אך... הזכרונות... הכל החל בטיול של המשפחה ללונדון שאני הייתי בן 6.
כאשר שמעתי את אחותי מ' אומרת לאחי ק' שהיא רוצה להיות גנבת התחתי להקשיב לשיחה שלהם. בסוף הטיול ידעתי כבר שאתה בוחר דמות ומשחק בה.
כמובן, חשבתי שיש לוח עד שהקשבתי לסשן של אחי וחבריו.
האמירות שהם אמרו שם טבלות, קוביות, ושאר ירקות לא עניינו אותי אך הסיפור עצמו ריתק אותי (אחרי הכל, איזה סיפור הירואי לא ירתק ילד בן 7?)
אחרי יומיים הכל נשכך וחזר לקדמותו.
בכיתה קיבלנו מבית ספרנו את רשימת החוגים. ריפרןף מהיר.. כדורגל, כדורסל, מבוכים ודרקונים, שחמט, ציור, אלקטרוניקה...
הנייר הנ"ל נשכך על שולחני כאשר נסחפתי לעולם הפנטזיה בעזרת המשחק "שולית הקוסם". כאשר אח שלי ראה את החוג ברשימה ושאל אותי אם אני הולך ועניתי לו שזה נשמע ממש מטומטם... בקיצור, הגעתי לחוג מלא סימנים כחולים וטוב לב!
כיום אני בעל אוסף די מכובד של ספרים מהמהדורה הראשונה ועד השלישית (כולל שנייה ורוב ספרי ההרחבות של המהדורות) שאדורן, וומפייר, ושחר אדמה.
גלעד.