תוצאות חיפוש

צבת-מוות ומאליכ-

צבת-מוות מגיע לאירוע כאותה אישה אשר הוא היה בדמותה שהם יצאו לפגוש את צ'ור לראשונה. לבוש בבגדים מהודרים למדי, אם כי הם יחשבו מהודרים רק לשבטים נידחים מאוד. גופו מכוסה בבדים שחורים מועטרים בזהב, אך עדיין על ראשו מסכה שמסתירה את הבעתו. הוא לא מתרועע עם אנשי האירוע שלא פונים אליו, הולך בדממה אל...

הקטור הולך עם מאוריציו לחפש את דודו. זה שהוא כאן ומתדרך אותם זה סימן טוב, סימן שסא-אאגה התעסק בו כמה שפחות. אולי יחד איתו הם יוכלו למצוא פתרון טוב למה שיהיה במגדל הברק.

צבת מוות והית׳אל-

צבת-צוות מסתכל על הרשימה ומחליט שהיא לא מעניינת. הוא יעסוק עם מי שצריך, לא פחות ולא יותר. ״אני יוצא לסקור את העיר. אחזור לפני האירוע״ הוא אומר ומתכוון לצאת מהחדר, לראות את המאחז בו הם נמצאים, אולי להבין יותר על שלטון המלכים.

הקטור מותש, חבול וכאוב. האובדן שאימפריית הדרקון מותירה אחר הניסיון שלה לשלוט ממשיך. אך כעת, הם חזקים מתמיד, לא נראה שמישהו פה מתכוון לוותר גם אחריי כל מה שעברו. ״אני יודע שאינך מעריכה אותי איזי, על אשר מה קרה בעבר. אבל אדמונד צודק. אנחנו עייפים משפיכת הדמים, כמו שגם אתם. אני לא אגיד לך מה לעשות...

כשהקטור היה קטן, הוא העריץ את הרעיון של להיות מאיר הדרך. להיות אביר מהאגדות, לעזור לכל מי שצריך ולהילחם במפלצות של העולם. היו שנים שבהן הקטור לא היה בטוח שזה מה שהוא, אבל עכשיו, כשהוא רואה את המטאורים נופלים, הוא רואה את האביר האמיץ מנסה לחסום אותם. עכשיו הוא יודע מה עליו לעשות. הקטור תופס בידו...

כאשר צבת-מוות עובר דרך הדלת, הוא יוצא מן הצד השני אחר. איפה שהיו לוחות שיריון שחורות מופיעים עור ובשר. רגליו נעשות שתיים, צבתותיו נעשות ידיים המחזיקות מטה עם גולגולת של יצור מקורנן עליו. בגדים פשוטים ושבטיים מכסים את גופו. ופרצופו המפלצתי מתחלף במסכה אפורה, בעלת חורי עיניים שמובילים רק לחשכה...

"כולם לתקוף! שזה יהיה הפסוק האחרון שהוא אומר בחייו!" קורא הקטור, מסתער קדימה אל עבר הקברן, רוחות הסערה שאילידיה שמה עליו מגנות עליו מן מכותיהם של הטרוגולדיטים בעוד הוא מגיע לקברן, שולח את חרבו קדימה ומשסף את הברך שלו, הוא יימנע ממנו להגיע אל אודסיה או אל הקמע הקדוש שלו בכל מחיר. כפיל המים נע...

הקטור חוסם את מכתו האדירה של הקברן בחרבו. המים רועדים מסביבם, שריריו של הקטור עומדים להתפקע תחת העוצמה, אך כמו שמקור כוחו של הקברן נמצא בידו, מקור כוחו של הקטור נמצא תחת רגליו. גלי ההדף משתלחים בחומת הקסם של אודסיה ומאיימים אפילו להעיף את איזי, אך לא נראה שאכפת לה בטירופה כנגד האביר. "אל תתנו לו...

"ומה ניתן לתכנן מכאן? מוות אינו מחכה לאיש, בטח שלא לתוכניות כאלו ואחרות. כל שעלינו לעשות הוא ללכת לעיר. הרוזן יציג אותנו כדיפלומטים מטעם כוחות החשכה. ומשם נתאקלם כדג במים חדשים. מאליכ והית'אל יוכלו להסתנן תוך כדי, מחפשים מידע בעוד אנו נקצור את אשר אפשר מאולמות הבזבוז של אותם שליטי עיר. וככל...

"לא נכבלתי בשביל שיחות הטקטיקה העלובות הללו" אומר צבת-מוות למאליכ והית'אל. "הכת היא מכשול, אינה המטרה. המטרה היא לכבוש את העיר ללא השמדתה. ולכך, נצטרך ללכת לשם. לא לדון על מה היא הגישה הנכונה ביותר. שכן איננו הטקטיקנים. אנו המבצעים".

"אולי כדאי שנתחיל בלצאת למסדרון ולראות אם הם שם? כי אם הם לא שם, אפשר פשוט להתחיל להעביר את המדענים לספינה שלנו".

הקטור נאבק כנגד השד, הטרוגולדיטים שמשלחים עליו כאב, הגלים שבוגדים בו בעצמם. אך התקווה עדיין אצלו. הוא רואה מצד אחד את המכה האכזרית שהקברן עשה על שירו, אך הוא גם רואה את אילידיה וקאס רצים להגן עליו. הוא מרגיש כאב נורה ברגל שלו כאשר אחד היצורים נכנס לאגם ומתחיל לטמא אותו. אך בעוד הוא אמר לאודסיה...

צבת-צוות לא מתעניין במיוחד במתרחש. דבריה של המכשפה אינם יותר מהסחת דעת. אך הוא בוחן את המקום, את המכשפה, את הבקתה. מחפש את החורים שהוא כה צריך למצוא. כבר זמן מה הוא תוהה מדוע המכשפה לא יכולה למות. והוא מניח שהסיבה היא שהיא התפצלה לעבר, הווה ועתיד שלה. אתה לא יכול להרוג עכשיו מה שבוודאות יחיה...

״אין זה משנה״ משיב צבת מוות, יורק על המכשפה את המילים. ״את כבר יודעת, שכן את עוד תדעי. או שמה המקומטת שומרת גם מן ההווה שלה את סודותיה?״ ״אמרי את אשר אלינו לעשות בכדי שנוכל לעזוב את המקום המתועב הזה״.

הקטור מרים את מי האגם כמגן, המתמלא בחותמים קסומים וסמלים מאגיים, הודפים את המכות אשר נשלחות עליו בקלות. הוא היה מעדיף שטאק היה נשאר לצידו, אך נראה שחצי האורק בעל יכולת להיכנס לאמצע הקרב כמו אביו. יהיה זה יום רחוק בו הקטור יישכח איך אביו נכנס לאמצע הקרב כנגד סריש וקרע את כנפיו. יש משהו פואטי בכך...

צבת-מוות לא אכפתי לצריף הקטן. הוא נע הישר אל הדלת, מן שיריונו יוצאת רגע יד שלדית שתופסת את הידית ופותחת את הדלת. המכשפה אולי כבלה אותו, אבל זה לא אומר שהוא מתעניין בלשמור אותה בצד הטוב שלו.

הקטור מסתכל על טאק, רואה את הטרוגולדיטים שמולם ומהנהן אל עבר חצי האורק. יש להם חזיתות רבות להגן עליהם. האביר משסף את היצור המחריד שמולו במהירות, עושה חתך מלמטה למעלה, כזה שמעיף מים לכל עבר. תוך שנייה, הקטור נעלם אל תוך המים הללו. מתערבל ומסתחרר. צורתו משוגרת באחת בכוח המעיין אל עבר לילוואנה...

הקטור נושא תפילה חירשית לסואולה. המורשת של משפחתו לא הגיעה עד לכאן רק בכדי להירמס. מי המעיין עולים על גופו כשיריון, חותמים קסומים מתחילים לרקד על הגלים שבמים וקדושתה של סואולה מורגשת בכל, עוטפת את שאר חבריי הקבוצה כשמיכה חמה ומגוננת. META יוזמה: 14+7=21. כוחות שהקטור מפעיל: הילת המגונן. עושה...

״המוות אינו רצוי באף מקום. אך הוא מגיע לכולם. כך הם סדרי עולם״. עונה צבת-צוות לרוחות מבלי להגיד דבר. הוא נכנס אל האוהל, כעת יש לו שם של מקום ויוכל להגיע לשם אם יירצה. אך כעת, אין לו סיבה לעשות זאת. צבת-מוות נע דרך הגופות, דרך הפצועים, מגיע אל האוהל פיקוד. ״שדה החיטים זה המקום בו נמצא זה אשר הזיז...

צבת-מוות מהלך לו, הולך אל עבר המקום בו הביצה התפצלה לדרך בשביל התוקפים. מישהו משחק פה עם כוחות העולם ולצבת-מוות זה נמאס. הוא מסתכל לצד, על משהו שרק הוא רואה. "האם אתם יודעים מי עשה את זה" הוא שואל את האוויר. "האם אתם יכולים להוביל אותי אליו" הוא שואל שוב. "איך קוראים למקום בו הוא נמצא" הוא שואל...

נאגוזודון מסתובב לו במחסן, מסתכל סביב, בוחן מה יש על המדפים, אולי כלי שימושי או משהו שהם יכולים להיעזר בו בשביל להעיף את אחי הדמים. די מבאס שאיש פה לא שרד, אבל יש אולי איפשהוא מישהו שכן, אז הם צריכים להמשיך הלאה.

אחד העורבים קורע את העור מן הגופה, לוקח איתו את הקעקוע בצורה גרוטסקית. העורבים מתחילים להתגבש ולבנות מחדש את צורתו של צבת-מוות, שמחזיק את חתיכת העור הקטנה בצבתו. ואז הוא פשוט אוכל אותה, כאילו הייתה חסרת חשיבות לחלוטין.

״מישהו בפנים? אנחנו ממש לא חבורת חייזרים שבאים לאכול אותך! אתה יכול לסמוך עלינו ולקחת את הסיכון הזה, הכל יהיה בסדר!״ צועק נאגוזודון על מי שאולי חוסם את הדלת. במקרה וזה לא גופה.

נאגוזודון הולך לדלת המחסן, קופץ על הידית ופותח אותה. ״מקווה ששם פחות מסריח״.