תוצאות חיפוש

הוא היה כבד ומדכא. הרביעי היה דווקא חביב - סוף סוף עולם שבו הגזעים לא מתנהגים אחד לשני כמו זבל.

את האנגלית שלי באמת למדתי כי לא היה מספיק חומר של מבוכים ודרקונים בעברית.

תמיד אמרתי שיש קהילות ולא קהילה אחת. הצעירים היום ככל הנראה נמצאים בעיקר בטיקטוק (איכס), ברדיט ובטאמבלר.

תמיד אפשר לאסוף בולים, שם זה בדיוק ההיפך - בעבר אנשים קנו בולים מיוחדים כי חשבו שמדובר בהשקעה לעתיד, רק כדי לגלות שכיום לרוב המוחלט של הבולים אין ביקוש והערך הכספי שלהם פשוט לא קיים.

קודם כל, זה ממש כיף שעושים גם סרטים של שעה וארבעים ולא רק של שלוש שעות. מסתבר שזה זמן מספיק כדי לספר סיפור. על מה הסרט? בטח כבר קראתם ספוילרים כי מסתבר שהוא טירגר המון אנשים בארה"ב או משהו בגלל ההתייחסות המקלילה של הבמאי הנורבגי לדברים שמאוד מפריעים לאמריקאים, אבל אני לא אביא את הספוילרים כאן...

הייתי מצפה שזה משהו שאפשר יהיה למצוא בחנויות תחפושות/אביזרי קולנוע/עודפי צבא מזוייפים במזרח אירופה... אני מכיר מישהו שמחזיק במשרד מסיכת אב"כ סובייטית GP-5 שהוא קנה באיזה חנות עודפי צבא חשודה בגרמניה, אבל זה היה לפני עשרים שנה.

זה נראה כאילו זה כתוב בעברית, אבל זה כתוב בשפת העובדות.

הקסקט קצינים (ונגדים - ההבדל הוא שלקצינים יש רצועת עור מוזהבת מקדימה, לנגדים סתם פלסטיק שחור) לא נראה כמו משהו שנצבע בקלות. מדובר בכובעים איכותיים שמיוצרים בארצות הברית ועולים די הרבה נקודות קבע. הסמל מקדימה גם יותר גדול מסמל כומתה ומחברים אותו עם... בורג. לקצינות שאינן חובלות ולנגדות יש כובע...

חלק מהתרבויות שם הן פשוט גונזו - כמו התרבות של האורקים הצהובים שהם קאובואים, או התרבות של שודדי הים ההומואים. אבל הנימוק של ההטייה התרבותית שנכפית על ידי האלים הוא ההסבר הכי הגיוני בעולם מו"ד כלשהו לכך שיש לך במקום אחד תרבות עם טכנולוגיה של תקופת הברונזה ולידה יש תרבות עם טכנולוגיה של המאה ה-18...

מה שמוזר הוא שבמקור האנגלי הספר הזה נקרא "כוכב האלפים" (Elven Star) אבל אני זוכר שלא היו שם רק אלפים ולא ממש זוכר שם כוכב (Star - להבדיל מכוכב לכת). והנשק יו-יו שמשתמשים בו שם הוא רעיון מעצבן.

כשחושבים על זה, אין מניאק יותר גדול מרייסטלין מלך האינסלים. אז נכון, הוא מוזר ולכאורה קצת נכה (לא לפי הנתונים שלו בדף הדמות...) אבל יש לו חברים שעוזרים לו, מעריכים אותו, מתייחסים אליו כאחד מהם, הולכים איתו למקומות ואפילו שיחקו איתו כשהוא היה ילד. רייסטלין לא היה בודד אף פעם, אף אחד לא התעלל בו...

בערך כל הדמויות של טרילוגיית בקעת רוח הטחור הן אוסף של קריפים, סוטים ומוזרים. - לברונור יש הרגלי תזונה שלא רחוקים מאלה של ג'פרי דהמר - וולפגר הוא נרקסיסט שמתעסק יותר מידי בטיפוח השיער שלו - דריזט הוא קריפ שממשש את קטי-ברי שצעירה ממנו באיזה שמונים שנה בזמן שהיא מעולפת - רגיס הוא סוציומט חמדן...

באופן מוזר, דווקא כל הפן הקולוניאליסטי נעדר כמעט לגמרי ממו"ד - ההישגים במו"ד נמדדים הרבה יותר בכסף נזיל מאשר בשליטה ונדל"ן. ובאופן כללי, רוב הערבים ההיסטוריים במשך רוב ההיסטוריה די פיספסו את מרבית החוויה הקולוניאליסטית כפי שמכירים אותה באפריקה ובאסיה. בהתחלה הם אלו שפלשו כל הזמן לארצות של...

אגב - רק אני חשבתי בזמן שקראתי את הסדרה הזו שה"בתים" של הלחשים הם בעצם עוצמות הלחש של מו"ד? מוזכר שיש לחשים מתשעה "בתים" ממוספרים בסדר עולה בהתאם לעוצמת הלחש. קוסמים בני האדם* מסוגלים להגיע רק עד לבית השביעי, בעוד שהפיטרין והסרטאן יכולים להטיל לחשים גם מהבתים השמיני והתשיעי. * רק בני אדם מטילים...

אני זוכר בערך את הסיום של הסדרה כולה בעונה החמישית - עם הצגת אופציות לעלילות חדשות כמו המלחמה עם הדראקים וכו', שנדמה לי שקיבלו סידרה פחות מוצלחת משלהן. אבל את פרק הסיום של העונה הרביעית אני זוכר הרבה יותר טוב, עם הקפיצות קדימה בזמן שמראות מה השתנה מאז.

עדיין אפשר לעשות סרטים על "הרפתקאות נגד איתני הטבע" - אני זוכר שראיתי אחד כזה בשנת 2000 שנקרא Vertical Limit ועסק במטפסי הרים במשימת חילוץ. אלה אמנם היו "גיבורים לבנים ביעד אקזוטי" אבל אני גם זוכר שהיתה שם דמות משנה מכובדת של קצין צבא פקיסטני שאף טרחו לתת לו שורה בה הוא אומר שהוא מחבב מטפסי הרים...

אגב, ברור שזכרתי לא נכון וה clockwork swordsman הוא מ"פלדה אדומה" תת-העולם המוזר מאוד ודמוי המאה ה-17 שנמצא איפשהו בתוך מייסטרה. https://www.completecompendium.com/appendix/clwoswma

איפה באל קאדים הם הופיעו במקור ממוד"מ2 (אם בכלל?) - אני זוכר במעומעם סייף clockwork מספלג'אמר, אבל לא משהו דומה מאל קאדים - אם כי אני לא מכיר את כל התוכן של אל קאדים. זה נשמע הגיוני ונכון, אבל מטעמי איזון ובאופן די מכעיס ויזארדס החליטו עבור יצורים דומים כמו הננס המכני שהקסם שיצר אותם גם מאפשר...

מולארי היה דמות שקל לחבב - מין דוד מקריח כזה, שמנמן, חרמן ושובב שאוהב אלכוהול ואוכל טוב. אבל ככל שהסדרה התקדמה, הוא התגלה כדמות אפלה ומורכבת, מישהו שמוכן לעשות דברים איומים ונוראים אבל גם להרגיש רע עם זה. ג'קאר, התחיל בתור סטריאוטיפ של אנטגוניסט - הוא נראה כמו זוחל מנומר עם עיניים אדומות...

פשוט בגלל שבעקבות הפסקת האש המפתיעה (ספוילר: לא באמת מפתיעה) נכנסתי למוד מחשבה של "דברים שנעלמו בלי שלא שמנו לב". פתאום כשאני חושב על זה - סתם נדמה לי או שאנחנו כבר לא ממש רואים ספרי/סרטי הרפתקאות (adventure) שלא כוללים איזשהו תוכן של מד"ב ו/או פנטזיה? הם נעלמו? פעם זה היה ז'אנר די רחב שכלל...

בשנות התשעים שודרה בכבלים סדרת מד"ב בשם "בבילון 5" שהקפדתי לא לפספס אף פרק שלה - כשהייתי בצבא אפילו דאגתי שיקליטו לי אותם בוידאו. העלילה הראשונית של הסדרה נראתה די מוכרת מעולמות המס"ב למיניהם - תחנת חלל רב-גזעית ובין-גלקטית שאמורה לקדם שלום ושיתוף פעולה. קצת כמו האנטרפרייז אבל אחת שנמצאת במקום...

תוהה עד כמה ה"שידוך" הזה יעבוד. אמנם "שניהם אימה" אבל רייבנלופט בגדול ניסה לשחזר את האסתטיקה והעלילות של "אימה גותית" בגרסתה ההוליוודית ובהתאמה למו"ד, בעוד ש"אימה קוסמית" זה משהו אחר לגמרי, עם הגיון, אופי ותכנים אחרים.

שמעתי עליו ביקורות אוהדות, אבל עוד לא יצא לי לקרוא. כנראה אקח אותו מתישהו מספריה כי יש לי סלידה עקרונית מכך שעוד כסף מהכיס שלי יגיע לידי עוד מישהו או מישהי מהמגזר היקר.

מכיוון שיש עותק של הספר בספריה הלאומית, פעם הבאה שאני קופץ לשם כדי לנקות קצת את הראש אנסה לשלוף אותו מהמרתפים ולצלם כמה קטעים. אם מישהו יקדים אותי לשם, תבוא עליו הברכה.

כשהייתי ילד שמשחק מו"ד בקופסאות בשנות ה-90, הייתה סוג של תחרות בין המנחים בבית הספר בחבורה של מי עשו מבוך עמוק יותר. ככה שכששמעתי ממישהו מהכיתה שהוא שמע שאיזה ילד מחיפה הריץ לקבוצה שלו מבוך של שש קומות, הייתי כמובן חייב ליצור מבוך של שבע קומות.

מעניין גם כמה אנשים פיתחו ולמדו עוד תחביב חדש כדי להשתמש בו במסגרת משחקי תפקידים, לעומת אנשים שפשוט שילבו תחביב קיים. צביעת מיניאטורות למשל זה משהו שכנראה מגיעים אליו דרך משחקי תפקידים, אבל נראה לי שיש פחות אנשים שלמדו ציור כדי לאייר דברים למשחק שלהם מאשר אנשים שפשוט ידעו ואהבו לצייר בלי קשר...

למה היוצרים של ממלכות נשכחות עשו את זה די ברור. התהייה שלי היא איך התושבים של ממלכות נשכחות, אלו מביניהם שנוסעים בעולם ורואים דברים, מסבירים לעצמם את זה שיש תרבויות זהות שלא קשורות אחת לשנייה לכאורה. זה קצת כמו שקולומבוס היה מגיע לפאתי יבשת אמריקה ובמקום ילידים אמריקאים באמת היה מוצא שם הודים.

הספר המסכם של הטרילוגיה רק הרוויח מהזמן שעבר עד שהיא כתבה אותו והסופרת גם פירטה למה. היא התחילה לכתוב את הסדרה כשהיא צעירה יחסית ועם תפיסות יותר שבורות, דרמטיות וקודרות של החיים כמקובל אצל אנשים בני עשרים ומשהו. הסדרה הייתה אמורה להסתיים בצורה אפלה וטרגית מאוד. אבל בין לבין עברו כמה שנים והיא...