביב לזיגוראתים שנבנו בתקופות קדומות כדי לסמן שהמקום ראוי ליישוב לטאישים. וידוע היטב שאחת הדרכים למצוא אותם היא לחכות ליד אחד הזיגוראתים של האלה מאססאסי.
פרק שתיים-עשרה: מחזור החיים
הלטאישים מכריזים על כוונות החיזור שלהם באמצעות הצבעים שעל גופם. אותם הצבעים מתרכזים בכתמים בעלי ניחוח מיוחד המכריז על רצונו או רצונה של הלטאיש בחיזור. אצל חלק מגזעי הלטאישים מפרש העור הוא חלק מרכזי מטכסי החיזור – אם לאיתות ואם לחלק האלים של עצם החיזור עצמו. עצם החזה הבולטת של הנקבות – 'החזה' שלהן – אינו נועד למישוש אלא לתקיפה. הוא רק נראה כמו חזה אנושי למרות שהוא איננו מניק. לאחר שהחיזור תם והלטאישים ביצעו את מעשה האהבה שלהם, הלטאישית מטילה היטל של שניים-עשר עד שמונה-עשרה ביצים. הביצים נשמרות במקדשי הלטאישים לא מתוך יצר אהבה הורי אלא משום שרק כך עגולי-הגוף יוכלו להעניק להם את שמותיהם. כשהביצים בוקעות, הלטאישים זוכים ליחס של מבוגרים לכל דבר ועליהם לפלס את דרכם בחברת המבוגרים. נראה שחוסר האבחנה הזה חלחל לתוך הגזעים הפחותים של אואק. המראה של ילדים אנושיים, גמדים ואף אלפים הנושאים נשק נפוץ מאד בקרב בני השבטים של אואק. הלטאישים אמורים להגיע בתנאים מיטביים למאתיים או שלוש-מאות שנה. לטאישים במהלך אותם השנים רוכשים שמות נוספים – חלקם מידי אחרים ואחרים מידי עצמם – והם משמשים לזיהויים על ידי הלטאישים והאחרים. בפועל, חברתם אלימה כל כך עד שלטאיש בן מאה נחשב לישיש מופלג בקרבם. הלטאישים של אימפריית השמש בדרך כלל נוהגים לשרוף את מתיהם – מנהג שהתפתח כתוצאה מהמאבק המתמיד מול הלטאישים משבטי אפילת-הביצה המומחים בשימוש בחלקי-הגוף של המתים. הלטאישים של שבטי אפילת-הביצות אינם נוהגים לקבור את מתיהם אלא להפוך אותם לזומבים-משרתים של אחד ממכשפיהם. הם עושים את זה גם עם גופות אויביהם – הלטאישים או דמויי-האדם – שהניחו עליהם את טלפיהם הארורות. הזומבים-המשרתים הם אחת הסיבות לכך שלא התפתח אצלם מעמד של פשוטי-עם כמו אצל אימפריית השמש משום שהם ממלאים את מקומם של פשוטי-העם.
פרק שלוש-עשרה: שמות
הלטאישים מקבלים את שמם הראשון מעגולי-הגוף ששהו בזיגוראת בו הם נולדו. השמות הם בפטריארכלית – השפה הספרותית בה דיברו כל נתיני הפטריארך – שמשמשת גם את אנשי 'המחזור של יהלי' לצורך ניהול טכסיהם. הלטאישים מקפידים על הגיית שמות אלו משום שאלה השמות בהם מכירים אותם אלוהיהם – סמואניה ומאססאסי ואלי-הכוכבים. רק 'עגולי-הגוף' יודעים את שמותיהם האמיתיים של האלים ובדרך זו את שומרים לעצמם את הסמכות לתווך בין הלטאישים לאלוהיהם. השמות המוכרים לבני-התמותה הם שמות בפטריארכלית משובשת ואינם שמותיהם האמיתיים של אותם האלים, שלפי הלטאישים, קדמו לשפה זו ושמותיהם האמיתיים קשים מאד להגייה על ידי מי שאיננו עגול-גוף מלידה.
מסירת "השם הקדוש" נחשבת בעיני הלטאישים למתן אמון באחר. ידיעת השם הקדוש נחוצה להטלת הקללה על הלטאיש או, במקרים נדירים יותר, להטלת ברכה על הלטאיש. מסיבה זו, הם זהירים לגבי השם. במהלך חייהם, הם זוכים לכינויים ושמות המשמשים כ-'שמותיהם החילוניים' בפני לטאישים ואחרים. הלטאישים דוברים מאות שפות, ולפעמים, אף מאמצים שמות משפות של הגזעים הפחותים רק משום שצלילם מצא חן באוזניהם. השפה הפטריארכלית, שאותה כל לטאיש לומד מהבקיעה, היא השפה היחידה שהלטאישים כולם מכירים ומסוגלים לתקשר בה. שם של לטאיש מתאר בדרך כלל כלי ואת השימוש בו כמו 'קשת-יורה' (נפוץ בקרב אבקת-הרעל), 'רגל-דורכת' או 'שנהב-מקסים'. רק עגולי-הגוף זוכים לשמות שיש בהם אלמנט של שם האל שאותו הם משרתים – 'ברכת סמואניה', 'תהילה למאססאסי' וכדו'.
פרק ארבע-עשרה: מורשת האלפים
הלטאישים מאימפריית השמש חבים חוב גדול לאלפים מקאגי והית'ליון על עצם קיומם. מאז הספיקו להוכיח את כפיות טובתם. בתקופת שיתוף הפעולה ביניהם קיבלו הלטאישים חימוש וציוד אחר מהאלפים שנחשב כיום כשריד יקר ערך מתור הזהב האלפי. הרפתקנים אלפיים מקרמאקוס והית'ליון מגיעים לאואק במיוחד כדי למצוא את השרידים הללו. הלטאישים, למרות עברם הבוגדני, רואים את האלפים מקאגי והית'ליון – להבדיל מהאלפים באואק עצמו – כבעלי-ברית אפשריים בדרך להגשמתם העצמית בשדה הקרב. המקוריות של האלפים, להשקפתם, הרימה הרבה עלילות גבורה בקרב הלטאישים – ולטאישים צעירים, שמעוניינים להוכיח את עצמם, ממש יכפו את עצמם על הרפתקנים אלפים מאואק המודעים לאפשרות זו אם הכינו את עצמם למסע לאואק היטב.
